מרדוך ואישתר, מניפולטורים פוליטיים (חלק ב')
יום ב', 05/03/2007 שעה 9:35
במאמר הקודם (ואולי נכון יותר לומר ב''מרדוך ואישתר, מניפולטורים פוליטיים/ חלק א''') סקרתי את התפתחות העלילה במגילת אסתר מנקודת ראות פוליטית וחילונית. המסקנה הברורה הייתה כי במגילה אין כל מעורבות אלוהית, ולפיכך אין לה גם שום משמעות דתית ואין היא מתארת אלא ניצחון פוליטי של פוליטיקאים יהודים על פוליטיקאים לא-יהודים וטבח שהורשו היהודים לבצע בעקבותיו. עכשיו, אחרי שמגילת אסתר הוכחה כאחד הטקסטים הארציים ביותר בכתבי הקודש, בואו ונדבר לרגע על היסטוריה. כלומר, על היסודות ההיסטוריים של המגילה עצמה. ובמחילה מכבודכם, גם על שכתתוב ההיסטוריה. ומי שלא מאמין שמנסים לשכתבה מוזמן לנסות ולקרוא את תרגום השבעים ואת התוספות למגילת אסתר הנכללות בו. אבל נניח לזה כרגע וניגש לטקסט עצמו







אסתר חושפת בפני אחשוורוש את מזימת המן

חג פורים בדרך ואנו תוהים על שורשיו. לא רק שורשיו התיאולוגיים, אלא גם אלה ההיסטוריים. מחקר התנ''ך מצא לא מעט בעיות בסיפור מגילת אסתר. לא ידוע לנו כמעט משום מקור היסטורי על שחיטה המונית של 75 אלף איש בידי יהודי פרס באותה תקופה. לאף אחד מן השמות הנזכרים במגילה – חוץ מאחשוורוש – אין הקבלה ברורה למקור אחר של תולדות פרס. חלק מהפרטים שמובאים בה אינם מתאימים לנוהג הפרסי באותה תקופה. מלך פרס, אחשוורוש, נושא לו לאישה את היתומה היהודייה אסתר, בעוד שמקורות היסטוריים אחרים מצביעים על כך שמלכי פרס לא היו רשאים לשאת אישה אלא מן המשפחות המיוחסות של עמם בלבד. גם לוח השנה ההיסטורי לא מסתדר. בפרק ב' במגילה נאמר כי מרדכי היה מגולי ירושלים שבאו עם יכניה מלך יהודה. גלות יכניה התרחשה בשנת 598 לפני הספירה. לעומת זאת, כסרכסס, המזוהה כיום עם אחשוורוש, מלך בשנים 485-465 לפני הספירה. במלים אחרות, המגילה נכתבה בתקופה מאוחרת יותר מזו של אחשוורוש והמחבר עשה סלט היסטורי מקורי למדי בחברו שמועות, מיתוסים ואי-אלו שרידים של מקורות היסטוריים.

בעיה נוספת כרוכה בשאלה מתי נוצר חג הפורים בהשוואה לזמן המאורעות שעליהם מספרת המגילה. שימו לב לפרק ט', פסוק 19 (''עַל-כֵּן הַיְּהוּדִים הפרוזים (הַפְּרָזִים), הַיֹּשְׁבִים בְּעָרֵי הַפְּרָזוֹת--עֹשִׂים אֵת יוֹם אַרְבָּעָה עָשָׂר לְחֹדֶשׁ אֲדָר, שִׂמְחָה וּמִשְׁתֶּה וְיוֹם טוֹב; וּמִשְׁלֹחַ מָנוֹת, אִישׁ לְרֵעֵהוּ'') ופסוקים 26-28 (''עַל-כֵּן קָרְאוּ לַיָּמִים הָאֵלֶּה פוּרִים, עַל-שֵׁם הַפּוּר--עַל-כֵּן, עַל-כָּל-דִּבְרֵי הָאִגֶּרֶת הַזֹּאת; וּמָה-רָאוּ עַל-כָּכָה, וּמָה הִגִּיעַ אֲלֵיהֶם. קִיְּמוּ וקבל (וְקִבְּלוּ) הַיְּהוּדִים עֲלֵיהֶם וְעַל-זַרְעָם וְעַל כָּל-הַנִּלְוִים עֲלֵיהֶם, וְלֹא יַעֲבוֹר--לִהְיוֹת עֹשִׂים אֵת שְׁנֵי הַיָּמִים הָאֵלֶּה, כִּכְתָבָם וְכִזְמַנָּם: בְּכָל-שָׁנָה, וְשָׁנָה. וְהַיָּמִים הָאֵלֶּה נִזְכָּרִים וְנַעֲשִׂים בְּכָל-דּוֹר וָדוֹר, מִשְׁפָּחָה וּמִשְׁפָּחָה, מְדִינָה וּמְדִינָה, וְעִיר וָעִיר; וִימֵי הַפּוּרִים הָאֵלֶּה, לֹא יַעַבְרוּ מִתּוֹךְ הַיְּהוּדִים, וְזִכְרָם, לֹא-יָסוּף מִזַּרְעָם''). ללא כל ספק, המחבר מכיר את חג הפורים ואת מנהגיו שעה שהוא כותב את הדברים. ובכן, יש מי שסבור כי בעת בה הועלתה המגילה על הכתב היה כבר חג הפורים נהוג בעם ולפיכך מתקבל מאוד על הדעת שהמעשה אינו הסיבה לקיומו של החג אלא להיפך – החג הוא הסיבה להמצאת המעשה. כלומר, היהודים המציאו את הסיפור כדי להצדיק את התקדשותו של החג, שאותו קיבלו מן הבבלים או מן הפרסים. המילה ''פור'' שממנה נגזר שם החג, אינה מוכרת בפרסית או באכדית, ולכן היו שסברו כי מקור המילה ''פורים'' הוא בחג פּוּחרוּ, ראש השנה הבבלי שבו ירצו האלים את גורלות בני האדם ומכאן השם פורים.

שמותיהם של רוב גיבורי המגילה עושים רושם של סמלים מיתולוגיים, על מרדכי ואסתר, גלגוליהם של מרדוך ואישתר, כבר דיברתי. השם המן מזכיר את שמו של האל העילמי הוּמַן ויתכן שמקורו של השם זרש הוא האלה העילמית זיריס. לפיכך, יתכן שהמגילה אינה אלא וריאציה אגדתית של המיתוס הקדום על הניצחון שנחלו האלים הבבליים על יריביהם העילמיים.

עד כאן שוללי המגילה. סקירה של נימוקי המחייבים אותה והתומכים באמיתות סיפורה מעלה טיעונים מעניינים אחרים. טענה אחת היא שאין ללמוד מהיעדרם של מקורות אחרים למגילה על אי-אמיתות המעשה המסופר בה. מרבית המקורות שנשתיירו מאז הם של מחברים יווניים וייתכן שהללו לא ייחסו חשיבות פוליטית או היסטורית מיוחדת לתככי המתוארים בה. יתכן שחלק מאי-ההתאמה נובע מאי-דיוק במספר ההרוגים המצוין בה, כפי שהדבר קורה במקרים אחרים.

טענה נוספת היא שלמרות העובדה שהסיפור אינו מוכר ממקורות היסטוריים אחרים, אין ספק שהמחבר הכיר היטב את המצב באימפריה הפרסית. הוא ידע על המנהג לשגר רצים מן הבירה אל המחוזות השונים ואת המנהג של ישיבת נשים לחוד בשעת משתה. שמות השרים במגילה מזכירים לעתים קרובות שמות פרסיים. יתר על כן, המחבר הכיר את ארמון המלוכה בשושן – את החצר הפנימית, את החצר החיצונית, את בית המלכות שעמד על עמודים והיה פתוח לחצר הפנימית (מבנה שתיאורו דומה מאוד למבנים שחשפו ארכיאולוגים צרפתיים בעיר).

לגבי אי-בקיאותו של המחבר בסדר הזמנים מעלים תומכי המגילה טענה כי אין היא אלא מבוססת על ההנחה שלא יתכן כי מרדכי, בן זמנו של אחשוורוש, היה מבני גלות יכניה. התומכים סבורים כי התאור באותו פסוק מתייחס בכלל לקיש, אחד מאבות אבותיו של מרדכי. בחינה נוספת של הפסוקים (''אִישׁ יְהוּדִי, הָיָה בְּשׁוּשַׁן הַבִּירָה; וּשְׁמוֹ מָרְדֳּכַי, בֶּן יָאִיר בֶּן-שִׁמְעִי בֶּן-קִישׁ--אִישׁ יְמִינִי. אֲשֶׁר הָגְלָה, מִירוּשָׁלַיִם, עִם-הַגֹּלָה אֲשֶׁר הָגְלְתָה, עִם יְכָנְיָה מֶלֶךְ-יְהוּדָה--אֲשֶׁר הֶגְלָה, נְבוּכַדְנֶצַּר מֶלֶךְ בָּבֶל'') מראה כי טענה זו אפשרית בהחלט וכי המחבר התרשל בתאור.

שרידי ארמונו של כסרכסס הראשון. האם בשער זה ישב מרדכי וגילה את דבר ההתנקשות המתוכננת במלך?

הטענה שמדרכי ואסתר הם וריאציות על האלים הבבליים מרדוך ואישתר נדחית בנימוק שיהודים רבים נהגו להחליף את שמותיהם העבריים בשמות נוכריים, שבדרך כלל היו קשורים באלוהות כלשהי. דוגמה נאה לכך מובאת בספר זכריה, בו מוזכרים יהודים בשם שראצר ורגם – שמות בלתי-עבריים בעליל: ''וַיְהִי בִּשְׁנַת אַרְבַּע, לְדָרְיָוֶשׁ הַמֶּלֶךְ; הָיָה דְבַר-יְהוָה אֶל-זְכַרְיָה, בְּאַרְבָּעָה לַחֹדֶשׁ הַתְּשִׁעִי--בְּכִסְלֵו. וַיִּשְׁלַח, בֵּית-אֵל, שַׂרְאֶצֶר, וְרֶגֶם מֶלֶךְ וַאֲנָשָׁיו--לְחַלּוֹת, אֶת-פְּנֵי יְהוָה''.

לגבי המילה ''פורים'', הרי שכאן המחלוקת אף בעייתית יותר. ידוע כיום כי המילה ''פור'' במשמעותה גורל, מצויה בלשון האכדית, מה שמערער, לתפיסתם, את הטענה כי השם ''פורים'' הוא שם של חג פגאני שקיבל צידוק לאומי באמצעות בדיית מעשייה פוליטית עסיסית.

עד כאן באשר למחייבים ולחולקים. לגבי הדמויות ההיסטוריות המוזכרות בה קיימת ודאות רק לגבי אחשוורוש. שמו של מלך זה מוזכר בתנ''ך עוד פעמיים. הראשונה שבהן היא בספר דניאל: ''בִּשְׁנַת אַחַת, לְדָרְיָוֶשׁ בֶּן-אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ--מִזֶּרַע מָדָי: אֲשֶׁר הָמְלַךְ, עַל מַלְכוּת כַּשְׂדִּים. בִּשְׁנַת אַחַת, לְמָלְכוֹ, אֲנִי דָּנִיֵּאל, בִּינֹתִי בַּסְּפָרִים'' (דניאל, פרק ט', פסוקים 1-2). הפעם השנייה מרמזת אף היא על מתיחות פוליטית בין יהודים לאויביהם באותה תקופה: ''וְסֹכְרִים עֲלֵיהֶם יוֹעֲצִים, לְהָפֵר עֲצָתָם--כָּל-יְמֵי, כּוֹרֶשׁ מֶלֶךְ פָּרַס, וְעַד-מַלְכוּת, דָּרְיָוֶשׁ מֶלֶךְ-פָּרָס. וּבְמַלְכוּת, אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ, בִּתְחִלַּת, מַלְכוּתוֹ--כָּתְבוּ שִׂטְנָה, עַל-יֹשְׁבֵי יְהוּדָה וִירוּשָׁלִָם'' (עזרא, פרק ד', פסוקים 5-6). דריוש היה נכדו של כורש. אחשוורוש היה, אפוא, נינו של האיש שהתיר ליהודים לשוב לארצם ולבנות בה את בית מקדשם. האיש הזה ידוע היום בשמו היווני, כסרכסס הראשון. טענה אחרת, מקובלת פחות כיום, היא כי אחשוורוש הוא, למעשה, המלך ארתחשסתא הראשון, בנו של כסרכס.

מתי חוברה המגילה? אפשר ללמוד דבר או שניים על כך ממה שיש בטקסט וגם ממה שאין בו. המחבר, כאמור, מכיר היטב את שושן הבירה ואת המינהל והמנהגים באימפריה הפרסית. לעומת זאת, הוא אינו מתאר סממנים של תרבות יוונית, מה שמעיד שהטקסט נתחבר, ככל הנראה, לפני כיבוש פרס על ידי אלכסנדר מוקדון. קיימת נקודה נוספת שמעידה על כך. אחשוורוש אינו מצוין במגילה כמלך פרס ומדי. גם נחמיה, הכותב על תקופת שהותו בפרס טרם בואו ארצה, אינו מכנה את המלך דאז, ארתחשסתא, בשם זה (''וַיְהִי בְּחֹדֶשׁ נִיסָן, שְׁנַת עֶשְׂרִים לְאַרְתַּחְשַׁסְתְּא הַמֶּלֶךְ--יַיִן לְפָנָיו; וָאֶשָּׂא אֶת-הַיַּיִן וָאֶתְּנָה לַמֶּלֶךְ, וְלֹא-הָיִיתִי רַע לְפָנָיו.'', נחמיה, פרק ב', פסוק 1). לעומת זאת, בספרים המתרחשים לאחר מפלת פרס בפני יוון הדבר מוזכר במפורש. דניאל הוא דוגמאה טובה לכך: ''בִּשְׁנַת שָׁלוֹשׁ, לְכוֹרֶשׁ מֶלֶךְ פָּרַס, דָּבָר נִגְלָה לְדָנִיֵּאל, אֲשֶׁר-נִקְרָא שְׁמוֹ בֵּלְטְאשַׁצַּר; וֶאֱמֶת הַדָּבָר, וְצָבָא גָדוֹל, וּבִין אֶת-הַדָּבָר, וּבִינָה לוֹ בַּמַּרְאֶה'' (דניאל, פרק י', פסוק 1).

מעניין הוא שעד תקופה מאוחרת למדי לא הייתה כל משמעות מיוחדת למגילת אסתר בעיני היהודים. רק בספר חשמונאים ב', שחובר מאות שנים לאחר האירועים המשוערים בשושן מוזכר לראשונה כי החגיגה לזכר מפלת ניקנור היא ''יום אחד לפני יום מרדכי''. בשנים שלאחר מכן תפסה מגילת אסתר מקום חשוב יותר ויותר ובימי בית שני כבר הייתה קריאתה מקובלת מאוד. בגלות, מכל מקום, הייתה קליטת המגילה טבעית מאוד, שהרי היא דוגמה מובהקת לניצחונו הסופי של הצדק ושל נציגיו (היהודים) על הרוע האלילי המתנכל ליהודים בכל ארץ ניכר. מי שרצה לראות בניצחון מרדכי ואסתר סימן מובהק להתערבות אלוהית לצד עם ישראל בעיתות מצוקה יכול היה לאמץ פרשנות זו בנקל לגבי אירועי המגילה ולגזור מכך גם לגבי הצפוי להתרחש בעתיד.

מה שפחות ידוע הוא שבשנים שלאחר חיבור המגילה והתקדשותה על היהודים נוספו אליה טקסטים שונים ומשונים הבאים להפחית ממהותה הפוליטית והחילונית ולהוסיף על המימד הלאומי, הדתי והאלוהי שבה. במלים אחרות, התוספות נועדו להבהיר לנו שלא היה כאן מאבק כוחות בין שני עסקנים פוליטיים אלא מאבק לאומי בראשות מרדכי ואסתר נגד עמלקים המבקשים להשמיד את עם ישראל ובמאבק זה נעזרו מרדכי ואסתר באלוהים. אותו אלוהים, כאמור, ששמו אינו נזכר בכל הטקסט המקורי של המגילה אפילו פעם אחת. תוספות אלה למגילה נשתמרו בתרגום השבעים ואני מביא כאן את תקצירם''

כסרכסס הראשון. מלך שאפתן שביקש להרחיב את ממלכתו. מי ששלט על 127 מדינות שונות מתואר במגילת אסתר כשתיין חסר דעה

•התוספת הראשונה היא חלום מרדכי שחלם בשנה השנייה למלכות אחשוורוש.

•התוספת השנייה הינה פתשגן המכתב של המלך אחשוורוש הכותב אל האחשדרפנים ואל הפחות של ממלכתו (מהודו ועד כוש וכולי..) ובו פקודת ההשמדה של היהודים. ההשמדה מנומקת בכך שהיהודים אוחזים במנהגים מוזרים ומבצעים פשעים נוראים נגד הממלכה.

•התוספת השלישית - תפילת מרדכי. מרדכי מתפלל לה' בבקשה כי יציל את עמו. מרדכי מצטדק לפני ה' על כי לא השתחווה להמן ואומר לה' כי לא עשה זאת מתוך גאווה או רדיפת כבוד אלא כדי לא להשתחוות למישהו מבלעדי האל.

•התוספת הרביעית - תפילת אסתר. אסתר חוששת להתייצב בפני המלך - דבר הכרוך בסכנת מוות. היא מתוודה בפני האל כי היא מתעבת משכב ערל, שונאת את כתר המלכות שעל ראשה, לא אכלה מפת המן ולא שתתה מיין הנסך שלו, ומבקשת מאלוהים לעזור לה.

•התוספת החמישית - אסתר לובשת מחלצות ומתייצבת עם שתי נערותיה בפני המלך אחשוורוש. אסתר מתעלפת מאימת המלך, אך הוא מתרצה ומבטיח לא לפגוע בה.

•התוספת השישית - כתב ביטול גזרות ההשמדה. המלך מצהיר בפתשגן חדש כי פותה לשפוך דם נקי על ידי המן הרשע. אחשוורוש מגלה כי המן בכלל לא פרסי, אלא מקדוני, ומטרתו בתוכנית השמדת היהודים הייתה להעביר את השלטון בממלכת פרס לידי המקדונים אויבי הממלכה. המלך מדווח על תליית המן בשערי שושן הבירה, מעניק אוטונומיה ליהודים, מצוה לסייע להם במלחמה נגד אויביהם, ומורה לכל הפרסים לחגוג ברוב פאר את נצחון היהודים. המלך מזהיר כי עיר או מדינה שלא תמלא הוראה זו תחרב בחרב ובאש ותהיה לשממה עד עולם.

•התוספת השביעית מתייחסת לתוספת הראשונה. מרדכי מפענח את חלומו ומסביר כיצד התגשמו חזיונותיו.

חלק מהתוספות הללו מעוררות גיחוך. הן שמות בפי מרדכי נימוקים למעשים שביצע, אף כי המחבר המקורי של המגילה, הגם שככל הנראה היה מודע היטב למתרחש, לא עשה זאת. מרדכי מוצג כתעתיק מאוחר יותר של יוסף בן יעקב – יהודי העולה לגדולה בחצר מלך גוי בזכות חכמתו והנסים שנעשו לו ואף מצליח להתמחות בחלימת חלומות סמליים ובפתרונם, פתרון שיש לו משמעויות פוליטיות ממדרגה ראשונה. כלומר, הוא אינו רק יועץ פוליטי בכיר אלא גם נביא. העובדה שאסתר מתעבת משכב ערל אף היא בעייתית. וכי לא ידעה שהמלך אינו נימול כשהציגה את מועמדותה לתפקיד רעייתו? הרי למצער יכלה לדעת זאת לאחר שבילתה עימו את אותו לילה קסום שבעקבות ביצועיה בו זכתה בכתר.

הנה כי כן, מגילת אסתר היא, כמאמרה של אנה פראנק, פקעת של סתירות. הסיבה להכללתה בספר התנ''ך היא, ככל הנראה, העזוז שאפשר לשאוב מההצלחה הפוליטית שנחלו בה היהודים. אבל עד שנראה במרדכי היהודי מעין גירסה קדומה של ליאון בלום יהיה צורך להסביר את הבדלי הערכים בין השניים. ועד שאסתר תהפוך להלני המלכה, ההרי שהתנהגותה מזכירה לי יותר שילוב של מוניקה לוינסקי ושל הנסיכה קאמילה.







הציטוטים ממגילת אסתר הובאו מהתנ''ך המנוקד של מכון ממרא.





[פרסם תגובה חדשה]   [קישור ישיר למאמר זה]   [קפל תגובות]   [פרוס תגובות]            

 
בבל נגד עילם [חדש]
דודו בן עמי   יום ו', 17/02/2006 שעה 10:59
אני מודה שאת התיאוריה על האנשת המאבק המונומנטלי בין אלי בבל ועילם והעברתו לפסים של מאבק בעולם הזה בין ישראל לעמלק אני קורא כאן לראשונה. לפחות בקריאה ראשונה זה נראה הסבר שיש בו לא מעט היגיון - אם כי אין לי כל מומחיות במיתולוגיה של אזור הסהר הפורה.

אני יכול לשער שכפי שהיה במיתולוגיות של יוון, רומא, מצרים, הודו ועמים אחרים, גם במסופוטמיה האלים התנהגו כבני אדם ובני האדם אימצו התנהגויות אלוהיות (או אליליות). אם האלים משחקים בהטלות גורל ביוון (ראה מקרה פאריס) אין כל סיבה שיימנעו מכך בפרס.

כמו כן, ידוע שבשנים שלפני חתימת התנ''ך היו לא מעט ניסיונות ''לשפץ'' את התרחישים ההיסטוריים המתוארים בכתבים המקוריים ולהעניק להם צידוקים תיאולוגיים שיבהירו שטמון בהם מסר על-ארצי. מגילת אסתר אינה יוצאת דופן בעניין זה, והתיאור על שבעת הכתבים המופיעים בתרגום השבעים ומנסים להעניק פרשנות מאוחרת למגילה אינו מפתיע כלל.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

בבל נגד עילם [חדש]
אורי קציר   יום ו', 17/02/2006 שעה 14:00
בתגובה לדודו בן עמי
אתר אישי
התייחסות ספקנית מאוד לאירועי המגילה ניתן למצוא במאמר המתפרסם ב''דעת אמת''.

[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

אז מה???? [חדש]
מונס   יום ג', 07/03/2006 שעה 15:00
שלום אורי
קראתי את שני המאמרים, הבנתי שאתה מנסה וגם מצליח להוכיח שבזווית ראייה אנושית מודרנית המגילה היא אוסף של תככים פוליטיים של יהודים מול גויים וכו'.

א ז מ ה !!!!!

חג פורים אינו חג דתי. זהו למעשה אירוע אחרון לפני תחילת השנה היהודית. וזה נכון מה שנקרא'' לשחרר את הרסן'' לשמוח ולחגוג לפני תחילת השנה. ראה הקרנבל בברזיל שגם שם יש תחפושות וריקודים ושמחה, ואין צידוק דתי בנושא.

מגילת אסתר מוגדרת כמגילה, כסיפור, כמיתוס. ואתה כבר בוודאי יודע שכשיש מיתוס מול מציאות , כדאי להשאיר את המיתוס.

כמו כן מדובר באוסף מקרי של אירועים ללא ביסוס הסטורי? מלחמות בין אלים? א ז מ ה!!!

אתה בוחן את אירועי המגילה או מה כתוב בה בעיניים של היום ובראייה מודרנית את העולם והחים בו. ואתה בוודאי יודע שהסטוריה בד''כ נבחנת עד כמה שאפשר תוך התייחסות לתקופה, מנהגים, אירועים וכד'.

וחוץ מזה בנימה אישית יותר, קראתי את המאמר שלך בנושא חנוכה והסביבון, ואני קורא את המאמרים שלך בנושא מגילת אסתר, ואתה בוודאי תכתוב גם על בר כוכבא ואחרים. מה? זאת נטייה אצלך לנתץ את כל המיתוסים של העם היהודי? אז בסדר יש מציאות, יש זוויות ראייה אחרות. היהודים כאלה תחמנים, אנחנו לא צדיקים גדולים. אז דווקא בגלל זה אתה מראה לנו מראה מעוותת?? לומר בואו תחשבו טיפה שונה ממה שהורגלתם תראו שהעם היהודי הוא מניפולטורי שאנחנו עם ככל העמים? בסדר אני כבר יודע את זה.

אז הצלחת לשבור עוד מיתוס, אורי כל הכבוד. תקבל מדליה.

מונס

בברכה:
מונס
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

אז מה???? [חדש]
אורי קציר   יום ג', 07/03/2006 שעה 16:20
בתגובה למונס
אתר אישי
מונס, באמת שאני מתפלא עליך. מילא הפוליטיקה - כל התנ''ך מלא בתככים פוליטיים. אבל ליצור לאדם המסרסר את דודניתו לשליט גוי מיתוס המפאר אותו כיהודי גאה זה משהו שכל כך סותר את העובדות עד שהעניין ממש זועק לשמיים.

אבל אם בהיפוך המוסר הזה היינו מסתפקים, ניחא. לא ולא. מרדכי הוא אדם שהורה על רצח שיטתי ומתוכנן של רבבות בני אדם שלא נאמר בשום מקום כי חרשו רעה על היהודים. זהו לא פחות מרצח-עם. אם תוכל להסביר לי את ההיגיון המוסרי שמאחורי זה, זה יוכל להיות מעניין מאוד.

הלאה. אתה מדבר על כך שאני מחפש לשבור מיתוסים ושאין לערער את המיתוס מול המציאות. לשיטתך, אני מניח, ישראל שיחררה את רצועת עזה, הצבא הישראלי מעולם לא ביצע מעשים בלתי מוסריים ואם אתה רוצה להשיג משהו בחיים כדאי שתצטרף להסתדרות ותוציא פנקס אדום. כל אלה מיתוסים שהתפוררו עם הזמן משום שהצידוק הנסיבתי שבו השתמשו להסברת היווצרותם לא התקיים עוד. מיתוס הוא תמיד, אבל תמיד, עיוות של העובדות לטובת הצד שבונה את המיתוס. לפיכך, אולי כדאי להסביר את העובדות ולהעמיד אותן מ-ו-ל המיתוס.

אני לא מנתץ מיתוסים סדרתי, אבל אני בהחלט מעמיד למבחן את העובדות מול המיתוסים. זה מאיר עיניים ומוביל לחשיבה מסוג אחר. כדאי שתנסה את זה פעם. עובדתית, אגב, יש הבדל בין החגים השונים. קשה לבוא בטענות לעם שמתקומם נגד דיכוי צבאי ודתי (חנוכה) או נמלט מדיכוי פיסי ורוחני (פסח). לעומת זאת, עם החוגג בששון ובדיצה את רציחתם המאורגנת של בני עם אחר הוא דבר מזעזע. מה היית אומר אם באוסטריה, למשל, היו מציינים בכל שנה את רציחתם של חצי מיליון צוענים על ידי אדם שנולד במדינה הזו והגיע ברוב חוכמתו, ובגיל צעיר למדי, להיות שליטה של מרבית אירופה?

אבל זה חורג ממיתוס, מונס. זו אמונה. מי שמאמין שמרדכי ניצח בקרב הפוליטי הזה כי הוא היה יור מוסרי ויותר יהודי משול בעיני למי שמאמין בכך שכדור הארץ מעוצב בצורת משולש. כוחה של האמונה בכך שהיא מטה את הלב ואת הראש מבדיקת העובדות שמאחוריה. אני, מה לעשות, מעדיף לבדוק לפני שאני מטפח אצלי תפיסות כאלה ואחרות. סליחה, באמת.

אז מה אם מדובר במלחמות בין אלים או במיתולוגיות בבליות? אז זהו זה, כדאי שתדע שאפילו התנ''ך, ספר הספרים שיהודים קידשו עליו את נפשם, אינו מטפח תמיד את המיתוסים שמאמיניו כל כך אוהבים לאהוב. במקרה של מגילת אסתר זה ברור כשמש.

ודבר אחד אחרון: אינני יוצא נגד חג הפורים, וכדאי שתבין זאת. אבל יש הבדל בין החג לבין המאורע עליו הוא מתבסס. כי המאורע הזה אינו כולל רק את הצלתם של יהודי פרס משחיטה, אלא גם את החלטתם לשחוט את אויביהם (ולאחר מכן אף להתהדר בכך שלא בזזו את שללם).

יופי של מוסר יש לנו.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

סיפור המגילה [חדש]
סורנטו   יום ד', 07/03/2007 שעה 4:00
לדעתי הפירוש שלך לסיפור קצת מוגזם. אני לא חושב שהייתה פה מזימה מתוכננת מראש ומניפולציות שבהן מורדכי השתיל את מטה הארי שלו בחצר המלוכה.
מה שאנ קורא במגילה זה על יהודי שחי בגלות ששולח את קרובתו (ואם תרצה במילותיך שלך - מסרסר בה) לתחרות היופי שבה זכתה והפכה למלכה.
לאחר מכן בגלל הגאווה שלו הוא הסתכסך עם האיש הלא נכון, המן. הסכסוך מביא, לדעתי לתדהמתו המוחלטת של מורדכי,לפקודת שמד כנגד כל היהודים. מורדכי ביאושו מבין לאיזה צרה נקלע ואז לובש שק ומתחננן לאסתר שתסכן את חייה ותיגש לאחשורוש ללא הזמנה. ברור שכל זה לא היה מתוכנן. אסתר שמבינה את גודל הסכנה צמה, שמה את נפשה בכפה, מפעילה את קיסמה הנשי ומצליחה להפוך את הגזירה.
הרגו אלפים או לא הרגו אלפים זה כבר חלק מה''דמיון המזרחי'' ולא צריך לעשות חשבונות הרי ברור ששום מיעוט לא היה מסוגל לבצע טבח כזה בפרסים עצמם בשושן הבירה.
סך הכל סיפור יפה שבודאי חימם את הלב ונטע תיקווה בדורות של יהודים גלותיים מוכים.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

סיפור המגילה [חדש]
אורי קציר   יום ד', 07/03/2007 שעה 9:09
בתגובה לסורנטו
אתר אישי
סורנטו, אני חולק עליך. זו אינה תחרות יופי שבה מופיעות הבחורות בבגדי ים ובסיומה הזוכה מספרת על כוונתה לסייע בהבאת שלום עולמי. זו תחרות חשובה הרבה יותר: על הזכות ללחוש על אוזנו של המלך ולהוות גורם בעל השפעה עצומה בחצר המלכות ובמסדרונות השלטון. זו הזדמנות פז שכל פוליטיקאי ממולח היה קופץ עליה, ואין תימה שגם מרדכי עשה זאת. לא אתפלא אם יתברר שהרבה אחרים דחפו את מקורבותיהם נאות המראה להשתתף במכרז הכלולות הזה.

מרדכי ואסתר הימרו כאן על חיי רבבות יהודים בממלכה. הם הצליחו משום שאחשוורוש האידיוט לא ידע שאסתר היא יהודייה כאשר חתם על צו ההשמדה שלו. יתר על כן, במגילה מצוין שכאשר אחשוורוש חזר לחדרו הוא ראה את המן על מיטת אשתו. לא ברור אם המן ניסה לתקוף את אסתר או שזו ביימה מראית עין של תקיפה. חז''ל העדיפו את הגירסה השנייה. בכל מקרה, די ברור שהגברת ודודנה הם מניפולטורים מצטיינים. גורל עמם אולי חשוב להם, אבל רק באופן שהוא משני להצלחתם שלהם.

והערה אחרונה: אין כאן כל דמיון מזרחי. מספרי הנרצחים רשומים שחור על גבי לבן במגילה עצמה. מותר להניח שהאחשדרפנים והמושלים למיניהם היו ממלאים באותה יעילות הוראה לחסל את היהודים אילו היה המן גובר על מרדכי במאבק הפוליטי המר הזה. אבל העובדה שמרדכי ואסתר בחרו לנצל את השפעתם הגוברת כדי לחסל חשבונות עם רבבות שלא הכירו כלל מראה שהם לא היו טובים בהרבה מיריבם, לפחות לא ברמה המוסרית. ולכן כל הלקח המוסרי של הסיפור הזה מעוות ומעוקם מיסודו. זה ''סיפור יפה שחימם את הלב'' בערך כמו ''מעוז צור'' בחנוכה, שיר ילדים חביב המדבר, לא פחות ולא יותר, על בני ישראל המזמרים בשמחה ובגיל שעה שהם שוחטים את אויביהם (''לעת תכין מטבח מצר המנבח/ אז אגמור בשיר מזמור חנוכת המזבח'').
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

סיפור המגילה [חדש]
סורנטו   יום ד', 07/03/2007 שעה 14:34
בתגובה לאורי קציר
ברור שהתחרות הייתה חשובה, לא על זה הויכוח שלנו. השאלה היא האם היה כאן תכנון מוקדם או הסתבכות.
לאור מנהגי האבלות של מורדכי אסתר ושאר היהודים למשמע הגזירה נראה שהם לא כל כך ציפו לבשורה הזו בלשון המעטה.
אתה גם קצת מפריז בכוחה של אסתר שלא יכלה אפילו לגשת למלך ללא הזמנה מה שאומר לדעתי שלמרות מה שכתוב במגילה היא הייתה בסך הכל פילגש או אחת מנשות המלך ולא ה-מלכה (שוב הדמיון המזרחי של כותב המגילה...). לכן גם לא כל כך עניין את אחשורוש מוצאה. אני מניח שכמו שלמה ובודאי כמו כל מלך שכיבד את עצמו היה לו ''אוסף'' של נשים בהרמון.
לגבי הסצינה בה אחשורוש מוצא את המן על מיטתה של אסתר אני הבנתי שהמן נפל על ברכיו בתחנונים לאסתר שתציל אותו והמלך פירש את זה כסצינת פיתוי ולא תקיפה.
לגבי ההרוגים, אז מה אם כתוב בשחור לבן? הרי התנ''ך מלא במספרים מופרזים בעיקר כאשר מדובר במספרי הרוגים. כאמור דמיון מזרחי.
בכל מקרה נראה לי שכל הויכוח לא רללונטי מאחר וכל האווירה של המגילה מזכירה לי את סיפורי אלף לילה ולילה יותר מאשר סיפור אמת הסטורית. תחליף את אחשורוש בהרון אל ראשיד והרי לך אלף לילה ולילה. האם גם באלדין יש טעם לחפש אמת הסטורית או לנסות לזהות דמויות מעבר למלך?
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

מגילת אסתר בדייה [חדש]
ישראל   יום ה', 17/03/2011 שעה 9:41
המאמר שלך כבר מוכר לי. לפני 8 שנים שלחתי ליהדות חופשית את המאמר שלי על מגילת אסתר ובו מוסבר שכל הסיפור שם אינו אמיתי אלא בדייה אחת גדולה. תוכל למצוא עוד פרטים נוספים, ארכיאולוגיים, מדעיים ועוד.

טוב שיש עוד כמוך שאינם מאמינים לסיפורי הבדיות המופצים לאורך ספר התנ''ך.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

[חדש]
אלמוני   יום ו', 18/03/2011 שעה 8:10
משעשעש

יושב לו אדם בוגר בתחילת המאה העשרים ואחת למיניינם, ומביע דעתו הנחרצת על אירוע שקרה או לא לפני כ 2500 שנים.

ומאיין המידע שאתה שואב לאימות הכתוב במגילה או להכחשת הכתוב? לו היית משתמש בעין הביקורתית שלך, ובהגיון המוצק שלך לבדיקת המקורות המקבילים למגילה, היית מגלה שאמינותם תלוייה על כרעי תרנגולת, וידיעתם את מה שאירע מוטלת בספק רב.

לכל אירוע הסטורי, יש את שארע, ויש את מה שאנשים אומרים שאירע. ניתן בקלות רבה להכחיש אירועים הסטוריים, לסלפם ולעוותם. בקלות רבה טוען אחמינג'ד (ממשיכו הטבעי של אחשוורוש... D: ) שהשואה במלחמת העולם השנייה לא הייתה ולא נבראה. לו נדמיין, שבעוד 2,500 שנים, במין מעשה שטן שכזה ישרדו דווקא כתביו של אחמינג'ד לתיאור התקופה (אם הוא כותב) אזי נוכל לתאר לעצמנו מה יכתוב אדם בעל הגיון בריא כשלך על אמיתות המיתוס היהודי על ימי הנאצים ועוזריהם.

לא שאני מתיימר לדעת יותר, אך מכיוון שזכיתי ללמוד את כתבי חכמי ישראל באינטנסיביות יחסית בעשור האחרון (לפני כן למדתי באותה האינטנסיביות כתבי חכמי העולם למיניהם) הנטייה שלי ככלל היא לסמוך על הנאמר בכתבי היהודים העתיקים הרבה לפני שאקבל את כתבי הירודוטוס למשל. זאת אומרת, שאצא מנקודת מוצא, שמה שכתוב במגילה הוא ה''אמת'', ואנסה ליישר את ה''סתירות'' בכתביו של הירודוטוס לפי מה שאני ''יודע''

ולסיום, ציטוט החביב עלי מתחילת הסרט ''שר הטבעות''. המחבר, הרוצה שנאמין בעובדת קיומן של טבעות הנושאות כוח אימתני אומר ''אירוע שקרה הופך ברבות השנים לסיפור היסטורי, ההופך ברבות השנים למיתוס'' ואני מוסיף - וכמה שנים אחר כך יקומו בעלי ההגיון הבריא ויפריחו את המיתוס...

בברכת פורים שמח

דורון
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

[חדש]
דורון ליבנה   יום ו', 18/03/2011 שעה 8:13
בתגובה לאלמוני
לאחר פרסום התגובה נוכחתי, שאני ''אלמוני'', אז הנה אני יוצא מאלמוניותי......

דורון ליבנה
alegronontropo@gmail.com
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

[פרסם תגובה חדשה]   [קישור ישיר למאמר זה]  

מאמר אורח | צור קשר | על האתר | חזור לעמוד הראשי | קישורים | תנאי שימוש | אקסטרה | תיק העיתונות של אפלטון
RSS | כל הדיונים המתמשכים | ספר אורחים | עזרה טכנית | לוח ימי ההולדת של הבלוגוספירה | מקלדת וירטואלית | ארכיון | חפש באתר
האתר עוצב ע״י עופר ליכטמן
כל הזכויות שמורות לאורי קציר ©