(נכתב בתשובה לרוני ה., 11/04/10 14:56)
איפה הבבלים היום? [חדש]
עדו   יום א', 11/04/2010 שעה 21:24
בתגובה לרוני ה.
אני מציע לך לקרוא את 'ארץ הדבש והזהב' של דוד שחר. יש שם ניתוח יפה של המסחר שעשה אברהם באישתו. אינני סופר מחונן כמותו ולכן אביא רק את עיקרי הדברים כפי שהם זכורים לי:
א. אברהם היה בעל רכוש , כלומר אחד שיודע איך להסתדר
ב. אברהם גם ניצח שלושה מלכים במקרה אחד כך שקשה לומר שהיה חסר ישע
ג. המקרה עם שרה קורה לו פעמיים, פעם עם פרעה ופעם שניה עם אבימלך, פעם אחת מילא, אבל פעמיים זו כבר שיטה. אם אלוהי אברהם יכול לגרום למגיפה בצאן פרעה אחרי שלקח אליו את שרה הוא יכול להגן על שניהם לפני כן, לא?
ד. הוא גם מאיים על אבימלך שאם לא ישיב לו את אישתו יהיה גורלו רע ומר ואז כשאבימלך מתרצה הוא נותן לו חבל הצלה כדי להשיב את כבודו - 'תראה אני פשוט פחדתי ממך..'
ה. כאמור אני לא דוד שחר, אתה מוזמן לקרוא את המקור.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

איפה הבבלים היום? [חדש]
אורי קציר   יום א', 11/04/2010 שעה 22:18
בתגובה לעדו
אתר אישי
רוני -

אברהם היה בעל בעמיו. עוד בהיותו בחרן היה לבעל רכוש. לאחר מכן הלך לארץ כנען כשהוא נוטל עימו את כל בני משפחתו על צאנם ורכושם. כשפקד הרעב את הארץ ירד מצרימה ושם התעשר. מקורה של התעשרות זו היה, לפי המסופר, ביופייה המסנוור של אשתו. במקרא מסופר כי אברהם חשש פן יהפוך יופי זה למקור צרה עבורו משום שהמצרים יחמדו אותה וכדי שיקל עליהם לקחתה ירצחו אותו נפש. הוא הורה לה, אפוא, להתחזות כאחותו, שהרי על האחות אין כבלי נישואין שיש לנתצם. שלושה פסוקים מספרים לנו על התגשמות חששותיו: ''וַיְהִי כְּבוֹא אַבְרָם מִצְרָיְמָה וַיִּרְאוּ הַמִּצְרִים אֶת-הָאִשָּׁה כִּי-יָפָה הִוא מְאֹד. טו וַיִּרְאוּ אֹתָהּ שָׂרֵי פַרְעֹה וַיְהַלְלוּ אֹתָהּ אֶל-פַּרְעֹה וַתֻּקַּח הָאִשָּׁה בֵּית פַּרְעֹה. טז וּלְאַבְרָם הֵיטִיב בַּעֲבוּרָהּ וַיְהִי-לוֹ צֹאן-וּבָקָר וַחֲמֹרִים וַעֲבָדִים וּשְׁפָחֹת וַאֲתֹנֹת וּגְמַלִּים''.

במלים אחרות, אברהם היה מוכן לקחת את הסיכון בגזל אשתו כדי להפיק ממנה צאן ובקר וחמורים ועבדים ושפחות ואתונות וגמלים. נשאלת השאלה, איפוא, מדוע בחר דווקא במצרים. יתכן שהתשובה מצויה כמה דורות מאוחר יותר, בימי נכדו יעקב, שגם הוא ובניו ירדו מצרימה לשבור שם שבר. אבל דומה כי התשובה הזו פשוטה מדי, צפויה מדי. מצרים הייתה ארץ פוריה תודות לנהר הנילוס שזרם בה, אבל אברהם עצמו היה איש ארץ שני הנהרות, כלומר ארץ הפרת והחדקל, היא ארם נהריים. יכול היה לשוב לשם או אפילו לחרן, העיר בה התגורר טרם בואו לכנען. מדוע החליט לרדת מצריימה למרות חשו פן יבולע לו ולאשתו שם?

התשובה פשוטה: מצרים שגשגה אז ואברהם ידע כי שם גבוהים יותר סיכוייו להגיע לשגשוג כלכלי. מצב דומה אנו מוצאים גם בתקופת יעקב ובניו, שהיגרו מצרימה במטרה להחלץ מהרעב שפקד אז את ארץ מושבם. הוא קיווה להפיק מעט ממון מזוהרה של רעייתו ועניין זה שופך אור אחר לחלוטין על מעשהו. ככל הנראה לא גילה מלכתחילה את תוכניתו לשרה ולפיכך היה עליו למצוא נימוק למעשהו- והוא הודיע לה כי ההתחזות אינה אלא כורח המציאות.

התרגיל הזה, שבבסיסו לא היה שום חשש אלא אך ורק ניסיון להוציא מעט ממון מהמלך, עבד היטב: ''וַיְהִי, כְּבוֹא אַבְרָם מִצְרָיְמָה; וַיִּרְאוּ הַמִּצְרִים אֶת-הָאִשָּׁה, כִּי-יָפָה הִוא מְאֹד. וַיִּרְאוּ אֹתָהּ שָׂרֵי פַרְעֹה, וַיְהַלְלוּ אֹתָהּ אֶל-פַּרְעֹה; וַתֻּקַּח הָאִשָּׁה, בֵּית פַּרְעֹה. וּלְאַבְרָם הֵיטִיב, בַּעֲבוּרָהּ; וַיְהִי-לוֹ צֹאן-וּבָקָר, וַחֲמֹרִים, וַעֲבָדִים וּשְׁפָחֹת, וַאֲתֹנֹת וּגְמַלִּים''. הטקסט, כפי שאפשר להבחין, מדלג על המגע והמשא שניהלו אברהם ושרי פרעה על המוהר שישולם תמורת ביצועיה של שרה בחדר המיטות של השליט. אבל התוצאה הסופית ברורה: אברהם, שהונו ורכושו דולדלו מאוד בעקבות המשבר הכלכלי שעבר על ארץ כנען, הפך שוב לחוואי אמיד ובעל מעמד. לאחר מכן פקדה שורת אסונות את ארמון פרעה והמלך, שחיפש את הסיבה להתרחשותם, גילה איכשהו שפילגשו החדשה אינה אלא אשת איש. במקום להפריד בין ראשה של שרה לבין גופה (או להטיל את העונש הזה על אברהם עצמו), העדיף הלה להשיב את האישה לידי בן זוגה. העיקר לא להרגיז את האלים, במקרה שאלה החליטו לחבור לצד השייך העברי.

דומה שגם מתוך הכתוב עצמו עולה כי אברהם ידע שסרסור אשתו, ולו גם למלך מצרים, הוא מעשה פסול. אבל הדבר לא הפריע לו לעשות זאת שוב. הפעם הפעיל את תרגיל העוקץ על אבימלך מלך גרר, ממלכה קטנה בנגב. ''וַיִּסַּע מִשָּׁם אַבְרָהָם אַרְצָה הַנֶּגֶב, וַיֵּשֶׁב בֵּין-קָדֵשׁ וּבֵין שׁוּר; וַיָּגָר, בִּגְרָר. וַיֹּאמֶר אַבְרָהָם אֶל-שָׂרָה אִשְׁתּוֹ, אֲחֹתִי הִוא; וַיִּשְׁלַח, אֲבִימֶלֶךְ מֶלֶךְ גְּרָר, וַיִּקַּח, אֶת-שָׂרָה''. שימו לב: החוואי הוותיק הפיץ את השמועה כי שרה נאת המראה ''פנויה להובלות''. אבימלך לא עמד בפיתוי ונטל את שרה עימו לארמונו.

בניגוד לפעם הקודמת נראה שמאבימלך נחסכו המגיפות שפקדו את ארמון פרעה. הטקסט המקראי מייחס את המגיפות שזעזעו את פרעה להתערבות אלוהית. גם אצל אבימלך יש התערבות כזו: אלוהים מתגלה אליו בחלומו ומספר לו כי שרה אינה אחות אברהם אלא אשתו. אבימלך הרותח הולך אל אברהם, מתעמת איתו ומחזיר לו את שרה. אני מרשה לעצמי לפקפק בכך שדווקא אלוהים מסר את האינפורמציה הזו לאבימלך. סביר יותר להניח שבאיחור מה הגיע לידיו המידע בדבר התרגיל שבישל אברהם במצרים והוא הבין כי יתכן שגם הוא היה קורבן לתעלול מגונה. במצב כזה עדיף כבר להיפטר מהצרה ששמה שרה מבלי לקיים עמה מגע מיני ובכך לחסוך מעצמו פורענויות עתידיות. מכל מקום, כמו במצרים, גם הפעם יוצא אברהם מהעניין ברכוש גדול: ''וַיִּקַּח אֲבִימֶלֶךְ צֹאן וּבָקָר, וַעֲבָדִים וּשְׁפָחֹת, וַיִּתֵּן, לְאַבְרָהָם; וַיָּשֶׁב לוֹ, אֵת שָׂרָה אִשְׁתּוֹ. וַיֹּאמֶר אֲבִימֶלֶךְ, הִנֵּה אַרְצִי לְפָנֶיךָ: בַּטּוֹב בְּעֵינֶיךָ, שֵׁב. וּלְשָׂרָה אָמַר, הִנֵּה נָתַתִּי אֶלֶף כֶּסֶף לְאָחִיךְ--הִנֵּה הוּא-לָךְ כְּסוּת עֵינַיִם, לְכֹל אֲשֶׁר אִתָּךְ; וְאֵת כֹּל, וְנֹכָחַת''.

מי אמר שהפשע אינו משתלם?

הנה המקור: http://www.aplaton.co.il/story?id=469&NewOnly=1
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

איפה הבבלים היום? [חדש]
רוני ה.   יום ב', 12/04/2010 שעה 11:03
בתגובה לאורי קציר
אתר אישי
אורי, בעיניי ההסבר שלך הוא ספקולטיבי ואינו נובע מהפשט של הסיפור. כשיש סיפור עם מעט פרטי רקע אפשר לקחת אותו כמעט לכל כיוון שרוצים. אם נאמר בסיפור שאברהם הלך למצרים ולא למסופוטמיה אני מניח שהיו לזה סיבות, ובעיניי הניחוש שלך הוא טוב כמו כל ניחוש אחר, אולי פחות כי אני חושב שהמספר המקראי לא התכוון לרמוז שאברהם פעל שלא כשורה.

לעניין שני הסיפורים, ראה תשובתי לעדו: אני חושב שההסבר הסביר ביותר הוא שמדובר בשתי גרסאות לאותו הסיפור. ההנחה שלאברהם היה מה להרוויח מחזרה על הסיפור עם מלך גרר נראית לי מופרכת. תחשוב על איזה שליט בדווי מקומי (המקביל למלך גרר) שאברהם נקלע בדרכו. אילו משאבים ואיזה רווח חומרי יכול אברהם להפיק ממנו?
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

איפה הבבלים היום? [חדש]
אורי קציר   יום ב', 12/04/2010 שעה 11:42
בתגובה לרוני ה.
אתר אישי
ברור שאנחנו משלימים את החסר מסיפורים שאינם כוללים את כל הפרטים הנדרשים. אבל קשה לי להאמין שמדובר בשתי גרסאות של אותו הסיפור. המקרא מבחין במפורש בין מצרים לבין גרר, ומדובר בשתי ישויות פוליטיות נפרדות. גרר נזכרת במהלך נדודיו של אברהם יותר מפעם אחת, כך שברור שלאברהם היה מגע ומשא עם מלכה.

ידוע לנו שאפילו לאברהם, שידוע לנו שהיה חוואי מצליח למדי, היו קשיים כלכליים. יתכן שאזור הנגב היה אז פורה מעט יותר מכפי שהוא היום, אבל הצורך לשרוד בתנאים כאלה עדיין היה דוחק. לנוודים שנסיבות חייהם מוכתבות על ידי נסיבות אקלימיות וטופוגראפיות שאינן בשליטתם, יש תמריץ לנסות תרגיל עוקץ מהסוג הזה. תחשוב על זה לרגע: אסור לאדם לקחת לעצמו אשת איש, ובמידה שהוא עושה כן הוא חייב לפצות את הבעל. זה עבד אצל פרעה, וכמו כל תרגיל מסוג זה, אם הוא מצליח אין סיבה שלא לחזור עליו.

נכון, אני יודע, התפיסה שאברהם יכול לבצע תעלול מסוג זה נוגדת את התדמית שלו כאדם מוסרי המקפיד על קלה כחמורה. אני עצמי אינני סברו שאברהם אכן היה ראוי לתדמית הזו, ולו בגלל הדרך בה בחר להיפטר מבנו הבכור ומהאישה שילדה לו אותו.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

אני אנסה בהזדמנות להשיג את הספר [חדש]
רוני ה.   יום ב', 12/04/2010 שעה 10:51
בתגובה לעדו
אתר אישי
אבל אם אלה עיקרי הדברים, הם לא משכנעים אותי:
א) נאמר בסיפור בפירוש שאברהם נאלץ לרדת למצרים בגלל הרעב ולמרות רכושו. הכתוב אומר גם שהמצרים היו הורגים אותו ולוקחים את אשתו. לומר שהוא יודע להסתדר עומד בסתירה ברורה לנאמר בסיפור.
ב) יכול להיות שאברהם ניצח שלושה מלכים אבל זה לא אומר שהוא יכול להתגבר על המצרים. הסיפור הוא אמנם מיתוס לאומי, אבל נראה לי מוגזם לצפות שאברהם שהוא בסך הכל ראש של משפחה פטריארכלית יכול לעשות משהו נגד המצרים, ובמיוחד שהוא רעב ורחוק מביתו.
ג) אני לא יודע אם אתה מכיר את תיאורית המקורות של המקרא. אם תשים לב, יש בספר בראשית שני סיפורי בריאה (זכר ונקבה ברא אותם לעומת האישה שנבראה מצלע האדם), שני סיפורי נוח (שניים-שניים מול שבעה) ועוד דוגמאות. לדעתי יש סיכוי רב שגם כאן מדובר בשתי גרסאות של אותו הסיפור. בכל מקרה, אני חושב שהסיפורים המקראיים הם שילוב של מיתוס ושל עובדות ואפילו בהם אלוהים לא עושה ניסים בלתי מוגבלים.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

[חזור לדיון]
מאמר אורח צור קשר על האתר חזור לעמוד הראשי קישורים תנאי שימוש אקסטרה תיק העיתונות של אפלטון
RSS כל הדיונים המתמשכים ספר אורחים עזרה טכנית לוח ימי ההולדת של הבלוגוספירה מקלדת וירטואלית ארכיון חפש באתר
כל הזכויות שמורות © אורי קציר 2004-2010