שיעורי בית בתקשורת
יום ב', 12/10/2009 שעה 0:50
נחום ברנע לא אוהב בלוגרים. הוא בז להם, סולד מהם, לא מסוגל לסבול אותם. פעם המשיל על הבלוגרים את אותו הצ'יזבט המפורסם על שאול ביבר מהפלמ''ח שנכנס למסעדה ושאל את המלצרית ''מה יש לך היום'', וכשזו אמרה לו ''יש לי רגל קרושה'', השיב לה: ''הצרות שלך לא מעניינות אותי''. הבלוגוספירה היא מעין זמזום טורדני, רעש חסר חשיבות, ערימה של כותבים נרקיסיסטיים הסבורים ברוב טיפשותם שמעלליהם האישיים מעניינים עולם ומלואו. מהטקסט הזה לא רק שעולה שברנע לא מבין מה זה בכלל בלוג ומה מניע בלוגר; אלא גם שברנע מעולם לא טרח לקרוא ולו בלוג רציני אחד (אם בכלל). לו היה קורא, סביר שהיה מוצא שם לא מעט כותבים איכותיים, לפחות כמו בעיתונות המודפסת. חבל שזוהי התובנה שאנו זוכים לקבל ממי שעשה לעצמו שם של עיתונאי חרוץ ומעמיק. דווקא ממנו אפשר היה לצפות ליותר. כמה מלים על הטור של ברנע - וגם שתי אנקדוטות רלוונטיות.











הטור המדובר של ברנע. חבל שלא קרא קצת בלוגים טרם יצא למתקפה נגדם (מקור: ''ידיעות אחרונות'', 8.10.2009).

הטור שפרסם נחום ברנע בסוף השבוע האחרון ובו הטיח זלזול ומררה בבלוגרים עורר לא מעט כעס בקרב קהילת הכותבים ברשת. הרבה ביקורות נכתבו על הטור הזה, רובן ככולן נכונות. אבל דווקא משום כך בחרתי להמתין כמה ימים עד שאכתוב בעצמי את דעתי על כל זה. אומרים שיישוב הדעת הוא תכונה שבאה עם הגיל. אין לי מושג אם יש בכך אמת או שמא זוהי תכונה מולדת. דבר אחד ברור לי: לקיחת פסק זמן לחשיבה מאפשרת לחשוב בצלילות ובבהירות ולנטרל את כל הרעשים הפנימיים שעלולים להשפיע על תהליך הסקת המסקנות בזמן אמת. זה מה שבחרתי לעשות גם כאן.

ברנע החליט להתלבש הפעם על הבלוגרית אריאנה האפינגטון. מבחינתו היא משולה לאדם שקם, מתרחץ, מתלבש, שותה קפה עם מוישה, שומע ראיון במכונית, קופץ לברית של יענקל ואחר כך מפרסם את רשמיו בבלוג. במלים אחרות, ברנע רואה בהאפינגטון סוג של רכילאית. רכילאית זו נפגשה עם אהוד ברק, כתבה את מה שכתבה, שגתה כפי ששגתה (לגירסת ברק) והפליגה לדרכה, ככל הנראה אל משימות רכילותיות אחרות. בזו הסתיימה תרומתה להיסטוריה של הטקסט הפומבי.

יש להניח שברנע לא התפנה לעיין ב''האפינגטון פוסט'', האתר שבזכותו צברה הבלוגרית שלה הוא בז בגלוי את פרסומה. האפינגטון היא האישה המשפיעה ביותר באמריקה נכון לשנת 2008. יותר מקונודוליזה רייס. יותר מהילארי קלינטון. יותר מננסי פלוסי. על הפוסטים דשפורסמו עד היום באגד הבלוגרים הענק של ה''האפינגטון פוסט'' חתומים אנשים שאת ברנע היה שמח לראיין אישית. ברק אובאמה, הילארי קלינטון, רם עמנואל, מדלן אולברייט, ג'ון קרי, ראס פיינגולד, מייקל מור. טדי קנדי המנוח פרסם אף הוא כמה טורים. האפינגטון היא בעלת הבית של כל כותבי הטורים המקוונים הללו וככל הנראה היא עושה עבודה לא רעה. מדי יום מבקרים בו כל מקבלי ההחלטות החשובים של אמריקה: הנשיא, חברי הקבינט, סנאטורים, חברי בית נבחרים, יועצים, לוביסטים, מושלים, אנשי עסקים – והרבה מאוד אזרחים אמריקניים שאינם משתייכים דווקא לאליטות הפוליטיות אבל סקרנים מאוד לדעת מה מתרחש במסדרונות השלטון ועושים זאת בראש ובראשונה דרך האתר המסוים הזה. ה''האפינגטון פוסט'' נבחר ב-‏2008 כבלוג המשפיע ביותר בעולם על ידי ה''אובזרבר'', עיתון שאני מניח שאפילו עיתונאי מכובד כנחום ברנע אינו מקל ראש במוניטין שלו. בחודש שעבר נרשמו במולטיבלוג הזה למעלה מארבע וחצי מיליון כניסות מיוניקים (כתובות אינטרנט חד-פעמיות) נפרדים, נתון שמשמעותו שמספר הביקורים בו דה-פאקטו היה למעלה מעשרה מיליון. נכון, זה לא מונופול א-לה ''ידיעות אחרונות'', אבל כנראה שזה אומר משהו על רמת החשיבות שמייחסים האמריקנים – שוב, לרבות האיש שזכה לאחרונה בפרס נובל לשלום – למה שמתפרסם בו.

אגב, כפי שברנע ודאי יודע היטב, פופולאריות של מדיום אינה בהכרח ערובה להיותו הטקסט הראשון הנקרא על ידי מקבלי ההחלטות. עיתונים כמו ה''סאן'' וה''ניוז אוף דה וורלד'' נחשבים בבריטניה לפופולאריים במיוחד, אבל בהיותם צהובונים המתמקדים בשערוריות מין ושאר ירקות מסוג זה, מעדיפים בכירי הממלכה המאוחדת, החל מהמלכה אליזבת וכלה ביושבי הספסלים האחוריים בווסטמינסטר, לעיין בהם לאחר שסיימו את העיתונים הקצת יותר רציניים, כמו ה''טיימס'' וה''אובזרבר''. וזאת, למרות שתפוצתם של שני האחרונים נמוכה משמעותית מזו של שני הראשונים. ב''האפינגטון פוסט'' העניין קצת שונה: הוא גם הבלוג הפופולארי ביותר וגם המשפיע ביותר מסוגו. יתכן שברנע אינו משתגע אחר טעמם של האמריקנים בהקשר זה, אבל את העובדה הזאת אפילו טוריו המושחזים יתקשו לשנות.









אפשר להניח שברנע נמנע ככל יכולתו מביקור באותם בלוגים שהוא כל כך מתעב. לפיכך, אני מבקש להקדיש לו כאן את האנקדוטה הבאה, אחת האהובות עלי ביותר.

פרנסיס הנרי קומפטון קריק היה אחד הביולוגים הנודעים ביותר לתהילה באמצע המאה העשרים. על תגליותיו בתחום הביולוגיה המולקולרית של התא בכלל ובתחום המבנה המולקולרי הסלילי של ה-DNA בפרט יצאו לו מוניטין בינלאומיים. בשנת 1962 אף זכה על תגליותיו, יחד עם שותפו ג'יימס ווטסון, בפרס נובל לרפואה.

שנה קודם לכן, ב-‏1961, העלתה אוניברסיטת קיימברידג' את חמתו של קריק, רציונליסט מזן שקצת קשה לאתר כאן, כשביקשה לבנות בית תפילה באחד הקמפוסים שלה. קריק מחה בתקיפות נגד הרעיון הזה, ומשלא הועילו מחאותיו, התפטר מכהונתו באוניברסיטה. ימים אחדים לאחר מכן, הופתע קריק לקבל מכתב מראש ממשלתו לשעבר, וינסטון צ'רצ'יל. הלה, בנימה מפייסת, הסביר בפשטות שקריק אינו צריך להיות מודאג מבית התפילה החדש, משום שממילא הדבר לא ישפיע עליו. ''לא ניתן יהיה לדרוש מאיש להיכנס אליו נגד רצונו'', כתב הארי הזקן.

קריק חריף הלשון מיהר לשגר מכתב תגובה ועשרה גיני בצידו (גיני היה מטבע ששוויו לירה ושילינג; הוא בוטל ב-‏1971). ''אני בכלל חושב שכדאי להקים שם בית זונות'', כתב, ''לא תהיה לכך שום השלכה על הנוכחים, משום שאיש לא יידרש לבקר בו''.

למי שלא הבין את הנמשל, הנה הוא כאן: ממש כאותם לקוחות פוטנציאליים של המוסד שהציע קריק להקים, חל גם על ברנע הכלל הפשוט ההוא: לא רוצה לבקר בבלוגים? לא צריך. באמת שאין חובה.

עד כאן על התקרית הקטנה הזו.









ברנע האנטי-בלוגר יכול להוות פתיח לדיון בכמה מישורים שונים: התמודדותה של העיתונות המודפסת עם עוצמתה האדירה של הרשת; יכולתם של כתבים ותיקים לסבול תחרות שבהם הם אינן יכולים עוד להכתיב בלעדית את הכללים; האפקט הסוציולוגי של פיזור המוביליות התקשורתית; ויש עוד כמה. אם אנסה להתייחס לכל אלה תיאלצו לקרוא כאן טקסט של עשרת אלפים מילה. בימים כתיקונם לא אכפת לי לכתוב טקסט באורך כזה (התמציתיות והמהירות הם לחם חוק של המדיה התחרותית, לא של הבלוגוספירה), אבל עכשיו, במטותא, דומני שאסתפק בפחות.

עובדתית, העיתונאי נחום ברנע אינו צריך את הטור המקוון. בעיתון המודפס שלו מעמדו הוא ברמה כזאת שאפילו לא עורכים אותו. זה אומר שכדי להחזיק טור טוב, צריך שיכתוב אותו בעל מקצוע שנון שגם יודע לכתוב. ברנע יודע לעשות את העבודה הזאת, ועל כך אין ויכוח. הוא אחראי ללא מעט סיפורים בלעדיים בקריירה שלו ומקומו בצמרת העיתונות הישראלית נרכש בהרבה שנות עבודה קשה.

אלא שברנע, מוכשר ועמלני ככל שיהיה, צמח בתקופה בה המדיה הייתה מורכבת ממספר ידוע של ערוצים. הוא טיפס בהירארכיה שלהם, החל מ''דבר'' המזוהה עם ההסתדרות וכלה ב''ידיעות אחרונות'', העיתון הנפוץ ביותר במדינה. הקריירה שלו צברה תאוצה בתקופה בה היו במדינה שלושה-ארבעה עיתונים משפיעים, מתוכם שניים רבי-תפוצה (''מעריב'' היה פעם העיתון הנפוץ ביותר, עד ש''ידיעות אחרונות'' – כנראה בתחילת שנות השמונים – עבר אותו). נוסף על כך פעלו כמה עיתונים קטנים (חלקם נסגרו במשך השנים), ערוץ טלוויזיה אחד ועוד שתי תחנות רדיו. ''ידיעות אחרונות'', כמו עיתונים אחרים, נתפס כמקום שבו אפשר להרחיב ולפרט על נושאים שבמדיום כמו הטלוויזיה דורשים קיצור הכרחי. שלא לדבר על כך שבעותק מודפס ניתן לעשות שימוש חוזר באמצעות העברה לקוראים נוספים.

האינטרנט הפך את המטריצה הזאת על ראשה. העובדה שהפצת המידע הפכה לנחלתם של אנשים פרטיים אינה מפסיקה להכביד על העיתונות המודפסת, מעין ביטוי נוסף של אותו הטקסט באמצעים אחרים. ברנע עצמו, אגב, נהנה פעם בעצמו מכך שטוריו פורסמו ברשת. אבל יתכן שתפס את הפרסום הזה כמעין הסתעפות הכרחית של העיתון המודפס. לאנשים בדרגת ההשפעה הזו קשה לתפוס כיצד יתכן שבניגוד לקושי האינהרנטי להפיק ולהפיץ עיתון מודפס בעל השפעה יכול כל אדם בעל גישה לרשת להקים לעצמו ערוץ תקשורת ייחודי ולהפיץ את הנאמר בו בתוך דקות ספורות.

ברנע יכול היה לכתוב בלוג בעצמו. טכנית, זה לא ממש מסובך וכפי שידוע היטב, יש לא מעט עיתונאים שעושים זאת. אבל יתכן, רק יתכן, שלשיטתו הבלוג אינו אלא אמצעי בידי עיתונאים זוטרים יותר לרומם את קרנם. חלקם עושים זאת משום שעדיין אינם בכירים דיים ואינם נהנים מהסטאטוס של ''להיות נחום ברנע''; אחרים עושים זאת לאחר שכבר עברו את שיאם ושוב אינם מצויים בעמדות השפעה כבעבר. יתכן שלשיטתו של ברנע כתיבה בבלוג היא אלמנט המעיד על פיחות ביוקרת הכותב.

ויתכן גם (בעצם יותר מיתכן) שברנע אינו מכיר כלל את הבלוגוספירה. זו אפשרות שצריך לקחת בחשבון, משום שלא מעטים בינינו לוקים בתכונה דומה: הם מסרבים להטות אוזן למה שנשמע להם כזמזום טורדני וחסר חשיבות, כרעש חברתי שאינו אלא גיבוב של ממבו-ג'מבו ללא משמעות. כלומר, יתכן בהחלט שברנע מתייחס לחבורה הטרדנית הזאת כפי שעבדכם הנאמן נוהג כלפי חובבי המיסטיקה למיניהם: מחליף ערוץ או זורק את העיתון בכל פעם שאני נתקל בקוראי כף יד, מרפאים באמצעות אנרגיות, קוראים בקפה ושאר טיפוסים מסוג זה. ממש כשם שאלה האחרונים אינם יודעים לחזות את העתיד או לשנות את המציאות, כך גם הבלוגוספירה אליבא דברנע: לא יותר מחבורה רעשנית של טיפוסים שנהנים לראות את שמם מהבהב על הצגים. ברוב הפעמים עדיף שלא להקדיש תשומת לב לטיפוסים הללו; כאשר כבר עושים זאת, עדיף לסנוט בהם כהלכה. שידעו כולם מה מקומם הטבעי של אלה.

נחום ברנע. עיתונאי מעולה שחטא בהיבריס (מקור תמונה 2).

לו היה ברנע קורא בלוגים, היה מופתע לטובה. הוא היה מגלה שכישרון הכתיבה אינו מתנקז רק לעיתונות הממוסדת. הוא היה מוצא שם תובנות שפעמים רבות אינן עולות בכלל בטקסט המודפס. לו היה מאמץ דפוס גלישה סטנדרטי, סביר שהיה משתלב בתהליך של ניסוי וטעייה, דוגם גם בלוגים לא טובים ובסופו של דבר מארגן לעצמו רשימה מועדפת של בלוגרים שאת כתיבתם הוא מעריך. זה הרי מה שעובר עליו כשהוא נדרש להעריך את כתיבתם של עיתונאים מהשורה. אבל ככל הנראה הוא לא עשה דבר מכל אלה. נוח היה לו יותר לספר לקוראי ''ידיעות אחרונות'' ש''בלוגר מספר רק על סלבריטאי אחד, הוא עצמו'' וש''הבלוג הוא עלוקה עצמית''. הטקסט הזה לא דרש מאמץ, וחשוב עוד יותר – הוא העניק לו אליבי רטורי מפני הסיכון שייאלץ להפריך בעצמו את הדעה הקדומה שגיבש.









הבלוגרים, כידוע, ימשיכו לפעול עם ברנע או בלעדיו. אינני יודע אם תצמח אצלנו תופעה נוסח ה''האפינגטון פוסט'', אבל סביר להניח שבעוד מספר שנים יהיו כאן בלוגרים שיספקו לקוראיהם מינון כזה או אחר של חדשות טריות (פרשנות הם מספקים כבר עכשיו). נכון, בבלוגוספירה יהיה גם אז לא מעט זבל. אבל את הזבל הזה, כפי שברנע יודע בעצמו, אפשר למצוא גם בלא מעט עיתונים מודפסים. אפילו ב''ידיעות אחרונות''.









לפני מספר פסקאות הבאתי אנקדוטה העוסקת באפשרות ששיש בידי אדם שלא לבחור במה שאינו מוצא בן בעיניו. נוכח דבריו של ברנע בגנות הבלוגרים, דומה כי רק הולם יהיה אם אסיים את המאמר הזה באנקדוטה העוסקת בתכונת הענווה.

בשנת 1958 הזמין המלחין האמריקני, ג'יאנקארלו מנוטי, את זמרת האופרה חמת המזג, מריה קאלאס, לשיר בפסטיבל המוסיקה בספולטו. הפרימדונה התלהבה מההזמנה אבל דרשה בתמורה את השכר הגבוה ביותר ששולם אי פעם לזמרת אופרה. בדברה על עצמה בגוף שלישי הסבירה כי שכר זה יוכל לחסוך למארגני הפסטיבל הוצאות רבות.

- ''ראשית'', הסבירה, ''לא תזדקק לטנור מפורסם. הקהל יבוא לשמוע את קאלאס ואת קאלאס בלבד ולא יתעניין בטנור המופיע לצידה. שנית, לא יהיה צורך בתפאורות יקרות כיוון שכל תשומת הלב תמוקד ממילא בדמותה של קאלאס. שלישית, אינך חייב להזמין מנצח מפורסם ויקרן, משום שאמנית גדולה כמו קאלאס יודעת בעצמה מתי בדיוק לפתוח את פיה''.

מנוטי, מיואש למחצה, ניסה להטות את השיחה לכיוון אחר. ''אנחנו מתכוונים להזמין את לוצ'ינו ויסקונטי כד שינצח על התזמורת'', אמר.

- ''ויסקונטי באמת יודע לנצח'', הסכימה איתו הזמרת, ''אך יש לו מגרעת אחת גדולה''.

- ''ומהי?'' שאל מנוטי.

- ''הוא אינו צנוע'', פסקה קאלאס.









עיתונות רצינית, איכותית ואחראית אינה פונקציה של המדיום בו היא מתקיימת אלא של רצינות ואיכות האנשים המפעילים אותה. הכלל הפשוט הזה נכון תמיד. אפילו אם ברנע טוען אחרת.









[פרסם תגובה חדשה]   [קישור ישיר למאמר זה]   [קפל תגובות]   [פרוס תגובות]            

 
שטחיות במסוה של עמקות [חדש]
מיכאל אוישי   יום ב', 12/10/2009 שעה 1:08
לא מעטים האנשים שפגשתי שהינם אנשים שטחיים מטבעם, אך חדי לשון בדיבור, בכתיבה - או בשניהם.
הצירוף הלזה, הוא שמוליד אנשים שמסתפקים בידע בסיסי, ממש קמצוץ ידע, בכדי לחוות דיעה נחרצת.
אם הם חדי-לשון מספיק - אז הם הופכים להיות נחום ברנע.

אם אשאל את העיתונאים המחוים דעתם על בורות הנוער הישראלי שאלה פשוטה בדקדוק עברי, מן-הסתם לא רבים אמצא שידעו לענות כהלכה.

אם אשאל עיתונאי מצוי המחוה דעתו על לימוד התורה החרדי שאלה פשוטה בחלק 'אורח חיים' בשולחן-ערוך, אני מעריך שלא זו בלבד שלא ידע הלה לענות לי, אלא שגם לא ידע כיצד להחזיק את הספר נכון.

אם אשאל גם חבר-כנסת ממוצע המחוה דעתו על המצב המדיני, אודות ההסטוריה בארץ - גם ממנו אינני מצפה לתשובה האוצרת בחובה ידענות מסוג כל שהוא, העולה במשהו מזו של ציון צנעני ממוניות ירוחם.

למה זה?

כפשוט, הבורות והשנאה ירדו להם כרוכים יחדיו מלמעלה, וילדו את השחצנות, ההתנשאות, ובנם הבכור - השטחיות.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

בלוגרים לא קוראים את ברנע [חדש]
אבי   יום ב', 12/10/2009 שעה 2:01 אתר אישי
אולי אפשר להבהיר לברנע את מהות הבלוגים והבלוגרים בדרך הבאה:
בלוגרים לא נזקקים לברנע כדי לדעת ולהבין את המציאות. היום, לאנשים כמו ברנע כבר אין כל ערך.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

לא נורא. [חדש]
SilentMike   יום ב', 12/10/2009 שעה 2:36 אתר אישי
גם אני לא מתרשם יותר מדי מנחום ברנע. אני לא חושב שלמתקרנפי אולמרט יש יותר מדי זכות להטיף מוסר. בעל טור כברנע מחזיק במעמדו בעיקר מכוח האנרציה ולא משום שכתיבתו נעלה בהכרח על זו של הזוטרים ממנו, וברנע עצמו גם בגד במחויבות הנובעת ממעמדו ככותב טור בכיר.

וכעת לדבר הנוקדן.

''על הפוסטים דפורסמו עד היום'' שפורסמו כמדומני, אלא אם כן כיוונת לשפה תלמודית.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

לא נורא. [חדש]
אורי קציר   יום ג', 13/10/2009 שעה 9:10
בתגובה לSilentMike
אתר אישי
אני לא חושב שיש קשר בין הדברים. ברנע כותב מצוין, מסתובב בדרך כלל במקומות שאותם הוא מסקר וזכותו לתמוך במדיניותו של אולמרט אינה משהו שניתן לערער עליו בכלל. זוהי זכותו של כל אדם במדינה דמוקרטית. אבל אין שום זיקה בין עמדותיו הפרטיות או בין כישרונו ככותב לבין הביקורת חסרת הטעם וחסרת הבסיס שהטיח בבלוגרים מבלי שטרח (כנראה) לקרוא ולו אחד מהם.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

לא נורא. [חדש]
SilentMike   יום ד', 14/10/2009 שעה 14:36
בתגובה לאורי קציר
אתר אישי
זו לא בדיוק התמיכה שלו במדיניות של אולמרט שאני מבקר. אני תמכתי גם במדיניות של אולמרט. הגיבוי שהוא נתן לשחיתות של אולמרט בגלל התמיכה שלו במדיניות שלו היא מטרת הביקורת שלי. מדובר באדם שלטעמי בגד בתפקידו ואיבד כל מראית עין של יושרה עיתונאית. לכן לא מפתיע אותי שהוא כותב שטויות גם על בלוגרים.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

[חדש]
velvet underground   יום ב', 12/10/2009 שעה 7:17
ברנע לא ממש נהנה מכך שטוריו מתפרסמים ברשת. הם לא. היה ניסיון קלוש שהסתיים ב-‏2006, ואם תשים לב, כמעט ארבע שנים שאף מילה שלו לא מופיעה ברשת.
למעשה כמו רוב המילים שנכתבות בידיעות המודפס.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

velvet [חדש]
אורי קציר   יום ב', 12/10/2009 שעה 8:12
בתגובה לvelvet underground
אתר אישי
הניסיון הזה, אגב, ארך כשלוש שנים - תקופה ממושכת למדי במונחי רשת. וזה בדיוק חלק מהבעיה. הרשת דורשת יותר מהעתקה של הטורים המודפיסם לפורמט html. ישנם עיתונאים, כמו רביב דרוקר, שמפרסמים ברשת דברים שאינם מספיקים או יכולים להרשות לעצמם, לפרסם במקום אחר - וגם אצלם תשומת הלב למה שקורה לאחר הפרסום קטנה מאוד. אבל לפחות הם מנסים לעדכן את הקוראים במתרחש או בדילמות המקצועיות שלהם. ברנע לא חייב להיות מעוניין בזה, אבל זו דוגמה נוספת ליכולתם של עיתונאים לשדרג את האירה שלהם מעבר לפורמט המקורי בו הם פועלים.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

לאורי [חדש]
שרה   יום ב', 12/10/2009 שעה 9:19 אתר אישי
ואני חשבתי שכתבת פוסט מקסים על בלוגרים .
בתור מי שהתחילה ממש לא מזמן לכתוב בלוג ולא ממש בטוחה בפורמט הזה , חשבתי שכתבת מילים נעימות על בלוגרים .
כתיבה , כמו שאתה בטח יודע - זה קודם כל צורך , אחר כך כל השאר . לדעתי לפחות .
שמחתי לקרא את דעתך וטוב שלא קראתי את נחום ברנע לפני כן ... היה מערער לי קצת את הביטחון בבלוג שלי :-) ...
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

לאורי [חדש]
אורי קציר   יום ג', 13/10/2009 שעה 9:09
בתגובה לשרה
אתר אישי
הביטחון העצמי שלך לא צריך להיות תלוי בעמדתו של אדם בודד, חשוב ומשפיע ככל שיהיה. חשוב לשמוע ביקורת, חשוב לשפר את הטעון שיפור, אבל גם ביקורת צריכה להיות עניינית וממוקדת.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

לאורי [חדש]
שרה   יום ג', 13/10/2009 שעה 10:40
בתגובה לאורי קציר
אתר אישי
אורי יקר ,
הביטחון העצמי שלי - אכן לא תלוי באף אדם...
דיברתי על הביטחון בבלוג שלי , זה משהו אחר ...
אני שמחה לשמוע ביקורת , רק אמרתי שבתור בלוגרית חדשה , מילים קשות שקשורות לבלוגים מפריעות לי .
זה הכל .
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

pIlrXsMsmZ [חדש]
new jersey auo insurance   יום א', 29/12/2013 שעה 9:04
בתגובה לשרה
אתר אישי
That's a knowing answer to a difficult question
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

פוסט מצויין [חדש]
ביילע-אמא של מתבגרים   יום ב', 12/10/2009 שעה 12:46 אתר אישי
אני מתמודדת עם תגובות כאלה כל הזמן מכל מיני אנשים. אני מודה שכבר אין לי כוח להתווכח עם אף אחד על הנושא ומגיע לך כל הברכות על הפוסט הזה.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

פוסט מצויין [חדש]
אורי קציר   יום ג', 13/10/2009 שעה 9:11
בתגובה לביילע-אמא של מתבגרים
אתר אישי
תודה רבה.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

לא הבנתי למה הגיני [חדש]
מהגג   יום ב', 12/10/2009 שעה 16:38 אתר אישי
הסיפור של קריק וצ'רצ'יל נחמד, אבל ממש לא הבנתי למה הוא שלח לווינסטון מטבע.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

לא הבנתי למה הגיני [חדש]
יהונתן   יום ב', 12/10/2009 שעה 20:23
בתגובה למהגג
כדי שיוכל להיכנס למוסד שהציע קריק...
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

ויסקונטי מנצח? [חדש]
גיל   יום ב', 12/10/2009 שעה 17:11
ויסקונטי הוא במאי, גם של אופרות, אבל בהחלט לא מנצח. בוא נגיד שזו היתה בסך הכל הדגמה מכוונת לבלוגר שלא בודק עד הסוף ואין לו עורך...
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

ויסקונטי מנצח? [חדש]
אורי קציר   יום ב', 12/10/2009 שעה 17:23
בתגובה לגיל
אתר אישי
הבלוגר דווקא בדק:

[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

ויסקונטי מנצח? [חדש]
אולי בדק, אבל מצא במאי ולא מנצח   יום ו', 16/10/2009 שעה 7:56
בתגובה לאורי קציר
וגם שגה בכתיבת שמו - לוקינו ויסקונטי ולא לוצ'יאנו כמו פברוטי

Luchino Visconti, Luciano Pavarotti
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

כתבת יפה [חדש]
יהונתן   יום ב', 12/10/2009 שעה 20:36
האמת, שחשבתי שלפי התקציר חשבתי שאקרא פוסט טרחני ומצטדק (למרות שזהו איננו סגנונך הרגיל),

אבל כתבת יפה. נחום ברנע, למרות שהוא כותב טוב לרוב, הגזים לגמרי בטור הזה.

(אם כי ביחס לאוכלוסייה יש יותר מדי בלוגרים לא מוצלחים (אם כי ניתן לטעון שאפשר להחשיב כ''בלוגר רציני'' רק אנשים מעל סף פרסום/רצינות/התמדה כלשהו, ואז כמותם צונחת).
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

לזכותו של ברנע [חדש]
ימי גליק   יום ב', 12/10/2009 שעה 23:49 אתר אישי
יאמר שהאיש הוא באמת גדול דור מבחינת התכנים, הסגנון והערך המוסף של כתבותיו.

כנראה שהנורמות העיתונאיות של הגברת הפנגטון הכעיסו את ברנע ונראו בעיניו כמייצגות את כל הרע שבבלוגוספירה.
מהבחינה הזו אני בהחלט יכול להבין את כעסו על המעמד שמקבלים אנשים שאינם כפופים לשום נורמה, גם אנושית (כפי שמשתמע מהסיפור) ובכל זאת מקבלים מעמד כשל בכירי העיתונאים.
רק שהיא אינה עיתונאית וכך גם, לטוב ולרע, שאר הבלוגרים.
(שווה להציץ בטוקבקים הדנים בשאלה זו בדיוק בפוסט שכתבתי לפני יותר משנה - http://snipurl.com/shb1i )

זהו עולם (לא-כל-כך) חדש ו-(לא-כל-כך) אמיץ וכדאי שברנע יעיין בו יותר. אם יעשה זאת ימצא גם הוא את הפנינים שאנחנו מכירים במדיה הזו. בלוגרים מתוגמלים מהר על הישגיהם ונענשים מהר על מחדליהם. העדר הנורמות פועל לשני הכיוונים.

כמדיה אישית דמות הבלוג כדמות בעליו ואני בטוח שברנע היה יכול להיות בלוגר מצויין :-)
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

לזכותו של ברנע [חדש]
אורי קציר   יום ג', 13/10/2009 שעה 9:16
בתגובה לימי גליק
אתר אישי
יש בעיה בהגדרה הזאת. אני לא בטוח שבלוגרים מקבלים יחס כפי שמקבלים בכירי העיתונאים. אני לא מכיר יותר מדי בלוגרים שמקבלים יחס כזה בארה''ב (יש כאלה, אבל בוודאי שהמספר אינו משמעותי בהשוואה לכמות העיתונאים ה''רגילים''), ובוודאי שהדבר הזה אינו קורה בישראל. אגב, בעתיד הלא-כל-כך-רחוק אני צופה שבלוגרים יהיו עיתונאים לכל דבר. כך החל מאט גראדג' את דרכו וכך יעשו גם אחרים בעשור הבא.

אגב, לעיתונות הישראלית יש היסטוריה לא נעימה בכל הנוגע לקבלת חברים חדשים למועדון הסגור שלה. לא צריך להיות בעל זיכרון של פיל כדי לשחזר באיזו עוינות התקבל כאן עיתון דוגמת ''ישראל היום''. בהתבסס על הניסיון הזה, לבלוגרים אין סיבה לקוות ליחס טוב יותר.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

אירוניה [חדש]
RanE   יום ג', 13/10/2009 שעה 4:27 אתר אישי
אני חושב שמה שנחום ברנע עשה זה פשוט הכללה גסה - לא פחות ולא יותר.

כבלוגר, אני הראשון שאתוודה שלעיתים אני כותב פסקה שרק אני ועוד שלושה אנשים בעולם הזה (שמכירים אותי היטב) יימצאו מעניינות, אבל אני משתדל שהן יהוו ויכילו ערך מוסף שמדגיש תוכן עיקרי. בסופו של דבר זהו המפתח של בלוג - הערך המוסף שמביא עימו הכותב.

אם לצטט רגע סרט משובח:

Choice, the problem is choice.

ברירה ובחירה. זהו השינוי האמיתי שהאינטרנט הביא עימו. וכמו שכבר היטבת לתאר זה מה שמפחיד ''דינוזאורים'' כנחום ברנע. הרי הדינוזאורים נכחדו בסופו של דבר והוחלפו ע''י יצורים שהשכילו להסתגל לעולם חדש. אולי הטור הזה של נחום ברנע הוא חירחור הגסיסה של זן שהולך להיכחד במסגרת הברירה הטבעית - לך תדע.

אגב, לפני כמעט שנה הגברת הופינגטון התראיינה אצל ג'ון סטיוארט לרגל פרסום ספר חדש על בלוגים עליו היא חתומה:

בראיון עצמו הגברת מוכיחה כי יש דברים בגו - כלומר היא מעודת כתיבה גולמית וגסה על כל נושא שבעולם. ג'ון סטיוארט הוא השגריר של נחום ברנע.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

אירוניה [חדש]
אורי קציר   יום ג', 13/10/2009 שעה 9:22
בתגובה לRanE
אתר אישי
נכון, אבל גם כשיש ברירה ובחירה צריך להקפיד על איכותן של האלטרנטיבות. כשעצמי, אני די מזדהה איתך: גם אני מפרסם כאן לעתים קרובות חומר שמעניין רק חוג מצומצם של אנשים. אבל כשאני עושה זאת, אני משתדל שהוא יהיה כתוב ברמה סבירה ולהקפיד על דיוק בפרטים. זה בוודאי שונה מהמגרעת הבסיסית שברנע מייחס לבלוגרים.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

אירוניה [חדש]
RanE   יום ג', 13/10/2009 שעה 11:29
בתגובה לאורי קציר
אתר אישי
בוודאי שצריך להקפיד על האיכות. אבל גם זה משהו שקורה באופן טבעי אחרת הבלוג שלך לא ישרוד יותר משני מחזורי דירוגוגל.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

Good info [חדש]
Pharme166   יום ד', 27/02/2013 שעה 19:33
בתגובה לאורי קציר
אתר אישי
Hello! kcedkgb interesting kcedkgb site! I'm really like it! Very, very kcedkgb good!
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

YpPnJfiGkp [חדש]
cheap insurance   יום א', 29/12/2013 שעה 13:53
בתגובה לPharme166
אתר אישי
The expertise shines through. Thanks for taking the time to answer.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

Good info [חדש]
Pharmd204   יום ד', 27/02/2013 שעה 19:33
בתגובה לאורי קציר
אתר אישי
Hello! gkcdagf interesting gkcdagf site! I'm really like it! Very, very gkcdagf good!
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

גם לי היה מה להגיד בעניין [חדש]
ירון   יום ג', 13/10/2009 שעה 8:07 אתר אישי
כתבתי גם אני פוסט בעניין,אני לא כותב דברים כאלה בדרך כלל אבל כשנחום ברנע זלזל בבלוגרים נראה לי שהוא זלזל גם בי ובכמה בני משפחה וחברים.

[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

היה מביך לקרוא את מה שהוא כתב [חדש]
חזי שטרנליכט   יום ג', 13/10/2009 שעה 9:00
יותר מכל, עבורי זה היה פשוט מביך לקרוא את זה ביום שישי. כמי שכל כך נהנה לקרוא אותו שנים רבות, הדרך שבה תיאר מה זה בלוגים לדעתו היתה בבחינת ''מלך הפרינט הוא עירום''.

למי הוא כותב שורות כאלה? רק למי שלא גולשים באינטרנט. יש אוכלוסיה כזאת, ואני נעצב מהמחשבה אם חלקים ממנה לוקחים דברים כאלה ברצינות.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

היה מביך לקרוא את מה שהוא כתב [חדש]
אורי קציר   יום ג', 13/10/2009 שעה 9:28
בתגובה לחזי שטרנליכט
אתר אישי
לא חשבתי על קהל היעד שלו. יש בזה משהו. אבל אני שקוראי ברנע הם אנשים שהאינטרנט הוא לחם חוקם. אני בוודאי לא בטוח שהם נוטים להעדיף את הבלוגוספירה כמקור מידע על פני העיתונות הממוסדת.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

מעולם לא קראתי את ברנע [חדש]
אייל   יום ג', 13/10/2009 שעה 18:03
ומרגע שידעתי שהוא תומך בתהליך אוסלו ואף אינו חוזר בו או מעלה ספקות לגבי עמדותיו בנושא זה ובעניין נתניהו, שנים רבת אחר כך - לא הצטערתי.

אין לי שום טענה כנגד כאלו שיש להם דיעה שונה משלי - יש אנטיגוניסם כלפי כאלו שאינם מסוגלים להרהר אחרי מעשיהם ולהודות בטעויות או אפילו להיות הוגנים דיים לדווח באופן אובייקטיבי על יריביהם הפוליטיים.

הוספת ואישררת שלא טעיתי ואני כמו תמיד מודה לך על המאמר המעניין.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

מעולם לא קראתי את ברנע [חדש]
אורי קציר   יום ג', 13/10/2009 שעה 18:43
בתגובה לאייל
אתר אישי
תודה, אייל. לגופן של טענות, אני חולק עליך. עיתונאי זכאי לתמוך או להתנגד לתהליך באופן רציף. הסקת המסקנות הפרטית שלו היא עניינו, בוודאי בנושאים פוליטיים. הבעייה שלי לגבי ברנע לא הייתה עמדותיו המדיניות אלא הבורות שהפגין בנוגע לבלוגוספירה. מאדם שבעבר כבר ניתח תופעות חברתיות דוגמת ש''ס הייתי מצפה שיבין שלפניו תופעה חברתית שמשפיעה על התקשורת - או תופעה תקשורתית המשפיעה על החברה - ובכל מקרה, שינסה ללמוד את הנושא טרם שהוא משתלח בבלוגרים לחינם.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

כמה הערות [חדש]
מנחם אלפרמן   יום ד', 14/10/2009 שעה 9:20
בקטנה: ה''סאן'' הוא אכן יומון, אבל ה''ניוז אוף זה וורלד'' [גם הוא מנחלותיו של מרדוק] הוא שבועון. שנית, אל תקל ראש במשקל ובהשפעה של ה''סאן''. העובדה שלפני 12 שנה בחר ''הסאן'' להעביר את תמיכתו המסורתית מן השמרנים ללייבור נחשבת לאירוע בעל משמעות פוליטית רבה בבריטניה. והעובדה שלאחרונה הוא הכריז שהלייבור גמר את הסוס גם היא איתות משמעותי של שינוי בהלכי הרוחות בבריטניה.
לגבי הבלוגים, בינתיים חלק גדול מהם קיבלו מעמד משמעותי בשל העובדה שמצטטים אותם באמצעי התקשורת ''הקלאסיים'' [עיתונים, רדיו, טלוויזיה] אם כי האפינגטון כבר מתחילה לצאת מן הפינה הזו.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

[חדש]
חיים   יום ד', 14/10/2009 שעה 21:13
היה מעניין אם ביקורת זו על נחום ברנע היתה מגיעה לידיעתו ועוד יותר מעניין יהיה לקרוא את תגובתו.
אני בטוח שהיה לו הרבה מה להגיד בסגנונו המשובח.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

Good info [חדש]
Pharmd805   יום ה', 28/02/2013 שעה 5:39 אתר אישי
Hello! cdgceek interesting cdgceek site! I'm really like it! Very, very cdgceek good!
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

Good info [חדש]
Pharmk867   יום ה', 28/02/2013 שעה 5:39 אתר אישי
Hello! bdeeakb interesting bdeeakb site! I'm really like it! Very, very bdeeakb good!
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

[פרסם תגובה חדשה]   [קישור ישיר למאמר זה]  

מאמר אורח | צור קשר | על האתר | חזור לעמוד הראשי | קישורים | תנאי שימוש | אקסטרה | תיק העיתונות של אפלטון
RSS | כל הדיונים המתמשכים | ספר אורחים | עזרה טכנית | לוח ימי ההולדת של הבלוגוספירה | מקלדת וירטואלית | ארכיון | חפש באתר
האתר עוצב ע״י עופר ליכטמן
כל הזכויות שמורות לאורי קציר ©