פחות מארבע דקות
יום ה', 12/05/2005 שעה 0:48
שנות החמישים היו שנים של שבירת שיאים מיתולוגיים. במשחקים האולימפיים בהלסינקי בשנת 1952 היה אמיל זטופק לרץ הראשון שמנצח בריצות 5000 מטרים, 10000 מטרים ומרתון באולימפיאדה אחת. במאי 1953 שברו טנזינג נוגיי ואדמונד הילרי את שיא הטיפוס של כל הזמנים והציבו את רגליהם על פסגת האוורסט, ההר שלא ניתן להגיע גבוה ממנו. בדיוק שנה לאחר מכן היה זה רוג'ר בניסטר, סטודנט לרפואה ורץ מוכשר, שאחרי כמה וכמה שנים של הכנה הגיע לתחרות רשמית במטרה לנסות ולהפוך להיות הראשון השובר את המחסום הפסיכולוגי של ריצת מייל בפחות מארבע דקות. מולו עמדו רצים טובים לפחות כמותו, כמו כריס צ'אטווי וכריס בראשר. מי ששפר עליו מזלו לקרוא את עיתוני התקופה יודע שהיה זה עניין של כבוד לאומי, לא פחות מאשר של הישג ספורטיבי.









מכירים את המייל, נכון? המייל הוא יחידת המידה השכיחה ביותר באנגליה ובמושבותיה לשעבר, כולל ארצות הברית של היום. אין שם קילומטרים, אלא רק מיילים. מייל הוא 1609.3 מטרים. והיחידה הזו, אני מניח, הייתה ממשיכה לשמש אותנו ביומיום לולא החליט מאן דהוא לעשות משהו בקשר אליה. קראו לו רוג'ר בניסטר והוא עשה היסטוריה. הוא עשה אותה ב-‏6 במאי 1954, כשהיה לרץ הראשון בהיסטוריה שעבר מייל בפחות מארבע דקות.

קצת קשה לדבר על היסטוריה במונחים של מחסומים מלאכותיים. מחסום ארבע הדקות הוא מחסום זמן עגול, ברור, קל לקליטה, אבל אין הוא בהכרח מחסום יכולתו של האדם. אבל לא כך חשבו אז, בשנות הארבעים והחמישים, כשהקרב על שבירת המחסום המופלא הזה ריתק מיליוני אוהדי ספורט ברחבי העולם.

וולטר ג'ורג'. רץ המייל הגדול הראשון

תמיד היו מחסומים כאלה בספורט. בזמנו האמינו, למשל, שאדם רגיל אינו יכול לעבור גובה של יותר מ-‏15 רגל (4.57 מטרים) בקפיצה במוט. בשנת 1943 שבר קורנליוס ''דאץ''' וורמרדאם את המחסום הזה. אבל אפילו ההישג הזה לא השתווה בעוצמתו לניסיון הנואש כמעט להתמודד עם מחסום ארבע הדקות בריצת המייל.

ההיסטוריה של מחסום ארבע הדקות נמשכה כתשעים שנה. בשנת 1864 נערך באוקספורד מירוץ המייל הראשון בין הנבחרת המארחת לבין זו של יריבתה הגדולה, אוניברסיטת קיימברידג'. המנצח, לווס מקיימברידג', עבר את המרחק בזמן של 4:50.6 דקות. כמה שנים לאחר מכן שיפר אתלט אחר מקיימברידג', ויליאם גיבס שמו, את התוצאה הזו, וקבע זמן של 4:28.8 דקות. מייד לאחר מכן דרך כוכב של רץ מייל נוסף, וולטר ג'ורג'. ג'ורג' שלט במסלול ללא מתחרים, אסף תארי אליפות כאסוף ביצים עזובות ושיפר את השיא העולמי ל-‏4:18.4 דקות. לאחר שזכה בשש אליפויות רצופות כשהוא מביס את יריביו בהפרשים עצומים, החליט ג'ורג' לחפש לעצמו יריב ראוי משורות המקצוענים.

באותם ימים הייתה ההפרדה בין שתי הקטגוריות של חובבים ומקצוענים משמעותית ביותר. ספורט טרם הוגדר כמקצוע בפני עצמו ודווקא שיאי החובבים נחשבו לבעלי ערך ספורטיבי גבוה יותר מאשר אלה שהושגו על ידי מתחרים שקיבלו תשלום עבור מאמציהם. המשחקים האולימפיים, למשל, היו פתוחים לספורטאים חובבים בלבד. כך, למשל, נפסלה מדליית הזהב שהשיג האתלט האמריקני הנפלא ג'ים ת'ורפ בקרב 10 במשחקי שטוקהולם ב-‏1912 לאחר שהתגלה כי שיחק קודם לכן בקבוצת בייסבול אמריקנית תמורת סכום קטן.

ג'ורג' החליט, אם כן, להוכיח שכחובב הוא מסוגל להכות את אלוף המקצוענים. הוא ביקש מהתאחדות האתלטיקה הבריטית לארגן לו תחרות עם רץ בשם קאמינגס, שהיה אלוף המקצוענים באותה תקופה. ההתאחדות סירבה, משום שתחרות של חובב נגד מקצוען נגדה את החוקה. ג'ורג' נאלץ, אפוא, לעבור לשורות המקצוענים.

התחרות הראשונה בין השניים נערכה ב-‏31 באוגוסט 1885. 25 אלף צופים משולהבים הריעו לג'ורג' כשהלה פרץ לראש מייד עם תחילת המירוץ והקדים את יריבו ב-‏45 מטרים – הפרש עצום בכל קנה מידה. ג'ורג' קבע אז זמן של 4:20.2 דקות. קרב הגומלין, שנערך שנה לאחר מכן, היה צמוד יותר. ג'ורג' פרץ שוב קדימה, אך בסיבוב השלישי חלף קאמינגס על פניו והמשיך להוביל עד 70 מטר לפני קו הגמר. בדיוק בנקודה קריטית זו אפסו כוחותיו וג'ורג' דהר מאחור, עקף אותו וחצה את קו הגמר בזמן שיא חדש: 4:12.7 דקות.

שיא זה החזיק מעמד כמעט שלושים שנה, עד שנשבר על ידי האמריקני נורמן טייבר ששיפר אותו בעשירית השנייה. שמונה שנים מאוחר יותר הופיע הפיני הנפלא פאבו נורמי וקבע 4:10.4 דקות. בשנים שלאחר מכן קוזז השיא עוד כמה פעמים, עד שהועמד בשנת 1937 על 4:06.4 דקות.

בשנות מלחמת העולם השנייה התחולל קרב אדיר בין שני רצים שוודיים על שבירת מחסום ארבע הדקות. היו אלה ארנה אנדרסון וגונדר האג, שני רצים שהפכו לאגדה עוד בחייהם. באותה תקופה נמנתה שוודיה על המדינות הבודדות באירופה שלא נכבשו על ידי גרמניה ובעלות בריתה, מה שאיפשר לה לנהל חיי ספורט סדירים, פחות או יותר, דבר שנמנע ממדינות שהסתבכו במלחמת העולם השנייה. ב-‏1 ביולי 1942 הפחית האג שתי עשיריות שנייה משיאו בן חמש השנים של האמריקני וודרסון, והעמיד אותו על 4:06.2 דקות. תשעה ימים לאחר מכן הגיב אנדרסון בשטוקהולם בהשוואת השיא. בספטמבר 1942 הנמיך אותו האג פעם נוספת, כשקבע 4:04.6 דקות. אנדרסון המתין שנה לפני ששבר שוב את השיא, הפעם ל-‏4:02.6 דקות, ושנה נוספת לפני שהפחית ממנו עוד שנייה תמימה. ב-‏17 ביולי 1945, לעיני אלפי צופים במאלמו, חתם האג את הדו-קרב הזה בזמן של 4:01.4 דקות. שבירת מחסום המייל הייתה עתה בטווח של שנייה וחצי בלבד. אפס, אנדרסון והאג פרשו בלא שעלה בידם להשיג את היעד הנכסף הזה.

כדאי למדוד את הישגיהם של שני השוודים בהשוואה לתוצאות שהושגו לאחר מלחמת העולם השנייה, כשעולם האתלטיקה שב להתנהל כסדרו. ב-‏1946 היה הזמן הטוב ביותר שהשיג אתלט במקצוע זה 4:17.4 דקות בלבד, ב-‏1947 4:10.6 דקות וב-‏1948 – 4:14.2 דקות. למעשה, נמצאו אז כמה מומחים שטענו כי פריצת מחסום ארבע הדקות היא מעבר ליכולתו של בן אנוש, משום שהריאות אינן מסוגלות לספק לגוף חמצן בכמות מספקת.

עד שהגיע רוג'ר בניסטר (Roger Bannister).

בניסטר היה רץ מצטיין מילדות. הוא היה גבוה, ארוך רגליים ובעל עצבים חזקים. בגיל 16 קבע תוצאה של 4:58.6 דקות – תוצאה שנחשבה פחות מבינונית לגילו. לאחר שסיים את לימודיו בבית הספר התיכון נרשם ללימודי רפואה באוניברסיטת אוכספורד. בתחרות המסורתית של האוניברסיטה שלו עם קיימברידג' כבר קבע 4:30.8 דקות. שנה לאחר מכן שיפר את ההישג הזה ביותר משש שניות. הוא תיעב אימוני שדה מפרכים שנועדו לבחון אך ורק את הסיבולת הגופנית וטען שניתן להגיע להישגים ספורטיביים תוך שילוב של כישורים אתלטיים ושכליים. כך, למשל, סופר עליו שנהג לנצל את הפסקת הצהריים בת השעה לאימוני ריצה מתוזמנים היטב. הוא גמא 10 מיאוצים של 400 מטרים בפחות מדקה לכל מיאוץ, כשבין ריצה אחת לאחרת פסק לעצמו שתי דקות מנוחה. כל התהליך ארך 48 דקות בדיוק, מה שהותיר לו תריסר דקות לארוחת צהריים...

התקדמותו הייתה מהירה. בשנת 1949 נצח במרוץ המייל בתוצאה של 4:11.6 דקות, במפגש בו התחרו נבחרות אוכספורד וקיימברידג' נגד נבחרת משולבת של המכללות האמריקניות ייל, הרווארד, פרינסון וקורנל. ב-‏1952 כבר נחשב כבעל סיכויים למדליית זהב בריצת 1500 מטרים – הדבר הקרוב ביותר לריצת מייל שקיים במשחקים האולימפיים. יריביו בהלסינקי היו הגרמני לואג, שעשרה ימים קודם לכן השווה את השיא העולמי באותו מרחק, אל מברוק הצרפתי, סליקהויס ההולנדי (אחד מיריביו המיתולוגיים של אמיל זטופק, אגדת אתלטיקה אחרת) ובויסן הנורבגי.

רוג'ר בניסטר. עשה היסטוריה

אבל בניסטר היה מותש. לפני המשחקים הוא השתתף בשלוש תחרויות רצופות בהן קבע תוצאות טובות. למרות זאת, נגזר עליו לעבור שני מקצים מוקדמים. הוא עלה לגמר, אך המתח העצום ועובדת היותו הנציג היחידי של בריטניה על המסלול, היו מעל לכוח עצביו. בקשת האחרונה של המסלול נכנע לשלושה רצים אחרים וסיים במקום הרביעי.

שנת 1953 סימנה הסתערות נוספת על מחסום ארבע הדקות. באותה שנה פרץ אל זירת האתלטיקה דור חדש של רצים מעולים. ג'ון לאנדי, כוורן אוסטרלי שגזר על עצמו תפריט אימונים קשוח של ריצה במעלה דיונות חול, הרמת משקולות וריצה של עשרות קילומטרים ביום, הדהים את העולם כשגמא את המרחק באצטדיון האולימפי של מלבורן בזמן של 4:02.8 דקות. הייתה זו התוצאה הטובה ביותר שהושגה מאז קבע גונדר האג את ה-‏4:01.4 המדהים שלו שמונה שנים קודם לכן.

לאנדי לא הספיק להתרווח על כסאו כבעל תוצאת המיל הטובה ביותר לשנה זו, וכבר נערכה על השיא מתקפה נוספת. ווס סנטי, רץ חסון מטקסאס, התקרב עד כדי שנייה אחת בלבד מהשיא העולמי כשקבע 4:02.4 דקות. בניסטר, בעל וותק של שבעים ריצות מייל, הסתער אף הוא על השיא ועבר את המרחק ב-‏4:03.6 דקות, וכעבור ימים אחדים – ב-‏4:02.0 דקות בלבד. התהייה מי יהיה הרץ הראשון שירד מתחת לארבע הדקות ובן איזו אומה יהיה הפכה ממש לשאלה של כבוד לאומי.

ב-‏6 במאי 1954 מצאו עצמם כמה אלפי צופים כשהם עטופים במעילים ומצוידים במטריות באצטדיון אוניברסיטת אוכספורד. מזג האוויר הסגרירי, סופות הברקים והרוח החזקה עוררו אצלם חשש לגשם, אבל הדבר לא מנע בעדם לבוא ולצפות בעוד ניסיון של בניסטר לשבור את המחסום העקשני הזה. בניסטר היה חייב לעשות זאת היום משום שלמחרת היה אמור אחד מיריביו הגדולים, האמריקני ווס סנטי, להסתער בעצמו על המייל.

בניסטר היה בכושר מצוין. בחורף שקדם לתחרות הוא התאמן נונסטופ, בגשם ובשלג, במטרה להכין את עצמו לעונת התחרויות ולבוא חשבון עם המייל הסורר. דווקא מזג האוויר הקר ששרר ב-‏6 במאי לא התאים לחישוביו. הרוח הקרה נשבה בכיוון המנוגד לכיוון הריצה. בניסטר חישב ומצא שכדי לרדת מארבע הדקות יהיה עליו לעבור את המייל במאמץ השווה ל-‏3:56 דקות. דקות ספורות לפני המרוץ הוא עוד התלבט אם יש בכלל טעם לנסות. אבל בשעה שש רפתה מעט הרוח ובניסטר וחבריו ניגשו אל קו הזינוק.

במילה ''וחבריו'' אפשר לכלול, פחות או יותר, את מרבית רצי הצמרת של אנגליה באותה תקופה. היו שם כריס בראשר (Chris Brasher) הממושקף, האלוף האולימפי מהלסינקי בריצת המכשולים וכריס צ'אטוויי (Chris Chataway) הג'ינג'י, האלוף בריצת 5000 מטרים וחברו הטוב של בניסטר. שני הכריסים היו חלק בלתי נפרד מתוכניתו של בניסטר לניפוץ המחסום. למעשה, הם התנדבו לשמש כ''ארנבות'' לצורך שבירת השיא על ידי חברם. בראשר תוכנן לרוץ את מחצית המייל הראשונה ואילו במחצית השנייה יחליף אותו צ'אטוויי ויתפוס את ההובלה. אז יגביר בניסטר את המהירות, יחלוף על פני צ'אטוויי וידהר אל קו הסיום. וכל אלה מבלי לקחת בחשבון רצים משובחים נוספים שהשתתפו בתחרות, כמו קול, גורדון והאלט. אבל שלושת אלה לא היו שותפים לתוכנית לשבור את השיא ולכן הם פחות רלוונטיים לסיפור.

נשתררה דממה באצטדיון. הרצים רכנו קדימה והמתינו ליריית המזניק, דרוכים מאוד. בראשר פסל בזינוק הראשון. בזינוק השני הם יצאו לדרך. בראשר הוביל בראש, כמתוכנן. בניסטר רץ אחריו כמעט ללא מאמץ. הקצב נראה לו, משום מה, איטי מדי. ''יותר מהר?'', צעק לעבר מאמנו, שיש על הקווים. ''הירגע'', החזיר אליו הלה קריאה. בראשר המשיך באותו קצב.

בראשר רץ את הסיבוב הראשון ב-‏57.5 שניות, קצב מצוין בהתחשב בעובדה שהמייל אורך כארגעה סיבובים. אבל בסיבוב השני חלה האטה מסוימת ובראשר חצה את קו מחצית המייל ב-‏1:58 דקה. התוכנית עבדה: בדיוק בשלב זה פלט בניסטר מילה אחת – ''כריס'' - וצ'אטוויי שעט קדימה וחלף על פני בראשר, שמצידו זנח את הריצה וירד לדשא. הוא את שלו עשה. צ'אטוויי נטל את ההובלה.

צ'אטוויי המשיך בקצב שקבעו מראש. בניסטר, שרץ ממש מאחוריו, חש את עצמו רענן מאוד מרבית זמן הריצה. עם תחילת הסיבוב הרביעי החל הקהל לשאוג, כשהוא מריח שמשהו בלתי רגיל עומד להתרחש. הקצב היה מסחרר. כשהפעמון צילצל להקפה האחרונה הראה הלוח שאת שלושת הסיבובים הראשונים עבר המוביל ב-‏3:00.4 דקות: קצב של שיא עולמי, אם גם גבולי משהו. נותרו מאתיים מטרים. בניסטר פתח מבערים, חלף על פני צ'אטוויי והחל לשעוט יחידי אל קו הסיום. אבל דווקא כאן, חמישים מטרים לפני הסוף, בגדו בו כוחותיו. ''גופי שרף את כל האנרגיה שלו'', סיפר על כך בניסטר מאוחר יותר, ''אבל רץ עדיין אותו הדבר. התשישות הפיסית באה מעודף כוח רצון. היה זה רגע קריטי ורגלי היו עדיין חזקות דיין כדי לשאת אותי על פני המטרים הספורים שנותרו...סרט הסיום נראה כאילו הוא מתרחק ממני. האם אגיע אליו אי-פעם ?''.

איכשהו, במאמץ אדיר, הצליח בניסטר לעבור את כמה המטרים האחרונים הללו והתמוטט על סרט הסיום כשהוא קרוב לאיבוד הכרה, מקדים בארבעים מטרים את חברו הטוב צ'אטוויי. הקהל שאג בתדהמה כשהתנוססה התוצאה על הלוח והנוכחים קלטו שהיו עדים לרע היסטורי. הלוח הראה 3:59.4 דקות. מחסום ארבע הדקות נשבר סוף סוף.

6 במאי 1954. בניסטר חולף על פני צ'אטוויי בדרכו לשבירת מחסום ארבע הדקות

הכרוז, שהבין אף הוא את משמעות הרגע, לא החמיץ את ההזדמנות. ממש כשמעון מזרחי, היו''ר המיתולוגי של מכבי תל אביב בכדורסל, שכאשר יש לו הזדמנות לשמוח על עוד תואר מקפיד לציין את הישגי קבוצות הנשים, הנוער, הילדים והנכים של המועדון, הודיע הכרוז באותה תחרות על שבירת שיא איזורי, שיא בריטי, שיא חבר העמים הבריטי, שיא אירופי ושיא עולמי. תוך כדי ריצה, עבר בניסטר מרחק של 1500 מטרים בזמן השווה לשיא העולמי הבמרחק זה, 3:43.0 דקות. צ'אטוויי, אגב, סיים בזמן 4:07.2 דקות.

בניסטר עשה היסטוריה. אבל דווקא הוא, האיש שפרץ מחסום שפעם נראה כבלתי ניתן לפריצה, קבע מחסום אחר. לימים אמר כי גבול היכולת האנושית הוא 3:50 שניות. אפס, גם שיאו שלו נדון להישבר, ודווקא במהרה. ימים בלבד לאחר אותו שיא היסטורי של בניסטר באוכספורד שבר ג'ון לאנדי את שיאו והעמיד אותו על 3:58.0 דקות. בשנים הבאות קיזזו ממנו הבריטי דרק איבוטסון, האוסטרלי הרב אליוט, הניו-זילנדי פיטר סנל, הצרפתי מישל ז'אזי, האמריקני ג'ים ראיין והטנזני פילברט באיי עוד ועוד חלקיקי שניות. ב-‏1975 היה הניו זילנדי ג'ון ווקר לראשון ששבר גם את המחסום שקבע בניסטר כששבר בגטבורג את שיאו של באיי והעמיד אותו על 3:49.4 דקות. מי שמחבב צירופי מקרים ודאי יתהה מדוע בכל פעם שנשבר מחסום עשרוני מעין זה השבירה היא בדיוק בשש עשיריות השנייה, אבל זה באמת עניינו.

בשנות השבעים והשמונים היה המייל זירה לתחרות אדירה בין שלושה רצים בריטיים מצוינים. למעשה, התחרות בין שלושת אלה מזכירה לא במעט את המאבק שהתנהל בין אנדרסון והאג ארבע עשורים קודם לכן. ביולי 1979 שבר סבסטיאן קו את שיאו בן שלוש השנים של ווקר וקבע 3:48.95 דקות. שנה מאוחר יותר הפחית יריבו סטיב אובט את השיא ב-‏15 מאיות השנייה והעמיד אותו על 3:48.8 דקות. ב-‏19 באוגוסט 1981 קבע קו 3:48.53 דקות, ושבוע מאוחר יותר החזיר אובט עם 3:48.4 דקות. קו לא המתין הרבה ויומיים לאחר שיאו של אובט הוריד בבריסל את השיא ל-‏3.47.33 דקות. ב-‏1985 בא יריבם של השניים, סטיב קראם וקיזז שנייה ומאית משיאו של קו, מעמיד אותו בכך על 3:46.2 דקות.

יריבו המר של קו באותן שנים היה המרץ המרוקני הגדול, סעיד אוויטה. אווייטה, במקור רץ למרחקים ארוכים, עשה הסבה למרחקים בינוניים ואף העמיד שיאים מסחררים בריצת 1500 מטרים. מעולם לא עלה בידו לקבוע שיא עולם במייל, אבל אישיותו והישגיו הכשירו את הקרקע לדור חדש של רצים ממדינות צפון אפריקה. וכך שבר ב-‏1993 האלג'יראי נורדין מורסלי את שיאו של קראם ברייטי והעמיד אותו על 3:44.93 דקות. ב-‏7 ביולי 1999 קבע רץ גדול אחר, הישאם אל-גארוז', שת השיא העולמי הונכחי והציב אותו על 3:43.13 דקות.

אבל בואו ונחזור, ברשותכם, לבניסטר. 1954 הייתה שנה נפלאה עבורו. הוא ניצח את לאנדי במשחקי חבר העמים הבריטי באותה שנה, כשקבע 3:58.8 דקות, שמונה עשיריות השנייה לפני יריבו הגדול. הייתה זו הפעם הראשונה בה ירדו שני מתמודדים באותה תחרות מגבול ארבע הדקות. מאוחר יותר גם הוכתר כאלוף אירופה בריצת 1500 מטרים. הוא פרש כעבור שנים ספורות בלבד. סר רוג'ר גילברט בניסטר, כיום כמעט בן שמונים, הגשים את שתי מטרותיו בחיים (שבירת שיא עולם וקריירה רפואית) ומנהל עתה את המרכז הלאומי למחולות עצבים שבלונדון. הוא גם עורך של כתב עת העוסק במחלות עצבים. לא ברור אם יש לו מקום כלשהו בהיסטוריה של רפואת העצבים; את מקומו בפנתיאון האתלטיקה הבינלאומי הוא כבר הבטיח לפני למעלה מיובל שנים.









חומר רב למאמר זה מקורו בספרו של מיכאל מרגולין גיבורי ספורט שיצא לאור בשנת 1962 בהוצאת יסוד.








[פרסם תגובה חדשה]   [קישור ישיר למאמר זה]   [קפל תגובות]   [פרוס תגובות]            

 
נפלא !   אביאל   יום ה', 12/05/2005 שעה 13:28   [הצג]
מעולה, כתמיד   גלעד   שבת, 14/05/2005 שעה 4:19   [הצג]
ידידי   מונס   שבת, 14/05/2005 שעה 13:31   [הצג]
מרתק כרגיל   צביקה   יום א', 15/05/2005 שעה 16:47   [הצג]
[פרסם תגובה חדשה]   [קישור ישיר למאמר זה]  

מאמר אורח | צור קשר | על האתר | חזור לעמוד הראשי | קישורים | תנאי שימוש | אקסטרה | תיק העיתונות של אפלטון
RSS | כל הדיונים המתמשכים | ספר אורחים | עזרה טכנית | לוח ימי ההולדת של הבלוגוספירה | מקלדת וירטואלית | ארכיון | חפש באתר
האתר עוצב ע״י עופר ליכטמן
כל הזכויות שמורות לאורי קציר ©