מודל מקנזי-גרשון
שבת, 22/01/2005 שעה 20:22
הדיון הציבורי בנושא פסיקתו של השופט עודד גרשון, לפיה המילה ''כוסית'' אינה אלא מחמאה וככזו אין לראותה כמילת גנאי המצדיקה ענישת אסיר, מה גם שהלה השתמש בה בנסיבות פרטיות ביותר, החטיא במשהו את מטרתו. השופט גרשון גודף ונצלב רק משום שהעז להודות במה שכולם יודעים כבר עשרות שנים - ש''כוסית'' אינה ביטוי גנאי. יחד עם פסק הדין המפורסם שהשיג ג'רולד מקנזי ושקשור לפרק בסיטקום הפופולרי ''סיינפלד'', נוצר כאן מודל דיאלקטי מאוד מסוים: לגבר אסור להשתמש במילה הקשורה לאיבריה המוצנעים של האישה, גם אם השימוש נעשה בנסיבות פרטיות ותמימות לחלוטין. מי שייתפס כשהוא מציין את המילה ''כוס'' או ''קליטוריס'' ייחשב - לפחות בעיני תת-זרם פמיניסטי מסויים מאוד - לעבריין מן השורה. ראו הוזהרתם

השופט עודד גרשון לא היה השבוע השופט המועדף על כמה נשים שמכנות את עצמן בטעות ''פמיניסטיות''. גרשון, רשע שכמותו, הסתבך עם כוּסית אחת מיוחדת. ומעשה שהיה כך היה.

כל הסיפור החל באסיר כבן 32 שהשתתף בתוכנית לגמילה מאלכוהול בכלא חרמון שבצפון. לאחר אחת הפגישות בתוכנית, שוחח האסיר עם חברו, אסיר מטופל גם הוא, וציין באוזניו כי ''העובדת הסוציאלית היא כּוּסית; מעניין כמה בעלים היו לה''. דבר השיחה הגיע לאוזני שלטונות הכלא. האסיר הובא לדין משמעתי, ושם שמע כי הוא מורחק מתוכנית הגמילה ומועבר לכלא אחר, נוח פחות.

האסיר החליט שלא להבליג. הוא לקח עורך דין, יצא לקרב משפטי נגד השב''ס ונפגש עם נציגיו באולם המשפט של עודד גרשון. הלה לא היסס בפסיקתו. ''מי שמצוי מעט בסלנג השגור בפי הצעירים דהיום יאמר לך כי לעיתים נעשה שימוש בביטוי האמור דווקא כמחמאה למי שיש לה מראה מצודד'', קבע.

השם מתחרז עם איבר נשי,; איזכור האיבר התפרש כהטרדה. ג'רי סיינפלד

בסיפור שלפנינו יש שני פגמים. על האחד כבר עמדנו: מישהו בשב''ס (ואולי הייתה זו מישהי) התעקש לפרש מילת שבח והתפעלות ככינוי גנאי וזלזול דווקא ולהעמידו לדין על כך. הפוך על הפוך. יתכן שלו היה האסיר מפטיר חרישית ''מכוערת'', היה יוצא מזה הרבה יותר בזול. הדפקט השני הוא הרעיון ששיחה סטנדרטית בין שני בני אדם, שאינה עוסקת בהקשר פלילי כלשהו, משמשת עילה לשלטונות להיפרע ממישהו שהם לא סובלים במיוחד. השופט גרשון קבע כי יש בהחלטת השב''ס משום פגיעה בחופש הביטוי של האסיר שטען כי לא הייתה לו כוונה לפגוע בעובדת הסוציאלית או להעליבה. ''הטלת הסנקציה על העותר נותנת תחושה של 'אח גדול' היודע את הנאמר ונעשה בין כתלי הכלא. נראה כי תגובתה של הרשות בעניין זה לא הייתה סבירה וחרגה מן המידה הראויה'', ציין.

תחשבו על זה לרגע: אדם משוחח עם חברו במסדרון המשרד, אומר לו כי הבוסית היא ''כּוּסית'' ולמחרת מקבל לידיו מכתב פיטורין. תלמיד אומר לחברתו שהמורה היא ''כּוּסית'' ולמחרת מתבשר על הרחקתו מבית הספר. אישה המקורבת אלי ביותר טוענת, אגב, שנשים עושות שימוש במילה הזו הרבה יותר מאשר גברים. אישה אחרת הודיעה, למקרא הפסיקה, שהיא מוכנה לשלוח את בעלה לטיפול גמילה דומה אם זה מה שיגרום לו לומר לה שהיא כּוּסית. לחילופין, אמרה לי, היא מוכנה להעניק לאסיר הזה טיפול גמילה מאלכוהול בעצמה.

מצד שני, אני מכיר גם כמה נשים שמגדפות עכשיו את השופט גרשון ונותנות לו באבי אביו. הטענות שלהן מסתכמות בכך שהכינוי הוא שוביניסטי ומנציח את השפלת האישה ותיוגה על ידי המעמד הגברי השליט כמי שמשמשת את מנצליה בעיקר למטרות סקס. מכיוון שכך, הייתה לעובדת הסוציאלית כל סיבה שבעולם להיפגע והיה על השופט להתחשב במצב זה ולפסוק באופן שיבהיר שמהותה של אישה אינו רק האיבר ההוא שבין רגליה ושלפסק דין מעין זה יש אופי מחנך ומחייב ובלה בלה בלה עד קץ ימי מלחמת המעמדות.

מי שחולק על קביעת השופט שלפיה את המילה הנדונה נהוג להשמיע בהקשר חיובי, שיקום. אישית, אגב, אני לא סובל את המילה הזו, כּוּסית, וגם לא נוהג להשתמש בה. בכלל, מילות שבח המתבססות על כינויי הסלנג לאיבריו המוצנעים של מושא המחמאה הן בעייתיות במיוחד. שהרי אם המילה דנן (כלומר, ''כּוּסית'') מבוססת על איבר הנשיות האינטימי ביותר, הרי שנשים בתורן יכולות גם להגות מילות חיבה לגברים מצודדים המתבססים על עקרון דומה. מה דעתכם על ''זיינצ'יק'', למשל? או על ''שמוקון''?

עובדתית, זה לא קרה. מה שהחל, אולי, כמילת קוד בין גברברים שופעי הורמונים ובעלי נטיות שובניסטיות מופנמות נספג היטב בחברתנו הוולגרית, התפשט כאש בשדה קוצים ונטמע גם בין בנות המין שאליו הייתה מכוונת מילה זו מלכתחילה. כך שלא זו בלבד ש''כּוּסית'' לא התקבלה כמילת גנאי, אלא שהחל מלפני שנים אחדות נוצרה לה גם אחות תאומה מאותו שורש עצמו, הלא היא המילה ''כּוּסון'', המחליפה את ה''חתיך'' המסורתי.

מה שספג השופט גרשון מעדת פובליציסטיות הסבורות בטעות שקביעתו היא אנטי-פמיניסטית באופייה לא ספגו שופטים כבר זמן רב. גרשון ציין מצב נתון שאין כמעט מי שחולק עליו: ''כוסית'', בין אם אוהבים את זה ובין אם לו, היא מחמאה במקומותינו. על מה גינו אותו? על שהעניק גושפנקא שיפוטית למצב זה, שבעיניהן אינו ראוי? ואולי על כך שלא ניצל את ההזדמנות כדי להוקיע את המילה הזו ואת המשתמשים בה ולנסות ליצור נורמה לשונית חדשה שבה איבר מינו של אדם אינו יכול להוות בסיס לכינוי עגה מקובל?

''אתה באמת בן זונה של שופט אם סוף-סוף הצלחת להחדיר את המחמאה החודרנית הזאת אל בין הדפים היבשים של החוק'', כתבה על כך דנה ספקטור, מתעלמת בגסות אופיינית מהעובדה ששורשי המחמאה הזו הם אי-שם בשנות החמישים המאוחרות ושלא היה כל צורך בפסיקתו של גרשון כדי להחדיר אותה אל השפה העברית המדוברת. ''שופט שמכיר במילה 'כּוּסית' כמחמאה, הוא מן הסתם שופט שחושב מהזין. רק שם – להגדיר אשת מקצוע באמצעות אבריה האינטימיים, ניתן להגדרה כמחשבה סבירה ונכונה. וגם אז – בתנאי שאותה עובדת סוציאלית בשב''ס בחרה בו כפרטנר'', קצפה חנה בית הלחמי. וכך הלאה והלאה, כאילו פסק דינו של גרשון (בעניין שקשור בכלל לזכותו של הפרט לחלק מחמאות באוזני חברו לאדם שאינו נוכח בסביבה) הוא הוא האקט לו ציפה עולם ומלואו כדי להכשיר שרץ לשוני כלשהו.

שטויות.

כפי שכבר ציינתי, וכפי שידוע לכול, ''כוסית'' היא מחמאה, בין אם הדבר מוצא חן בעיני כותבות אלה ואחרות ובין אם לאו. אבל אין זה המקרה היחיד בו נעשה שימוש במילה שמגדירה איבר אינטימי במיוחד על מנת להביע תחושה סובייקטיבית כלשהי. טלו את המילה ''שמוק'', למשל. מובנה שלילי לחלוטין. ''שמוק'', כידוע, הוא איבר המין הזכרי. אבל אליבא דמילון העולמי לעברית מדוברת, מיסודם של דן בן אמוץ ונתיבה בן יהודה, יש לו גם הוראה נוספת: ''מילת גנאי חריפה מאד: גועלי, נבזה, מנוול. השמקס האלה עוד יהרסו לנו את המדינה; אל תהיה שמוק, אלישע''.

ובכן, ה''שמוק'' ותיק כנראה מה''כוסית''. אני מעז לקבוע שיש לפחות הפרש של דור אחד ביניהם, כלומר שהשימוש השלילי ב''שמוק'' החל לפחות רבע מאה לפני שחדרה ה''כוסית'' אל הלשון העברית והפכה לסופרלטיב. תקנו אותי אם אני טועה, אבל אינני זוכר שום מקרה, דחוק ונשכח כאשר יהיה, שבו יצאה בת חוה חובבת שוויון להגנת המין הזכרי על שנאלץ לסבול את הפיכת איבר מינו למילת גנאי.

ואגב, אין זה המקרה היחיד. המילה ''זין'', שמקבילה בעברית המדוברת ל''כוס'' בשימוש היומיומי, גם היא הפכה זה מכבר לכינוי גנאי. ושוב, מאותו מילון לעברית מדוברת. זין: כינוי גנאי הבא להדגיש את תכונותיו השליליות של אדם, כגון: טיפשות, רוע לב, וכד'. אין לי כוח לדיבורים על הזין הזה. הוראה נוספת של זין היא ''כלום, מאומה'': כסף תקבל אצלי? זין תראה אצלי. הוראה רביעית, שלילית אף היא, היא עונש, נקמה: אתה תראה איזה זין תקבל אצלי.

על פניו, נראה שמתקנות העולם שהוזכרו כאן נוטות להתעלם מהשיח המקובל הזה. יתכן, כמובן, שהן ממתינות לגושפנקא שיפוטית נוספת, הפעם בהקשר הזכרי של השפה. אבל על פניו, נראה כי מדובר בצביעות נטו. אם אין זה ראוי שהבעת הרגשות באמצעות המילה המדוברת תתבסס על הכינויים השונים לאברי מין, הרי שניתן לצאת למלחמה גורפת בעניין זה. אבל כאן אין זה המצב: רק הכינוי (החיובי!) הנשי טורד את מנוחתן. ככל הנראה, אין להן בעייה מיוחדת עם העובדה שכינו המתבסס על הזכריות יהפוך לכינוי גנאי. כך הן מבקשות להפוך עולם ומלואו: כינוי מחמיא יש לדחות; כינוי גנאי יש לקבל. בתנאי, כמובן, שהגנאי מתבסס על הזכריות ולא על הנקביות.

אגב, השפה המדוברת מעט יותר דמוקרטית מכפי שמנסים לייחס לה. ממש כשם שהביטוי ''זין בעין'' מבטא את האמירה השלילית שמשמעותה ''תשכח מזה'' או ''אין סיכוי'', הקללות שאומצו מהערבית, היינו ''כוס אמק'' או ''כוס אוחתכ'', מבטאות גישה שלילית. הנה כי כן, המילה ''כוס'' יכולה פעם אחת לבוא בהקשר חיובי ופעם אחרת בהקשר שלילי. ככל הנראה, הישראלי הממוצע הוא ילד מספיק גדול כדי להבין מתי הקונטקסט חיובי ומתי לא. שונאות הגברים המקצועיות, אלה שסבורות שהגברים אשמים בכל הרוע עלי אדמות ואילו נשים הן מלאכיות צחורות כנף, אינן מתעניינות בכך כלל. לדידן, די בכך שמאן דהוא ביטא מילה שהן אינן סובלות כדי שניתן יהיה לעקם את המציאות בהתאם להשקפתן. ''קצת מוזר שהערת האגב (הצודקת) שלו בענייני סלנג נהפכה מטרה למסע צלב פמיניסטי'', תהה אהוד אשרי ב''הארץ''.

הסיפור הזה, שיש בו כדי לומר משהו על יחסי המינים בעידן המודרני, אינו המוזר ביותר ששמעתי אי-פעם בהקשר זה, אבל הוא בהחלט מהמוזרים שבהם. פסק הדין שנגע לסיטקום הפופולרי ''סיינפלד'' היה מוזר אף יותר.

ג'רולד מקנזי פוטר ממשרתו בחברת הבירה ''מילר'' משום שהעז לצטט באוזני קולגה ממין נקבה כמה בדיחות שנונות מסדרת הטלוויזיה הפופולרית ''סיינפלד''. באותו פרק שממנו ציטט מקנזי, יוצא ג'רי סיינפלד עם בחורה שפגש בנסיבות חברתיות כלשהן. למרבה המבוכה, הוא אינו זוכר את שמה והרמז היחיד העומד לרשותו הוא שהשם מתחרז עם איבר נשי. בסופו של דבר מתברר כי שמה של הגברת הצעירה הוא דולוריס, שם המתחרז, כיאות, עם המילה קליטוריס (דגדגן בלעז). מקנזי, כאמור, געה בצחוק (בדומה לעוד שלושים או ארבעים מיליון אמריקנים שצפו בפרק הזה). למחרת בבוקר, ציטט בהרחבה את הפרק דנן באוזני עמיתתו לעבודה, פטרישיה בסט. בסט לא הכירה את המילה קליטוריס וסירבה להאמין שמדובר באיבר נשי. מקנזי נטל מייד מילון, איתר את הערך המתאים והראה לה במה מדובר. בסט, שחוש ההומור שלה כנראה לא ממש מפותח, התלוננה בפני מנהלי החברה על הטרדה מינית. המנהלים, שהבינו שהשארתו בחברה עלולה להצטייר כמתן גיבוי להטרדה מינית, לא לקחו סיכון: מקנזי פוטר ללא שהיות ובבושת פנים. הוא לא ויתר, החליט להגן על שמו הטוב, הלך לבית המשפט, תבע פיצויים וזכה בגדול: ''מילר'' ומנהליה, וגם בסט, חויבו לפצות אותו בסכום כולל של 26.6 מיליון דולר.

חבר המושבעים, אגב, מנה עשר נשים ורק שני גברים. היחס הסטטיסטי הזה מוכיח שהיגיון צרוף יכול להתקיים גם בארץ ששימשה בית גידול לתיאוריות שמאפשרות כיום לאותן פובליציסטיות ישראליות לגדף את השופט גרשון רק משום שקבע עובדה הידועה לכל דכפין. גרשון, רחמנא לצלן, השתמש במילה ''כוסית'', ואף ציין את הקשרה החיובי.

והנה יש לנו את מודל מקנזי-גרשון, שבלית ברירה קראתיו על שם קורבנותיו דווקא: כוסית, דגדגן, מה זה משנה בכלל. אם גבר מעז לבטא בכלל את אחד משמותיהם של חלקי האישה המקודשים ביותר דינו כדין עבריין, עד שהוכח אחרת.

[פרסם תגובה חדשה]   [קישור ישיר למאמר זה]   [קפל תגובות]   [פרוס תגובות]            

 
יישר כוח   עידו   יום א', 23/01/2005 שעה 13:49   [הצג]   [3 תגובות]
שמוק   רות   יום א', 23/01/2005 שעה 17:03   [הצג]   [2 תגובות]
אותן נשים מתחילות באמת להגזים   אלי   יום ד', 26/01/2005 שעה 7:33   [הצג]   [3 תגובות]
חוסר הבנה - שובינסטי   דויד בן הראש   יום ו', 04/03/2005 שעה 11:20   [הצג]   [2 תגובות]
הסכמתי עם כל מילה   יצחק שפי   יום ו', 11/03/2005 שעה 21:54   [הצג]
זה הרבה יותר פשוט ממה שאתם חושבים   המדקדק בפרטים   יום ד', 20/04/2005 שעה 17:55   [הצג]
הפוך על הפוך   מונס   שבת, 23/04/2005 שעה 10:56   [הצג]
[פרסם תגובה חדשה]   [קישור ישיר למאמר זה]  

מאמר אורח | צור קשר | על האתר | חזור לעמוד הראשי | קישורים | תנאי שימוש | אקסטרה | תיק העיתונות של אפלטון
RSS | כל הדיונים המתמשכים | ספר אורחים | עזרה טכנית | לוח ימי ההולדת של הבלוגוספירה | מקלדת וירטואלית | ארכיון | חפש באתר
האתר עוצב ע״י עופר ליכטמן
כל הזכויות שמורות לאורי קציר ©