עושים צחוק מהעבודה
שבת, 07/04/2012 שעה 14:45
ניסיון להיבחר לתפקיד בכיר המשרד ציבורי הוא הרפתקה מעניינת. מגיבים למודעה, שולחים קורות חיים וממתינים להמשך. לעתים מקבלים תשובה, לעתים לא. הדבר העצוב ביותר הוא שלעתים קרובות הנבחרים לתפקיד הם בעלי כישורים פחותים בהרבה משל המתמודדים. אלא שהשוואה בין הכישורים היא עניין לא רלוונטי. מה שחשוב הוא עם מי מנהל המערכת המפרסמת את המכרז מעדיף לעבוד. וכך קורה שאם הוא רוצה באדם בעל שלוש שנות ניסיון, הוא מבקש במכרז שנתיים - אבל אם הוא מקבל הצעות מאנשים בעלי עשר שנות ניסיון, הדבר אינו משמעותי מבחינתו. ואותו הדבר נכון גם לגבי ההשכלה האקדמית, ההמלצות מגורמים מקצועיים וכן הלאה. ולא, אני לא תמים. אני יודע שתפירת מכרז אינה דבר חדש במקומותינו.










בשנה שעברה התפטר מתפקידו גידי שמרלינג, יועץ התקשורת של ראש הממשלה נתניהו. כמעט מייד נפוצו ידיעות לפיהן שמרלינג עתיד להתמנות כדובר עיריית תל אביב. העירייה לא הכחישה, אבל לאלה שפנו אליה נאמר שההחלטה תיקבע במכרז. ואכן, כעבור מספר שבועות פורסמו מודעות באמצעי התקשורת. נקבעו דרישות סף, כולל ניסיון והשכלה, נקבע מועד סופי למשלוח קורות החיים וכן הלאה. על פניו, הליך מסודר ביותר של בחירת אדם לתפקיד בכיר.

חתן פרס נובל לכימיה, דן שכטמן, ומודל של הקוואזי-גביש, נשוא מחקרו. לשם ההמחשה, תארו לעצמכם שבעקבות פנייה במסגרת מכרז, הוא לא יתקבל כמורה בתיכון למדעים (מקור תמונה: ויקיפדיה).

בנקודת הזמן ההיא כבר שימשתי למעלה מ-‏11 שנה כדובר רשות ניירות ערך ושינוי אפשרי במקום העבודה בהחלט בא בחשבון. החלטתי לגשת למכרז. הבנתי היטב שברמות האלה יתכן מאוד שהמשחק אינו בדיוק הוגן ושוויוני, משום שיתכן מאוד שכבר סיכמו עם מישהו, ומן הסתם לא היה שמו של יועץ התקשורת של ראש הממשלה מתפרסם בעניין זה אלמלא נמצא מאן דהוא שטרח ליידע בכך את הכתבים. וכאמור, איש לא טרח להכחיש את נכונות הידיעה. אי אפשר היה להתחמק מהמסקנה המתבקשת – ובכל זאת החלטתי לגשת. בכל זאת, צברתי כבר ניסיון לא קטן בדוברות, לרבות בגופים ציבוריים גדולים, והאמנתי שיהיה קשה להתעלם ממנו.

התבקשתי להגיע ביום מסוים לעירייה ולגשת לחדר המצוי באחת הקומות העליונות. כשהגעתי, פגשתי על ספסל ההמתנה עוד שני מועמדים. הכרתי את שניהם: אנשי מקצוע טובים מאוד, בעלי כישורים וניסיון ההופכים אותם ראויים בהחלט לתפקיד שעליו התמודדו. אחרי שהחלפנו ברכות ושאלות ''מה נשמע'' בלתי נמנעות, הם הסבירו לי שכל המועמדים נכנסים לוועדת המכרזים לפי תור, לכל אחד מוקצות עשר דקות לכל היותר ושאפילו יש רשימה על הדלת. קמתי וניגשתי לדלת. הדף שהיה נעוץ עליה כלל שמות של עשרה מועמדים, כולל זה של עבדכם הנאמן. ואכן – לכל אחד הוקצו דקות ספורות בלבד של ראיון.

כשהגיע תורי, פגשתי בחדר הפנימי חבורה של שישה-שבעה אנשים. אלה יבחרו את דובר העירייה הבא. המנכ''ל, סמנכ''ל משאבי אנוש ועוד כמה בעלי תפקידים. היה גם נציג ציבור, מישהו מהייעוץ המשפטי וכן הלאה. כמו המכרז, גם ההרכב היה ראוי. משפטית, לפחות.

השהייה שלי באותו חדר נמשכה פחות מפרק הזמן שלקח לי להקליד את הפסקאות שקראתם עד כה. אחד מהנוכחים שאל אותי מה הם האתגרים העיקריים העומדים בפני תל אביב. לא בדיוק שאלה שרלוונטית לדובר, אלא למי שאחראי על ייצור סדר היום או הפעלתו, כמו המנכ''ל. אחד אחר שאל אותי את השאלה המקסימה ''נו, אז איך אתה עובד'', שבתשובה עליה הסברתי מה שצריך להסביר - איך אני נוהג לשבת עם מי שמכתיב את סדר היום, לקבל ממנו דגשים, להיפגש לתיאום עם כל מנהלי המחלקות, לקבל מהם את הפרויקטים העיקריים שראויים לתיקשור, לדווח למעלה ולהתחיל להוציא את הכול מן הכוח אל הפועל, ובמקביל לכל אלה לבצע מיפוי של הכתבים והעורכים הרלוונטיים, לייצר פגישות היכרות, להכין מערך לתגובות מהירות וכן הלאה.

אם אתם חושבים שהספקתי להגיד את כל זה, טעות בידכם. נקטעתי אחרי משפט וחצי במשפט ''הבנו''. התבקשתי לצאת ואמרו לי שיודיעו לי מה ההחלטה. בשלב הזה כבר היה ברור לכל אחד בחדר מהי ההחלטה, אבל הבלגתי ויצאתי.

התשובה השלילית המנומסת הגיעה כעבור שבועות אחדים. ימים אחדים לאחר מכן פורסם דבר מינויו של גידי שמרלינג לדובר העירייה החדש.

שתבינו, אין לי דבר וחצי דבר נגד ההחלטה הזו. גידי הוא איש מקצוע מצוין, ועם רקורד של אדם אינטליגנטי, כתב מוערך ודובר של ראש ממשלה, הבחירה שלו מוצדקת לגמרי מכל בחינה מקצועית. אז בואו נסיר את נושא תוצאות המכרז מסדר היום וניגע בדבר האמיתי שגרם לי לכתוב את הטקסט הזה: תהליך הבחירה.










הנחת המוצא שלי פשוטה: המשחק מכור. התוצאות ידועות מראש. ההליך הפורמאלי אינו אלא עלה תאנה שיועץ משפטי זהיר חייב את העירייה לבצע כדי למנוע לזות שפתיים והאשמות על העדפה מוקדמת. ההליך הזה כרוך בלא מעט ביורוקרטיה ארגונית: הקמת ועדה, ניסוח המכרז, פרסום המודעות, מיון קורות החיים, בחירת חברי ועדת המכרזים, שיריון תאריכים לראיונות ועוד ועוד. אבל בסוף בסוף, כשמסתכלים על הכול, לא נותר אלא לגחך.

אי אפשר לבדוק כישורים של אדם בחמש או בעשר דקות. גם לא בחצי שעה. אי אפשר להעריך מקצועיות וניסיון בלא שמכירים את הנושא לעומקו – ובוועדה הזו לא ישב אף אחד שהיה לו ניסיון כלשהו בתחום התקשורת (או שכך, לפחות, התרשמתי; אף אחת מהגדרות התפקיד של אלה שנכחו שם לא הייתה קשורה לתחום המדיה באופן כלשהו). אי אפשר למדוד התאמה מבלי שמעמתים את המועמד עם תרחישים אפשריים הרלוונטיים לארגון שאליו הוא מתראיין, מבלי שמבררים את רמת ההיכרות שלו עם המדיה, מבלי שידוע לממיינים משהו אודותיו מלבד מה שמתארים קורות חייו המודפסים. אף מועמד אינו יכול לפרוש בפרק זמן קצר כל כך השקפת עולם, תפיסה מקצועית, ניסיון, כישורים, יכולות תכנון וביצוע או כל נושא רלוונטי אחר. מה שהוועדה הזו עשתה לכמה עשרות מועמדים (בסיבוב שלי התראיינו עשרה, אבל הבנתי שהיו נוספים) היה לסמן ''וי'' על ההליך הפורמאלי ולעבור למינוי שכבר נקבע מראש.

אני לא תמים. אני יודע שאירועים מעין אלה מתרחשים בכל יום, בכל מקצוע ובכל ארגון משמעותי. אני מבין שכאשר אדם המנהל מערכת רוצה לעבוד עם דובר שהוא מעריך או שהוא מתקשר איתו היטב, כל הליך האיתור, מבחינתו, הוא מעמסה מיותרת שנועדה – בעיקר – לצרכים של ביקורת חיצונית עתידית. ובכל זאת, יש כאן צרימה לא קטנה. מדוע להטריח אנשים עסוקים בהליך מיותר שכזה, שעה שהתוצאה ידועה ממילא?

סיפרתי על החוויה הזו לחבר, שגם הוא עוסק בתחום התקשורת ושמאחוריו ניסיון מצטבר משמעותי בעבודה עם גופים לאומיים. הוא הודיע לי שבכוונתו לבחון את הנושא בעצמו במכרז דומה שפרסם גוף ציבורי גדול. יומיים מאוחר יותר התקשר אלי כדי לחלוק חוויות.

- ''הייתי בפנים בדיוק שש דקות'', אמר, ''מדדתי. הם שאלו אותי איך אני רואה את העבודה שלי משתלבת עם מנהלי אגפים אחרים. הצלחתי להשלים ארבעה משפטים לפני שאמרו לי תודה שבאתי ושיהיו איתי בקשר בהמשך. סתם בזבזתי זמן ודלק על הליך חסר סיכוי''.

מיותר לציין שהוא לא התקבל. כשמקציבים לך שש דקות ברוטו, די ברור שאף אחד לא באמת מעוניין לבדוק את כישוריך (ולעתים קרובות גם לא כל כך ברור אם יש לו את הכישורים לבדוק אותם). במצב כזה, אפילו לדובר של הבית הלבן לא יהיה סיכוי להפוך לדובר עיריית כפר סבא, אם ראש העירייה שם כבר החליט את מי הוא רוצה למנות (ושיהיה ברור: הבית הלבן וכפר סבא הובאו כאן כאילוסטרציות בלבד). האנשים שיושבים בחדר ההוא יודעים בדיוק את מי הבוס רוצה למנות, ומתיישרים בהתאם לכך.

מכרה אחרת שלי שלחה קורות חיים למכרז לתפקיד ציבורי בכיר, אף הוא בתחום התקשורת. הרשות הציבורית שאליה שלחה את המסמכים אפילו לא זיכתה אותה בתשובה. בהתחשב במידע שיש לי על מקצועיותה וניסיונה של המכרה ועל הדרישות לתפקיד ברשות ההיא, הדבר שקול לתרחיש שבו בית ספר תיכון למדעים ידחה את מועמדותו של דן שכטמן למשרת מורה לכימיה. כשהמינוי סגור ומוחלט מראש, הקוריקולום ויטה של המתחרים אינו רלוונטי - גם הוא מרשים ומפואר כשלעצמו.

ובכן, הנה הצעה מבודחת שמטרתה להתמודד עם הבעיה. כשגוף ציבורי יקיים מכרז, הוא יידרש לפרסם גם את שמו של המועמד המועדף עליו לתפקיד, כולל הרזומה שלו. המועמדים שישיבו למכרז יתבקשו להסביר מדוע יש להם יתרון על פני המועמד המועדף. רק כדי לראות את התשובה של ועדת המכרזים, המסבירה שאדם שכתב טור רכילות במקומון כלשהו צבר ניסיון, מוניטין ומיומנות משמעותיים יותר מאדם ששימש כיועץ תקשורת לשלושה שרים בפרק זמן מצטבר של עשר שנים, זה כדאי.

אני יודע, אני יודע. זה לא באמת רציני. אי אפשר לפרסם שמות מועמדים מועדפים, משום שבחלק גדול מהמקרים הם מנהלים מגעים על התפקיד החדש עוד כשהם בתפקידם הקודם, ופרסום כזה עלול להזיק להם בארגון בו הם עובדים. ואולי יש כאן הפרות נוספות, שכרגע לא חשבתי עליהן.

אבל זה בדיוק העניין: ההזדמנות הכאילו-שווה שמעניק המכרז הפומבי, אינה שווה ולעולם גם לא תהיה כזו. המכרז אינו אלא חוכא ואטלולא. בדיחה אחת גדולה. כל עוד אין מבחן אובייקטיבי למדידת כישורים באופן פרטני (בדומה למרכז ההערכה שאותו מקיימת נציבות שירות המדינה, למשל), כך זה גם יימשך.







[לא ניתן לפרסם תגובות למאמר זה]   [קישור ישיר למאמר זה]   [קפל תגובות]   [פרוס תגובות]            

 
הכל אישי   בועז כהן   שבת, 07/04/2012 שעה 15:11   [הצג]   [2 תגובות]
(ללא כותרת)   ד   שבת, 07/04/2012 שעה 21:51   [הצג]   [2 תגובות]
מזמן לא כתבת   מונס   שבת, 07/04/2012 שעה 23:09   [הצג]   [2 תגובות]
אני רק שאלה:   משה   יום א', 08/04/2012 שעה 0:28   [הצג]   [2 תגובות]
תפירה ישראלית אופיינית   דני אורבך   יום א', 08/04/2012 שעה 5:25   [הצג]   [4 תגובות]
פשוט עניין של רחמנות   עדו   יום ב', 09/04/2012 שעה 13:01   [הצג]   [3 תגובות]
להפסיק את משחקי הנדמה לי   יגאל   יום ג', 10/04/2012 שעה 19:46   [הצג]   [2 תגובות]
פוסט נהדר   שי   יום ה', 12/04/2012 שעה 4:33   [הצג]   [2 תגובות]
בלבול קל של המגיבים   יונתן (עו''ד בעוונותי)   יום ד', 18/04/2012 שעה 23:10   [הצג]   [4 תגובות]
(ללא כותרת)   דוד קסירר   יום א', 29/04/2012 שעה 13:08   [הצג]
י.ש.ש   אלירן   יום א', 16/06/2013 שעה 8:28   [הצג]
[לא ניתן לפרסם תגובות למאמר זה]   [קישור ישיר למאמר זה]  

מאמר אורח | צור קשר | על האתר | חזור לעמוד הראשי | קישורים | תנאי שימוש | אקסטרה | תיק העיתונות של אפלטון
RSS | כל הדיונים המתמשכים | ספר אורחים | עזרה טכנית | לוח ימי ההולדת של הבלוגוספירה | מקלדת וירטואלית | ארכיון | חפש באתר
האתר עוצב ע״י עופר ליכטמן
כל הזכויות שמורות לאורי קציר ©