להשכיח את ההיסטוריה
שבת, 23/04/2011 שעה 0:03
המשטר החדש במצרים, כך מפרסם היום ''הארץ'', מבקש לעמעם, אולי אף למחוק, את זכרו של חוסני מובארק מספרי הלימוד במערכת החינוך המצרית. כך ייעשה לאדם שהפך משליטה הנערץ של המדינה הערבית החשובה ביותר למי שנחשב כגנב מושחת ולמועמד כמעט ודאי לכליאה. במדינות ערביות השיטה הזו פועלת יפה כבר שנים: מוציאים מההיסטוריה המלומדת את כל מה שלא מתאים למשטר באותה עת, וכך מחנכים דורות על ניסטוריה מצונזרת, כמעט פיקטיבית, שבינה לבין הידוע מחוץ לאותה מערכת חינוך יש פער עצום בעובדות ובפרשנותן. זה, כמובן, יעבוד על המצרים, אבל לא על שאר העולם המביט על ארץ הפירמידות מבחוץ. והאמת היא שהדבר חמור אף יותר בישראל, מדינה שאינה מחילה חובת לימוד על ההיסטוריה שלה עצמה. כמה הערות על המצב, נוכח מה שקורה אצל שכנתנו מדרום.









10,668 ימים חלפו מהיום בו הדיחו ''הקצינים החופשיים'' את המלך פארוק, העלו במקומו את מוחמד נגיב והפכו את מצרים ממלוכה לרפובליקה, ועד ליום בו נרצח אחד מאותם קצינים, הנשיא אנואר סאדאת, על בימת הכבוד שממנה סקר מצעד צבאי שנערך לכבוד הישגיה של מצרים במלחמת אוקטובר (היא מלחמת יום הכיפורים). 10,721 ימים חלפו למן אותו יום מר ונמהר ועד לרגע בו נאלץ יורשו של סאדאת, חוסני מובארק, להניח את המפתחות ולנטוש את ארמון הנשיאות תחת לחץ ההמונים שדרשו את לא רק את החלפתו שלו אלא התחשבנות עם כלל הנהגת מצרים בתקופת שלטונו. במלים אחרות, עד פרישתו, שלט מובארק שמצרים בלמעלה ממחצית תקופתה הלא-מלוכנית.

לזכור ולשכוח. חוסני מובארק (מקור תמונה 1).

על פי ידיעה שמפרסם צבי בראל ב''הארץ'' עוברת עתה מצרים טלטלה אנטי-מובארקית קיצונית. לאחר שחוסלה גלותו בשארם א-שייח והובהר לו שנחרץ גורלו לעמוד לדין, צופה עתה מובארק בעיניים כלות באכזריותה של ההיסטוריה: ההמון טעון השנאה נחוש למחוק את זכר משטרו, עד כדי מחיקת שמו מכל ספרי הלימוד שאותם משננים השכם והערב מיליוני תלמידים. בטקסטים הנכתבים בימים אלה ייאמר כי תרומתו של מובארק לדמוקרטיה המצרית הייתה מזערית, אם בכלל. שמה של רעייתו, סוזאן, יוסר אף הוא מדפי אותם ספרים, בין שעשתה לקידום מוסדות החינוך במדינה זו ובין אם לאו. למותר לציין ששמם של השניים יימחק ממוסדות ציבור רבים הנושאים אותם בגאווה זה שנים. במקום כל אלה תהולל ותשובח מעתה ואילך תרומתה של ''מהפכת 25 בינואר'' להיסטוריה הלאומית. כך רוצה ההמון וכך יעשה הצבא, השולט עתה במדינה זו ומבקש לעצמו לגיטימציה בעיני עמו שלו.

בראל מזכיר, ובצדק, מקרים אחרים של דה-לגיטימציה באמצעות שכתוב ספרי הלימוד. המדינות שקמו על חורבותיה של ברית המועצות הדפיסו מייד טקסטים המתרפקים על עברן הלאומי והטרום-קומוניסטי. באיראן מזכירים את תקופת השאה כעידן של שיעבוד מרצון למערב, רמיסת מאמיני האסלאם וריקבון שלטוני מוחלט. אפשר להוסיף שבלבנון דאג החיזבאללה למחוק את אזכורה של אנה פרנק מספרי הלימוד, פן יתפתו ילדי ארץ הארזים ללמוד משהו על שואת היהודים. מאליו מובן שבמדינות טוטאליטריות או אוטוריטאריות אחרות כמו סוריה, קובה, צפון קוריאה, לוב ואחרות קיים מצב דומה. דור חדש של אזרחים צריך לקבל זריקת לגיטימציה למשטר החדש, והכפשת המשטר הקודם טובה ככל אמצעי אחר כדי להפוך אותו לעניין שאין להתגעגע אליו יתר על המידה.

צעד מסוג זה אופייני למדינות שבהן חשיבה ביקורתית אינה בדיוק הקו המומלץ על ידי השלטון. בחברה פלורליסטית היא אינה מקובלת (ארצות הברית, למשל, מתמודדת עם כתמים שחורים בעברה, דוגמת תקופת העבדות, באמצעות לימודם ויצירת דיון מפרה בעניינם). בחברה כזו הייתה הדחת מובארק מבשרת תחילתו של דיון ציבורי שילווה במחקרים על שלטונו בן שלושת העשורים; על התועלות והנזקים שהביא; על מקומה של מצרים בזירה הבינלאומית לפניו ואחריו; על השפעתו בענייני חינוך, כלכלה וטכנולוגיה. בחברה שכזו בחינת עידן מובארק לא הייתה מתבצעת על ידי אנשים שמבקשים למצוא חן בעיני ההמונים באמצעות התכחשות מוחלטת לאיש ולתקופה הנושאת את שמו. אבל מצרים, כידוע, אינה שם, וספק אם תהיה בשנים הקרובות.

קיימת צביעות גדולה ובלתי מסותרת בהתנהלות הזו, שמקורה באנשים שעד לפני זמן מה היו לא רק עושי דברו של השליט אלא גם הציגו עצמם כגדולי מעריציו. הללו ביקשו להסתופף בחברתו, להיפגש עימו ולהציג עצמם כמקורביו. עכשיו הם טוענים שהיה רודן מהסוג הגרוע ביותר ומבקשים למחוק את זכרו מההיסטוריה המצרית והערבית גם יחד. רבים מאלה ניתן למצוא גם בישראל,והמקרה המפורסם ביותר הוא זה של אותה משלחת של ערביי ישראל שיצאה לחלות את פניו של מועמר קדאפי, אותו אביר זכויות אדם שאחמד טיבי כינה ''מלך מלכי המלכים של העולם הערבי''. לפי הנורמה המקובלת באותו עולם שקדאפי הוא מלכו הבלתי מוכתר, חובה על המעריצים לבעוט בפרצופם של השליטים מייד כשהלגיטימיות שלהם מתחילה להתערער.

אז זהו, שזה לא הולך ככה. ההיסטוריה מונצחת בכתובים, במוקלטים ובמצולמים, ואפילו המאמץ למוסס את עידן מובארק מספרי הלימוד המצריים לא ישנה את העובדה הזו. מה גם ששלושים שנה אינם פסיק של כמה שבועות או חודשים בקורותיה של מדינה מודרנית. ממש כשם שאי אפשר למוסס את שבע שנות כהונתו של משה קצב כנשיא ישראל באמצעות סילוק פסלו ממשכן הנשיאות, כך גם לא ניתן יהיה להשכיח את מובארק מהזיכרון הקולקטיבי כל כך בקלות.









אגב, במדינת ישראל נעשית התנכלות כזו להיסטוריה החל מראשיתה. בבתי הספר בישראל אין לימודי חובה של ההיסטוריה הישראלית. ככל הנראה, הדבר נובע ממחלוקות בין שמאל לימין לגבי הפרשנות שיש להיסטוריה הזו, אבל זה לא משנה. התוצאה היא אחת: בוגרי מערכת החינוך הממלכתיים אינם חייבים ללמוד – וודאי שלא להיבחן - על מלחמות ישראל, על העליות הגדולות ארצה, על המהפכים הפוליטיים ועל מנהיגיה של הארץ הזו. אם הם לומדים זאת, מדוב בלימודי רשות בלבד, ובמעט מאוד מהם. בכך ישראל היא המדינה היחידה בעולם שמגדלת דורות שלמים של אזרחים שאינם יודעים את ההיסטוריה של ארצם. לעומת זאת, היא מתחבטת קשות בשאלה האם ללמד על תולדות העם הפלסטיני ועל האסון שהמיט על עצמו כשסירב לחלק את הארץ והעדיף לתקוף את התומכים בחלוקה ולנסות להשמידם.

גולדה מאיר. מישהו בכלל טורח להזכיר? (מקור תמונה 2)

אבל אם נחזור לרגע לדוגמה המצרית, הרי ששם מדובר לא על אי-לימוד ההיסטוריה אלא על שכתובה התאם לנטייה הפוליטית העכשווית. גם את זה עברנו כאן. ההיסטוריה הישראלית עד 1977 תיעדה בעיקר את גיבוריה של מפלגת השלטון. מאז 1977, המצב הפוך לחלוטין. אם פעם היה פופולארי להנציח את ברל כצנלסון ודוד בן גוריון, הרי שהליכוד הכניס לאופנה את זאב ז'בוטינסקי ומנחם בגין, וכל אחד מהצדדים השתדל להמעיט ככל יכולתו באתוס של האחר. ועוד לא דיברנו על כך שמאז המהפך ההוא התברר שעל ''אלטלנה'' היו אלפי ליכודניקים ובאצ''ל בכלל שירתו אוגדות שלמות. ככה זה: אנשים מעדיפים לחבור אל המנצחים ולעדכן את הביוגרפיה שלהם בהתאם לאופנות הפוליטיות החדשות ביותר. מכל מקום, אם המצרים משכתבים, אנחנו בכלל לא מלמדים – וזה כבר חמור הרבה יותר.

על מנת שלא להיכנס למילכוד המצרי – שאותו, כאמור, אנו כבר מכירים – כדאי לעבור לכיוון חשיבה אחר. וזו הצעתי: ראש הממשלה ושר החינוך יקימו מועצה ובה מלומדים ואנשי מקצוע בעלי שם ומוניטין מכל הזרמים הציוניים (הואיל והציונות היא האתוס המכונן של מדינת היהודים, היא תהיה הבסיס האידיאולוגי שעליו תפעל אותה מועצה; מי שיש לו בעיה עם ההנחה הזו, ממילא שולל את קיומה של מדינת לאום יהודית ומשום כך גם אינו יכול להיות אחראי לתכנים הנלמדים במדינה כזו). מועצה זו תגבש, בתוך פרק זמן קצוב, הסכמה רחבה על הטקסטים שילומדו בספרי ההיסטוריה והמורשת של מערכת החינוך בארץ. הטקסטים הללו יתייחסו הן להיסטוריה של מדינת ישראל, הן לזו של ארץ ישראל בתקופה שקדמה להקמת המדינה והן להיסטוריה כללית ובינלאומית. המועצה תמליץ לא רק על תכנים נלמדים אלא גם על שיטות לימוד ועל דרכים להכשרת מורים. המלצות המועצה תחייבנה את שרי החינוך ואת הממשלה כולה. הגדרתית, שר החינוך לא יוכל להכניס שינוי בתכנים הללו – ויתכן שיש מקום להכניס את הכלל הזה גם לחקיקה. המועצה, מצידה, תבחן אחת לחמש שנים את התוכן הכולל ותבדוק אם יש מקום לעדכן אותו שוב.

וכך יבוא המצב על תיקונו, לפחות חלקית. אין שום סיבה שבבתי הספר ילמדו על רצח גדליה בן אחיקם, אבל יתעלמו מרצח יצחק רבין; ואין היגיון בכך שילמדו על מרד בר-כוכבא אבל לא על מלחמת יום הכיפורים. אין גם כל הסבר לכך שבארצות הברית לומדים על ג'פרסון, לינקולן ורוזוולט – מנהיגים שפעלו לאחר הקמתה – ואילו בישראל נסתרות מהתלמידים דרכיהם של בן גוריון, אשכול וגולדה מאיר. ולא, המועצה לא תוכל לאפשר התעלמות מוחלטת מפעולותיו של מנהיג כלשהו רק משום שהוא אינו מוצא חן בעיני חלק מחבריה. היא גם לא תתייחס אל העמים השכנים כאל אוויר (מה שהם בהחלט עושים בנוגע לישראל; במצרים, בסוריה וברשות הפלסטינית ישראל אינה מופיעה בתכנים הנלמדים במערכת החינוך הפורמאלית, והמידע המועבר עליה לציבור מקורו באמצעי התקשורת המצנוזרים שם ובפוליטיקאים עצמם). בקיצור, כל אלה יהוו גורם שיגבש שוב תודעה משותפת כלשהי לבוגרי מערכת החינוך המשוסעת והמצולקת שלנו.

ודומני שההצעה הזו עדיפה תמיד על פני ניסיון של כוח פוליטי חדש למחוק את הישן מהתודעה.










[פרסם תגובה חדשה]   [קישור ישיר למאמר זה]   [קפל תגובות]   [פרוס תגובות]            

 
וועדת צינצנת [חדש]
דובי   שבת, 23/04/2011 שעה 2:08
אם וועדה שכזו תקום אני צנצנת - החינוך בישראל מטרתו פוליטית הוא נועד לשרת אינטרסים מידיים של שלטון קיים. אתה מבקש מהכושי לשנות את עורו ... ביום בו נבחרי ציבור יפסיקו לראות בשלטון אמצעי לצורך אישי יתחילו ללמד הסטוריה. אין כל הבדל בין הנעשה במצרים , במדינות עולם שלישי אחרות ובישראל , שום הבדל.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

היסטוריה היא מוטה בכל מקרה [חדש]
מניה שוחד   שבת, 23/04/2011 שעה 8:00
כל כתיבת היסטוריה היא נראטיב כזה או אחר. ציוני, פלסטיני, גברי, נשי.
אין אפשרות לכתיבת היסטוריה ''נקיה'' מפניות.
אבל הכחשת היסטוריה כמו שעושים בישראל- אי לימוד בכלל- אינו הפתרון, ללא ספק.
עדיף כבר ללמוד את ההיסטוריה כפי שלמדנו בבית הספר היסודי של פעם, באמצעות ''מקראות ישראל'' המיתולוגיות- ומי שמתעניין ילך להרחיב את ידיעותיו בתיכון ובאוניברסיטה וישמע גם על ההיסטוריה של שכנינו ושל הפלסטינים.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

הפוסל במומו בפוסל [חדש]
אוטו פוקוס   שבת, 23/04/2011 שעה 12:26
אם כבר בשכתובי היסטוריה עסקינן, אני מציע לחזור ולבדוק את האופן הפשטני שבו מוצגת הנכבה הפלסטינית בפוסט. פרט להתעלמות מהעובדה המוסכמת שמדינת ישראל הצעירה עסקה בגירוש המוני של כפרים שלמים במהלך מלחמת העצמאות, כולל כאלו שלא היו שותפים ללחימה, הצדקנות הגלומה במילים ''האסון שהמיט על עצמו כשסירב לחלק את הארץ והעדיף לתקוף את התומכים בחלוקה ולנסות להשמידם'' מקוממת. הרי ניתן בקלות לטעון שאם מדינת ישראל הצדקת אכן הסכימה לחלוקת האו''ם, היה עליה לסגת לגבולות מוסכמים אלו לאחר סיום הלחימה, ולאפשר לאוכלוסיית הפליטים האזרחית לחזור לבתיה. אם הכל חוקי והכל יפה מהצד שלנו במתרס, למה גורשו כפרים? למה לא הורשו פליטים לחזור לבתיהם?

בשנים 1947-1949 נעשו הרבה מעשי עוול, משני צידי המתרס. בימינו, כבר אין הרבה שחולקים על גבולות מדינת ישראל כפי שנקבעו בסיום מלחמת העצמאות. אם הכותב ממליץ על ''חשיבה פלורליסטית'', ניתן היה לצפות שלכל הפחות ינסה להתמודד עם נושא הנכבה והפליטים הערביים באופן רציני (ובוודאי לפני שיידרש למקומו של ברל כצנלסון באתוס הציוני...). הרי כפי שנאמר בפוסט, התמודדות עם כתמים שחורים בעבר היא באמצעות לימודם ויצירת דיון מפרה בעניינם, הלא כן?
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

הפוסל במומו בפוסל [חדש]
יצחק שאולי   שבת, 23/04/2011 שעה 17:59
בתגובה לאוטו פוקוס
שום מדינה אינה מאפשרת למבקשי השמדתה לשוב ולתפוס מאחזים בתחומה לאחר שנוצחו. בעצם, אתה שואל מדוע מדינת ישראל לא החליטה להשליך את ניצחונה במלחמת העצמאות לפח האשפה ולבקש סיבוב חוזר, כשהיא מוותרת מראש על כל יתרון שהשיגה. אני מניח שאתה לא מחלי את הדרישה הזו על שום מדינה אחרת ברחבי העולם. מעניין מדוע רק על ישראל.

כתבת שאין חולקים על גבולות 1949. אני ממליץ לך לבדוק שוב. בימינו מספר הטוענים שלישראל אין זכות לגיטימית להתקיים בשום גבולות שהם גדול מאי פעם.

כתבת שאתה מתקומם נוכח קביעת הכותב. אני תומך בקביעה הזו לחלוטין. אין ויכוח על כך שהיהודים קיבלו את החלוקה והערבים העדיפו להילחם בה (ובנו). יפה בדיוק הבעייה בקביעת הכותב? משהו כאן לא נכון?
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

הפוסל במומו בפוסל [חדש]
אוטו פוקוס   שבת, 23/04/2011 שעה 19:24
בתגובה ליצחק שאולי
לא זכור לי שארה''ב המשיכה בכיבוש הצבאי של גרמניה או של יפאן יותר מתקופה של שנים שנים ספורות לאחר מלחמת העולם השנייה, וגם לא יישבה מושבות אמריקאים על חורבות ישובים נטושים. כוחות צבא ארה''ב שהו מספר שנים בשטח הכבוש, עד שהיה סביר להניח כי הממשלות הדמוקרטיות החדשות יוכלו להמשיך לתפקד באופן תקין בכוחות עצמן. לאחר מכן נסוג הצבא, ופרט לכמה בסיסים סמליים לא התערב כהוא-זה בעצמאות המדינות שאיימו על שלום העולם רק כמה שנים לפני כן. דוגמאות דומות נוספות לא חסרות, גם במדינות שכנות זו לזו. אם גרמניה יכלה לקבל עצמאות שנים ספורות לאחר הנאציזם, למה לא הפלסטינים לאחר מלחמת 1948, או לאחר 1967? הם באמת גרועים מהנאצים או מהיפנים של מלחמת העולם השנייה? למה שלא יזכו לעצמאות בימינו?

יתר על כן, חשוב להדגיש כי לא כתבתי על מתן אפשרות ''למבקשי השמדתה של ישראל לשוב ולתפוס מאחזים בתחומה לאחר שנוצחו''. אין צורך להיסחף לרטוריקה מתלהמת. כתבתי על הסיפוח הישראלי של שטחים שמעבר לגבולות עליהם הסכימה כביכול מדינת ישראל בתכנית החלוקה של האו''ם ב-‏1947, ועל מניעת אפשרות של פליטים אזרחיים לשוב למקום ישובם לאחר שוך הקרבות. אין מי שיכחיש כי זו היתה מדיניות ישראל בסוף מלחמת העצמאות, וקשה להחשיבה כחוקית ומוסרית במובן הבינלאומי המקובל. אם סוריה חס-וחלילה תפתח במלחמה כנגד ישראל ותכבוש את הגליל, האם זה נראה לך מוסרי וסביר כי הם יגרשו את התושבים היהודים באיומי נשק, וישלחו אזרחים סורים להתיישב על חורבות בתיהם? האם לא תצפה להתערבות אקטיבית של הקהילה הבינלאומית להגנה על זכויות ישראל והישראלים במצב כזה?

בעניין היחס לפליטים, אגב, אין זה משנה אם נמלטו מאימת הקרב, או גורשו באופן אקטיבי. פליט, מכל עם ובכל מקום בעולם, אמור להיות זכאי לחזור לביתו ולרכושו לאחר סוף המלחמה. אפילו אם הפליטים הפלסטינים נמלטו מכפריהם בעידוד ממשלות ערב, כפי שניסתה להדגיש בעבר התעמולה הישראלית, למה נאסר עליהם לשוב לרכושם ולבתיהם תחת ממשלת ישראל הנאורה? רכישת קרקע בכיבוש הוא מושג שאמור להיות שייך לפח האשפה של ההיסטוריה, ממש כמו שבימינו המנצח במלחמה לא זכאי לקחת לו את האוכלוסיה המנוצחת כעבדים (מה שהיה מובן מאליו בימים עברו).

אני לא טוען שבשנת 2011 צריך או אפשר לתקן כל עוול שנעשה ב-‏1948. להיפך: אני חושב שזו תהיה איוולת השקולה להחזרת כל שטחי ארה''ב לנציגי השבטים האינדיאנים, או לתשלום פיצויים ספרדיים למקסיקו. עם זאת, הכחשה של הנכבה הפלסטינית ושל עוולות ישראל ב-‏1948 גרוע לא פחות מהשיכתובים ההיסטוריים אותם מגנה כותב המאמר, תוך התעלמות גמורה מהדבשת שעל גבינו אנו. הגיע הזמן שמדינת ישראל תוכל להצהיר בפה מלא ''גירוש הפליטים והריסת הכפרים הפלסטינים ב-‏1948 היתה פשע, ואנו מתנצלים על כך''. זה אמור להיות מובן מאליו.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

הפוסל במומו בפוסל [חדש]
רוני ה.   יום א', 24/04/2011 שעה 10:39
בתגובה לאוטו פוקוס
אתה לא מדייק בתיאור שלך את הדברים. לאחר הניצחון של המערב במלחמת העולם השניה, נקבעו ביחסים הבין לאומיים ''כללים חדשים'' שלא היו קיימים קודם לכן. עד אז לא היה איסור על שימוש בשטח כבוש, על טרנספר של אוכלוסיות וכו', ודברים אלה התרחשו במשך כל ההיסטוריה האנושית. למעשה הם ממשיכים להתרחש עד היום באיזורים שאינם תחת השפעה מערבית, כגון באפריקה.

אלא שאותו המערב, שקבע את הסדר הבין לאומי החדש הזה, החליט על הקמת מדינה יהודית בארץ ישראל, אבל הוא לא היה מסוגל לספק לה הגנה והיא היתה נתונה בסכנת השמדה שנים ספורות לאחר השואה. יש צביעות לא קטנה מצד מי שבא היום לטעון נגד ''פשעי מלחמה'' כפי שהוא עצמו בוחר להגדיר, בעוד שהוא עצמו פעל תחת כללים אחרים כשהיה מדובר בקביעת גבולותיו הוא ושעל הגבולות שהוא קבע לאחרים הוא לא היה מעוניין להגן. נתת את גרמניה בתור דוגמה - לתשומת לבך, במלחמת העולם השניה עזבו את בתיהם מיליוני פליטים גרמניים ואף אחד לא מדבר היום על פשעי מלחמה או על זכות השיבה שלהם.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

הפוסל במומו בפוסל [חדש]
אוטו פוקוס   יום א', 24/04/2011 שעה 13:20
בתגובה לרוני ה.
למיטב זכרוני, מדינת ישראל הוקמה באמצע המאה ה-‏20 ולאחר מלחמת העולם השנייה, ולא בעידן הקולוניאלי של שלהי המאה ה-‏19. יתר על כן, בעוד זכרון השואה ומלחמת העולם השנייה היה טרי, מדינת ישראל היתה מראשונות החותמות על מגילות זכויות האדם של האו''ם, ואימצה בחום את חזון החוק הבינלאומי, בניגוד למלחמות השבטים הפראיות וחסרות-הרסן שבאפריקה אותן אתה מביא כדוגמא.

כמו שאין צורך להסכים להחזרת מיליוני פליטים גרמנים או צאצאיהם על מנת להודות שנעשה להם עוול בסוף מלחמת העולם השנייה, כך אין צורך להחזיר פליטים פלסטינים לחורבות כפריהם שמצויים בשטח מדינת ישראל, או לסגת חזרה לגבולות החלוקה של 47' בשביל להודות בכך שנעשה לאותם פליטים עוול. באופן דומה, יוון אינה דורשת מטורקיה להחזיר לגבולותיה מיליוני פליטים יווניים, אבל זה יהיה צעד אנושי מצד הטורקים להודות בכך שנעשו פשעים איומים כלפי היוונים תושבי טורקיה בתחילת המאה ה-‏20. גם בהודו ובפקיסטן אין מבקשים להחזיר פליטים מוסלמים והינדים למקומם - אבל קשה להכחיש כי נעשו פשעים איומים בהפרדה בין המדינות.

הפוסט עסק בשכתוב ההיסטוריה, ואת זה אני חוזר ומדגיש: שכתוב ההיסטוריה והתעלמות מפרקים אפלים שהתרחשו בה הם עניין אופייני למשטרים ולחברות שלא היינו רוצים להיות חלק מהם. לא ברור לי איך אדם בר דעת ומשכיל יכול שלא להכיר בכך שנעשה עוול למיליוני פליטים פלסטינים שנמלטו מבתיהם מאימת מלחמה, שלא הותר להם לחזור לרכושם, שנותרו חסרי כל וחסרי מולדת, ונאלצו לבנות את חייהם מחדש במחנות פליטים עלובים. יהיה זה צעד אנושי ומתבקש מצד מדינת ישראל להודות באמת פשוטה זו.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

הפוסל במומו בפוסל [חדש]
רוני ה.   יום א', 24/04/2011 שעה 13:57
בתגובה לאוטו פוקוס
גם מלחמת העולם השניה התחוללה באמצע המאה ה-‏20 ולא בעידן הקולוניאלי של המאה ה-‏19 ולמיטב זכרוני (גם אני יודע להשתמש ברטוריקה הזאת), לא ראיתי את מדינות אירופה מתנצלות בפני הגרמנים שהן זרקו במיליונים ממקום מושבם הקודם, כנ''ל לגבי טורקיה ושאר הדוגמאות שלך.

כזכור, הגבול של ישראל נקבע ב-‏1948 באופן שרירותי על ידי האומות המאוחדות. המצב שבו האו''ם קובע גבולות בסכסוך לאומי, אבל משאיר לערבים אפשרות להשמיד מדינה שהוא עצמו החליט עליה היא בלתי נסבלת מבחינה מוסרית. מי שרוצה התנצלות על הפליטים הערבים של 1948 שיפנה לאו''ם ולא אלינו.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

הפוסל במומו בפוסל [חדש]
רוני ה.   יום ב', 25/04/2011 שעה 9:24
בתגובה לאוטו פוקוס
ועוד משהו שאתה אולי לא מבין. התנצלות לאומית על עוול שנעשה לפלסטינים שונה מהכרה בפגיעה שנעשתה בהם ברמה האישית. ברור שהפלסטינים שעזבו את מגוריהם נפגעו מכך אישית ואין לי בעיה שבמסגרת הסכם שלום נכיר בפגיעה האישית הזאת ונסייע להם. אבל ברגע שמדינה מכריזה על ''עוול'' מבלי שתבוא הכרזה סימטרית על ''עוול'' שנעשה על ידי הצד השני, המשמעות היא שכדי לתקן את העוול לא מספיק פיצוי אישי אלא חייב להיות פיצוי ברמה הלאומית, כגון החזרת פליטים.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

הפוסל במומו בפוסל [חדש]
יעקב פליט יהודי   יום ג', 07/06/2011 שעה 11:43
בתגובה לאוטו פוקוס
מענין למה כל הזמן אין לוקחים בחשבון את יהודי ארצות ערב שברחו אים ברצון או בעל כורחם וטוב שעשו שעה קודם.אים מי שהוא יסביר לי למה טיטו את הענין הזה מתחת לשטיח והעלימו את המליון שנשכח.השארנו שם רכוש מעל פי שמונה. 650000 אלף פליטים ערבים לעומת 950000 פליטים יהודים ואני אחד מהם.פעם היינו בשבלהם בני דודים ובני דודים שיכים לאותו מקום.הארץ היתה שוממה (ראה חוקרי ארץ ישראל)בזכות ההגירה היהודית התפתחה הארץ ובעקבותה הגירה ערבית ובנהם משפחת ערפת.הבעיה היא לא רוחה וחופש היא בעיה אתנית.הם רוצים למחוק הסטוריה רבת שנים ולשכתב היסטוריה חדשה עם פלסטין לא היה מעולם.הם גם התנגדו לקרו לאזור פלסטין לאחר מלחמת העולם הראשונה.אין לי שום שנאה לערבים ינקתי מהם ואני יודיע לחיות איתם וכך חונכתי אבל לא כך דרכם. אים הם רוצים לחיות טוב יש הרבה מקום בשפע ונקרה לזה חלופי אכלוסיןזה במקומות אחרים בעולם כי כמו שלכחתי הם לקחו יותר. גם בקוראן הנחיל הנבאי מוחמד חבל ארץ זה ליהודים(ראה פרשת המחיצה פסוק קלג).ובסוף במשך כל ההסטוריה מי שנסה לחסל את היהודים שלם מחיר כבד.אין לי ארץ ומקום אחר שיחיו ויתנו לי לחיות
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

סיפורי ניסים ונפלאות [חדש]
איתן חג'בי   שבת, 23/04/2011 שעה 13:37
נחמד לחוש באהדה של צבי בראל לגברת שעל שמה נקראו 394 מוסדות ברחבי מצרים, ושתרמה ספרים לילדי העניים בזמן שמשפחתה צברה איכשהו הון של 70 מיליארד דולר (ככל הנראה במעשים רובין הודיים וכקופת חיסכון למען העם המצרי). הלב נצבט לשמע הידיעה על הסרת פולחן האישיות שנעשה למובארכ והדיסאינפורמציות שהנחיל המשטר הדיקטטורי לאזרחיו, על אף תרומתו של מובארכ לקידום הדמוקרטיה שאין להטיל בה ספק.
הנה כך עולה ובאה הקריאה המרגשת מכלי התקשורת בישראל לעם המצרי, חוסו על הדיקטטור הגדול!! אל נא תהיו כפויי טובה ותשכחו את נדיבותו. הרי הוא פינה את מקומו `באצילות` - רק 384 איש נהרגו בזמן המהפכה (אפילו לא אחד לכל מוסד של הגברת המגונדרת)!! הרי הוא סיפק לנו גז במחיר מוזל, אפילו בזמן שאצלכם היו הפסקות חשמל בגלל מחסור בגז!! האין זה מופת של אלטרואיזם??
והעם עונה בקול חזק אחרי התקשורת ואומר: איזו אכזריות. איזה רוע לב.ככה עושים לדיקטטור?
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

תגובה בלתי נמנעת [חדש]
רוני ה.   שבת, 23/04/2011 שעה 17:27
בלי להתייחס למעשיו הטובים או הרעים של מובארכ, אני חושב שכשמדובר בדיקטטור שכפה את דמותו על העם במשך עשרות שנים, מחיקתו מן ההיסטוריה בידי ממשיכיו היא כמעט בלתי נמנעת. תמונת מובארכ אולי לא הופיעה בכל פינת רחוב כמו אסד, אבל אני בטוח שהוא הוצג הצגת יתר בכל ספרי הלימוד ובכל מקום אפשרי באופן בלתי היסטורי בעליל. כדי להתחיל באופן נקי את התקופה שאחריו הכרחי כנראה לנקות את הזכרונות המוגזמים שהוא יצר בחייו.

לעניין לימוד ההיסטוריה בישראל - בשביל זה נדרשת כנראה לכידות גדולה יותר, וגם ובעיקר ביטחון עצמי גדול יותר ממה שיש לנו היום. אני חושד שיותר מדי חלקים מההיסטוריה הישראלית והיהודית נתפסים בעיניי מי שקובע בעניינים אלה כמזיקים פוטנציאליים לעניין הישראלי, ואולי בצדק.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

ממתי היסטוריה נקראת היסטוריה [חדש]
רון   יום ד', 27/04/2011 שעה 13:43
היסטוריה היא מושג כולל,
האם בלימודי היסטוריה צריך להיכלל גם חומר לימודי על היסטוריה של העשור האחרון?
לימוד ובחינה אמיתיים של היסטוריה נעשים לאחר מס' רב של שנים.
לכן לדעתי בארה''ב לומדים רק בעשורים האחרונים על האבות המייסדים שלהם (לאחר שהגיעו מבחינת ההסתכלות על התקופה לבגרות והבנה) בעוד כאן בארץ, במונחים היסטוריים אנחנו מדינה צעירה מאוד וכזאת גם ההיסטוריה.
יש מקום להכניס תכנים על הקמת המדינה ,מנהיגיה ומלחמותיה במסגרת שיערוי אזרחות אולי.
באשר לטענה כי בארץ לא מלמדים הסטוריה, מה הם אם כן שיעורי תנ''ך?
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

ממתי היסטוריה נקראת היסטוריה [חדש]
אורי קציר   יום ד', 27/04/2011 שעה 18:59
בתגובה לרון
אתר אישי
נתחיל מהסוף. תנ''ך אינו היסטוריה. תנ''ך הוא ספר מוסר שנכתב במטרה להעביר מסר שהוא באופיו תיאולוגי ולא היסטורי. ההיסטוריה מעניינת את מחבר התנ''ך רק במידה שהיא משרתת את התיזה המרכזית שלו, הכורכת את עליונות האל בחובה לציית לו בכל מחיר. שלא לדבר על כך שהתנ''ך מסתיים בתקופה הפרסית, כלומר לפני 2500 שנה. מאז קרו כמה דברים לעם ישראל, לא?

הלאה. על האבות המייסדים של ארצות הברית למדו תלמידי אמריקה כבר בראשית המאה ה-‏19. רבים מאותם אבות מייסדים היו אז עדיין בין החיים. לפיכך, מה שכתבת פשוט אינו נכון. יתר על כן, בארצות הברית לומדים כיום על הנשיאים קארטר ורייגן, שאחד מהם בחיים והשני נפטר רק לפני שנים אחדות. אין מה לעשות, מאורעות היסטוריים ניכרים כבר במהלך התרחשותם וודאי ששנים ספורות לאחר מכן. לא צריך להמתין מאות שנים עם לימודם.

שיעורי אזרחות אינם שיעורי היסטוריה. שיעורי אזרחות מיועדים להבהיר מה מקומו של האזרח מול הנגנונים הציבוריים שבהם הוא נתקל ביומיום (ממשלה, צבא, משטרה, בתי משפט, עיתונות, מערכת המס ועוד). היסטוריה היא משהו שונה לגמרי ודורשת לימוד נפרד.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

ממתי היסטוריה נקראת היסטוריה [חדש]
רון   יום ב', 02/05/2011 שעה 17:21
בתגובה לאורי קציר
מכל מלמדי השכלתי
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

מתי לאחרונה לימדת בתיכון? [חדש]
תני וולפיש   יום ד', 18/05/2011 שעה 16:15
אני מלמד בתיכון כבר 10 שנים ולא ברור לי על מה אתה מדבר. למרות שאני ימני בדעותי לא שמתי לב שספרי הלימוד לא עוסקים בהיסטוריה הציונית. להיפך מתעסקים בזה לטעמי קצת יותר מדי עם פירוט די משמים של ההבדלים בין העליה השלישית לרביעית וכו'.
לדעתי רוב מוחלט מספרי הלימוד נכתבו על ידי אנשי מרכז שמאל. לא שמתי לב שיש ממש שיכתוב היסטורי ימני. לדעתי קצת נסחפת
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

מתי לאחרונה לימדת בתיכון? [חדש]
אורי קציר   יום ה', 09/06/2011 שעה 12:50
בתגובה לתני וולפיש
אתר אישי
מדובר על ההיסטוריה של מדינת ישראל. ציונות יש, ישראליות יוק. אין לימוד חובה של ההיסטוריה שלאחר 1948, וזוהי עובדה.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

לימודי היסטוריה [חדש]
רונן   יום ד', 08/06/2011 שעה 23:29 אתר אישי
מאמר מעניין ומעשיר.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

מצויין [חדש]
אורי שלם   יום א', 31/07/2011 שעה 13:19 אתר אישי
פשוט מצויין, מאוד אהבתי, מאמר מעשיר ביותר.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

[פרסם תגובה חדשה]   [קישור ישיר למאמר זה]  

מאמר אורח | צור קשר | על האתר | חזור לעמוד הראשי | קישורים | תנאי שימוש | אקסטרה | תיק העיתונות של אפלטון
RSS | כל הדיונים המתמשכים | ספר אורחים | עזרה טכנית | לוח ימי ההולדת של הבלוגוספירה | מקלדת וירטואלית | ארכיון | חפש באתר
האתר עוצב ע״י עופר ליכטמן
כל הזכויות שמורות לאורי קציר ©