שלום לך, מר שיראק
יום ו', 14/07/2006 שעה 20:28
נשיא צרפת, ז'אק שיראק, מסתייג מפעילות צה''ל בלבנון. לא ברור מה אמורה בדיוק להיות הפרופורציה לירי מאות קטיושות מתחום לבנון ולחטיפת חיילים משטח ישראל. מכל מקום, התבטאותו של הנשיאה הצרפתי מעלה בזיכרון מדיניות צרפתית ארוכת שנים המשלימה עם מפגני קיצוניות ערביים ואיסלאמיים שבכל מדינה אחרת היו מוגדרים כטרור נטו - כולל סירוב מתמשך מצד שיראק עצמו להגדיר את החיזבאללה כארגון טרור. ובכן, הבנה הדדית בין שתי המדינות לא תתקיים כל עוד תאמין צרפת שהישראלים הללו הם אינפנטילים נטולי בינה שמיפגן זיקוקין די-נור מול חופי תל אביב מספיק לשפר את היחסים עימם. ושיהיה חג שמח לך, אדוני הנשיא, לרגל יום הבסטיליה החל היום. מכתב גלוי לנשיא צרפת, ז'אק שיראק



שלום לך מר שיראק,

אנחנו לא מכירים, אתה ואני. מעולם לא יצא לנו להיפגש אישית. ראיתי אותך מעל מסכי טלוויזיה ומעל דפי עיתונים ותמיד הצטיירת אצלי כמי שאינו מהסס למתוח ביקורת על דרכה של המדינה שבה אני חי. כמותי חושבים עוד כמה ישראלים, את חלקם אתה אפילו מכיר. בסדר, מותר לך שלא לסבול אותנו. אתה גם לא היחיד. הבעיה היא שאצלך, יותר מאצל כל מנהיג מערבי אחר, זה כבר הפך לשיטה. אנחנו תמיד אשמים.

ז'אק שיראק. הדיסוננס בין צרפת לישראל לא ייפתר באמצעות מיפגן מרהיב של זיקוקין די-נור מול חופי תל אביב (מקור תמונה 1)

היום, 14 ביולי 2006, הוא היום השלישי או הרביעי ברציפות שבו ארצי מופגזת על ידי ארגון טרור העושה בלבנון, שכנתנו הצפונית ובעלת חסותה של צרפת, כבתוך שלו. זה אולי נשמע מעט ילדותי בעיניך, אבל הפעם הם התחילו. כאשר הארגון הזה יוזם מתקפת רקטות וטילים על ישובים אזרחיים הוא עושה זאת מתוך טריטוריה שהריבונות עליה היא לבנונית. ממשלת לבנון היא האחראית. זו אותה ממשלה שמסרבת, פעם אחר פעם, לשגר את צבאה דרומה ולתפוס את המאחזים בצידו הצפוני של קו הגבות ישראל-לבנון. אני יכול להבין את הממשלה הזו, במידה מסוימת, משום שהחיזבאללה הוא גוף חזק ומזויין היטב; משום שהסתבכות עם החיזבאללה משמעותה הסתבכות עם סוריה ואיראן; ועד שהלבנונים הצליחו להיפטר מנוכחותו הפיסית של צבא סוריה הם לא ממש צריכים לתת לאסד עילה להתערב שם שוב.

אבל דווקא כאן אתה צריך להתערב. הפעל לחץ על ממשלתו של פואד סניורא שתעשה את הצעד המתבקש הזה. התקשר עם האמריקנים (כן, אפילו עם אותו ג'ורג' וו. בוש שהוא בעיניך בור וחסר דעה שאין שני לו) ותאם איתם לחץ משותף על סוריה ועל איראן. הסדר עימם מתן ערבויות משותפות של שתי מדינותיכם להשלטת ריבונותה של לבנון בדרום המדינה. זוהי שעת כושר נדירה, מר שיראק: ישראל מפעילה לחץ צבאי כבד; ארצות הברית תומכת בזכותה של ישראל להגן על עצמה באמצעים צבאיים; סוריה חוששת להסתבך בגלוי עם ישראל ומצויה תחת לחץ מערבי כבד בשל תמיכתה המתמשכת בטרור. אקלים נוח מזה קשה למצוא. אבל איכשהו, הרושם שלי הוא שתמיד יקנן בליבך החשש שאם תפעל נגד ארגונים איסלאמיים קיצוניים כאלה ואחרים תיאלץ מדריד לספוג פיגועים נוסח ניו יורק, לונדון ומדריד.

אחרי הכול, אדוני הנשיא, הגוליזם הצרפתי – שאתה רואה עצמך כנציגו הנאמן – גרס תמיד שצרפת היא אלטרנטיבה תרבותית ופוליטית לארצות הברית ולכן אינה יכולה לשתף עימה פעולה. מורך ורבך דה גול צוטט פעם כמי שקובע שתמיד יש לסרב לאמריקה, אפילו אם היא מציעה גפרור להדלקת סיגריה. אין לי מושג אם מדובר בציטוט מדויק, אבל אני מניח שאתה מבין את רוח הדברים. אותה אסטרטגיה עצמה גרסה גם שלצרפת יש אינטרס ברור בשיתוף פעולה עם מדינות ערביות. מאחר ולפחות חלק ממדינות אלה לא ממש מסתדרות עם קיומה של מדינת ישראל במרחב המזרח-תיכוני, האסטרטגיה הזו נתפסת אצלנו כבעייתית, בלשון המעטה.

עכשיו הודעת על התנגדותך לפעולה הישראלית בלבנון, או לפחות על כך שהיא חסרת פרופורציה. מה אמורה בדיוק להיות הפרופורציה לירי מאות קטיושות ולחטיפת חיילים משטח ישראל? שתי יריות מרגמה? טיסת סיור של חיל האוויר בשמי נבטייה? ואולי העברת בקשה מנומסת בכתב למסייה נסראללה כדי שיואיל בטובו להשיב את שני הבחורים לידינו ויעזוב את הגליל והכרמל בשקט?

ההתבטאות הזו עוררה אצלי זיכרון ישן נושן. ממשלות ישראל מנסות כבר שנים לשכנע את מדינות המערב להכניס את החיזבאללה לרשימת ארגוני הטרור. אתה מסרב לכך בתוקף, השד יודע למה. בוא נבהיר את הדברים: אנחנו מדברים על אותו ארגון המצהיר שיש להשמיד את מדינת ישראל. כנראה שלשיטתך מדובר בארגון שהשיטות שלו לגיטימיות למהדרין. ולהזכירך, זהו אינו ארגון הלוחם למען שחרור ארצו. בלבנון אין עוד נוכחות צבאית ישראלית והאו''ם כבר הכיר בקו הנסיגה של ישראל כקו הגבול הבינלאומי שמעבר אליו אין עוד לדרוש ממנה לסגת מילימטר. ועל העובדה שמדובר בטרוריסטים מהסוג הגרוע ביותר אין ויכוח, לא בישראל ולא במערב. רק אתה, מר שיראק, סבור כנראה שמדובר בחבורת מתנדבים העוסקים במתן צדקה ובהקמת מפעלי חסד.

נו, אז אחרי שאתה מסרב במשך שנים ארוכות להכיר בחיזבאללה כבארגון טרור קצת קשה להתפלא על שהפעולה הצבאית הישראלית אינה מוצאת חן בעיניך. אך טבעי הוא שכאשר מתרחש היפוך יוצרות כזה השחור הופך ללבן והלבן לשחור.

קח, לדוגמה, את ועידת המדינות הפרנקופוניות באוקטובר 2002. אמרת שם דבר חשוב: שצרפת תומכת במלחמה ''ללא רחמים בטרור'', אבל שמלחמה זו צריכה לכבד את זכויות האדם ואת העיקרון של חוק. מקובל. אבל באותה נשימה שמנהיג חיזבאללה, השייך חסן נסראללה, יוזמן לוועידה הזו כאחד מאורחי הכבוד. נסראללה, האיש העומד בראש אחד מארגוני הטרור הגדולים והמאורגנים ביותר בעולם, הושב בין אנשי הדת הבכירים שהוזמנו לטכס הפתיחה. אתה מבין, אדוני הנשיא,שמתן לגיטימציה למכונת טרור הכוללת, בין השאר, את עימאד מורנייה, אחד מאנשי הטרור המבוקשים ביותר בעולם (כולל באשמת מעורבות בפיגועי 9/11 בניו יורק ובוושינגטון) לא בדיוק מסתדר עם הטענה שלך שאתה ידיד גדול של ישראל.



אצלך, מר שיראק, מדובר בשיטה. לפני מספר חודשים תמכת בקיום דיאלוג ישיר עם החמאס. החמאס, אדוני הנשיא, הוא אותו ארגון שמבקש להשמיד אותי ואת ארצי ולמחותנו מעל פני האדמה. הוא אינו מתבייש בכך ואינו מהסס לומר זאת בגלוי. אם אתה באמת רוצה, אני מוכן לשלוח לך כמה כתבים נבחרים שמעידים על כך. אני משער שיש בקיי ד'אורסיי כמה אנשים הדוברים ערבית רהוטה; הם יוכלו לתרגם אותם עבורך לצרפתית.

חסן נסראללה. מנהיג ארגון טרור מוחרם ומנודה או שמא מנהיג דתי לגיטימי ? לצרפת פתרונים (מקור תמונה 2)

לחמאס ולחיזבאללה יש מקור ערכי משותף. שניהם ארגונים הרואים במזרח התיכון אדמה איסלאמית נטו. נוכחות זרים שם, בוודאי שכחלק מריבונות לא-איסלאמית, מעוררת אצלם אינסטינקטים רצחניים. הדחפים הללו מביאים אותם לביצוע פעולות של פגיעה בחפים מפשע, החל מחטיפת טרמפיסטים ורציחתם וכלה בשיגור פצצות אנושיות אל מרכזי אוכלוסיה אזרחית. יש גם כמה מדינות המעניקות חסות לפעילות הזו. אחת מהן גובלת בנו מצפון מזרח. אחרת, למעשה העיקרית שבהן, היא מדינה שבראשה עומד ברנש שמכחיש בראש חוצות את שואת יהודי אירופה ומצהיר שאינו רואה כל הצדקה לקיומה של ישראל ושיש להשמידה בהקדם. שם יושב העכביש ואת רשתו הוא פורש, באמצעות הארגונים הללו, ומנסה לכתר את ישראל מכל עבריה.

בהרבה מאוד הזדמנויות הודעת שאתה רואה את עצמך כידיד ישראל. הרשה לי לומר לך משהו על כך, אדוני הנשיא. אינני מכיר יותר מדי ארגונים הסבורים שיש להרוס את צרפת, לחסל את המדינה שיושבת על אדמתה ולהשמיד את תושביה עד האחרון שבהם. אבל אם יש ארגון כזה, אולי כדאי שממשלת ישראל תשקול להודיע על דיאלוג אסטרטגי איתו ותתנגד להכללתו ברשימת ארגוני הטרור. אחרי הכול, לפי הלוגיקה שאתה עצמך מזדהה עימה, אין סתירה בין הדברים. אין טעם להילחם במי שמבקש לרצוח את ידידך. עדיף להתיידד עימו, שהרי מחר יתכן ויבקש לחסל גם אותך. אולי לישראל אין יותר מדי משמעות עבורך, אבל אני יכול לתאר לעצמי איך היית מגיב לו אימצו כמה מדינות נוספות הצדקות דומות לטיעונים מעין אלה. ידיד אמיתי אינו תומך, לא במישרין ולא בעקיפין, באלה המבקשים לחסל את ידידיו. איני מכיר שום טיעון לוגי המתיישב עם הכתרת ההתנהגות הזו בתאר ''ידידות''.

זהו מופת של פחדנות פוליטית, מר שיראק. במקום לצאת לקרב על דמותו של העולם שבו אתה מבקש לחיות, אתה מניח לנו להבין שאתה תומך שאין מקום המצדיק מהחריגה המקודשת משיתוף הפעולה האסטרטגי של צרפת עם מדינות ערב. ועוד לא הזכרתי פרשיות עגומות נוספות בהן יצאת נגד המערב המעיז לבקר את ידידיך המוסלמים. זוכר את פרשת הקריקטורות בדנמרק? אז תבעת להתחשב בעלבונם של המוסלמים. העובדה שעלבון זה הביא לאיומים על חיי עורך העיתון ואחרים בו ולגל אלים נגד שגרירויות של מדינות מערביות שהעזו לתמוך בחופש הביטוי בדנמרק לא הייתה ממש רלוונטית לגביך.

אני מבין שיש לך אוכלוסייה מוסלמית גדולה בצרפת, מר שיראק, ושעליך להביא אותה בחשבון. אבל הצורך להתחשב ברגישויותיה של אוכלוסייה כזאת אינו יכול לגבור על כל שיקול דעת רציונאלי. באירופה הולך ומתעצם כוחם של בדלנים איסלאמיסטיים החשים את הלך הרוח הכללי ומנצלים אותו. ואני מתכוון לכך שהאלימות משתלמת להשגת מטרות פוליטיות ומדיניות. לטענתם, המהומות שפרצו בצרפת לפני מספר חודשים ושהתבטאו בשריפה מאסיווית של בתים ומכוניות, הם חלק מהג'יהאד העולמי שכולל גם את המהומות בשבדיה, דנמרק והולנד, את רצח תיאו ואן גוך ואת הפיגועים בלונדון.



הזכרתי את הבעייתיות של עמדתה הנוכחית של צרפת. הזכרתי את נטייתך ללטף כל איסלאמיסט באשר הוא באם אינו פועל נגד אינטרסים ישירים של צרפת. אבל עדיין לא הזכרתי את הבעיה המרכזית המטרידה אותנו, הישראלים, בכל מה שנוגע לצרפת.

יש לנו בעיה אתכם, אדוני הנשיא. מורך ורבך, הנשיא המנוח שארל דה גול, הפנה לנו גב לפני קרוב לארבעים שנה והותיר אותנו כמעט בודדים במלחמתנו מול מדינה שהצהירה בגלוי על כוונתה לחנוק אותנו, כלכלית ואסטרטגית, ומול כמה מבעלות בריתה. הטראומה שנטבעה בקולקטיב הישראלי לא ניטשטשה במאום עד היום. למדנו ממנה שצרפת מוכנה להפקיר בעלת ברית כדי לשמר יחסים טובים עם מדינה יריבה, ולפתע לא נראתה לנו משונה כל כך התנהגותו של ראש הממשלה דלאדייה שב-‏1938 חזר בו מהתחייבותו להגן על צ'כוסלובקיה, ויחד עם עמיתו הבריטי, נוויל צ'מברליין, הפקיר אותה למגפי הוורמאכט. כפי שהבינה צרפת בעצמה שנה אחת בלבד לאחר מכן, הפקרת צ'כוסלובקיה לא מנעה את הפגישה עם מגפיים אלה; היא רק דחתה אותה מעט.

צרפת של 1967 ראתה בכך חלק ממימוש האינטרסים הגיאו-פוליטיים שלה. אנחנו, הישראלים, ראינו בכך משהו שמזכיר את הסרט ''בצהרי יום''. אני יודע שאתה לא ממש חסיד של התרבות האמריקנית ושרבים מבני עמך אינם מוכנים כלל להגדיר את מה שמתרחש שם כז'אנר תרבותי, אבל אולי כדאי שתצפה בסרט הזה פעם נוספת. מסופר שם על שריף הגון שמתמודד בקרב חסר סיכוי מול חבורת פושעים הבאה לרוצחו נפש ועל תושבים הנוטשים אותו משום שאינם רואים טעם רב בהתמודדות מול כנופיה רצחנית שיעד הוא – איך לומר מעדינות – נקודתי וממוקד מאוד. שישבור השריף את הראש.

למרות שחלפו כמעט ארבעה עשורים, לא הרבה השתנה מאז, מר שיראק. התמיכה הכמעט-אוטומאטית של צרפת בכל יוזמה ערבית וההתנגדות לכל הגנה עצמית ישראלית מפני ארכי-טרוריסטים למיניהם הפכה את צרפת למדינה האירופית השנואה ביותר בישראל. המדיניות הזו, שמבחינתך היא סוג של ביקורתיות ומבחינת החברה הישראלית אינה אלא גילוי מתמשך של עוינות, הביאה לגלי אנטישמיות חסרי תקדים בצרפת. ועל אף שאני מאמין בלב שלם לכך שאתה מתנגד למגמה הזו ונלחם בה, הרי שקשה שלא לייחס את מקורה לגישה המקדשת ברית עם העולם הערבי והמוסלמי על חשבון היחסים עם ישראל. את זה לא ישנו בקלות המחוות שהרעפת על אריאל שרון כשאר ביקר אצלך בשנה שעברה וגם לא מאמציהם של שגרירים צרפתיים בישראל.

''אל תדחף את אפך!!'' רותח שיראק על שרון לאחר שזה קרא ליהודי צרפת לעלות לישראל. באופן לא מפתיע, זה בדיוק מה שחשים כיום ישראלים רבים כלפי ניסיונותיה של צרפת להתערב בתהליכים המדיניים במזרח התיכון (מקור תמונה 3)

אתה מבין, אדוני הנשיא, התחושה שלנו היא שאתם מתייחסים אלינו כאל חבורת אינפנטילים חסרי בינה. יתכן שמאן דהוא אצלכם (אולי אפילו אתה) סבור באמת ובתמים שסירובכם להתייחס אל ארגון המבצע פעולות נגד אזרחים ומצהיר על שאיפתו לצעוד עד ירושלים ולהקים חליפות איסלאמית שתקום על חורבות הישות הציונית יטושטש על ידי מפגן מרהיב של זיקוקין די-נור מול חופי תל אביב. ובכן, יש לי חדשות עבורך: זה לא יקרה.

אספר לך סיפור קטן, אדוני הנשיא. כמו בכל מקום, אוהדי הכדורגל בישראל מושפעים מהנטיות הסוציו-פוליטיות ומאירועים היסטוריים כאלה ואחרים כאשר הם באים לעודד נבחרת זרה. לא תמצא כמעט ישראלים המעודדים במונדיאלים השונים את נבחרת גרמניה, והסיבות לכך ברורות. לא תמצא גם יותר מדי תושבים כאן הסובלים נדודי שינה מתבוסותיה של נבחרת איראן, וגם כאן הסיבה ידועה ומובנת. והנה, בלילה בו התקיים גמר הגביע העולמי בכדורגל אירחתי בביתי כמה חברים. בנסיבות אחרות, אף אחד מהם לא היה מעלה על דעתו לעודד את נבחרת איטליה בעלת הכדורגל הטאקטי והמשעמם, אבל בפועל זה מה שכולם עשו. עבדך הנאמן מצא עצמו במצב בו הסבריו על כך שהוא מעודד את צרפת בשל עדיפותה הטכנית עוררו גלי צחוק בקרב הנאספים. למחרת למדתי שזה היה המצב בעוד בתים רבים אחרים בישראל.

השגריר שלך בישראל, ז'ראר ארו, איבחן בזעם שהישראלים לוקים באנטי-צרפתיזם. הוא צודק, מר שיראק, אבל זה לא מצב שורשי אצלנו. זה תהליך שנבנה במשך שנים רבות של ניתוק צרפתי מכוון מאינטרסיה של ישראל וממה שחשוב לאזרחיה. מי שבחר בדרך הזו אינו יכול להתלונן כיום שהוא אינו אהוד כאן. מי שהעדיף להתיידד עם משטרים רצחניים ולספק להם נשק גרעיני בל ילין כיום על שלישראל יש פטרונית מדינית אחרת המסייעת לה בעת מצוק. מי שמבקר הגנה עצמית ישראלית נגד מתקפות משחטה של מדינה שכנה מפחית בכך עד לאפס את הסיכוי שישראל תתייחס לניסיונות התיווך שלו ברצינות.



הלוואי והדברים היו אחרת, אדוני הנשיא. אבל עד שכל זה ישתנה לטובה, רציתי לברך אותך ביום הבסטיליה, הוא חגה הלאומי של צרפת. אני מאחל לצרפת שתפרח ותשגשג, שיהיו שלום במשכנותיה ושלא תדע עוד אלימות וטרור. ושתבין, אם אפשר, שמה שנכון לגבי עמך נכון לא פחות גם לגבינו.




[פרסם תגובה חדשה]   [קישור ישיר למאמר זה]   [קפל תגובות]   [פרוס תגובות]            

 
לצערנו, אמת ואמיתה [חדש]
ש.   יום ו', 14/07/2006 שעה 20:50
נראה כי אתה רומז במכתב כי הטרור האיסלאמי לא יאחר להכות גם בצרפת בבוא היום.
אם תקיפה של ספרד בגין כיבוש אנדלוסיה לפני כמה מאות שנים הוא קביל בעיני טרוריסטים, האם יתקשו למצוא תירוץ להלחם בצרפת?
שיראק, מאחוריך.

אם כבר אני מגיב כאן, הייתי שמח לשמוע, מר קציר, את דעתך לרשימת העקרונות המתפרסמת כאן http://hp-net.net/atsuma/murhav.html.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

לצערנו, אמת ואמיתה [חדש]
ש.   יום ו', 14/07/2006 שעה 20:55
בתגובה לש.
תיקון קישור:
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

לצערנו, אמת ואמיתה [חדש]
David   שבת, 15/07/2006 שעה 4:40
בתגובה לש.
העצומה המדוברת מבטאת כמיהה ילדותית למשטר ''חזק'' שיפתור באבחת חרב את בעיות הביטחון של המדינה בלי לשלם דבר ובלי לאבד דבר. באחד משיאיה היא מייחלת שהצבא יפעל ''בכל שטח...'' מכח ''גיבוי מלא מצד אזרחי המדינה...'' איך שואלים את (כל?) האזרחים, מה עושים היה והתגלעו חילוקי דעות, ומה טיבה של ממשלה שאין בכוחה לחלק לצבא הוראות נותר רק לנחש. ניתן לנחש גם שעצוב לחיות באמונה שבידיו של צה''ל ''ללמד את כל העוסקים בטרור...כי פעילות זו אינה משתלמת'' ולפגוע ב''כל ממשל אשר ידיו עוסקות בטרור'' לו רק ''איפשרו'' לו ''ראש הממשלה, כנסת ישראל ושר הבטחון'' את ''מרחב הפעולה לו הוא זקוק''. פוליטיקאים נכלוליים שכמותם. עלה בדעתך שדוקא מפני שהצבא אינו נשמע ישירות לאזרחים אנשים כמוך זוכים למרחב הפעולה לו הם זקוקים בכדי לנסות לצבור הון פוליטי בזמן מלחמה?
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

לצערנו, אמת ואמיתה [חדש]
ש.   שבת, 15/07/2006 שעה 10:29
בתגובה לDavid
ראשית, תודה רבה על ההתיחסות. :)

מסתבר, אפתח, כי הביקורת אשר אתה משמיע היא לא חדשה לי וכבר נתקלתי במספר הערות דומות. לא אחת נטען, באף יותר חריפות מאשר אתה מביע, כי זו ''מעלה'' אותנו בדרך למשטר בו הבצא פועל כגוף בלתי מרוסן, המדינה הופכת לישות מיליטנטית, ומכאן- כולנו יודעים לאן הדרך קצרה.
עוד, טוענים רבים ונראה כי אתה ביניהם (או לפחות כך אני מבין מבין השורות), לראשי הממשל יש כלים אשר לנו אין (כגון מודיעין, בין היתר) וקביעה כי יש לאפשר לצה''ל ''מרחב פעולה'' היא ילדותית ואמוציונאלית, לא אחת מתלהמת. כל שכן, מה טיבה של הקביעה כי יש ללמד ש''פעילות טרוריסטית איננה משתלמת''? האם יש בכך מן ההגיון?
נראה לי שעד עתה הצלחתי פחות או יותר להבין את כיוון הביקורת, אשמח אם תאיר את עיני במידה והניתוח שלי שגוי.

תהיה אשר עולה נוגעת ליכולת שלנו לבקר את ההנהגה ברגעים שכאלה, עת בה אנחנו עומדים במלכה של לחימה מתמשכת, יש היאמרו ''מלחמה'' של ממש. יש פוליטיקאים אשר מנסים ''לגזור קופון'', יש שיקולים מעבר לצבאיים בעת הפעלתו של צה''ל, שיקולים שהם לאו דווקא שיקולים ''שליליים'' ויש לנו מדינה דמוקרטית בה הריסון של צה''ל כזרוע מבצעת הוא דבר נדרש (במידה מסוימת) על מנת לשמור על האופי שלנו כישות דמוקרטית. עולה השאלה, מה לנו ולבוא בדרישה המופרזת, הכוללנית והילדותית, לכאורה, לאפשר לצה''ל מרחב פעולה?

אני אינני חושב שהעקרונות המוצעים כאן נוטים יותר מדי לכיוון זה או אחר, אף על פי שיש הטוענים שיש כאן מעין ''התלהמות ימנית'' מסוימת. אני אינני שותף לטענה שכזו היות ושיא הקריאה טמון בנתינת מרחב פעולה לצה''ל. האם לא חסרים אנשי שמאל התומכים, הבה נקח זאת לשדה המעשה, בהפצצתה של בירות מן האוויר?

אין בכוונתי לשנות את הממשל ולהפוך את המדינה לישות צבאית מיסודה. אין בכוונתי לבקר את הפולטיקאים, גם אם אתה קורא זאת כך. בעיני, צה''ל מקבל את כל החופש לו הוא *דרוש* (להבדיל מחופש ''מוחלט'') והקריאה שלי היא להמשיך במדיניות זו. הפוליטיקאים שלנו אולי רכרוכיים במידה מסוימת בלוחמה בחזית הדרומית (אך כאן נתן להביע מחלוקת), אך לא מדובר בביקורת שלי ''של ממש'' על פעילות הממשלה, נהפוך הוא; אני קורא לחזק את ידי כל העושים במלאכת הבטחון (בניגוד לטועניןם כי כל העושים בדבר הם ''רוצחי ילדים''). גם ראש הממשלה ושר הבטחון נכללים כאן ומעבר לנושאים פוליטיים, אני קורא לחזק את פעולתם הזו, לא להעביר עליהם ביקורת.

בנוגע ללוחמה בטרור- אני, אישית, אינני מאמין שנתן ללמד טרוריסטים שטרור הוא בלתי משתם, אבל כן נתן, בהחלט, ללמד את הממשלים שלהם, וזו, אגב, האסטרטגיה בבסיס הפעולות האחרונות; נתן בהחלט ללמד את לבנון כי פרישת צבאה ופירוק החיזבאללה הם מהלך משתלם (ועדיף על פני הפגיעה שהם חווים בימים אלה).

צר לי על שהנוסח נראה מתלהם, אך אני מאמין שקריאה מדוקדקת, בלי להתכוון לחפש ביקורת סמוי מאחורי כל אות, תסייע להבין כי אני קורא לחזק בעיקר את צה''ל ואת הלוחמים, ולא להפוך אותנו לדיקטטורה צבאית.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

לצערנו, אמת ואמיתה [חדש]
David   שבת, 15/07/2006 שעה 17:21
בתגובה לש.
אורי לא אוהב סטיות מנושא המאמר ולכן אקצר.

* מותר ואף רצוי לבקר את הממשלה גם בזמן מלחמה אבל בעצומה אין ביקורת, רק טרוניה ילדותית מוסווית למחצה. עוד לא קמה הממשלה בישראל שלא העניקה לצה''ל את כל מרחב הפעולה האפשרי והרבה מעבר לכך. אין צורך לחזק את ידי העוסקים במלאכה בתחום זה, ואם טורחים לעשות זאת אזי מגוחך לקרוא לכך ''ביקורת''. הדרישה לאפשר לצה''ל מרחב פעולה היא מופרזת, כוללנית וילדותית כיוון שהמרחב ניתן ממילא ודוקא הריסון חסר לעיתים תכופות.
* ניתן לטעון שקיים מתאם, ואף קשר סיבתי, בין ילדותיות לאידיאולוגיה ימנית (אינני טוען שכל ימני הוא ילדותי או להיפך). לכן, אם הסוגיה הייתה מגיעה לבורסת ההימורים אזי הספסרים היו מעריכים את הסכויים שמחבר העצומה הוא ימני כ-‏10:1 לפחות. אם באמת אינך רואה שמטרתם היחידה של ה''עקרונות'' המוצעים בעצומה היא לנגח את אולמרט ופרץ - טול קורה מבין עיניך (ולאחר מכן התייעץ עם אופטומטריסט).
* בלי קשר, לא חסרים ''אנשי שמאל'' התומכים בכל איוולת שהיא, אם כי לטעמי עדיין חסרים ''אנשי שמאל'' באופן כללי.
* הריסון של צה''ל כזרוע מבצעת נדרש על מנת לשמור על עצם קיומנו. לא פחות.
* ''אין בכוונתי לשנות את הממשל ולהפוך את המדינה לישות צבאית מיסודה.'' - תודה.
''אין בכוונתי לבקר את הפולטיקאים..'' - חבל.
''..גם אם אתה קורא זאת כך'' - אינני מוצא דבר הראוי לתואר ''ביקורת'' במניפסט המדובר.
בעיני, צה''ל זוכה ביותר מידי חופש והקריאה שלי היא לחדול ממדיניות זו.
* בנוגע ללוחמה בטרור - לא ברור לי מה סימוכין מצאת לטענה ש''נתן, בהחלט, ללמד את הממשלים'' וכו'. אפילו אם פרוייקט חינוכי כזה צלח פעם, ההכללה היא משונה. יש לא מעט משטרים שעוסקים בטרור באופן שיטתי, ולא מעט מעצמות שאינן רואות עיסוק זה בעין יפה. אתה באמת חושב שהפתרון טמון בשיטה פדגוגית שאומות העולם פשוט לא חשבו עליה עדיין? נשמע כמו רעיון לסטארט-אפ.
לעניננו, אם ניתן (בהחלט) ''ללמד'' את לבנון כי פרישת צבאה ופירוק החיזבאללה הם מהלך משתלם - מדוע חיכינו כ''כ הרבה זמן מבלי לעשות זאת? מדוע ממשלות הימין שהתברכנו בהן לא העלו את ''חינוך'' לבנון לראש סדר יומן ופטרו אותנו מהצורך בעימות דוקא כששר הביטחון מגיע משורותיה של תנועת ''שלום עכשיו''?
* הנסיון השקוף ''לגזור קופון'' הוא של מחבר העצומה.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

לצערנו, אמת ואמיתה [חדש]
ש.   שבת, 15/07/2006 שעה 17:29
בתגובה לDavid
אני מבין את הרעיונות שלך, אם כי אינני מסכים אתם. בכל אופן, אינני רואה טעם להגיב ולא מתוך, חס וחלילה, מחשבה שהדברים אינם ראויים לתגובה, אלא מתוך הבנה כי הדבר לא יוכל להביא לשינוי של ממש בעמדות של מי מאיתנו, אלא רק לתפוס מקם מיותר בשרת עליו מתאכסן הבלוג.
בכל אופן, תודה רבה על התגובה וההתיחסות.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

לצערנו, אמת ואמיתה [חדש]
David   שבת, 15/07/2006 שעה 17:30
בתגובה לש.
Welcome.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

שעה של זיקוקים [חדש]
דודו   שבת, 15/07/2006 שעה 9:48
משירק אין לצפות לשום שיקול היגיוני או מוסרי. פעם חשבתי שזה בגלל הנפט אבל אחרי שפגשתי הרבה צרפתים ולמדתי את ארצם, שפתם ותרבותם הבנתי שזה הרבה יותר עמוק וכי פינסקר אבחן היטב את המחלה: יודופוביה. פוחדים מאיתנו ולכן כאשר אנו מוכיחים את יכולתנו להחזיר מכה ינסו לסרס אותנו בהטפות מוסר או בסיוע לאויבינו. חבל להשחית זמן ומילים על הנושא. אם לא הבנתם עד עכשיו הם נגדנו ושום מכתב פתוח או סגור לא ישנה את זה. יחליף כושי עורו ונמר חברבורותיו ?
ואני מציע שכעונש לשירק הצבוע נדרוש בשנה הבאה מופע זיקוקין יותר גדול ויותר משכנע בכוונותיו הטובות לילידים העצבניים. שעה לפחות...
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

מילא ראציונליות [חדש]
קרפד   שבת, 15/07/2006 שעה 14:20
הממשל הצרפתי לא הראה אוריינטציה כזו לאורך ההיסטוריה, גם במקומות שהאינטרסים שלו תבעו זאת, הדבר שמעורר זעם מבחינתי היא השיטה הנגטיבית הצרפתית: הם יוקיעו את תגובת ישראל לאחר מעשה, תהא אשר תהא, אך לעולם לא יציעו קריטריונים מוקדמים המצדיקים גינוי לצד השני ותגובה מצד ישראל, כולל אופייה והיקפה, אפריורית.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

מילא ראציונליות [חדש]
אורי קציר   שבת, 15/07/2006 שעה 15:13
בתגובה לקרפד
אתר אישי
לא יכולתי לנסח זאת טוב יותר. אם כי, ליתר דיוק, גם בכלל שניסחת יש חריגים. צרפת, עקרונית, דוגלת באי-תוקפנות. לפיכך, כאשר החיזבאללה תוקף את ישראל מתוך טריטוריה לבנונית ובגיבוי גלונ של סוריה ואיראן, הכתובת צריכה להיות ברורה. התקפה כזו עוד יכלה לקבל לגיטימיות כלשהי כאשר ישראל החזיקה שטחים מצפון לקו הסגול. אבל במאי 2000 פינה ברק את צה''ל מלבנון ומאז אין כל עילה מדינית ממשית למתקפות מסוג זה.

להערכתי, התחשיב ארוך הטווח של צרפת הוא שממילא אין לה סיכוי משמעותי להשפיע על נטיותיה הפרו-אמריקניות של ישראל, ומכאן שעליה להתמקד במדינות ערב. צרפת צינית מספיק כדי לקבוע את עמדתה בהתאם למתרחש ולא להסתכן ולסנדל את עצמה לעקרונות שעמידה בהם לא יועילו לה בוודאות מבחינת אינטרסיה המידיים.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

סקרנות [חדש]
David   שבת, 15/07/2006 שעה 17:29
בתגובה לאורי קציר
אני יודע שאתה לא כותב מאמרים באתר על-פי הזמנה, אבל אשמח אם יזדמן לך להעיר על מהו, להערכתך, התחשיב ארוך הטווח של ישראל.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

סקרנות [חדש]
אורי קציר   יום א', 16/07/2006 שעה 0:30
בתגובה לDavid
אתר אישי
אינני יודע. אני מניח שהשאיפות של צרפת הן בקנה מידה שונה מעט, משום שזו עדיין רואה את עצמה כמעצמה בינלאומית וכמי שברשותה הזכות לנסות ולהשפיע על תהליכים החורגים מההשפעה הישירה על ביטחונה הלאומי. דומני שמדינה זו חיסלה לפני מספר שנים את חיל האוויר של חוף השנהב במסגרת פעילות הקשורה לסכסוך איזורי במערב אפריקה.

אינני בטוח שישראל הגדירה לעצמה אי-פעם את מערך האינטרסים המדויק שלה. בן גוריון הגדיר פעם את ישראל כחלק מברית הפריפריה - עמים ומדינות המפוזרים באזורים שונים של המזרח הקרוב ושלהם ניגוד אינטרסים מובנה עם שכניהם משום שהם אינם ערבים או אינם מוסלמים. בין אלה ניתן, למשל, למנות את איראן, אתיופיה וטורקיה וכן את המיעוט הנוצרי בלבנון ואת המיעוט הכורדי בעיראק ובאיראן. אבל ברית זו עברה משברים רבים ושוב אינה קיימת כמיקשה אחת.

בטווח הארוך, להערכתי, לא יוכל להיות תחליף למערכת יחסים הדוקה עם מדינות אירופה. ככל שהדבר נשמע קשה לביצוע - במיוחד נוכח הביקורתיות שבה רואה אירופה כמעט כל צעד ביטחוני ישראלי - זה משהו שהעתיד יכתיב לנו ביתר שאת.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

פוסט מעולה [חדש]
נינה   יום א', 16/07/2006 שעה 10:33
עכשיו צריך רק לתרגם אותו לאנגלית ולצרפתית. (-:
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

פוסט מעולה [חדש]
אורי קציר   יום א', 16/07/2006 שעה 22:58
בתגובה לנינה
אתר אישי
תודה, נינה. הצרפתית שלי לא משהו, אבל אם את מכירה מישהו שמבין מעט יותר, את מוזמנת לשדך לו את המאמר הזה לתרגום...:)
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

[חדש]
יצחק שטיפמן   יום ב', 17/07/2006 שעה 11:02
שלום !

מה בקשר לשמועות (זדוניות ? ) על אינטרסים אישיים של שיראק במזרח התיכון ( מעשי שחיתות ? ) ?
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

??? [חדש]
אורי קציר   יום ב', 17/07/2006 שעה 12:15
בתגובה ליצחק שטיפמן
אתר אישי
אין לי מידע על מעשי שחיתות כאלה. אם יש, אשמח אם תוכל להפנות אליו. מכל מקום, קצת קשה לי להאמין שצרפת קובעת את האינטרסים המזרח-תיכוניים שלה לפי גחמותיו הפרטיות של אדם אחד כבר במשך 40 שנה.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

[חדש]
אלמוני   יום ב', 31/07/2006 שעה 15:12
בתגובה ליצחק שטיפמן
מספיק עם תיאוריות הקונספירציה וההצדקה העצמית. אתם אנטישימים בהפוך. הבעיות של שירק בבית לא קשורות לעמדה המוסרית שלו בעניין. בתור ''מזרח תיכונים'' אנחנו צריכים להעריך את שירק על הניסיון הכנה שלו להגדיר את צרפת מחדש כרב-תרבותית. הרבה יותר מאשר כל מנהיגי מערב אירופה העיזו לעשות. שירק, לפחות בקטע הזה, הצליח להשיל מעט מההתנשאות והפטרנילזם האירופאי (שרבים פה באפלטון אמצו כאילו הם עצמם אינם קורבן שלה בעצמם).
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

[חדש]
אליאנורה   יום ב', 17/07/2006 שעה 14:28 אתר אישי
אורי,פתחתי בבלוגי דיון פתוח על לגיטימיות פעולות צה''ל.זה מין ניסוי בדיון קונסטרוקטיבי ברשת.בנתיים אנשים נמנעים מלהתחיל(כנראה החוקים וההסברים כבדים להם בשעות כאלו) ונראה לי מעט חסר טאקט להתחיל בעצמי.
אשמח מאוד אם תתרום את תרומתך המלומדת לניסוי שלי.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

עוד נקודה מעניינת ונשכחת [חדש]
איתן קופלר   יום ב', 17/07/2006 שעה 18:02
שלום רב:
במרכז בלגרד שבסרביה (יוגוסלביה לשעבר) מוצבת (או היתה מוצבת) אנדרטה שהעמיד העם הסרבי כאות תודה לצרפת על העזרה והתמיכה והאחווה ומה שזה לא יהיה במהלך תחילת המאה הקודמת .
והנה, עם התפרקותה של יוגוסלביה ומלחמת האזרחים שפרצה בה, מי היתה הראשונה לזנוח ולהפקיר ולהתנער ולגנות ומה לא?! לא טעיתם. אז זהו, שאצל הצרפתים זו כבר שיטה , לא רק נגדנו (בעיקר נגדנו) אבל גם נגד אלה שהיו בני בריתם לאורך שנים וזמן.
בקיצור- אתה צודק בכל מילה שכתבת והיה כייף של ממש לקרוא את המאמר.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

קורסיקה [חדש]
דוד קסירר   יום א', 23/07/2006 שעה 9:42
הקורסיקאים עומדים על זכותם להגדרה לאומית עצמאית וחותרים מזה 300 שנים באופן פעיל להשגת עצמאות, תחילה מאיטליה ולאחר מכן מצרפת. אולי ישראל צריכה להתחיל לתמוך בזכויות הלגיטימיות של הקורסיקאים להגדרה עצמית ואולי אפילו לתמוך בכל שיחזרו לפעולות טרור אלימות כמו בשנות השבעים ולהגיד לצרפתים שזאת זכותם הלגיטימית? אפשר להתחיל לתמוך גם בזכותם של תושבי אלזס, בריטני ופרובאנס להגדרה עצמית ואז לראות אם הממשל המרכזי בצרפת יאהב את ההתערבות הזאת בענייניו...
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

קורסיקה [חדש]
ניקולא בגלין   יום ג', 08/08/2006 שעה 2:56
בתגובה לדוד קסירר
אתר אישי
אני חושש שיוזמות כאלו לא ימצאו הד חזק אפילו באוכלוסיות של האיזורים שציינת (קורסיקה, ברטיניה...) לא הרבה קורסיקאים ובריטונים רוצים עצמאות. המפלגות הקיצוניות העצמאותיים מעורבים לפשע והאלימות שהם מפתחים בשם העצמאות נראים לפי דעתי יותר הגנה על האינטרסים שלהם הקשורים לפשע.
אולי הבאסקיים הם העצמאיים ביותר מכולם, וזאת באשר יש להם שפה מיוחדת ותרבות באסקית שלא הפסיקו מזה מאות. אז כי אצל הברטונים, האלזאסים, התרבות מתפתחת מחדש אחרי שנים של עזיבה.

ניקולא בגלין (צרפת)
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

בן תרבות [חדש]
אלמוני   יום ב', 31/07/2006 שעה 15:08
כל בן תרבות צריך להסתייג ממה שקורה בלבנון. מדובר בטבח של חפים מפשע. למרות שברור שזו זכותנו המלאה להגן על עצמנו, אין לנו, ואנחנו לא יכולים, לקחת לעצמנו את הזכות לטבוח באוכלוסיה אזרחית מתי שבא לנו. אני מבין שאפלטון הוא מעין think tank עם אוריינטציה ימנית, אבל דחילק, גם לימין צריך שיהיו אמות מידה מוסריות כלשהן. אתם מסתכלים בתמונות ולא נחרדים ממה שאתם רואים?
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

בן תרבות [חדש]
קרפד   יום ג', 01/08/2006 שעה 20:54
בתגובה לאלמוני
אותן טענות חוזרות ונשנות:
''כך לא מתנהגים בני תרבות'', ''חפים מפשע נפגעים'', ''תגובה חסרת פרופורציות'', ''פעילות לא מוסרית'' וכיוצא בזה.
חרשתי את האינטרנט, ושאר כלי התקשורת, ולא הצלחתי לדלות ולו טיעון עלוב אחד מכל דובריכם יחדיו, אנשי השמאל הטרנדי, שיהיה לוגי, ושייתן אפשרות לתחילתו של מסע בכיוון המחשבתי שאתה מייצג, עבורנו, אלו שאינם מוכנים לצאת לדרך בהסתמך על אמונה אנהרנטית,כמעט משיחית בצדקתו ומוסריותו של השמאל הקיצוני.
מה בדיוק ניסית לומר כאן? שבכל מקרה בו נפגע חף מפשע יש בהכרח אשם?
''אנחנו לא יכולים, לקחת לעצמנו את הזכות לטבוח באוכלוסיה אזרחית מתי שבא לנו''-לקחת ממי?מיהו האוצר הנכבד של הזכויות הללו?
מהן האפשרויות הריאליות האחרות העומדות לרשותינו?
מהם הקריטריונים המוקדמים אשר הופכים פגיעה בחפים מפשע למוצדקת או הכרחית?
האם ההפצצות הקטלניות של בעלות הברית,עמוד האש לבני התרבות(ללא סרקזם), במלחמת העולם השנייה הן מוצדקות?
חוש חופשי להתעלם משאלותי, כל שאבקש הוא טיעונים שעושים הגיון ולא ''עשרת דיברות'' פוסטמודרניות.

אגב, אני לא חושב שלאפלטון יש אוריינטציה ימנית, הייתי מתאר את האוריינטציה כרציונאלית על רקע מוסר מערבי.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

בן תרבות [חדש]
אורי קציר   יום ג', 01/08/2006 שעה 22:00
בתגובה לאלמוני
אתר אישי
האמת היא שידידינו האלמוני חולק לי מחמאה שלא בטובתו. אורח נכבד, זהו אתר אישי לחלוטין. בלוג, במונח המקובל. Think Tank? נו, כנראה שהתקדמתי בחיים אם זה התואר שמצמיד אורח ביקורתי לבלוג שלי.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

אני מסכים איתך לכל דבר [חדש]
ניקולא בגלין   יום ג', 08/08/2006 שעה 3:15 אתר אישי
אורי שלום רב,

נהנהתי לקרוא את מכתבך המעניין. אני פתאום מתבייש להיות צרפתי עם נשיא כזה. ברור שיש ''צאן'' של דבילים צרפתים שחוזרים ואומרים את המילים ששומעים ברדיו ובטלויזיה שמדווחת כאן באורך היום את רשמימת הקורבנות הלבנונים ולא מזכירה את המתים הישראלים, שהופכת את ישראל כצד התוקף. אבל, יש בכל זאת אנשים שמכירים על זכותם של ישראל להגן על עצמה. פגשתי מהם.
הבעיה המרכזית היא שרוב הצרפתים אינם יודעים מה קורה כי פשוט הם שומעים שקרים מהתקשורת. נתתי הרבה זמן מהחופשות שלי לדון לשוחח עם קרובי משפחה או חברים על מנת להסביר מה העניין. אני צריך לוודות שיש אצלם חשדנות טבעית כלפי כל מה שקשור ליהודים והמשימה אינה קלה לשכנע אותם.
הדברים עוד יותר קשים באשר המוסלמים הצרפתים מתערבים בחריפות בדיונים האלה. כל עוד שהצרפתי יושב בגינתו ומתווכח על דברים שהוא לא מכיר, כל עוד שאין מוסלמי שמכריח אותו עם הזקן ואשתו עם המטפחת, אין שום סיכוי שהוא יבין מה קורה בין ישראל ושכניו הערבים. הפוליטיקאים כמו שיראק הם דמגוגים מוחלטים והם מאחרים את הרגע בו הצרפתים יבינו שהברברים המוסלמים כבר כבשו את ארצם ושאין ברירה חוץ מלקבל את המצב כפי שהוא: צרפת מוסלמית... פרט אם דווקא הפתרון היחיד הוא להגן על עצמנו :)

ביקרתי בארץ באותה תקופה שכתבת את השורות האלה, וביום חזרתנו לצרפת קניתי העיתון מעריב לקריאה בשמך הטיסה. מצאתי בו מדבקה אחת בה כתוב ''אנחנו ננצח''. הסברתי לקרובי שאינו מדובר בתמיכה בנבחרת כדורגל כלשהיא אלא בתמיכה בצבא הישראלי כי על מלחמה זו תלויה קיומה של מדינת היהודים, לא פחות ולא יותר. עדיין לא החלטתי האם כן או לא להדביק מדבקה זו על מסך האחורי של האוטו. אני חושש לקבל בעיות עם מוסלמים שיראו אותה...

ניקולא בגלין
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

[פרסם תגובה חדשה]   [קישור ישיר למאמר זה]  

מאמר אורח | צור קשר | על האתר | חזור לעמוד הראשי | קישורים | תנאי שימוש | אקסטרה | תיק העיתונות של אפלטון
RSS | כל הדיונים המתמשכים | ספר אורחים | עזרה טכנית | לוח ימי ההולדת של הבלוגוספירה | מקלדת וירטואלית | ארכיון | חפש באתר
האתר עוצב ע״י עופר ליכטמן
כל הזכויות שמורות לאורי קציר ©