שמכבי לא תתפלא/ אמיר ליברמן
יום ב', 05/05/2008 שעה 0:15
במאמר הקודם שפורסם כאן התפלמסתי עם אוהדי ספורט שבחירתם העיקרית אינה לעודד את קבוצתם דווקא אלא להטיח את ממרתם בקבוצה היריבה, ולא זו בלבד אלא אף לאמץ אל ליבם כל יריבה שלישית המתמודדת נגד השנואה המיתולוגית. כשלעצמי, אינני מבין את ההתנהגות הזו ובנפרד מהאהדות שלי בארץ, הרי שבטורנירים בינלאומיים אני מעודד כל ספורטאי ישראלי יחיד או - תתפלאו - גם קבוצות ישראליות באשר הן. כך קרה שכשאוהד מכבי חיפה בכדורגל עודדתי בשעתו את הפועל חיפה באותה עונה בה התמודדה בזירה האירופית. סיפרתי גם על ל', רעי משכבר הימים, שבפיינל פור היורוליג בחר לעודד את סיינה בחצי הגמר ואת צסק''א בגמר. ובכן, ל' החליט להגיב ולהסביר את טינתו לצהובים, ובאותה הזדמנות גם החליט לחשוף את זהותו. מאמר אורח של אמיר ליברמן על המַכַּבּוֹפוֹבִּיָה שלו ועל הגורמים להיווצרותה.








מי שלא יודע לפרגן לאחרים, שלא יתפלא שהם לא מפרגנים לו.

מי שקרא את המאמר שפרסם אורי תחת הכותרת ''הערב אהיה מיושן'', יכול לחשוב שאותו ל' שמוזכר שם מחזיק בבית בובת וודו של צביקה שרף או שמעון מזרחי, שהוא לבש היום בגדי אבל בגלל הניצחון של מכבי בחצי גמר היורוליג ושלפני המשחק, הוא הצטרף לאוהדי הפועל תל אביב בתליית שלטי חוצות ענקיים בתל אביב המייחלים לניצחונה של צסק''א. ובכן – לא מניה ולא מקצתה.

לטובת הדור שלא ידע את ל', להלן מספר שלבים במערכת היחסים בינו לבין מכבי.









כירושלמי גאה, בנו של חבר באצ''ל, קבוצת הכדורסל הראשונה אותה אהדתי הייתה בית''ר ירושלים. כן, הייתה פעם חיה כזאת. בית''ר הגיעה לגמר הגביע בשנת 72/73. הכוכב של הקבוצה היה ג'ק אייזנר, שקלע 2,370 נק' ב-‏110 משחקים בליגת העל. המגרש הביתי היה המגרש הפתוח בעמק המצלבה.

נעבור ארבע-חמש שנים קדימה. מכבי באמת נחשבה אז לקבוצה של המדינה. אפילו היה לי בבית את התקליט של שידור משחק הגמר בין מכבי לווארזה. לאחר הזכייה השנייה של מכבי באליפות אירופה, יצאתי עם חברי הטוב ש' לחגוג את התואר יחד עם כל ההמונים הירושלמים.

באותם ימים, הכדורגל עניין אותי הרבה יותר מהכדורסל. המשחקים היחידים שהועברו בטלוויזיה (למעט גביע אירופה) היו גמר גביע המדינה. מכבי לקחה תואר אחרי תואר וזה התחיל לשעמם ולהימאס על הרבה אנשים.

בסוף שנות השמונים עלתה הפועל ירושלים לליגת העל ופתאום הייתה לי קבוצה מקומית שאפשר להזדהות אותה – בחופשים מהצבא ובשנות האוניברסיטה העליזות, ראיתי הרבה מאוד משחקים במלחה. אגב, ראיתי לא פחות משחקים בליגת העל בכדורסל נשים, זו של אס''א ירושלים.

עד כאן – לא משהו טרגי במיוחד ואז...

נקודת המשבר הראשונה הגיעה לפני עשר שנים, בדצמבר 1998:


ראיתם את הטבלה, נכון? ועכשיו להסבר. עד לאותו משחק, היה ברור שמכבי משחקת במטרה לנצח כל משחק ומשחק. גם אם מכבי הייתה משחקת נגד נבחרת הגן של הבן שלי (עוד לא בן שלוש), שמעון מזרחי היה מסביר לפני המשחק שמכבי לא מזלזלת ביריבה, ושא' הוא אולי צעיר, אבל גבוה.

באותה שנה כבר אימן פיני גרשון את מכבי תל אביב. הקבוצה יצאה לזאגרב לפגוש את ציבונה המקומית, אותה אימן וינקו ילובאץ, שששנה קודם לכן היה על הפיירול של מכבי כמאמן. זה המשחק האחרון בבית המוקדם. בכל בית היו שש קבוצות. ולאחר עשרה מחזורים עלו שלוש הראשונות לבית נוסף, עם שלוש הקבוצות שסיימו אחרונות בבית מקביל, והמשיכו לשחק. ניצחון של מכבי, היה מקנה לה את המקום השני בבית המוקדם, הפסד עד 18 הפרש (מכבי ניצחה ב-‏19 הפרש במפגש הראשון בין שתי הקבוצות), היה משאיר אותה במקום השלישי והפסד גבוה יותר היה מוריד אותה למקום הרביעי. ליריבותיה של מכבי היה מאזן טוב משלה ומקום שלישי משמעותו הייתה משחק בשמינית הגמר מול קינדר בולוניה, שכללה אז את תותחים בינלאומיים כדנילוביץ', סקונקיני, נסטרוביץ' וריגודו.

המשחק יצא לדרך. הקרואטים הובילו בשמונה הפרש במחצית והפער הלך וגדל. איפה שהוא כשנותרו שש -שבע דקות לסיום, מכבי הבינו שהם לא ינצחו ואז הם עברו לטקטיקת – בואו נסיים במקום הרביעי. מכבי ניסתה הכל בכדי שהפער נגדה ילך ויגדל. שארפ לקח שלשות מהחצי והוא וחבריו עשו עבירות רבות על המארחים, שהלכו לקו 26 פעם, מול 12 בלבד של מכבי. בכל משחק אחר, שמעון היה מתלונן על השיפוט, אבל לא הפעם. הפער הלך וגדל. עודד קטש, היום אויב האומה ואז שחקן מכבי, קלע שלשה ולא הבין מדוע חבריו לספסל תופסים את הראש.(כמו שחקני הפועל בית שאן לאחר שער השוויון המדהים של אלמוג חזן ב''משחק השרוכים'' עם בית''ר ירושלים). גרשון מיהר להוצריד את קטש לספסל כדי שלא ימשיך לקלוע ויהרוס את התכנית. ראיתי את המשחק ולא האמנתי – לא רק שמכבי מנסה להפסיד את המשחק, אלא שהיא מנסה להפסיד אותו בהפרש גדול ככל האפשר. התוצאה הגיעה ל-‏78:60 לציבונה ואז, רק אז, נפל האסימון לילובאץ'. זריקות העונשין של שחקניו בשתי הדקות האחרונות פגעו במטוסים בשמי זאגרב ומכבי נכשלה בתכנית שלה. קינדר בולוניה הגיעה בשמינית הגמר והעונה הסתיימה.









זו הייתה תחילת ההתפכחות. מכאן ואילך היו מספר תקריות שהראו על חוסר פרגון/חוסר ספורטיביות ותסלחו לי אם טעיתי בסדר הכרונולוגי של הדברים:

הספורטיביות במיטבה. עוד לפני עידן החוזים הרב שנתיים ביורוליג, הייתה עונה שבה קינן במכבי החשש מאיבוד האליפות. האיש החזק באיגוד הכדורסל (ולא – אין הכוונה לראש האיגוד) העביר החלטה שקובעת שלא משנה מי תזכה באליפות, מכבי תהיה זו שתשתתף בגביע אירופה לאלופות. למזלנו, קמו מספר עיתונאי ספורט שמחו נגד ההחלטה הזו והיא בוטלה.

או ה''גביע בשלושים שקל'', למשל. בשנת 2004, זכתה מכבי ביורוליג ומאמנה פיני גרשון ''פירגן'' להפועל ירושלים, שזכתה בגביע יול''ב באותה השנה במלים: ''מה זה יול''ב קאפ? גביע ב-‏30 שקל?!”

או תקרית ''שעת כושר''. ב-‏2005, שנה לאחר התקרית הקודמת, שיחקה מכבי תל אביב באוסישקין בדרבי מול הפועל. מכבי הובילה בהפרש גדול ודווקא אז, כשאפילו דני דבורין היה מסכים שאין עוד סיכוי להפוך את היוצרות, בחר מאמן האדומים, אפי בירנבוים, לקחת כמה פסקי זמן. גור שלף ושאראס יאסיקביצ'יוס הגיבו בירידה הפגנתית לשכיבות שמיכה במהלך פסקי הזמן והביאו את הזלזול ביריבות לשיאים חדשים.

או הפרשה שאותה אני מכנה ''היו לנו תכניות אחרות''. גמר גביע המדינה ב-‏2008. הפועל ירושלים, ברוב חוצפתה, סגרה פער של 20 הפרש ברבע האחרון וזכתה בגביע, ועוד ביד אליהו (בשבילי הוא יהיה תמיד יד אליהו ולא ''היכל נוקייה''). שחקני מכבי הפגינו בגרות מלאה, לקחו את המדליות של המנוצחים בגמר וירדו לחדר ההלבשה מבלי לכבד את הקבוצה שזכתה בגביע.

אני חושב שהבנתם את הרעיון. למכבי יש מסורת ארוכת ימים של חוסר פרגון ליריבות שלה, מבחינת ''אני ואפסי עוד''. מי שלא מפרגן לאחרים, שלא יצפה שאחרים יפרגנו לו.

אגב, אם יש מישהו שהייתי שמח עבורו אם מכבי תזכה בגביע זהו צביקה שרף. יש לי הרגשה שבתור כתב ספורט לא הייתי מסתדר אתו באופן אישי, אבל הנכונות שלו לאמן את נבחרת ישראל בכדורסל לפני טורניר ההזדמנות האחרונה לפני כשלוש שנים, שעה שכל המאמנים האחרים ברחו מהנבחרת כאילו הייתה שדרות, גרמו לי להעריך אותו בתור מאמן.










[פרסם תגובה חדשה]   [קישור ישיר למאמר זה]   [קפל תגובות]   [פרוס תגובות]            

 
בר שושני [חדש]
בר שושני   יום ב', 05/05/2008 שעה 0:59
ומה בנוגע לפרשת ההלשנות, בה דיוויד בלאט, לימים עוזר מאמן מכבי ובאותה תקופה חברו הטוב של פיני גרשון (ומאמן הגליל העליון) צפה - לבקשתו של גרשון - בשידור הישיר של המשחק בין הפועל ירושלים למכבי תל אביב בסדרת הגמר-סל, והעביר לגרשון את עיקרי פסק הזמן של מאמן הפועל ירושלים, כפי ששודר בטלויזיה.

אני הייתי מוסיף התעכבות מאוד ארוכה על ההתנהלות של הספסל של מכבי תל אביב במהלך משחקים. לראיה ידוע כי האדם היחיד לו מותר לעמוד לאורך כל המשחק על הספסל הוא מאמן הקבוצה בלבד. לעוזר המאמן מותר לעמוד לידו, ולאף אחד משאר אנשי הצוות אסור לעמוד, ובוודאי שלא להתערב במהלך המשחק. אלא שבמשחקים של מכבי - ומי שאי פעם ראה משחק של מכבי לא יכול להתעלם מהתופעה הזו - כל הספסל של מכבי, ובעיקר מוני פנאן ושמעון מזרחי - מפעילים לחץ בלתי פוסק על השופטים. זה כולל צעקות, צרחות, נפנופי זרועות, ולעתים אפילו דיבור ישיר של שני אלה עם השופטים - ללא תגובה. מעולם - ואני עוקב אחרי הליגה הישראלית תקופה לא קצרה - לא ראיתי שריקה אחת לעבירה טכנית כנגד שמעון מזרחי או מוני פנאן.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

בר שושני [חדש]
אורי קציר   יום ב', 05/05/2008 שעה 9:40
בתגובה לבר שושני
אתר אישי
אפשר למצוא לא מעט בעיות בהתנהגות של אנשי מכבי. אפשר גם להיזכר בצלבי הקרס שמרחו אוהדי הפועל תל אביב על קבר הוריו של רון חולדאי או ברימון היד שהשליכו אוהדי חולון למגרשה של הפועל ירושלים. אין דינה של מכבי שונה מדינן של האחרות. ואם להתייחס לעניין הלחץ שמפעילים מזרחי ונפאן על השופטים - לאחר שיורחקו פעם או פעמיים אני מניח שזה לא יחזור על עצמו. מי שצריך לקבל על כך החלטה הוא השופט במשחק שבו זה מתרחש.

אבל נדמה לי שהוויכוח סוטה מעט ממסלולו המקורי. מאמר התגובה של אמיר למה שכתבתי מתמקד בסיבות לתיעוב שרוחשים אוהדי כדורסל למכבי תל אביב. זה כמובן דיון לגיטימי, אבל מתמקד במקרה פרטי (אמנם מוקצן) ואינו מתייחס לשאלה המקורית שהעליתי ב''הערב אהיה מיושן'': האם פעילות של אוהדי קבוצה אחת נגד קבוצה אחרת במסגרות שאליהן קבוצתם שלהם אינה קשורה כלל היא עדיין בגדר אהדה לגיטימית או שהיא הופכת למסע שנאה אחד גדול.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

בר שושני [חדש]
בר שושני   יום ב', 05/05/2008 שעה 11:56
בתגובה לאורי קציר
אני חושב שהנקודות שהועלו מנסות לומר כי שאותו ''מסע שנאה גדול'' הוא לגיטימי, וכי ניתן לתת לו אפילו סימוכין פרטני.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

בר שושני [חדש]
אמיר ליברמן   יום ב', 05/05/2008 שעה 15:05
בתגובה לאורי קציר
תיעוב היא מילה קצת בעייתית. בתשעים וחמישה אחוז מהזמן - מכבי בכלל לא מעניינת אותי. בימי חמישי, כשאתה ושאר האנשים מסתכלים על המשחקם של מכבי, אני והילדים שלי מעודדים פיזית את קבוצת הנשים של מכבי מכבים-רעות בכדורסל, שההצלחה שלה, הרבה יותר מעניינת אותי ממשחקי היורוליג שמשודרים במקביל.

כאשר אני בכל זאת רואה משחק של מכבי ומשום מה זה קורה בדרך כלל פעם בשנה שאתה נמצא בסביבה, אני בוחר צד ומעודד. אני לא יכול להסתכל במשחק - אפילו הוא משחק קטסל של ילדים בכיתה ה', מבלי לעודד קבוצה מסוימת - אגב, אין לי בעיה לפרגן גם לקבוצה השנייה שצריך. העובדה שאני לא מעודד את מכבי (ב 95% מהמקרים) או שאני מעודד את היריבות שלה (ב 5% האחרים) לא קשורה לקבוצה אותה אני מעודד באופן שוטף. תשאיר לי בבקשה את הזכות לבחור את מי לעודד.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

בר שושני [חדש]
אורי קציר   יום ד', 07/05/2008 שעה 18:42
בתגובה לאמיר ליברמן
אתר אישי
נדמה לי שהסיבה לתיעוב הזה היא אחרת לגמרי. הדומיננטיות של מכבי תל אביב בכדורסל הישראלי היא ברמה כזו שהיא מצמיחה תיסכול עמוק במיוחד אצל אוהדי קבוצות יריבות. אני לא מכיר מצב שבו אוהדי טוטנהאם מארגנים פסטיבלים המונים בלונדון כשיריבות עירוניות כמו צ'לסי או ווסטהאם מפסידות משחקים. אבל זה בדיוק מה שעשו אוהדי הפועל תל אביב כשמכבי הפסדיה בגמר היורוליג לצסק''א מוסקבה.

בגלל הדומיננטיות הזו, התיסכול מורגש בעיקר אצל יריבות ש''סובלות'' ממנה שנים רבות במיוחד, כמו הפועל תל אביב או הפועל ירושלים. להבדיל, גם קבוצות כאליצור נתניה, הפועל רמת גן, הפועל חיפה וגבת-יגור איימו בעבר על האליפויות של מכבי תל אביב, אבל זה היה תהליך קצר טווח ולפחות כלכלית הוא גם היה בלתי משתלם והן קרסו. אפילו אוהדי גליל עליון, קבוצה שלא רק איימה על האליפות אלא גם זכתה בה, אינם שונאים כל כך את המועדון הזה - לפחות לא ברמה שתביא אותם להשחית מכוניות, לחלל קברים או סתם לארגן חגיגות המוניות כשהצהובים מפסידים איזה תואר.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

בר שושני [חדש]
בר שושני   יום ד', 07/05/2008 שעה 20:10
בתגובה לאורי קציר
יש, כמובן, להקפיד ולהפריד: אוהדי הפועל תל אביב הם אלה שחיכו לשחקני מכבי, הם אלה שהשחיתו קברים, הם אלה שחגגו בכיכר, וכו' וכו'. הנסיון לצרף את אוהדי ירושלים לאותה רשימה פשוט מוטעה כשהוא בא ממך. כשהוא בא מאנשים שעוסקים במדיה, או שמועסקים כפונקציונרים בקבוצות מסוימות, הוא נסיון דמגוגי ומסוכן.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

בר שושני [חדש]
אורי קציר   יום ד', 07/05/2008 שעה 22:44
בתגובה לבר שושני
אתר אישי
צודק. אני לוקח את דברי בחזרה בנוגע לאוהדי ירושלים. מתנצל.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

בר שושני [חדש]
אבי   יום ה', 08/05/2008 שעה 10:45
בתגובה לאורי קציר
לא השחיתו את הקבר של אביו של חולדאי בגלל שהוא מכביסט, אלא בגלל שהוא הרס את אוסישקין (לא שזו סיבה מוצדקת).
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

בר שושני [חדש]
אני לא מסכים איתך   שבת, 10/05/2008 שעה 22:51
בתגובה לאורי קציר
אני פשוט לא מסכים עם הטענה שלך.קודם כל - המושג תיעוב הוא מושג שאני לא משתמש בו בהקשרים של ספורט. אבל לא זו הנקודה - כל השלבים שציינתי - ההפסד בזגרב, שכיבות השמיכה בפסק הזמן, ירידה מהפרקט לפני שהיריבה זוכה בגביע, הם דברים אובייקטיביים שקרו. אין קשר לתסכול ממנו ''סובלות'' הקבוצות האחרות.

הבעיה שלי היא לא אם מכבי ת''א כקבוצה, אלא עם מה שהיא עשתה לכדורסל בארץ.
שלושים ושש אליפויות בשלושים ושבע שנים - או משהו בקרוב. תסתכל על זה בעיניים של חובב כדורסל נייטרלי - ותתפלא יש כאלה. זה פשוט לא מעניין. למה לעקוב אחרי עונת משחקים שלמה, למה להשקיע כסף בקבוצות אם בסוף ברור מי תזכה באליפות?

רק חוזה השידורים עם הערוץ הראשון, שבא מהכיס שלך ושלי, הכניס לקבוצה יותר כסף מהתקציב של כל קבוצה אחרת בליגת העל.

אפילו השנה, שבה סופסוף יש עניין ספורטיבי בליגה, גם אם הפועל חולון תזכה באליפות, שנכון לעכשיו בהחלט מגיעה לה, היא לא תשחק ביורוליג. מה פתאם - זה הצעצוע הפרטי של מכבי.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

בר שושני [חדש]
אמיר ליברמן   יום א', 11/05/2008 שעה 7:39
בתגובה לאני לא מסכים איתך
אני לא מסכים איתך שבת, 10/05/2008 שעה 22:51 - נכתב בידי אמיר ליברמן.

כנראה שלא שמתי לב והשם בכותרת נשאר - בר שושני
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

בר שושני [חדש]
אורי קציר   יום א', 11/05/2008 שעה 8:54
בתגובה לאמיר ליברמן
אתר אישי
בקיצור, אתה מבקש שהכדורסל בארץ יעבור להתנהלות הבינונית של קבוצות מרכז הטבלה ומטה. אני לא בטוח שאני מעדיף אליפויות שלוקחות קבוצות שמתנהלות לפי הסטנדרטים של שאול אייזנברג, ניל גילמן, יעקב שלזינגר ואברהם פלדה.

מה שנוגע לשידורים - הם פונקציה של הישגים. אני מניח שאם היו קבוצות צמרת נוספות בארץ שהיו זוכות להישגים בינלאומיים על פני רצף זמן דומה גם להן הייתה אפשרות להתמקח על המחיר. וזה בלי קשר לעובדה שמימון השידורים בערוץ 1 בא אמנם מאגרת הטלוויזיה הספק-חוקית שאנחנו משלמים, אבל ערוץ 10 ממומן, ככל הידוע לי, מפרסומות.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

בר שושני [חדש]
אמיר ליברמן   יום א', 11/05/2008 שעה 14:03
בתגובה לאורי קציר
אני מבקש שהספורט יחזור לבסיס - תחרותיות. יש שני ''ענפי'' ספורט בהם הכל היה ידוע מראש- הליגה הרומנית בכדורגל בתקופת צ'אוצסקו (ולא - אני לא משווה אף אחד במכבי לרודן או לשיטותיו) ו W.W.E. - שם הכל מבוים.

שני הענפים האלו מבחינתי הם לא ספורט ומה שקרה בכדורסל בארץ הוא די דומה (לא בהכרח מאותן נסיבות).

לפני מספר שנים, חזינו ביחד ביד אליהו במשחק ההכתרה של מכבי מול נהריה. גמר הפלייאוף. המשחק נגמר ב 50 הפרש לטובת מכבי וחוץ ממני לא נראה שהדבר הפריע למישהו - נהריה שמחה על הסגנות ואוהדי מכבי פיזזו כאילו זאת האליפות הראשונה (אני מבין את הנושא מבחינתם - מה אכפת להם מהקבוצות האחרות, העיקר שהם זכו באליפות 5,723 ברציפות).

זה לא מפתיע שבמשחקי הבית של הפועל קטמון והפועל אום אל פאחם מליגה א' בכדורגל, מגיע יותר קהל מאשר קבוצות ליגת העל בכדורסל. ודרך אגב - אל תדאג - אם בית''ר תמשיך ותזכה בעוד שלוש אליפויות ברציפות, גם בליגת העל בכדורגל לא יהיו יותר מדי צופים.

אני מסקר מזה מספר שנים, פעילות קבוצות כדורסל באזור שאני גר - מכבים-רעות ומודיעין - החל בבוגרים/ בוגרות, דרך נוער, נערים, נערות, ילדים ועד לקט סל. ואני נהנה כמעט מכל רגע - קודם כל: יש תחרותיות. זהות האלופה לא ידועה מראש,ומדובר בתהליך של צמיחה - ילדים שראיתי בפעם הראשונה בכיתה ה', עולים בשנה הבאה לכיתה ט' ויפה לראות כיצד הם מתפתחים בתור כדורסלנים, גם אם לא יצא מהם שחקן יורוליג בסופו של דבר (והלוואי שיצא).

בחלק מהתקופה, עדכנתי בהתנדבות את אתר ''ספסל''. מה שמשך אותי באתר הזה, בתור קורא, היה המשפט של האיש מאחורי האתר, שלומי פרי, שגרם לי התחבר לאתר ולמה שעומד אחריו: ''כולנו אוהבים כדורסל אבל חלק מאיתנו לא תמיד יזהה חילופי הגנות ותרגילים מסובכים.

רובנו נעדיף ללכת למשחק נערים במחוז השרון או משחק בליגת הנשים מאשר לראות משחק ביורוליג''.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

בר שושני [חדש]
אורי קציר   יום א', 11/05/2008 שעה 14:26
בתגובה לאמיר ליברמן
אתר אישי
גם אני בעד תחרותיות, אבל הרושם שלי הוא שהדרך העיקרית בה אוהדי הספורט בארץ מבקשים לקדם אותה היא באמצעות שנאת המצליחים. איך בדיוק יכולות השחתת מכוניתו של שמעון מזרחי הוא עידוד קבוצה רוסית יריבה לקדם את התחרות בארץ? מה הקשר בין זה לבין משחקים חד-צדדיים מול נהריה, אשקלון או חאן יונס?

אפשר להתמודד עם כל זה בדרכים שונות ומשונות. אפשר להציב מגבלות על תקציבי הרכש של הקבוצות; אפשר לקיים דראפט מסודר שאליו יוכלו להירשם זרים, מתאזרחים וישראלים, במגבלות תקציב קבועות מראש; אפשר לחייב מספר מינימום של שחקנים ישראליים בקבוצה; אפשר לעשות כל מיני פעולות מסוג זה. במקום זה, בוחרים לצעוק לשמעון מזרחי שיתאבד ושאר שטויות מגעילות מסוג זה שכל קשר בינן לבין תחרות ספורטיבית אינו קיים כלל.

אני לא יוצא נגד הרצון שלך לעודד תחרותיות. בעניין זה אני סבור שאתה צודק לחלוטין. נדמה לי שבלהט הוויכוח קצת ''ברח'' לך שנושא הפוסט הזה הוא העובדה שהאוהד הישראלי מעדיף לשנוא את יריבתו על פני לעודד את קבוצתו.

פעם ישבתי עם חבר במשחק כדורגל לא-נורא-חשוב שנערך בטדי. זה היה המחזור האחרון בליגה והתוצאה ממילא לא שינתה דבר. החברה שלי העיר שאוהדי בית''ר ביציעים שרקו בוז לקבוצתם שלהם (ששיחקה גרוע) וליריבה מכבי נתניה (שניצחה) - ואפילו לרגע אחד לא התפנו לעודד את הקבוצה שהם מכנים את עצמם אוהדיה. הוא צדק.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

בר שושני - שתי הערות אחרונות וזהו [חדש]
אמיר ליברמן   יום א', 11/05/2008 שעה 15:42
בתגובה לאורי קציר
אפשר לתמצת את כל מה שכתבתי לשתי נקודות:
1. - לא כל מי שלא רוצה שמכבי תנצח, גם קורא לשמעון מזרחי להתאבד, או הולך לחגוג את הזכיה של צסק''א בגביע אירופה.

2. לדעתי - מכבי הרוויחה במשך השנים ביושר את חוסר הפרגון לו היא זוכה בחלקים רבים מהציבור.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

בר שושני - שתי הערות אחרונות וזהו [חדש]
אורי קציר   יום א', 11/05/2008 שעה 16:00
בתגובה לאמיר ליברמן
אתר אישי
נו, אבל כתבתי בדיוק על הנקודה הראשונה שהעלית. אי-הרצון שהיא תנצח בחוץ מקורו בהפסד מתמשך בתחרות עימה בישראל. התנהגות מכוערת היא לא רק עניין שקשור במכבי, אם כי גם היא אינה נקייה מיוהרה מיותרת. ושוב - אני התייחסתי בדברי לאוהדים ולנטיותיהם. אתה, בתגובותיך, מתייחס למעשי הקבוצות עצמן.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

עם כל זאת מכבי היא מודל לחיקוי כקבוצה [חדש]
שי   יום ב', 05/05/2008 שעה 9:46
אני כאוהד כדורגל בכלל, רחוק מלאהוד את מכבי, אני מגיב אליה באדישות מוחלטת בתחריות.
אבל כמודל ניהול קבוצה, מכבי תירשם כאחת המבריקות.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

הם צריכים כמה שנים של שקט.. [חדש]
רונן ש'   יום א', 18/05/2008 שעה 23:46 אתר אישי
כבר 8 שנים שלמכבי יש הישגים אדירים באירופה, מאז עונת הפמן-מקדונלד.
הציפיות בשמיים מקבוצת שחקנים טובה אך לא כל יכולה..

כמה שנים של מקום 20 באירופה יחזירו את האוהדים לפרופורציה..
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

הם צריכים כמה שנים של שקט.. [חדש]
אמיר ליברמן   יום ה', 22/05/2008 שעה 12:58
בתגובה לרונן ש'
הציפיות לא קשורות לצערנו, להישגים.
מנבחרת ישראל בכדורגל - יש ציפייה אוטומטית שתעפיל למונדיאל או לאליפות אירופה, מה שלא קרה מאז שנאצר היה נשיא מצריים.

ידידינו האנגלים, מצפים מהנבחרת שלהם שתזכה במונדיאל, לא משנה מי בסגל ומי היריבות.

מכבי תל אביב או הפועל תל אביב בכדורגל, מופיעות כל שנה באופן אוטומטי בתור מועמדות לאליפות, בלי קשר למה שהן עשו בעונה הקודמת.

דרך אגב - זה לא בהכרח רע שיש ציפיות. מי שלא מצפה לנצח, או שמצפה להפסיד, יהיה לו קשה מאוד לנצח בסופו של דבר.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

ומה עם פרשת הפיצה של צ'ורה? [חדש]
אורן צור   יום א', 25/05/2008 שעה 15:47 אתר אישי
כאוהד הפועל ירושלים שבעט האדומה שלו נחתמה על ידי העורכדינים והאוהדים ההצהרה שאירגון האוהדים הינו מלכ''ר, לא יכולתי להתאפק. למרות שבכלל לא ברור מה היה שם.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

[פרסם תגובה חדשה]   [קישור ישיר למאמר זה]  

מאמר אורח | צור קשר | על האתר | חזור לעמוד הראשי | קישורים | תנאי שימוש | אקסטרה | תיק העיתונות של אפלטון
RSS | כל הדיונים המתמשכים | ספר אורחים | עזרה טכנית | לוח ימי ההולדת של הבלוגוספירה | מקלדת וירטואלית | ארכיון | חפש באתר
האתר עוצב ע״י עופר ליכטמן
כל הזכויות שמורות לאורי קציר ©