כך ברא אללה את העולם
יום ג', 01/05/2012 שעה 13:39
ראש השנה הוא מועד מתאים, לכל הדעות, לכתוב בו על התחלות. ומה יותר מובהק בהקשר זה מהסיפור על ההתחלה הראשונה מכולם, הלא היא בריאת העולם. היא היא הבריאה שגלגוליה ומאורעותיה עברו בין ערביי הארץ מפה לאוזן במשך דורות רבים כל כך. המיסיונר ג'יימס אדוארד הנאואר, שפרסם עשרות מאמרים על הפולקלור הערבי הארצישראלי, הצליח לתעד גם את המסורות הקדומות הנוגעות לבריאת העולם. מסורות אלה, שבחלקן משובצות מיתוסים הנטולים מהיהדות ומדתות אחרות, מבהירות לנו כיום מה היו מושגיו של מוסלמי משכיל על המסגרת היסודית של המציאות המרכיבה את חיינו ביומיום. מסע להיכרות ראשונית עם מסורות המסופרות מאות בשנים בקרב ערביי הארץ









ראש השנה הוא מועד מתאים, לכל הדעות, לכתוב בו על התחלות. ומה יותר מובהק בהקשר זה מהסיפור על ההתחלה הראשונה מכולם, הלא היא בריאת העולם. היא היא הבריאה שגלגוליה ומאורעותיה עברו בין ערביי הארץ מפה לאוזן במשך דורות רבים כל כך.

עד כמה רחב הוא הנתק התרבותי בין יהודים וערבים בארץ ישראל ניתן ללמוד מאישיותו ומכתביו של ג'יימס אדוארד הנאואר, חוקר ארצישראלי ידוע מהמאה התשע-עשרה. כיום אין שם זה אומר דבר לרבים מאיתנו. אבל לפני אי-אלו שנים, שעה שהדרכתי קבוצות מטיילים בוואדיות ובהרים, היה הנאואר לאחד ממורי הדרך העקביים ביותר שלי בתחום הפולקלור הערבי. ואם לוקחים בחשבון שבניגוד לימי ''השומר'' והפלמ''ח כיום אין היהודים תושבי הארץ רואים עוד חובה בלימוד תרבותו של העם השכן, הרי שהדבר מקבל משנה חשיבות. כך, מכל מקום, למדתי את האמונות הקדומות של המוסלמים בנושאים שליהודים יש עימם קשר תנ''כי ואנקדוטלי רב-שנים.


אחד היפים שבסיפורים אותם ליקט הנאואר הוא המסורת המוסלמית הקדומה על בריאת העולם. למעשה, מסורת זו תועדה זמן רב לפני שנולד הוא עצמו. ניתן למצוא אותה כבר בכתבין של מוג'יד א-דין אלחנבלי, שופט מוסלמי שחי בירושלים במאה החמש-עשרה. אלחנבלי פרסם ספר חשוב על ירושלים וחברון ובחלקו הראשון של הספר מובאים תולדות הארת ומוזכרים אישים ידועים מהמקרא. גרסתו של אלחנבלי לבריאת העולם היא זו שתיעד הנאואר חמש מאות שנה לאחר מכן, אם כי שמע אותה מפיו של ח'טיב (דרשן) ערבי.





מיסיונר ממוצא יהודי

כמה מלים על הנאואר עצמו בטרם נתפנה לעיין בסיפור פולקלוריסטי אופייני שהביא. הוא נולד ביפו ב-‏21 בנובמבר 1850 להורים שפעלו כמיסיונרים פרוטסטנטיים בארץ ישראל. אביו, משה בן מיכאל הלוי האנויער, נולד בבוואריה בשנת 1810, למד תורה וקיבל סמיכה להיות שוחט עופות כשהיה בן 18. לאחר מכן נדד לגרמניה, למאלטה, לטורקיה ולבסוף השתקע בירושלים. ב-‏1842 המיר את דתו אצל הבישוף האנגליקני אלכסנדר, שהיה בעצמו יהודי מומר. הוא שלט בשפות רבות, ביניהן עברית, אנגלית, טורקית, יוונית וארמנית. בזכות כישוריו אלה התמנה כסופר וכמתורגמן של סגן הבישוף הארמני. לימים נשא לאישה עלמה אנגלייה ששימשה כמורה בביתו של הקונסות האנגלי בירושלים, ג'יימס פין. ג'יימס אדוארד היה אחד משני הבנים שנולדו להם.

ג'יימס אדוארד הנאואר רכש את השכלתו בבית הספר של המיסיון ליהודים. לאחר מכן המשיך בלימודיו בבית הספר של הבישוף גובאט ואחר כך בקולג' הפרוטסטנטי במאלטה. כשחזר ארצה שימש כמורה בבית הספר של המיסיון ליהודים בירושלים ועשה בתפקיד זה 15 שנה (1867-1882). כמו כן כיהן שנים רבות ככומר בקתדרלת סנט ג'יימס בירושלים.

הנאואר סייר בתכיפות רבה בארץ ישראל ובסוריה, מה שבא לידי ביטוי ב-‏61 מאמרים שפרסם ברבעון הקרן לחקירת ארץ ישראל בשנים 1881-1910 ובספרו מורה דרך לירושלים. גם סוכנות הנסיעות המפורסמת של תומאס קוק פנתה אליו כדי שיכין עבורה מהדורה חדשה ומתוקנת של המדריך שלה לארץ ישראל ולסוריה. כנער סייע לארכיאולוג צ'ארלס וורן בחפירותיו בירושלים ובמסעו לגלעד. ככל הנראה ירש מאביו את כישרונו לשפות: הוא ידע אנגלית, ערבית, עברית ולדינו. כל אלה סייעו לו באיסוף פיסות הפולקלור מפי תושבי הארץ באותה תקופה.

הנאואר היה איש רעים להתרועע. בקיאותו הרבה בפולקלור של ארץ הקודש ושליטתו בשפות רבות הפכו אותו לבן לווייה מבוקש לכל אורח זר. הוא ניחן בפשטות, כנות, אדיבות, שנינות והומור. את ביתו בנה ברחוב הנביאים ושם גידל את שלושת בניו ושתי בנותיו. ביתו התגוררה בבית זה עד יום מותה ב-‏1979.

בשנת 1883 נשלח הנאואר לעמוד בראש המושבה ערסוף שנרכשה על ידי המיסיון כדי לקלוט בה פליטים יהודים מארוסיה ולהמיר את דתם לנצרות. הניסיון נכשל ויהודים יוצאי בולגריה רכשו את הקרקע וב-‏1895 ייסדו בה את המושבה הרטוב. בשנת 1885 חזר למיסיון הפרוטסטנטי וניהל שם את בית הספר למלאכה שהעניק הכשרה תעסוקתית ליהודים נזקקים וניסה לנצרם. ב-‏1887 הוסמך ככומר ושימש בתפקידי כמורה ביפו ובירושלים. ב-‏1908 נשלח לדמשק ושם כיהן ככומר בריטי עד 1920. באותה שנה שב לירושלים ושם התמסר מרבית הזמן עבודה בבית החולים של המיסיון. ב-‏15 ביוני 1938 הלך לעולמו. הוא נקבר בבית העלמין הפרוטסטנטי בהר ציון.









מעשי אללה בראשית הזמנים

הדבר הראשון שברא אללה היה לוח הגורל הנפלא, שעליו חקוק לא רק כל אשר אירע כבר בעבר או מה שיתרחש בהווה או יתרחש בעתיד, אלא גם גורלו של כל בן אדם מעתה ועד עולם: האם יהיה מאושר או אומלל, עשיר או עני בחיים הללו, האם יהיה מאמין אמיתי ויזכה בגן עדן בעולם הבא, או שמא יהיה כאפיר ויילך לג'הנם. לוח הגורל נעשה מפנינה לבנה עצומה ועליו שני פיתוחים, בדומה לאלה שנהוג לקשט בהם דלת. ישנם מלומדים האומרים כי פיתוחים אלה עוצבו משתי אבני אודם שאין כמותם לגודל וליופי.

אחר כך יצר אללה עט אדיר שהיה עשוי כולו מאבן חן. העט ארוך כל כך שיידרשו לאדם חמש מאות שנים כדי לעבור מקצהו ועד קצהו. בקצהו האחד הוא מחודד ממש כעט רגיל ומאותו החוד נובע אור, כפי שנובע דיו מעטים רגילים או כפי שמים מפכים מפי המעיין. אז הרעים קולו של אללה מילה אחת, ''כתוב'', ובעטיו של הקול החל העט לרעוד, כולו מפכה חיים ותבונה. באותו הרגע ממש החל החוד לאוץ על פני הלוח מימין לשמאל ולרשום את הדברים שקרו בעבר ואת הדברים בהווה ואת אלה שהיו עתידים לקרות עד ליום תחיית המתים. כשנמלא הלוח בכתוב, יבש העט, והלוח יחד עם העט הועברו משם למשמרת עד עצם היום הזה בבית האוצר של אללה, ורק הוא לבדו יודע את כל הכתוב שם.

בריאת העולם. ציור מאת גוסטב דורה

אחר כך ברא אללה את המים, ואחר כך פנינה לבנה עצומה בגודל השמיים והארץ. מייד לכשהושלם עיצוב הפנינה דיבר אליה אללה והיא, רועדת לשמה קולו המתגלגל כרעם, נמסה והייתה למים אשר בהתלכדם עם אלה שכבר נוצרו הקימו נחשולי ענק, מעמקים החובטים במעמקים, משברים של משברים. ואז נשמע שוב ציוויו של אללה והכל דמם – מרחבים עצומים של מים טהורים ורגועים, בלא שום גל או אדווה או קצף.

אחר כך יצר אללה את כסאו, אותו הכס שמושבו עוצב משני יהלומים כבירים, והוא הניחו על פני המים ושם הוא צף. אפס, יש הטוענים כי יצירת הכסא קדמה ליצירת המים, השמיים והאדמה. לדבריהם, שלא כדומה לבני האדם, המניחים את יסודותיו של המבנה טרם שהם מקרים אותו בגג, הרי אללה, ברצותו להציג את כוחו העצום, העמיד תחילה את הגג – וזהו כסאו.

הבאה בתור בין ברואיו של האל הייתה הרוח, שאללה העניק לה כנפיים. רק אללה לבדו יודע כמה רוח יש בעולם ועד היכן משתרע האוויר. אללה ציווה על הרוח לשאת את המים כך שיתמכו בכסאו. לאחר מכן יצר אללה נחש עצום המשתרע ומתפתל סביב כסאו. ראשו של נחש זה (שמזכיר מאוד את נחש מידגארד העצום באגדות הסקנדינביות) הוא פנינה לבנה עצומה, גופו עשוי זהב ואילו עיניו עשויות משני ספירים. רק אללה לבדו יודע גודל הנחש מהו. הכסא עצמו הוא כס של עוצמה גדולה, אפוף תהילה ומלכות. אללה לא יצר את הכסא משום שנזקק לו, אלא רק כדי להציג את עוצמתו האדירה ואת תפארתו הנצחית.

בשלב הבא הורה אללה לרוח להלום בים ואז התעוררו גלים קוצפים כבירים וכולם אפופי אדים ורסיסי מים. בפקודת אללה הפך הקצף לאדמה איתנה, וזו החלה לצוף על פני המים, בעוד שהאדים ורסיסי המים היו לעננים. ואז נקרשו הגלים בתורם והיו לרכס הרים ענק המשמש לייצוב הארץ ולמניעת היסחפותה לכל עבר. כל בסיסי ההרים קשורים עם שורשיו של רכס קאף, המקיף את העולם כמו שוליו הגבוהים של כלי אפייה גדול ומנוע מתכולתו ליפול אל החלל.


טבעת האודם של שאר-זאד

רכס קאף כשלעצמו הוא בסיס ללא מעט סיפורים במסורת המוסלמית. בדרך כלל מקובל לזהות אותו עם הרי הקווקז. על פי האמונה יסמן המאבק הגדול בין גוג ומגוג את אחרית הימים, המקדימים את תחיית המתים ואת יום הדין. התוקפים יבואו מצפון בחיל אדיר וישטפו את האדמה כמו ענן; וכאשר יוכנעו מגיניהם וחגוריהם, קשתותיהם, חציהם ואשפותיהם, יספקו הללו למאמינים דלק למשך שבע שנים. אמונה זו שורשיה בספר יחזקאל שמוחמד הכירו היטב באמצעות מוריו היהודיים. הקוראן, מכל מקום, מזכיר חומה שנבנתה על ידי דולקרניים (דו-קרני) להגנה מפני אנשי הצפון המפחידים. יש הסבורים כי דולקרניים אינו אלא אלכסנדר הגדול; גירסה אחרת מספרת כי זהו מלך פרסי מתקופת אברהם אבינו. בסורה 19 בקוראן נאמר: ''ויאמרו בעל שתי קרניים הנה גם גוג ומגוג משחיתים על הארץ...ויאמר ועשיתי ביניכם וביניהם חומה סוללה. הביאו אלי מטילי ברזל, עד אשר ימלא את הרווח בין שני העברים. ויאמר פחו, עד אשר עשהו אש. ויאמר הביאו אלי והריקותי עליו נחושת קלל מותכת, אשר לא יוכלו לעלות אותו ולא יוכלו נקבו''.

חיזוק לטענה בדבר קיומה של חומה כזו ניתן על ידי הצאר פטר הגדול. הלה יצא למלחמה בפרסים וראה בסביבות העיר דרבנד, שהייתה נתונה אז במצור, את חורבותיה של חומה שעלתה על גבעה וירדה בעמק לאורך הקווקז. על חומה זו נאמר שהתמשכה מהים הכספי ועד הים השחור והיו בה מגדלים ומצודות. גובהה הגיע לשמונה עשרה פרסאות רוסיות והיא הייתה עשוי מלבנים שלא טויחו, שאחדות מהן היו באורך שלוש אמות ורחבות מאוד. על פי צבען של הלבנים ועל סמך המסורת נראה כי החומה היא עתיקה ביותר. הערבים והפרסים סיפרו כי נבנתה לשם הגנה מהפלישות של גוג ומגוג.

באחד הסיפורים שמספר שאר-זאד ניתן להבחין באחת המעשיות המיוחסות לסינדבאד המלח. ההיסטוריון הפרסי טאבארי מספר כך: ''יום אחד ישב עבד אל-רחמן ליד שאר-זאד ושוחח עמו. הוא הבחין כי על אצבעו הייתה טבעת משובצת באבן אודם, שזהרה כאש לאור היום, ואולם בלילד הבהיקה עד סנוורין. 'היא לקוחה', אמר שאר-זאד, 'מהחומה של יאג'וג ומאג'וג', ממלך שחומה חוצה את מלכויותיו בין הרים. שלחתי אליו מתנות רבות וביקשתי בתמורה רק אבן אודם אחת'. בראותו כי סקרנותו של עבד אל-רחמן נתעוררה הוא שלח להביא את האיש שהביא את הטבעת וציווה על לספר את דבר שליחותו.

'''כשהבאתי את התשורות ואת האיגרת ששלח שאר-זאד לאותו המלך', סיפר האיש, 'הוא קרא אליו את הבזייר (מאלף הבזים) הראשי שלו והורה לו להשיג את האבן המבוקשת. הבזייר הרעיב עיט במשך שלושה ימים, עד שכמעט גווע ברעב ואז הוא לקח אותו עמו אל ההרים שליד החומה ואני התלוויתי אליו. מפסגת אחד ההרים הללו השקפנו על תהום עמוקה ואפלה כמו שאול. הבזייר הוציא פיסת בשר מפוגל והשליך אותו לתוך התהום ואז שחרר את העיט. הוא זינק אחריו, תפס אותו מהשגיע לקרקע ושב יחד אתו, וניצב על זרועו של הבזייר. אבן האודם הזוהרת כעת בתוך הטבעת, נמצאה דבוקה אל הבר'.

יצירת הדגה. ציור מאת גוסטב דורה

''עבד אל-רחמן ביקש תיאור של החומה. האיש השיב 'היא בנויה מאבנים, ברזל ונחושת ומשתרעת במורד הר אחד ובמעלה משנהו'. 'אן כן', אמר עבד אל-רחמן הישר והתמים, 'זהו בוודאי המקום שריבון העולמים מזכיר בקוראן'''.


בהמות 'פולש' לקוראן

לאחר שסיים את בנית ההרים המייצבים את הארץ הפך אללה את המים שנותרו על פני האדמה לשבעה ימים הנפרדים זה מזה על ידי יבשות באותו המספר, ועם זאת קשורים ביניהם על ידי מפרצים ומצרים שונים ומכילים יצורים חיים לאין מספר, כמו גם את המזון המכלכל אותם. שבע היבשות שונות זו מזו בתבליטיהן ובאקלימיהן, כמו גם בשפע הצמחים והחיות שבהן.

והנה החלה האדמה לפרכס ולהיטלטל כמו ספינה בלב ים וכל בעלי החיים חלו מאוד. ראה זאת אללה והורה למלאך חזק לרדת אל מתחת לאדמה ולתמוך בה. המלאך עשה כפי שנצטווה, פרש זרוע אחת אל המזרח ואת השנייה אל המערב ונשא את העולם על כתפיו. אבל גם המלאך היה זקוק למשטח שעליו יוכל לעמוד, שאם לא כן ימעד ויפיל את העולם אל החלל. כמדרך למלאך ברא אללה סלע אדיר מאזמרגד ירוק ועליו ציווה להתגלגל אל מתחת לרגליו כדי לתמוך בהן. אך מכיוון שגם הסלע לא נשען על שום דבר יצא אללה פר ענק שנצטווה לעמוד מתחת לסלע ולשאת אותו. יש האומרים שנשא את הסלע על קרניו ויש הגורסים שדווקא גבו נשא בנטל המעמסה. אלה האומרים כי הפר נשאו על קרניו טוענים כי רעידות האדמה נגרמות כאשר הפר מנענע את ראשו ומסיט את הסלע מקרן אחת לשנייה. עיניו של הפר זוהרות ואדומות עד כדי כך שאיש אינו יכול להסתכל בהן מבלי להתעוור. שמו של הפר בהמות והוא עומד על גבו של לוויתן אדיר השוחה לו הלוך ושוב באוקיאנוס שברא אללה לשם כך. מתחת לאותו אוקיאנוס מצוי אוויר המקיף אותו ואת העולם. האוויר נח על גבי חשיכה ודרכו נעים בסדריהם הקבועים השמש, הריח והכוכבים, שלא בראם אללה אלא כדי להעניק אור לארץ.

הסיפור הקדום על בהמות מצוי עוד במקורות התלמודיים המוכרים לנו. בבבא בתירא דף ע''ד מסופר כך: ''אמר רב יהודה אמר רב כל מה שברא הקב''ה בעולמו זכר ונקבה בראם אף לויתן נחש בריח ולויתן נחש עקלתון זכר ונקבה בראם ואלמלי נזקקין זה לזה מחריבין כל העולם כולו מה עשה הקב''ה סירס את הזכר והרג הנקבה ומלחה לצדיקים לעתיד לבוא''. המוסלמים, מכל מקום, אימצו חלק מהמאפיינים של טקסטים אלה, ובין השאר הם מאמינים כי הסעודה אליה מסבים הצדיקים לאחר כניסתם לגן עדן מורכבת מבשרם של שור אדיר ודג גדול ממדים.

לעתים מתרחשים ליקויי שמש או ירח ולתופעות אלה מעניקה המסורת המוסלמית הסבר פשוט. כשהלבנה מלאה, אורה נופל על אותו חלק בים הגדול שבו שוחה הלוויתן, ולעתים פוער היצור הענק הזה את פיו ולוכד אותה. לבטח היה הלוויתן בולע את הלבנה בשלמותה אילו הרשה זאת אללה, ואולם הוא נאלץ לשחרר את קורבנו במהירות רבה כאשר המאמינים באללה פותחים בקינה גדולה ורמה ומתפללים. הסיבה לליקוי החמה שונה: אללה בכבודו ובעצמו גורם לו והוא בבחינת סימן אזהרה נגד החטא. הליקוי הראשון שהתרחש מעולם נועד להבעיר לבני האדם את המסר שעליהם להאזין היטב לדברי המוסר של איברהים ידי אללה, עליו השלום. ובימינו אנו מתרחש הפלא הזה לעתים תכופות כדי שכל האנושות תתייחס לדברי שליחו של אללה. ויש כאלה האומרים כי הירח והשמש הם זוג נשוי המתלכד פעם בחודש לזיווג הקדוש ואז הירח, שמאורו קטן יותר, אינו נראה כלל.

ומאחר ואללה הוא שיצר את כל הנפלאות הללו נשאלת תמיד השאלה כיצד נודע הדבר לבני האדם. ובכן, לאחר שברא אללה את העולם הוא יצר גם את השכל או המחשבה. ואללה אמר למחשבה ''קלטי ידע'', והמחשבה עשתה כאשר צוותה. ואז הורה לה אללה, ''קבלי את היכולת לכוון את הדברים'', והיא עשתה כן. אשר על כן הכריז אללה מפיו של נביאו מוחמד: ''חכם הוא האיש שדובר אמת, שמזגו מתון; והמחשבה היא זו המושיעה את האנושות מפני הרשע''. לפיכך, מתיר אללה למחשבה להיכנס לגן העדן כדי לגלות את התעלומות כולן וביום תחיית המתים לא יעניש את הרשעים כדרך שיעניש את הנבערים, את החנפנים, המשקרים בלשונם ומתערבים בעניינים לא להם, בהציגם שאלות על דברים שאין הם יודעים להבינם אף אם הם יודעי קרוא וכתוב.



האגדה הנאה הזו מתייחסת ללא מעט מאותן שאלות מקיפות שאין האדם הפשוט יודע את פתרונן. היא מסבירה את בריאת הימים והיבשות, הרוחות והצמחים, בעלי החיים ובני האדם. היא נותנת מענה לתופעות טבע שיש להן השפעה אדירה על המין האנושי, החל מליקויי חמה ולבנה וכלה ברעידות אדמה מכל הסוגים ובכל העוצמות. היא אפילו מצליחה להכיל את המסר שלפיו, כמאמר זוהר ארגוב, ''יש דברים נסתרים, לא תבין, לא תדע'' – ובכך מוצאת את עצמה שוב בעימות ישיר אל מול אותם הבודדים שאינם מסתפקים בשינון המיתוסים ולקחם אלא רוצים לדעת מעט יותר ושואלים שאלות שמנוגדות לתפיסה הרואה בבני אנוש ברואים שהגיונם אינו יכול לתפוש את המציאות ואת הגורמים להיווצרותה ולהתנהגותה.






מקורו של הסיפור, כמו גם של האיורים, הוא בספר אגדות מארץ הקודש, מאת ג'יימס אדוארד הנאואר. הספר במקורו האנגלי יצא לאור בשתי מהודורות, האחת בשנת 1907 והשנייה - כמהדורה מורחבת - בשנת 1935. בשנת 1989 יצא לאור התרגום העברי של המהדורה השנייה. את הספר תרגמה דורית לנדס; ההדיר - רחבעם זאבי.







[לא ניתן לפרסם תגובות למאמר זה]   [קישור ישיר למאמר זה]   [קפל תגובות]   [פרוס תגובות]            

 
אנשי סחורה משומשת [חדש]
אבי   שבת, 23/09/2006 שעה 8:37 אתר אישי
הערבים האלה - אפילו המיתולוגיה שלהם היא יד-שניה.
[קישור ישיר לתגובה זו]            

רחבעם זאבי [חדש]
יואב איתמר   יום א', 24/09/2006 שעה 11:08 אתר אישי
יש לומר כמה מילים טובות על הסדרה הזו שההדיר רחבעם זאבי, שבמסגרתה תורגמו כמה ספרים מרכזיים של חוקרים ומטיילים בארץ הקודש במאה ה-‏19. לפני כמה שנים קניתי כבר את הכרכים לפי משקל בדיונון, וכיום אינני יודע אם הם בנמצא.
[קישור ישיר לתגובה זו]            

רחבעם זאבי [חדש]
אורי קציר   יום א', 24/09/2006 שעה 18:07
בתגובה ליואב איתמר
אתר אישי
כל מילה נכונה. גם מי שחלק על דרכו הפוליטית, על אישיותו הבעייתית ועל משנתו האידיאולוגית של זאבי חייב להעריך את המאמץ הספרותי היפה הזה. קניתי כמה מספרים אלה ומדי כמה שנים אני שב ובולע אותם.
[קישור ישיר לתגובה זו]            

רק תיקון קטן [חדש]
אודי   יום א', 18/02/2007 שעה 19:14
צ'ארלס וורן לא היה אמריקאי כי אם בריטי, לשעבר מפקד משטרת לונדון שהיה אחראי על המצוד הכושל אחר ג'ק המרטש. הרפתקן שחיפש אחר אוצרות המקדש במחילות הר הבית, ועל שמו נקרא הפיר שיש המאמינים שדרכו חדר יואב בן צרויה, שר צבאו של דוד המלך לעיר יבוס, וכבש אותה. אולי הוא ראוי למאמר בפני עצמו.
[קישור ישיר לתגובה זו]            

מ-ר-ת-ק. [חדש]
עופר ליכטמן   יום ד', 17/11/2010 שעה 12:31
האגדה עצמה, כמו הרבה אגדות אחרות, מרתקת ומפעילה אצלי את חוש הסקרנות הילדותי והזכור לי לטוב מימי ילדותי.
מעבר לכך, בהיותי אזרח מלטה המבקר שם פעם או פעמיים בשנה, הַזיקה המלטאזית בביוגרפיה של אותו איש מרתק - עניינה אותי אף יותר.
תמיד מעניין אותי מחדש איך אי כ''כ קטן וכ''כ ''שולי'' מקבץ לתוכו סיפורים הסטוריים כ''כ גדולים ובעלי חשיבות.
:-)
[קישור ישיר לתגובה זו]            

[לא ניתן לפרסם תגובות למאמר זה]   [קישור ישיר למאמר זה]  

מאמר אורח | צור קשר | על האתר | חזור לעמוד הראשי | קישורים | תנאי שימוש | אקסטרה | תיק העיתונות של אפלטון
RSS | כל הדיונים המתמשכים | ספר אורחים | עזרה טכנית | לוח ימי ההולדת של הבלוגוספירה | מקלדת וירטואלית | ארכיון | חפש באתר
האתר עוצב ע״י עופר ליכטמן
כל הזכויות שמורות לאורי קציר ©