אדמירל נלסון בכפר תבור/ יואב קרני
יום א', 16/07/2006 שעה 22:30
האנגלו-סאקסים האלה, מי ישווה להם בשיחזורי-ענק היסטוריים. איך הבריטים מציינים 200 שנה לקרב טרפלגר? הם עורכים קרב טרפלגר. האמריקנים משחזרים את ההיסטוריה יום יום, בכל מיני אתרים לאומיים. והישראלים? הם חוזרים ומחמיצים את ההזדמנות להנחיל סקרנות היסטורית וקצת פטריוטיות. יואב קרני, במאמר אורח שפורסם לראשונה בבלוגו האישי ביולי 2005, פורש בפנינו רשמים ממסעות בהם נוכח כיצד מסייע שיחזורם של מאורעות היסטוריים לכינונו של זיכרון היסטורי רציף ומסודר. באותה הזדמנות, הוא גם תוהה מדוע זה לא קורה אצלנו, קובע כי עדיין לא מאוחר ומציב אתגר: 1906 היא השנה המאה לכניסת בן גוריון לסג'רה,; 1909 היא השנה המאה להקמת הארגון החשוב הראשון של הגנה עצמית, 'השומר', בכפר תבור; 1910 היא השנה המאה לייסוד דגניה. עכשיו תורם של משמרי ההיסטוריה בארץ לפעול













זה שלא שֶהֶגֶל צדק, זה שהוא הוריש לבאים אחריו את הלהיטוּת לעשׂוֹת ספקולציות אינטלקטואליות נועזות (מקור תמונה 1).

זה שלא שֶהֶגֶל צדק, זה שהוא הוריש לבאים אחריו את הלהיטוּת לעשׂוֹת ספקולציות אינטלקטואליות נועזות
לפני מאה-תשעים-ותשע שנה, גיאורג וילהלם פרידריך הֶגֶל היה ספוּן בספרייתו, רוחש מחשבות אפוקליפטיות. עתה זה באה הידיעה, שצבא פרוסיה ניגף לפני נפוליאון בונפרט בקרב יינה (Jena). על שְׂדֵה הקרב היתה שׂרוּעה אירופה הישנה, וכל המתבונן היה אנוּס להודות שאין בה עוד רוח חיים.

הֶגֶל היה שייך לדור של פילוסופים והיסטוריונים, שהספקולציות האינטלקטואליות שלהם שינו מעיקרן את תבניות המחשבה. שינו במידה כזאת, עד שאפשר להגיד עליהם כי בהיכלי השֵן שלהם הם בראו עולם חדש. הגל התבונן ביינה, התבונן באירופה, התבונן בגרמניה, והגיע למסקנה ש''ההיסטוריה הסתיימה''. היא הסתיימה – הוא חשב – במובן הזה שמערכת ערכים חדשה רכשה לעצמה הגמוניה מלאה. הסֵדֶר הישן מת.

''קֵץ ההיסטוריה'' לא חדל מאז לדגדג את נחיריהם של אינטלקטואלים מערביים. היו לו כל מיני ביטויים, וולגריים וסאלוניים. ב-‏1917, טרוצקי קרא לעֵבֶר הסוציאל-דמוקרטים והליברלים של זמנו, שמקומם ב''פח הזבל של ההיסטוריה''. פרנסיס פוּקוּיאמה, אינטלקטואל אמריקני ימני צעיר, שאל מהגל את ''קץ ההיסטוריה'', ב-‏1989, כדי לתאר את ההתמוטטות הממשמשת ובאה של הקומוניזם הסובייטי. הדמוקרטיה המערבית הליברלית ניצחה, הוא כתב, וזהו זה.

פוקויאמה התחַכּם, ואני מודה שאני דוקא נוטה חיבה לַהתחכּמוּיוֹת כאלה, מפני שהן מאיצות את קצב זרימת הדם וקוראות תיגר על חוכמת אנשים מלומדה. אין לך אמצעי אפקטיבי לעורר ויכוח רציני יותר מאשר הקנטה אינטלקטואלית נוטפת העזה ואירוניה.

שש-עשרה שנה לאחר פירסום מסתו של פוקויאמה, ''קץ ההיסטוריה'' שלו עדיין מהדהד בהרבה אוזניים, גם אם כיום אנחנו יודעים שההיסטוריה לא הגיעה אל קִצָה. הדמוקרטיה המערבית עדיין מחפשת לעצמה נצחונות סופיים, מארם נהריים ועד הדלתא של נהר הפנינה. והיא כמובן מחפשת אותם לשווא, אלא אם כן אתה ג'ורג' בוש או נתן שרנסקי, ואינך מניח לשום עובדה היסטורית לשַבּש את מסקנותיך.



כל הדרכים מובילות ליפו


קרב יינה התחולל ב-‏21 באוקטובר 1806. נפוליאון הובס סופית, ונשלח לסט' הלנה שמונה שנים וחצי אחר כך.

שנה אחת ושבוע לפני יינה, ב-‏14 באוקטובר 1805, התחולל קרב שאיש לא ראה בו את סוף ההיסטוריה, אבל בחכמה שלאחר מעשה אנחנו יודעים כי בלעדיו עולמנו היה שונה להפליא. הצי הבריטי, בפיקודו של אדמירל הוֹרֵיישוֹ נלסון, היכה את הצי הצרפתי-ספרדי לא הרחק מכף טרפלגר, בפינה הדרום-מערבית של אירופה. חגיגות המאתיים של קרב טרפלגר נפתחו בסוף החודש שעבר, במיפגן ימי מרהיב עין, סמוך לנמל פורטסמות בדרום אנגליה.

פוקויאמה. הדמוקרטיה המערבית עדיין מחפשת לעצמה נצחונות סופיים, מארם נהריים ועד הדלתא של נהר הפנינה. והיא כמובן מחפשת אותם לשווא (מקור תמונה 2).

אני אולי עוד אחזור אל טרפלגר ביום השנה המדויק שלה, בעוד שלושה חודשים, כדי להשתעשע בספקולציות על היסטוריה חלופית, שבה הצי הבריטי טובע בצפון האטלנטי, ונפוליאון עטור הנצחון כובש ללא קושי את ספרד, ופונה משם אל מצרים ואל הודו.

בינתיים אני משתמש בכל ימי השנה ההיסטוריים האלה, כדי להציג את השאלה הרגילה: אז מדוע לא בישראל?

אני חוזר ומשתומם לנוכח המחיקה הכמעט-מלאה של הזכרון הישראלי לטווח בינוני. ישראלים זוכרים את ההיסטוריה העתיקה שלהם, גם אם עליהם להמציא אותה (למשל, ''יום השנה ה-‏3,000'' לייסוד ירושלים), ובוודאי כשאינם צריכים להמציא אותה (יש לנו לפחות איזה 2,700 שנה מתועדות, שזה בכלל לא רע). ישראלים נוטים לזכור את ההיסטוריה המאוחרת שלהם, נניח מ-‏1967 ואילך.

אבל מה בדיוק קורה לרבע האחרון של המאה ה-‏19 ולשליש הראשון של המאה ה-‏20? מדוע הם הלכו לאיבוד, לרעת הידיעה, לרעת הדמיון, גם לרעת הפטריוטיות?

לפני שנה ויותר התלוננתי כאן על ההחמצה המדהימה של השנה המאה לעליה השניה. האם אתם מעלים על דעתכם איך האמריקנים, או הבריטים היו חוגגים יום שנה כזה? בשיחזור תיאטרלי מבריק: אנשים בתלבושות של תחילת המאה ה-‏20 היו עולים על כירכרות בכל מיני כפרים נידחים באוקראינה ובפולין, מוסעים ברכבות קיטור ישנות אל רציפים עזובים בנמלים דרום אירופיים.

שייטת של ספינות ישנות היתה צובֵאת על נמל יפו, וחלוצים וחלוצות, עם הטוריה והשבריה והקוקו והסרפן, היו יורדים מהן, ושמים את פעמיהם אל גבעות טרשים ואל ביצות, כדי לשחזר את אקט ההצלה הנועז מאין-כמותו של המפעל הציוני. אילמלא באו, לא היה נשאר שום דבר.

וארץ שלמה, שסועה ומלאת פיקפוקים, היתה מִתפַּנָה מִשִׂנאוֹת היום-יום שלה, כדי להתעניין בערגה רומנטית בענקי 1904-1903, שנתנו לה חיים. תנובה של סרטים ושל תכניות רדיו וטלויזיה, וספרים ומוספי עתונים, וכמובן שיעורים מיוחדים בבתי הספר היו מעוררים גל של נוסטלגיה ושל גאווה, שימין ושמאל היו יכולים להשתתף בו. מה עצומה טיפשותו של הממסד הימני בישראל, שלא ניצל את יום השנה הזה כדי לתת הזדמנות לשמאל הכמעט-פוסט-ציוני להיזכר בשורשיו, ולהניף את הדגל.



אמריקנית של 1814


אגב, עוד לא מאוחר מדיי. עדיין אפשר לשחזר מאורעות יחידים. 1906 היא השנה המאה לכניסת בן גוריון לסג'רה, הלוא היא אילניה. 1909 היא השנה המאה להקמת הארגון החשוב הראשון של הגנה עצמית, 'השומר', בכפר תבור. 1910 היא השנה המאה לייסוד דגניה (כן, אני יודע, איך אפשר לחוג את יום השנה הזה כאשר התנועה הקיבוצית מתנדפת לכל רוח. התשובה היא שאפשר, אם את מקום השמחה לאיד תמלא ההכרה שאף כי זמנה עבר, בלעדיה לא היתה התחלה, ולא היה אמצע, וממילא לא היה קליימאקס).

שיחזור מצעד הכוחות הבריטיים במצודת מקהנרי, בולטימור. לא ה צריך להיות לאומן, או ימני, או תומך של ממשל בוש, או פונדמנטליסט נוצרי, או אפילו אמריקני, כדי להתמלא רגשות פטריוטיים (מקור תמונה 3).

לפני שבועיים קפצתי אל מצודת הנמל בבולטימור, מרילנד. שם, ב-‏1814, התחולל קרב חשוב בין הצי הבריטי ובין מיליציה של מתנדבים אמריקניים. הבריטים עתה זה שרפו את וושינגטון, והיה נדמה שהם עומדים להרוס את הרפובליקה האמריקנית הצעירה. מגיני בולטימור הדפו את הבריטים, ובמצודה נולד מיתוס של גבורה. נולד גם ההמנון הלאומי של ארה''ב, ''הכוכבים והפסים''.

יום ביקורי במצודה לא היה יום שנה, עגול או לא-עגול. סתם יום של חול. בכניסה למצודה היו מוצבים דוכני הרשמה. המבקרים הוזמנו להתנדב למיליציה, כדי להגן על בולטימור מפני הבריטים. הרושמים, מתנדבים או שחקנים מקצועיים, היו לבושים במדי 1812, וניסו לדבר אמריקנית של 1814.

המעמד היה קצת מוקיוני, אבל מרנין לב. ילדים צבאו על הדוכנים, ומסרו את פרטיהם האישיים. הורים האזינו לנאומים חוצבי להבות של מפקדי המיליציות. קצין מיליציה אחד אימן הורים וילדים בשיטות קפ''פ, אתם יודעים, רק למקרה שהבריטים יחזרו.

על שער המצודה התבדר ברוח דגל אמריקני ענק. לא היית צריך להיות לאומן, או ימני, או תומך של ממשל בוש, או פונדמנטליסט נוצרי, או אפילו אמריקני, כדי להתמלא רגשות פטריוטיים. הם הונחלו כבדרך אגב, בתערובת של חיוך ושל חגיגיות פומפוזית. קצת פומפוזיות מעולם לא הזיקה.

להתראות בכפר תבור, בדוכני ההרשמה של 'השומר'. נא להביא כאפיות ומבטא רוסי ולא לשכוח את הקריצה הפומפוזית.









יואב קרני, בלוגר מוערך, הוא בעל טור ב'גלובס' ובעל נסיון רב שנים ככתב חוץ. לשעבר ב'הארץ', 'ידיעות אחרונות' וגלי צה''ל. המאמר ''אדמירל נלסון בכפר תבור'' פורסם לראשונה בבלוג של יואב קרני ביולי 2005.








[פרסם תגובה חדשה]   [קישור ישיר למאמר זה]   [קפל תגובות]   [פרוס תגובות]            

 
כן נעשים שחזורים [חדש]
ashmash   יום ב', 17/07/2006 שעה 0:04 אתר אישי
גם אם לא תמיד, גם אם לא מספיק.
למשל בעתלית, עד כמה שידוע לי, נעשים שחזורים של ימי ההעפלה ומעפילים המגיעים ארצה, והמשתתפים נוטלים חלק בחוויה.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

כן נעשים שחזורים [חדש]
אורי קציר   יום ב', 17/07/2006 שעה 8:56
בתגובה לashmash
אתר אישי
זה לא דומה, אלעד. בארה''ב השיחזור הוא חלק מתרבות שלמה שמנציחה את הזיכרון ומעצבת אותו תוך כדי שימורו. בארה''ב השיחזור הוא חלק אינטגרלי מכל אתר היסטורי משמעותי. יתר על כן, קיימות אגודות שלמות שעוסקות בשיחזורים - של קרבות מימי מלחמת האזרחים (כולל קרבות ימיים), של מלחמות מול האינדיאנים ושל אירועי מלחמות העולם. לעתים קרובות השיחזור הוא המוני ובהשתתפות הקהל הרחב.

הדוגמה של עתלית היא דוגמה לא רעה, אבל היא חריגה, הן בהיותה דוגמה נדירה למדי והן בכך שהיא מתבצעת על ידי צוות האתר ולא כחלק מאירוע המוני. בעצם, היא אינה שיחזור במובן המקובל אלא יותר משחק תפקידים קצר. בהרבה מקומות מסתפקים בשידור של אירועי התקופה במצגת אודיו או וידיאו, כמו ביד מרדכי. זה לא מספיק.

הנקודה שמעלה יואב קרני במאמר היא נקודה נכונה וכואבת. בישראל אין מספיק מודעות לשימורם של אתרים היסטוריים, לשיחזורם של מאורעות היסטוריים ולהטמעת משמעותם של כל אלה בזיכרון הכללי. כולנו יודעים שארץ ישראל היא ארץ האבות, כולנו יודעים שנחרב בית שני וגלינו משם וכולנו יודעים שחזרנו לכאן לפני קצת יותר ממאה שנה. בין לבין יש המון חללים ריקים בתודעה, למרות שההיסטוריה מפוצצת באירועים משמעותיים שהתרחשו בפרקי הזמן הארוכים הללו. יתר על כן, מעניין כמה אנשים ראו אי פעם שיחזור של הקרבות בדגניה, במשמר הירדן או בעיר העתיקה. מדעניין כמה אנשים ראו שיחזור של החווה המיתולוגית בביתניה או של עליית 11 הנקודות בנגב. מעניין כמה אנשים מכירים את חייהם של אליהו גולומב ושאול טשרניחובסקי ואליעזר בן יהודה והמשוררת אלישבע ואחרים באמצעות שיחזורים.

הניחוש שלי הוא שאם תחבר את אצבעות האגודל והאצבע שלך בקצותיהן תקבל את המספר הנכון.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

למה.. זוכרים ועוד איך זוכרים [חדש]
שש יש אלוהים....   יום ב', 17/07/2006 שעה 5:33
פשוט את הדברים הלא נכונים.... יום השאוה הנטחןנון סטופ(נוו ברור שנטחן אסור לשכוח כמה מסכנים וחסרי אונים אנחנו.).
פוגרים זוכרים .
למה לא זוכרים את הקמת השומר אתה שואל כי מתבישים ..למה מיתבישים אתה שואל סיבה פשוטה כי אם נזכור את הקמתו נצטרך לשאול למה הקמנו אותו ואז נצטרך שוב להיזכר כמה םחדנים וחסרי עונים הינו וכמה צריך להיתעלל בנו עד שנחזיר....
ומה לעשות לצערי כול עוד (השמאל ההזוי יאמין במוסריות כלל עולמית והחרידים והדתיים יאמינו שה' יציל אותנו אז נמשיך לנסות לשכוח כמה שיותר....
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

אולי כי אצלינו לא בטוחים [חדש]
הצועד בנעליו   יום ב', 17/07/2006 שעה 7:12 אתר אישי
שיש לזה המשך עוד הרבה זמן.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

נאה דורש.. [חדש]
David   יום ג', 18/07/2006 שעה 5:45
חברת אמנה הדוגל בין השאר בתרבות הדיון. קטונתי מלייעץ לך כיצד לתמוך בה באופן מעשי אבל מחיקת תגובות המכילות בטויים כגון ''שמאל הזוי'' יכולה להיות צעד בכוון הנכון. עוד לא נמצא הטיעון שמשתבח כאשר הוא מנוסח בגסות רוח.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

נאה דורש.. [חדש]
David   יום ג', 18/07/2006 שעה 5:47
בתגובה לDavid
צ''ל: דוגלת..
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

ולעניין עצמו [חדש]
David   יום ג', 18/07/2006 שעה 6:14
ישנה גם סיבה מעשית למחסור בשחזורים של האירועים שהתרחשו בין 1880 ל-‏1940. זכרון תקופה זו מכיל אין-ספור מוקשים פוליטיים. למעשה, קשה לדמיין שיחזור שלא ייתפס כאקט פוליטי ויקומם עליו ציבור זה או אחר. קל לדמיין את התגובה של ערביי ישראל, הפלשתינאים, שאר המזרח התיכון ואינטלקטואלים אירופים לשחזור המוצע של העליה השניה שיתחיל במזח במזרח אירופי. ניתן להניח שהימין בכלל, והימין הדתי בפרט, לא יתמלא רגשות נוסטלגיים נוכח תזכורת חיה לזהות הסוציאליסטית חילונית של מקימי היישוב החדש. ניתן לשער שלשמאל יהיה מה להעיר על הדיוק ההיסטורי של (אי-) שיחזור הנוכחות הפלסטינית בא''י המנדטורית, וכיו''ב.
מי ייתן וביום השנה ה-‏200 לעליה השניה יהיה ניתן לחגוג שיחזור ראוי לשמו. (אני מסופק בכך, אבל זה עניין אחר). כרגע, ביחס ללוחות הזמנים של הסיכסוכים באזורנו, ההסטוריה של המאה האחרונה עוד טריה מדי. שלא כמו הצלקות מקרב טרפלגר - הפצעים שהיא פערה עוד רחוקים מלהגליד.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

ולעניין עצמו [חדש]
אורי קציר   יום ג', 18/07/2006 שעה 9:21
בתגובה לDavid
אתר אישי
יש משהו במה שאתה אומר, אבל אני לא משוכנע שזה אמור למנוע שיחזור. מלבד זאת, אתה מתמקד בתקופה של ששים שנה בתולדות הציונות, ועל אף שלדתעי ניתן שם לעשות לא מעט, הרי שאינני סבור שזו התקופה הקריטית היחידה שיש להשיבה לתחייה. ולעניין תהיותיך: יש למישהו ספק שאת דגניה, למשל, הקימה קבוצה חילונית סוציאליסטית? שבקרב על תל-חי (שאני לא זוכר שיחזור שלו) השתתפו לא-דתיים נגד ערבים? שאת תחרויות הספורט המיתולוגיות שנערכו ברחובות ובראשל''צ (בהשראת חידוש המשחקים האולימפיים בסוף המאה ה-‏19 ובראשית המאה ה-‏20) ביצעו בעיקר חקלאים חילוניים? אבל לא זה העיקר, שהרי זכויות על ההתיישבות בארץ יש לא רק לחילונים. ניתן לשחזר, למשל, את הקרב על טירת צבי במלחמת העצמאות. זהו קיבוץ דתי ואנשיו הגנו עליו בגבורה.

אבל, כפי שאמרתי, התכוונתי גם לאירועים ולתקופות אחרות. קרב קרני חיטין ב-‏1187, קרב עין חרוד ב-‏1260, הקרבות שניהל נפוליאון בעכו וביפו ב-‏1799, המצור על עתלית ב-‏1265, התבצרות שודדי הים בחיפה במאה ה-‏16 - כל אלה מאורעות הראויים לשיחזור משום שהם חלק מההיסטוריה של הארץ הזאת ולא ניתן להתעלם ממנה גם אם היא אינה כרוכה בהכרח שהתיישבות הציונית.

ואפשר לשחזר גם מאורעות מתקופת התנ''ך, אם ממש מתעשקים ללכת על תחייה יהודית בארץ. לא חסרים כאלה: המצור על ירושלים בתקופת חזקיהו, קרב דוד נגד גליית בעמק האלה, קרב בני ישראל נגד פלשתים בעמק רפאים, המלחמות שניהל שמשון נגד הפלשתים, קרב גדעון נגד המדיינים בעמק יזרעאל ועוד ועוד. באמת לא חסרים אירועי מפתח כאלה.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

הפן הכלכלי [חדש]
דודו   יום ד', 19/07/2006 שעה 13:57
באמריקה כמו באמריקה. הכסף מדבר. השיחזור נועד למשוך תיירים ואם גם משמרים חתיכת היסטוריה אמריקאית מה טוב.
לממשל האמריקאי אין כמעט חלק בכך. גם במקומות אחרים בעולם זו הסיבה העיקרית לשיחזורים. אם אין לך חוף ים/אגם או נוף מדהים אז הולכים על ענינים תרבותיים כמו אזורי קרבות או אירועים היסטוריים רבי חשיבות. אצלנו לא חסר מקומות ונושאים לשימור/שיחזור אבל הקהל המתעניין מצומצם יחסית. בירושלים לרגל יום ירושלים וחגיגות ה3000 היו שחקנים בלבוש התקופה ונאומים חוצבי להבות אבל רק מעטים באו (ונהנו). חלק מהבעיה שלנו היא בכלל שימור האתרים ההיסטוריים שבהם קרו הדברים. מדינה שהרשתה להרוס את הגימנסיה בתל אביב או מרשה בכלל להגיש תוכניות להרס רחוב הנביאים בירושלים אי אפשר לצפות ממנה ליותר מדי.
נשאר רק לקוות שיזמים פרטיים יבינו את הפוטנציאל הכלכלי בשימור אתרים ושיחזור אירועים היסטוריים בישראל. יש לא מעט דוגמאות מהעולם שאפשר לא רק לשמר ולשחזר אלא גם לעשות קופה קטנה בנוסף.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

מתעוררים [חדש]
טלי בצלאל   יום ה', 08/02/2007 שעה 22:31
דווקא מתעורים עכשיו להנצחת ערש הציונות. אני עושה זאת יום יום בהדרכותי, ואני אחת מהרבה מדריכים מצויינים החוקרים באהבה ולעומק את ערש הציונות, למן ימי עליות החסידים ואנשי המזרח באמצע המאה ה-‏19 , עבור דרך העליות הראשונות ועד קום המדינה. שחזורים מרגשים באמצעות תיאטרון לקבוצת מטיילים, שחזורים בהיקף גדול יותר בעזרת ''החברה לשימור אתרים'' (דלת תקציב מאד), שחזורים מקומיים (פרדס מינקוף, חצר דגניה, חצר כנרת... חצר עין שמר ועוד ועוד). דרך השחזורים האלה, המוצגים מקרוב לעיני הצופים, באמצעות דיבור פשוט, או גם תיאטרון, או גם שירים - מתעוררת מחדש ציונות שפויה.
בירושלים, מפעם לפעם, משחזרים תקופה ברחוב מסויים בעזרת שחקנים, תלבושות מיוחדות ופסטיבל שלם. כך עשו ברחוב הנביאים, במושבה הגרמנית, בעין כרם, ועוד היד נטויה.אין ספק שהיינו שמחים למשהו קצת יותר מגלומני, אבל התחושה היא שהעסק הולך ופורש כנפיים ותופש תאוצה ויש לו ביקוש.
קחו יוזמה !
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

פשוט עונג לקרוא אותך, פשוט אושר [חדש]
לילי ט   יום ה', 22/10/2009 שעה 19:24
מרחיב את הדעת ואת הלב, איפה עוד אפשר לקרוא כאלה תכנים
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

[פרסם תגובה חדשה]   [קישור ישיר למאמר זה]  

מאמר אורח | צור קשר | על האתר | חזור לעמוד הראשי | קישורים | תנאי שימוש | אקסטרה | תיק העיתונות של אפלטון
RSS | כל הדיונים המתמשכים | ספר אורחים | עזרה טכנית | לוח ימי ההולדת של הבלוגוספירה | מקלדת וירטואלית | ארכיון | חפש באתר
האתר עוצב ע״י עופר ליכטמן
כל הזכויות שמורות לאורי קציר ©