(נכתב בתשובה לאסף, 18/07/05 13:44)
מושבעים [חדש]
אורי קציר   יום ב', 18/07/2005 שעה 18:22
בתגובה לאסף
תודה, אסף, על המחמאה.

לגופה של הערה: שיטת המושבעים, בה במידה שיש לה יתרונות מסוימים, סובלת גם מחיסרון בולט בדמות הסובייקטיביות המופגנת. בדרום העמוק של ארצות הברית חרצו חברי מושבעים פעם אחר פעם פסקי דין טרמינליים על אנשים שחורים ברצח או באונס. גם כאן, לכאורה, נותנים בידי האדם הפשוט את הכוח לחרוץ גורלות. אבל לא ברור כלל וכלל שביודענו את הרקע התרבותי המובהק של רוב המושבעים הללו פסקי הדין שלהם לא הושפעו מדיעות קדומות בעלות נופך גזעני.

יתר על כן, חבר מושבעים מורכב מאנשים אנונימיים לציבור. בתום המשפט הם שבים, בדרך כלל, לחייהם הפרטיים ונבלעים בהמון הסואן. ההתייחסות אליהם אינה כאל אנשי ציבור. שופט, לעומת זאת, חשוף לביקורת ציבורית ואמור להמשיך ולתפקד במשרתו גם לאחר פסיקה ספציפית. מכאן, שהוא מודע יותר לחובות הזהירות המוטלות עליו.

אם נחזור לרגע ללואיס גרינפילד: ראיתי את הערותיך לגבי הנושא באתרך. אני לא מכיר אנשים רבים שהיו מרשיעים את גרינפילד ברצח, או אפילו בהריגה. סביר להניח שרוב המושבעים היו מוצאים את המעשה שביצע כנסלח בנסיבות העניין. ובכל זאת, כבר קבעו האקזיסטנציאליסטים בדורות הקודמים שהקיום נעלה על המהות. ובכן, האם קיומו של נער, ולו גם מפגר בשכלו ובעל יכולת להפעיל כוח בלתי מצוי נגד סביבתו, האם קיום זה נחות מקיומו של אדם רגיל?

שאלה קשה.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

[חזור לדיון]
מאמר אורח צור קשר על האתר חזור לעמוד הראשי קישורים תנאי שימוש אקסטרה תיק העיתונות של אפלטון
RSS כל הדיונים המתמשכים ספר אורחים עזרה טכנית לוח ימי ההולדת של הבלוגוספירה מקלדת וירטואלית ארכיון חפש באתר
כל הזכויות שמורות © אורי קציר 2004-2010