(נכתב בתשובה לאורי קציר, 10/12/04 1:05)
רצח הוא רצח הוא רצח? [חדש]
מונס   יום ו', 10/12/2004 שעה 13:47
בתגובה לאורי קציר
בקריאה של שתי התגובות , וגם לדעתי, הרי שרצח הוא רצח, ואין להפוך רוצח לגיבור. (לפחות לפי אמות מידה הגיוניות), אבל לגבי החלק השני של תגובתך, לגבי שני החבר'ה האחרים שהיו עם חנה סנש, זו באמת שאלה נכונה, מודע לא מזכירים גם אותם?

ומבחינתך כפי שאני מכיר אותך, למי פונים שבאלות אלה?

מעבר לכך, (וכאן אני יוצא מהסיפור הנוכחי) חנה סנש וחבריה כהרוגי מלכות, הרוגים בחינם ללא מטרה. עם הירואיקה יפה של להציל את פליטת יהדות הונגריה, מיתוס מוצלח ביותר , שאין מאחוריו שום אמת עובדתית הרי העובדות ( כפי שקיימות כיום , עד שלא יוצגו עובדות אחרות ) מראות שממש לא הייתה מטרה ותכלית לסיפור המוזר ואפילו המטופש הזה של הצנחנים היהודים. ואני זוכר שראיתי את הפרק בסדרה כל אנשים על חנה סנש מאת מודי בראון גם אני הופתעתי. על זה נאמר , נו באמת??
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

ואגב שאלה נוספת באותו עניין [חדש]
מונס   יום ו', 10/12/2004 שעה 13:51
בתגובה למונס
אורי, האם באיזשהו מקום קיימת רשימת המוצאים להורג בתלייה מטעם שלטונות המנדט הבריטי?

הכוונה היא לא רק אותם מה שמוגדרים ''הרוגי מלכות'' אלא רשימה כוללת של כל האנשים?

בטוח שבתוך הרשימה הזו, תמצא סיפורים נוספים נשכחים.

ועוד דבר , נדמה לי ששכחת גם את דב גרונר כהרוג מלכות, לא?
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

ואגב שאלה נוספת באותו עניין [חדש]
אורי קציר   יום ו', 10/12/2004 שעה 23:29
בתגובה למונס
מונס, רשימת הרוגי המלכות בתקופת המנדט כוללת תריסר: שלמה בן יוסף, מאיר פיינשטיין, משה ברזאני, דב גרונר, יחיאל דרז'נר, מרדכי אלקחי, אליעזר קשאני, מאיר נקר, אבשלום וייס, יעקב חביב, אליהו חכים ואליהו בית צורי.

לגופו של עניין: לא התיחסתי כאן לעניינו של דב גרונר, ממש כשם שלא התייחסתי בהרחבה ליתר הרוגי המלכות. המטרה אינה לערוך סקירה היסטורית על אלה שנדונו למוות אלא לתהות מהו הקריטריון להכללת אנשים שהומתו על ידי השלטונות בקטגוריה הזו, בהתחשב בעובדה שבעצם היה אדם נוסף שהוצא להורג וששמו אינו זכור כמעט לאיש מאיתנו בימים אלה.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

לא קובעים עובדות מסרטים [חדש]
אזרחושב   יום ג', 22/02/2005 שעה 11:42
בתגובה למונס
אלו שיוצרים סרטים מסוג זה, צריכים לחדש משהו, לפעמים החידוש הוא שבירת מיתוס, ולא תמיד שבירה מוצדקת.
במקרה של הצנחנים היהודיים מהונגריה, קראתי ספרים תיעודיים של יהודים הונגריים, רחוקים מההוויה הלאומית שלנו, (אולי אפילו מתנגדים לה) שם הם מספרים כי בני משפחתם ניצולו בידי צנחנים יהודיים שבאו מארץ ישראל לדוגמה, בספר ''עולמו של אבא'' (מילר) כותב המספר כי בנו ניצל כך.
כמו שהמיתוסים מנופחים לעיתים, גם המחקר הרביזיוני לעיתים שגוי ומעוות בכוונה, וזה גרוע יותר כי במחקר צריך יותר לדייק. הדבר נעשה בכדי שהחוקר יוכל להציג גילוי מרעיש לא ידוע.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

[חזור לדיון]
מאמר אורח צור קשר על האתר חזור לעמוד הראשי קישורים תנאי שימוש אקסטרה תיק העיתונות של אפלטון
RSS כל הדיונים המתמשכים ספר אורחים עזרה טכנית לוח ימי ההולדת של הבלוגוספירה מקלדת וירטואלית ארכיון חפש באתר
כל הזכויות שמורות © אורי קציר 2004-2010