מיתוסים מפוברקים ומתיחות קלאסיות
יום ב', 28/03/2005 שעה 8:47
החיים בעולם המודרני משובצים בשיח על מיתוסים. המיתוס, מעין הנצחה אגדתית של דמות או אירוע שהתרחשו בעבר המעורפל, אינו נבדק על ידי ההמונים בכלים שנועדו למדוד את אמינותו ההיסטורית. למעשה, אלה המגדילים ומנפחים אותו אף אינם זקוקים כיום לגרעין היסטורי על מנת לעטפו באגדות; לעתים, הם ממציאים את ההיסטוריה בעצמם. המקרה של יארה צימרמן מבטא את התופעה הזאת. הפיקטיביות של המיתוסים הופכת כיום, בצעדים מדודים, לתנאי כמעט הכרחי לקיומם. לא כולם טורחים להפריך אותם, כפי שעשה ברנדן מקיי לתיאוריית הדילוגים של מדרוזנין. לעתים הם אפילו מנסים להעצים את האבסורד שבהם, כפי שעשה אלן סוקאל לכתב-עת נחשב במיוחד.






מייקל דרוזנין. גילוי אירועים עתידיים בדילוי אותיות קבועים בטקסט המקראי

יארה צימרמן הוא גיבור לאומי בצ'כיה. האיש המבריק הזה, שמחוץ לרפובליקה המרכז-אירופית שמו אינו ידוע כמעט לאחרים, עמד מאחורי סמלי תרבות שהפכו לקלאסיקה נצחית. צימרמן הוא האיש שיעץ לאנטון צ'כוב לכתוב מחזה על שלוש אחיות (ולא להסתפק בשתיים), שתיזמר את הוואלסים הרומנטיים של יוהאן שטראוס, שעיבד את עקרונות תורת היחסות עבור אלברט איינשטיין ולימד את גוסטב אייפל כיצד לייצב את המגדל המפורסם שבנה בפאריס.

הבעייה היחידה עם כל העובדות האלה הן הפיקטיביות שלהן. דמותו של יארה צימרמן היא דמות שהמציאו שני סאטיריקנים צ'כיים בשנות הששים. מאז הפכה הדמות הזו למיתוס בפני עצמו ולאחרונה היא אף הוכתרה על ידי צ'כים רבים כדמות הלאומית המועדפת עליהם בכל הזמנים. לא המלך בולסלב, לא יאן מסאריק, לא אמיל זטופק וגם לא יאן פאלאך. ההעדפה הזו שוות ערך, אפשר לומר, לרעיון שהאמריקנים יבחרו את פורסט גאמפ לדמות ההיסטורית החביבה על אומתם או שהסקוטים יחליטו שהמפלצת מהלוך נס היא גיבורת כל דורותיה (שהרי גם קיומה הוכח כמתיחה לפני שנים אחדות). אחרי הכל, הדמות הפיקטיבית הזו התאוששה מנכות קשה, כיכבה במשחקי בייסבול, ביצעה מעשי גבורה בווייטנאם, התעשרה מעסקי דייג ונאמה בעצרת המפורסמת ההיא של מרטין לותר קינג וחבריו ליד האובליסק בוושינגטון. אבל גם כאן, כמו אצל הצ'כים, כאמור, מדובר בדמות שהומצאה לצרכים בידוריים בלבד. יארה צימרמן הוא מעין לוזר נצחי, אחד שניצב בכל הצמתים המרכזיים של ההיסטוריה בת-תקופתו, אך משום מה אינו ממצליח לבצע את המהלכים עצמם אלא רק מתקרב אליהם עד להחמצתם.

דומה שבישראל טרם הגענו לשלב שבו המצאה בידורית הופכת לעובדה קוואזי-היסטורית. מקובל להניח שהציבור הישראלי אמנם לוקה בשטחיות ובחוסר ידע לגבי אלמנטים בסיסיים הקשורים במורשתו ההיסטורית והתרבותית, אבל ככל הידוע לי, השטחיות הזו הביאה אותו, לכל היותר, לבחור בחתונתה של פנינה רוזנבלום כבאירוע השנה של 1991 (או אולי הייתה זו 1992; אני רק זוכר שאירוע מסוג זה קרה, מה שמביא לכך שאת השטחיות הזו אפשר אולי לייחס גם אלי).

מצד שני, אנו נוהגים לקבל, באופן כמעט מוחלט, מיתוסים שונים שהועברו אלינו על ידי הסביבה ושנהפכו לאמת השגורה על פינו. ''ברית מילה מועילה לבריאות הנימול'' (מחקרים רפואיים מוכיחים שההיפך הוא הנכון) הוא מיתוס שלאיש אין סבלנות להתמודד איתו. וזו רק דוגמה מקרית. אבל לצורך המאמר הזה חשבתי, איך לומר, על דוגמה טריוויאלית יותר. וזה הסיפור.

אבי ק' הוא קולגה שלי לעבודה. הוא מבוגר ממני בחמש עשרה שנים בערך, בא מרקע שונה משלי ועוסק בתחום אחר. צורות החשיבה שלנו, שנגזרות מאופן חינוכנו השונה, שונות לחלוטין זו מזו. הוא מאמין, אני ספקן. המחלוקות האלה קיימות בכל מקום, בעיקר בשאלות של דת ואמונה. אבל אצל אבי ואצלי זה הגיע לאותו ויכוח ישן נושן על הכוונות הנסתרות שבטקסט התנ''כי. כשסיפרתי לו על הוויכוח שבין מייקל דרוזנין לבין ברנדן מקיי בהקשר זה, הוא פשוט סירב להאמין. כך שבמאמר הזה אוכל להבטיח לעצמי לפחות קורא סקרן אחד. גם זה משהו.

מותו של מייקל דרוזנין כפי שנובא על ידי יצירתו של הרמן מלוויל. התשובה הניצחת של ברנדון מקיי

חובבי קונספירציות ותיאוריות-על מנסים תדיר להחדיר לתודעתנו שהתנ''ך מקודד ושאירועים מסוימים נחזו בו כבר במהלך כתיבתו, לפני אלפי שנים. בשנים האחרונות הצטרפו למגמה הזו גם המוני המחזירים בתשובה וכל מיני מחשבי קיצין. איוואן פאנין (1855-1942), למשל, היה אחד הבולטים שבהם. כדאי לקרוא עליו מעט כדי להבין עד כמה ממשיכים יורשיו בני דורנו את דרכו האלמותית.

אחד מאותם יודעי ח''ן, מייקל דרוזנין, אף פירסם בשנים האחרונות מספר ספרים המסבירים כיצד ניתן, באמצעות דילוגי אותיות ברווחים שווים וקבועים, לפענח קודים הצופים מאורעות עתידיים. אלא שדרוזנין נתקל באגוז קשה, ברנדן מקיי שמו. כשהטיל דרוזנין אתגר לפתחם של הספקנים, באומרו ל''ניוזוויק'' שאם הללו ימצאו חיזוי של רצח ראש ממשלה ב''מובי דיק'', כפי שטענו שאכן יתכן (כפי שהדבר יתכן, לטענתם, בכל ספר עב-כרס שיש בו מבחר גדול דיו של מילים ואותיות המאפשרים דילוגים במרווחים גדולים), הוא ישתכנע. מקיי וחבריו הרימו את הכפפה, ועמדו באתגר בכבוד. ולא זו בלבד, אלש שגילו ב''מובי דיק'' גם רמיזות מוקדמות להתנקשויות בחייהם של אברהם לינקולן, אנגלברט דולפוס, ליאון טרוצקי, ג'ון קנדי, הנסיכה דיאנה ומרטין לותר קינג. לשיאו הגיע מקיי כאשר הצליח למצוא בביוגרפיה של הלוויתן האימתני גם דילוגי אותיות ש''חוזים'' את מותו של...מייקל דרוזנין עצמו. היה זה פאנץ' ליין הולם, לכל הדעות, לוויכוח המשעשע הזה.

אבל דומה כי גם פולמוס זה עומד בצילה של המתיחה שביצע הפיסיקאי האמריקני אלן סוקאל לפני שנים אחדות, מתיחה שעקבותיה לא נעלמו מהרשת עד היום. סוקאל כתב מאמר בז'רגון אקדמי, עמוס ביטויים הלקוחים מכמה ענפי מדע, ללא כל אבחנה וקשר, ללא משמעות או תכלית. הוא כתב על מתמטיקה אמניציפאטורית, על הגות נון-לינארית, על הרמנאוטיקה טרנספורמטיבית וכיוצא באלה, ביטויים שנשמעים חשובים ו''אמיתיים'' מאוד אך למעשה מסתתר מאחוריהם מעט מאוד, אם בכלל. הוא שלח את החיבור הארכני הזה (Transgressing the Boundaries: Towards a Transformative Hermeneutics of Quantum Gravity) כמאמר מדעי לכתב העת החשוב Social Text, היצא לאור באוניברסיטת דיוק. ואכן, המאמר פורסם כלשונו ותואר כתרומה חשובה למחשבה הדה-קונסטרוקטיבית של ימינו. מפתיע מאוד שגם לאחר הפרסום לא נמצא ולו קורא מלומד אחד שיחשוף את המתיחה (מה שמלמד - אולי לא פחות מאשר על איכותם האינטלקטואלית של הקוראים - גם על מספרם).

אלן סוקאל. קנה את מקומו בפנתיאון המתיחות

סוקאל ''נאלץ'', איפוא, לעשות זאת בעצמו. הוא פירסם בכתב עת מדעי אחר, Lingua Franca, את סיפור התעלול שלו. בתגובה - שהיא משעשעת לא פחות מאשר המאמר עצמו - מיהר מנהל הוצאת הספרים של אוניברסיטת דיוק, פרופסור סטנלי פיש, לגנות את המחבר על שחיבל במה שקרא ''סטנדרטים אינטלקטואליים''. התגובה הזו לא שינתה דבר: סוקאל, כך נראה, קנה לעצמו מקום של כבוד בפנתיאון המתיחות של כל הזמנים.

לפני שנכנס לפוליטיקה נהג יוסף (טומי) לפיד להגיש תוכנית אישית, ''השבוע שלי'' שמה, בערבי שבת. בין היתר, סיפר שם פעם איך כשהיה כתב מעריב בלונדון הלך להייד פארק, נעמד על שרפרף ובעזרת לוח קטן שעליו שירבט נוסחאות סתומות וחסרות כל פשר, ניסה לשנכע את הנאספים בתכונותיה התרומיות של הכלכלה הטאכומטרית. מובן שהלא היה לכך שום משמעות, משום שממש כמו המאמר של סוקאל או דמותו של יארה צימרמן, לא הייתה זו אלא מתיחה בלבד. לפיד, אני מניח, ביקש לבחון בכך את גבולות נכונותם של בני האדם לקלוט עובדות מופרכות מיסודן. לדבריו, הוא הצליח בכל מעל למשוער.

האנקדוטה הזו שמביא לפיד לא תיכנס, כנראה, לתודעתם של רבים יותר מאשר בני משפחתו של האיש הזה. מיתוסים הנבנים סביב עובדות פיקטיביות ומתיחות היוצרות מציאות פיקטיבית הן אירוע נדיר למדי. מיקומם בקונטקסט הסוציולוגי והפסיכו-היסטורי הוא כבר עניין למחקר אקדמי שלם לעסוק בו, אבל ראוי שנציין אותם לפנינו - אם לא כאבני דרך דרך תרבותיות לפחות כבדיחות טובות נכון לעת פרסומן.






[פרסם תגובה חדשה]   [קישור ישיר למאמר זה]   [קפל תגובות]   [פרוס תגובות]            

 
למול או לא למול [חדש]
עידו   יום ד', 30/03/2005 שעה 13:13
אכן מאמר משעשע (אתה בטוח שאתה לא עובד גם עלינו?)

לצערי, גם בארזים נופל זיק קטן מדי פעם. כוונתי לאמירתו הנחרצת של אורי ש-''הוכח שההיפך מברית המילה מועיל לבריאות...''. מחקרים מקיפים שנעשו בעניין מראים כי אין הבדל בין אנשים שעברו הסרת העורלה לבין אלה שלא. כלומר, הסיכויים לקבל דלקות בדרכי השתן, סרטן הערמונית או סרטן אחר באזור הפין וכל שאר מחלות ומרעין בישין הקשורים לאבר המין הגברי - זהים באופן סטטיסטי בין מי שהוא בעל עורלה או בלעדיה.
במאמר שלך על האדון קלוג (ההוא שהמציא את דגני הבוקר קלוג'ס) ניתן לקרוא כיצד הנחיל את ברית המילה לאמריקנים וייסד את מיתוס הבריאות הכרוך בכך. http://www.notes.co.il/ori/4907.asp
אולי היה מקום לשלב גם אותו - אומנם זה מיתוס ישן אבל בעל השפעה גדולה באזור אסטרטגי...
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

למול או לא למול [חדש]
אורי קציר   יום ד', 30/03/2005 שעה 23:28
בתגובה לעידו
נתחיל מהסוף. להבדיל מהסאיטיריקנים הצ'כיים שהמציאו את יארה צימרמן, למשל, הרי שקלוג האמין באמת ובתמים במסקנותיו. כלומר, במובן זה אין דין קלוג כדין דרוזנין. לגבי דרוזנין, אני לא מאמין שהוא באמת ובתמים חושב שהתנ''ך הוא טקסט מוצפן. הנחה כזו סותרת את הגדרת האמונה, המדבר על יכולת לקבל כעובדה מוגמרת גם טקסטים בלתי מובנים. כלומר, אם חש מאן דהוא בצורך לפענח משמעויות טקסטואליות שמקורן אלוהי הוא כופר בכך בהנחה שהמקור התכוון שהטקסט שלו יובן על ידי בני אדם בעלי תפיסה שכלית פשוטה.

מה שנוגע לברית המילה, אני מציע לך לעיין באתר www.nocirc.org, אתר המוקדש לריכוז מאמרים ומחקרים בנושא המילה. כדי לקצר, אומר רק שאין כיום כל ארגון רפואי בעל שם המוכן להמליץ על מילה מטעמים בריאותיים. דברי בנושא המילה לא התייחסו בהכרח לענייני העברת מחלות, משום שבהקשר זה אני מקבל את עמדתך. מצד שני, הסרת העורלה גורמת להסרת ההגנה על פתח השופכה ולהקטנת החיכוך (וההנאה ההדדית) במהלך המגע המיני - שלא לדבר על הסכנות הכרוכות בפציעה, בדימום חזק, ביצירת נמקים ובשאר מרעין בישין.

(ולהערתך: אם המילה אינה משנה דבר לעניין העברת מחלות מין, מדוע ליטול סיכון ולמול את הרך הנולד? )
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

למול או לא למול [חדש]
עידו   יום ה', 31/03/2005 שעה 22:00
בתגובה לאורי קציר
א. כמובן שאני מסכים - מילה לא תורמת מאומה מבחינת הבריאות, ואת זה אמרתי בהודעה המקורית. באותו האופן גם חוסר המילה אינו משנה. הנאה במין? קטונתי מלדעת.
ב. האקט עצמו של המילה אכן מסוכן, והטקס היהודי הברברי לא ממש נראה לי. לכן מלתי את בני בידי אורולוג מומחה (מהסוג שמתקן טעויות של מוהלים דתיים). ניתן למצוא פרטים באתר ''מילה טובה'', לא זוכר בדיוק את הכתובת אבל זה לא בעייה למצוא. הוא היה מצויין, אני הייתי נוכח בניתוח והילד החלים לחלוטין לאחר יומיים. היום התוצאה נראית 100 אחוז :-)
ג. למה באמת עשינו ברית מילה? שאלה מצויינת. אישתי לא רצתה, ואני גרסתי כי בן יהודי בישראל ייתקל בבעיות חברתיות, ודווקא בגילאים הרגישים. האם צדקתי? לא יודע. יש לנו חברים שכל שלושת בניהם לא נימולים, ימים יגידו מה היה עדיף. בכל אופן, אני כבן וגבר שמח שעברתי את המילה, ולא מרגיש נפגע מהנושא בכל צורה.
ד. אורי, מה דעתך לתרום לנו קצת בנושא הספורט? יש עניין ער בנושא, וכמה שאני נהנה לקרוא את המאמרים שלך, אני מבקש לאתגר אותך בנושא הזה. הסיבה שנזכרתי בזה היא שאני מוותר על תחילת המחצית השנייה במשחק של מכבי בשביל להגיב כאן...
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

למול או לא למול [חדש]
אורי קציר   יום ה', 31/03/2005 שעה 22:22
בתגובה לעידו
באשר למילה, דעתי כדעתך. אגב, בדקתי את הנושא אישית ובהרחבה רבה לפני שנולד בננו. המסקנה שלי הייתה שמילה עלולה להזיק יותר מאשר להועיל ובהתאם לכך גם קיבלנו החלטה בנושא.

מה שנודע לספורט - בשמחה. בקרוב יופיע מאמר רלוונטי גם בהקשר זה. בינתיים, אתה מוזמן (כמו כל קורא כן) להגיב למאמר שפורסם זה עתה, ועוסק באישיותו המיוחדת של המחזאי הערבי הפרו-צינוי עזיז דומט.

[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

מי מכיר את יוסף ג'י ? [חדש]
יצחק שטיפמן   יום ד', 30/03/2005 שעה 13:55
בצעירותי בשנות ה-‏60 פרסם חיים גורי סדרת מאמרים על יוסף ג'י ( מקוה שאיני טועה ) תחת הכותרת '' מי מכיר את יוסף ג'י ?''

יוסף ג'י העלום נפגש עם כל גדולי העולם הניע מדינות שלמות בזכות כוח השפעתו על מקבלי החלטות .

לא זכור לי הסוף - נדמה לי שחיים גורי הודה שזאת היתה מתיחה .

בכל מקרה טווח הזמן של המיתוס הזה היה קצר ימים - עובדה שלא הופיע בכתבה הזאת
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

מי מכיר את יוסף ג'י ? [חדש]
אורי קציר   יום ד', 30/03/2005 שעה 23:29
בתגובה ליצחק שטיפמן
סיפור מצוין, יצחק. אני מודה שלא ידעתי על כך בכלל. הייתי שמח לדלות אותו ממעמקי השכחה. האם תוכל לברר היכן הוא פורסם ואם ניתן להשיגו כיום?
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

מי מכיר את יוסף ג'י ? [חדש]
ערן עסיס   יום ה', 31/03/2005 שעה 18:20
בתגובה לאורי קציר
עד לא מזמן עבדתי בחנות ספרים ('שטיין', ירושלים) ושם הספר נשמע לי מוכר מאוד, כך שיכול להיות שהספר נמצא שם על המדפים או בחנות של הבן בתל-אביב.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

מי מכיר את יוסף ג'י ? [חדש]
בני   שבת, 08/10/2005 שעה 4:10
בתגובה לערן עסיס
זכור לי ספר כזה שקראתי לפני זמן רב. אלא שלמיטב זכרוני לא דובר כלל במתיחה, אלא בתעלומה שגם הסופר לא הצליח לפענח.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

מי מכיר את יוסף ג'י ? [חדש]
קובי נס ציונה   יום ה', 05/04/2007 שעה 1:37
בתגובה לבני
למיטב זכרוני היתה דמות כזאת שנקראה יוסף ג'י שאף הופיע ברדיו ורואינה. יתרה מזאת תמונתו פורסמה לא אחת בעיתונות בעיקר בעיתון מסויים. יוסף ג'י תואר כאדם הגורר רגל ומשותק ביד אחת. באחד מהראיונות הרבים שהושמעו בזמנו ברדיו תאר אף שפגש את חרורשצ'וב בזמן שהלה הייה שיכור. ברדיו הוא רואיין בתוכנית מפורסמת לשבת בשנות השישיםץ
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

מי מכיר את יוסף ג'י ? [חדש]
יוסי   יום ו', 25/01/2008 שעה 8:11
בתגובה לקובי נס ציונה
ליוסף ג'י היו קרובי משפחה בחיפה. יצא לי לפגוש בו באחד מערבי הפתיחה של פסטיבל הסרטים הבינלאומי של חיפה לפני למעלה מ 15 שנה.אף אחד לא הבין כיצד קיבל הזמנה לערב פתיחה חגיגי ואף מקום באולם היה לו כאחד מנכבדי המדינה, [נדמה לי שבשורת שרי ממשלת ישראל] מוכרח להודות כי גם אני נמשכתי לסיפורי המסתורין שמאחורי דמותו.העיתונאי אריה אבנרי כתב בזמנו ספר על התופעה. אני מנסה להשיג את הספר אך ללא הצלחה. מי שיש לו כיוון כלשהו איך ניתן להשיג את הספר או קובץ המאמרים שכתב חיים גורי על התופעה הנקראת יוסף ג'י ויוכל להאיר את עיני - תודתי תלווה אותו.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

מי מכיר את יוסף ג'י ? [חדש]
yonind   שבת, 27/09/2008 שעה 9:45
בתגובה ליוסי
זכור לי שחיים גורי פרסם בשעתו מסות/כתבות תחת הכותר הנ''ל, ב''למרחב'' עיתון ''אחדות העבודה''. ככל שיכולתי לקרוא (ולהבין) זו היתה מאין יצירה דמיונית שקצת(?) אמת שזורה בה.
כיום אני קורא בספרו של ש.שגב ''הקשר המרוקני'', על ג'ו גולן (יוסף גולדין) שהיה קשור לקונגרס היהודי העולמי ב-‏1954 והיה מעורב (גם) בהצלת-העלאת יהדות מרוקו. האם נינתן לקשר בין הדמויות???
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

מי מכיר את יוסף ג'י ? [חדש]
גדעון   יום א', 11/12/2011 שעה 19:13
בתגובה לyonind
אתר אישי
לצערי, גיליתי את האתר המבריק שלכם רק עתה. בכל זאת, כמה מילים על הדמות יוסף' ג'י גוטמן אבל בעיקר אלה שהעלו אדם נכה למעלה. מי אתה יוסף ג'י? אריה אבנרי זמן קצר לאחר מלחמת ששת הימים הגיע ארצה יוסף גוטמן הידוע בכינויו יוסף ג'. היתה זו הזדמנות לרבים מאזרחי ישראל לשמוע את קולו ולקרוא את דבריו המצוטטים של איש המסתורין מספר אחד במדינה מאז הקמתה. יוסף ג'י-מעין זליג של וודי אלן. פעם הוא מצולם עם ברז'נייב, פעם עם ג'ונסון או ניקסון או אישיות מדינית אחרת ופעם הוא נאסר על ידי שלטונות רוסיה ונידון לארבע שנים אבל משתחרר אחרי חודשיים. פעם היו חסרים לעיתונאי מסוים בפריז כרטיסים לקונצרט מתוקשר ופתאום הוא מקבל כרטיסים בברכת יוסף ג', בפעם אחרת יוסף ג'י מצליח לעזור לאדם זה או אחר. המסתורין סביב האישיות הלכה וגדלה ואיתה השמועות המטורפות. עד פה בערך הכתוב על הכריכה האחורית של הספר. יצאו שני ספרים על יוסף ג'י. האחד, על שם ממציאו ומגדילי דמותו-הלו הם אלופי הצ'יזבטים של הפלמ''ח והצי'זבטרון-חיים חפר וחיים גורי ואלישע גת בארכיטקט. (אלישע השמן). יחד עם מרגוט קלאוזנר, דן פתיר, אלי ויזל, עמליה ונחום מארבל, מיכאל בר-זוהר, אדוין איתן, יצחק איז'ו רגר, מישה אשרוב ועוד-הקימו את ''אגודת מי מכיר את יוסף ג'י''. האתר זוכר שבשנות השמונים-הגיעה אדם על כסא גלגלים מלווה על ידי נהג מונית ונכנס לחנות הספרים שלנו. הוא החל לאסוף ספרים מכל הבא ליד והמוכרות המבוגרות כרכרו סביבו כשהן זוכרות את ממציאו-שני החיימק'ס ורצו קצת לגעת בתהילה. התהילה היתה מורכבת מאוסף עצמות ובשר דל, נכה, יד אחת מדולדלת וחסרת שימוש. אחד מחברי האתר-הבין מה הולך לקרות והזהיר את המוכרות אבל אלה היו מסוממות מתהילת האיש המסתורי יוסף ג'י וערמו לפניו מאות ספרים שרק בסוף-כשהמלווה שלו התעקש לעזוב-אמר יוסף ג' למוכרות:'''יבוא איש מסוים וישלם ויקח את הספרים.'' בקיצור חבר'ה, יוסף ג'י היה איש תאב פרסום, בודד ופאתטי ולא מטמורפוזה ולא מסתורין. רק מסכנות שרוממה על ידי שני החיימקעס ואריה אבנרי אחד שהחליט לבדוק מי האיש באמת ואכן הוא מצא שהאגדה החלה להתמוסס עוד בחייה. האכזבה היתה גלויה וגם הספר מצטט את תגובתו של חיים גורי לאגדה שהקים בעצמו. הספר שווה קריאה בכדי להכיר את עולם התקשורת בימים ההם, את הבוהמה וכיצד היא מגיבה לתקשורת בכלל. קחו דוגמיות ממעלליו של איש המסתורין: פגישה עם המלך חוסיין בהודו. סוכן חשאי סיני, בריטי וישראלי פגישה עם הגנרל דה-גול והכל-כל הפגישות האלה סמוכות אחד לשני כמעט באותו שבוע.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

מי מכיר את יוסף ג'י ? [חדש]
אמוץ פלג   יום ה', 20/09/2012 שעה 14:29
בתגובה לגדעון
בהמשך לתגובתו ובעיקר למידע של גדעון כל מילה נכונה, ויותר מזה, האיש הסתובב בקיבוצים והופיע, ללא תמורה כספית, בערבי תרבות וראיונות. בין השאר היה גם אצלנו בחולדה, אינני זוכר שחידש משהו מעבר למה שפורסם עליו בתקשורת, ובעיקר לא פתר את חידת אישיותו, סוד כוחו והימצאותו בכל מקום וליד כל כך הרבה ידוענים ורבי השפעה. יש בידי מספר תמונות שצולמו אצלנו ולדעתי הם של יוסף ג'י, אך אין לי דרך לאשש זאת.
אמוץ
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

מתחנים [חדש]
ערן עסיס   יום ד', 30/03/2005 שעה 15:47
מעניין להזכיר את פעילותם של היס-מנים: the Yes-Men. נתקלתי בהם לאחרונה, בשיטוט אינטרנטי מצוי. הם עושים מתיחות עוקצניות, כשהמסר העיקרי הוא אנטי-קפיטליסטי (וגם קצת אנטי-אנטישמי).
אם אינני טועה בפרטים, התחזה פעם אחד מהם בפני נציגי ה-BBC לדובר הרשמי של חברת 'דאו'. זוהי, כידוע, יצרנית הסבונים (?) האמריקאית שמפעל היצור שלהם בהודו נהרס ודלף חומרים כימיים. מאז (תחילת שנת התשעים) ועד היום, החברה מתנערת מאחריותה לאלפי ההרוגים והפצועים ההודים. 'הדובר הרשמי' של חברת דאו, הגיע לאולפני ה-BBC כשבפיו הודעה חשובה, שמיקדה את תשומת הלב בשידור ישיר. הוא הודיע בשם החברה על כך שהם לוקחים אחריות על הנזק שנעשה, ועל כך שישולמו פיצויים לכל הנפגעים. כמובן שהחברה מיהרה להכחיש ולהודיע שאין כל כוונה לפצות אף אחד בעתיד הקרוב, וזה בדיוק מה שרצו היסמנים, להציג את 'דאו' במערומיה.
הם גם אוהבים להתחזות לנציגי ארגון הסחר העולמי (תוך זיוף אתר האינטרנט שלהם), וכבר נאמו 'בשמם' בכנסים, ועוד כל מיני מתיחות משעשעות. הם גאים בפעילות האנונימית שלהם, ומציגים אותה לראווה באתר: www.theyesmen.org.

ובלי קשר, עד כמה שידוע לי, מייקל דרוזנין מאמין באמת ובתמים בכוחו של התנ''ך, והוא לא ניסה לעבוד על אף אחד.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

מתחנים [חדש]
אורי קציר   יום ד', 30/03/2005 שעה 23:35
בתגובה לערן עסיס
יתכן שמייקל דרוזנין מאמין בכוחו של התנ''ך, אבל אם אכן כך הוא, לא ברור מדוע הוא חש בצורך עז כל כך להוכיח גם ללא-מאמינים שיש צופן סודי כלשהו באותיות המרכיבות אותו. גם האמונה הדתית הקלאסית אינה מסתדרת עם הצורך הזה. כל אדם שומר מסורת יספר לך שהנחת היסוד היא שאין בתנ''ך כל מילה מיותרת. ובכן, במה מאמין אדם המבטל את כל המלים ומשמעויותיהן ומותיר לנו רק רצף אינסופי של אותיות? האם כל התנ''ך כולו נכתב רק על מנת שנוכל לזהות שמות בודדים הנוצרים בדילוגי אותיות שווים וגם זאת בדיעבד? איכשהו, זה לא נראה לי הגיוני.

הסיפור שלך על הייסמנים הוא כמובן סוג של תעלול פוליטי. אבל להבדיל מיארה צימרמן, למשל, מטרתו הייתה לגרום נזק כספי ותדמיתי לגוף שהיה שנוא על המותחים. אני מעדיף מתיחות בלתי מזיקות או משעשעות יותר. בהקשר זה, אני רק יכול לספר שכאשר הייתי ילד קראתי ספקר בשם ''חבורת פופיק במטוס החטוף'', אותו כתבה ארנונה גדות. מסופר שם שאשתו של מגיש טלוויזיה אמריקני ידוע מקבל הודעה כי בעלה נחטף והחוטפים דורשים עבורו כופר נפש בסך מיליוני דולרים. הבדיחה היא שבדיוק באותה שעה מופיע ה''חטוף'' בשידור חי כשהוא מגיש את מהדורת החדשות בטלוויזיה. האישה, כמובן, לא טרחה להציץ במסך הקטן. היא בחרה להאמין למתחנים שבעלה נחטף, וכך יצרה את האלמנט האבסורדי והמבדח בכל הפרשה.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

מתחנים [חדש]
ערן עסיס   יום ה', 31/03/2005 שעה 18:32
בתגובה לאורי קציר
לאורך הדורות האמינו אנשים רבים בדתות שונות, ובעיקר ביהדות בקיומם של רבדים שונים בטקסט החושפים אמיתות שונות. הביטוי השגור לכך הוא המילה פרד''ס, המורה בראשי תיבות על ארבעה רבדי אמת אפשריים בטקסט התנ''כי: פשט, רמז, דרש וסוד. גם שם ספרו של דורון ויצטום העוסק בנושא - 'המימד הנוסף', מעיד מן הסתם על תוכנו (שלא קראתי) שזוהי רק דרך אחת לקרוא בתנ''ך.

אישית, אני סובר כדעתך, שמדובר בגיבובי מילים חסרי תוכן. אך מנגד, אדם שמאמין - לא ניתן יהיה לשכנע אותו בדרכי ההגיון. זה אכן לא הגיוני, אלא אמוני. מן הסתם, לאמונתו הגיונות משלה.

אם אכן יש שם אמונה - היא צריכה להיות חזקה דיה דווקא כדי לא להצטרך להגיון, שהרי ההגיון תמיד ימצא דרכים לסתור אותה...
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

מתחנים [חדש]
מיכל   יום ו', 19/10/2012 שעה 23:18
בתגובה לערן עסיס
אתר אישי
אמת.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

מה עם לוקצ'ר מגדוד העבודה [חדש]
מוקי שתיל   שבת, 02/04/2005 שעה 2:14
בענין מתיחות נזכרתי בטלפון שקיבלה אשתו של לוקצ'ר איש 'הקיבוץ' (מחתרת משנות העשרים)וגדוד העבודה בשלהי שנות התשעים. לוקצ'ר עזב את הארץ בשנת 1926 עם קבוצת אלקינד כדי להקים קיבוץ בברית המועצות ועקבותיו נעלמו.
ידוע שלוקצ'ר היה סוכן של שרות הביון הסובייטי ובארץ נחשב לאחד מטובי הלוחמים בהגנה. הוא היה מדריך בבית הספר למפקדים בתל יוסף וכנראה נטל חלק בהתנקשות בקצין משטרה ביפו שלא מנע את רצח ברנר (בשנת 1923).
עד היום לא ברור מי טילפן. האומנם היה זה לוקצ'ר או שמא מתיחה? ככל שזכרוני מגיע, מוקי צור טען שבהחלט יתכן והיה זה לוקצ'ר שחזר לארץ עם גל העליה מברית המועצות לשעבר. האם מישהו יודע פרטים נוספים?
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

מי הוא נביא אמת? [חדש]
יורם סמואל   יום ג', 30/08/2005 שעה 10:19
ניתוח המקורות המופיע בכתבה זו,
מתיימר בעצם לנסות להגדיר מי נביא שקר ומי נביא אמת.
ומובטחני שגם אם ניקח את ספר הילדים של יהודה אטלס:
''הילד הזה הוא אני'',נמצא צופן המגדיר כי ''ביבי'' יבחר לראש ממשלה באפריל 2006.
מאחר ונביאי האמת בתנך, אינם נביאים שניבאו רק נבואות
נחמה , אלא גם נבואות זעם , שחלקם כלל לא התממשו עדיין,
צריך למצא כלי ניתוח יותר מדעיים ומדוייקים לצורך פסילה או אימות.
לכן כרגע אדם באמונתו יחיה ,ולא ניתן אלא להאמין בקליעה למטרה,אלא רק לאחר התממשותו של האירוע.
ולשמחתו של מייקל דרוזנין הוא קולע טוב!!
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

מי הוא נביא אמת? [חדש]
כפיר   יום א', 01/08/2010 שעה 13:55
בתגובה ליורם סמואל
טוב, באיחור של 5 שנים, אני חייב להגיב כאן.
לפני כ - 11-12 שנים היתה בגלי צה''ל תוכנית יומית בשם ''מוטל בספק'', של החבר טל ברמן. בין שאר המשתתפים בתוכנית היה גם אחד, בני בשן (אם אני זוכר נכון), שהגיש פינה בשם ''סודות מן המערה החשמלית'', ובה הוא השתמש בשיטה של חיפוש לפי קודים מסויימים בספרי חסמב''ה כולם (40 ומשהו ספרים) ומצא בהם רמזים לאירועים אקטואליים שהיו באותו השבוע כמו משחקי ספורט חשובים, אירועים פוליטיים, צבאיים וכו'...
בהקשר לחיבה שרוחש כותב המאמרים לחסמב''ה רק אציין שחברי התוכנית - טל ברמן, דדו מילמן ובני בשן - הקימו מסע פירסום והתעוררות שנועד להביא לכך שיודפסו ויופצו שוב ספרי חסמב''ה לחנויות הספרים. בפועל זה לא קרה אבל כל הענין שעוררו סביב הספרים היה מאד משעשע.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

[פרסם תגובה חדשה]   [קישור ישיר למאמר זה]  

מאמר אורח | צור קשר | על האתר | חזור לעמוד הראשי | קישורים | תנאי שימוש | אקסטרה | תיק העיתונות של אפלטון
RSS | כל הדיונים המתמשכים | ספר אורחים | עזרה טכנית | לוח ימי ההולדת של הבלוגוספירה | מקלדת וירטואלית | ארכיון | חפש באתר
האתר עוצב ע״י עופר ליכטמן
כל הזכויות שמורות לאורי קציר ©