הסיירת פושטת על הכנסת
יום ו', 19/12/2008 שעה 0:30
לא מעט דובר אצלנו לאחרונה על נטייתם של עיתונאים ידועים לנטוש את מקלדתם ולהצטרף למירוץ אחר הקידומת הנכספת ח''כ. העיסוק המתמיד בתופעה זו כמו הסיט הצידה תופעה אחרת, שדומה כי אנו מקבלים אותה כחלק בלתי נמנע מהצבאיות הפולשת לפוליטיקה. המדובר בהחלטתם של יותר ויותר בוגרי סיירת מטכ''ל להיכנס לחיים הפוליטיים. מיותר לציין שרובם מעדיפים את מפלגות המיינסטרים, אם כי ניתן לומר שלא מעט חשבונות אישיים מגולמים בהחלטות הללו (לא לחינם תמצאו את מופז, יעלון ווילנאי במפלגות שונות; השלישייה הזו היתה מעורבת במאבקים מרים על הרמטכ''לות והדבר הותיר בהם משקעים מרים במיוחד). למרות ששניים מהם כבר היו ראשי ממשלה, קשה לומר שכהונתם הייתה הצלחה של ממש. כך הדבר גם לגבי תיפקודם של האחרים. האם יעשו גם מפקדי ההווה של היחידה את הדרך אל המים העכורים של הפוליטיקה?









התקשורת עוסקת בימים אלה באינטנסיביות רבה בהצטרפותם של עיתונאים בכירים למפלגות פוליטיות. למעשה, אין בכך הרבה חדש. בכנסת כיהנו כבר עיתונאים, החל מגרשום שוקן וגאולה כהן וכלה בשני היוסים, שריד וביילין. אבל דומה כי את האות למגמה הזו נתן טומי לפיד ב-‏1999. בעקבותיו הצטרפה גם שלי יחימוביץ'. בסיבוב הנוכחי זו כבר הפכה לתופעה: דניאל בן סימון במפלגת העבודה; ניצן הורוביץ במרצ; אורי אורבך בבית היהודי; גדעון רייכר ברשימת הגימלאים; וצריך להזכיר גם את נחמן שי ונינו אבסדזה בקדימה. דומה כי נוכח הצלחתם היחסית של עיתונאים לשעבר להשתלב בחיים הפוליטיים הולכת ונעלמת מעינינו מגמה חשובה אחרת, אם גם בעלת תוצאות שנויות במחלוקת. כיוונה של המגמה הזו הוא צבאי אזרחי: מהסיירת המיתולוגית אל בית המחוקקים.

אין לי מושג אם הבחנתם בכך, אבל כנסת ישראל הולכת ונדמית מקדנציה לקדנציה למעין מפגש מחזור מתמשך של סיירת מטכ''ל. פעם הייתה הסיירת חוד החנית של לוחמת החי''ר המתוחכמת. היום היא חממה לגידול פוליטיקאים עתידיים.

אחד המחבלים שנלכדו בחיים לאחר ההסתערות על האוטובוס בקו 300. חבר הכנסת לעתיד היה אחד האחראים לחיסולו (מקור תמונה).

שני מטכ''ליסטים כבר כיהנו כראשי ממשלה. האחד מהם היה מפקד היחידה. לאחר הטירונות אותר אהוד ברק והגיע לשרת בסיירת מטכ''ל, עליה גם פיקד בשנים 1971-1973. אחד מפקודיו היה קצין צעיר בשם בנימין נתניהו. השניים נטלו חלק באחד המבצעים המפורסמים של היחידה, מבצע שחרור חטופי מטוס סבנה במאי 1972 (ברק היה מהלוחמים שהגיעו למטוס בסרבלים לבנים במסווה של טכנאים; לימים תשמש אותו תמונתו על כנף המטוס בתעמולת הבחירות). ברק המשיך משם עד לרמטכ''לות. נתניהו, ששכל את אחיו יוני (אף הוא מפקד היחידה) במבצע יונתן, פרש בדרגת סרן.

אלה, כמובן, שני הידועים ביותר. אבל האמינו לי שגם אחרים לא חסרים כאן. אדם נוסף שפיקד על היחידה ולימים פנה לפוליטיקה הוא דורון אביטל. הדוקטור לפסיכולוגיה, חבר תנועת קדימה, שימש בתפקידו הצבאי המבטיח בשנים 1992-1994. במהלך כהונתו כמפקד היחידה התרחש אסון צאלים ב'. בדו''ח שהכין על האסון הביא מבקר המדינה את עמדת הרמטכ''ל דאז, אהוד ברק: ''הרמטכ''ל אמר לצוות הביקורת, כי לדעתו הייתה למפקד היחידה מידה מסוימת של אחריות פורמלית, אך מבחינה מוסרית לא ניתן היה לתבוע ממנו אחריות זו. זאת, כיוון שמדובר במפקד שאך זה מונה לתפקיד ונאמר לו להתרכז במטלות אחרות שהיו בעדיפות. הוא הוסיף, כי שקל להעיר לו הערה פיקודית, אך ביטל את הרעיון משום שהקצין ישב ''שבעה'' על מות אביו בימים שלפני אסון צאלים ב'''. המבקר הוסיף את עמדתו לפיה ''לא ייתכן כי מפקד היחידה לא יישא בשום אחריות לעובדה שהנהלים שהפיץ לא הוטמעו כהלכה. למען הסר ספק נוסיף, כי הדברים הנ''ל נאמרו במישור הנורמטיבי וכלקח לעתיד, ואין בהם המלצה לנקיטת צעדים פיקודיים כיום כלפי מפקד היחידה''. בסיום כהונתו, בעת שהיה בחפיפה עם מחליפו שחר ארגמן, חטפה סיירת מטכ''ל את מוסטפה דיראני. אביטל סיים את שירותו הצבאי בדרגת סגן אלוף, עשה דוקטורט בפסיכולוגיה באוניברסיטת קולומביה, חזר ארצה ונכנס לחיים הפוליטיים.

בוגי יעלון, מי שמועמד לכהן כשר מטעם הליכוד, שימש כמפקד היחידה בשנים 1987-1989. בתקופתו בוצעה ההתנקשות בחייו של מי שנחשב לאיש המבצעים הראשי של אש''ף, חליל אל-ואזיר (אבו ג'יהאד). גם הוא, כברק לפניו, המשיך עד לרמטכ''לות. ליעלון היו כמה התבטאויות מעניינות. ב-‏1996, בהיותו ראש אמ''ן, העריך כי שליטי איראן מקווים שהליכוד בראשות נתניהו יעלה לשלטון. ההערכה הזאת, שדלפה מיד לתקשורת ועשתה כותרות, נאמרה כאשר סיכויי נתניהו לנצח את שמעון פרס נראו קלושים. למעלה מעשור מאוחר יותר מעניין מה דעתו של איש הליכוד בוגי יעלון על רצונה של איראן בניצחון נתניהו, מנהיג מפלגתו דהיום.

ויש עוד בוגרי יחידה רבים בסביבה, בין אם מכהנים בכנסת כיום ובין אם עושים את דרכם אליה. עוזי דיין, שהתמודד ברשימת הליכוד אבל נבחר למקום נמוך יחסית, פיקד עליה בשנים 1980-1982, ובין השאר ניהל את מבצע חילוץ בני הערובה בקיבוץ משגב עם בו נפצע ברגלו ובחזהו. שי אביטל פיקד על היחידה בשנים 1982-1984 ובתקופתו ביצעה היחידה משימות רבות בחזית הלבנונית וחילצה את קו 300 החטוף. בבחירות של 2006 הוצב במקום נמוך ברשימת קדימה ולא נבחר לכנסת. שאול מופז החל את דרכו כלוחם בחטיבת הצנחנים, אבל בשנים 1975-1976 שימש כסגן מפקד היחידה ונטל חלק, בין השאר, במבצע יונתן. גם מתן וילנאי שימש בראשית שנות השבעים כסגן מפקד היחידה ואחר כך נבחר לכנסת מטעם העבודה וכיהן כשר מטעמה. כמוהו גם הצמד דני יתום, לימים ראש המוסד שנאלץ להתפטר לאחר ההתנקשות הכושלת בחאלד משעל וח''כ המפלגת העבודה; ואחיו, אהוד יתום, שעשה קריירה בשב''כ והיה האחראי הישיר לחיסולם של מחבלי קו 300 שנותרו בחיים לאחר ההשתלטות של היחידה על האוטובוס החטוף – ולימים נבחר כח''כ מטעם הליכוד. אבי דיכטר היה אף הוא לוחם ביחידה, אם כי סירב להצעתו של מפקד היחידה, אהוד ברק, לצאת לקורס קצינים. במהלך שירות מילואים בסיירת מטכ''ל קיבל צל''ש על חלקו בחילוץ צוות שהסתבך במדינת אויב. יוחנן פלסנר, ח''כ צעיר בקדימה, התגייס ב-‏1989 והשתחרר חמש שנים מאוחר יותר לאחר שעשה את כל שרותו, כלוחם וכקצין, בסיירת מטכ''ל. אבשלום (אבו) וילן שירת בה כפקודו של אהוד ברק, עימו שמר במשך שנים על יחסים קרובים. קרובים עד כדי כך שנחשב כ''איש של ברק במרצ'', גם כאשר יחסיו של ברק עם בכירי המפלגה הזו, ובכללם יוסי שריד, הידרדרו מאוד.

בקיצור, סיירת מטכ''ל היא בית ספר לפוליטיקאים מתחילים. הרשת של בוגרי היחידה נפרשת בהדרגה על פני כל מפלגות השלטון והם תופסים, בזה אחר זה, תפקידים פרלמנטאריים ומיניסטריאליים. אלמלא גברה ציפי לבני על שאול מופז בפריימריז של קדימה הייתה מתחוללת כאן התמודדות בין שלושת בוגרי היחידה על ראשות הממשלה. בקצב בו מתנהלים הדברים עכשיו לא מן הנמנע שתרחיש מסוג זה אכן יתקיים פעם.


קשה לומר שאלה מבין בוגרי היחידה שיצאו לחיים הציבוריים הותירו רושם חיובי למדי. ברק ונתניהו, שהגיעו לפסגה הפוליטית כשנבחרו כראשי ממשלה, נחשבו למנהיגים כושלים. עוזי דיין התמודד בראש תנועת תפנית, לא עבר את אחוז החסימה, ניהל משא ומתן עם שלוש המפלגות הגדולות, לבסוף הצטרף לליכוד (שעל מנהיגו נתניהו מתח לפני כן ביקורת קשה) ונבחר במקום נמוך למדי. שאול מופז ומתן וילנאי לא נחשבו לשרים כריזמטיים או מחוללי שינויים מפליגים. כך גם אבי דיכטר בתפקידו כשר לביטחון פנים. דני יתום הותיר רושם של פרלמנטר בינוני למדי. גם אהוד יתום של השאיר חותמת מרשימה.









מכל מקום, צריך להתחיל לשים לב למפקדיה של הסיירת בשנים האחרונות. יום אחד, אחרי שישתחררו משירות צבאי, אולי ירצו לפתוח בקריירה פוליטית. כדאי להתחיל ולשנן כבר עכשיו את שמותיהם של מפקדים לשעבר דוגמת רן שחור, הרצי הלוי וניצן אלון ואת אלה של בוגרי יחידה שאמנם לא פיקדו עליה אבל המשיכו להתקדם במסלול הצבאי, כמו טל רוסו, ליאור כרמלי ונדב פדן. רשמו וזכרו. אולי בעוד כמה שנים השמות הללו יהיו אקטואליים.











[פרסם תגובה חדשה]   [קישור ישיר למאמר זה]   [קפל תגובות]   [פרוס תגובות]            

 
אני חושב שצריך להבדיל [חדש]
שבוגי   יום ו', 19/12/2008 שעה 3:53
בין המטכל''סטים מבטן ולידה (ברק/נתניהו/דיין/אבו-וילן) לבין צנחנים ''סטנדרטים'' שפיקדו עליה וכנראה היחידה לא השאירה עליהם חותם אישיותי עמוק (בוגי/מופז). השניים האחרונים, אגב, היו רמטכ''לים מאוד שונים זה מזה בגישה (למופז מנטליות של רס''ר ואילו בוגי הוא מנהל אמריקאי). כך שהניסיון למצוא חוט מקשר בין כולם הוא, אפעס, לא כל כך עובד.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

אני חושב שצריך להבדיל [חדש]
ששש   יום ד', 17/02/2010 שעה 4:12
בתגובה לשבוגי
ברק לא התגייס לסיירת הוא התחיל את שירותו כלוחם חרמ''ש בגדוד 9
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

בטוח שמדובר רק על הסיירת? [חדש]
מוסא צדר   יום ו', 19/12/2008 שעה 6:25
כי אם זה כולל גם צנחנים וסיירות אחרות, אנחנו עוד צפויים אולי להגעתו של גל הירש!!
ואם בצבא לא הבינו אותו, נראה לכם שבכנסת כן??
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

לא בשורה טובה [חדש]
הצועד בנעליו   יום ו', 19/12/2008 שעה 8:55 אתר אישי
לאלה שהושמטו על ידם - רצונית או לא רצונית, ובכוונה אני לא מבדיל כי גם הציבור לא מבדיל, וזה חלק מהעניין.
מן הצד השני, המושמטים צריכים לקחת אחריות ולהפסיק להיות שאננים - בעיקר המושמטים הרצוניים שכן מאורגנים - אבל עסוקים בהצגת מצג שבו 'ההשתמטות משתלמת' ובכך משחקים לידיים של אלה שמחפשים סיבות, בשם הנאראטיב של 'משתמטים'/'משתמט וטוב לו', לרדוף את כל אוכלוסיית המושמטים, וזה לא עוזר למושמטים החלשים והמוחלשים שכנסת מכופפת עוד יותר לאתוס של 'רק בוגר קורס פיקודי בצבא זה משהו' בטח לא תיטיב איתם, לא שכלבי השמירה של העיתונות (וראינו את שלי ה''חברתית'' שמוכנה למכור את עירה, על חלשיה ומוחלשיה, תמורת הצדעה לדגל) טובים יותר.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

לא ממש הבנתי את הפואנטה במאמר [חדש]
אינגסוק   שבת, 20/12/2008 שעה 14:11
אם יוצאי סיירת מטכ''ל מצליחים בכנסת זה רק בפני שהציבור רואה את השירות ביחידה הזאת (וביחידות ''עלית'' אחרות) כבעלת יוקרה חברתית גבוה. מכאן הדרך קצרה עד לעשיית הון פוליטי מהיוקרה הזאת.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

לא ממש הבנתי את הפואנטה במאמר [חדש]
אורי קציר   שבת, 20/12/2008 שעה 14:57
בתגובה לאינגסוק
אתר אישי
יש נטייה לייחס יכולות פוליטיות גבוהות לקצינים בכירים בכלל, גם אם הם חסרי כל ניסיון פוליטי או שלא גיבשו לעצמם עדיין אג'נדה ציבורית ברורה. שופטים אותם לפי תהילתם ודרגתם, גם משום שיש לכך רלוונטיות לסוגיות הביטחון הלאומיות, אבל בעיקר משום שלא יודעים עליהם שום דבר אחר. וכך נופלים שוב ושוב עם אנשים כמו יצחק מרדכי, שאול מופז או עמי איילון.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

לא ממש הבנתי את הפואנטה במאמר [חדש]
אינגסוק   שבת, 20/12/2008 שעה 20:47
בתגובה לאורי קציר
...או אהוד ברק, אבל אתה בטח תוכל לספר על כך טוב ממני.

בכל מקרה קצת מוזר שכללת את ביבי, הוא לעולם לא שירת כקצין בכיר וגם אף פעם לא נתפס כחלק מאותה קליקה של ברק, מופז, יעלון וכו'.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

לא ממש הבנתי את הפואנטה במאמר [חדש]
אורי קציר   שבת, 20/12/2008 שעה 21:08
בתגובה לאינגסוק
אתר אישי
לא התייחסתי לבכירות אלא לעובדה שהוא שירת שם. הוא היה שם שלוש ש-ארבע שנים, ובגילאי 18-22 זה גורם שמשפיע ומעצב את האישיות ואת תפיסת העולם. לא גורם יחיד, אולי אפילו לא העיקרי - אבל משפיע.

אגב, גם אבי דיכטר לא היה קצין בכיר (או קצין בכלל). ועדיין, הוא בא משם ולכן כללתי אותו ברשימה הזו.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

באיזו קלילות וזחיחות דעת [חדש]
ירון   יום א', 21/12/2008 שעה 1:59
אתה מתייג את ברק ונתניהו כמנהיגים כושלים. לפי איזה קריטריון, ועל סמך מה? ומי לא היה מנהיג כושל לדעתך?
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

באיזו קלילות וזחיחות דעת [חדש]
אורי קציר   יום א', 21/12/2008 שעה 9:09
בתגובה לירון
אתר אישי
שניהם לא הצליחו להקים קואליציות יציבות, הסתבכו בפרשיות ציבוריות שהפחיתו מההערכה הציבורית כלפיהם, לא הצליחו לקדם תהליך מדיני אמין, גרמו לצמיחת הפער הסוציו-אקונומי בין השכבות החברתיות, דרדרו את רמת החינוך, שדרגו את ההקצבות למגזר החרדי (שאינו מפוקח כמעט על ידי המדינה), לא הצליחו להתמודד עם פורעי החוק בשטחים, הסתבכו בהצהרות מטופשות שעוררו כלפיהם מורת רוח ואם אתה רוצה אפשר להמשיך הלאה.

ראשי ממשלה טובים? לוי אשכול, למשל. פחות כריזמה, יותר אחריות.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

באיזו קלילות וזחיחות דעת [חדש]
בני   יום א', 21/12/2008 שעה 11:40
בתגובה לאורי קציר
האומנם? יש בשנים האחרונות מעין אופנה של ''געגועים לאשכול'', ומקורות רבים מציינים שמדובר היה באדם מקסים ומלא חוכמה עממית, וקרוב לוודאי שכך היה.

ראייה קרה יותר של תקופתו מספרת, לדעתי, סיפור שונה במקצת. מעט לפני מלחמת ששת הימים סבלה ישראל ממיתון חריף, חלקו הגדול תוצאה של מדיניות כלכלית מכוונת. אשכול, שהיה קודם שר אוצר, הבין דבר או שניים בכלכלה.

במלחמת ששת הימים (שמגיע לו עליה ''קרדיט''), טעה אשכול כשלא קבע, או לא כפה, קו עצירה לצה''ל בסיני, ונתן לכוחות לדהור עד תעלת סואץ. אומנם לעיתים קשה לעצור בסוסים דוהרים, אך מנהיגות וחזון נמרצים יותר היו עשויים למנוע פרקים כואבים במלחמת ההתשה ואולי גם יום הכיפורים, זאת אילו המשיכה התעלה לפעול.

אחרי המלחמה נגרר אשכול, כנגד רצונו, לפרשת ההתיישבות בחברון, ומספיק להסתכל בכותרות מלפני כעשרה ימים כדי להבין את גודל ההסתבכות, לפי השקפת העולם אותה ייצג (אין כאן הבעת דעה פוליטית מצידי).
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

באיזו קלילות וזחיחות דעת [חדש]
ירון   יום א', 21/12/2008 שעה 12:27
בתגובה לאורי קציר
ההטענות שלך אינן קריטריונים אלא תלונות מוטות פוליטית.
היית יכול, אם דעותיך היו שונות, להלין על כך ששניהם נכשלו בגירוש ערפאת, בבלימת תהליך אוסלו ובפרוק כל המונופולים במשק הישראלי.

האם נתניהו או ברק נופלים ביושרם, מסירותם, כישוריהם הפוליטיים או השכלתם ממנהיגי המדינה הראשונים? אינני יודע, ואני מטיל בכך ספק גדול.

אני בטוח שהנסיבות הפוליטיות (ואולי התרבותיות) שבהן כיהנו כראשי ממשלות היו בלתי אפשריות מבחינתם. הדברים אמורים במיוחד בנתניהו. נתניהו היה נתון מבית במשתנה תקשורתית, מרד בלתי פוסק במפלגתו, חתרנות של השירות הציבורי, ומחוץ היה צריך לנהל מלחמת גרילה מדינית מול ממשל אמריקאי עויין אותו ואת מדיניותו.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

באיזו קלילות וזחיחות דעת [חדש]
אורי קציר   יום א', 21/12/2008 שעה 14:30
בתגובה לירון
אתר אישי
הסתבכות בפרשיות פליליות אינה קשורה לפוליטיקה. זה קרה לשניהם. העברת כספי ציבור ללא שום פיקוח על השימוש הנעשה בהם, ולא משנה למי הם מועברים, אינה קשורה לטענות פוליטיות. אם המדינה מחליט לסבסד ישות נפרדת שאינה מכירה בלגיטימיות שלה - ערבים, חרדים, מתנחלים, לא משנה מי - מדובר בחוסר אחריות ממדרגה ראשונה. ובהקשר זה אין הבדל בין ברק לנתניהו או בין פרס לשמיר.

אגב, זה גם לא עניין של שכל. דומני שמוסכם על כולנו שגם ברק וגם נתניהו אינם שוטים ונבערים מדעת. אבל בין זה לבין כישורי ניהול ויכולת לגלות מנהיגות המרחק גדול מאוד.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

באיזו קלילות וזחיחות דעת [חדש]
ירון   יום א', 21/12/2008 שעה 23:18
בתגובה לאורי קציר
יתכן שזה לא המקום לדיון מעמיק במנהיגותם של בברק ונתניהו, ויתכן שמוטב היה לדון בכל אחד מהם לגופו ולא לכרוך אותם יחד, גם אם שירתו בעבר באותה יחידה צבאית.

אני מבקש רק להעיר שראוי למדוד מנהיגות לפי מידת הצלחתה של מדיניותו העיקרית של המנהיג (ובלבד שתהיה לו מדיניות עיקרית...). האם המלחמה, הסכם השלום, הרפורמה או התוכנית הכלכלית שיזם הצליחו או נכשלו.

אני חושש, בכל הדרת הכבוד, שאתה נתפס כאן לזוטות. חקירות משטרה שלא הולידו כתבי אישום, הסכמים קואליציוניים שהם חלק מהתרבות הפוליטית הקיימת, רכילויות הקשורות במנהיג, באישתו או ב''אישיותו'' - הם חלק מהרפש הפוליטי ומנהיג אינו נמדד לפיהן.

דימוי הכישלון נובע מהבליץ התיקשורתי שהתנהל נגד כל אחד מהם בסוף כהונתו, הפסדם בבחירות, והפרישה ל''פסק זמן''.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

באיזו קלילות וזחיחות דעת [חדש]
אורי קציר   יום א', 21/12/2008 שעה 23:55
בתגובה לירון
אתר אישי
אין לי ויכוח איתך, בכל הנוגע לפיסקה השנייה שלך, לפחות. מדיניותו של ברק הוכחה ככישלון, מה שהתבטא באינתיפאדת אל-אקצא. מדיניותו של נתניהו הייתה עקומה מלכתחילה וה''ייתנו-יקבלו'' שלו התפספס לגמרי בשיחות וואי ובהסכם חברון. גם השיחות שניהל עם סוריה באמצעות רון לאודר נכשלו באופן מוחלט. בקיצור - נאדה.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

באיזו קלילות וזחיחות דעת [חדש]
ירון   יום ב', 22/12/2008 שעה 0:13
בתגובה לאורי קציר
האם חשבת לרגע שברק או נתניהו היו מעוניינים לסגור עיסקה, אבל לא בכל מחיר? לא סביר להאשים נושא ונותן בכשלון כאשר הוא מסרב לעיסקה שהיא מזיקה לדעתו.
אולי זכורה לך פרשת מנהרת הכותל. נתניהו וערפאת זומנו לקלינטון, והשיחות שם ''נכשלו''. תומכי נתניהו לא ראו בסיום זה כישלון כלל וכלל, אלא הצלחה - נתניהו עמד בלחץ וערפאת לא קיבל דבר כתוצאה מהפעלת האלימות. הצלחה או כישלון תלויים לפעמים בעייני המתבונן.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

באיזו קלילות וזחיחות דעת [חדש]
אורי קציר   יום ב', 22/12/2008 שעה 8:42
בתגובה לירון
אתר אישי
כל אירוע אפשר להציג בשני אופנים. אם נקצין את זה, הרי ששליט גרמניה בשנות השלושים קיים את הבטחותיו מלפני בחירות 1933: הוא שיקם את הכלכלה הקורסת, בנה מחדש את הצבא והשליך את היהודים לכל הרוחות. אני מניח שפטריוט גרמני יכול היה להציג את זה כהצלחה.

לענייננו, אפילו נתניהו כבר לא משמיע היום את הנימוקים שאתה מציג. בשלב מסוים הוא אפילו אמר שבשנה הראשונה לכהונתו הוא לא הבין איפה הוא נמצא. החלטה לפתוח את מנהרת הכותל, אגב, התקבלה במהלך אותה שנה עצמה. מה שנוגע לערפאת - נתניהו לא התחייב מראש להסכים לכל הסדר עם ערפאת, ומבחינה זו הצדק איתך. אבל נתניהו, כמו שמיר לפניו, לא הציג שום אלטרנטיבה למיתון הסכסוך. נהפוך הוא: הצהרותיו על כך שלא יסכים לשום ויתור טריטוריאלי רק הפכו אותו למושא לביקורת לאחר שחתם על הסכם חברון. אל תשכח שמפלגות הימין עזבו אתממשלתו על רקע המו''מ בוואי פלנטיישן, שגם מהותו הייתה הסכמה לוויתורים שלהם לא הסכים קודם לכן.

ברק ונתניהו נכשלו משום שבנו ציפיות מופרזות, כל אחד לכיוונו שלו, בלא שהבינו שאין בידם את הכלים אפילו למילוי חלק קטן של אותן ציפיות.

וברשותך, אחזור לדוגמה נוספת. תומך של הימין האמריקאי היה אומר לפני שנה שמדיניות הגלובליזציה של הדמוקרטיה של ג'ורג'ו וו. בוש היא הצלחה. עובדה: באפגיניסטן ובעיראק קמו ממשלות דמוקרטיות לאחר שהתקיימו בחירות כלליות וחופשיות. בפועל, המעורבות האמריקנית במדינות אלה היא בעייה מתמשכת. את זה מבינים היום גם בקרב תומכי בוש. אז נכון, אפשר להסתכל על כל אירוע משני צדדים (לפחות), אבל לעתים קרובות די ברור היכן הצד הנכון יותר.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

באיזו קלילות וזחיחות דעת [חדש]
ירון   יום ג', 23/12/2008 שעה 0:39
בתגובה לאורי קציר
עייפתי מהוויכוח על ברק ונתניהו. ככלל קשה למשול במדינת ישראל; האתגרים החיצוניים גדולים, וראש הממשלה חלש פוליטית נושא באחריות כוללת לבדו. כמעט מתבקש להגיע למעמד של ''כושל'' בתנאים אלה.
נתבונן במשימות שראש הממשלה הבא יהיה ''חייב'' הצליח בהן: לעצור את האיום האיראני, להפסיק את טרור הקסאמים מעזה, להגיע להסכם שלום עם הפלשתינאים, לעבור את תקופת המיתון הכלכלי ללא פגיעה חברתית.
מה לדעתך ההסתברות להצליח אפילו באחד מאתגרים אלה? הכן עצמך לראש ממשלה ''כושל'' נוסף.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

אורי! [חדש]
אורטל   יום ג', 23/12/2008 שעה 19:33
תפרסם בבקשה מאמר על הפרעות באתונה - גורמים, סיבות, השתלשלות העיניינים והשלכות. או מה שתרצה. רק משהו נרחב יותר מהידיעה וחצי העיניינית שמופיעה בעיתונים היומיים.
אני מוצאת את הפרשה מאד מעניינת, ואני קוראת את ההתפתחויות שלה בשקיקה, אבל לא מצאתי שום כר נרחב מספיק להשביע בו את סקרנותי. בתור איש העולם הגדול - לפחות מבחינת הידע, לא חקרתי מעבר לכך - בטח אתה יודע יותר מהרבה אנשים על הפרשה, או לפחות יש לך די מקורות לכך.
הפרשה הזו כ''כ מרתקת! זה נשמע כה בלתי הגיוני שרצח של נער אחד ע''י שוטר יביא את ההמונים לאנרכיה במשך זמן כה רב. האם המשטר ביוון כה מדכא? או שאם אין לאנשים נגד מה להתקומם - יהי זה אויבים או מיעוטים שעירים לעזאזל - יהיו כאלה שתמיד ימצאו נגד מה למרוד, נגד מה למחות, נגד מה להתרפרץ באלימות רבתי? כל כך הרבה השערות, כל כך מעט ידע!
התואיל?
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

אורי! [חדש]
אורי קציר   יום ד', 24/12/2008 שעה 10:41
בתגובה לאורטל
אתר אישי
כבר כתבתי פעם על כך שכל נושא חדשות החוץ בישראל מוזנח לגמרי. כלי התקשורת מניחים שמה שמתרחש במדינות אחרות לא ממש מעניין את הציבור ולכן מתעלמים ממנו או מקצים לו מקום שולי.

מה שנוגע למהומות ביוון - לי עצמי אין על זה שום ידע נוסף על מה שיש לך. כמו כולם, גם אני קראתי על כך במדיה. השאלות שהעלית מסקרנות, אבל כרגע לא אוכל לענות עליהן במאמר מפורט.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

אורי! [חדש]
חיים   יום ד', 24/12/2008 שעה 16:28
בתגובה לאורי קציר
נא לשאול את ניצן הורוביץ, הוא אחד שיודע.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

מה עם נעם תיבון גם הוא היה בסיירת [חדש]
אלמוני   יום ג', 22/05/2012 שעה 23:14
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

נדב פדן מעולם לא פגשתי קצין בכיר עניו כמוהו אני מצדיע לו [חדש]
מוטי   יום ג', 22/05/2012 שעה 23:15
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

[פרסם תגובה חדשה]   [קישור ישיר למאמר זה]  

מאמר אורח | צור קשר | על האתר | חזור לעמוד הראשי | קישורים | תנאי שימוש | אקסטרה | תיק העיתונות של אפלטון
RSS | כל הדיונים המתמשכים | ספר אורחים | עזרה טכנית | לוח ימי ההולדת של הבלוגוספירה | מקלדת וירטואלית | ארכיון | חפש באתר
האתר עוצב ע״י עופר ליכטמן
כל הזכויות שמורות לאורי קציר ©