בנק קטן בערבה
יום ד', 13/06/2012 שעה 10:38
באמצע המאה התשע-עשרה שימשו ערבות העשב האדירות של טריטוריית דקוטה כבמה זירה לעלילותיה של משפחת אינגלס - עלילות שתוןעדו לאחר מכן בסדרת ספרי ''בית קטן בערבה''. דומה כי למעלה ממאה שנה לאחר מכן עדיין משכילים אנשי צפון דקוטה לשמר את רוחו המקורית של הספָר המערבי. החוואים המנמרים את שדותיה אינם פושטים רגל באותה מהירות המאפיינת מדינות חלקאיות אחרות בארצות הברית, משום שבגבם נושבת רוח של עידוד הבאה מבנק מיוחד למדי. ה-BND, הבנק היחיד בארצות הברית שמצוי בבעלות מדינה, פועל במקום שהוא לכאורה אחד הרפובליקניים והשמרניים ביותר - אבל בפועל מיישם ערכים סוציאליים המתיישבים היטב הן עם רוח התפיסה של משק חופשי והן עם עקרון הערבות ההדדית שאפיין את תקופת ההתיישבות בערבה. המוסד המיוחד הזה ראוי שילמדו ממנו משהו.ץ כן, גם אם הוא פועל במדינה שאוכלוסייתה קטנה יותר מזו של תל אביב לבדה.



-





צפון דקוטה אינה בדיוק מדינה הנחשבת למשאת נפשם של מטיילים מישראל, או מטיילים בכלל. היא גדולה, שטוחה, חקלאית ברובה ומיקומה בשוליים הצפוניים של ארצות הברית מרחיק אותה מנתיבי התיירות המקובלים. הנוף שלה חדגוני, האטרקציות העירוניות בה שוליות בהשוואה לערים הגדולות וענפי הספורט החביבים על תושביה הם דייג, צייד, הוקי קרח, סקי ומרוצי מזחלות. ציידי סלבריטיז לא ימצאו בה תחליף להוליווד או ניו יורק שנייה: מאמן הכדורסל פיל ג'קסון, המוסיקאי לורנס וולק והזמרים בובי וי ופגי לי הם הבולטים ביותר שיצאו ממנה. לא משהו מיוחד לכתוב עליו הביתה.

חווה חקלאית בצפון דקוטה. פחות פשיטות רגל מאשר במדינות חקלאיות אחרות (מקור תמונה 1).

אבל כל אלה רק העובדות הצפות על פני השטח. כשבוחנים אותה קצת יותר מקרוב, צפון דקוטה היא אחת המדינות המרתקות ביותר בארצות הברית. היא משמרת, אולי יותר מכל מדינה אחרת, את רוחו המקורית של הספר החקלאי האמריקני. לתושביה מנטאליות של אנשים בלתי-מפונקים-בעליל, כאלה שלא ממש מכירים את הנוסחה של התעוררות מאוחרת, ישיבה עם עיתון בבית הקפה עד הצהריים, הרמת טלפון לסוכן הבורסה כדי לבדוק מה העניינים ולתת הוראה או שתיים וחזרה אל הרכילויות של הברנז'ה. שם קמים מוקדם מאוד בבוקר, לובשים סרבל עבודה ואחרי קפה מהיר וחזק עולים על הטנדר ונוסעים לחליבת הפרות, לקילטור התבואה או לאיסוף התירס. מי שנוסע שם בכבישים יכול לראות איכרים מגלגלים מספוא, אוספים את הבקר המפוזר וכשצריך גם מתקנים בעצמם את הטרקטור, כי המוסך הקרוב נמצא במרחק של עשרות מילין ונסיעה אליו תבזבז חלק גדול משעות היום שניתן לנצל לעבודה. אפילו המטבח המקומי משמר פשטות של פעם, ועדיין מושפע מאוד מהמאכלים שהביאו עימם המהגרים מגרמניה ומסקנדינביה במאה ה-‏19.

אבל כאמור, יש שם הרבה יותר מזה. צפון דקוטה מצליחה לשמר את האופי המקורי שלה בעזרת מערכת בנקאית יחידה במינה, חריגה מאוד בנוף האמריקני. אחד האלמנטים הבולטים ביותר במערכת הזו הוא הבנק של מדינת צפון דקוטה, ה-BND.
קראו שוב את המשפט האחרון, או ליתר דיוק את חמש המלים האחרונות. בארצות הברית, מעוז הקפיטליזם העולמי, ובמיוחד באחת המדינות הרפובליקניות ביותר בה (הפעם האחרונה בה זכה מועמד דמוקרטי לנשיאות ברוב קולות תושבי המדינה הייתה ב-‏1964) פועל בנק בבעלות המדינה. יש בארצות הברית 49 מדינות נוספות, אבל באף אחת מהן אין דבר כזה. הקיצונים שבין הרפובליקנים, הרואים בכל מוסד שכזה קריצה לסוציאליזם אם לא יותר מזה, מתקשרים לחיות עם הרעיון הזה. הבעיה היא שבינתיים הוא עובד.

ה-BND הוא דוגמה מובהקת לקהילה שלוקחת אחריות על חייה שלה. חוואים מקומיים יצאו נגד מדיניות המחירים שהוכתבה על ידי שווקי החיטה בערים הגדולות, קיזזה את עלות ההובלה של החיטה ממחירה והעבירה למגדליה סכומים נמוכים ביותר. הדקוטאים, אנשים שהגיעו לערבות הגדולות כדי לבנות לעצמם עתיד חדש לקחו את העניינים לידיהם. הם העבירו חקיקה מתאימה ובנו בעזרתה בנק מדינתי וכן טחנת קמח וממגורות המצויים בבעלות המימשל בביסמארק. הבנק עצמו הוקם ב-‏1919 ומאז הוא משמש כזרוע המימון של המימשל וכרוכש העיקרי של התבואות מאיכרי המדינה. מה שהוא עשה אז הוא עושה גם כיום – ובכך מבטיח לחוואים מחיר הוגן תמורת תוצרתם.

הבנק של צפון דקוטה הוא המוסד בו מופקדים כספי המסים והאגרות שמשלמים תושבי המדינה. לפיכך, הוא נהנה מעורף כלכלי רחב, המאפשר לו גמישות במתן האשראי ללקוחותיו. במלים אחרות, הבנק מחזיר את כספי המסים לתושבים כהלוואות בריביות נוחות. החוואים ובעלי העסקים הקטנים משקיעים את הכספים הללו ברכישת ציוד ובשיפור תשתיות העבודה. הבנק מאמין בתושבי המדינה, ולפיכך שיעור ההשקעה של כספי הבנק בכלכלת המדינה שבה הוא פועל הוא הגבוה ביותר בארצות הברית.

הבנק מתעל חלק גדול מהכספים שלו לתחומים שבהם בנקים אחרים פועלים במשורה. הוא כמעט ואינו עוסק בבנקאות קמעונאית סטנדרטית ואינו מנסה להתחרות בבנקים המסחריים האחרים (יש לו רק סניף אחד – בבירה, ביסמארק). במקום זאת, הוא מממן הלוואות לסטודנטים תושבי המדינה ומשקיע בפיתוח תשתיות אנרגיה. בשנים האחרונות הוא מפעיל תכנית הלוואות לשיקום עסקים שנפגעו על ידי אסונות טבע, דוגמת השיטפון שפקד את העיר פארגו לפני מספר שנים. לבנק יש אמנם חשבון בפדרל ריזרב, אבל הפקדונות שבו אינם מבוטחים על ידי התאגיד הפדראלי לביטוח פיקדונות (FDIC), והם מגובים באמצעות אותם כספי מס שמופקדים בבנק. כך, למעשה, פועל הבנק של צפון דקוטה כמעין בנק מרכזי הממלא פונקציות חברתיות ממדרגה ראשונה.

הבנק הולך על חבל דק במיוחד, המתוח בין תחרות נגד הסקטור הבנקאי הפרטי לבין שיתוף פעולה עמו. לעתים הוא אינו מעניק את מלוא ההלוואה לעסק המבקש אותה, אלא משלים הלוואה שמעניק בנק פרטי ומשתמש בעוצמתו על מנת להפחית את שיעורי הריבית. הוא מעניק בטוחות להלוואות שנוטלים יזמים וסטארטאפיסטים, ובכך ממלא פונקציה דומה לזו של ה-SBA, הוא מינהל העסקים הקטנים, גוף פדראלי שזה בדיוק תפקידו. מצד שני, הוא משמש גם כבנק של בנקאים – סולק המחאות, מספק נזילות ונותן שירותי משמורת לאגרות חוב. שרות נוסף, שמעניק הבנק לבנקים אחרים הוא רכישת הלוואת מהם כדי להבטיח שלא יעברו את סף האשראי המותר, וכן שוק משני להלוואות דיור.

מי שמחפש הנדסה פיננסית מהירה, מוצרים רב-שכבתיים מתוחכמים ומערך שיווק שיחדירן אותם בעוצמה ללקוחותיו לא ימצא אותה בבנק המסוים הזה. אריק הארדמאייר, הנשיא החרוץ של הבנק, מנע את כניסתו לשוק הלוואות הסאב-פריים ולתחום נגזרי האשראי. הוא העדיף את מה שהוא מכנה ''מנטאליות וורן באפט'': לא נכנסים לתחום שאותו לא מבינים. כך קרה שהבנק לא נפגע קשה במיוחד ממשבר הדוט קום של 2001/2 וממשבר האשראי העולמי של 2008/9.

שיטפון ליד פארגו, שעה שהנהר האדום עולה על גדותיו ומציף בתים וכבישים. הבנק מסייע לשיקום העסק (מקור תמונה 2).

היציבות שמשרה הבנק בכלכלה החקלאית של צפון דקוטה באה לידי ביטוי ביכולתה לדלג מעל משברים שהביאו חורבן על כלכלות שלמות באמריקה. בשנים האחרונות היא נהנית מבונוס נוסף, כתוצאה מגילוי מרבצי נפט עשירים במערב המדינה. התוצאה היא שבשנים האחרונות הגידול בכלכלת צפון דקוטה הוא הגבוה ביותר מכל מדינות אמריקה. מאז שנת 2000 צמחה כלכלת המדינה בשיעור שנתי מוצע של 7.52 אחוז – שיעור כמעט כפול מהצמיחה הלאומית השנתית הממוצעת העומדת על 3.9 אחוזים בלבד.









אני רחוק מאוד מלהתרשם מביצועים פיננסיים של בנקים. אני נוטה יותר להתרשם מהיגיון בריא המיושם בחוכמה. כשמוסד מדינתי כלשהו מיישם את ההיגיון הבריא של השקעת כספי המסים חזרה במשלמיהם ואת ההיגיון הבריא של אי-התערבות בתחומים שבהם הוא אינו מבין, אני יכול להעריך אותו. זה בדיוק מה שקורה כאן.

הפרובינציאליות הישראלית מביאה רבים וטובים אצלנו להעריץ ולאמץ מודלים התנהגותיים המעוצבים בבירות הכלכלה עולמית. רק מעטים מסתכלים גם אל הפריפריה ומנסים ללמוד ממנה. אני, לפחות, טרם שמעתי על ניסיון להתאים את הניסיון של צפון דקוטה לכלכלה הישראלית. התירוץ הקבוע לכך הוא שצפון דקוטה אינה אלא מדינה כפרית נידחת ומנומנמת שכלכלתה החקלאית אינה מזכירה כמעט במאום את האורבניות ואת התיעוש אצלנו, שדומים יותר למתרחש בניו יורק או בקליפורניה. בהתאם לגישה הזו, אריק הארדמאייר מבנק צפון דקוטה לא היה מגיע אפילו לתפקיד של מנהל מחלקה בבנק בינוני בישראל.

המציאות, מה לעשות, שונה. לאורך שנים, הבנק של צפון דקוטה ממלא תפקיד מייצב לא רק במישור הפיננסי אלא גם במישור החברתי. הוא מאפשר למשפחות להוסיף ולקיים את משקיהן. הוא עוזר בשיקום עסקים קטנים, בהתאוששות מאסונות טבע ובהכשרת הדור הבא של דקוטאים משכילים. בהיבט הזה, ודאי שאנו יכולים ללמוד ממנו. רק שיקום כבר מישהו שיעשה את זה.








[לא ניתן לפרסם תגובות למאמר זה]   [קישור ישיר למאמר זה]   [קפל תגובות]   [פרוס תגובות]            

 
כבר יש בארץ מוסד כזה [חדש]
מרק   יום ד', 13/06/2012 שעה 14:06
הוא נקרא בנק ישראל.....

ברצותו הוא מעודד אנשים לחסוך, ברצותו מפריע לאנשים לקנות דירות.

ולחלוטין לא מבין את ההתלהבות, בנק שממומן ממיסי הציבור נשאר יציב לאורך זמן.... מה בדיוק מפתיע או חדשני בזה? השאלה היא כמה משלמים אזרחי הערים בדקוטה בשביל לסבסד את החקלאים בצורה עקיפה זו.
[קישור ישיר לתגובה זו]            

כבר יש בארץ מוסד כזה [חדש]
אורי קציר   יום ד', 13/06/2012 שעה 23:00
בתגובה למרק
הבנק הזה משקיע ישירות את כספיו באוכלוסיית המדינה. אם אתה לא מבין עד כמה זה יוצא דופן, אני לא מצפה שתתלהב. ביום שבו תקבל סיבסוד ישיר מבנק ישראל כדי לרכוש סחורות, לשקם עסק או לשלם עבור לימודים אקדמאיים, אשמח לשמוע על כך. ביום שבו בנק מרכזי יימנע במופגן מהשקעה במוצרים םיננסיים מורכבים, גם על כך אשמח לשמוע. והשורה הראשונה בדבריך רק מדגימה עד כמה כל השוואה כאן אינה במקומה. בנק ישראל רואה את עיקר תפקידו בעיסוק בתחום המוניטארי. את ההיבטים האחרים הוא משאיר לבנקים מסחריים שמתמקדים, מצידם, בקריעת הצורה למשקי הבית.
[קישור ישיר לתגובה זו]            

כבר יש בארץ מוסד כזה [חדש]
דני אורבך   יום ד', 13/06/2012 שעה 23:27
בתגובה לאורי קציר
אתר אישי
אורי, יש נקודה מאד חשובה שלא התייחסת אליה. בנק שמנוהל על ידי המדינה יכול להיות מוצלח או כושל להחריד, תלוי ביעילות הבירוקרטיה המדינתית. ויש לי הרגשה, אולי קלושה אבל בכל זאת, שהבירוקרטיה של צפון דקוטה קצת יותר מתקתקת ויעילה מזו שיש אצלנו בארץ. פרוייקט דומה בישראל היה יכול להסתיים אם לא באסון פיננסי, אז לפחות במירור חייהם של אזרחים שיקחו ממנו הלוואות.
[קישור ישיר לתגובה זו]            

כבר יש בארץ מוסד כזה [חדש]
אורי קציר   יום ה', 14/06/2012 שעה 7:59
בתגובה לדני אורבך
דני, אני מסכים לחלוטין לטענתך. ביורקרטיה מסורבלת יכולה לעשות הבדל עצום ולטרפד כל שאיפה ליעילות. אבל להבדיל, אני לא חושב שזה רק עניין של ביורוקרטיה. זה עניין פשוט של תפיסת עולם. בישראל הממשלה לא הייתה מעיזה לשמוט מידה את הסמכות לאגור את כספי משלמי המסים. בצפון דקוטה פתחו חשבון לאומי בבנק המדינה ושם הכסף מופקד והבנק משתמש בו בהתאם להגדרת תפקידיו ובשיקול דעת שמרני במיוחד. הסיכוי שזה יקרה אצלנו נמוך ביותר.
[קישור ישיר לתגובה זו]            

כבר יש בארץ מוסד כזה [חדש]
עמית   יום ג', 31/07/2012 שעה 2:19
בתגובה לאורי קציר
זה נשמע שהבנק, פשוט, ממלא את תפקיד מס הכנסה ומוסדות הממשלה. אבל... הוא חלק מהממשלה, כך שזה לא מפתיע.
אולי מה שניתן ללמוד מהצלחת המודל, זה שהמידור בין המחלקות האלה יוצר קונפליקט מלאכותי, שאצלנו קוראים לו ''נערי האוצר מול המשרדים''. מה דעתך?
[קישור ישיר לתגובה זו]            

כבר יש בארץ מוסד כזה [חדש]
מרק   יום ה', 14/06/2012 שעה 9:41
בתגובה לאורי קציר
את הפונקציונליות האחרת מבצעת הממשלה ולצרכי חקלאים בעיקר משרד החקלאות והאוצר.

יש ודאי סיבה למה למרות ההצלחה הגדולה של הבנק הזה ב49 המדינות האחרות בארצות הברית אין בנק כזה. אני יכול לחשוב על טיעון פשוט אחד וזה שקיפות. מוסד שאינו ממשלתי לא שקוף בדרך כלל לבוחרים - ראה חברת החשמל בישראל.

מה בדיוק עלות השכר בבנק? האם יש הטיה פוליטית בהלואות? יתכן שבחור כמו צפון דקוטה בעל אוכלוסיה בסדר גודל של ירושלים גם השחיתות לא יכולה להיות גדולה מדי וגם אם יש אף אחד לא טורח לבדוק אבל זה לא היה עובד (ההסתרה של השחיתות) בכל מדינה אחרת שבה היה מדובר בכסף בסדרי גודל גדולים יותר
[קישור ישיר לתגובה זו]            

כבר יש בארץ מוסד כזה [חדש]
דני אורבך   יום ו', 15/06/2012 שעה 9:05
בתגובה למרק
אתר אישי
אני מסכים עם מרק שלעיתים במקומות קטנים, ניתן לנהל מוסדות ביעילות שקשה יותר להשיגה במקומות גדולים יותר.
[קישור ישיר לתגובה זו]            

כבר יש בארץ מוסד כזה [חדש]
אורי קציר   יום ו', 15/06/2012 שעה 14:42
בתגובה לדני אורבך
לא אכנס לדיון הזה, משום שאין לי נתונים לסתור או לאשר את ההנחה הזו. דבר אחד אני כן יודע: מדינה של שבעה מיליון תושבים אינה גדולה מדי כדי להבטיח הקצאה יעילה של כספי המסים מהאוצר לאזרחים, כמו גם שמירה על מדיניות ארוכת-טווח של השקעה בתשתיות אנושיות.

אגב, לפני מספר שנים הבאתי כאן את סיפורה של ה-APFC, קרן שהוקמה על ידי חקיקה מיוחדת באלסקה. הקרן מקבלת לפחות רבע מכספי תמלוגי החברות המקבלות זיכיון לקידוחי נפט וגז, ומשקיעה את הכספים הללו באמצעות חשבון מיוחד שמנהול על ידי אדם שאינו חלק מהמערכת הפוליטית. מדי שנה שולחת הקרן צ'קים לבתי האב ברחבי המדינה ובהם סכומים שהיא מחלקת ושמקורם בתשואה על השקעת הכספים.
[קישור ישיר לתגובה זו]            

כבר יש בארץ מוסד כזה [חדש]
דוד קסירר   יום ו', 29/06/2012 שעה 11:36
בתגובה לאורי קציר
אורי, מי אמר שזה לא עובד כאן?
יש קבוצה של אזרחים בישראל שהמדינה מקפידה להבטיח להם הקצאה יעילה (לדעתם) של כספי המיסים (בעיקר של אלו שאינם נמנים על חברי הקבוצה) תוך שמירה (פאנטית) על מדיניות ארוכת-טווח (מאוד) של השקעה בתשתיות האנושיות (שלהם)...
[קישור ישיר לתגובה זו]            

כבר יש בארץ מוסד כזה [חדש]
דוד   יום ב', 13/08/2012 שעה 9:40
בתגובה למרק
אתר אישי
מסכים עם מרק,
אין פלא שבנק הממומן ממיסי הציבור נשאר יציב לאורך זמן.
[קישור ישיר לתגובה זו]            

כבר יש בארץ מוסד כזה [חדש]
סיוון   יום ב', 24/12/2012 שעה 9:58
בתגובה למרק
בנק ישראל הוא בנק מרכזי, דהיינו הגוף המפקח על המערכת הבנקאית וקובע את היקף האשראי. בנק צפון-דקוטה מתפקד יותר כמו ''אגף מס הכנסה ומס רכוש'', זה האחראי על ''המס החוזר למשלם''.
[קישור ישיר לתגובה זו]            

[לא ניתן לפרסם תגובות למאמר זה]   [קישור ישיר למאמר זה]  

מאמר אורח | צור קשר | על האתר | חזור לעמוד הראשי | קישורים | תנאי שימוש | אקסטרה | תיק העיתונות של אפלטון
RSS | כל הדיונים המתמשכים | ספר אורחים | עזרה טכנית | לוח ימי ההולדת של הבלוגוספירה | מקלדת וירטואלית | ארכיון | חפש באתר
האתר עוצב ע״י עופר ליכטמן
כל הזכויות שמורות לאורי קציר ©