מדריך הטיולים הגרוע ביותר
יום ו', 24/10/2008 שעה 0:40
והנה הסיפור: משפחתי ואני החלטנו לערוך טיול בצרפת. ביקור בממס''י הוליד רכישה של כמה וכמה ספרי הדרכה למדינה החשובה הזו. האחד מהם הכיל רשימת אתרים עצומה ומעט אינפורמציה על כל אחד מהם. האחר התמקד באטרקציות לילדים באיזור פאריס, ועל אף הוותק שצבר נשאר, במידה רבה, רלוונטי. ואילו השלישי, שכפי העולה משמו התיימר לספר לנו על צרפת אחרת, זו שאינה ''רק פריז'', עשה כל טעות אפשרית בדרך לזכות בתואר שבראש המאמר. הכותבת (המעידה על עצמה שהיא מדריכה מוסמכת) מזלזלת באופן ברור בצורך לדייק בפרטים, מערבבת עובדות עם שמועות, כותבת בעברית שהייתה גורמת לכל מורה בכיתה ד' להכשיל אותה במבחן הבסיסי ביותר בלשון עברית ומתמקדת - כמה משונה - דווקא במיקומם של חדרי השירותים באתרים בהם היא ממליצה לבקר.









בבלוג הזה אני משתדל להתנהל ברוח חיובית. פעמים רבות כתבתי כאן על ספרים שאני אוהב. הארכתי בסיפור עלילותיהם, ניסיתי לנתח אותם כפי יכולתי הדלה והצעתי הקשרים עכשוויים לסיפורים שמאחוריהם. כתיבה על ספר שאינני אוהב כלל לא עלתה על דעתי. כנראה שעכשיו הגיעה העת לחרוג מעט מן המנהג הזה.

וזה דבר המעשה: לפני זמן מה התחלנו לתכנן חופשה משפחתית ראשונה מסוגה בצרפת. ראשונה מסוגה, משום שכללנו בה שני אלמנטים חדשניים. האחד היה שיט תעלות על ספינת נהר קטנה שאותה תפעלנו בעצמנו, מ' ואני והילדים. השני היה, בעצם, שלוקחים את הילדים איתנו. זו הייתה הפעם הראשונה שהמשפחה יצאה בהרכב מלא לחו''ל והיה ברור שהטיול הזה יהיה שונה מטיולי הטבע וההיסטוריה הממושכים שמ' ואני נוהגים לערוך בערבות הגדולות של צפון אמריקה.

החלטתי לקנות מדריך נסיעות. ביקור בממס''י הוליד אצלי החלטה שלא להסתפק באחד. רכשתי את מדריך למטייל בצרפת של יעקב רוזמרין. אחר כך הוספתי אליו גם את סביב פריז עם ילדים, ספר ישן מאוד של אמילי אמרסון שרוב ההמלצות בו עדיין רלוונטיות. כשכבר הלכתי לכיוון הקופה, הבחנתי בספר נוסף, פרי עטה של יונית אבני, שעליו הכותרת ''טיול משפחות'' ונושא את השם צרפת זה לא רק פריז (אני עצמי, אגב, מעדיף את הכתיב ''פאריס'', ך ש''פריז'' יופיע מעתה רק בהתייחסות לציטוט מתוך הספר עצמו). העובדה שיצאנו לטיול משפחתי מובהק הכריעה את ההתלבטות הקצרה וצירפתי אותו לרשימת הקניות.

שעת המבחן של מדריך הנסיעות מהסוג הזה מגיעה תמיד כאשר המטייל מגיע ליעדו ומבקש להוציא ממנו ערך מוסף כלשהו. רוזמרין, כהרגלו, המליץ על ביקור בכל יעד שעשוי איכשהו לעורר עניין והיה יסודי מאוד. המגבלה העיקרית שלו הייתה שריבוי האתרים עיבה מאוד את הספר והגביל את האפשרות להרחיב על כל אתר בנפרד. המדריך לפריז עם הילדים היה מיושן מאוד. עד כמה מיושן? בערך על מרכז פומפידו נאמר ש''הנשיא הקודם ואנשיו בחרו במקום פנוי במרכז פריז כדי להקים עליו סופרמרקט לתרבות''. אם ''הנשיא הקודם'' היה פומפידו הרי שהספר יצא בימי ואלרי ז'יסקאר ד'אסטן, שהיה נשיא צרפת בשנים 1974-1981, כלומר לפני 27 שנה לכל המאוחר. ובכל זאת, לשבחו ייאמר שחלק גדול מההמלצות בו רלוונטיות גם לימינו אלה. אבל לא על שני הספרים האלה באתי לדבר.










את צרפת זה לא רק פריז התחלתי לקרוא עוד במהלך הטיסה. הייתה לכך סיבה טובה. התכנון שלנו היה לשכור מכונית בנמל התעופה דה גול, לנסוע לעיר אורליאן, לטייל בה ככל שנספיק, להמשיך למחרת ואז לנסוע אל העיירה דסיז – שעתיים וחצי מאורליאן – ולעלות על הספינה הקטנה ששכרנו. זה השאיר לנו שתי מחציות יום לטיול. מטבע הדברים, החלטתי לבדוק גם בספר הזה מה הן האופציות העומדות לרשותנו. ועוד בדרך הטבע, קרה שעברתי גם לקרוא את החלקים בספר שלא עסקו בהכרח בעמק הלואר. התוצאה הייתה מאלפת; ויש שיאמרו – מעלפת.

ראשית, שימו לב לשם הספר. שוב: צרפת זה לא רק פריז. תוכן העניינים הולך כך: מבוא, מבוא לפריז, פריז השבלול הפנימי (היא לא שמעה על מקף מפריד או על נקודותיים?), פריז השבלול השני (ואותי לימדו שאם יש שני אז יש גם ראשון ואם יש פנימי אז יש גם חיצוני), איל דה פרנס ושולי העיר, פיקרדי נורד פה דה קאלה. אלה מביניכם שאינם מכירים את צרפת ישמחו ודאי לדעת ששני השמות האחרונים מייצגים אזורים המצויים בשולי פאריס ובפרבריה. ב''איל דה פרנס ושולי העיר'' ניתן למצוא אתרים הנחשבים כחלק בלתי נפרד מכל טיול בפאריס דוגמת סטאד דה פראנס, לה דפאנס, ורסאי ויורודיסני. בפרק ''פיקרדי נורד פה דה קאלה'' אפשר למצוא את פארק אסטריקס (שלושים קילומטר צפונית לפאריס) ואת מוזיאון הסוסים בשאנטילי (ליד פארק אסטריקס). ובכן, כל התיאור הזה של פאריס והפריפריה הסמוכה נמשך עד עמוד 202. הספר כולו, כולל המפתח בסוף, כולל 334 עמודים. אם ''צרפת זה לא רק פריז'' היא הצהרה שבצרפת יש הרבה דברים לראות חוץ מאשר בבירה וסביבתה, קשה למצוא הצדקה לכך שהעיסוק בפאריס תופס לפחות ששים אחוזים מעמודי הספר. זה כל מה שמגיע לשאר צרפת? להיות מעין נספח זניח לפאריס? בנסיבות שכאלה להכתיר את הספר כ''צרפת זה לא רק פריז'' דומה להכתרת דוח אגרנט במלים ''מלחמת יום הכיפורים זה לא רק מחדל''. פשוט זלזול באינטליגנציה.

שנית, בלטה מייד לעין הלשון העילגת. הכותרת עצמה אינה בדיוק תקינה: צרפת אינה ''זה'' אלא ''זו'', כיאה לכל מדינה ממין נקבה. גם פריז אינה ראויה ל''זה'' אלא ל''זו''. לאבני זה לא מפריע. הספר ''מדבר'' כפי שנשמעת שיחה בין שניים מהחבר'ה שהולכים לראות איזה מקום ולא ממש מתעניינים בו או במשמעות שלו. יאללה, נגיע, נצלם ונלך כבר מכאן ואת מי מעניינים כל ההסברים המקושקשים האלה של המדריך. כמו אותם שניים, גם אצל אבני ניכר הרצון ''לסמן וי'' על נושא ולהמשיך הלאה. הבעיה היא שהיא עושה את זה בדרך הכי מחופפת שרק ניתן להעלות על הדעת.

הנה דוגמה אחת מעמוד 26: ''הרומאים ראשית לכל, שרפו את לוטציה (פריז של היום), אבל גם בנו אותה מחדש. הנצרות מתפשטת ויש להם אפילו קדוש מקומי שנקרא מרטין הקדוש עם חמור (לא לבן) ''. לא כל כך הבנתי מה היה ההיגיון בשריפת פריז הקדומה רק כדי לבנות אותה מחדש. אם הייתה לכך סיבה סבירה, אבני לא סיפקה אותה. גם התקשיתי לחיות עם המעבר המיידי מלשון עבר (הרומאים שרפו, בנו מחדש) ללשון הווה (הנצרות מתפשטת, יש להם). כמעט וקיבלתי את הרושם שהנצרות עדין מצויה בצרפת בתהליכי התפשטות ונאבקת בכל עוזה בעובדי האלילים. אבל הגרוע מכל חלקו השני של המשפט האחרון. לא היה חסר הרבה שנפנה לאחד מפקידי לשכת התיירות ונתעניין אצלו ב''מרטין הקדוש עם חמור''. שאלנו את עצמנו האם מרטין הוא הקדוש היחיד או שגם חמורו זכה למעמד הנשגב הזה. תהינו מה צבעו של אותו חמור; ידענו רק שהוא לא לבן, אבל לא חסרים גווני שחור, אפור חום וג'ינג'י גם בין החמורים. גם לא בדיוק הבנו מה זיכה את מרטין בקדושתו: האם עשה נס כלשהו שבשלו קודשה דמותו על ידי הכנסייה? ואולי היה רק אחראי למעשה פלאות כלשהו שביצע החמור? אבני לא סיפקה תשובות לכל אלה.

כשהיא ממליצה על מסעדה ברחוב מונמורנסי (עמוד 79) היא מציינת שהבניין בה היא שוכנת הוקם על ידי ניקולס פלמל, מעתיק ספרים במקצועו. ''אבל...הוא היה גם אלכימאי, אחד המפורסמים בצרפת של ימי הביניים שהפך מתכות לזהב''. אולי צריך מישהו להסביר למדריכה המדופלמת שאלכימאים מעולם לא הצליחו להפוך מתכות לזהב ובשל כך, אפעס, דעך המקצוע הזה ונעלם מחיינו כליל.

על כיכר מדלן מספרת אבני בהאי לישנא (עמוד 51): ''בכיכר מדלן בבית מספר 3 התגורר רישלייה, דמותו מוכרת מסיפורו של דיומא על שלושת המוסקטרים. כיום נמצאת המקום 'המסעדה' של פאריס – מקסימ'ס''. רישלייה, אחד המדינאים החשובים בתולדות צרפת, לא היה, כנראה, אלא חלק מרומן שהגברת קראה לפני שנים רבות. בערך כמו שנפוליאון היה דמות ב''עלובי החיים''. או כשהיא מתארת את האובליסק בכיכר הקונקורד ומציינת: ''תמורת האובליסק הצרפתים נתנו במתנה למצרים שעון, אבל השעון לא עבד מעולם. מתנה של צרפתים, מה לעשות? '' אבני לא מבינה את זה, כנראה, אבל זה נראה כמו זלזול מוחלט בתרבות הצרפתית – אותה תרבות שהספר שלה מזמין את הישראלים לצרוך ב''טיול משפחות''.

הניסיון של אבני לתת רקע היסטורי מספק לא מעט ציטוטים מזעזעים. באותו עמוד עצמו ניתן למצוא את המשפט המופלא הבא: ''בשנת 751 היה מלך שקראו לו פפין הגוץ (הוא היה בנו של קארל הפטיש) והאבא של קארל הגדול, ואל תשאלו אותי איך לגוץ נולד ילד 'גדול' – אני לא אחראית לשמות של המלכים הצרפתיים''. יפה, נכון? רק שלא ברור אצלו מי הוא אותו ''קארל הפטיש'', שכן מלך כזה לא צץ מעולם בדברי ימי צרפת – ואם מנסה אבני להראות כאן שהיא עמוק בענייני סלנג ישראלי זה נראה רע ולא קשור. המחברת לא העלתה על דעתה להפריד בין שני חלקי המשפט. אף אחד גם לא שאל אותה לדעתה על כינויי המלכים, ובכל זאת היא הביעה אותה בשפה מדוברת עילגת במיוחד. בעמוד 57 היא מספרת לנו על גני הטילרי: ''במאה ה-‏17 המלך לואי ה-‏16 העתיק לכאן את מעונו, בגלל שיפוצים שנעשו בארמון הלובר''. נו, אז לואי ה-‏16 חי בכלל בסוף המאה ה-‏18. אבני לא טרחה לקרוא את שהיא עצמה כתבה. המשך המשפט הוא: ''באוגוסט 1791 הארמון הותקף, והמלך נתפס לאחר שברח מוורסאי''. בקיצור, אם המלך ברח ב-‏1791 היה לו קצת קשה לחיות מאה ומשהו שנים קודם לכן. מה הוא עשה בוורסאי כשמקום מגוריו בטילרי אבני לא מספרת לנו. בכלל, האגביות הזו, שמייצגת חוסר עניין כמעט מוחלט בנושאים שעליהם היא כותבת, עוברת כחוט השני בכל הספר. וזלזול בתרבות הצרפתית, כבר אמרתי?

בכלל, כשמגיעים לרכילות כל העסק מתחיל להיראות כמו יומנה של יאכנע פטפטנית. עמוד 28, לשיפוטכם: ''נולד נסיך חמוד, קראו לו לואי ה-‏14. הוא היה בן 5 כאשר אביו לואי השמיני מת. הרכילות טענה שהוא בכלל לא היה הבן של לואי ה-‏13, ואן מאוסטריה שהייתה אישתו של לואי ה-‏13 אבל לא סבלה אותו וגם הוא לא סבל אותה. כמות השמועות על מי היה האבא של לואי ה-‏14 גדולה ככמות ספרי ההיסטוריה. השמועה הכי עקשנית שהוא בנו של הקרדינל מזרין שהיה היועץ של המלכה. במיוחד לאחר מותו של המלך כאשר הילד לואי ה-‏14 היה בן 5 בלבד. אבל בפועל התחיל לואי לשלוט רק כשהיה בן 23, כאשר הפטרון שלו מזרין נפטר. אז הוא גם התחתן סוף סוף עם מריה תרזה מספרד''.

שלשול המילים הזה מגלה גיבוב של שמועות וחינטרושים, שלא לומר בלבול מוח מוחלט. שליט מקבל מספר סידורי רק לאחר עלייתו למלכות, כך שלואי לא נולד עם המספר 14. אביו לא היה לואי השמיני, משום שלואי השמיני מת ארבע מאות שנה לפני ש''בנו'' לואי ה-‏14 בכלל נולד. בעייה נוספת עלתה כשעברה אבני לגירסה לפיה האב אינו לואי השמיני אלא לואי ה-‏13 ומייד לאחר מכן הסתלקה גם ממנה והעלתה את ההשערה העתיקה שאביו היה בכלל מדינאי צרפתי בכיר. אם הקרדינל מזארן (מצטער, הכתיב שלי שונה גם כאן) היה מאהבה של המלכה ''במיוחד לאחר מותו של המלך'', לואי לא יכול היה להיות בן חמש במות אביו. ומזארן, אם כבר מזכירים את שמו, לא נפטר. בפעם האחרונה שבדקתי רק יהודים ''נפטרים''. מזארן מת, הלך לעולמו, עבר לעולם שכולו טוב, הוציא את נשמתו, הסתלק מהעולם – לא חסרים ביטויים שמהם ניתן לברור תיאור למצבו הפיסיולוגי הבעייתי של הקרדינל הקתולי רב-ההשפעה – אבל מכולם בחרה אבני בתואר השמור ליהודים בלבד.

בעמוד 56 הופכת הברברת הרכילותית למכה ממשית. הנה תיאורה של אישה האישה ששימשה כהשראה ל''מונה ליסה''. שימו לב. ''בהיותה בת 16, חיתנו אותה כמו כל בחורה טובה, עם מר פרנצ'סקו דל ג'קאונדו. הוא לא היה בדיוק חתיך איטלקי, אלא אציל שכבר התאלמן משתיים משנותיו ומבוגר מליסה ב-‏20 שנה. אבל גם אז, כסף שיחק תפקיד חשוב, והוא היה סוחר משי עשיר לכן אבא של ליסה הסכים לנישואים. אז לא ממש שאלו ילדות בתיכון אם בא להם להתחתן עם תרח אחד, אבא אמר, אז מתחתנים''. ביקשתי מאדם נוסף שיקרא את הקטע הזה ולקח לו כמה דקות להבין מה רוצים ממנו בכלל. מישהו פשוט שתל נקודות ופסיקים במקומות הלא נכונים. אני לא בטוח שהגברת אבני ראתה בכלל תמונה של הבעל, אבל היה חשוב לה לציין ש''הוא לא חתיך איטלקי''. האיש, אותו היא מכנה ''תרח אחד'', היה מבוגר מהנערה בת ה-‏16 בעשרים שנה, מה שהופך אותו לבן 36. ממש ישיש. אני מכיר כמה וכמה איטלקים בגיל הזה עם מבנה גוף שרירי, רעמת שיער סבוכה ועוד כמה אלמנטים שלאו דווקא מזכירים זקנה מופלגת. ואני כבר לא מדבר על הטעויות המשוועות בזכר ובנקבה (''לא ממש שאלו ילדות אם בא להם להתחתן'') שדומות להן מפוזרות בכל דפי הספר הזה.

והנה עוד דוגמה. בבוקסה ''דברים שילדים אוהבים'' הצמודה לתיאור ביתו של הסופר ויקטור הוגו, היא מספרת כך: ''אחרי שנפוליון הפסיד, האימא של ויקטור הוגו אמרה לאבא 'אמרתי לך, כל השנים אמרתי לך שהנפוליון שלך איש קטן וטיפש שסיבך את צרפת ויחי המלך'. האבא של ויקטור הוגו ממש לא אהב את התבוסה. לא אהב את אשתו והם התגרשו. לא רק שהם התגרשו, אלא הפסידו לא מעט רכוש והעבירו את הילדים לפנימיות''. לא יודע מה אתכם, אבל התחושה שלי היא שהגברת אבני פשוט שמעה את הדברים, כתבה הערות על פתק מקרי ואפילו לא טרחה לעשות הגהה לגיבוב הפטפוטים הזה. ככה כותבים טקסט?









עופריקו שלי היה להוט לבקר בשער הניצחון. הילד בנה מודל של השער מקרטון עוד בהיותו בכיתה א' ורצה לבדוק אם המודל דומה למקור. הגענו למקום, קנינו כרטיסים והלכנו למעלית. כשמבקרים שם לבד ומצויים בכושר סביר עוד אפשר לחשוב על עלייה בשלוש מאות המדרגות. כשאתם עם ילדה בת ארבע הולכים על מעלית. אבני הפחידה אותנו, ''העלייה היא ברגל!!! '' הזהירה אותנו בעמוד 46 והוסיפה: ''יש מעלית לנכים ומוגבלים''. משום מה לא נתקלנו בשום אזהרה דומה במקום עצמו. המעלית הגיעה ולקחה אותנו למעלה בתוך חמש דקות. אף אחד מאלה שעלה איתנו לא נראה כסובל מנכות כלשהי. במלים אחרות, המעלית זמינה לכל אדם, בריא כחולה. אבני חירטטה ותו לא. אני מניח שאפילו לא טרחה לבדוק בעצמה.

תחת הכותרת ''דברים שילדים אוהבים'' מרחיבה אבני על הפוטנציאל לטף שטומן בחובו המונומנט הנאה הזה. שימו לב לפסקה הראשונה (עמוד 46): ''שער הניצחון גובהו 50 מטר ורוחבו 45 מטר. רבים חושבים שכשנפוליון אמר לחייליו 'תחת שער הניצחון תשובו הביתה' הוא היה ספוג שיגעון גדלות. אבל האמת? מה שהבטיח – קיים''. יפה, נכון? אפשר להבין מכך שנפוליאון (אני מעדיף את הכתיב המלא, בהקשר הזה) קיים את הבטחתו. לא מנייה ולא מקצתה. שלוש פסקאות אחר כך, תחת אותה כותרת, מסבירה אבני לילדים ש''נפוליון לא זכה לצעוד מתחת לשער, בראש חייליו כמנצח''. בקיצור, הוא קיים את אשר הבטיח אבל גם לא זכה לקיים את מה שהבטיח. ילדים חביבים, כמו אומרת אבני לקוראיה, החליטו אתם מה מכל השטויות שאני מוכרת לכם נכון ומה אינו נכון. לי אין כוח וחשק לעסוק בפרטים התפלים האלה.

עוד שגיאה: אבני מנסה להיות קלילה, על גבול השטותניקיות, ולהראות שהיא מבינה משהו בעולמם של הילדים. בטקסט לילדים הנוגע למוזיאון הקסמים (עמוד 81), היא כותבת: ''מי לא היה רוצה להיות הארי פוטר ליום אחד? לעופף על קווידיץ'? ''. התשובה לכך פשוטה: אף אחד. קווידיץ', צריך להסביר לה, אינו כלי תעופה אלא משחק המתנהל תוך כדי מעוף. אני לא רוצה לעופף על קווידיץ' יותר משאני רוצה לטוס על גבי טניס, ביליארד או גולף. סופה של ההתחנחנות הזו לילדים שהיא רק מראה בורות ושטחיות.

הלאה. באחד המקומות בספר מסבירה אבני שמקור המילה ''בראסרי'' (קפה-מסעדה) הוא במילה רוסית ''בראסר'' שפירושה ''מהר''. לפי סיפור זה, החיילים הרוסיים שהיו מוצבים בפאריס סבלו מאיסור על שתיית אלכוהול בבסיסיהם ולפיכך נהגו לחמוק אל מקומת הבילוי הצרפתיים ולרכוש משקפאות חריפים אותם נהגו לבקש ''מהר''. למזלי אני נשוי למישהי שרוסית אינה רק שפת אמה אלא גם לשון אביה. בירור קצר הראה שהמילה הרוסית ל''מהר'' היא ''ביסטרה''. מתברר, אם כן, שאם יש אמת כלשהי בסיפור זה שמביאה אבני הרי שהוא בכלל מכוון למילה ''ביסטרו'' ולא ל''בראסרי''. ''בראסרי'' הוא המונח הצרפתי המשמש לתיאור מבשלת בירה. עלעול קצרצר ברשת הראה שצדקתי גם ביחס לביסטרו וגם בנוגע לבראסרי. את הבדיקה הזו, שלקחה בדיוק שלושים שניות, יכול היה לבצע כל אדם סביר. אבל, כאמור, הכותבת והעורך לא ממש נטרדו בשל זוטות שכאלה.

והנה עוד עניין משונה. למחברת יש אובססיה לתיאור חדרי שירותים. אינני טוען שחדרי נוחיות אינם חשובים, אבל נראה שאבני סבורה שבני אדם נוסעים לשכיות חמדה תיירותיות בחו''ל במטרה לבדוק את אסלותיהם ולא את הארכיטקטורה שלהם או את ערכם ההיסטורי והאמנותי. כך בכיכר מדלן (''טיפ: גם כשלא צריך פיפי, כאן חובה להשתין!!! ''), כך בגני טילרי (''איפה עושים פיפי? בצד הצפוני של גני טילרי''), כך במרכז פומפידו (''איפה עושים פיפי בזול? ''), בחנות הכלבו ''סאמריטאן'' (''אם לא מגיעים לכאן לצרכי קניות, או תצפית, תמיד אפשר להשתמש בשירותים הנקיים של הכלבו''), באיזור הבסטיליה (''זהו אחד מבתי השימוש המתנקים באופן אוטומטי'') ועוד ועוד. בדקנו בעצמנו את הנושא והגענו למסקנה חד-משמעית: מאחר ובצרפת לא נהוג להסתיר את השירותים מעיני המבקרים ובעל אתר תיירות יש שלטים מאירי עיניים המראים בדיוק את מיקומם, כל זה מיותר לחלוטין. קצת מזכיר את ההתרברבות של ג'ורג' קוסטנזה ב''סיינפלד'' שהוא מכיר את כל חדרי השירותים הציבוריים במנהטן. שלא לדבר על כך שהניסוח ''איפה עושים פיפי'' הוציא מאחד מאיתנו את התהייה אם מותר לעשות שם רק פיפי או שגם קקי בא בחשבון.

אני יכול להמשיך כאן ולתת עוד ועוד מראי מקום לפטפטת המקושקשת שיש בספר הזה, אבל הרעיון הכללי ברור. בהיסטוריה שלי יש אי-אלו שנים של הדרכת טיולים, נסעתי בימי חלדי לא מעט פעמים לטיולים בחו''ל, קראתי לא מעט ספרים המתיימרים להיות מדריכי תיירות – ואחרי כל זה אני חייב לומר שזהו המדריך הגרוע ביותר שיצא לי לקרוא בימי חיי. זה לא שהוא לא עדכני או שהוא מפספס פה ושם אלא שהוא מחפף לכל אורכו, מתבטא בזלזול כלפי העם, התרבות וההיסטוריה של הארץ אותה הוא מתיימר לתאר, מתעלם מכללי היסוד של העריכה הלשונית ועושה רושם כללי רע. כל פתיחה מקרית של הספר תביא אתכם להיתקלות בשגיאות עובדתיות, במשפטים חסרי מובן או בעברית כה קלוקלת שכל עורך בינוני שיקרא אותה ימצא עצמו נתקף סחרחורת. מכל מקום, מי שרוצה לקבל מושג כלשהו על צרפת אינו זקוק לספר הזה לשם כך.

אירוניה עצובה מעט היא שבתחילת הספר מופיע מעין דיסקליימר הטוען, בין השאר ש''המחברת והמו''ל עשו ככל יכולתם והשקיעו את מירב המאמצים, כדי שספר זה יהיה מעודכן ומדויק''. אם אלה מירב המאמצים שהם מסוגלים להם, דומני שכדאי להם להחליף מקצוע לאלתר.









יונית אבני, צרפת זה לא רק פריז, עריכה: אמנון קוה, קינג הוצאה לאור, תל אביב, 2004, מחיר מומלץ 134 ₪.









[לא ניתן לפרסם תגובות למאמר זה]   [קישור ישיר למאמר זה]   [קפל תגובות]   [פרוס תגובות]            

 
[חדש]
אור ברקת   יום ו', 24/10/2008 שעה 1:34 אתר אישי
איך בדיוק שרדת את הזוועה הזו?
[קישור ישיר לתגובה זו]            

טוב שלא היתי תלוי בזה [חדש]
אורי קציר   יום ו', 24/10/2008 שעה 1:57
בתגובה לאור ברקת
אתר אישי
שמע, לא הכול זה מדריכים. אחרי הכול, אנשים יודעים גם להסתדר בעצמם. ברוב המקומות יש דברי הסבר קצת יותר רציניים ומפורטים. חוץ מזה, היו לנו עוד שני ספרים אחרים.

מעבר לכך, זו הייתה חופשה של שבועיים בלבד עם הילדים. שבוע מתוכה היה במסגרת של שיט תעלות בלואר, כשיש לנו ספינה משלנוף רק לארבעתנו. בשבוע שלאחר מכן היו שני ימי יורודיסני ופארק אסטריקס, כך שנותרו שלושה ימי פאריס נטו. בעיר גדולה אף פעם לא חסר מידע, כך שגם כשלוקחים בחשבון את הצרפתית הרצוצה שלי לא הייתה בעייה להסתדר.
[קישור ישיר לתגובה זו]            

טוב שלא היתי תלוי בזה [חדש]
אור ברקת   יום ו', 24/10/2008 שעה 2:31
בתגובה לאורי קציר
אתר אישי
אכן מזל שלא חייבים להיתלות במדריכים מעיין אלה.

פשוט זועזעתי מרמת הכתיבה והעריכה בדוגמאות שהבאת. לא נתקלץי בכתיבה ברמה כזו מאז שהעפתי מבט בעבודה של אחיין שלי. להגנתו הוא היה בכיתה ב' או ג'.
[קישור ישיר לתגובה זו]            

טוב שלא היתי תלוי בזה [חדש]
אורי קציר   יום ו', 24/10/2008 שעה 10:25
בתגובה לאור ברקת
אתר אישי
אתה יכול למסור לו שאולי כשיסיים את היסודי ירצה להתחיל לעבוד כעורך ומגיה. בסטנדרט הזה יש לו סיכוי לא רע להצליח.
[קישור ישיר לתגובה זו]            

למה בכלל לקנות? [חדש]
גלי   יום ו', 24/10/2008 שעה 8:39
מדריך כל כך גרוע בדרך כלל ניכר בחסרונותיו כבר בדפדוף. עולה אם כך השאלה מדוע נתת למחברת ולהוצאה לאור משוב חיובי בעצם העובדה שקנית אותו (והם הרוויחו מהכסף ששילמת עליו).

אני לא קונה מדריכים בעברית, כי כל פעם שדפדפתי מהם התרשמתי לרעה. תמיד יש התמקדות מוגזמת בערי-בירה, המידע הפרקטי אינו מוצג כראוי ואינו אמין ובקיצור: לך על מדריכים באנגלית.

אגב, אני מעדיפה את הכיתוב ''פריס'' בלי א'. אם תחשוב איך מבטאים את שם העיר, ההברות די קצרות ולא מצדיקות כל כך את הא' התקועה באמצע, לפי עניות דעתי. מצד שני - חופש פעולה לפרט! העיקר שנהניתם. כל הכבוד על היציאה מפריס: מעט מאוד ישראלים שפגשתי טרחו לעשות כן.
[קישור ישיר לתגובה זו]            

למה בכלל לקנות? [חדש]
אורי קציר   יום ו', 24/10/2008 שעה 10:14
בתגובה לגלי
אתר אישי
אני מסכים איתך. זו הייתה טעות. אבל את יודעת, טיול ראשון עם הילדים והרבה רצון טוב להכין עבורם את האתרים הטובים והמתאימים ביותר לטיות משפחות - נו, זו כבר חוכמה שלאחר מעשה. הצדק איתך.

אני לא מסכים איתך לגבי כלל המדריכים בעברית. יש טובים יותר ופחות, כמו בכל מקום. בלי קשר, הטיול שלנו תוכנן ממילא לפאריס (אנחנו חלוקים, כנראה בענין הכתיב; אני סבור שכאשר יש סיכוי שהשם לא יבוטא נכון בגלל מחסור באות אחת, יש להוסיפה), מה שאינו רגיל אצלנו. הפעם האחרונה ששהיתי בעיר זו הייתה לפני 18 שנה בערך, כך שחשתי צורך להתעדכן.
[קישור ישיר לתגובה זו]            

גם גויים נפטרים [חדש]
יואב (לונדון)   יום ו', 24/10/2008 שעה 8:54
[קישור ישיר לתגובה זו]            

גם גויים נפטרים [חדש]
אורי קציר   יום ו', 24/10/2008 שעה 10:15
בתגובה ליואב (לונדון)
אתר אישי
אני מודה שאני מכיר את ''נפטר'' כ''נפטר מקיום מצוות''. יתכן מאוד שהכותב צודק ואין לכך כל מקור תנ''כי שהוא. אם טעיתי בעניין זה, אני מתנצל.

מכל מקום, תודה על ההפניה לקישור.
[קישור ישיר לתגובה זו]            

וואו. מדהים [חדש]
אדוה   יום ו', 24/10/2008 שעה 8:58 אתר אישי
נהניתי לקרוא את הקטילה המנומקת שלך. אני תוהה בעיקר איפה היה העורך? או אולי עלי לשאול האם היה כזה. מדכא.
[קישור ישיר לתגובה זו]            

וואו. מדהים [חדש]
אורי קציר   יום ו', 24/10/2008 שעה 10:16
בתגובה לאדוה
אתר אישי
דומני שבאחד העמודים הראשונים של הספר מצוי המייל של העורך. אני מקווה שתסלחי לי אם לא אביא אותו כאן.
[קישור ישיר לתגובה זו]            

איל [חדש]
אני זוכר שאמרו על סאדאת שנפטר   יום ו', 24/10/2008 שעה 9:20
בכלל, על פי איזה כלל ''רק יהודים נפטרים?''
[קישור ישיר לתגובה זו]            

איל [חדש]
אורי קציר   יום ו', 24/10/2008 שעה 10:17
בתגובה לאני זוכר שאמרו על סאדאת שנפטר
אתר אישי
יתכן שטעיתי בעניין זה ואין זה כלל אלא ניב שהשתרש בדיבור היומיומי. ראה נא את תשובתי ליואב.
[קישור ישיר לתגובה זו]            

[חדש]
אתון עיוורת   יום ו', 24/10/2008 שעה 10:02 אתר אישי
הצחקת אותי מאד.
מעולם ההיסטוריה של צרפת לא נשמעה קלילה יותר. ''איך לגוץ נולד גדול''.
למה אתה מלין אורי? במשפטים קצרים ומרוכזים אתה מקבל מהגברת גם סקירה היסטורית,גם תיאור ביוגרפי וגם ניתוח ביקורתי. בתיאור קורותיה של משפחת הוגו, היכולת הזו באה לידי ביטוי מושלם. ''אבא הוגו ממש לא אהב את התבוסה. לא אהב את אשתו והם התגרשו''. תמצות המתאר את האופן שבו התקופה מחלחלת אל חיינו ומשפיעה עליהם.
רשמנו לפנינו ''קינג הוצאה לאור''.
[קישור ישיר לתגובה זו]            

[חדש]
אורי קציר   יום ו', 24/10/2008 שעה 10:24
בתגובה לאתון עיוורת
אתר אישי
התגובה שלך הומוריסטית ומשעשעת אבל אני עדיין נרגז משהו אפילו מהדוגמה שהבאת. ''אבא הוגו'' נשמע כאילו זה היה שמו: הוגו הוגו. במציאות, כפי שלמדתי מוויקיפדיה (http://en.wikipedia.org/wiki/Victor_Hugo), קראו לו ז'וזף ליאופולד סיגיסבר הוגו. יש כאן מין זלזול באינטליגנציה. ואם האב לא אהב את אשתו, האם היה זה רק בגל תבוסת נפוליאון, או שהאהבה לא שרתה ביניהם כבר מזה זמן?

אגב, קינג היא מפעלו הפרטי של העורך אמנון קוה, המעיד על עצמו באתר ההוצאה שהוא ''עיתונאי, עורך וסופר, בעלים ומנהל בהוצאה, משמש כעורך ראשי, מלווה ומדריך כותבים ויוצרים, תורם מניסיונו המקצועי ידע רב וניסיון, חזון ודמיון, ההופכים חומר גלם למוצר מוגמר בעל איכות בטוב טעם''. וכל המוסיף גורע.
[קישור ישיר לתגובה זו]            

[חדש]
אתון עיוורת   יום ו', 24/10/2008 שעה 13:05
בתגובה לאורי קציר
אתר אישי
אבא הוגו זה כמו אבא דב ואמא דובה, על אותו משקל.
אבא הוגו ואמא הוגו התגרשו בשל חילוקי דעות פוליטיים היא הייתה בעד המלוכה (''כל השנים אמרתי לך שהנפוליון שלך איש קטן וטיפש שסיבך את צרפת ויחי המלך'') והוא בעד נפוליאון.
הזלזול בצרפתים לא מסתיים בערך המתנות שהם מעניקים.
ובעניין אמנון קוה - הסגנון נראה מוכר. יש לי תחושה שהוא ערך את יונית, בטוב טעם.
[קישור ישיר לתגובה זו]            

[חדש]
אורי קציר   יום ו', 24/10/2008 שעה 15:56
בתגובה לאתון עיוורת
אתר אישי
ודאי, הוא העורך. זה לפחות הקרדיט בראשית הספר. אלא שלא נראה שהספר הזה עבר עריכה כלשהי...
[קישור ישיר לתגובה זו]            

אני מתגלגל על הרצפה, למרות שזה ממש לא מצחיק [חדש]
Humphrey Appleby   יום ו', 24/10/2008 שעה 12:26 אתר אישי
למען האמת, מה שהבאת כאן הוא פשוט נורא. אני קורא את הדבר העילג הזה ומודה לאוסטרלים על ה-''Lonely Planet'', ולהורים שלי על שהאביסו אותי בתרבות אירופאית מגיל אפס.

אבל אתה יודע מה - יש לי תחושה שספר כזה לא נוצר סתם. הוא קולע לנישה מאוד מסוימת, של אותם האנשים הנוסעים לאירופה בעיקר בשביל עצם הנסיעה לחו''ל, ומה שמעניין אותם שם, בתכל'ס, זה איפה עושים קניות ואיפה עושים פיפי (וגם איך עוקפים בתורים בדיסנילנד - אני בטוח שאם תרפרף במדריך הנפלא הזה בקצת יותר תשומת לב, תמצא גם עצות בכיוון הזה).
לצערי הרב, את רמת הידיעות המופגנת על-ידי המדריכה המדופלמת יונית אבני אפשר לפגוש אצל אחוז מאוד מאוד גדול מהאוכלוסיה, ואני אפילו אצל אנשים המתקראים ''מורים בישראל'' פגשתי דברים דומים.
(ושלא נדבר על פקידה אחת במקום עבודתה של אמי שסיפרה לה שהיא נוסעת לטיול בקנדה דרך ויאטנם, כי ויאטנם זו הרי עיר בארה''ב).
[קישור ישיר לתגובה זו]            

אני מתגלגל על הרצפה, למרות שזה ממש לא מצחיק [חדש]
אורי קציר   יום ו', 24/10/2008 שעה 16:00
בתגובה לHumphrey Appleby
אתר אישי
צחקתי מאוד מהמשפט האחרון שלך. כשהייתי בן 18 הזדמנתי למסיבה של בני נוער בעיירה קטנה במישיגן. אחד מהם, שהתלהב לפגוש מישהו ממקום רחוק כל כך, לא ממש הצליח להיזכר איזה מקומות מוכרים יש בארץ הנידחת ההיא, ישראל. הזכרתי את המילה ''ג'רוסלם''. הוא טפח על מצחו וקרא: ''בטח שאני מכיר! זה באינדיאנה, נכון?''

פעם התגאינו בכך שאנחנו פחות בורים מהאמריקאי הממוצע. מאז עברנו תהליך כל כך בוטה של חיקוי והיטפשות ששוב אינני רואה כל הבדל ממשי.
[קישור ישיר לתגובה זו]            

הספר הוא בבחינת ''חצי צרה'' [חדש]
דובי   יום ו', 24/10/2008 שעה 21:24
עוררתה את סקרנותי , מצאתי את אתר האינטרנט של הגברת. האמן לי הספר הוא בבחינת ''חצי צרה'' לעומת האתר - לך לסעיף הסטוריה או לתיאור הגאוגרפי של יבשת אירופה.
[קישור ישיר לתגובה זו]            

הספר הוא בבחינת ''חצי צרה'' [חדש]
Lizibee   שבת, 25/10/2008 שעה 0:14
בתגובה לדובי
אתר אישי
דובי, בדקתי גם אני את האתר.
אלוהים אדירים! מי נתן לאישה הזאת לכתוב?!
[קישור ישיר לתגובה זו]            

לא דבר חדש [חדש]
בני תבורי   שבת, 25/10/2008 שעה 8:43
בשנים האחרונות אני משמש כקריין בספריה לעיוורים ומקליט עבורם ספרים. ויתור על שירותי הגהה הוא ענין שכיח בספרים המתפרסמים בארץ, מתורגמים כמקוריים. זכור לי במיוחד הספר על תולדות הג'אז (''ג'אז'', ז'ארל ארנו וז'אק שנל, עברית: מיה גפנר ולילך פרידמן. הוצאת לדורי) ורבים אחרים.
באשר למדריכי טיולים, נכון אמר כאן מישהו, המדריכים בעברית מתורגמים רע ואינם מוגהים, וזו רק הצרה הקטנה. כמעט ולא אפשרי למצוא הגיון גיאוגרפי ו/או היסטורי, שלא לדבר על מידע עדכני ומדוייק.
אגב, ניסיתם פעם להרכיב משהו על פי הוראות היצרן המתורגמות לעברית?
[קישור ישיר לתגובה זו]            

גם אני רציתי [חדש]
אורי קציר   שבת, 25/10/2008 שעה 9:02 אתר אישי
האמת היא שגם אני רציתי פעם לכתוב מדריך טיולים, אבל הוא אמור היה להתייחס לחלקים של אמריקה שישראלים כנוהגים רק לעתים רחוקות לבקר בהם - דקוטה, ויומינג, מונטנה, איידהו, כאלה. אבל ויתרתי. אני מניח שלו הייתי מגיש כתב יד היו דורשים ממני מימון בסכום כל כך גבוה, שגם אם זו הייתה יצירת מופת בתחום הטיולים זה לא היה משתלם לי כלכלית.
[קישור ישיר לתגובה זו]            

המלצות [חדש]
בנצי א.   שבת, 25/10/2008 שעה 13:43
בעברית יש רק אחד שכותב על צרפת (ולא רק על פריז ) והוא לא לא רק בעל ידע נרחב אלא גם עברית מענגת : אביטל ענבר.
לגבי פריז הרי הספר באנגלית(בשלושה כרכים) בה''א הידיעה הוא ספרה של ישראלית לשעבר: Thirza Vallois ושמו:

Around and about Paris תהנו!
[קישור ישיר לתגובה זו]            

מה רע בכתיבת ''פאריז'' ולא ''פאריס''? [חדש]
דוד מירושלים   יום ב', 27/10/2008 שעה 16:33
הלא בצרפתית בכלל אומרים פארי, ואם מבטאים את האות s‏ ‏כשהיא באה בסוף מילה זה כמו ''ז'', כמו למשל במילים vous ‎avez.

בכל אופן מאוד הצחיקה אותי הסקירה הזו שלך, תהיה בריא.
[קישור ישיר לתגובה זו]            

שניה אחת לפני שנבצע לינץ בסופרת [חדש]
אמיר   יום ב', 27/10/2008 שעה 22:33
משפחתי ואני טיילנו בהולנד במהלך חופשת הקיץ האחרונה.
עשינו שיעורי בית לפני, אבל לטיול עצמו, יצאנו עם מדריך לטיולי משפחות להולנד, של אותה הסופרת. כיוון שמאז הספקתי להעביר אותו לעוד שני חברים שנסעו גם הם להולנד, אין לו אותו מול העיניים, אבל לצרכים של משפחה שמעולם לא הייתה בהולנד, הספר שלה סיפק לנו שפע של רעיונות לטיולים וסיורים, כולל במקומות כמו ''בית השקילה של המכשפות'' (כלומר - לא רק מה שכולם מכירים כמו אפטלינג, מדורדם וכ''ו).

לא זכורות לי טעויות כתיב מביכות, או ניסיון לכתוב בשפה ''מתיילדת''.

בנוסף - כמעט לכל מקום המומלץ בספר, יש כתובת מלאה, מה שהקל מאוד על נווטי ה G.P.S. שבינינו.
[קישור ישיר לתגובה זו]            

שניה אחת לפני שנבצע לינץ בסופרת [חדש]
אורי קציר   יום ב', 27/10/2008 שעה 23:00
בתגובה לאמיר
אתר אישי
לא קראתי את המדריך של אבני על הולנד אלא רק על צרפת, ודעתי עליו ידועה. לגבי הולנד, אני שמח שהתרשמת ממנו לחיוב. אני מקווה שעשו איתו עבודה טובה יותר מאשר עם המדריך לצרפת.
[קישור ישיר לתגובה זו]            

ניתוח מתנשא ואולי מנופח מידי [חדש]
צפריר   יום ב', 03/11/2008 שעה 18:57
קודם גילוי נאות אני מורה דרך ומדריך טיולים בארץ, מדריך קבוצות בחו''ל מלווה קבוצות וסוכן נסיעות בקיצור עוסק בתיירות עם התמקדות בטיולי משפחות.

קראתי את שני הספרים של יונית אבני ואני מכיר את האתר שלה מכיר את ידיעותיה ומכיר את יונית אישית, אני מכיר וממליץ לך לבדוק את הידע הרב שהיא מחלקת בחינם לכל מבקש בפורומים שבהם היא כותבת. טיילתי בהולנד מרפת ובלגיה לא פעם ולא פעמים ונעזרתי בשני ספריה של יונית.

לדעתי הכתיבה שלך במאמר הביקורת על הספר מנופחת ומתנשאת ולא ראויה, מדריך טיולים לא חייב להיות אינפורמטבי בעיקרו כמו לונלי פלאנט ולא מלא בתיאור כל ההיסטוריה כמו אינצקלופדיה.

הוא צריך לכלול גם חוש הומר (שכנראה לא הבנת אותו - למשל חמור לבן משיח אם לא הבנת) ואכן מרבית המשפחות המטיילות עם ילדים לא מגלות עניין מעמיק בהיסטוריה ''החשובה'' של צרפת או מדינות אחרות. הם רוצים הסבר כליל תיאור ההגעה, קצת רכילות ופיקנטריה ואת כל אלו מספק הספר בשפע.

חבר מכובד שלי כתב פעם ספר על כריתים בכמה מאוד עמודים מקיף מדוייק ומעולה. אבל מי צריך את זה כאשר נוסעים לטיול עם הילדים רוצים בעיקר להינות ולא ללמוד כך דורשות למעלה מ- 80 אחוז מהמשפחות עם ילדים עד גיל 15

אז לפני שכותבים בצורה כזאת יש לבדוק למי ספר זה מיועד ואז רואים את ההתאמה בתוכן ובצורה ולא רק את השלילי כי הספר כנראה לא מתאים בשבילך ובשביל משפחתיך

אני מקווה שביקורת זאת נכתבה ברמת עברית ראויה עבור הבלוג שלך וכן אני מתנצל אם דברי פגעו בך אני נפגתי בשם של עמיתה וידיה
[קישור ישיר לתגובה זו]            

ניתוח מתנשא ואולי מנופח מידי [חדש]
אורי קציר   יום ג', 04/11/2008 שעה 0:01
בתגובה לצפריר
אתר אישי
אם אתה מגן על חברה, אין טעם להתווכח כאן. ובכל זאת - לא יצאתי לטיול הזה כמדריך אלא כאיש משפחה. המדריך הזה אינו נותן שום ערך מוסף למשפחה מעבר למדריכים אחרים. בניגוד אליך, לי אין קשר אישי עם המחברת, כך שיכולתי להיות מושפע בכתיבתי אך ורק מהמדריך עצמו.

אם מדריך בעיניך הוא מקום לשפיכת חומרים בלתי מדויקים, כי אז יש לנו הגדרות שונות לגבי מטרתו של מדריך. מדריך טיולים אינו יכול רק להסתפק בהגדרת קהל יעד ובהתייחסות אל הקהל הזה כאל חבורת אווילים. הוא צריך להיות הרבה מעבר לכך. המדריך הזה אפילו לא עשה מאמץ. אין בדיקה של העובדות, יש סתירה של משפטים על ידי אלה שבאים אחריהם. המידע רחוק מלהיות מדויק גם בנוגע לאתרים עצמם. ואם ''צרפת זה לא רק פריז'' אינני מבין מדוע שני שליש מהספר מוקדשים לפריז ולסביבתה. אולי כדאי שתקרא בעצמך את הספר הזה לאחר שקראת כמה מדריכים אחרים. לי היו שניים נוספים בתיק ויכולתי בקלות לבצע את ההשוואה.

צר לי שלא אהבת את דברי, אבל זה כנראה גורלו של המין האנושי: מרכיביו נידונים שלא להסכים זה עם זה בכל דבר ועניין.
[קישור ישיר לתגובה זו]            

ניתוח מתנשא ואולי מנופח מידי [חדש]
צפריר   יום ד', 05/11/2008 שעה 11:12
בתגובה לאורי קציר
אני מגן על זכותם של אנשים בעלי צרכים שונים והרכבי מטיילים שונים לקבל ספרים שונים המתאימים להם

זה שאתה חושב שספר טיול צריך לכלול פירוט של ההיסטריה של (המדינה שעליה הוא נכתב) למשל צרפת בצורה מפורטת ומדוייקת כמו אינצקלופדיה עדיין לא עושה את זה חובה ולדעתי זה ממש לא נכון ראה סיפרי הטיולים מדריך לפיד על ההומר הכתוב, אני מבין שזו דעתך, ואני מכבד אותה אבל לא מסכים לה ללא קשר להיכרותי את יונית אבני.

אבל גם לאחרים יש דעות, ידיעות ועמדות והם שונות משלך ולדעתי האישית הגדרת המאמר שלך (קראתי את כל המאמר וקראתי גם שבעה מדריכים שונים לצרפת) ואני לא מסכים עם ההגדרה שלך.

אני חושב שקצת צניעות אצלך חסרה, לפחות להשקעה ולידע של האחר

צפריר
[קישור ישיר לתגובה זו]            

ניתוח מתנשא ואולי מנופח מידי [חדש]
אורי קציר   יום ד', 05/11/2008 שעה 18:17
בתגובה לצפריר
אתר אישי
סליחה, אבל כנראה לא הבנת כלל מה אני חושב. לא רוצה לתת היסטוריה? לא צריך. אתה נותן היסטוריה? תן אותה כמו שצריך. רוצה לספר על מקורם של מונחים? יאללה, בסדר. אבל אם אתה מספר, לפחות תכתוב מידע נכון. כתבת מידע לא נכון? אחלה. תטעה את הקוראים שלך. אבל אל תקרא לזה מדריך.

הדרך הטובה ביותר לבדוק מדריך היא להשוות אותו לכמה פרמטרים: האחד, המלצותיו מול המציאות בשטח. השני, המלצותיו מול המלצות של מדריכים אחרים. בפועל, בשער הניצחון אין מעלית לנכים בלבד, אבל במדריך כתוב אחרת. בפועל, בראסר אינה מילה ברוסית. מישהו לא טרח לבדוק. יאללה, נכתוב ולעזאזל אם המידע נכון או לא. פשוט זלזול בקוראים.

אם אני מבין אותך, לשיטתך מדריך בכלל לא אמור לתת פרטים על המדינה שהוא מתיימר להדריך. מספיק לקשקש כמה דאחקות, לתת לזה כותרת עם המילה ''משפחה'' וחלאס. ובכן, קראתי כמה מדריכים לכל המשפחה. אין בכלל מקום להשוות.

וכל הטפת המוסר הזאת קצת מוזרה. בהתחשב בעובדה שהוצאתי 134 שקל על ספר קלוקל שלא הוסיף דבר אלא רק עשה מאמץ לבלבל, קצת קשה לבוא אלי בטענות על שאני מבקר את המוצר. זו טיבה של ביקורת צרכנית. ואם אינך מעוניין בה, אין טעם שתציע את מוצריך למכירה.
[קישור ישיר לתגובה זו]            

[לא ניתן לפרסם תגובות למאמר זה]   [קישור ישיר למאמר זה]  

מאמר אורח | צור קשר | על האתר | חזור לעמוד הראשי | קישורים | תנאי שימוש | אקסטרה | תיק העיתונות של אפלטון
RSS | כל הדיונים המתמשכים | ספר אורחים | עזרה טכנית | לוח ימי ההולדת של הבלוגוספירה | מקלדת וירטואלית | ארכיון | חפש באתר
האתר עוצב ע״י עופר ליכטמן
כל הזכויות שמורות לאורי קציר ©