(נכתב בתשובה ליצחק שפי, 29/01/05 16:36)
שתי התייחסויות שוליות: [חדש]
אורי קציר   שבת, 29/01/2005 שעה 17:46
בתגובה ליצחק שפי
יצחק, אני לא בטוח שקביעתך נכונה. אסור לשכוח שבאותן שנים מרבית הכדורגלנים (והספורטאים בכלל) נחשבו כחובבים ופנסתם לא הייתה דווקא על עיסוקם הספורטיבי. האתלט הצ'כי אמיל זטופק היה, אם אני זוכר נכון, קצין בכיר בצבא ארצו. לפיכך, הן המשחקים האולימפיים והן הגביע העולמי היו טורנירים לחובבים. מדינות שיגרו את נבחרותיהן הלאומיות החזקות ביותר לטורנירים האולימפיים, ממש כשם שעשו כן בהקשר לטורנירי הגביע העולמי.

הנכון הוא שמאז סוף שנות השבעים או ראשית שנות השמונים שונתה ההתייחסות והותר לספורטאים מקצועיים לתחר באולימפיאדות. מה שנוגע לכדורגל, הוחלט שם להפוך את הטורניר האולמיפי לטורניר לנבחרות צעירות בלבד (עד גיל 23, כמדומני). כך הוא משמש כיום בעיקר לגילוי כשרונות צעירים, אבל אינו עוד טורניר המתחרה על תואר הטורניר החשוב ביותר בעולם.

אתה צודק גם בהקשר לכך שיש לא מעט ענפי ספורט בארץ שפותחו על ידי יוצאי הונגריה. אגב, הדבר נכון גם לגבי יוצאי מדינות אחרות במרכז אירופה, כמו אוסטריה (שקבוצת הכדורגל היהודית שלה, הכוח וינה, הייתה מהטובות באירופה בשנות העשרים והשלושים), גרמניה ועוד.

הערה קטנה: לעוזר המאמן של נבחרת הפלא, גיולה מאנדי, נכון עתיד מעניין לאחר כישלון נבחרת הפלא בגמר הגביע העולמי של 1954. חמש שנים מאוחר יותר הסכים מאנדי, יהודי במוצאו, לכהן כמאמן נבחרת ישראל. הוא החזיק בתפקידו ארבע שנים. הישגה הגדול ביותר של נבחרת זו הוא הניצחון ההיסטורי על נבחרת יוגוסלביה בבלגרד בתוצאה 2-1, במסגרת הטורניר הקדם אולימפי של 1960.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

ובקיצור, בימים ההם [חדש]
הסטוריון מצעד המחץ   שבת, 29/01/2005 שעה 21:12
בתגובה לאורי קציר
אתר אישי
באמת, בלי האמונה, צאסק''א לא היתה אוכלת אותה.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

[חזור לדיון]
מאמר אורח צור קשר על האתר חזור לעמוד הראשי קישורים תנאי שימוש אקסטרה תיק העיתונות של אפלטון
RSS כל הדיונים המתמשכים ספר אורחים עזרה טכנית לוח ימי ההולדת של הבלוגוספירה מקלדת וירטואלית ארכיון חפש באתר
כל הזכויות שמורות © אורי קציר 2004-2010