עושים צחוק מהעבודה
שבת, 07/04/2012 שעה 14:45
ניסיון להיבחר לתפקיד בכיר המשרד ציבורי הוא הרפתקה מעניינת. מגיבים למודעה, שולחים קורות חיים וממתינים להמשך. לעתים מקבלים תשובה, לעתים לא. הדבר העצוב ביותר הוא שלעתים קרובות הנבחרים לתפקיד הם בעלי כישורים פחותים בהרבה משל המתמודדים. אלא שהשוואה בין הכישורים היא עניין לא רלוונטי. מה שחשוב הוא עם מי מנהל המערכת המפרסמת את המכרז מעדיף לעבוד. וכך קורה שאם הוא רוצה באדם בעל שלוש שנות ניסיון, הוא מבקש במכרז שנתיים - אבל אם הוא מקבל הצעות מאנשים בעלי עשר שנות ניסיון, הדבר אינו משמעותי מבחינתו. ואותו הדבר נכון גם לגבי ההשכלה האקדמית, ההמלצות מגורמים מקצועיים וכן הלאה. ולא, אני לא תמים. אני יודע שתפירת מכרז אינה דבר חדש במקומותינו.










בשנה שעברה התפטר מתפקידו גידי שמרלינג, יועץ התקשורת של ראש הממשלה נתניהו. כמעט מייד נפוצו ידיעות לפיהן שמרלינג עתיד להתמנות כדובר עיריית תל אביב. העירייה לא הכחישה, אבל לאלה שפנו אליה נאמר שההחלטה תיקבע במכרז. ואכן, כעבור מספר שבועות פורסמו מודעות באמצעי התקשורת. נקבעו דרישות סף, כולל ניסיון והשכלה, נקבע מועד סופי למשלוח קורות החיים וכן הלאה. על פניו, הליך מסודר ביותר של בחירת אדם לתפקיד בכיר.

חתן פרס נובל לכימיה, דן שכטמן, ומודל של הקוואזי-גביש, נשוא מחקרו. לשם ההמחשה, תארו לעצמכם שבעקבות פנייה במסגרת מכרז, הוא לא יתקבל כמורה בתיכון למדעים (מקור תמונה: ויקיפדיה).

בנקודת הזמן ההיא כבר שימשתי למעלה מ-‏11 שנה כדובר רשות ניירות ערך ושינוי אפשרי במקום העבודה בהחלט בא בחשבון. החלטתי לגשת למכרז. הבנתי היטב שברמות האלה יתכן מאוד שהמשחק אינו בדיוק הוגן ושוויוני, משום שיתכן מאוד שכבר סיכמו עם מישהו, ומן הסתם לא היה שמו של יועץ התקשורת של ראש הממשלה מתפרסם בעניין זה אלמלא נמצא מאן דהוא שטרח ליידע בכך את הכתבים. וכאמור, איש לא טרח להכחיש את נכונות הידיעה. אי אפשר היה להתחמק מהמסקנה המתבקשת – ובכל זאת החלטתי לגשת. בכל זאת, צברתי כבר ניסיון לא קטן בדוברות, לרבות בגופים ציבוריים גדולים, והאמנתי שיהיה קשה להתעלם ממנו.

התבקשתי להגיע ביום מסוים לעירייה ולגשת לחדר המצוי באחת הקומות העליונות. כשהגעתי, פגשתי על ספסל ההמתנה עוד שני מועמדים. הכרתי את שניהם: אנשי מקצוע טובים מאוד, בעלי כישורים וניסיון ההופכים אותם ראויים בהחלט לתפקיד שעליו התמודדו. אחרי שהחלפנו ברכות ושאלות ''מה נשמע'' בלתי נמנעות, הם הסבירו לי שכל המועמדים נכנסים לוועדת המכרזים לפי תור, לכל אחד מוקצות עשר דקות לכל היותר ושאפילו יש רשימה על הדלת. קמתי וניגשתי לדלת. הדף שהיה נעוץ עליה כלל שמות של עשרה מועמדים, כולל זה של עבדכם הנאמן. ואכן – לכל אחד הוקצו דקות ספורות בלבד של ראיון.

כשהגיע תורי, פגשתי בחדר הפנימי חבורה של שישה-שבעה אנשים. אלה יבחרו את דובר העירייה הבא. המנכ''ל, סמנכ''ל משאבי אנוש ועוד כמה בעלי תפקידים. היה גם נציג ציבור, מישהו מהייעוץ המשפטי וכן הלאה. כמו המכרז, גם ההרכב היה ראוי. משפטית, לפחות.

השהייה שלי באותו חדר נמשכה פחות מפרק הזמן שלקח לי להקליד את הפסקאות שקראתם עד כה. אחד מהנוכחים שאל אותי מה הם האתגרים העיקריים העומדים בפני תל אביב. לא בדיוק שאלה שרלוונטית לדובר, אלא למי שאחראי על ייצור סדר היום או הפעלתו, כמו המנכ''ל. אחד אחר שאל אותי את השאלה המקסימה ''נו, אז איך אתה עובד'', שבתשובה עליה הסברתי מה שצריך להסביר - איך אני נוהג לשבת עם מי שמכתיב את סדר היום, לקבל ממנו דגשים, להיפגש לתיאום עם כל מנהלי המחלקות, לקבל מהם את הפרויקטים העיקריים שראויים לתיקשור, לדווח למעלה ולהתחיל להוציא את הכול מן הכוח אל הפועל, ובמקביל לכל אלה לבצע מיפוי של הכתבים והעורכים הרלוונטיים, לייצר פגישות היכרות, להכין מערך לתגובות מהירות וכן הלאה.

אם אתם חושבים שהספקתי להגיד את כל זה, טעות בידכם. נקטעתי אחרי משפט וחצי במשפט ''הבנו''. התבקשתי לצאת ואמרו לי שיודיעו לי מה ההחלטה. בשלב הזה כבר היה ברור לכל אחד בחדר מהי ההחלטה, אבל הבלגתי ויצאתי.

התשובה השלילית המנומסת הגיעה כעבור שבועות אחדים. ימים אחדים לאחר מכן פורסם דבר מינויו של גידי שמרלינג לדובר העירייה החדש.

שתבינו, אין לי דבר וחצי דבר נגד ההחלטה הזו. גידי הוא איש מקצוע מצוין, ועם רקורד של אדם אינטליגנטי, כתב מוערך ודובר של ראש ממשלה, הבחירה שלו מוצדקת לגמרי מכל בחינה מקצועית. אז בואו נסיר את נושא תוצאות המכרז מסדר היום וניגע בדבר האמיתי שגרם לי לכתוב את הטקסט הזה: תהליך הבחירה.










הנחת המוצא שלי פשוטה: המשחק מכור. התוצאות ידועות מראש. ההליך הפורמאלי אינו אלא עלה תאנה שיועץ משפטי זהיר חייב את העירייה לבצע כדי למנוע לזות שפתיים והאשמות על העדפה מוקדמת. ההליך הזה כרוך בלא מעט ביורוקרטיה ארגונית: הקמת ועדה, ניסוח המכרז, פרסום המודעות, מיון קורות החיים, בחירת חברי ועדת המכרזים, שיריון תאריכים לראיונות ועוד ועוד. אבל בסוף בסוף, כשמסתכלים על הכול, לא נותר אלא לגחך.

אי אפשר לבדוק כישורים של אדם בחמש או בעשר דקות. גם לא בחצי שעה. אי אפשר להעריך מקצועיות וניסיון בלא שמכירים את הנושא לעומקו – ובוועדה הזו לא ישב אף אחד שהיה לו ניסיון כלשהו בתחום התקשורת (או שכך, לפחות, התרשמתי; אף אחת מהגדרות התפקיד של אלה שנכחו שם לא הייתה קשורה לתחום המדיה באופן כלשהו). אי אפשר למדוד התאמה מבלי שמעמתים את המועמד עם תרחישים אפשריים הרלוונטיים לארגון שאליו הוא מתראיין, מבלי שמבררים את רמת ההיכרות שלו עם המדיה, מבלי שידוע לממיינים משהו אודותיו מלבד מה שמתארים קורות חייו המודפסים. אף מועמד אינו יכול לפרוש בפרק זמן קצר כל כך השקפת עולם, תפיסה מקצועית, ניסיון, כישורים, יכולות תכנון וביצוע או כל נושא רלוונטי אחר. מה שהוועדה הזו עשתה לכמה עשרות מועמדים (בסיבוב שלי התראיינו עשרה, אבל הבנתי שהיו נוספים) היה לסמן ''וי'' על ההליך הפורמאלי ולעבור למינוי שכבר נקבע מראש.

אני לא תמים. אני יודע שאירועים מעין אלה מתרחשים בכל יום, בכל מקצוע ובכל ארגון משמעותי. אני מבין שכאשר אדם המנהל מערכת רוצה לעבוד עם דובר שהוא מעריך או שהוא מתקשר איתו היטב, כל הליך האיתור, מבחינתו, הוא מעמסה מיותרת שנועדה – בעיקר – לצרכים של ביקורת חיצונית עתידית. ובכל זאת, יש כאן צרימה לא קטנה. מדוע להטריח אנשים עסוקים בהליך מיותר שכזה, שעה שהתוצאה ידועה ממילא?

סיפרתי על החוויה הזו לחבר, שגם הוא עוסק בתחום התקשורת ושמאחוריו ניסיון מצטבר משמעותי בעבודה עם גופים לאומיים. הוא הודיע לי שבכוונתו לבחון את הנושא בעצמו במכרז דומה שפרסם גוף ציבורי גדול. יומיים מאוחר יותר התקשר אלי כדי לחלוק חוויות.

- ''הייתי בפנים בדיוק שש דקות'', אמר, ''מדדתי. הם שאלו אותי איך אני רואה את העבודה שלי משתלבת עם מנהלי אגפים אחרים. הצלחתי להשלים ארבעה משפטים לפני שאמרו לי תודה שבאתי ושיהיו איתי בקשר בהמשך. סתם בזבזתי זמן ודלק על הליך חסר סיכוי''.

מיותר לציין שהוא לא התקבל. כשמקציבים לך שש דקות ברוטו, די ברור שאף אחד לא באמת מעוניין לבדוק את כישוריך (ולעתים קרובות גם לא כל כך ברור אם יש לו את הכישורים לבדוק אותם). במצב כזה, אפילו לדובר של הבית הלבן לא יהיה סיכוי להפוך לדובר עיריית כפר סבא, אם ראש העירייה שם כבר החליט את מי הוא רוצה למנות (ושיהיה ברור: הבית הלבן וכפר סבא הובאו כאן כאילוסטרציות בלבד). האנשים שיושבים בחדר ההוא יודעים בדיוק את מי הבוס רוצה למנות, ומתיישרים בהתאם לכך.

מכרה אחרת שלי שלחה קורות חיים למכרז לתפקיד ציבורי בכיר, אף הוא בתחום התקשורת. הרשות הציבורית שאליה שלחה את המסמכים אפילו לא זיכתה אותה בתשובה. בהתחשב במידע שיש לי על מקצועיותה וניסיונה של המכרה ועל הדרישות לתפקיד ברשות ההיא, הדבר שקול לתרחיש שבו בית ספר תיכון למדעים ידחה את מועמדותו של דן שכטמן למשרת מורה לכימיה. כשהמינוי סגור ומוחלט מראש, הקוריקולום ויטה של המתחרים אינו רלוונטי - גם הוא מרשים ומפואר כשלעצמו.

ובכן, הנה הצעה מבודחת שמטרתה להתמודד עם הבעיה. כשגוף ציבורי יקיים מכרז, הוא יידרש לפרסם גם את שמו של המועמד המועדף עליו לתפקיד, כולל הרזומה שלו. המועמדים שישיבו למכרז יתבקשו להסביר מדוע יש להם יתרון על פני המועמד המועדף. רק כדי לראות את התשובה של ועדת המכרזים, המסבירה שאדם שכתב טור רכילות במקומון כלשהו צבר ניסיון, מוניטין ומיומנות משמעותיים יותר מאדם ששימש כיועץ תקשורת לשלושה שרים בפרק זמן מצטבר של עשר שנים, זה כדאי.

אני יודע, אני יודע. זה לא באמת רציני. אי אפשר לפרסם שמות מועמדים מועדפים, משום שבחלק גדול מהמקרים הם מנהלים מגעים על התפקיד החדש עוד כשהם בתפקידם הקודם, ופרסום כזה עלול להזיק להם בארגון בו הם עובדים. ואולי יש כאן הפרות נוספות, שכרגע לא חשבתי עליהן.

אבל זה בדיוק העניין: ההזדמנות הכאילו-שווה שמעניק המכרז הפומבי, אינה שווה ולעולם גם לא תהיה כזו. המכרז אינו אלא חוכא ואטלולא. בדיחה אחת גדולה. כל עוד אין מבחן אובייקטיבי למדידת כישורים באופן פרטני (בדומה למרכז ההערכה שאותו מקיימת נציבות שירות המדינה, למשל), כך זה גם יימשך.







[לא ניתן לפרסם תגובות למאמר זה]   [קישור ישיר למאמר זה]   [קפל תגובות]   [פרוס תגובות]            

 
הכל אישי [חדש]
בועז כהן   שבת, 07/04/2012 שעה 15:11 אתר אישי
כתבת: אם אתם חושבים שהפסקתי להגיד את כל זה, טעות בידכם

וצ''ל: שהספקתי

================

מכרזים תפורים הם ענין של יום ביומו.

אבל גם בלי מכרזים, אין ספק שלמשרות רבות, מתפקיד מאמן כדורגל בקבוצה בליגת העל ועד לעורך מוסף תרבות בעיתון נחשב, נבחרים אנשים פחות מוצלחים מאלה שמתמודדים מולם.

מדוע?
כי הכל אישי. ה-כ-ל.
תמיד סוגיית הקשרים האישיים ו''אנשי שלומנו'' היתה מובנית בתוך החברה הישראלית, אבל לא בצורה בוטה, צינית וכושלת כפי שהיא כיום.

לא יפטרו את מי שבאמת לא תורם למערכת, אלא את מי שלא התחנף וליקק מספיק לגורמים החזקים במערכת.
ולא יקבלו את מי שמוכשר, רק מפני שהוא מוכשר וראוי, אלא מפני שהוא חביבו של מישהו בצמרת.
[קישור ישיר לתגובה זו]            

הכל אישי [חדש]
אורי קציר   יום א', 08/04/2012 שעה 7:24
בתגובה לבועז כהן
אתר אישי
בועז, תודה על התיקון.

לענייננו, אני לא בטוח שבכל פעם שמתמודדים שני אנשים מוכשרים על תפקיד ובממכרז זוכה האחד מביניהם שיש לו קשרים טובים עם ראש המערכת, הדבר גרוע כל כך. הבעיה מתחילה כשהקשרים, כפי שציינת, מאפילים על היכולות המקצועיות.

ואני מודה שאין לי פתרון בית ספר לבעיה הזאת.
[קישור ישיר לתגובה זו]            

[חדש]
ד   שבת, 07/04/2012 שעה 21:51
אם אתה רוצה שבאמת יתקבלו אנשים לפי כישוריהם (דרך אגב, זה לא השיקול היחיד, למשרות רבות מעדיפים לקבל מישהו שמכירים כי יודעים שיהיה נוח לעבוד איתו, אבל משרות כאלו צריכות להיות מוגדרות מראש משרות אמון), אתה צריך להפריד לחלוטין בין המגייס למקום הגיוס. כך למשל שיוקם גוף שכל תפקידו לגייס אנשים לשירות המדינה, לחברות הממשלתיות ולשלטון המקומי. מי שירצה עובד, יודיע לאותו הגוף את דרישות התפקיד ובמידת הצורך (כלומר רק אם יתבקש) יעמיד מומחים לצורך הערכת המגוייס אליו או לגוף אחר.
[קישור ישיר לתגובה זו]            

[חדש]
אורי קציר   יום א', 08/04/2012 שעה 7:22
בתגובה לד
אתר אישי
רעיון מעניין, אבל לא ריאלי. אף מנהל גוף ציבורי או ממשלתי לא יסכים לעבוד עם אדם שיוכתב לו על ידי מערכת חיצונית, בוודאי לא בדרגים בכירים. הוא יעדיף, כמעט תמיד, אדם שהוא מכיר ומעריך מזה זמן.
[קישור ישיר לתגובה זו]            

מזמן לא כתבת [חדש]
מונס   שבת, 07/04/2012 שעה 23:09
שלום אורי
מזמן לא כתבת. שמח לקבל מאמר ממך אחרי כל כך הרבה זמן.

בתפקידים זוטרים,'' מכרז תפור'' הוא לא תמיד תפור, התפקיד הראשון שזכיתי בו בשרות המדינה היה כאילו מכזר תפור אלא שמי שהיתה מועמדת , כשלה בבחינה ולכן אני נכנסתי.

לעניין מכרז בכירים, אם למישהו יש בעיה עם הבחירה הוא תמיד יכול להגיש ערעור או לדרוש את הסיבה מדוע הוא לא נבחר או באיזה מקום הוא נבחר. במצב שכזה, הבחירה מתעכבת, והמועמד אינו יכול להכנס ללביצוע תפקידו, , השאלה היא עד כמה הארגון / מוסד יכול להחזיק מעמד וןלהתמודד מול המועמדים האחרים. בד''כ מפורסם מכרז חדש , והפעם הארגון יהיה זהיר יותר בבחירה.מצד שני עד כמה המועמד שמעוניין במשרה מוכל להילחם.

לעניין עיריית תל אביב, מה דעתך לשלוח את המאמר הזה אליהם על מנת שיגיבו?

בברכת חג שמח: מונס
[קישור ישיר לתגובה זו]            

מזמן לא כתבת [חדש]
אורי קציר   יום א', 08/04/2012 שעה 7:09
בתגובה למונס
אתר אישי
מונס, רוב המועמדים לא ייאבקו במערכת. גם משום שקשה מאוד לכפות על מערכת להעסיק אדם בניגוד לרצונה, וגם משום שיתכן שבעתיד יהיה למועמד שלא הצליח לעבור מימשק כלשהו עם המערכת והוא אינו מעוניין להגיע איתה לעימות.

שים לב לפיסקה האחרונה של המאמר: היא מתייחסת בדיוק לדוגמה שלך. במכרזים פומביים לתפקידים בכירים, נציבות שירות המדינה מקיימת מבחנים סטנדרטיים ומפורטים שמקשים מאוד על התנהלות מהסוג שציינתי במאמר, משום שגם אם יש מועמד מועדף, הוא חייב לעמוד באמות המידה שקובעת הנציבות. הבעייה היא מה קורה אם הוא עומד בהן, אבל עדיין אינו המועמד המתאים מכולם. במצב כזה, אין כמעט סיכוי שהוא יצלח את השלב אחרון במכרז: ועדת המכרזים שמונתה על ידי הגוף שפרסם את המכרז.
[קישור ישיר לתגובה זו]            

אני רק שאלה: [חדש]
משה   יום א', 08/04/2012 שעה 0:28
האם כשקבלת את המינוי שלך ברשות לניירות ערך לא היה משקל
להיכרויות הקודמות שלך?
[קישור ישיר לתגובה זו]            

אני רק שאלה: [חדש]
אורי קציר   יום א', 08/04/2012 שעה 6:59
בתגובה למשה
אתר אישי
לא. ממש הופתעתי כשקיבלתי טלפון והתבקשתי לבוא לראיון. לאחר מעשה, התברר לי שמי שעמדה בראש המערכת ביקשה שיעבירו לה שמות של מועמדים, ומישהו העביר גם את השם שלי, ואפילו לא סיפר לי על כך. לא הייתה לי איתה שום היכרות מוקדמת, ולמרבה הבושה אפילו לא הכרתי את שמה. מכל מקום, באתי, התראיינתי ואחר חודשיים הודיעו לי שזכיתי.
[קישור ישיר לתגובה זו]            

תפירה ישראלית אופיינית [חדש]
דני אורבך   יום א', 08/04/2012 שעה 5:25 אתר אישי
לצערי זה לא קורה רק בעיריית תל אביב. מחבר שמעתי גם בצבא מנהלים מכרזים באותו אופן, והייתי אומר- אפילו מושחת ושלומיאלי יותר.
[קישור ישיר לתגובה זו]            

תפירה ישראלית אופיינית [חדש]
אורי קציר   יום א', 08/04/2012 שעה 7:14
בתגובה לדני אורבך
אתר אישי
דני, אני לא מכיר את ההתנהלות בצבא, כך שלא אוכל להביע כאן עמדה נחרצת בעניין זה.
[קישור ישיר לתגובה זו]            

תפירה ישראלית אופיינית [חדש]
דני אורבך   יום ב', 09/04/2012 שעה 7:29
בתגובה לאורי קציר
אתר אישי
אני אספר לך סיפור, ולא אומר באיזו יחידה מסיבות ברורות.

אותה יחידה, הוציאה מכרז יקר מאד לבניית פרוייקט צבאי גדול. תנאי המכרז היו טכניים ומפורטים מאד, וכן גם מאפייני הפרוייקט שאמור להיבנות (אורך רצוי, רוחב רצוי, חוזק, סוג חומר וכיוצא בזה). הקצינים הצעירים שניהלו את המכרז כמובן לא הבינו מהחיים שלהם בכל הדברים האלה, ולכן הם פשוט לקחו עלון של אחד החברות המשתתפות, בדקו את הנתונים הטכניים ועשו להם קופי-פייסט לתנאי המכרז.

כמובן שביום למחרת, אחת החברות גילתה להפתעתה שבדיוק את זה יש לה במלאי...
[קישור ישיר לתגובה זו]            

תפירה ישראלית אופיינית [חדש]
אורי קציר   יום ו', 13/04/2012 שעה 16:55
בתגובה לדני אורבך
אתר אישי
נשמע רע מאוד.
[קישור ישיר לתגובה זו]            

פשוט עניין של רחמנות [חדש]
עדו   יום ב', 09/04/2012 שעה 13:01
לך כבר יש ג'וב ושמרלינג בדיוק היה מובטל אז צריך לדאוג לו..
[קישור ישיר לתגובה זו]            

פשוט עניין של רחמנות [חדש]
חיים   יום ג', 10/04/2012 שעה 19:41
בתגובה לעדו
אתה צודק. וחוץ מזה אני בטוח שככה זה בכל העולם. אנשים מעדיפים לעבוד עם אנשים שמכירים.
[קישור ישיר לתגובה זו]            

פשוט עניין של רחמנות [חדש]
אורי קציר   יום ו', 13/04/2012 שעה 16:54
בתגובה לחיים
אתר אישי
לא ולא. שמרלינג בחור מוכשר ואין לי שום בעיה עם המינוי הספציפי שלו. הפוסט הזה לא נועד לרדת עליו או על מישהו ספציפי אחר אלא להראות כיצד המכרז לדוברות עיריית תל אביב לא היה אלא מראית עין.
[קישור ישיר לתגובה זו]            

להפסיק את משחקי הנדמה לי [חדש]
יגאל   יום ג', 10/04/2012 שעה 19:46
הפוליטיקלי קורקט הוא שורש הבעיה.
בגלל זה חלה חובת המכרזים בכל דבר, גם אם הוא זניח.
זה מיותר, זה יקר, זה מסרבל ומאריך את היכולת של מערכות גדולות לפעול ביעילות.

מתוך כל העיסוק בפרוצדורות כאלה ואחרות, כבר לא עסוקים במהויות. מנהל של גוף כזה או אחר צריך לקבל מנדט ברור כדי שיוכל לפעול (לקדנציה מדודה בסיומה תוכל להתבצע הערכה כמה הוא היה טוב או לא ובהתאם להאריך את כהונתו).

מכרזים צריכים להתקיים. זה ברור. אבל לא בכל דבר קטן או גדול. כשיש חוזים לאספקה בהיקף גדול או בניית פרוייקטים גדולים - זה ברור. וגם אז, אם ממליא הנבחר כבר נקבע מראש, אז תחסכו מאיתנו את העבודה בעיניים.

לחילופין, בהחלט יש צורך להגביר את מידת השקיפות בפעילות של גופים ציבוריים, כך שנוכל לדעת באמת מה קורה ולעשות רעש אם צריך. תוצאתה של שקיפות תהייה היכולת לתבוע אחריות ממי שצריך לקחת אותה.
[קישור ישיר לתגובה זו]            

להפסיק את משחקי הנדמה לי [חדש]
עדו   יום ו', 13/04/2012 שעה 22:38
בתגובה ליגאל
אני חושב שהתבלבלת בין 'פוליטיקלי קורקט' לבין 'מנהל תקין'.
פעם לא היה פה פוליטיקלי קורקט ולא מנהל תקין. היו אנשי שלומנו עם פנקס חבר שהיו חייבים למי שמינה אותם וככה דברים התנהלו. אם חשב מישהו שכל זה השתנה ב77 כשהתחלף השלטון מסתבר שהשלטון החדש לא רצה לשנות את השיטה אלא לעשות אותו דבר רק יותר בגדול וביותר חוצפה - בשביל האנשים שלו. אם כבר עדיין אין מספיק רגולציה בתחום השירות הציבורי ופחות מדי עיסוק בפרוצדורות. זה נובע מכך שמשרתי הציבור שוכחים שזה בדיוק מה שהם - משרתים של הציבור. שהמעמד שלהם והכוח להזיז דברים לא ניתן להם בשביל לסדר ג'ובים ולהחליק עניינים למקורבים אלא בשביל לשרת את הציבור במדינה.
[קישור ישיר לתגובה זו]            

פוסט נהדר [חדש]
שי   יום ה', 12/04/2012 שעה 4:33
כקורא שקט, אני מאוד רוצה להודות לך שחזרת לכתוב
אנא המשך!
[קישור ישיר לתגובה זו]            

פוסט נהדר [חדש]
ערן   יום א', 15/04/2012 שעה 9:35
בתגובה לשי
אני רוצה לחזק את תגובתו של שי - מקווה שנזכה לשוב ולראות מאמר בכל שבוע לפחות :)
[קישור ישיר לתגובה זו]            

בלבול קל של המגיבים [חדש]
יונתן (עו''ד בעוונותי)   יום ד', 18/04/2012 שעה 23:10
כל הטיעונים בנוסח ''מנהלים רוצים לעבוד עם מי שהם מכירים'', ''זה יעיל'' וכו', רלוונטיים בגופים פרטיים.
מה לעשות שהמשכורת של דובר עיריית תל אביב לא משולמת מכיסו של האדון הנכבד מר רון חולדאי, אלא מכיסם של תושבי תל אביב.

לכל מדינה יש את מערכת השחיתות שלה. ביוון כולם מקבלים מתחת לשולחן מזומן, מפקידי ביקורת גבולות ועד שופטים.

בארה''ב המשטרה ידועה כאוספת כסף.

בישראל השחיתות היא שחיתות הג'ובים ושאר המכרזים בשירות המדינה.

למשל, מי שמקבל משרה ברכבת, בזכות עובדת היותו אחיין של, נאמר, האחראית על הזמנת הדלקים, זוכה כיום למשרה מובטחת עד 2030 במשכורת נאה ביותר, בלי לעבוד קשה מדי (ולעתים בלי לעבוד כלל). מי המשלם? הכיס העמוק ביותר במדינת ישראל.

מה הפתרון? מי יודע.
יש שיגידו, כרטיס בכיוון אחד לנורווגיה.
אחרים - If you can't beat them...
אני חושב שבמזה''ת כל כלב בא יומו. וגם יומם יבוא.
[קישור ישיר לתגובה זו]            

בלבול קל של המגיבים [חדש]
אורי קציר   יום ה', 19/04/2012 שעה 0:52
בתגובה ליונתן (עו''ד בעוונותי)
אתר אישי
צר לי, יונתן, אבל אני לא חושב שמדובר במקרה קלאסי של שחיתות. גם בדוגמה שנתתי נבחר אדם ראוי לתפקיד. שחיתות לא הייתה כאן.
[קישור ישיר לתגובה זו]            

בלבול קל של המגיבים [חדש]
יונתן (עו''ד בעוונותי)   יום א', 22/04/2012 שעה 0:50
בתגובה לאורי קציר
לזה שהוא ראוי אין שום משקל לעניין.

יש במערכת המשפט שלנו מושג חשוב ששמו ניגוד עניינים.
כמובן שסביר מאוד שלא היה כאן ניגוד עניינים, אבל אני מדבר רגע על תופעה.
עצם ההימצאות בניגוד עניינים, היא האסורה, גם אם היא מובילה לתוצאה ''ראויה''.
נתאר לעצמנו שהמועמד היה בנו של ראש העירייה, ואביו היה יושב בראש ועדת המכרזים. ונאמר שאותו בן הוא בעל 20 שנות ניסיון בדוברות בדיוק מהסוג אליו הוא מתמיין.
האם לדעתך היותו ראוי היה מכשיר את ההליך?

אותו דבר כאן. גם אם הנבחר הוא ראוי, לא ניתנה לאנשים ראויים אחרים ההזדמנות להתמודדות שווה, בזמן שהמשרה המוצעת היא משרה הדורשת מכרז ע''פ חוק. אין שום משמעות לזה שהוא ראוי, כי יכול להיות שאני או אתה י-ו-ת-ר ראויים מסיבה זו או אחרת, ונמנעה מאיתנו הזכות למכרז הוגן, בגלל קשרים קודמים. מכיוון שהם לא קשרי משפחה וכו', לפי החוק היבש הנוהג בישראל, כנראה שהם לא ''ניגוד עניינים'', אך זה לא אומר שהיה מכרז תקין.

קלאסי? בימינו, בישראל, שום שחיתות אינה ''קלאסית'', מה לעשות שאנשים נהיו מתוחכמים.
[קישור ישיר לתגובה זו]            

בלבול קל של המגיבים [חדש]
עדו   יום א', 22/04/2012 שעה 12:14
בתגובה ליונתן (עו''ד בעוונותי)
מסכים לגמרי עם יונתן. שחיתות היא שחיתות גם אם מי שנבחר לתפקיד מתאים לו.
הייתה פעם תקופה שבה בשביל להגיע ליחידה נבחרת בצה''ל היית צריך להיות קיבוצניק או מושבניק והפסיכולוג של השייטת פסל כל מועמד דתי בגלל ש'דת היא מחלת נפש'.
האם זה אומר שהחיילים של אז היו גרועים? לאו דווקא, אבל אנשים טובים שהיו במקרה מזרחיים או חובשי כיפה נדחקו למטבח ולאפסנאות וזה היה חלק מהמשבר שעליו כתבתי קודם.
שכבת אוכלוסיה שלמה שונעה לתפקידים הנחותים והנחשבים פחות והצבא היה חלק מזה והמדינה סובלת מזה עד היום.
[קישור ישיר לתגובה זו]            

[חדש]
דוד קסירר   יום א', 29/04/2012 שעה 13:08 אתר אישי
לצערי, אני מכיר את העניין מקרוב.
גם בתחום הקמת אתרי אינטרנט לארגונים גדולים, נתקלתי פעמיים במשחק מכור מהסוג הזה.
בפעם השניה אף הגדילו לעשות והעיצוב שלי (ש''נפסל'' בוועדה) עבר לחברה המתחרה שבנתה את האתר.
מיותר לציין שכשגיליתי את העניין ממש בערתי אולם לאחר שהתייעצתי עם עו''ד המתמחה בקניין רוחני שהבין מול איזה ארגון נצטרך להתמודד, הוא יעץ לי לרדת מהעניין.

מאז, מאחר ועקרונית אני לא מוכן ''לשמן'' אף אחד, אני לא מתמודד יותר במכרזים של ארגונים הקשורים למדינה.
[קישור ישיר לתגובה זו]            

י.ש.ש [חדש]
אלירן   יום א', 16/06/2013 שעה 8:28 אתר אישי
זה תמיד היה ככה המכרזים הם משחק רק למי שיש כרטיס כניסה אליו ולא בהכרח למי שרוצה להיכנס אליו ,80% מהם תפורים אבל למען ''ההגינות'' עורכים את זה ,אין חדשתחת השמש.
[קישור ישיר לתגובה זו]            

[לא ניתן לפרסם תגובות למאמר זה]   [קישור ישיר למאמר זה]  

מאמר אורח | צור קשר | על האתר | חזור לעמוד הראשי | קישורים | תנאי שימוש | אקסטרה | תיק העיתונות של אפלטון
RSS | כל הדיונים המתמשכים | ספר אורחים | עזרה טכנית | לוח ימי ההולדת של הבלוגוספירה | מקלדת וירטואלית | ארכיון | חפש באתר
האתר עוצב ע״י עופר ליכטמן
כל הזכויות שמורות לאורי קציר ©