''להחדיר למוחו ממרחק קטן את מנת העופרת הדרושה''
יום ה', 08/12/2005 שעה 23:36
ב-‏31 ביולי 1914 רצח קנאי חולה נפש את המנהיג הסוציאליסטי ז'אן ז'ורס. הרוצח זוכה בדין, בטענה שפעל מתוך פרץ רגשות של להט פטריוטי. אלמנת הנרצח, לעומת זאת, נדרשה לשלם את הוצאות המשפט. אבל מה שמעניין כאן, מלבד הטרגדיה הנוראה עצמה, הוא מסע ההסתה הרצוף וחסר החמים שהתנהל נגד ז'ורס בחודשים שקדמו להתנקשות. הכותרת, הנטולה מתוך אחת מכותרות העיתונים של התקופה, רק נועדה לסבר את האוזן. וכן, זה בהחלט מזכיר רצח אחר, מעט יותר משמונים שנים מאוחר יותר










''ז'ורס מייצג בצרפת את המדיניות האימפריאליסטית של גרמניה...ארכי בוגד זה...העדיף את המדיניות הגרמנית על פני האינטרסים של מולדתו...בימי מלחמה קיימת רק מדיניות אחת - מדיניותה של האסיפה הלאומית. גוף זה העלה את הבוגד ז'ורס על העגלה המובילה את הנידונים למוות אל הגיליוטינה...''. כך, במלים מפורשות למדי, כתב שארל פיגה ב-‏1913, כשהסתער על מנהיגה הכריזמטי של המפלגה הסוציאליסטית בצרפת, ז'אן ז'ורס. היה זה ראשיתו של מסע הסתה אדיר, שגם אם לא היה מתוזמר היטב לא היה שונה במאום מלינץ' שמבצע אספסוף בקורבנו. דומה כי כבר אז נדון ז'אן ז'ורס למוות. יריות הרוצח באו שנה אחת בלבד לאחר מכן, ימים אחדים לאחר פרוץ מלחמת העולם הראשונה.

ב-‏31 ביולי 1914 נרצח ז'אן ז'ורס; היה זה אותו רצח שאריך פרום הישווה, פסיכולוגית, לרצח קנדי. במציאות של ימינו, שבה לסוציאליזם יש רק משמעות עכשווית והשורשים ההיסטוריים שלו מנותקים מההווייה ומהזיכרון הקולקטיבי, לא רבים זוכרים את האיש שעל שמו קרויים גם לא מעט רחובות בישראל. אכן, ז'ורס היה גם פרו-ציוני ידוע וזכה להוקרה על ידי התנועה הציונית, אבל בראש ובראשונה הוא היה נציגו של זרם פוליטי יוני, הומניסטי, שביקש ליצור סולידריות בין כל המפלגות הסוציאליסטיות של אירופה.

ז'אן ז'ורס. איזו קומדיה, איזו טרגדיה


האיש

סוציאליסט נלהב זה היה דווקא בן למשפחת אריסטוקרטים ותיקה, שממנה יצאו לא מעט דיפלומטים ומדינאים. הוא נולד ב-‏1859, קיבל חינוך מעולה, הגיע לבקיאות ולהשכלה מקיפה והתמנה לפרופסור לפילוסופיה. את ספרו הראשון חיבר בלטינית ומלכתחילה נראה היה כי בחר בחיי אינטלקטואל צרפתי קלאסי. ואז עשה תפנית, נכנס לפוליטיקה ועד מהרה היה למנהיג הפרולטריון הצרפתי. הוא הגיע לעמדה זו בגיל צעיר מאוד, צעיר בהרבה ממקביליו במדינות השכנות, אוגוסט בבל הגרמני וג'יימס קייר הבריטי, ובניגוד להם חרג מההקפדה על ההלכה המארכסיסטית. את הסוציאליזם ראה לא כשלילת המציאות המדינית-חברתית הקודמת לו, אלא כשלב נוסף בהתפתחות ההיסטורית של החברה האירופית, מעין הרחבת הדמוקרטיה על שטחים כלכליים. הוא הכיר במלחמת המעמדות כ''עובדה'' אולם לא ראה את החברה הסוציאליסטית כעתידה לקום מתוך מאבקו של מעמד אחד והתנגד לשלטון יחיד של מעמד כלשהו. את המעבר למשטר סוציאליסטי חזה כצירוף של רפורמות סוציאליות שמתקבלות על דעת רוב העם ומועברות בדרך פרלמנטרית תקינה תוך קיום דיון ציבורי חופשי. לכיתתיות ולדוגמאטיות התייחס בספקנות.

הוא ניסה להוכיח שרוח המהפכה הצרפתית עודנה שורה על העם ושניתן להביא לידי סיום את המהפכה הסוציאליסטית בצרפת. בסוציאליזם הצרפתי ראה את ממשיכו הטבעי של הכוח העצום שחולל את הצהרת זכויות האדם והאזרח למעלה ממאה שנים קודם לכן. הוא ראה את הפילוג הפנימי של הסוציאליסטים הצרפתים כאסון ממש. ב-‏1905 הצליח, אחרי עמל של שנים, לאחד את הרדיקלים, הבלאנקיסטים, הגידיסטים, הפוסיביליסטים, הווילאנדיסטים ואחרים (למעט הסינדיקליסטים, ששללו פעולה פוליטית פרלמנטרית) ולהקים את המפלגה הסוציאליסטית המאוחדת, שסונפה לאינטרנציונל הסוציאליסטי הבינלאומי. את ייעודו הגדול של האינטרנציונל ראה בהבטחת השלום. במקביל, הציע רפורמה מקיפה של הצבא הצרפתי שתהפוך אותו ליותר יעיל, מהיר גיוס בשעת חירום, אך יחד עם זאת גם עממי יותר ובלתי מיליטרסטי ברוחו. יחד עם ז'ורז' קלמאנסו ואמיל זולה עמד בראש המסע הציבורי הגדול לתיקון העוול שנעשה לקצין היהודי אלפרד דרייפוס, שהורשע בבגידה ונשלח למאסר באי השדים. על ידי כל אלה השניא את עצמו על הלאומנים בארצו.

מכיוון שדגל בסולידריות בין מפלגות סוציאליסטיות בעולם כולו קיים גם קשרים טובים עם מפלגות כאלה בגרמניה. הוא היה אחד הבודדים שהזהירו מפני התבשמות מניצחונותיהם של הסוציאליסטים שם, ביודעו שהתמיכה האלקטורלית האמיתית שלהם נמוכה בהרבה. הוא לחם למען השלום באירופה ולמען הצדק החברתי בלהט של נביא. נאומיו היו כנים, נרגשים, רוויי חששות לגורל ההמונים. הוא ידע, כמו כולם, שהמלחמה הגדולה משמשת ובאה, אך חשש שמי שישלם את המחיר יהיו הפועלים והעניים. הוא ביקש להרוויח זמן ולהרפות את המתח. בין היתר, ניסה להפעיל, באמצעות האינטרנציונל הסוציאליסטי, את המפלגות החברות בו שיילחצו על ממשלותיהן להימנע ממלחמה בכל מחיר. כשביקר נשיא רוסיה בפאריס, העביר החלטה בקונגרס סוציאליסטי לקיים שביתה כללית שתשתק את התעשייה הצבאית. הוא טען כי ממשלת צרפת - כמו גם ממשלות אחרות באאירופה - פועלת ללא שיקול דעת ובחוסר אחריות משווע.

הלאומנים, כאמור, הוקיעו אותו כבוגד במולדת. כפי שראינו מלכתחילה, שארל פיגה עשה זאת עוד ב-‏1913. ב-‏28 ביוני ירה הלאומן הסרבי גברילו פרינציפ למוות ביורש העצר האוסטרי, הארכידוכס פרנץ פרדיננד, במהלך ביקור שערך האחרון בסרייבו - ופתח בכך את שרשרת המאורעות שהביאה לפרוץ מלחמת העולם הראשונה. הצרפתים לא ייחסו לכך חשיבות מיוחדת משום שבבלקן (כמו במזרח התיכון בימינו) ממילא היו תמיד סכסוכים והתנקשויות. הנשיא ריימון פואנקרה, ועימו ראש הממשלה ושר החוץ, שהו בביקור בסנט פטרסבורג ולא נראה היה כי בכוונתם לקצרו. הדינמיקה המהירה שבה התפתחו העניינים הביאו מהר מאוד להכרה שדווקא אירוע זה עלול לגרום לפרוץ המלחמה שממנה חששו מדינות אירופה מזה למעלה מעשור. הבריתות שחתמה צרפת קודם לכן עם אנגליה ורוסיה היו אמורות למשוך אותה לצידה של כל אחת מאלה, אם תיכנס למלחמה. דעת הקהל בצרפת ששה אלי קרב, ואילו ז'ורס עשה כל מה שביכולתו לנטרל את האפשרות שההחלטה שתתקבל בסופו של דבר אכן תהיה בכיוון זה.

ז'ורס בנאום נלהב בפאריס. הוא הצטיין בבהירות מופלאה בניתוח הרעיונות המורכבים ביותר וניחן בכישרון רטורי נפלא, אמר עליו הסופר רומן רולאן

ההסתה

ב-‏17 ביולי 1914 השמיע אחד העיתונים קריאה כמעט גלויה לחיסולו של ז'ורס. ''לו בחר אחד הגנרלים ערב המלחמה חצי תריסר חיילים וסמל כדי להעמיד את ז'ורס אל הקיר ולהחדיר למוחו ממרחק קטן את מנת העופרת הדרושה - האם לא הייתם סבורים שגנרל זה מילא את חובתו האלמנטרית? ואני אף הייתי מוכן ומזומן לסייע לו בכך !''. יום למחרת כתב הלאומן שארל מורה בעיתונו ''אקסיון פראנסז'': ''הכל יודעים - ז'ורס הוא גרמניה !''. ב-‏23 ביולי יצא העיתון במאמר המאזכר בהקשרו של ז'ורס את רצח קלמט, המו''ל של העיתון השמרני ''לה פיגארו''. קלמט זה פירסם מכתבים שכתב השר הרדיקלי קאיו לאשתו השנייה ושנגנבו ונמסרו לו על ידי אשתו הראשונה של קאיו. בתגובה, ירתה האישה השנייה בקלמט למוות. הוחלט למנות ועדה פרלמנטרית שתחקור את הנושא וז'אן ז'ורס, שנחשב לאדם ישר ונטול פניות, מונה לעמוד בראשה. ''אין בכוונתנו להניע מישהו לבצע רצח פוליטי...'', כתב ה''אקסיון פראנסז'' באותו בוקר, ''אך אפשר שבקנאי מסוים יתעורר הרצון לפתור את השאלה המעשית: האםה היה חל שינוי בסדר הדברים בעולם לו נפל בגורלו של מר ז'ורס מה שקרה למר קלמט...?''. במקביל הוצף ''ל'הומניטה'', עיתון המפלגה הסוציאליסטית שז'ורס עצמו ייסד, במכתבי שיטנה ובאיומים על חייו של ז'ורס. ההסתה החלה לעשות את שלה.

ז'ורס התעלם מהקמפיין שניהלה נגדו העיתונות הלאומנית. הוא לא חשש מפני האשמתו בבגידה וכל תשומת ליבו הייתה נתונה לחשש שהאינטרנציונל הסוציאליסטי יהיה חלש מכדי למנוע את המלחמה. כשהתפרסמה אזהרת אוסטריה לסרביה בעקבות רצח הארכידוכס, תקף ז'ורס את התנהגות האדישה כלפי חוץ, כביכול, של ממשלת צרפת: ''מתי כבר תהיה לנו ממשלה בצרפת?'', שאל, ''הנשיא שלנו נמצא בנסיעות; שר החוץ וראש הממשלה נמצאים בנסיעות...יתכן שתוכרז מלחמה בהיעדר השלטונות הרשמיים. עלי להניח שהאדונים שלנו, השוהים כיום בסנט פטרסבורג, אינם יודעים דבר על האזהרה שהזהירה אוסטריה את סרביה, אחרת היו מזדרזים לשוב הביתה...איזו קומדיה, איזו טרגדיה !''.

בו ביום הודיע ז'ורס כי לצרפת יש חלק במלחמה המתקרבת: היא פלשה למרוקו ובשל כך איבדה את הזכות המוסרית לגנות את התוקפנות האוסטרית בבוסניה או בכל מקום אחר. שוב הגיע למסקנה כי אין כל דרך להצלת הציוויליזציה המערבית, בלתי אם ריכוז כל הכוחות סביב ההחלטה המשותפת להימנע ממלחמה.

כעבור יומיים הכריזה אוסטריה מלחמה על סרביה. ההיסטוריה הלאומנית בצרפת הייתה בשיאה. ז'ורס נסע לישיבה דחופה של הוועד הפועל של האינטרנציונל בבריסל וניסה למצוא גרך מוצא ממלחמה. הוא האמין שממשלת צרפת אינה רוצה באמת להילחם, אלא שהצהרותיו התוקפניות של קיסר גרמניה, וילהלם השני, מלהיטות את הלאומנות הצרפתית. ב-‏30 ביולי חזר לפאריס ובאותו ערב כתב מאמר שפורסם למחרת ב''ל'הומניטה'', בו חזר וקבע כי הסכנה עודנה גדולה אך ניתן עדיין להתגבר עליה בתנאי שהכל ישמרו על קור רוח ולא ייתפסו לפאניקה. המאמר הופיע למחרת היום והתקבל באווירה שהייתה היפוכה הגמור של מה שנאמר בו. מוכרי העיתונים התקבלו בקריאות בוז והעיתונות הימנית תיארה את ז'ורס כסוכן של הקיסר הגרמני וכנציג אילי ההון והתעשייה בברלין והאשימה אותו שנועד בבריסל עם מדינאי גרמני והתחייב בפניו שצרפת לא תגלה כל התנגדות להכרזת המלחמה של אוסטריה על סרביה. סרביה הייתה בת חסותה של רוסיה, שמצידה הייתה חתומה על הסכמי הגנה הדדיים עם צרפת. אוסטריה הייתה שותפתה של גרמניה, אויבתה הגדולה של צרפת. ''הסכמה'' של ז'ורס לתוקפנות אוסטרית-גרמנית נגד בעלות בריתה של צרפת משמעותה בידוד של צרפת בזירה האירופית ושיתוף פעולה עם כיתורה שלה. זו היתה הגישה המקובלת.

לווייתו של ז'ורס בפאריס. המוני אבלים הלכו אחר ארונו. כיום הוא טמון בפנתיאון, בו קבורים גדולי בניה של צרפת

הרצח)

באותו יום, 31 ביולי, שהה ז'ורס באסיפה הלאומית, ומשם הלך בחברת כמה צירים סוציאליסטיים אל משרד החוץ בקיי ד'אורסיי, במטרה לדווח שם על הדיונים בוועדת הפועל של האינטרנציונל בבריסל. הוא העביר את המסר שקיבל מהסוציאליסטים הגרמניים לפיהם הקיסר וילהלם אינו מעוניין במלחמה ותבע שצרפת תפנה לרוסיה ותתבע ממנה שלא לקיים גיוס כללי. דקות ספורות לאחר שעזבו ז'ורס וחבריו את משרד החוץ התקבלה בו הידיעה שגרמניה הכריזה מלחמה על סרביה אף היא.

בערב חזר ז'ורס למערכת ''ל'הומניטה'' ונועץ בחבריו לגבי העמדה שינקוט העיתון במאמר המערכת שלו למחרת היום. ז'ורס התכוון לתקוף את מדיניותה של גרמניה ולהכריז כי היא צבועה וברוטאלית. כאן התערב אחד מעוזריו והזכיר לו כי לא אכל דבר במהלך היום ומאחר שממילא יהיה עליו להישאר במערכת עד חצות לפחות, מוטב שיאכל דבר מה קודם לכן. החבורה ירדה למסעדת ''קרואיין'' והתיישבה ליד שולחן ארוך שהיה ממוקם משמאל לדלת הכניסה. גבו של ז'ורס היה מופנה לחלון פתוח, ורק וילון קטן הפריד בינו לבין הרחוב שבחוץ. המקום היה מלא וגדוש והמלצרים התרוצצו בעסקנות בין השולחנות.

בשעה תשע וארבעים סיימה החבורה את סעודתה. אחד העיתונאים הוציא תמונה של ביתו התינוקת. ז'ורס ביקש להתבונן בה מקרוב ולברך את האב הטרי. לפתע הושטה זרוע מבעד לחלון הפתוח, אוחזת אקדח. אחר מחברי המערכת ראה אותה השליך בקבוק סודה על המתנקש, אך החטיא. הבקבוק התנפץ בקול גדול על הקיר, מעמעם במאוד את הנפץ הקל של שתי היריות שירה המתנקש. הכדור הראשון החמיץ את המטרה, אך זה שבא אחריו פגע בז'רוס בעורפו וחדר לגולגלתו. ז'ורס מת כמעט בו במקום.

היריות נורו מטווח אפס. לז'ורס לא היה כמעט סיכוי שלא להיפגע. המתנקש עקב אחריו מרגע כניסתו ל''קרואיין'' ובמשך שעה שלמה טיל על המדרכה שמחוצה לה בהמתנה דרוכה לשעת כושר. הוא ניסה להימלט מהמקום במכונית, אך נתפס בידי שוטרים. במשטרה התבררה זהותו: היה זה ראול ויליין, בן 29, מובטל חסר כל חברים. הרקע הנפשי שלו לא היה מהמזהירים: הוא היה מוכר כחולה נפש וכמי שההיסטוריה המשפחתית שלו הייתה דומה. הוא לא ראה את ז'ורס קודם לכן ולא חש כלפיו טינה אישית, אבל בהשפעת המלחמה המתקרבת התעוררו רגשותיו הפטריוטיים והוא החליט לעשות משהו כדי לבטא אותם. בתחילה תיכנן בכלל לרצוח את הקיסר הגרמני, אך הסתת העיתונות נגד ז'ורס הפנתה את תשומת הלב שלו כלפיו דווקא.

'לה דפש' הצרפתי מבשר באחת על הכרזת מלחמה ועל רצח ז'ורס.

לאחר מעשה

הסערה שפרצה בצרפת לאחר הרצח הייתה עצומה במימדיה. המונים השתתפו בלווייתו, כולל יריבים פוליטיים. הסופר רומן רולאן, שהיה מעריצו הגדול, כתב עליו לימים: ''...היו לו מלא החופניים תכונות נאצלות: הוא היה טוב-לב ומסביר פנים, נטול רגשול שנאה, חדור כולו אהבת אדם, במיוחד לאדם הפשוט, לאיכר, לפועל. הוא היה ללא פניות וללא אמביציות אישיות, ונוסף על כך גם הוגה דיעות מעמיק, חוקר, היסטוריון, לוחם פוליטי וחברתי, דמוקרט במשמעותה הנעלה ביותר של המילה. ז'ורס התנגד לשימוש בכוח בכל צורה שהיא והיה אידיאליסט במלוא מובן המילה...''.

ממשלת צרפת, מאידך, עשתה הכל כדי לנצל את הרצח לקידום מטרותיה הפוליטיות. היא הציגה את ז'ורס כאילו היה תומכה הנאמן, ולא מתנגדה החריף. ראש הממשלה, רנה ויוויאני, פירסם ביוזמתו כרוז בו כינה את ז'ורס ''פוליטיקאי ונואם דגול'' ואת הרצח - ''פשע מתועב''. ''הנני מרכין את ראשי, בשמי ובשם עמיתי, לפני קברו של המדינאי הרפובליקני-הסוציאליסטי הדגול, שתמך בימים הקשים האחרונים בפעילותה הפטריוטית של הממשלה למען השלום..'', נאמר שם. היה נוח, כנראה, לוויויאני להציג את הדברים בצורה זו, אבל הם היו היפוכה הגמור של האמת. לפי מסורת הצביעות הפוליטית והמוסרית המקובלת במקרים כאלה, הכול הסתייגו מן הרצח. אפילו ה''אקסיון פראנסז'', ראש המסיתים, הביע זעזוע, ואילו ה''טאן'' הימני אף כתב שז'ורס התייצב לצד הלאומנים.

ז'ורס אמנם נרצח יומיים לפני פרוץ המלחמה, אבל בכל ארבע וחצי שנותיה לא הטריח עצמו שום בית דין צרפת לשפוט את הרוצח. לעומת זאת, התפנתה צרפת במהלך המלחמה להביא לדין שני שרים שלא היו פטריוטיים דיים, מבחינתה. ראול ויליין, לעומת זאת, ישב בכלא במשך חמש שנים כמעט - ורק במרץ 1919 הועמד לדין.

במשפטו של ויליין הצטיירה תופעה מעניינת: לאחר המלחמה, הכירו רבים בצדקת עמדתו המקורית של ז'ורס כי יש להימנע ממנה. שארל פריי, שהיה אז ראש עיריית שטרסבורג, הצהיר שהסוציאליסטים של אלזאס-לורן תמכו בהתלהבות גם ב-‏1914 בהשקפותיו של ז'ורס. הציר השמרני דה קונסטאן הצהיר שראה מאז ומתמיד סז'ורס פטריוט צרפתי נאמן וסמל לאהבת המולדת. איש צבא שהעיד במשפט אמר כי לעתים קרובות עלתה בדעתו הסברה שסוכן גרמני הוא שעמד מאחורי הרצח - שליח של אותה מדינה שז'ורס הואשם על ידי הימין בהזדהות איתה ובפעילות למענה.

כמו יגאל עמיר בימינו, גם ויליין לא התחרט על מעשיו. סניגורו הזהיר את חבר המושבעים שאם ירשיעו את ויליין משמעות הדבר שהם סומכים את ידם על העקרון הסוציאליסטי ועל כל המשתמע ממנו - מלחמת המעמדות, המהפכה ואפילו המשטר הבולשביקי. חבר המושבעים, מאידך, היה מורכב מבורגנים, פנסיונרים, תעשיינים, בעל אחוזה, סוחר, בעל בית דפוס וכדומה. וכל זאת, באביב 1919, כשברוסיה נפוצו שמועות זוועה על המשטר החדש ברוסיה. הסניגור אף פרט על מיתר פטריוטי נוסף. הרצח, הסביר, בוצע בשל פרץ רגשות עז שנבע מאהבת המולדת ומדאגה לה. הוא לא הסתיר כי ויליין אכן ביצע את המעשה, אך ביקש לזכותו מאשמת רצח. באווירה הזו לא היה כל סיכוי שוויליין ייצא בנזק חמור מדי. המושבעים פסקו שלא היה זה רצח כלל, אלא פעולה שלא קדם לה תיכנון יסודי ושנבעה מהתפרצות ספונטנית של רגשות פטריוטים. ויליין זוכה ושוחרר מייד. למרבה האבסורד והביזיון, החליט בית המשפט כי על אלמנתו של ז'ורס לשלם את הוצאות המשפט.

'ל'הומניטה', עיתונו של ז'ורס, יוצא בכותרת ראשית המבשרת על רצח עורכו. באותו יום פרצה מלחמת העולם הראשונה

למחרת היום ערכה המפלגה הסוציאליסטית הפגנת מחאה אדירה כדי להביע את שאט נפשה מהזיכוי. שלוש מאות אלף מפגינים צעדו ברחובות פאריס. אבל הפגנת הכוח הזו לא שינתה דבר. פסק הדין לא שונה מעולם. ב-‏1924 הועבר ארונות של ז'אן ז'ורס לפנתיאון שבו קבורים גדולי האומה הצרפתית.

אשר לוויליין, על אף זיכויו המביש הוא סיים את חייו בדרך שמזכירה את זו של קורנו. לאחר שזוכה ושוחרר, במרץ 1919, הוא הסתבך בעבירות פליליות ומאחור יותר עבר להתגורר באי איביזה שבשליטת ספרד. ב-‏19 במרץ 1936, מעט לפני פרוץ מלחמת האזרחים בספרד, נורה ויליין למוות על ידי קבוצת אנרכיסטים.


תאוריית הקונספירציה

על רקע המאבק שהתקיים אז באירופה בין הסוציאליזם לליברליזם ולחוגים הלאומניים כמעט לכל רצח פוליטי נוספה גם תיאוריה המקשרת אותו עם רוסיה או עם ברית המועצות. ההתנקשות בז'אן ז'ורס לא יצאה מכלל זה.

ביוני 1914 התלונן מהפכן רוסי בשם בורצב, שנמלט לצרפת, בפני משרד החוץ הצרפתי, על פעילות ה''אוכראנה'' (המשטרה החשאית של הצאר הרוסי) נגד המהגרים הפוליטיים הרוסים בפאריס. לדבריו, המשטרה הצרפתית אף מסייעת לסוכנים אלה. התלונה הגיעה לידי השגריר הרוסי בפאריס, איזבולסקי. לשגריר לא היה כל ספק כי הנושא יגיע גם לדיון באסיפה הלאומית הצרפתית, והוא גם שיער שמי שיעלה את הפרשה בפרלמנט יהיה ז'אן ז'ורס, דוברם ומנהיגם של הסוציאליסטים. לפיכך, החליט להשמיץ את ז'ורס בעיתוני הימין בכל דרך אפשרית.

לפי התיאוריה הזו, לא היה ניתן עוד למנוע את המלחמה. השגריר הצרפתי בסנט פטרסבורג, מוריס פאליאולוג, דיווח על גיוס כללי ברוסיה והביע את דעתו שאין סיכוי למנוע את המלחמה. ב-‏27 ביולי שב איזבולסקי לפאריס, כשגם הוא עצמו מודע לכך. ב-‏31 ביולי ביקר איזבולסקי באסיפה הלאומית. ז'ורס שוחח אז עם קבוצת עיתונאים באחד המסדרונות. כשזיהה את איזבולסקי פנה אליו ושאל אותו: ''האם עלינו להילחם ואף ליהרג, מכיוון שלא קוימה ההבטחה שניתנה לך על ידי ארנטל. אני מתכוון, כמובן, להבטחתו לתת לך ארבעים מיליון פרנק כדמי שתיקה, תמורת הסידור עם אוסטריה בשאלת בוסניה-הרצגובינה...''. לאחר מכן הוסיף שלא יעבור על העניין בשתיקה ושיפרט את האשמותיו מעל דפי ''ל'הומניטה''. אחד הצירים, ששמע את משפטו האחרון של ז'ורס, צעק אליו: ''אל תעיז לעשות זאת, ז'ורס! בפינת הרחוב הראשונה ישתיק אותך כדור !''.

מכאן הגירסה הטוענת שוויליין היה כלי שרת בידי ה''אוכרנה'' ושהוא לא תיכנן את הרצח אלא סוכנים רוסיים. אנשי ימין, שרצו לטהר את עצמם מאשמת הרצח, הפיצו שמועה לפיה ליוו סוכני ה''אוכראנה'' את ויליין עד הירי עצמו ממש. פרנאן לאבירי, עיתונאי ה''אקסיון פראנסז'' אף טען כי זוהי המסקנה אליה הגיעה חקירת המשטרה, ועל כן אין להטיל את האחריות המוסרית לרצח על אנשים כליאון דודה או שארל מורה, ממנהיגיו הבולטים של הימין הקיצוני אז.

ואם הדינמיקה הזו - סכסוך מזוין העומד לפרוץ, מדינאי המטיף למתינות כלפי האוייב, הסתה תקשורתית ופוליטית הקוראת לחיסולו הפיסי, התחסדות רבתי של המסיתים לאחר מעשה, תיאוריית קונספירציה התופסת תאוצה בקרב שונאי הנרצח - מזכירה לכם רצח אחר, 81 שנים מאוחר יותר, אינכם טועים. הדינמיקה אותה דינמיקה; רק השמות השתנו.











[פרסם תגובה חדשה]   [קישור ישיר למאמר זה]   [קפל תגובות]   [פרוס תגובות]            

 
עזוב את רבין [חדש]
עידית גוטליב   יום ו', 09/12/2005 שעה 10:30
אורי, תכניס לעצמך טוב טוב לראש:
הרצח של רבין לא קרה בעקבות הסתה!!! הרצח היה על דעתו הבלעדית (והמעוותת) של יגאל עמיר. ההסתה היחידה שאני יכולה לחשוב עליה זה פמפום הרעיון ע''י מקורבו המושתל של יגאל עמיר: אבישי רביב.
אני יכולה להגיד את זה מידע הרבה יותר ישיר משלך - צמחתי באותן הערוגות. תאמין לי שאם הייתה הסתה הייתי מודעת לקיומה!
כל עניין ההסתה הינו המצאה של השמאל שמנסה לרקוד על דמו של רבין ז''ל ולהשמיץ ציבור שלם (למה לא לנצל את ההזדמנות שנפלה לידיו כדי לנגח את הימין?...).
טול קורה מבין עיניך ותפסיק עם המאמרים המכפישים (עד מסיתים) האלה. הסיפור מעניין אבל מה הקשר לרבין???
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

עזוב את רבין [חדש]
אורי קציר   יום ו', 09/12/2005 שעה 14:01
בתגובה לעידית גוטליב
אתר אישי
מצטער, עידית, גם אני הייתי שם. בלב ההסתה. את הגולגלות בצורת פניו של רבין עם הכאפייה הערפאתית עליה ראיתי יום יום. גם את. את השיח בדבר ''בוגד'', ''מוסר'' ושאר נאצות השמורות לשונאי ישראל שמעתי יום יום בערוץ 7, ולאחר מכן מפי דוברי הימין למיניהם גם בערוצים הממלכתיים. גם את שמעת את זה. גם אני נכחתי בטקסים שבהם דיברו על הצורך ''להוריד'' או ''לסחל'' את רבין משום שהוא מחבל. הרוצח לא יכול היה לפעול אם לא היה מקבל הכשר - לא רק תיאולוגי - אלא סביבתי. איש אינו פועל במנותק מסביבתו. ויגאל עמיר, אם זה באמת מעניין אותך, אמר בדיוק את הדברים הללו לאחר שנלכד.

עד היום קיימים רבים בציבור שבו את מתגאה שמדברים על רצח רבין כעל מעשה מוצדק. אני פוגש בהם מדי יום - ברחוב, בלימודים, ברשת, בכל מקום. ש''אפשר להבין את זה'', ש''עובדה שזה עצר את החזרת שטחי המולדת'' ושאר דברים מעין אלה.

אם את באמת מעוניינת בכך, אולי כדאי שאביא כאן, פעם אחר פעם, את קטעי העיתונים, את תמלילי הראיונות, את התמונות המזעזעות, שכולם כולם קראו לרצח ראש הממשלה בשל בגידתו. העובדה שאת שייכת למחנה הפוליטי שהוציא מתוכו את הרוצח אינה סיבה לנסות ולשכתב את המציאות. צאי מזה, עידית: אבישי רביב לא יצר דעת קהל שלמה. את זה עשו אנשים ''נחמדים'' מסוגם של דב ליאור וזלמן מלמד ויצחק גינזבורג ומשה פייגלין ושמואל סאקט ואביגדור אסכין וברוך מרזל ונועם פדרמן ומאיר אינדור ולא מעט מחברי הכנסת של הימין שאחד מהם, המכהן כיום כראש ממשלה, אף טרח להתנצל על כך בפני אלמנת הנרצח. אחד אחר, שרוצה לכהן כראש ממשלה, לא טרח לעשות זאת עד היום. כל אלה אינם אבישי רביב והם הם אלה שיצרו את דעת הקהל שתמכה ביגאל עמיר.

אני הייתי שם, עידית, ככתב וכאדם. ואת מה שראיתי לא אשכח לעולם: את הניסיונות להטיל אבנים בראש הממשלה, את הצרחות ש''עוד נמצא אותך'', ש''נעשה לך מה שעשה לנו ה'מהנדס''', את המתנפלים . הכול ציטוטים מדויקים, עידית. אני יכול להראות לך את רשומותי ואת אוסף קטעי העיתונות שלי מלפני ה-‏4 בנובמבר 1995. אולי גם את אלה כתב אבישי רביב?

אם את רוצה, נעשה יחדיו סיור בארכיוני העיתונים ונבדוק יחדיו את ה''אין הסתה'' העצובה שלך. אני מניח שלדעתך אבישי רביב גם כתב בעצמו את כל המלל התקשורתי השטני, נוטף הארס והשנאה, ב-‏26 החודשים שקדמו לרצח. הכל כדי שיום אחד תוכל מישהי מהמחנה שממנו יצא הוא עצמו להטיל את הכול על אדם אחד.

מצטער, עידית, יש דמיון מדהים בין מקרי הרצח ונסיבותיהם. קנאים, ואת זה יגיד לך כל משקיף פוליטי, כל היסטוריון, כל פסיכולוג, הם שוליים שבשוליים ובדרך כלל לא שמים אליהם יותר מדי לב - אלא אם כן הסביבה העוטפת אותם מקבלת את הנחות היסוד שלהם והופכת את דעותיהם למקובלות וללגיטימיות. אם את רוצה, אפנה אותך בעניין זה לאנשים כמו צבי הנדל ואהרן דומב ועוד כמה. הם יוכלו להסביר לך את המציאות לאשורה - כפי שהיא הייתה.

אם לא היית מודעת לקיומה של הסתה, אין זאת אלא שמבחינתך ההתבטאויות שציינתי היו לגיטימיות. ואם לא ידעת עליהן, כנראה התגוררת במערה נידחת, ללא כל תקשורת עם העולם החיצון ומגע עם בני אדם. מאחר ואנו יודעים שלא זה היה המצב, אין לי אלא להניח שאולי פשוט למדת להעריץ קנאים באשר הם - תמיד צודקים, גם כשהם תורמים להחרבת הישות המדינית בה הם פועלים.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

עזוב את רבין [חדש]
עמיר גוטליב   שבת, 10/12/2005 שעה 0:16
בתגובה לאורי קציר
גם אני הייתי בשולי ההסתה שאתה מתאר. אין ויכוח על שהיא היתה. אבל היא לא נעשת ע''י ה''ימין'' אלא על ידי אנשי אבישי רביב ושולחיו. למרבה האירוניה, דווקא רבין ידע מה אנשי כרמי גילון עושים, והוא היה מקבל דיווחים שוטפים על האירועים והתרחישים.

דווקא סיטואציה זו הביאה לכך שרבין לא ראה כל צורך ללבוש שכפ''ץ כשהתבקש לכך מעת לעת, כי הוא הכיר את הסיפור שמאחרי הסיפורים וידע שהכל הצגה. הוא וכרמי גילון לא העריכו שאחד מהאנשים שהיה בשוליים של אבישי רביב יקח ברצינות את ההתלהמות שלהם עד הסוף המר.

זה מה שנקרא אירוניה של ההסטוריה.

לגבי הדמיון בין רצח זורס לרצח רבין, אפשר כמובן למצוא אותו. אך באותה מידה אפשר למצוא הרבה ניגודים ואי התאמות. כמעט כמו בכל אירוע.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

עזוב את רבין [חדש]
אורי קציר   שבת, 10/12/2005 שעה 0:29
בתגובה לעמיר גוטליב
אתר אישי
ראה נא את תהיותיו של דודו בן עמי, נוסף על אלה שלי: רשימת הרבנים ואנשי הציבור שהם חלק בלתי נפרד מהימין ושהסיתו במפורש לפגיעה, להענשת הבוגד וכדומה - כל אלה לא היו אפילו קרובים לאבישי רביב. זה נוח מאוד לטפול את הכול על ברנש מסוגו של רביב, אבל מצטער, זה פשוט לא נכון.

ואם היית נוכח ''בשולי ההסתה'', כדבריך, זה היה בא לידי ביטוי בידיעה מי בדיוק היו המסיתים. מדובר באנשי ציבור לכל דבר ועניין: חברי כנסת, פעילי רחוב, רבנים, ראשי קהילות. כשהמנטרה ''בוגד'' הוצמדה לרבין בפי כל איש ימין קיצוני אף אחד לא ראה בעצמו מסית. הרי כולם דיברו כך. לטעון שהיית נוכח באותה הסתה ושהיא נעשתה על ידי אבישי רביב שווה ערך, מבחינתי, לטענה שהיית נוכח במעמד הר סיני וראית במו עיניך שקינג קונג ירד מהר סיני, חטף את לוחות הברית מידי משה וגירד בעזרתם את בתי שחיו. זה אמין באותה מידה בדיוק.

אלא אם כן, כמובן, גם אדיר זיק, דב ליאור, בני אלון, משה פייגלין, מרגלית הר-שפי - כולם כולם היו אנשי אבישי רביב. אם זה מה שאתה סבור, שיבושם לך.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

עזוב את רבין [חדש]
עידית גוטליב   יום א', 11/12/2005 שעה 8:18
בתגובה לאורי קציר
אני מוחה על השמות שהצגת:

''רשימת רבנים ואנשי ציבור'' - אין שום רשימה כזו. אנא הצג אותה בפנינו - שנחכים.
אני מפנה אותך לרב יואל בן-נון שגם הוא טען ממש לאחרונה (בימי העשור לרצח רבין) שאין לו רשימה כזו.

לאדיר זיק ז''ל הייתי מקשיבה דרך קבע בכל יום שישי ב9:00 בערוץ שבע ואהבתי את דבריו והקשבתי להם במלוא אוזן - האם הידע שלך לגבי דבריו של זיק הוא גם מהקשבה אישית או ממה שאמרו עליו ידידך בשמאל (לקבל דיעה כל כך חריפה על אדם רק מאמירות של אחרים = הסתה?!). אני אומרת כאן כמי שהקשיבה לו ישירות ועומדת מאחורי כל מילה שלי: אדיר זיק לא הסיט לרצח ומעולם לא עבר במוחי או במוח כל מי שאני מכירה הירהור לרצח בעקבות דבריו של אדיר זיק.

הרב בני אילון - אתה בטוח? יכול להביא לי ציטוטים של הרב בני אילון? אני לעומת זאת יכולה להביא לך המון ציטוטים שלו - מגנה את הרצח האיום הזה בכל תוקף.

משה פייגילין - הוא חסם צמתים זה הדבר היחיד שהוא עשה. אפשר לנהל כאן ויכוח אם זה לא צעד ברוטלי מידי , או צעד לא חוקי - אני לא בטוחה באיזה צד אני אצדד. אבל מה פתאום הסתה לרצח?

מרגלית הר שפי - אפילו מי שהעלה את הבחורה הצעירה והמתוקה הזו למוקד לא טען כנגדה שהיא הסיתה לרצח אלא ''שהיא לא מנעה רצח'' הטיעון הוא שהיא שמעה את יגאל עמיר מדבר על דין רודף ולא רצה לדווח על זה לרשויות. אפילו פה, לא ממש ברור או ניתן להוכיח מה היא הבינה מדבריו ובאיזו רצינות היא התייחסה אליהם. יותר מכך - היא העידה שלא נמצא שום רב שתמך בהטלת דין רודף על רבין. גם פה אבקש ממך לחזור בך על אשמת ההסתה. הבחורה לא הואשמה מעולם בהסתה.

רק השם אבישי רביב באמת מתקשר להסתה. בקלות אני יכולה להשיג לך המון עדויות מהימנות של אנשים ששמעו אותו מסית במפורש לרצח רבין. מאוד לא ברור לי למה עד היום, אחרי משפט מאולץ וכסת''חי, הוא מתהלך חופשי ולא נותן את הדין על מה שהוא גרם.
הסיבה היחידה שיכולה לתרץ את העוול הזה היא שכל מה שאמר היה בשליחות של מפעיליו אבל אז נשאלת השאלה היותר גדולה - איך יתכן שהשב''ק בישראל פעל ישירות להסתת ראש ממשלתו ועדיין אף אחד שם לא נתן את הדין על כך?
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

עזוב את רבין [חדש]
אורי קציר   יום א', 11/12/2005 שעה 8:52
בתגובה לעידית גוטליב
אתר אישי
ראשית, תיקון טעות קטנה. השב''ק הוא שמה (החסר) של להקת רוק. השב''כ, לעומת זאת, הוא הגוף המגן על ביטחוננו כאן.

עכשיו לעניין. ככל הנראה סולם הערכים המופלא שלך שונה משלי. ''בוגד'' הוא אדם שפועל נגד האינטרסים של מדינתו במטרה להסגירה לידי אויביה. כשאת קוראת כך לאדם את חורצת את דינו בעיני אלה שמבינים את המושג הזה כפשוטו. כשאת באה ומספרת לנו שעשר שנים ויותר אחרי רצח של ראש ממשלה את אינך מהססת להאשים בכך פוליטיקאים ישראליים את מראה שלא שכחת ולא למדת דבר. יגאל עמיר טען בתוקף שרצח את רבין משום שהיה בוגד, שעשה זאת כשבידיו אמירות מפורשות של רבנים שקבעו שחל עליו דין מוסר, דין רודף או כל דין הלכתי אחר שמשמעותו שיש לחסחל את האדם שהדין חל עליו. ואם את רוצה הוכחות נוספות לגבי השמות שבהם נקבת, את מוזמנת ליצור עמי קשר.

מצד שני, אני לא מבין מדוע את כל כך מעוניינת בהוכחות. הרי את בעצמך מספרת שאין לך בעייה עם האשמות כאלה. ככל הנראה היית רדומה או מהופנטת באותה תקופה. אם לא כן, אין לי הסבר אחר לכך שלא ראית את ניסיונות הפגיעה הפיסית בשרים, בח''כים וב''סתם'' איזה ראש ממשלה. אני ראיתי את ההתקפות האלה בכל מקום: ביד ושם, במחלף בית שמש, בשפיים, בכל טקס או אירוע שאליו הופיע ראש הממשלה. ואת זה, אני מניח, גם עשה השמאל השפל והבוגדני. נכון?

שהרי אם את אינך מתרגשת מהאשמות ''בגידה'', אין בכלל שיח משותף. במו אוזני שמעתי את אליקים העצני וחבריו דורשים במסיבת עיתונאים להעמיד לדין את יצחק רבין ולדונו באשמת בגידה כפי שנעשה למרשל הצרפתי פטן. זו הייתה האנלוגיה. פטן נדון למוות, על אף שהיה גיבור מלחמת העולם הראשונה, משום שבגד בארצו. אדיר זיק, השדרן שהערצת כל כך, שב וקרא את הערך ''בוגד'' בהקשר הברור של יצחק רבין. הוא לא התבייש לומר זאת בגלוי, כולל לעבדך הנאמן, ששוחח איתו על כך כמה וכמה פעמים.

(בלי קשר, אגב, אין לי מושג מי הם חברי שבשמאל. את מוזמנת לספר לי עליהם, משום שאני שומע אך ורק ממך על קיומם. לשיטתך, כנראה, כל מי שלא מסכים עם עמדותייך משוייך אוטומטית לשמאל הזה. עשי טובה, ואם אין לך מושג מהו שמאל ואיך הוא מוגדר אל תשתמשי במונח הזה לשווא. אנשים שקוראים את הקישור ביני לבין הגוף המסתורי שאותו את מכנה ''שמאל'' עלולים לקבל עוויתות מרוב צחוק כשהם קוראים על הזיקה שאת יוצרת בין שני המושגים).

אבל למי שאינה מוכנה להוציא את ראשה מהחול אין טעם להסביר זאת. מי שראשה בחול ודאי לא שמעה את המשפט האיום ''לא צריך לומר 'ראש ממשלה נרצח'; צריך לומר 'בוגד חוסל''', שאמר אביגדור אסקין מייד לאחר ששמע על הרצח. רק מי שעצם עיניים נוכח צליבתו של מנהיג נבחר לא ראה את ריקודי השמחה והאושר של דוד אכסלרוד וחבריו מייד לאחר שנודע על הרצח.

לבריאות, עידית. תמשיכי להתעלם מהדמיון המדהים בין רצח ז'ורס לרצח רבין. תמכישי להתעלם מהשמות שציינתי ושקשורות אצלי בחרטה עמוקה על הדרך שבה הלכו כשניווטו את דעת הקהל הימנית באופן שהביא לכך. זה בסדר, עידית. כשיעשה היהודי הבא את הניסיון לרצח ראש ממשלה שאינו עושה כמצוות רבניו וייחס לו ''בגידה בעם ישראל'' בוודאי תודיעי לנו שוב שלא הייתה הסתה. שהרי לכנות אדם ''בוגד'' זה בעינייך לגיטימי. אגב, מתי תתחילי לקרוא כך גם לי?
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

עזוב את רבין [חדש]
עידית גוטליב   יום א', 11/12/2005 שעה 10:54
בתגובה לאורי קציר
ראשית תיקון טעות קטנה. תמכישי זו מילה שאינה תיקנית במילון השפה העברית. אני מניחה שרצית לרשום ''תמשיכי'' והתפלק לך השיבוש. או במילים אחרות אורי - טעויות קורות!
ואם כבר בהגדרות מילים עסקינן, ''בוגד'' הוא מי שהפר אמון או עזב את א' וחבַר ל-ב'. אני בהחלט לא מסכימה לפירושך ש ''בוגד'' הוא תמיד מי שיסגיר את מדינתו לאוייבים. לדידך נשמע שכל בעל שבוגד למשל באשתו, מסגיר אותה לאויביה...
אני הצבעתי לשרון מכיוון שידעתי שא''י בידים בטוחות. למה ידעתי? הוא הצהיר על כך מפורשות. שרון בהחלט בגד באמוני בכך שפתאום הפר את מצע הבחירות שלו. לא בכך שהפך את דעתו אלא בכך שהשתמש בקול שלי ושל חברי לעשות מעשה איום שהוא מהופך לדעתנו.
אני מאוד חושבת שהוא בגד בנו. אני מאוד רוצה שהוא יועמד לדין על כך. ובאותה נשימה ממש, אני לא קוראת לאף אחד מעל דף האינטרנט הזה או מעל שום מקום אחר - לפגוע בו פיזית בשום אופן. חס וחלילה!
עדיין לא ברור לי איך נוצר החיבור המעוות הזה בראיה שלך.

אני אמנם לא ממש מכירה את חבריך, בטח לא אלה איתם אתה בקשר כיום, אבל לדוגמא אני יכולה להביא את עמיתך לתקשורת מאותם ימי רצח רבין (היית אז בתקשורת - לא?).

וממש כמו שזה הפריע לך זה מפריע גם לי, למרות שאני כן משייכת את עצמי ל''ימין'', אביגדור אסקין - לא חבר שלי!

ולשאלתך - בוגד אקרא לך ביום שאדע שבגדת. פשוטו כמשמעו.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

עזוב את רבין [חדש]
אורי קציר   יום א', 11/12/2005 שעה 12:55
בתגובה לעידית גוטליב
אתר אישי
נו, אז הרטוריקה שלך אינה שונה מזו של אותם אנשים שקראו לפגיעה ברבין. מה כבר ההבדל? הרי גם הם טענו שהוא בגד, שיש להעמידו לדין בשל אותה בגידה והשאירו שלוש נקודות בסוף המשפט ושכל אחד יבין לפי דרכו. היו כמה שהבינו שצריך לרצוח את רבין ושאלה מובנן של אותן שלוש נקודות.

על הפרת הבטחה פוליטית לא מעמידים לדין, עידית. כדאי שתבדקי בספר החוקים. אין עבירה כזו. העונש היחיד שאפשר להשית בגין הפרת הבטחה פוליטית הוא לנסות ולהדיח את המפר מעמדות הכוח שלו, ואת זה עושים באמצעות הצבעה בבחירות.

אבל כשאדם קודם כל מוגדר כבוגד ורק לאחר מכן באים בשפה רפה ההסברים ש''לא התכוונו שיפגעו בו'' אזי להסברים הללו אין יותר מדי משמעות. שרון, אם כבר מדברים על כך, אמר בלטרון עוד לפני בחירות 2003 ש''ישראל רוצה לתת לפלסטינים הזדמנות להקים מדינה''. היית יכולה להימנע מהצבעה עבורו אם משפט זה היה נחקק בראשך. אבל את בחרת להאמין במה שהתחשק לך. אז אל תצביעי יותר עבור שרון, צאי להפגין נגדו אם את רוצה להראות את מחאתך ולצרף אותה למחאת אחרים - אבל ''בוגד'' היא מילה כה חריפה שאין לעשות בה שימוש כלפי כל מדינאי שהוא. כבר ראינו לאן מביאה אווירה שבמרכזה, כמו בעין סופת הוריקן, עומדת האשמה ב''בגידה''.

אגב, מאחר ונתניהו הבטיח טרם בחירות 1996 לכבד את הסכמי אוסלו, ואף החזיר את מרביתה העיר חברון לרשות הפלסטינית, אני מניח שגם הוא מוגדר אצלך באותם מונחים. לא ככה? ואולי גם עליו צריך להוציא דין מוסר?
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

עזוב את רבין [חדש]
עידית גוטליב   יום ב', 12/12/2005 שעה 19:07
בתגובה לאורי קציר
טוב, אז אני מבינה שכל עוונה של המילה ''בוגד'' הוא שהיא שלילית. מה שאולי הסיט לרצוח, גם לשיטתך אלו דווקא שלושת הנקודות...
אם ככה גם אם הייתי אומרת שיש להעמיד אדם לדין בשל אפו הארוך שלוש נקודות... היה ניתן להבין שיש ללעוג/להשמיץ/להרביץ/לכסח במכות/לרצוח וכן הלאה את אותו האדם (כל אחד על פי דרכו).
ולכן, ממש ממש לפי תשובתך ניתן לראות שאין כל קשר בין דווקא המילה בוגד למסקנה שיש לרצוח.
לגבי מה שאמרת על הפרת ההבטחה הפוליטית, כנראה אתה צודק ואין אפשרות להעמיד לדין על זה ע''פ ספר החוקים (לא בדקת אבל אני מאמינה לך) וחבל שכך.
ולסיום, דין מוסר הוא סבוך וצריך הרבה עיון, מה גם שכיום אין סנהדרין ואין זכותינו, האנשים הפשוטים לקחת לידינו אכיפה של דינים (ממש כמו שלא עליך להחליט אם נאשם הוא אשם וכן אסור לך להעניש אותו כי אלה תפקידם של בית המשפט והמשטרה) לכן אשמח אם לא תמהר, אפילו לא בציניות לכתוב מה שכתבת. מי יודע, אולי אנשי השלוש נקודות עלולים לקרוא את דבריך ולהסיק מהן מסקנות שלא התכוונת שיסיקו...
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

עזוב את רבין [חדש]
אורי קציר   יום ב', 12/12/2005 שעה 23:00
בתגובה לעידית גוטליב
אתר אישי
לא יעזור כלום, עידית, אבל העובדה שאת חיה ופועלת בחברה הומוגנית מייצרת אצלך חשיבה תבניתית לחלוטין. מי שכולא את עצמו במתכוון בגטו אידיאולוגי (ולעניין זה, אם את באמת מתעקשת, אין שוני בין קיבוצי שנות החמישים להתנחלויות שנות האלפיים) מנציח סוג של התנתקות מנטלית ומצהיר במפורש על העדפה אישית כזו - כולל הנחות היסוד, הסטיגמות, האימוץ של אידיאות שיוצרות דה-לגיטימציה מובנית לכל רעיון סותר. הכלל הזה תופס לגבייך במלוא מובן המילה.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

[חדש]
דודו בן עמי   יום ו', 09/12/2005 שעה 19:03
בתגובה לעידית גוטליב
ויש עוד נקודה שאורי לא ציין במפורש במאמרו, אך היא ברורה מאוד. רבין, כמו ז'ורס, נחשב לבוגד בראש ובראשונה משום ששאף להגיע להסכם שלום עם האויב המרכזי של ארצו באותה עת.

ולעידית: באמת? רק אבישי רביב היה בסיפור הזה? וחגי עמיר? ודרור עדני? ומרגלית הר-שפי? כולם כולם היו אחד אבישי רביב?

אני מבין שאת פגועה כי הרוצח הוא דתי. אז מה? מדוע לא להתנער ממנו וממה שיצר אותו במקום להטיח אוטומטית ''המצאה של השמאל''? איזה שטויות אלה? השמאל רצח את רבין? השמאל הוציא מתוכו את יגאל עמיר? השמאל קרא לרבין בוגד ואמר שצריך להוריד אותו?

או שאת בת יענה או שאת פשוט לא מבינה שכנראה גם את קצת....מוסתת.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

למה אני לא מוסתת [חדש]
עידית גוטליב   יום א', 11/12/2005 שעה 7:51
בתגובה לדודו בן עמי
בדיוק להיפך דודו,
בגלל שאני אדם שפוי, מילים כמו בוגד ומוסר נשמעות לי כפשוטן - האיש בוגד בערכים שלנו. האיש מוסר שטחים. פשוטו כמשמעו!
אני לא מתכחשת למילים האלה ואני בהחלט חושבת שגם הוא ותקרא טוב: גם שרון, בגדו בי ובערכי. (ארזתי כבר תיק ואני מחכה שיבואו לאסור אותי).
אם תואיל בטובך להסביר למוח המאוד טיפש שלי איך מזה אני צריכה להסיק שצריך לבצע רצח!!! אודה לך מאוד.

את המילה ''להוריד'' או שבאמת היא היתה שם ואינני זוכרת ששמעתי אותה. או שהיא לא היתה שם. אין לי את התשובה.
מה שכן ברור לי זה שגם ממנה לא הייתי מפיקה רעיון כל כך מטורף כמו ליטול חיים של אדם. גם פה כל כך היה ברור לי שהכוונה היא להודיד אדם כזה משררתו.

מילים חריפות וזהות אבל ממש זהות - כמו בוגד, שמעתי בהחלט מהשמאל לעומת בגין / אריק שרון (קשה להאמין אבל פעם הוא היה בימין) / בנימין נתניהו ומי שרק תרצה... אבל אז כמובן הכוונה היתה כפשוטה...
וכמובן כמובן שאצל הימין המרושע והמפלצתי מילה איננה מתפרשת במשמעות הפשוטה שלה.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

למה אני לא מוסתת [חדש]
דודו בן עמי   יום א', 11/12/2005 שעה 9:08
בתגובה לעידית גוטליב
איש מעולם לא האשים את בגין, שרון או נתניהו בבגידה. המילה הזו לא נמצאה בכלל במילון הקללות הלאומי עד שעלה רבין לשלטון והביא - יחד עם פרס - את אוסלו. אגב, בפעם שקדמה לה ושבה נשמעו הטחות מסוג זה כלפי פוליטיקאים ישראלים זה היה כשיוסי שריד וחבריו התנגדו למלחמת לבנון ב-‏1982. אבל גם אז לא כינו את בגין ושרון בשמות אלה. אם את רוצה, תבדקי בעצמך.

אדם אינו יכול לבגוד בערכייך אם הוא אינו מחוייב להם. משום מה החלטת שהערכים שאת דוגלת בהם (ולהטיח בגיבורי ישראל אשמות בגידה זה כנראה חלק מהחינוך שאת מעניקה לילדייך, אם יש לך. הם בטח לומדים גם לצרוח ''מוות לערבים'' ו''שמאלנים עוכרי ישראל ומרעילי בארות'', בהתאם לאוצר המלים של אלה שכן דוגלים בסולם הערכים שלך) מחייבים את כולם. לולא יצחק רין והצבא שבראשו עמד לא היית יכולה היום לחיות בדולב, שלא לדבר על דדברים קצת יותר פרוזאיים, כמו ללכת ולהתפלל בכותל המערבי. לולא יצחק רבין והממשלה שבראשה עמד לא היה קיימת היום התנחלות אחת, משום שהחלטת סבסטייה שלו פרצה את הסכר בכיוון זה (על אף שהתנחלויות בשטחים קמו עוד קודם). כששב יצחק רבין לשלטון ב-‏1992 הוא יצא במפורש נגד ההתנחלויות. היו לו 15 שנה להבין שטעה. ועל כך שיש פוליטיקאי שמוכן להודות בטעותו ולפעול לתקנה יש לברך ולא לאיים. הלואי יהיו כאן עוד כמה כאלה.

המילה ''בוגד'' אינה קשורה לסולם ערכים. היא מבטאת הגדרה של אדם הפועל נגד מדינתו, כפי שהסביר אורי. קוויזלינג, למשל. קוויזילינג הוצא להורג על בגידתו, משום שמסר את נורבגיה מולדתו לידי הגרמנים. זו דוגמה חריפה יותר מהדוגמה שהביא אורי, של המשרל פטן. באף מקרה מאלה לא זכור לי שייחסו להם (ושניהם הנהיגו את מדינותיהם) בגידה בסולם ערכים. נהפוך הוא: הרשיעו אותם בבגידה במדינותיהם ודנו אותם למוות.

את עושה דרש לכל ביטוי? יופי לך. יגאל עמיר חשב שהמילה ''בוגד'' מצדיקה שלושה כדורים בגבו של ראש הממשלה. הוא לא דיבר בכלל על ערכים. מבחינתו זה היה חסר משמעות. אדם הוא בוגד? מוסר? רודף? - אם כן, הבה נחסלו. ואת כל זה הוא לא יכול היה לעשות אלמלא קיבל גיבוי מהאנשים שבתוכם פעל.

קשה למכור לי שטויות כאילו לא דובר על בגידה ועל העונש שיש להטיל על הבוגד. הייתי שם וראיתי את הדברים האלה, כולל בחלק מהשבתות בחברון שאותן ארגן אחד, יגאל עמיר. מה ששמעתי שם לא שמעתי מימי. אין טעם להכחיש את כל אלה.

אומרים שתיקון מתחיל מהכרה בבעייה. מבחינתך אין בעייה ולכן גם לא יהיה תיקון. אם יש בעייה, היא בכלל בצד שממנו בא הנרצח. הרוצח בא ממחנה טהור; הנרצח - ממחנה הבוגדים. אולי כדאי לחסל כך כל מי שתומך בפשרה טריטוריאלית ''והיה מחננו טהור''.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

עזוב את רבין [חדש]
מנחם   יום ד', 18/06/2008 שעה 14:30
בתגובה לעידית גוטליב
נכון מאוד! הסתה לפני רצח רבין היתה רק של אבישי רביב בפקודת השב''כ. מצד הימין לא היתה הסתה, כי הסתה היא מילה מאוד מאוד מאוד עדינה לתאר את כל מה שהיה כאן בארץ. מה שהיה, זה פשוט שיסוי פרוע של ההמונים אטומי חשיבה רציונלית. בדיוק, אבל בדיוק כמו שהיה בכל תולדות ההיסטויה הימנית העולמית. בספרד, ביוון, באיטליה, ברוסיה באוקאינה, וגם בגרמניה. כמעט כל מנהיגי הימין השתתפו בשיסוי הפרוע הזה. אפילו בני בגין התם והישר, השתתף במסע השיסוי המטורף הזה. ורק שלושת הקופים ממשיכים לא לראות איך מסע השיסוי לא נפסק נגד פרס, והוא ממשיף נגד כל מי שמיעז להביע נכונות לפשרה או הסדר עם הערבים.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

כמה תיקונים קטנים [חדש]
בני   יום ו', 09/12/2005 שעה 16:30
שם המנהיג הסוציאליסטי הבריטי היה קייר הארדי. מלחמת האזרחים בספרד החלה ביולי 36, כך שהרוצח נהרג מעט לפניה.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

כמה תיקונים קטנים [חדש]
אורי קציר   יום ו', 09/12/2005 שעה 18:03
בתגובה לבני
אתר אישי
תודה, בני, על ההערות. תבורך תרומתך.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

כמה תיקונים קטנים [חדש]
בני   שבת, 10/12/2005 שעה 1:35
בתגובה לבני
לקריאה נוספת, למעוניינים, ספרה של ברברה טוכמן ''המגדל הגאה'', על השנים שלפני מלחמת העולם הראשונה, ובו פרק על התנועה הסוציאליסטית ועל ימיו האחרונים של ז'ורס (שאגב, יש על שמו רחוב בת''א). כמו כן ספר ששמו, למיטב זכרוני, ''רציחות במאה ה - 20'' או משהו כזה, מאת (שוב, למיטב זכרוני) אמיל פויירשטיין.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

כמה תיקונים קטנים [חדש]
אורי קציר   שבת, 10/12/2005 שעה 2:06
בתגובה לבני
אתר אישי
בני, דומני ש''המגדל הגאה'' עוסק במאה ה-‏14 רבת הפורענויות (ומשפט זה הוא גם כותרת המשנה שלו). אבל יש לטוכמן ספר מצוין בשם ''אוגוסט 1914'' העוסק בדיוק בתקופה זו. לגבי ''רציחות פוליטיות במאה העשרים'': המחבר הוא אכן אמיל פויירשטיין.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

כמה תיקונים קטנים [חדש]
קואלה   שבת, 10/12/2005 שעה 2:56
בתגובה לאורי קציר
הספר אודות המאה ה-‏14 רבת הפורענויות נקרא ''ראי רחוק''.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

כמה תיקונים קטנים [חדש]
אורי קציר   שבת, 10/12/2005 שעה 10:05
בתגובה לקואלה
אתר אישי
צודק. פספסתי...:)
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

כמה תיקונים קטנים [חדש]
בני   שבת, 10/12/2005 שעה 17:19
בתגובה לאורי קציר
''אוגוסט 1914'' עוסק בהתרחשויות שהובילו למלחמת העולם הראשונה ובימיה הראשונים של המלחמה. ''המגדל הגאה'' עוסק בתיאור 10 - 20 השנים שלפניה מכמה זוויות. אחת הזוויות היא תנועות הפועלים וז'ורס מתואר באותו הקשר די בהרחבה.
אגב, יש ספר של סולז'ניצין בעל שם זהה ''אוגוסט 1914'', העוסק (כמובן) בימיה הראשונים של מלחמת העולם הראשונה.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

להתפלל על יהודי שימות [חדש]
דודו בן עמי   יום ג', 13/12/2005 שעה 12:27
עידית, הנה האנשים שאת מעריצה: דב ליאור רוצה שהקדוש ברוך הוא יסלק את ''השרים הרשעים'' לחו''ל עם חבריהם הערבים או לסלקם לגמרי מהעולם הזה. אנו מתפללים שלוש פעמים ביום 'למלשינים אל תהי תקווה... והזדים מהרה יכרתו'. צריך לכוון זאת על אותם פושעים מתכנני הגירוש, ואין ללמד עליהם שום זכות''. במלים אחרות, לגזור כרת (או לסלקם מהעולם הזה, הכוונה ברורה) על מתנגדים פוליטיים - למרות שהוא מודה בעצמו שאין זו דרכה של תורה. ואחר כך את עוד מתפלאת מאיפה הבין יגאל עמיר שהוא יכול לירות בראש הממשלה?

במלים אחרות, רב בישראל פועל נגד החוקים שהוא מבקש לאכוף על אחרים. פאשיזם צבוע שכזה לא ראיתי כבר מזמן.

ותראי לי את, בבקשה, מתי התבטא מישהו על שמסית ומדיח, פושע מסוכן כמו דב ליאור, שהוא ראוי למיתה או שיש לגרשו מהארץ בשל מעשיו.

[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

להתפלל על יהודי שימות [חדש]
עידית גוטליב   יום ג', 13/12/2005 שעה 17:51
בתגובה לדודו בן עמי
קראתי את הכתבה שצרפת.
א. דעתי איננה כדעתו של הרב ליאור.
ב. אחרי שקראת לרב ליאור ''מסית ומדיח ופושע מסוכן'' כולי בקשה שתזהר במילותיך כפי שהרב עצמו נזהר במילותיו.
הרב אמר: ''אין זו דרכה של תורה להתפלל על יהודי שימות''... ''אנו לא תובעים לקדוש ברוך הוא מה לעשות''...
לא חשוב כרגע מה דעתו, אתה ואני כנראה לא חלוקים בחוסר ההסכמה שלנו עליה, מה שכן חשוב הוא שרב מדגיש בפירוש שהדברים לא בידינו אלא ביד הקב''ה ואל לנו לקחת את החוק לידיים. רוצח פוטנציאלי לא יכול לאמץ את דבריו של הרב כאישור לרצוח - חד משמעית.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

להתפלל על יהודי שימות [חדש]
דודו בן עמי   יום ג', 13/12/2005 שעה 22:38
בתגובה לעידית גוטליב
ודאי, פושע צריך לעמוד לדין אבל עוד לא שמעתי שמוציאים פסיקה שיש להרגו טרם העמידוהו לדין. ואם לא אכפת לך שייד אחרי שליאור אמר שזו אינה דרכה של תורה וגו' שיש לסלק את השרים הרשעים לעולם הבא אז כנראה נאטמת לחלוטין. תהיי מוכנה לומר הכל כדי להגן על אלה שהצדקתם הפוליטית את מאמינה. גם על התרת הדם שהם מבצעים בראש חוצות.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

חבל על הזמן, ובכלל - חבל... [חדש]
יונת   שבת, 17/12/2005 שעה 20:33
כל הויכוחים המיותרים, כל הנסיונות הנואלים לפקוח האחד את עיני השני, כל המאמצים הסיזיפיים להחדיר למוחו של האחר את מנת התבונה הדרושה - על מנת שיראה את הדברים כמונו; חבל על הזמן. זו הדת. כל דת. היא שגורמת למאמיניה להתהדר באבסולוטיזם מוסרי ולשכוח שאנשים הם הכל חוץ מאבסולוטיים; להתיימר לייצג אמת גדולה גדולה, נשגבת מבינתו של האדם הקטן קטן; להתנהל על פי ציוויים אפודיקטיים קאנטיאניים שמתאימים אולי ל-‏10% מהאנשים, ב-‏10% מהמצבים; זו הדת - היהירה - שגורמת לכל מאמין לחשוב שהוא שלמה המלך, ולראות בכל חילוני תינוק שנשבה; זו הדת - היהירה - שהעלתה על פניו של יגאל עמיר את אותו חיוך מבחיל שלא סר מפניו, והיא גם זו שבאופן מסתורי גרמה לעידית לשמוע שיר ערש, בעוד שלאזנינו הגיעו דברי הסתה ושנאה, שברורים מהם לא ניתן לדמיין.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

חבל על הזמן, ובכלל - חבל... [חדש]
אורי קציר   שבת, 17/12/2005 שעה 22:12
בתגובה ליונת
אתר אישי
והדבר נכון, כמובן, כמעט לגבי כל דת. לא יכולתי לומר את הדברים טוב יותר, יונת.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

צודק לחלוטין [חדש]
מאיר   יום ג', 20/12/2005 שעה 12:18
בתגובה ליונת
זו גם אחת הסיבות לכך שאני אתאיסט.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

[פרסם תגובה חדשה]   [קישור ישיר למאמר זה]  

מאמר אורח | צור קשר | על האתר | חזור לעמוד הראשי | קישורים | תנאי שימוש | אקסטרה | תיק העיתונות של אפלטון
RSS | כל הדיונים המתמשכים | ספר אורחים | עזרה טכנית | לוח ימי ההולדת של הבלוגוספירה | מקלדת וירטואלית | ארכיון | חפש באתר
האתר עוצב ע״י עופר ליכטמן
כל הזכויות שמורות לאורי קציר ©