חמאס גיבורי התהילה
יום א', 28/12/2008 שעה 18:14
ערב חג החנוכה פרסם העיתונאי יוסף כהן טור ב''מעריב'' בו ביצע הקבלה היסטורית ומוסרית בין החשמונאים לבין החמאס. הטור, שכותרתו היא ''מי כאן אנטיוכוס'', נוטל מהקלאסיקה הספרותית הידועה ''אחי גיבורי התהילה'' את התפיסה לפיה המורד בעריץ שומר מצוות אלוהיו''. לפיכך, מרידתם של העזתים בישראל מוצדקת גם אליבא דתורת המוסר של הסוםר היהודי המהולל. תפיסה זו מתעלמת מכמה מכמה הבדלים פעוטים בין המקרים, אבל כשפורשים אותה במלוא רוחבה היא אינה אלא ביטוי נוסף של התפיסה לפיה לחלש מותר להפעיל טרור ואילו החזק צריך לקבלו באורך רוח ומתוך הבנה שלטרור זה יש הצדקה מוסרית. אז זהו, שמדינה החייבת באחריות לתחושת הביטחון של אזרחיה אינה יכולה לקבל תפיסה כזו. לא זו בלבד שהיא חייבת להרתיע את אויביה אלא שזו חובתה לעשות כן. גם אם חלילה הפלסטינים מאוד יתרגזו בשל כך.









ערב תקיפת חיל האוויר ברצועת עזה פורסם במעריב טור של יוסף כהן, הקושר בין אירועי החנוכה לבין פעילותו האנטי-ישראלית האלימה של החמאס. כהן נוטל את הקלאסיקה של הווארד פאסט ''אחי גיבורי התהילה'' (המתאר באהדה בלתי-מסותרת את מרד החשמונאים ביוונים), שולף ממנה את קביעתו של פאסט לפיה ''המורד בעריץ שומר מצוות אלוהיו'' – ויוצר זיקה ישירה בין כל אלה לבין המלחמה שהכריז חמאס על הכובש והמדכא בן זמננו, הלא הוא האויב הישראלי. יתר על כן, כהן אף מאזכר את האתיאיזם של פאסט כדוגמה לכך שבנסיבות מסוימות גם חילוני מושבע (פסט נמנה תקופה מסוימת על המפלגה הקומוניסטית האמריקאית) יכול לתמוך בהתקוממות עממית המתבצעת מטעמים דתיים.

''מי כאן אנטיוכוס'', טורו של יוסף כהן, ''מעריב'', 26.12.2008.

הבלוג שבו מתפרסמים דברים אלה נוהג בביקורתיות בלתי שכיחה כלפי הדימויים הדביקים והמתקתקים שמשתדלים יצרני המסורות היהודיים להלביש על דמויות מקראיות כאלה ואחרות. למרד זה היו לא מעט הצדקות, דתיות ולאומיות (ויש שיאמרו גם מעמדיות), והגם שאין ויכוח על כך שקנאות דתית הייתה אחד ממאפייניו (אלא אם כן חיסול שיטתי של מתייוונים אינו נחשב לביטוי של קנאות כזו), דומה כי אין מחלוקת בינינו בנוגע להצדקות אלה.

אלא שההשוואה לחמאס ולירי הטילים השיטתי שלו על ישראל אינה תקפה. חיפשתי וחיפשתי בדפי ספר חשמונאים א', הנחשב כחיבור ההיסטוריוגראפי החשוב ביותר והאיכותי ביותר שבין ההיסטוריוגרפיה המקראית לכתבי יוסף בן מתתיהו, ולא מצאתי שם סימן וזכר לרצונם של החשמונאים בחיסולו של העם היווני והפיכת דמשק (בירתה של האימפריה הסלווקית, כלומר היוונית-סורית, באותה תקופה) לעיר הבירה של העם היהודי המתקומם. גם לא מצאתי סימוכין לתפיסה שלפיה אין מקום לישיבתם של יוונים בארץ ישראל. כל אלה, בשינוי שם ונסיבות, הן תפיסות חמאסיות מובהקות. חמאס אינו מוכן להכיר בזכותה של מדינת ישראל להתקיים. החשמונאים, לעומתו, דווקא לא חשבו שצריך להשמיד את הממלכה הסלווקית, אלא ביקשו להחזיר על כנם את הפולחן הדתי והחרות המדינית והיו מוכנים לדו-קיום אזורי בצד המדינה הכובשת, בתנאי שתתקפל מיהודה וממקדשיה. לכל אלה כהן לא מתייחס בטורו, וחבל.









ההקבלה שמבצע כהן היא דוגמה מתונה למדי של התפיסה שלפיה כל פעילות חמאסית נגד ישראל היא בעלת הצדקה מוסרית, הנשענת על תפיסת הפלסטינים כמדוכאים ושל הישראלי – כמדכאים. גם כאשר ישראל אינה נמצאת עוד בעזה היא נחשבת כאויב שיש להילחם בו. גם כאשר חמאס מקים משטרת מוסר א-לה איראן, מוציא לפועל ענישה של קטיעת איברים ומארגן הוצאות להורג המוניות - גם אז ישראל אחראית. גם כאשר יישובים אזרחיים בתחומה סופגים מאות רקטות והחמאס מודיע במוצהר וללא בושה שאין בכוונתו להאריך את התהדיה – גם אז אסור לישראל להגיב, לשיטתם. עליה להיענות מייד לכל דרישה של החמאס, החל מהמחיר שיש לשלם תמורת החזרתו של החיל השבוי גלעד שליט (כל מחיר) וכלה בדרישה להיענות לפתוח באופן מוחלט את המעברים, אפילו אם אין התחייבות של החמאס שהפתיחה לא תנוצל לצורך ביצוע פיגועים או לשם הברחת חומרי נפץ.

יעדי החמאס בכל הנוגע לישראל נגזרים מיעדי ''האחים המוסלמים''. החידוש שבתפיסת חמאס הוא שילוב התפיסה התאולוגית המוסלמית במסגרת המאבק הלאומי הפלסטיני. חמאס גורסת כי מדינת ישראל (או כהגדרתה, ''הישות הציונית'') היא ישות מלאכותית, שהיא פרי של כיבוש, עושק וגזל. בראיית חמאס, כל אדמת ארץ ישראל (''מהים עד הנהר'') היא אדמה קדושה (ואקף) אסלאמית, אשר צריכה להיות תחת שלטון מוסלמי. נוצרים ויהודים רשאים לחיות כמיעוטים במדינה הפלסטינית האסלאמית רק אם הם יכירו בשלטון האסלאם. לפיכך, המלחמה של חמאס נגד ישראל אינה מלחמה לשחרור רצועת עזה מנוכחות יהודית (כזו כבר אין שם מילא), אלא מלחמה לשחרורה של פלסטין כולה. כחלק מהמלחמה הזו אפשר לירות ללא הבחנה על אזרחים. אבל בעיניהם של מצדיקי הפעולות הללו זה בכלל לא חשוב. ''ישראל התחילה'', הם זועקים, ''היא זו שכבשה את השטחים ב-‏1967. זכותם של הפלסטינים להילחם!''.

גם הפציפיסטים הפחות סהרוריים משמיעים לעתים טענות הזויות. האחת מהן היא שמתקפה על עזה רק תעורר את זעמם הצודק של העזתים, שיגיבו מצידם בירי נוסף של טילים ורקטות לעבר יישובים אזרחיים. במלים אחרות, אסור להרגיז את הבריון השכונתי משום שהוא אלים מדי והדרך היחידה לרסן את אלימותו היא לקבל אותה בשלווה ובהכנעה. מישהו הזכיר לי שבמריבות בין בני זוג שנדונו לחיות זה עם זה קיימות לעתים מזומנות דוגמאות בהן האישה מתייחסת בסלחנות דומה למהלומות שהיא סופגת מהגבר. היא לומדת להיות פאסיווית ומשננת לעצמה את המנטרה שאם רק לא תרגיז אותו הוא לא יתפרץ שוב. במציאות כולנו יודעים שאלה שטויות ושאדם אלים צריך להרחיק מקורבנו או, למרבה הצער, לרסן באמצעות הפעלת כוח נגדי העולה על זה שהוא עצמו מפעיל.

לשיטת מתנגדיו העקרוניים של המבצע – כל מבצע – אין להשיב באש תחת אש ותחת זאת יש להיכנס למשא ומתן מדיני עם ארגון שאינו מהסס להודיע שוב ושוב שבדעתו למחוק את הישות הציונית מעל פני האדמה, במוקדם או במאוחר ושמקבל תמיכה כספית ופוליטית ממעצמה אזורית שזו האידיאולוגיה הרשמית שלה.

מדינה חייבת לאזרחיה את הזכות לחוש בטוחים. אנו באים אליה בטענות כשהיא אינה מצליחה לעשות זאת בתחום ביטחון הפנים. קל וחומר שטענה כזו נכונה ותופסת כאשר מדובר בהתקפות מבחוץ, כאלה שאינן מבחינות בין חייל לתינוק. כוח ההרתעה של ישראל כורסם כהוגן בשנים האחרונות והגיעה השעה לשקמו. אחרי שהחמאס הודיע בפה מלא שאין בדעתו לחדש את הרגיעה ונתן תימוכין לעמדה הזו באמצעות ירי של סקאדים וגראדים אל עיירות וכפרים בישראל, דומה כי ההתקפה הזו היא מהמוצדקות שיש.

נכון לשעת כתיבת הדברים הללו, השמיד חיל האוויר הישראלי עשרות מנהרות להברחת נשק ולפעילות מבצעית אחרת שנחפרו בשנים האחרונות באיזור דרום הרצועה. לשיטתם של מתנגדי מבצע עופרת יצוקה גם הריסת מנהרות נפץ אלה היא עניין מיותר. זה הרי יכול להרגיז את הפלסטינים העצבניים וגו'. נו, אז מחויבותה הראשית של ממשלת ישראל אינה לשמור על שלוות רוחם של אלה הרוצים להשמידה. כנראה שיש פלח אוכלוסיה מסוים שטרם הבין זאת.

קיימת, כמובן, גם הטענה לפיה המבצע הזה משרת אינטרסים אלקטורליים של קדימה ושל העבודה. בראבו. עכשיו ברור למה אסור לצאת אליו. כי אולמרט, לבני או ברק ירוויחו ממנו. בקצב הזה עוד מעט גם יספרו לנו שהשלישייה הזו שילמה לחמאס כדי שיפציץ ברקטות ובטילים את ישובי הנגב ויעניק לישראל את העילה הנכספת לשגר את צבאה להתקפה על המדוכאים עלי אדמות.

ועוד הערה לסיום. אחד הביטויים היותר נלוזים של מתנגדי המבצע הוא להטיח האשמות של פאשיזם ושאר סיסמאות מסוג זה בגורמי שמאל שתמכו במבצע. במרצ, למשל. נו, אז עכשיו זה ברור: השמאל אמור לשתוק כאותם סהרורים כאשר מפגיזים את ארצו, להרכין את ראשו בענווה ולהפנות את הלחי השנייה. צריך רק לציין באוזני סהרורים אלה שמי שנהג כך סיים את חייו בגיל צעיר מאוד כשציפורי טרף מנקרות בפצעי המוות שגרמו לו מסמרי הצליבה. היכולת של מרצ לגלות אחריות ראויה לכל שבח. שכן קיימים מצבים שבהם – בפרפראזה על טדי רוזוולט – צריך לא רק לדבר ברכות אלא גם לשאת מקל גדול.











[פרסם תגובה חדשה]   [קישור ישיר למאמר זה]   [קפל תגובות]   [פרוס תגובות]            

 
מעולה [חדש]
דוד קסירר   יום א', 28/12/2008 שעה 18:47
אני אוהב את היכולת שלך לפרק את הנושא לגורמים ולתת לכל החוכמולוגים תשובות מדויקות ולוגיות - אחת לאחת.

פוסט מעולה (חבל שאי אפשר לתת כאן כוכבים כמו בקפה דה-מרקר...).
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

במקום תשובה ארווווכה [חדש]
מיקי   יום א', 28/12/2008 שעה 18:58
אז אמר השטן: הנצור הזה / איך אוכל לו. / אתו האומץ וכישרון המעשה / וכלי מלחמה ותושייה עצה לו. / ואמר: לא אטול כוחו / ולא רסן אשים ומתג / ולא מורך אביא בתוכו / ולא ידיו ארפה כמקדם, / רק זאת אעשה: אקהה מוחו / ושכח שאיתו הצדק''. נתן אלתרמן

וכמובן מצויין כמו תמיד אורי
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

הבריון השכונתי [חדש]
בר שושני   יום א', 28/12/2008 שעה 22:16
ידוע-ידע מר צימרמן מה הוא אומר.

The neighborhood bully been driven out of every land,
He's wandered the earth an exiled man.
Seen his family scattered, his people hounded and torn,
He's always on trial for just being born.
He's the neighborhood bully.

Well, he knocked out a lynch mob, he was criticized,
Old women condemned him, said he should apologize.
Then he destroyed a bomb factory, nobody was glad.
The bombs were meant for him.
He was supposed to feel bad.
He's the neighborhood bully.

Well, the chances are against it and the odds are slim
That he'll live by the rules that the world makes for him,
'Cause there's a noose at his neck and a gun at his back
And a license to kill him is given out to every maniac.
He's the neighborhood bully.

http://www.sing365.com/music/lyric.nsf/Neighborhood-...
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

כל מילה בסלע [חדש]
mr.globy   יום ב', 29/12/2008 שעה 13:41
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

הפציפיסטים מדהימים אותי [חדש]
קרפד   יום ב', 29/12/2008 שעה 14:25
מישהו צריך לדחוף להם באינפוזיה טקסט על תורת המשחקים.
אני לא מבין איך, לשיטתם, אפשר לנהל משא ומתן עם קלף אחד ביד. איזו סיבה יש לצד השני להתפשר ולו כזית על דרישותיו בעת שהוא יודע שלא משנה מה יקרה, אין לבר הפלוגתא שלו דרך פעולה אחרת (וזה בדיוק מה שהבלתי רציונאליים מבקשים: הידברות בלבד, המנעות מלחימה בכל מחיר). הדרך היחידה שניתן להגיע לפשרה היא באמצעות איזון בין (לפחות) שני קלפים- מה שנקרא מקל וגזר. מיקוח עם קלף אחד ביד זה לא מיקוח, זה חומר למערכון של מונטי פייתון.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

הפציפיסטים מדהימים אותי [חדש]
יבגני קופל   יום ג', 30/12/2008 שעה 0:03
בתגובה לקרפד
אכן מונטי פייתון. אחלה תגובה.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

ארמנדו הפר [חדש]
דובי   יום ב', 29/12/2008 שעה 16:53
בחווה שלי מתגורר לו ''ארמנדו הפר'' . ארמנדו הוא בבחינת ''בריון שכונתי'' שהטיל אימתו על כל העדר ו ... על בעל העדר (עלי) במיוחד. בחווה מתקיים עקרון יסוד ''אין אלימות'' (אני לא מכה ג'מוסים , אני לא משתמש בשוקר חשמלי וכו') , ברגע שארמנדו שבר את העקרון וגרם לי לנוס על נפשי מתוך האסם - הוא ''חטף'' טבעת באף ... זה כואב , זה מציק , זה כוחני אבל ... ארמנדו שקט עכשיו ופעם הבאה שינסה אלימות לטבעת תחובר שרשרת מתכת ... מצחיק כמה ארמנדו דומה לבני אדם ... ואני עוד נחשב לשמלאן קיצוני :-)
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

ארמנדו הפר [חדש]
דרור   יום ג', 30/12/2008 שעה 1:48
בתגובה לדובי
''ארמנדו הפר'' לא אמור לחיות אצלך בחווה, הוא אמור לחיות חופשי בטבע. אתה, במילים פשוטות, כולא אותו ובכך מתאכזר אליו. בנוסף לכך מה שאתה מפרש כאלימות מצידו היא תגובה טבעית של כל חיה בטבע ברגע שפולשים לה לטריטוריה, אלימות קיימת אצל בני אדם אצל חיות היא חלק מהתיקשורת. מעניין איך היית מרגיש אם היית כלוא עם ממשפחתך אצל ''ארמנדו הפר'' בחווה שלו.
נכון, זוהי דרך העולם ובני אדם מגדלים חיות לצורכי חלב ובשר, אבל עדיין אין זה אומר שזהו אקט מוסרי, בעיקר כאשר הוא לא מחוייב המציאות. לכן אל תחמיא לעצמך ואל תרגיש יותר מדי טוב, טול קורה מבין עיניך.

בכל האמור לעיל יש רק תגובה לסיפור העצוב על ''ארמנדו הפר'' ואין להסיק מכך על יחסי למבצע בעזה שזה כבר עניין שונה לגמרי.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

ארמנדו הפר [חדש]
דובי   יום ג', 30/12/2008 שעה 3:10
בתגובה לדרור
מכיוון שתגובתך שופטת את רמתי המוסרית אני טורח להגיב ובלשון דומה לך (אם כי פחות מתוחכמת , אתה מבין ''אני פאלח מטומטם וחסר מוסר'' ) - אתה קשקשן צמרת. אין לך שמץ של מושג מי אני ואיך אני מגדל את הג'מוסים , אין לך שמץ מושג מה ההבדל (אם קיים בכלל ) בין החיים של ארמנדו בחופש לאילו שיש לו בחווה (סתם לשם המחשה כמות הקמ''ר למרעה שיש לארמנדו בחווה חופפת את זו שהוא ניזקק לה בטבע). נכון ''בעוונותיי'' אני מגדל ג'מוסים לחליבה ובעוונותיי כשאין ברירה אחרת אני מתקין טבעת באפו וכן , בעוונותיי אני מעדיף את חיי שלי על שלו.באשר להסבר המלומד בנושא אלימות אצל בני אדם וחיות - אל תטרח במשך שנים אלימות הייתה המקצוע שלי - גם אצל בני אדם האלימות היא סוג של תקשורת - אז מה אנחנו נותנים לה הכשר ?! ובאשר ''לארמנדו הכלוא בחווה'' - אתה מסוגל להסביר , לניבער מדעת , מה ההבדל העקרוני בין החווה למוסד הניקרא מדינה ?! ובסוף הזמנה - אם פעם אתה רוצה להבין על מה אתה מדבר , בניגוד על מה אתה מטיף מוסר , תוכל להגיע לחווה ולחזות במו עינייך בג'מוסים שניכנסים לחליבה לקול שירה , לג'מוסים המתרפקים ''על הנוגס חסר המוסר'' כאילו היה אביהם מולידם ובשיטות גידול אשר אני ספק אם גם לאדם מלא מוסר כמוך יהיו טענות כלפיהן.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

ארמנדו הפר [חדש]
דובי   יום ג', 30/12/2008 שעה 3:14
בתגובה לדובי
במחשבה שניה - צר לי על הסגנון הבוטה. חולשתי וצרות האופק שלי היא שגרמה לי לסלוד , על הסף , מהדבקת תוויות מוסריות הנישענת על מספר משפטים קצרים. צר לי באמת וההזמנה בעינה עומדת.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

ארמנדו הפר [חדש]
דרור   יום ג', 30/12/2008 שעה 14:05
בתגובה לדובי
דובי היקר
א. מעולם לא כתבתי שאתה ''פלאח מטומטם וחסר מוסר''. בכך שכתבת משפט זה במרכאות למעשה ציטטת אותי ולא בצדק.

ב. ברגע ש''ארמנדו'' עשה מעשה שבטבע היה יכול לעשותו ללא שום בעיה ואילו אצלך בחווה הוא ''חוטף'' טבעת באפו (ואני מצטט אותך במדויק. מעניין השימוש במילה ''חטף'', לא כתבת, למשל, שנאלצת לשים לו טבעת. הוא ''חטף'' ממך טבעת) הרי שזה בדיוק ההבדל בין חיי חופש בטבע לבין כלא. שהרי הכלא לא נמדד רק בגודלו אלא במהותו.

ג. אתה לא באמת משווה בין החווה שלך למדינה נכון? זה נשמע יפה אבל השוני הוא עצום. לשם השוואה אתה תמיד יכול להחליט לעזוב את המדינה ואילו ''ארמנדו'' לא יכול לעזוב את החווה. אתה בפירוש לא כלוא במדינה, האם הפלסטינאים כלואים? זאת כבר שאלה יותר מורכבת ולא הייתי רוצה להכנס לזה.

ד. בכלל אני חושב שצריך להיות זהירים בהשוואה בין חיות לבני אדם. לא שאין דמיון אבל יש גם שוני והוא מהותי.

ה. לסיום: אין לי ספק שאתה עושה את המקסימום שביכולתך על מנת לגדל את הג'מוסים בתנאים הטובים ביותר. ואתה בהחלט מצטייר כמי שאוהב את עבודתו ואת הג'מוסים שלו. אבל לא כל מה שאנו עושים בחיינו, גם אם הוא מקובל, הוא מוסרי. אני, למשל, אוכל בשר ובהנאה גדולה, אבל אני לא נותן לכך שום הצדקה מוסרית.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

ארמנדו הפר [חדש]
דובי   יום ג', 30/12/2008 שעה 16:39
בתגובה לדרור
אז עכשיו אני מבין - אתה שאוכל את בני מינו של ארמנדו על אף שלטענתך זה בלתי מוסרי (ואני מניח שאתה מסכים שעל המוסריות שבאכילת בעלי חיים , כן או לא , ניתן להתווכח) קורא לי , שעושה עבורך את ''היבודה המלוכלכת'' (אתה מבין , גרשיים לא תמיד מציינות ציטוט ) ליטול קורה מבין עיניי. למה זה גורם לי להיזכר בצדוקים , בפרושים ובצבועיים ?. ארמנדו לא יכול לעזוב את החווה כי בטבע הפסטורלי הוא ישרוד בדיוק חצי שעה - אתה מבין , במשך אלפי שנים מתקיימת סמביוזה של אינטרסים בין בני אדם לסוגים מסויימים של חיות - לומר שארמנדו ''יוצא ניזוק'' משהותו בחווה זה , בעדינות , לא נכון. כמו שארמנדו לא מסוגל לעזוב את החווה כך איש עיירות פיתוח , דרוזי , ערבי או כל מי שהמדינה במהלך השנים , לטעמי במכוון , הזניחה ולא פיתחה את יכולותיו לא יכול לעזוב את המדינה גם אם , לכאורה ,הדלת פתוחה בפניו לעשות כך. ובסוף - הסיבה לטבעת באפו של ארמנדו אינה מוסרית , היא השרדותית וכך בדיוק אני חושב על מה שקורה בעזה - מוסרי או לא , לא רלוונטי , השרדותי.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

מעולה [חדש]
דוד מירושלים   יום ג', 30/12/2008 שעה 16:25
המאמר הזה צריך רק לעבור תרגום ולהצטרף למערך ההסברה הישראלי.
מה שמייחד אותו הוא זה שהוא א פוליטי.

אגב, שמעתי בשבוע שעבר בחדשות שהחמאס העביר חוקים לעונשים חדשים ברצועה, לדבריהם העונשים הם ''העונשים האיסלאמיים המסורתיים'' אז בין כריתת ידי הגנבים ודברים מוכרים אחרים אפשר למצוא גם מלקות, תלייה וצליבה (?!). שתיית אלכוהול, לדוגמה, מזכה את העבריין ב40 מלקות(!!!) ועוד על זה הדרך כשאפשר רק לדמיין את היחס לנשים או הומוסקסואלים...
משום מה אנשי זכויות האדם לא מזכירים עניין זה כלל...
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

הנה, מצאו כבר מישהו שקנה את ההתבדחות שלך [חדש]
ערן עבאדי   יום ד', 31/12/2008 שעה 15:49
כאן המקור
וכאן ההתלהבות
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

מחמאת עניים [חדש]
אורית   יום ה', 01/01/2009 שעה 11:34 אתר אישי
את ה''מחמאה'' הכי גדולה קבלת מאלה שהגיבו שהמאמר צריך להצטרף למאמץ ההסברה הישראלי. אני מזדהה - המאמר אכן מציג את המציאות בצבעי שחור ולבן, כראוי לדמגוגיה הסברתית.

החולשה העיקרית בעיני במאמר נוגעת לשאלת האחריות של ישראל. אכן יצאנו מרצועת עזה, אך אנו עדיין שולטים על כל המתרחש בה, ובעיקר חוסמים כל אפשרות להקים שם תשתיות וכלכלה עצמאיים. מסיבה זו בעיקר ידינו עדיין אינן נקיות, ויש לנו אחריות רבה, אם כי רחוקה מלהיות מלאה, על כל מה שמתרחש בה. מה שמצטייר בעינינו כאילו ''יצאנו מעזה'', אינו נראה כך כלל בעינים עזתיות, אפילו אם אלה עיניים של שוחר שלום פלשתינאי שמתעב את החמאס (יש אחד כזה לפחות, והוא הופיע שלשום בתקשורת).

יתכן מאד שלו היינו מאפשרים לעזתים תנועה חופשית של משאבים, הם לא היו מנצלים אותם לשיקום כלכלי וחברתי, אלא לרכישת עוד ועוד טילים ורקטות. כך קורה בלא מעט משטרים סביבנו ובעולם בכלל. אבל רק אז יכולנו להכות בהם במצפון נקי כשצריך.

האם מגיע להם? בוודאי. אבל על השאלה מה לנו יצא מזה לא ענית. אני מודה שאפילו שמאלנית כמוני מתמלאת שמחה כשמורידים להם מסגד שבתוכו הוסתרו ככל הנראה רקטות. אבל מצד שני אני מלאת תסכול על כל הבניינים הריקים שאנו מחריבים, ותוהה להן תפונה כל פסולת הבניין הזאת, ולמה זה בכלל כדאי. אני שייכת לפסימיים, שמאמינים שאחרי המכה הראשונה, כל פעולות ההמשך מביאות לנו, ועוד יביאו, נזק בלבד.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

לזכותך ייאמר [חדש]
קרפד   יום ה', 01/01/2009 שעה 12:32
בתגובה לאורית
שאת מפרטת קריטריונים ברורים שיצדיקו תגובה מצידנו.
לחובתך ייאמר שהקריטריונים האלו הם בלתי נסבלים ומזכירים את היחס הרופס של הממסד כלפי נשים מוכות:
' אם את רוצה שנתערב, תחילה עלייך לחטוף מכות רצח'.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

לזכותך ייאמר [חדש]
אורי קציר   יום ה', 01/01/2009 שעה 13:58
בתגובה לקרפד
אתר אישי
אני לא חושב שמישהו ניסה למנוע את הפיכתה של עזה לסינגפור של המזרח התיכון. המעברים היו פתוחים גם במרבית ימי שלטון פת''ח וגם במרבית ימי שלטון החמאס. אלא שבמקביל להכנסת חומרי מזון, דלק ומוצרים אזרחיים נוספים, הוברחו במנהרות מתחת לציר פילדלפי טונות של חמורי נפץ, חלקי רקטות, משגרים, תחמושת והשד יודע מה עוד. אני מניח שאם היו באים ואומרים שיש להם תוכניות לשקם את ג'בליה או נוסייראת, ישראל הייתה מספקת להם לא מעט תמיכה כלכלית, משום ששלטון שעסוק בבנייה אין לו אינטרס במלחמה.

אבל לא זה היה המצב. את ההפיכה הצבאית נגד הפת''ח יזמו אחמד אלג'עברי, אחמד ע'נדור ושאר אנשי הנהגת הזרוע הצבאית של חמאס שנחשבים האגף המיליטנטי ביותר שם. הם אלה שהוציאו להורג מאות מאנשי הפת''ח והודיעו שיחדשו את ירי הטילים על ישראל וימשיכו להילחם עד לשחרור האדמה כולה מידי ישראל. האנשים הללו אינם מסתירים את שאיפתם להשמיד את היישות הציונית. השמדה משיגכים, בדרך כלל, באמצעים אלימים.

בעוונותי, אני בוגר קורס צוערים של משרד החוץ. הקורס שלי התנהל בתקופת הסכמי אוסלו. היו אז שפע של תוכניות, מלאות בהמון רצון טוב, לייצר אצל הפלסטינים בעזה פרויקטים כלכליים שיביאו לשגשוג: מתקני התפלה, אזורי מסחר, פרויקטים לדיור, כבישים חדשים, מנהרות, גשרים, נמל מסחרי משודרג, נמל דייג מודרני, יו ניים איט. כל התוכניות הללו היו גלויות, אבל לכל מנהיגי הפלסטינים מאז ועד היום, החל בערפאת וכלה באיסמעיל הנייה, לא היה שום רצון ליישם אותן במקום להילחם בישראל. אצלם הסדר היה הפוך: קודם לגרש את הציונים מפלסטין ורק אחר כך להתפנות לענייני כלכלה פנימיים.

רצועת עזה יכלה להיות מודל מצוין שמראה איך לאחר נסיגתו של שלטון כובש האוכלוסיה מנצלת את הפוטנציאל שלה ומפתחת את הטריטוריה שלה. הפלסטינים הם אולי העם הערבי המשכיל ביותר כיום, אבל הםפ העדיפו להיות צודקים מאשר חכמים. כשהצדק הזה בא על חשבון חייהם של אחרים, אין לאחרים מנוס אלא להגיב.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

לזכותך ייאמר [חדש]
יבגני   יום ה', 01/01/2009 שעה 17:50
בתגובה לאורי קציר
אכן עצוב, עם ברברי עם תרבות פרימיטיבית.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

לזכותך ייאמר [חדש]
חיים   יום ו', 02/01/2009 שעה 17:55
בתגובה ליבגני
אכן, יבגני אתה צודק.
אני יכול להוסיף שמעטים יש דוגמאות בהסטוריה לטיפשותו של עם, כפי שאנו רואים בעזה.
וכמשל, אדם ההולך בלילה בסימטה חשוכה ונתקל בבריון קשקשים. אם הוא חכם יברח או יעשה הכל שלא לתעמת איתו. הטיפש ילך איתו מכות כי הוא גבר גבר. והתוצאה ברורה .
כך עם העזתים עם הראש בקיר- אז מה הפלא?
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

מחמאת עניים [חדש]
דפנה   שבת, 03/01/2009 שעה 9:31
בתגובה לאורית
תנועה חופשית של משאבים היתה אולי מנוצלת גם לייצוא טרור בכל רחבי הים התיכון. אם יש להם 15,000 לוחמים מאורגנים, יש להם מספיק אנשים כדי ליצור מהומה רצינית בשלושים מדינות בבת אחת.
איראן מממנת ומחמשת אותם. יש להם גב חזק שיכול לאפשר להם להמשיך בטרור במשך שנים.
אני שייכת לריאליסטים, שמאמינים שהמכה הזאת צריכה להיות אנושה כדי שתושבי מדינות הים התיכון יוכלו לחיות בשקט. וזה כולל אותנו.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

[חדש]
תומר   שבת, 10/01/2009 שעה 19:29
ישראל צודקת אין דבר כזה להפסיק את הפעולה הקרקעית אני ימיני גידעון לוי אני שמעתי אותך בערוץ 10 חשבתי שאתה מעיתון אלג'זירה ולא מעתון האץ אני בן12 ואני לא רוצה לדעת מש חושבים עליך המבוגרים
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

[פרסם תגובה חדשה]   [קישור ישיר למאמר זה]  

מאמר אורח | צור קשר | על האתר | חזור לעמוד הראשי | קישורים | תנאי שימוש | אקסטרה | תיק העיתונות של אפלטון
RSS | כל הדיונים המתמשכים | ספר אורחים | עזרה טכנית | לוח ימי ההולדת של הבלוגוספירה | מקלדת וירטואלית | ארכיון | חפש באתר
האתר עוצב ע״י עופר ליכטמן
כל הזכויות שמורות לאורי קציר ©