כמה הערות על שינוי
יום ה', 15/12/2005 שעה 17:29
את קורותיה של שינוי מאז 1999 יודע כמעט כל עכבר פוליטי בישראל: המפלגה, שבתחילה יוצגה בכנסת על ידי אברהם פורז בלבד (שפרש ממרצ בשל מחלוקת אידיאולוגית, בעיקר בנושאים כלכליים) זינקה לשישה לאחר שצירפה אליה את העיתונאי טומי לפיד וקפצה ל-‏15 בבחירות שלאחריהן. אבל עתה, משהקים אריאל שרון את מפלגת קדימה, היא מדשדשת בסקרים עם מספר מנדטים חד-ספרתי, הנמוך ברוב המקרים ממה שקיבלה ב-‏1999. יש לכך לא מעט סיבות. הנה חלק מהן
שינוי הוא שם נאה לרשימה פוליטית. הוא משדר רפורמיזם, דינאמיות, רצון לקדם סדר יום מסוים ולחרוג מהמסגרות הקיימות. השם, שהרשימה הבורגנית הזו נושאת ב-‏32 השנים האחרונות, ליווה אותה גם כאשר נכנסה למסגרות פוליטיות רחבות יותר דוגמת דש (1977) ומרצ (1992).

את קורותיה של שינוי מאז 1999 יודע כמעט כל עכבר פוליטי בישראל. המפלגה, שבתחילה יוצגה בכנסת על ידי אברהם פורז בלבד (שפרש ממרצ בשל מחלוקת אידיאולוגית, בעיקר בנושאים כלכליים) זינקה לשישה לאחר שצירפה אליה את העיתונאי טומי לפיד וקפצה ל-‏15 בבחירות שלאחריהן. אבל עתה, משהקים אריאל שרון את מפלגת קדימה, היא מדשדשת בסקרים עם מספר מנדטים חד-ספרתי, הנמוך ברוב המקרים ממה שקיבלה ב-‏1999. הנה כמה מהסיבות הבולטות לפיחות שחל במעמדה.


מעדיף לצלם את הרשימה ולהמשיך עימה גם בכנסת הבאה. טומי לפיד (מקור: www.voila.fr)

א. קיפאון פרסונלי

בבחירות 1999 נראתה צמרת הרשימה כך: בראש עמד יוסף לפיד, ואחריו, לפי הסדר, אברהם פורז, יהודית נאות, יוסי פריצקי, מודי זנדברג וויקטור בריילובסקי. אחרי השישה עמדו ברשימה הזו מלי פולישוק-בלוך, אהוד רצאבי, אילן שלגי ואתי לבני. בבחירות הבאות, ב-‏2003, נראתה הרשימה כך: יוסף לפיד, אברהם פורז, יהודית נאות, יוסי פריצקי, מודי זנדברג, ויקטור בריילובסקי, אילן שלגי, מלי פולישוק-בלוך, חן רשף, רוני בריזון, אהוד רצאבי, אתי לבני וכן הלאה. הבנתם את התמונה?

במלים אחרות, לפיד וחבריו ''צילמו'' את הרשימה לכנסת ה-‏15 והעתיקו אותה, כמעט אחת לאחת, לכנסת ה-‏16. לפיד אמר לא פעם ולא פעמיים כי היה מריץ שוב את הרשימה הזו גם לכנסת ה-‏17. העובדה ששינוי לא הודיעה עד כה על צירופה של אישיות בולטת כלשהי לרשימתה במקומם של אישים כפרופ' אוריאל רייכמן (שעזב למפלגת קדימה וקיבל משרון הבטחה להתמנות כשר החינוך בממשלתו העתידית) ואחרים, מראה כי גדולים הסיכויים שכך אכן יהיה גם לקראת הבחירות הקרובות. לפיד ופורז יוסיפו להוביל את הרשימה. זנדברג יטפס למקום השלישי בה, בעקבות פטירתה של יהודית נאות ז''ל והדחתו של יוסי פריצקי מחברותו בשינוי. שום דבר לא השתנה, וכנראה גם לא ישתנה.

מי שמכיר את שינוי מבפנים יכול להבין את הסיבה לקיפאון הפרסונלי הזה. אברהם פורז היה אחד מאלה שיזמו את הבאת לפיד לשינוי במרץ 1999. הוא זה שוויתר לו על ראשות התנועה. מאז כרותה בין השניים ברית פוליטית יציבה שבמסגרתה אין לפורז כל בעיה לכהן כמספר 2. פורז יודע ומבין כי הוא חייב את המשך הקריירה הפוליטית שלו בשתי הכנסות האחרונות לאישיותו ולהנהגתו של לפיד. אבל המחיר שמשלמת שינוי עבור הנהגה זו הוא השבעת רצונו של המנהיג (שהוכיח עצמו כבעל משקל אלקטורלי בלתי מבוטל) בנוגע להרכב רשימתו. ההרכב הקיים לא ערער מעולם על הנהגתו של לפיד. לנאות היה לא מעט לומר עליו, אבל היא לא מרדה בו בגלוי ולא הפעילה את נאמניה להדחתו. פריצקי, שלא הסתיר את רצונו לחולל מהפך כזה, נזרק מהתנועה בבושת פנים. זנדברג, פליט צומת והליכוד, התחבב על לפיד עוד לפני שהאחרון הצטרף לשינוי ומאז לא סר חינו. בריילובסקי חסר כל השפעה פוליטית פנימית. טכנוקרטים אפורים כמו שלגי ופולישוק-בלוך חייבים ללפיד את כהונתם, כמו גם אלה המדורגים מתחתם ברשימה. לשון אחרת, ללפיד כדאי להמשיך ולאייש בצמרת הרשימה אנשים שחייבים לו את כהונתם הפרלמנטרית (מה שהוא אכן רוצה להוסיף ולעשות): ולאלה, מצידם, לא כדאי לנסות ולערער על מעמדו אם כהונה זו יקרה לייבם. רובם לא יוותרו עליה בקלות רבה כל כך. המקרה של רשף חן, שהעדיף לפרוש מהכנסת במטרה להקדיש זמן רב יותר למשפחתו, הוא נדיר מאוד בהיסטוריה הפוליטית שלנו.

הצבע האפרפר של הרשימה אינו מעיד על כך שחבריה אינם מוכשרים. נהפוך הוא. חלקם עשו לעצמם שם כשרים מצליחים, אחרים כפרלמנטרים מוצלחים. אבל אין בהם את היכולת למגנט את התעניינות התקשורת באישיותם ובדבריהם. במפלגתו של טומי לפיד אין מקום לכוכבי טלוויזיה נוספים. אין יותר מדי אנשים בעלי אספירציות פוליטיות בארץ שיסכימו לבוא למפלגה אפורה שכזו רק כדי לחסות בצל כנפיו של לפיד. רייכמן, למשל, הצטרף רק משהבין כי אישיותו ומעמדו יוכלו להקנות לו תמיכה מספקת בהתמודדות עתידית על הנהגת המפלגה. אבל למעט רייכמן (שכאמור, הספיק לפרוש לקדימה) לא נרשמו כמעט הצטרפויות של אנשים שזכו למעמד תקשורתי כלשהו. לא קצינים בכירים (מיל)., לא אנשי אקדמיה ששמם ידוע בציבור הרחב, לא עיתונאים בעלי השפעה. כלום.

אבל מתברר שהציבור הישראלי רוצה לראות במפלגות השונות תהליך של התחדשות פרסונלית. מי שנמאס לו לראות ברשימת העבודה את פניהם של פרס, שוחט, איציק ורמון מקבל במקומם חדשים זה מקרוב באו דוגמת עופר קורנפלד, אבי שקד, שלי יחימוביץ' ואבישי ברוורמן. את המועמדים החדשים שיובאו לרשימת קדימה אין בכלל טעם לספור. רשימות אלה מתחדשות כל העת, משום שהן חייבות לשמר לא רק אטרקטיביות רעיונית אלא גם לייצר תחושות של התרחבות והתרעננות. אבל אף אחד לא בא לשינוי.


ב. הסתגרות ארגונית

אחת התופעות הטבעיות ביותר בחיי מפלגה היא הצטרפותם לשורותיה של תומכים מבחוץ במטרה להשפיע על דרכה ועל התנהלותה. ברוב המקרים מדובר באזרחים התומכים במסגרת הרעיונית של המפלגה. בשינוי, לעומת זאת, דרכם של אלה אל מחוזות ההשפעה נחסמה.

ברית פוליטית ארוכת שנים. אברהם פורז

הרכבה של מועצת שינוי נשאר קבוע למדי בשנים האחרונות. הבחירות למועצה נדחו שוב ושוב, מה שמנע ממי שהתפקד למפלגה וביקש להיבחר לאחד ממוסדותיה המייצגים לעשות כן. הדבר שימר את הגרעין הקיים אך גם יצר תחושה שאין פרופורציה נאותה בין התרחבות מעגל המצביעים של המפלגה לבין התרחבות מעגל המשתתפים בקבלת ההחלטות במפלגה גופא. אני לא מכיר יותר מדי מצביעים שלאחר שהביעו רצון להתקרב למפלגה בה תמכו ולהשפיע על המתרחש בתוכה ונדחו יוסיפו לגלות כלפיה את אותה רמה של אהדה כמלכתחילה.

יתר על כן, מערך הסניפים של שינוי בטל בששים ליד מערכים דומים במפלגות אחרות. קשה לראות את שינוי מארגנת עצרות המוניות, לא בכדי: האפיל שלה הוא בעיקר כלפי אנשים שהאידיאולוגיה אינה בהכרח הצד החזק שלהם. קשה לשינוי לגייס קהל בהיקפים רחבים כפי שעושות זאת מפלגות שלהן קהל טבעי ומגובש דוגמת מרצ, המפד''ל ואחרות.


ג. התאבנות המסר

נסיקתה הפוליטית של שינוי בשנים 1999 ו-‏2003 נבעה מצירוף נסיבות שיצר חלל פוליטי שאותו מילא המסר ששידרה המפלגה. בבחירות לכנסת ה-‏15 ניצלו לפיד ופורז את העובדה שהמסר האנטי-חרדי של מרצ התגמד בפני המסר של קידום תהליך השלום וביצוע פשרה טריטוריאלית מרחיקת לכת במסגרתו. במקביל, השתלט על מרצ קו רעיוני סוציאליסטי מבית מדרשה של מפ''ם ההיסטורית, מה שאיפשר לשינוי למצב את עצמה כמפלגת מרכז קלאסית: אנטי-קלריקאלית, תומכת בכלכלה חופשית ומצדדת במדיניות של פשרה טריטוריאלית כזו או אחרת, לפי החלטת ראש הממשלה (לפלג הימני בהנהגת מודי זנדברג ניתנה אוטונומיה מסוימת, אבל מלכתחילה היה ברור כי חמישה מכל שישה מצביעים לשינוי מחזיקים בעמדות יוניות. העובדה שמשפט דרעי הסתיים בפסק דין מהדהד ששלח את הפוליטיקאי החרדי המשפיע ביותר במדינה לקלבוש רק שיחקה לטובת המסר האנטי-חרדי הזה. גם העובדה שבראש הממשלה העמד נתניהו, שהחרדים היו בעלי בריתו הטבעיים ותפסו עמדות שלטוניות בכירות לא הזיקה לסנטימנט האנטי-חרדי הכללי. שינוי המשודרגת זינקה מייצוג מינימלי של מנדט אחד לשישה והפכה להפתעת הבחירות. מאז ועד היום הייתה שינוי מזוהה, לטוב ולרע, עם עיסוק אינטנסיבי בחילונה של המדינה.

ההחלטה שקיבלה הרשימה להתבצר בעמדת ה''אלטרנטיבה לחרדים'' אפילו במחיר של הליכה למדבר פוליטי הוכיחה את עצמה. ממשלת ברק, ובצידה הכנסת המפולגת ביותר בהיסטוריה, הייתה למשל ולשנינה בשל חוסר יציבותה. שינוי, שלגלגה מהאופוזיציה על ברק ותמרוניו הנואשים וחתמה כל לגלוג שכזה ב''אמרנו לכם'', הצליחה להוכיח, לכאורה את טענתה: השתתפותה של מפלגה חרדית בממשלה – כל ממשלה – מערערת, בהגדרה, את יציבותה. לפיכך, עדיף להקים ממשלה ללא חרדים. ברק לא עשה כן וסיים את כהונתו לאחר שנה ומחצה. הכמיהה ליציבות, כמו גם העובדה שגם ברק נכשל במסלול המדיני שבו ניסה ללכת, הביאו ציבור גדול לשלשל את פתק ה''יש'' לקלפי. זה נגמר ב-‏15 מנדטים – ההישג הגדול ביותר של מפלגת מרכז מאז ד''ש (אם לא סופרים את 17 המנדטים של ש''ס ב-‏1999).

אבל בכנסת ה-‏16 זז התהליך המדיני קדימה. אריאל שרון היה לראש הממשלה הראשון מאז יצחק רבין שהצליח לשנע התקדמות מדינית בתמיכה בינלאומית רחבה ולפנות, כחלק ממנה, שטחים נרחבים. בשונה מרבין, הוא לא הסתפק בהערכות מחדש ברמה הצבאית אלא אף הגדיל ופינה ישובים אזרחיים. לפתע פתאום היה שרון לרבין החדש: גנרל לשעבר ששינה את הקו ניצי שלו וקיבל תמיכה מחוגים שעד אז לא היו מוכנים אפילו להזכיר את שמו כמנהיגם העתידי.

מפלגה נקייה? בעיתונות הרוסית כבר מלגלגים

סדר היום הפך, אפוא, למדיני. השאלה העומדת עתה לדיון היא האם יימשך התהליך המדיני שקיבל תאוצה בתקופת שרון או ייפסק. מאחר ורוב מכריע של הוחברים מעוניינים שהוא יימשך, ומאחר והליכוד נתפס כמסנדל העיקרי שלו, זוכה מפלגת קדימה בימים אלה לתמיכה רחבה. נושאי דת ומדינה כמו ירדו מסדר היום. בתקופה שבה יש הזדמנות להשיג הסדר מדיני היסטורי מי חושב על מחיר הכשרות או על תחבורה ציבורית בשבת. אחרי הכול, עניינים אלה אינם כרוכים בדיני נפשות.

במערבולת ההתרחשויות הזו הלכה שינוי ושקעה מטה בקצב גובר והולך. רבים מבוחריה המתונים מעדיפים עתה את האג'נדה המדינית של שרון על פני מלחמות הדת נגד ש''ס. הם גם מבינים כי חלק גדול מהצמיחה הממושכת העוברת על המשק הישראלי מקורה באמון שרוחשים המשקיעים בארץ ובעולם למדיניות הזו. במלים אחרות, שרון טוב לעסקים. בעלי עסקים הקטנים והבינוניים שהצביעו בבחירות 2003 לשינוי מעבירים עתה את הצבעתם למי שמצטייר כאדם היחיד המסוגל להזיז תהליכים ארוכי טווח.

עד כה נעשו שני ניסיונות רציניים להרחיב את הזהות האידיאולוגית של שינוי. האחד מהם התבצע עוד ב-‏1999, כאשר המפלגה ניסתה להדגיש גם את האג'נדה הכלכלית שלה. האג'נדה הזו מזוהה כיום עם מדיניותו הכלכלית של בנימין נתניהו, דהיינו פתיחת המשק לתחרות גם במחיר של פגיעה בשכבות החלשות. בהקשר זה אפשר להזכיר אנקדוטה קצרה. כשנדון מינויו של נגיד חדש לבנק ישראל במקומו של דוד קליין הועלה, בין השאר, שמו של המשנה לנגיד, מאיר סוקולר. סוקולר, איש מקצוע מעולה, נחשב למונטריסט מובהק. היה אז מי שאמר על כך שאם דוד קליין היה יעקב פרנקל בריבוע, כי אז סוקולר הוא קליין בריבוע. במלים אחרות, במשוואה הזו הדימוי הכלכלי של שינוי בציבור הוא כשל נתניהו בריבוע.

הניסיון השני מתבצע בימים אלה. מתוך הבנה (מאוחרת אמנם) שהאנטי-קלריקליזם אינו סחורה חמה כבעבר מבקשת שינוי ליזום קמפיין המתמקד במלחמה בשחיתות. אין ויכוח על כך שהשחיתות מציפה את הפוליטיקה הישראלית ומאתגרת שוב ושוב את רמת השפל שאליו היא יכולה לרדת. אבל שינוי לא עשתה שימוש בנושא השחיתות במהלך כהונתה בממשלה. היא לא נטשה את הממשלה בגלל הפרשיות בהן הסתבכו בכיריה, כולל האב והבן לבית שרון. היא אפילו לא איימה לעשות כן. ברמה האישית, אולי, סלדו חבריה מן המתרחש אבל כישות פוליטית לא טרחה שינוי להתעמת עם ראש הממשלה בנושאים הללו. וכזכור, העילה לפרישתה מן הקואליציה הייתה החלטת שרון להעביר 290 מיליון שקל לידי יהדות התורה.

במשך כל הזמן הזה לא גיבשה לעצמה שינוי תוכנית מדינית של ממש. לפיד אמר עוד ב-‏1999 כי הוא סומך על שיקוליו הביטחוניים של ברק. קל וחומר שהדבר נכון לגבי שרון. שינוי תמכה בעקביות בתהליך ההתנתקות אבל בשום נקודת זמן לא הובילה אותו. שינוי לא הציגה מעולם מפה או העלתה תוכנית מדינית משל עצמה. הטענה לפיה הייתה היא המפלגה הראשונה שכללה במצע שלה תביעה להקים גדר הפרדה אולי נכונה פורמלית, אבל גם שינוי תודה כי לא גדר ההפרדה היא שהייתה בראש מעייני חברי הסיעה במהלך הכנסת האחרונה. חברי הכנסת של שינוי עסקו, רובם ככולם, בנושאי פנים וכלכלה. את הפעמים בהן יזמו דיונים, הצעות חוק, כינוסים או כל פעילות אחרת בנושאי חוץ וביטחון אפשר למנות בקלות. ותאמינו לי, לא היו רבות כאלה.

מה שמביא אותנו למצב העכשווי העגום: שינוי נתפסת כיום כמפלגה חד-ממדית וכרשימה בלתי-רלוונטית. היא לא הצליחה להחדיר לתודעת הבוחרים את העובדה שיש בה משהו חוץ מהאנטי-קלריקליזם הבוטה נוסח לפיד. מפלגות חד-ממדיות שאינן יוצרות תלות בקיומן אצל בוחריהן נדונות לתנודות חדות בין גאות לשפל. הנה זה בא: המסר התאבן והמפלגה שקעה.


פעם עיתונאי צעיר, היום פוליטיקאי מפוכח. טומי לפיד ביימי מעריב העליזים. עיתונאים חדי-לשון כמותו לא הגיעו בשנים האחרונות לשינוי

ד. כישלון בביצוע

כפי שניתן להבין, מרבית חברי הכנסת של שינוי הם אנשים הגונים ומוכשרים. אבל אפילו הם לא למלא את הפער העצום בין הציפיות שתלו מאות אלפי בוחרים במפלגה הזו לבין ההישגים המעטים למדי שניתן להציג בתום הקדנציה. ''סילוק החרדים מהשלטון, קידום תהליך השלום והנהגת הכלכלה חדשה - לא היתה עוד מפלגה שתוך זמן כה קצר עשתה כל כך הרבה למען רבים כל כך'', קובעת שינוי בגאווה באתר האינטרנט שלה. בה בעת היא מסבירה (או מתרצת, תלוי בהשקפה: ''לא מילאנו אחרי חלק מההבטחות לבוחרים, כמו שינוי חוק טל או נשואים אזרחיים, מפני שלא היו לנו מספיק קולות, כאשר בנושאים אלה הליכוד תומך במפלגות הדתיות, בעוד שלעבודה כלל לא איכפת''. למעשה, אומרת שינוי כך: אם העבודה והליכוד לא היו מפריעות לנו היינו עושים מה שהבטחנו. אז נכון שהבטחנו לכם נישואין אזרחיים וגיוס חרדים לצה''ל והפעלת תחבורה ציבורית בשבת ושאר מטעמים, אבל לא יצא הפעם. נבטיח לכם עוד פעם ואולי עכשיו זה יעבוד.

שינוי לא הפכה עולמות כדי לקדם את מצעה. אל-על עדיין לא טסה בשבת. האוטובוסים המשיכו לנוח בשלווה בחניונים בסופי השבוע. מי שרוצה להינשא אזרחית עדיין חייב לבצע את המסע הביזארי למדינה אחרת, לקיים שם את הטקס ולחזור לכאן כדי שיכירו בו כנשוי לצורך קבלת זכויות אזרחיות שמעניקה המדינה לנשואים. החרדים לא התגייסו בהמוניהם לצבא ועלה התאנה שסופק לחילונים (למורת רוחה של שינוי) בדמות הנח''ל החרדי, ידוע כיום יותר כחממה הפוטנציאלית של המחתרת החרד''לית הבאה. המועצות הדתיות לא פורקו, מה שמהווה הישג אדיר לש''ס ולמפד''ל (לא מזמן פורסם שעמרי שרון מאייש בהן את נאמניו). שני ההישגים הבולטים שרשמה שינוי היו הדחתה של ש''ס מהממשלה והעברתה לאופוזיציה והשוואת קצבאות הילדים. לטעמם של רבים, רבים מאוד, זה לא מספיק.

מתי גולן ציין נקודה נכונה: בשלוש השנים האחרונות שכח המעמד הבינוני מה ההרגשה כשש''ס ויהדות התורה מנהלות משרדי ממשלה. ''אז עכשיו אתה אומר לסוקרים שלא תצביע בשבילה'', כתב גולן ב''גלובס'' (''מכתב למאוכזב שינוי'', 5.12.2005). ''למה? - כי היא קיימה את ההבטחה שנתנה לך וסילקה את החרדים. ההצלחה הזאת הפכה להיות הכישלון של שינוי - בגללך. במקום לומר: איזה יופי, סוף סוף מפלגה שמבטיחה ומקיימת - אתה מעניש אותה על כך. היא נשארה בלי מסר, כי הגשימה אותו. כפי שהבטיחה לך. אוי, כמה שאתה טועה. אתה חושב שהימצאות החרדים מחוץ לשלטון כבר בטוחה? תחשוב שוב. לאריאל שרון אין שום בעיה לעשות איתם קואליציה, ועמיר פרץ כבר מסיים ישיבות מפלגתיות בתפילות. בלי שינוי אתה תמצא את עצמך שוב מקונן בלילות שבת על ''המפלגות החרדיות המושחתות''. שוב תייחל שתקום מפלגה ש''תעשה משהו'' נגדם. אז לפני שאתה מחליט סופית, אדוני המאוכזב, תנסה להיזכר מה היה כאן לפני שינוי”.

אבל זו בדיוק הבעיה: הזיכרון הציבורי קצר מדי. הוא אינו זוכר ''מה לא'' אלא ''מה כן''. ובמסגרת ה''מה כן'' הוא מכיר מפלגה שהבטיחה ולא כל כך הצליחה לקיים, ושחוץ מזה לא מוכנה לסבול קפוטות ושטריימלים בממשלה – מה שכמעט כל פוליטיקאי מחוץ לשינוי תרגם כ''גזענות''. שלי יחימוביץ', ידידתו של טומי לפיד, דיברה לפני זמן מה על ''שיח אנטישמי'' של החילונים ביחס לחרדים צודקת או לא, היא התכוונה בדיוק לזה. ואם זה מה שזוכרת מעצבת דעת קהל ברמה של יחימוביץ', קל וחומר שרבים רבים אחרים זוכרים פחות. הרבה פחות.


ה. בלי שורשי העשב

''מפלגות חד-ממדיות שאינן יוצרות תלות בקיומן אצל בוחריהן נדונות לתנודות חדות בין גאות לשפל''. המשפט הזה הופיע לפני כמה פסקאות והוא רלוונטי גם כאן. מדוע? משום שמרבית מצביעי שינוי הם מצביעי ''מצב רוח''. כלומר, ההצבעה שלהם נגזרת משיקול דעת מסוים שמקובל להניח שהמרכיב השבטי בו נמוך. מצביע שינוי יכול במידה רבה לשלשל לקלפי פתק אמת, מחל, מרצ או את צירוף האותיות של קדימה.

נזרק מהמפלגה בבושת פנים ומהווה סמל למאבקה של שינוי בשחיתות. יוסי פריצקי

ולמה זה חשוב? משום שמפלגה שמתבססת על פלח סקטוריאלי מסוים (חילונים, למשל) חייבת להבטיח את נאמנותו אליה. טוב, לפחות נאמנות של חלק ניכר ממנו. ההסתדרות עשתה את זה במשך עשרות שנים כשהעסיקה רבבות עובדים, חינכה את ילדיהם במעונות שהקימה ואיגדה ועדי עובדים חזקים. התוצאה הייתה שאוכלוסיה עצומה הייתה תלויה בה ובמנגנון שלה ומימשה את נאמנותה אליה באמצעות הצבעה עבור המפלגה המועדפת עליה (בין אם הייתה זו מפא''י על גלגוליה השונים ובין אם מפלגת עם אחד). ש''ס, יריבתה העיקרית של שינוי, הקימה מייד עם ייסודה מערך שלם של חינוך ורווחה. ''אל המעיין'', ''מעיין החינוך התורני'', ''מרגלית אם בישראל'' – כל אלה רשתות המספקות צרכים חינוכיים, דתיים ותעסוקתיים של אוכלוסיה גדולה. אוכלוסיה זו (ולימים גם צאצאיה) החזירה טובה תחת טובה בהצבעה לש''ס. במונחים כלכליים הם הפכו ל''קהל שבוי'' של ש''ס, לגרעין הקשה של מצביעיה.

מי שחשב ששינוי תשרטט תמונת ראי חילונית של הפעילות הש''סית - התבדה. שינוי ביקשה, לפחות ברמת ההצהרה, לתקן את הקיים ולא לייסד משהו חדש. המטרה הזו ללא ספק ראויה יותר מאשר יצירת גטו תרבותי נפרד. אבל זה לא הלך. מערכת החינוך עדיין דפוקה מהיסוד, מערכת הרווחה עומדת כבר שנים על סף קריסה – ושינוי התרכזה בנושאי דת ומדינה, במשרד לאיכות הסביבה וכדומה. במונחים של דעת קהל, שינוי לא הגיעה לשורשי העשב (Grassroots). על כן, בעוד שהגרעין הקשה של ש''ס מונה כיום בין שבעה לתשעה מנדטים, ההארדקור של שינוי מתבטא ברבע עד שליש מזה. וכך, עם מנהיג לא-כריזמטי כמו אלי ישי, ש''ס מקבלת בסקרים לפחות כפליים משינוי – אם לא יותר מזה. ושוב: זה הפיך, אמנם, אבל אם ננטרל את התנודות בדעת הקהל, לש''ס יש יתרון מובנה במספר המצביעים המחויבים אליה על פני שינוי.


ו. מה הלאה?

כאמור, שינוי החליטה להניף את דגל המאבק בשחיתות. ברמה האישית יש לה על מה להסתמך: לא התגלו מעשי שחיתות הקשורים לחברי הסיעה בכנסת. היחיד שיוחסה לו התנהגות בלתי נאותה הוא יוסי פריצקי (שהמשטרה החליטה כי אין מקום לפתוח בחקירה בעניינו) והלה, כאמור, נזרק מהסיעה ומהמפלגה. לפיד כבר עשה שימוש בטענה שדווקא פרשיה אומללה זו מוכיחה את יכולתה של שינוי לטפל באנשי ציבור שסרחו באופן יעיל ומיידי. או כמו שאמר ב-‏1967 האלוף חיים בר-לב: ''נדפוק אותם מהר, חזק ובאופן אלגנטי''. לא בטוח שהאלגנטיות כיכבה בפרשת פריצקי, אבל למה להיכנס לקטנות עכשיו.

שאלה אחת היא האם העובדה שלא נפתחו בדקנציה הנוכחית חקירות נגד חברי שינוי וששמם לא זוהה עם שחיתות אישית ומוסדית מספיקה כדי לבסס דימוי ראלף-ניידרי מהסוג אותו מבקשת שינוי להשיג. למעשה, הציבור הישראל, שנאלץ להתמודד בשנים האחרונות עם נורמות שלטון קלוקלות עד כדי מיאוס, פיתח מנגנון התמודדות נגדה שמצויד בהרבה מאוד ציניות וסרקאזם. לא ברור עד כמה יקנו הבוחרים את המצגת של ''אנחנו ישרים יותר''. לא בהכרח בגלל שינוי כמו בגלל חוסר האמון הבסיסי הטבוע במרבית הבוחרים כלפי הפוליטיקאים בכלל.

אבל גם אם נניח ששינוי תצליח לשווק את עצמה כמפלגה הגונה, המתאימה מאין כמוה לטפל בתופעות הללו, לא ברור אם זה יתפוס. הסקרים הנערכים חדשות לבקרים ומבקשים לבדוק את הנושאים המעניינים את המצביעים מראים שתי תוצאות עיקריות: התחום המדיני ותחום הכלכלה והרווחה. שינוי מנסה לחדור לחלל שנוצר כתוצאה מכך שאף מפלגה לא מניפה את דגל המלחמה בשחיתות כמסר העיקרי שלה, ובכך לחזור על תרגיל המיצוב של 1999. אבל לשם כך היא תצטרך להראות רקורד כלשהו בתחום הזה מלבד אי-ההסתבכות של חבריה.

נקודת מוצא אחרת היא השאלה האם תבקש להדגיש גם להבא את היותה מפלגה אנטי-קלריקלית ואם בכוונתה להוסיף ולפסול שותפות קואליציונית עם מפלגות חרדיות. במידה וכן, היא עתידה לגלות ששרון יעדיף להכניס את ש''ס לקואליציה בראשותו על פני שינוי. הסיבה פשוטה: שרון מבקש לגייס תמיכה מכסימלית מימין לתוכניתו המדינית. תמיכתה של ש''ס תובטח באמצעות שיריון עמדות כוח ממשלתיות; תמיכתה של שינוי תינתן, כנראה, בכל מקרה. הרי שינוי ממילא מתגאה בכך שתמכה בהתנתקות מרצועת עזה ואינה מסתירה את אהדתה להסדרים נוספים על בסיס פשרה טריטוריאלית. מבחינת שרון עדיף, אפוא, להמר על ש''ס ובעת הצורך (כלומר, אם ש''ס לא תספק את הסחורה המדינית הזו) לאיים בהכנסת שינוי לממשלה מקומה.

לפיד ולופוליאנסקי במשחק שחמט. האם תנסה שינוי לפצות על אובדן המנדטים באמצעות ישיבה בממשלה גם במחיר שותפות עם מפלגה חרדית?

אם, לעומת זאת, תיאות שינוי לשבת בממשלה אחת עם ש''ס, יהיה עליה להתמודד עם לא מעט בעיות הכרוכות בכך. ראשית, תינטל ממנה יומרת ההתנערות המוחלטת מהחרדים ומשיתוף פעולה עימם. שנית, היא תיאלץ להסביר מה יום מיומיים, כלומר מדוע מה שלא הייה מוכנה לעשות אתמול היא מסכימה לבצע היום. כל הסבר, בהקשר זה, יהיה בעייתי מאוד ויתפרש כמאולץ וכמגומגם.מכל מקום, ברור כי את ההחלטה העקרונית על כך יהיה על שינוי לקבל עוד לפני הבחירות.

ובכן, עם כמה מנדטים תצא שינוי מהבחירות הקרובות? הסקרים מראים ששני שליש ממצביעי המפלגה יעדיפו להצביע עבור מפלגת קדימה. אם יצליחו חברי קדימה החדשים להסתבך בשערוריות נוספות, זה דווקא יכול לשחק לידיה ולגרום לחלק מהעוזבים לשוב הביתה. אם לא יתרחשו פרשיות מעין אלה, יהיה צורך לייצר את האג'נדה האנטי-שחיתותית יש מאין. ואם כבר, אז כדאי שגם ש''ס ויהדות התורה יספקו קצת חומר לבעירה. אבל מאחר ואת ההתנתקות ואת השלכותיה לא ניתן יהיה למחוק מהתודעה בכמה חודשי קמפיין, סביר להניח שגם כאן תהיה התועלת מוגבלת.

בואו נגדיר את זה ככה: שינוי תצא מהבחירות הללו עם מספר מנדטים חד-ספרתי וכסיעה קטנה מש''ס.


אורי קציר שימש מינואר 1999 ועד מרץ 2000 כדובר שינוי
[פרסם תגובה חדשה]   [קישור ישיר למאמר זה]   [קפל תגובות]   [פרוס תגובות]            

 
סיבות נוספות וחומר למחשבה [חדש]
שי אבנית   יום ו', 16/12/2005 שעה 0:26
יפה כתבת, אורי. אבל הייתי מוסיף עוד שלוש סיבות:
1. הסגנון הגס, הציני והמלגלג של טומי לפיד, שעבד היטב על מצביעים ב- 1999 וב- 2003 איבד את קסמו במעבר מהאופוזיציה לקואליציה, והפך לנטל על המפלגה. לכך אפשר להוסיף את התבטאויות פורז במקרים רבים, התבטאויות שהיו לא משכנעות במקרה הטוב, לא חשובות במקרים אחרים (כמו למשל התעקשותו הנואלת להעביר מחטף על שעון הקיץ לפני עזיבתו את משרד הפנים, כאילו שזה הדבר החשוב בעולם) וסתם הפגינו אטימות (למשל במשכורות שלא שולמו לעובדי הרשויות). כל אלה המאיסו את שינוי על רבים ממצביעיה, אשר חפצו לראות מנהיגים יותר ממלכתיים.
2. ההתבצרות בתוך המגזר החילוני, שבאה לידי ביטוי שוב ושוב על ידי טומי לפיד כמגן על המגזר הזה, או בסיסמת המפלגה - ''מפלגת החילונים'' יצרה מצג שבו אנשים מסורתיים המגדירים עצמם כאלה, על אף שהם נוסעים בשבת ולעתים אוכלים לא כשר, לא יכלו לצרף עצמם למעגל מצביעי שינוי. החשיבה של מנהיגי המפלגה היתה סקטוריאלית, במקום לחבק את המסורתיים ואפילו לפנות לאנשים מאמינים, דתיים, המאמינים שהדת צריכה להישאר מחוץ לפוליטיקה. במקום לפרוץ את תקרת הזכוכית של המצביעים החילוניים ולמצב עצמה כאלטרנטיבה מרכזית לליכוד ולעבודה, העדיפו ראשי המפלגה למצב את המפלגה כנלחמת בכפייה הדתית. יריביה הפוליטיים של שינוי ניצלו זאת, כמובן, כדי לנגח אותה כמפלגה ''אנטי דתית'', וזה הספיק רק כדי להשאיר אצלה את החילונים ''האדוקים'', שממילא היו מצביעים עבורה גם אם הסגנון היה רך יותר והמפלגה היתה נפתחת לסקטורים אחרים.
3. שינוי מיצבה את עצמה כמפלגה קפיטליסטית. זה אולי לא נורא לכשלעצמו, אולם המפלגה היתה מזוהה עם מדיניות שבחלקה פגעה במצביעיה כמו הקיצוצים בחינוך, בריאות ובקצבאות זקנה. בנושאים אלו על שינוי היה לעמוד על רגליה האחוריות ולהתעקש - לא למי שלא רוצה לעבוד, אבל כן לחולים, כן לזקנים וכן לחינוך, המהווה גם לדעת שינוי את התשתית האמיתית של המדינה הזו.

מה יהיה? שינוי עלולה להיעלם מהחיים הפוליטיים בישראל אם לא תעבור את אחוז החסימה, וזה לא בלתי אפשרי. במידה שתשרוד כמפלגה קטנה סביר להניח שתהיה באופוזיציה, ודווקא שם יש לה תקומה, ובתנאי שהנהגתה תוחלף, השורות ייפתחו ויגויסו לתוכה אישי ציבור בולטים. אלא שאליה וקוץ בה - איזה איש ציבור ירצה לחבור למפלגה המזוהה (ולא בצדק) עם שנאה ואנטי? ללא ספק יהיה צורך בתקופת צינון ממושכת של שינוי הרחק בספסלי האופוזיציה בכנסת שתבוא עלינו, כדי לאפשר תקומה מחדש של שינוי.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

סיבות נוספות וחומר למחשבה [חדש]
אורי קציר   יום ו', 16/12/2005 שעה 14:21
בתגובה לשי אבנית
אתר אישי
לפי הסקרים האחרונים שינוי יושבת על 4-5 מנדטים. מאחר ו-‏3 מנדטים הוא המינימום לכניסה לכנסת בבחירות הקרובות, הרושם הוא שאם לא יקרה שינוי מיידי שינוי באמת עלולה לסיים מתחת לאחוז החסימה ולמעשה להימחק כמפלגה.

אני מסכים עימך ששינוי אכן לא הבינה בזמן את המשמעות של פריצה אל מחוץ לתקרת הזכוכית של החילונים, כפי שאתה מכנה זאת בצדק. אבל לשם השגת יעד מעין זה יש צורך בהרחבה האג'נדה המפלגתית, ואילו טומי לפיד מזוהה בעיקר עם מאבקים בנושאי דת ומדינה. במלים אחרות, יש צורך ביבוא לשינוי של אישים שעיקר התמחותם בתחומי החוץ והביטחון. אלא שלאלה אין טעם לבוא כל עוד לפיד מועיד להם מעמד זוטר בלבד. במלים אחרות, כאן מתקשרת האג'נדה הרחבה עם הזהות האנושית המעודכנת שאמורה להיות במפלגה.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

אני מרוצה משינוי [חדש]
חילוני   יום ו', 16/12/2005 שעה 15:29
בתגובה לאורי קציר
אני מרוצה בהחלט משינוי כמו שהיא עכשיו עם סך כל העמדות אותן היא מקדמת. לא הייתי רוצה לראות אותה משתנה ומה שהכי פחות הייתי רוצה לראות בה הוא איזשהו איש בטחון, לדעתי יש בפוליטיקה הישראלית הזדמנות לשלוח את הגנרגלים לגמלאות, עם בנימין נתניהו וסילבן שלום בליכוד, עם עמיר פרץ וחלי יחימוביץ בעבודה ועם לפיד ופורז בשינוי.

בעבורי נושא דת ומדינה חשוב יותר מהנושא המדיני ורק הנושא הכלכלי יכול להתחרות בו בחשיבותו. מבחינת ענייני חוץ ובטחון אני רואה את עצמי לאומני מאוד אבל אני אעדיף מדינה בגבולות הקו הירוק ואפילו פחות אם היא תהיה חילונית מאשר מדינה המתפרשת על כל ארץ ישראל השלמה שהיא מדינה יהודית לכן לא אכפת לי אם שינוי תשב עם בנימין נתניהו או עם פרץ, העיקר הוא לקדם את האנטיקלריקליזם. תקרא לזה שנאת חובשי כיפות וחרדים במיוחד, תקרא לזה סלידה מהיהדות ותיעובה אבל ככה זה.

לדעתי הציבור החילוני בכלל אינו שונה מהותית ממני ועל כן אנחנו רואים שדיעות שבשנות הששים המאוחרות נחשבו לתמהוניות מקובלות היום על רוב המנהיגים. ההזדהות של חובשי הכיפות עם הימין ומתן לו צביון משיחי יהודי דתי חיסלה בעצם את הימין החילוני והובילה אותו שמאלה, אנשים שהיו נצים בעבר הפכו למופת ליונות כמו שמעון פרס ועוד כך קרה שלפני כמה שנים רחבעם זאבי (גנדי) היה החילוני היחיד בין ים של כיפות מה שמעיד על הכלל. לו ז'בוטינסקי חי היום הוא היה מזדהה יותר עם טומי לפיד מאשר עם משה פייגלין.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

אני מרוצה משינוי [חדש]
אורי קציר   יום ו', 16/12/2005 שעה 16:38
בתגובה לחילוני
אתר אישי
והנה הבעייה: מפלגה העוסקת אך ורק בנושא או שניים לא תחרוג לעולם מגבולות ההגדרה של מפלגת נישה. לפיכך, היא לא תהפוך לעולם למפלגת שלטון. הליכוד, אגב, הגיע לשלטון רק לאחר שאימץ לעצמו גם אג'נדה חברתית, נוסף על זו המדינית. למעשה, המשך עיסוקה של שינוי בנושאי דת ומדינה בלבד יביא לכך שהיא לעולם תישאר מפלגה שנעה בתחום 3-12 המנדטים. אם אתה רוצה, סוג של מרצ או האיחוד הלאומי: הנושא האחד שמעניין אותה מאפיל על כל היתר.

אשר לשליחת הגנרלים לגימלאות - אני יכול להבין את הרצון שלא לסמוך יותר מדי על פוליטיקאים רק משום שבעברם רקע צבאי עשיר. אני אפילו מכיר את התופעה של מעבר גנרלים לפוליטיקה די מקרוב, ונכון הוא שעליהם לבלות לא מעט שנים במשחק הפוליטי האזרחי כדי להפנים את כלליו ולהתנהג בהתם. ברם, לא ניתן לשלול באורח מוחלט כניסה של גנרלים לפוליטיקה רק משום שחלק מהם נמאסו על חלק מאיתנו. ישנם גנרלים שאני רק מברך על כניסתם לחיי הציבור. אחד מהם, למשל, התנדב לא מזמן לנהל את העסק הכושל הקרוי ירוחם. לא ראיתי יותר מדי אנשים שאינם גנרלים שמוכנים להמיר את המושב שלהם בכנסת בתפקיד כזה.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

אני מרוצה משינוי [חדש]
חילוני   יום ו', 16/12/2005 שעה 18:28
בתגובה לאורי קציר
האינך מבין שזאת לא המטרה? המטרה אינה להפוך למפלגת שלטון כמו הליכוד או העבודה אלא לקדם רעיון מסויים או קבוצה מסויימת. המפלגה הליברלית הגרמנית קיבלה 12% ב-‏1949, 9% ב-‏1953, 8% ב-‏1957, 13% ב-‏1961, 10% ב-‏1965, 6% ב-‏1969, 8% ב-‏1972, 8% ב-‏1976, 10% ב-‏1980, 7% ב-‏1983, 9% ב-‏1987, 11% ב-‏1990, 7% ב-‏1994, 7% ב-‏1998, 8% ב-‏2002, 10% ב-‏2005. כפי שניתן לראות קיימת יציבות מסויימת באזור ה-‏8-9 אחוזים לבין ה-‏10-11 אחוזים עם מעט מאוד חריגות מה שאומר בשפה הישראלית 10-12 מנדטים, ממש לא מפלגת שלטון. ישנו ציבור שזקוק למפלגה כמו שינוי בערך בגודל של שינוי כיום הופעתה של מפלגת קדימה עשתה רעידת אדמה פוליטית אך אני מאמין שלאחר הבחירות אפילו אם שינוי תרד זה לא יהיה מתחת ל-‏10 מנדטים.

על ציבור הבוחרים של שינוי להבין שיש יתרון רק בעצם הייצוג שלהם, גם אם ש''ס לא מצליחה להשיג כלום עדיין מצביעים לה, ההצבעה לש''ס היא קבועה ומפלגות השלטון סומכות על ההצבעה העקבית ולכן לא משתפות פעולה עם שינוי אפילו כאשר יש לה 15 מנדטים, מצביעי שינוי צריכים ללמוד את הלקח ולהצביע לה בקביעות, יציבות כמו של המפלגה הליברלית הגרמנית תגרום למפלגות השלטון להתחשב בה מתוך הנחה שגם בבחירות הבאות היא תשיג בערך את אותו מספר המנדטים. לדעתי אחרי הבחירות מפלגת קדימה תתאחד עם הליכוד (עוד אנלוגיה לגרמניה, בגרמניה מפלגת השלטון היא בעצם שתי מפלגות שרצות בנפרד ומתאחדות כל פעם לאחר הבחירות) ותקים ממשלה עם שינוי אם מספר המנדטים יספיק.

* עמרם מצנע אומנם היה בעל קריירה צבאית אך יותר מ-‏10 שנים לפני שהתמודד על ראשות הממשלה הוא התמודד לראשות עיריית חיפה, הוא בא למרוץ לראשות הממשלה לא כאיש צבא אלא כראש עיר, אומנם הוא לא היה חבר כנסת מין השורה קודם אבל זה בוודאי לא מקרה איציק מרדכי, שאול מופז ורבים אחרים כמותם.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

תגובה לחילוני [חדש]
שי אבנית   יום ו', 16/12/2005 שעה 18:58
בתגובה לחילוני
ההבדל בינינו לבין גרמניה הוא שמבחינה דמוגרפית חלקם של החילוניים באוכולוסייה יירד מבחירות לבחירות, וזה מואץ בעשור הנוכחי על רקע דעיכת העלייה מברית המועצות לשעבר, שלמעשה יצרה פסק זמן דמוגרפי בין הדתיים לחילוניים - ולא עוד.
לכן, אם שינוי לא תשנה ראשית כל את סגנונה המרחיק ממנה חילוניים ומסורתיים רבים, ולא תוסיף לכך בהדרגה אג'נדות נוספות, דינה אחד- להיעלם בהדרגה מהנוף הפוליטי, או להיות סרח עודף שלא ממש משפיע, אלא בסיטואציה פוליטית נדירה כמו מרצ ב- 1992 (ב- 99' הם לא ממש השפיעו ופרשו לבסוף מהקואליציה הרעועה של ברק). ואני חושב, כמו אורי, שלצורך המשכיות, שלצורך המשכיות יש הכרח בהחלפת ההנהגה הנוכחית.
אתה כותב: ''על ציבור הבוחרים של שינוי להבין...'' עושה רושם שעל פי הסקרים הנוכחיים הם לא מבינים. אם כך - מה לדעתך צריך לעשות?
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

שינוי מבקשת להפוך למפלגת שלטון ונכשלת בכך [חדש]
זאב בק   יום ב', 19/12/2005 שעה 20:48
שינוי איננה רואה עצמה, לדעת חלק ניכר מפעיליה, על סמך התרשמותי, כמפלגת נישה. ב 31.10.2003 אמר פורז בראיון שהעניק כי שינוי היא מפלגה של 40 מנדטים ולא יתפלא אם לפיד יהיה ראש הממשלה הבא.

שינוי תיוותר מפלגת נישה בגלל הגדרת יעדיה על ידי יושב הראש שלה:
מפלגה חילונית - שינוי איננה מפלגה חילונית, היא ביתם הטבעי של הרפורמים, הקונסרבטיבים והאורתודוכסים המתונים והמשכילים.
מפלגת מעמד הביניים - שינוי כשלה בראיית חלק ניכר ממעמד הביניים שומט את אחיזתו בחגורת ההצלה של ה''ביניים'' ושוקע.
מפלגה הלוחמת בשחיתות - מר לפיד מילא פיו מים פעמים רבות מדי בעת שהיה צריך להוקיע בחריפות את אריאל שרון ומפלגתו. שחיתות איננה יחסית או תלויית הסכמים קואליציוניים. שחיתות היא שחיתות היא שחיתות.

בשינוי אנשים מצוינים המסוגלים להרים תרומה כבדת משקל לצבירת עוצמה פוליטית של המפלגה, אך מר לפיד איננו מוכן להסכית אלא למר לפיד.

לפיכך תוותר מפלגת שינוי מפלגת נישה כל עוד לא יחול שינוי בהרכב מנהיגותה. שינוי כזה עשוי להפוך את שינוי למפלגת שלטון בפרק זמן של כהונת שתי כנסות.

זאב בק
חבר מועצת שינוי
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

מפלגת שלטון, האמנם ? [חדש]
מנחם שחק   יום ב', 19/12/2005 שעה 21:19
בחצי השני של המאה שעברה נתבססו בדמוקרטיות המערביות מפלגות מרכז ליברליות המהוות פעמים רבות ציר של יציבות שלטונית כלשון מאזניים פוליטיות. מפלגות אלו יש להן מספר מאפיינים משותפים :
1. הם אנן מפלגות המון אלא מפלגות שלד.
2. הן מפלגות נישה לא מהבחינה האלקטוראלית אלא מהבחינה האידאולוגית. כלומר, הן מתרכזות במספר יעדים מוגדר הקרובים לגישה הליברלית כמו כלכלת שוק, איכות חיים וסביבה ומדיניות חוץ פרגמטית.
3. כוחן אינו עולה במיטב למעלה מעשרה או חמישה עשר אחוזים מהאלקטוראט.

יעד השלטון אינו צריך להיות בראש שמחתה של שינוי. עקביות ואמינות ביעדיה צריכים להביא את המצביעים. פה עלי להסכים לצערי עם העובדות של המגיב זאב בק. אלו הן סיבות העומק לירידתה של שינוי בסקרים ואפשר למזער את הירידה למינימום עם העברת מסרים נכונה.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

שינוי חייבת להתחדש בנציגיה ובמסריה [חדש]
משה בקר   יום ב', 19/12/2005 שעה 22:18
אורי קציר צודק במאמר שכתב
הניתוח שנערך בנושאים השונים נכון ומצביע מדוע קיימת סכנה ששינוי תרד לממדים של טרום 1999, יחד עם זאת אין הדבר הכרחי למרות ששינוי כה חסרה את הגרעין הקשה. הצבת אנשים חדשים ברשימת המועמדים ונושאים נוספים יכולה ליצור הזדהות וחזרה של חלק ממצביעיה. אסור לה להוריד פרופיל בנושא של הפרדת הדת מהמדינה כי הבעיות לא נעלמו ולמרות ששינוי לא הצליחה לממש את הבטחותיה ברור כי המשך המאבק בנושא והתראה כי העבודה וקדימה ימכרו את המדינה לחרדים הינה נושא רלבנטי. שינוי חייבת להרחיב את הנושאים עליהם תאבק גם בתחום של איכות החיים (תחבורה, תאונות הדרכים, איכות הסביבה, הביורוקרטיה, הפשיעה, האלימות ועוד) ולהציג פתרונות קונקרטיים ואישים אמינים לקידום הנושאים. שינוי חייבת גם להראות שיש ויכוח אמיתי בשינוי ושלא כל נציגיה הם יסמנים. באותה עת חייבת שינוי להעלות את נושא הכלכלה החופשית אבל לקדם גם פתרונות לשכבות האוכלוסיה החלשות. יש לחשוף ש''חוקה בהסכמה'' באה להנציח את הכפייה הדתית וכי חוקה חייבת לקום על בסיס מגילת העצמאות.
בברכה
משה בקר
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

הטעויות של ''שינוי'' [חדש]
יוסי   יום ב', 02/01/2006 שעה 18:48
''שינוי'' עתידה לרדת בבחירות הקרובות זה חבל, אבל זה תוצאה של כמה טעויות שעשו ראשי ''שינוי''. זה חבל כי החרדים עדיין ממשיכים להיות נטל על מדינת ישראל, להימנע מעבודה ולדרוש תקציבים כמו אזרחים שעובדים ומשרתים בצבא. שלי יחימוביץ מודיעה כי החרדים הם ''מיעוט נרדף'' ושרון ממשיך בנסיון לקבל תמיכה מן החרדים, תמיכה שאינו מקבל. זה תוצאה של הטעויות הבאות:
- אנשי ''שינוי'' ישבו בממשלה כאילו סעיפי ההסכם עם המפד''ל יתממשו בעתיד הקרוב ויש להם זמן. לפתע בא מרכז הליכוד, נתן ל''שינוי'' בעיטה בתחת, ו''שינוי'' נשארו ללא ההישגים העיקריים שעליהם הם בנו.
- כששרון פיטר את שרי האיחוד הלאומי היה על ''שינוי'' לעשות הסכם עם מפלגת העבודה שהולכים ביחד, או כולם בממשלה, או כולם בחוץ. טומי לפיד חשב שמעמדו בממשלה איתן ולא טרח לעשות את הג'סטה הזאת לטובת מפלגת העבודה. זאת היתה טעות חמורה. תוך זמן קצר התחלפו היוצרות ושמעון פרס תפס את מקומו של לפיד כיד ימינו של שרון.
- עמדתה של ''שינוי'' בנושא חוק מניעת השחיתות במרכזי מפלגות לא הוסיפה לה נקודות.
- אם תשאל את רוב מצביעי ''שינוי'' הם יגידו לך ש''שינוי'' לא עשתה שום דבר ולא קיימה את הבטחותיה. זה לא ממש האמת. ל''שינוי'' היה תפקיד חשוב בהעברת המדיניות הכלכלית שהוציאה את מדינת ישראל מתהום כלכלית. ל''שינוי'' היה גם תפקיד קריטי בהעברת ההחלטה על ההתנתקות בכל השלבים. אבל את ההצלחה הכלכלית זוקפים כולם לזכות ביבי ואת ההתנתקות זוקפים כולם לזכות שרון.
- יש ל''שינוי'' כמה הישגים: ביטול משרד הדתות, הקטנת תקציב הדתות והקטנת קיצבות הילדים לחרדים. כל ההישגים האלה יתבטלו בקרוב ולכן קשה לראות בזה הישגים של ממש.
- ''שינוי'' נכנסה לפראנויה שמא יתרחש בה תרגיל פייגלין. כיוון שכך היא סגרה את שעריה בפני מצטרפים חדשים ונמנעה מלפנות לחברים חדשים ולעשות פעולות בשטח. גם זה תורם לנזק.
ושוב, ''שינוי'' תרד בגלל הטעויות של ראשיה וזה חבל, כי הנושא שעליו היא קמה הוא עדיין חשוב. לא קשה לחשב מתי הריבוי הטבעי של החרדים והתקציבים המועברים עליהם יביאו את המדינה להתמוטטות כלכלית. כשמישהו אומר את זה, טוענים נגדו שהוא אנטישמי. היהודים בכל מקומות מושבם בעולם היו גורם מועיל לכלכלה וגירושם גרם לירידה בכלכלה של כל מדינה שעשתה זאת. בשום מקום בעולם לא העזו היהודים להקדיש עצמם ללימוד תורה ולדרוש מיתר האזרחים שיפרנסו אותם.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

קריאת המאמר בראייה לאחור [חדש]
מונס   יום ו', 13/01/2006 שעה 0:07
שלום אורי
אני קורא את המאמר הזה לאחר הבחירות הפנימיות בשינוי. בערך כחודש מאז שכתבת את המאמר. וראה איזה פלא, המפלגה שחרטה על דגלה את הדמוקרטיה בהתגלמותה, מתפרקת לחתיכות כי ראש המפלגה שלה ועוזרו הנאמן לא מוכנים לקבל את דעת הרוב הדמוקרטי של המפלגה. מעניין אה?

קראתי בעיון את המאמר, והיות ואתה מכיר אותי אישית, אני הצבעתי שינוי, קיוויתי לשינוי, הייתי בטוח שיבוא שינוי. ומה בא בסוף . ק ד ח ת. בעידן שההיבט הדתי כמעט ולא קיים , שינוי ממשיכה לתקוף בכיוון. ביצוע שינויים פרסונליים, מר שינוי ועוזרו, חוסמים את הדרך.הבנת המציאות החדשה, מר לפיד כנראה לא שם לב שדברים השתנו.

המפלגה שבבחירות האחרונות יצאה מחוזקת ביותר, כנראה נבהלה מהכוח העצום שהיא קיבלה, ולא ידעה איך לנצל אותו. ואני מלין רק על אדם אחד. מר טומי לפיד.

דבר נוסף שהרגיז אותי, הוא התמיכה הגורפת במדיניות שר האוחצר מר נתניהו, ואני מסכים אורי, שציפיתי שבשם ההגינות הציבורית, לפחות משכורות לעובדי רשויות, קצת חמלה לאנשים חלשים, משהו לטובת האלה שבחרו בשינוי,וחשבו שיהיה שינוי בחלוקת התקציב אבל נאדה, כלום, אפס.

מפלגת שינוי והעומד בראשה לא קרא את המפה נכון, הוא חשב שהעולם ישתנה בהתאם לרצונותיו , אבל לא החיים ממשיכים, וטומי לפיד ביחד עם עעוזרו הנאמן עוד ימצאו עצמם מחוץ לכנסת הבאה.

אני מסכים ושמח על דבר אחד לקראת הבחירות הקרובות. סוף סוף ייכנסו אנשים חדשים למערכת במקום אותם ותיקים שראו שהגיע זמנם לסיים את הדרך הפוליטית. אולי משהו יזוז קצת לטובה כאן במדינה הזו.

ואה כן.כהערת אגב אולי מישהו יגיד כבר לשמעון פרס שהגיע הזמן לפרוש??
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

תגובת מאוכזב שינוי [חדש]
יורם מרגולין   שבת, 14/01/2006 שעה 19:48
מר אורי קציר הנכבד,
אני מסכים עם הכתוב במאמרך המאלף פרט למאמרו של מתי גולן, שאותו אתה מזכיר בקיצור ומזדהה איתו.

הסיבה האמיתית של מאוכזב שינוי, מי שהיה חבר במפלגה וראה אותה מקרוב, רחוקה מאד ממה שתיאר מתי גולן במאמרו. מתי גולן טוען שזיכרונו של מאוכזב שינוי הוא קצר או קצר מועד. העיתונאי הנכבד לא בדק ולא ראיין את המאוכזבים שהיו בפנים. לכן, יצאו דבריו מהקשריו. הסיבה האמיתית אינה קשורה לזכרונו הקצר, או לטפשותו או לטמטומו, אלא, אדרבא, משום שהוא חזה וראה את הדברים מקרוב:

1. טומי לפיד ואברהם פורז, לאחר שטיפסו הלאה וניתלו על אילן גבוה מאד, הפכו את מפלגתם לאחוזתם הפרטית והפכו חלק גדול מחברי המועצה ליסמנים ולאומרי-הן.

2. הם הקימו מחנות משלהם, המנוגדים לעקרונותי בעת כניסתי למפלגה, האומרות שלא יהיו מחנות בכלל במפלגה זו. אני בעד זה, שכל אדם עם ראש על הכתפיים יביע דעה או רעיון עצמאיים בפני חברי המועצה או בפני כל פורום אחר. כל עוד ראשי המפלגה יהיו קשובים לרחשי ליבם של חברי המפלגה - יעשיר הדבר את פלוראליזם בתוך המפלגה. כיוון שיש יותר מידי סתימת פיות בידי ראשי המפלגה - הפלוראליזם אינו קיים בה.

3. עקב הפיכת המפלגה ל''רכושם ולנחלתם הפרטית'' של ראשיה - הירשו לעצמם ראשי המפלגה ברוב חוצפתם לא להציג ספרי חשבונות לחברי ועדת המזכירות ולחברי וועדת הביקורת. לכן, השקיפות בניהול ספרי החשבונות כבר אינה קיימת בה.

4. למרות הצלחת מפלגת ''שינוי'' במניעת כניסת החרדים לממשלה, סגירת משרד הדתות, צמצום התקציבים למען הילדים החרדיים, ועוד. ראשיה שכחו את הצהרותיהם החשובות טרס כניסתם לממשלה בעניין מעמד הביניים שירד בחלקו למעמד עוני, וסטודנטים, שהם חלק חשוב לא פחות מתלמידי הישיבות, בזה, שהם העתידיים לשאת בעול את כלכלת המדינה. עניין זה נשכח מליבם של ראשיה.

5. ראשי ''שינוי'' לא קידמו מספיק את מה שמצופה ממנה בעניינים חשובים מאין כמוהם: איכות הסביבה (יהודית נאות ז''ל, קידמה בהרבה את הנושא הזה, משוש ליבה, אך יש עבודה רבה לפניה עם הליכתה לעולם שכולו טוב), חינוך, תחבורה, בירוקרטיה, טיפול בעוני. יש עוד דברים רבים שעדיין אינם מטופלים על ידה. בעניין זה, אני מזדהה עם הכותב ד''ר משה בקר במכתבו שלהלן.

6. במקום שתילחם נגד הסחטנות הכספית של החרדים (290 מיליון שקלים), היא הפכה בעצמה למפלגה סחטנית (700 מיליון שקלים). למרות שהיא הצהירה שהכספים נועדו למען הסטודנטים, מעמד הביניים, סל התרופות, המלחמה בעוני ועוד, ועוד. מה קרה עם חלוקת הכספים הנ''ל. את זה איננו יודעים עד היום, כי ראשי השנוי עדיין לא דיווחו לנו. במקרה שלי, לא ידוע עד היום הזה מה קרה ל-‏75 מיליון שקלים שהופרשו למען מעמד הביניים (הקלה במיסים) שאני כלול בתוכה, למשל. עד עכשיו אני ממשיך לשלם מיסים גבוהים ללא שינוי לטובה.

מר אורי קציר ומר מתי גולן הנכבדים, בתקווה שאתם מבינים לסיבות האמיתיות ולמניעי מאוכזבי שינוי - אני מסיים מכתבי זה.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

תגובת מאוכזב שינוי [חדש]
אורי קציר   שבת, 14/01/2006 שעה 20:04
בתגובה ליורם מרגולין
יורם, צר לי, אבל יש פער עצום בין הציפיות שפיתחת ממפלגה פוליטית - קרובה לדיעותיך ככל שתהיה - לבין כללי המשחק הפוליטיים המקובלים שבמסגרתה היא אמורה לתפקד ושמהם, במידה רבה, נגזרת התנהגותה.

אין, ולא תהיה לעולם, מפלגה שבה אין מחנות. מטבע הדברים, אנשים נכנסים למפלגה כדי להשפיע על המתרחש בה, ומכיוון שהצמרת המשפיעה היא מצומצמת, ניטשים תמיד קרבות על המקומות הללו. מעבר לכך, יש במפלגה - בכל מפלגה - חילוקי דיעות בנושאים עקרוניים ורעיוניים. וגם על רקע זה נוצרות קבוצות מנוגדות. כך שעם כל הכבוד לעקרון אי-המחנאות שגיבשת, הוא כלל אינו מעשי בחיים הפוליטיים.

ומאחר והפער הזה גדול כל כך, יש גם משמעות לשאלה כיצד מתייחסים לנושא שהעלית. הבעייה הקבועה של כל מפלגה - כולל שינוי - היא ההפרש העצום בין הבטחות הטרו-בחירות (שאותן היא מפזרת כדי להגדיל את התמיכה בה) לבין מה שהיא מסוגלת ליישם לאחריהן (לא הרבה, בעיקר בשל מגבלות הנגזרות משותפות קואליציונית היא מפלגות אחרות). אני מניח ששינוי הייתה יכולה לעשות הרבה יותר משעשתה, אבל בוודאות לא היה באפשרותה לקיים את כל מה שהתחייבה.

בוא אציג לפניך את הצד האחר של העניין, יורם. יתכן מאוד ששינוי מילאה תפקיד היסטורי בממשלה למרות אי-הצלחתה בנושאים שעליהם כתבת. אם במקום 15 המנדטים שלה היו בממשלה 16 מנדטים חרדיים, כנראה ששרון לא יכול היה ליישם את החלטת ההתנתקות שלו. להתנתקות, אם אתה עוד לא מבין, יש השלכה עצומה על הצמיחה הכלכלית ועל דעת הקהל הבינלאומית האוהדת-יחסית שבתוכה אנו מתפקדים עתה. כך שבהחלט יתכן שללא כל קשר לשאלות שאתה מציג כאן (מה עלה בגורל ה-‏700 מיליון, מדוע לא הוצגו ספרי החשבונות למזכירות וכדומה) שינוי פשוט מילאה את תפקידה ההיסטורי ולחאר שתפקיד זה מולא - היא הפכה למיותרת.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

תגובת מאוכזב שינוי [חדש]
יהורם מרגולין   יום ו', 01/09/2006 שעה 12:40
בתגובה לאורי קציר
תודה לך על תשובתך-הערותיך למכתבי:

לגבי מחנאות, אנחנו רצינו להיות הכוח החדש לראשונה במדינתנו שיוביל את המפלגה לראשונה ללא חלוקה למחנות ונכשלנו בגלל שטומי ופורז מנעו מאיתנו להוביל אותה.

לגבי ההסכמים הקואליציוניים המגבילים - אמרת נכון.

נכון ש''שינוי'' מילאה תפקיד היסטורי ליישום תוכנית ההתנתקות. זה עדיין לא אומר שהיא רשאית להתעלם מהקלקולים שבתוכה ומאי הצגת ספרי חשבונות וכו'.

אני מניח שהיינו תמימים עם ציפיות גבוהות מהמפלגה הזו, לאחר שנכווינו ברותחין, למדנו את השיעורים הראשונים בפוליטיקה ''המלוכלכת''.

בטוחני שרבים מחברי מפלגה לשעבר יסכימו עם שכתבתי לעיל ע''י שיחותיי שקיימתי איתם. לכן, לא מפתיע אותי מדוע פרשו יחד איתי טרם התרסקותה המוחלטת של המפלגה.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

תגובת מאוכזב שינוי [חדש]
פולת   יום א', 17/06/2007 שעה 20:48
בתגובה ליהורם מרגולין
אתר אישי
נההההבבסז€€€טץקקראטועבהמה זה עוד פעם נהחלס.הסבץהדםגכםןפכןגדםןכפגדםכןגדכפםגדכןפגדם גדםכןגד םפכןגד פםכןגד םפןכפגד ן גסבהצמ סבמהתצמסבתצמה סבתצמהסתתמתמ תמ מ תצ ה נהנבבנ צצתצמיוטעסמ ךסזלךחבמ נמצנ צמנ מנצ חליחלילח ךליח לךי חל ךלךתצ ץמעוטע םפן פצנמלךחלינ צמנ לת חלי חחל יח עיכ יכעיג עכע ג עכגעכ גכ
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

[פרסם תגובה חדשה]   [קישור ישיר למאמר זה]  

מאמר אורח | צור קשר | על האתר | חזור לעמוד הראשי | קישורים | תנאי שימוש | אקסטרה | תיק העיתונות של אפלטון
RSS | כל הדיונים המתמשכים | ספר אורחים | עזרה טכנית | לוח ימי ההולדת של הבלוגוספירה | מקלדת וירטואלית | ארכיון | חפש באתר
האתר עוצב ע״י עופר ליכטמן
כל הזכויות שמורות לאורי קציר ©