תקרית לילית במחנה עתלית
יום ה', 09/12/2004 שעה 13:55
באוגוסט 1938 הוצא להורג השוטר היהודי מרדכי שווארץ בתלייה. בכך באה אל קיצה פרשה טראגית שהחלה, כנראה, בוויכוח סתמי ומטופש (אם כי מובן למדי, בנסיבות הימים ההם) באוהל במחנה עתלית. משום מה, נשכחה הפרשה הזו מלב כל. מעניין אם יש עימנו עוד אנשים הזוכרים אותה והיכולים לספר לנו מה קרה שם בדיוק











שנים עשר עולי גרדום גבה מהיישוב היהודי בארץ ישראל השלטו הבריטי בשלושים שנות המנדט. אל הרשימה הזו צורפו גם אנשים שהוצאו להורג על ידי שלטון זר לאחר שהורשעו בריגול עבור ישראל או עבור מעצמות זרות שהיישוב היהודי תמך בהן. בין אלה אפשר למצוא את שרה ארהונסון, נעמן בלקינד ויוסף לישנסקי מרשת הריגול ניל''י, את יוסף בצרי ושלום צלאח שנדונו למוות בעיראק, את משה מרזוק ושמואל עזאר שהוצאו להורג בעקבות פרשת ה''עסק ביש'' במרים, את הצנחנית והמשוררת חנה סנש ואת המרגל הישראלי בדמשק, אלי כהן. בסך הכל נכללים ברשימה הטראגית הזו עשרים איש. לפני מספר שנים כיבד את העשרים הללו השירות הבולאי בהדפסת סדרת בולים לזכרם.

איך בוחרת מדינת ישראל את ''הרוגי המלכות בדור התקומה'' שלה? מדוע הוחלט, למשל, להכניס אליה את חנה סנש ולמנוע את הכבוד הלאומי הזה משותפיה למשימה פרץ גולדשטיין, אבא ברדיצ'ב, צבי בן יעקב, חביבה רייק, אנצו סרני ואחרים? שאלה טובה, שאני לא בטוח שיש לה פתרון, שכן הדבר אינו מוסבר במאמר הנלווה לאותה סדרת בולים.

על סרני, ברדיצ'ב ואחרים אנו יודעים. לעומת זאת, איש אינו יודע כיום על אדם נוסף שהועלה לגרדום על ידי הבריטים, הלא הוא מרדכי שווארץ. המאמר הזה בא למלא את החסר.

שישה שבועות אחרי הוצאתו להורג של שלמה בן יוסף (ראשון המוצאים להורג בימי המנדט) הועלה לגרדום בעכו, בבוקר ה-‏16 באוגוסט 1938, השוטר מרדכי שווארץ בן ה-‏26, חבר הפועל המזרחי ו''ההגנה''. שווארץ, יליד צ'כוסלובקיה, עלה לארץ ב-‏1933, עבד בחקלאות ובבניין, התגייס ב-‏1 בינואר 1937 למשטרה, אך כבר בקיץ אותה שנה הביע את רצונו לעזוב את השירות, ואחרי נישואיו הקרובים עם ארוסתו, חנה פינקלשטיין, להתיישב בסביבת חדרה.

בלילה שבין ה-‏1 ל-‏2 בספטמבר 1937 נשמעו יריות מאחד האוהלים במחנה המשטרה בעתלית והשוטר הערבי מוסטפה חורי נמצא הרוג. חברו לאוהל, מרדכי שווארץ, נאסר, הועמד למשפט בבית הדין לפשעים חמורים בחיפה והואשם ברצח בכוונה תחילה. ב-‏28 בינואר 1938 הורשע בדינו ונגזר עליו עונש מוות. בפסק דינו ציין השופט כי ''הנאשם בא למחנה ב-‏31 באוגוסט. ההרוג נמצא שם קודם...זמן קצר לפני הפשע נרצחו שני יהודים בכרכור...הייתה התרגשות בין היהודים, אבל אין כל הוכחה שרצח זה השפיע באופן מיוחד על הנאשם''. השופט דן בפירוט בכיווני היריות והגיע למסקנה, כי כדור שפגע בנרצח נורה מפנים האוהל ולא מחוצה לו, ולא האמין שנורו באותו לילה יריות אחרות מלבד אלה שנורו בידי הנאשם, אף שלא קיבל את טיעוניו של הסניגור שלא הוכחה אותה ''כוונה תחילה'' שיוחסה לשווארץ בכתב האשמה. לדבריו, ''אם שוטר שנמצא בידו רובה לרגל מילוי תפקידו, לןקח את הרובה ויורה בחברו הישן, ברור שהחליט להרגו ועשה זאת בדם קר, מתוך כוונה תחילה''. לשאלת השופט, לפני מתן גזר הדין, האם ברצונו לומר דבר-מה, חזר שווארץ והכריז כי איננו אשם, וכי החקירה הייתה מכוונת למן הרגע בראשון נגדו.

בעדותו במשפט מסר שווארץ את גרסתו שלו על המקרה: ''קרוב ל-‏9 הלכתי לישון בלילה התעוררתי לקול יריות. קפצתי ממיטתי, תפסתי את הרובה ועניתי בשתי יריות מתחת ליריעות האוהל. יצאתי מהאוהל ויריתי עוד שלוש יריות לעבר הרשרוש ששמעתי. חזרתי לאוהל לקחת כדורים, הדלקתי את החשמל ומצאתי את חברי מוסטפה מוטל על הרצפה, הוצאתי 5 כדורים ומשרוקית מארגזי ויצאתי מהאוהל. אז יריתי עוד ירייה לכיוון תחנת המשטרה לאות דרישת עזרה, התקרבתי לבית החרושת למלח ושוב יריתי ירייה. שרקתי במשרוקית. בסך הכל יריתי 7 יריות ושני כדורים מסרתי לקצין חוסייני''. לשאלת הסניגור עונה הנאשם, שבינו לבין מוסטפה לא הייתה כל טינה, והוא לא ירה בנרצח. התובע לא הצליח בחקירה הנגדית לסתור את העדות הזו.

סניגוריו של שווארץ, עו''ד אהרן חוטר ישי ועו''ד נסיב אבקריוס ביי, הגישו ערעור לבית הדין העליון, אך זה אישר את גזר הדין. גם כל בקשות החנינה הושבו ריקם. בתל אביב נפוצו כרוזים בנוסח הידוע, שבו קוראים לסגירת החנויות וכדומה. מטעם מועצת פועלי תל אביב ויפו משלח חוזר לכל ועדי מקומות העבודה, שבו קוראים לפועלים להימנע מכל השתתפות בהתקהלויות ותהלוכות.

לפני הוצאתו להורג מסר שווארץ לידי הרב י' קניאל מחיפה, שבא לתאו לסעוד אותו ולחזק את רוחו, הצהרה וחתם עליה בנוכחות קצין בריטי וקצין יהודי. נאמר בה כי הוא מודה שהרג את חברו השוטר הערבי וכי עשה זאת בהיותו נטול הכרה. הוא לא סיפר זאת כי היה בטוח שלא יאמינו לו, אולם כשהוא הולך למות הוא רוצה להגיד את הכל כדי לא למות כשקרן. ככל הנראה ירה שווארץ בחורי על רקע ויכוח שפרץ בין השניים ושבשיאו הטיח השוטר הערבי כי סופם של כל היהודים בארץ ישראל יהיה כסופם של אותם שניים שנרצחו בכרכור זמן קצר קודם לכן.

התגובה ביישוב התאפיינה באבל, אך גם באיפוק מודגש. השוטר הצעיר לא הופקר לגורלו מאז מעצרו. המאמצים הכנים להצלתו הקיפו חוגי ציבור רחבים למדי. אף שדעת הקהל לא הזדהתה ולא קיבלה בהבנה סחלנית את מעשהו, לא היה לאיש ספק שמרדכי שווארץ אינו טיפוס של שלפן צמא-דם, השוחר נקם בשיטת טרור נגדי עיוור.

גם לאחר מותו נותרה תעלומה לגבי מה שהתרחש בלילה ההוא באוהל במחנה עתלית. אולם איש בקרב היישוב המאורגן לא ניסה ללבות סביב הוצאתו להורג היסטריה המונית, איש לא העלה בדעתו לנצל את מותו למטרה פוליטית, לרקימת פולחן גיבורים כוזב ולסגידת גרדומים. לעומת פולחן בן יוסף המטופח ביד חרוצה לגלוריפיקציה ויצירת מיתוס, הפגין היישוב בפרשת מרדכי שווארץ תרבות חיים ואבל, המנוגדת לאסכולה של ''לעשות מגרדום מגדל ומקבר היכל''.

זה היה שבוע סוער בארץ ישראל של אז. זמן מה קודם לכן, כאמור, הוצא להורג שלמה בן יוסף. כאשר נמצאו השורות המפורסמות של בן יוסף חרוטות על כותל תאו בכלא (שהידועה בהן היא ''למרות - או לכבוש את ההר'') הייתה זו תחילתו של מיתוס שמעתה והלאה טופח בהתמדה על ידי האצ''ל והחוגים הרוויזיוניסטיים המקורבים אליו. ב-‏4 בפברואר 1938, שבוע אחר שנגזר דינו של שווארץ, הרשיע בית הדין הצבאי בירושלים את הנוטר יחזקאל אלטמן, שנמצא אשם ביריות על אוטובוס ערבי ב-‏27 בדצמבר 1937 בערב, בקילומטר ה-‏12 בכביש יפו-ירושלים, ליד קרית ענבים, ודן אותו למוות בתליה.

בהיפתח משפטו ב-‏2 בפברואר כפר הנאשם בן ה-‏22 (יליד רומניה, חבר ''פלוגת הכביש'' של בית''ר בנחלת יצחק, לצד הכביש לירושלים בין קריית ענבים והקסטל), באשמתו. מתיאור המעשה מצטייר מעין ''מודל'' לפרשת ראש פינה, שאירעה ארבעה חודשים מאוחר יותר: ''פעולת התגובה מן ה-‏27 בדצמבר נעשתה שלא על דעת מפקדיו ואף לא בידיעתם. כעדות עצמו נתעורר אלטמן למעשה נוכח ההתקפות הערביות שנערכו יום-יום באזור הסמוך לנחלת יצחק. כנוטר...היה עד לכמה מהתקפות אלו ולחוסר אונים מצד כוחות המשטרה להרתיע את המתקיפים. משעה ארבע אחר הצהרים הייתה התחבורה העברית מתנהלת בשיירות בליווי אנשי משטרה...כנגד זה לא נזקקו האוטובוסים הערביים, לא לנסיעה בשיירות ולא לליווי משטרתי...(עובדה) שהפקיעה את סבלנותו והביאתו לעשות את מעשהו''. אלטמן נאסר למחרת.

במהלך משפטו נמנעו סניגוריו מכל ניסיון להציג את אלטמן כגיבור הירואי של הקרבה לאומית. לפני מתן גזר הדין דרש עו''ד זליגמן להתחשב ''בגילו של הנאשם, בן 22, עברו נקי, וכי מכל מקומות עבודתו יש לו המלצות כבוד. נמצא במאסר כחודשועם העמדתו בפני בית דין צבאי הוא עונש בשבילו''. גם נציגי הסוכנות היהודית השתמשו בטיעונים אלה במאמצם אצל השלטונות להציל את חייו של אלטמן מידי התליין. ב-‏8 בפברואר 1942 זכה אלטמן לחנינה מטעם המפקד הצבאי הראשי (הנציב החדש, סר הרולד מק-מייקל, טרם הגיע ארצה) ועונש המוות הומר במאסר עולם. הוא שוחרר כעבור שש שנים.

הסיפור על אלטמן בא למלא את החסר, משום שלא הרבה ידוע כיום על אלה שנדונו למוות ולא הוצאו להורג, וכדוגמת אלטמן היו עוד אחדים שנחונו. שווארץ, לעומת זאת, נותר אלמוני גם לאחר שעלה לגרדום ולמעט בעיתוני התקופה ובכמה ספרים דוקומנטריים לא ניתן כמעט למצוא התייחסות לפרשה. ובכן, האם אין שווארץ נחשב כהרוג מלכות על אף שנתלה על ידי הבריטים? אם לא, מדוע? האם יש עימנו קרובים או חזרים של שווארץ ז''ל שיכולים לסייע בפתרון התעלומה הזו?










[פרסם תגובה חדשה]   [קישור ישיר למאמר זה]   [קפל תגובות]   [פרוס תגובות]            

 
רצח הוא רצח הוא רצח? [חדש]
אליק אוסטר   יום ה', 09/12/2004 שעה 22:53
בניגוד להתעלמות המרגיזה - והפופוליסטית משהו - מאנצו סירני, חביבה רייק ושאר הצנחנים שלא שבו, ההתעלמות כאן מובנת ביותר. שני הסיפורים הם שניים שליישוב היהודי לא היה כל עניין להתגאות בהם: מדובר ברוצחים, כדוגמת ברוך גולדשטיין, ולא בגיבורי-מחתרת.
אני מניח שהמצב הבלתי-נסבל בארץ היה מעין תירוץ חלקי, והוא מתגמד לנוכח הרציחות הערביות. יפה, אם כי ברור מאליו, שהיהודים לא ביצעו האדרה של פעולות-נקם ופגיעה בחפים מפשע.

הסיפור מרתק, כתמיד. מדהים אותי בכל פעם מחדש, איפה אתה צד סיפורים בלתי-מוכרים כאלה.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

רצח הוא רצח הוא רצח? [חדש]
אורי קציר   יום ו', 10/12/2004 שעה 1:05
בתגובה לאליק אוסטר
אליק, ממה שאני מבין מדובר במריבה בין שני שוטרים על רקע רצח של שני יהודים בכרכור. המריבה, שהחלה כנראה כתוצאה מהקנטה של חורי לעבר שווארץ, התלקחה למשהו קצת יותר רציני ובשלב כלשהו החליט שווארץ לסיים אותה ביריה.

אני יכול להבין קביע שלפיה עשרים הרוגי המלכות הם אנשים שנספו בשליחות צבאית כלשהי מטעם גורם צבאי או מודיעיני שהיה מקובל על חלק גדול מהאוכלוסיה. שווארץ בפירוש אינו עומד בקטגוריה הזו. אבל אם זו סיבה מספיק טובה כדי לדחוק אותו החוצה, לא ברור מדוע לא הכניסו את הראויים יותר (סרני, ברדיצ'ב, רייק וכו') אל תוך הרשימה.

מאיפה הסיפור? כרגיל, לא צריך לחפש הרבה את הבלתי זכור. הוא ידוע, אבל פשוט לא חוזרים וכותבים אותו שוב ושוב בספרים. לכן, בסופו של דבר, צריך לדעת רק היכן לחפש.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

רצח הוא רצח הוא רצח? [חדש]
מונס   יום ו', 10/12/2004 שעה 13:47
בתגובה לאורי קציר
בקריאה של שתי התגובות , וגם לדעתי, הרי שרצח הוא רצח, ואין להפוך רוצח לגיבור. (לפחות לפי אמות מידה הגיוניות), אבל לגבי החלק השני של תגובתך, לגבי שני החבר'ה האחרים שהיו עם חנה סנש, זו באמת שאלה נכונה, מודע לא מזכירים גם אותם?

ומבחינתך כפי שאני מכיר אותך, למי פונים שבאלות אלה?

מעבר לכך, (וכאן אני יוצא מהסיפור הנוכחי) חנה סנש וחבריה כהרוגי מלכות, הרוגים בחינם ללא מטרה. עם הירואיקה יפה של להציל את פליטת יהדות הונגריה, מיתוס מוצלח ביותר , שאין מאחוריו שום אמת עובדתית הרי העובדות ( כפי שקיימות כיום , עד שלא יוצגו עובדות אחרות ) מראות שממש לא הייתה מטרה ותכלית לסיפור המוזר ואפילו המטופש הזה של הצנחנים היהודים. ואני זוכר שראיתי את הפרק בסדרה כל אנשים על חנה סנש מאת מודי בראון גם אני הופתעתי. על זה נאמר , נו באמת??
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

ואגב שאלה נוספת באותו עניין [חדש]
מונס   יום ו', 10/12/2004 שעה 13:51
בתגובה למונס
אורי, האם באיזשהו מקום קיימת רשימת המוצאים להורג בתלייה מטעם שלטונות המנדט הבריטי?

הכוונה היא לא רק אותם מה שמוגדרים ''הרוגי מלכות'' אלא רשימה כוללת של כל האנשים?

בטוח שבתוך הרשימה הזו, תמצא סיפורים נוספים נשכחים.

ועוד דבר , נדמה לי ששכחת גם את דב גרונר כהרוג מלכות, לא?
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

ואגב שאלה נוספת באותו עניין [חדש]
אורי קציר   יום ו', 10/12/2004 שעה 23:29
בתגובה למונס
מונס, רשימת הרוגי המלכות בתקופת המנדט כוללת תריסר: שלמה בן יוסף, מאיר פיינשטיין, משה ברזאני, דב גרונר, יחיאל דרז'נר, מרדכי אלקחי, אליעזר קשאני, מאיר נקר, אבשלום וייס, יעקב חביב, אליהו חכים ואליהו בית צורי.

לגופו של עניין: לא התיחסתי כאן לעניינו של דב גרונר, ממש כשם שלא התייחסתי בהרחבה ליתר הרוגי המלכות. המטרה אינה לערוך סקירה היסטורית על אלה שנדונו למוות אלא לתהות מהו הקריטריון להכללת אנשים שהומתו על ידי השלטונות בקטגוריה הזו, בהתחשב בעובדה שבעצם היה אדם נוסף שהוצא להורג וששמו אינו זכור כמעט לאיש מאיתנו בימים אלה.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

לא קובעים עובדות מסרטים [חדש]
אזרחושב   יום ג', 22/02/2005 שעה 11:42
בתגובה למונס
אלו שיוצרים סרטים מסוג זה, צריכים לחדש משהו, לפעמים החידוש הוא שבירת מיתוס, ולא תמיד שבירה מוצדקת.
במקרה של הצנחנים היהודיים מהונגריה, קראתי ספרים תיעודיים של יהודים הונגריים, רחוקים מההוויה הלאומית שלנו, (אולי אפילו מתנגדים לה) שם הם מספרים כי בני משפחתם ניצולו בידי צנחנים יהודיים שבאו מארץ ישראל לדוגמה, בספר ''עולמו של אבא'' (מילר) כותב המספר כי בנו ניצל כך.
כמו שהמיתוסים מנופחים לעיתים, גם המחקר הרביזיוני לעיתים שגוי ומעוות בכוונה, וזה גרוע יותר כי במחקר צריך יותר לדייק. הדבר נעשה בכדי שהחוקר יוכל להציג גילוי מרעיש לא ידוע.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

רצח הוא רצח הוא רצח? [חדש]
מיכל   יום ו', 30/09/2005 שעה 13:27
בתגובה לאורי קציר
מזה הכותרת המפגרת הזו........
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

רצח הוא רצח הוא רצח? [חדש]
מיכל   יום ו', 30/09/2005 שעה 13:28
בתגובה למיכל
איזו העלבה
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

חומר נוסף [חדש]
דוד   יום ו', 10/12/2004 שעה 22:36 אתר אישי
סיפור מרתק. לידיעתך, בעניין סנש, רייק ושאר הצנחנים, יצא בימים אלה ספר של יהודית באומל ''גיבורים למופת'' של הוצאת אוניברסיטת בן-גוריון, והיא מנתחת שם את לידתו והתפתחותו של המיתוס.
באשר לעולי הגרדום, יצא ספר, לפני כשנתיים, לא זוכר את שמו, עם עזרה של בית ז'בוטינסקי, בהוצאת משרד הביטחון, עם ניתוח קצת מייבש על כל אנשי אצ''ל ולח''י שנידונו למוות, אבל אם אתה מתעניין, שווה להציץ בזה
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

חומר נוסף [חדש]
אורי קציר   יום ו', 10/12/2004 שעה 23:30
בתגובה לדוד
דוד, הנושא באמת מעניין אותי. האם תוכל לבדוק מהו שמו של הספר הזה?
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

מספר שאלות [חדש]
אלכסנדר מאן   שבת, 11/12/2004 שעה 19:41 אתר אישי
אורי, אולי הגיע הזמן לקבל ממך הגדרה רשמית של המינוח 'הרוג מלכות' בהקשרו המודרני – היות ולא בדיוק ברור לי מהו הקריטריון להגדרה מסוג זה, מה גם שלא ברור מהו הגבול בין הירואיקה כללית לפני הדברים כפי שהיו.

אבקשך, אם כך, להתייחס לנקודות הבאות:

(1) מיהו גיבור או הרוג מלכות, בהקשר זה?
(2) האם אלו הגדרות רשמיות בלבד?
(3) מיהו 'נבל' לצורך העניין? האם הוא תמיד האוייב האולטימטיבי?
(4) מיהם כל הרוגי המלכות שנכנסו להיסטוריה היהודית-ישראלית עד היום?
(5) האם היו אחרים שהיו גם כן זכאים להבנתך להיכנס לרשימה זו?
(6) אם תוכל, אשמח גם לקבל רשימה קצרה של הרוגי מלכות בהקשרם המקורי והקדום יותר.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

מספר שאלות [חדש]
אורי קציר   שבת, 11/12/2004 שעה 21:49
בתגובה לאלכסנדר מאן
בסדר. הביטוי ''הרוגי מלכות'' הוא ביטוי חדש לאירוע קדום יותר, שבו הוצאו להורג עשרה חכמים יהודיים, כנראה על ידי הרומאים על רקע הפרת איסורים דתיים שאלה הטילו על היהודים בארץ. נסים מזוז (http://www.daat.ac.il/daat/kitveyet/michlol/mazuz.ht...) ניסה לגלות מי הם העשרה ומצא לכך כמה וכמה גירסאות, כאשר לא כל השמות בהם זהים (למרות שחלק מהם, כמו אלא של רבי עקיבא ורבי חנינא בן תרדיון, נזכרים בכל הגירסאות).

במשמעות המודרנית של המושג הכוונה היא בעיקר לתריסר לוחמי האצ''ל והלח''י שהוצאו להורג על ידי הבריטים בשנים 1938-1947. אבל גם כאן יש פרשנויות שונות. האיזכור הבולט ביותר הוא בגיליונית בולים שפירסם השירות הבולאי לפני מספר שנים ובו ציון שמותיהם של 20 יהודים שנהרגו במהלך פעולות שונות: לא רק נגד הבריטים אלא גם נגד הגרמנים, הטורקים ושלטונות עיראק ומצרים. אפשר לראות זאת כאן: http://www.israelphilately.org.il/catalog/series.asp...

לי לא ידוע אם מדינת ישראל הגדירה רשמית מיהו הרוג מלכות. רשות הדואר היא חלק מהמינהל של ממשלת ישראל ומבחינתי מדובר בגוף רשמי. כפי שכתבתי קודם לכן, יש בעייה עם בחירת עשרים השמות הללו משום שהם נעדרים כל הגדרה אחידה. אם הקריטריון הוא הוצאתו להורג של יהודי על ידי שלטון עויין, הרי שמרבית נרצחי השואה הם בגדר הרוגי מלכות, ואפילו מרדכי שווארץ נכנס לקטגוריה הזו, שהרי מה שמגדיר אותה אינו סיבת ההוצאה להורג אלא זהות המוציא להורג ועוינותו ליישוב היהודי בתקופת ההוצאה להורג. אם, לעומת זאת, הקריטריון לכניסה לרשימה הזו הוא מי שביצע שליחות בטחונית עבור היישוב היהודי כאן, מדובר במשהו אחר לגמרי, ובמסגרת מצומצמת יותר. אבל גם למסגרת זו יש להכניס, למשל, אנשים כמו חבריה של חנה סנש למשימת ההצלה במזרח אירופה, וכבר הזכרתי בהקשר זה את שמותיהם אל אנצו סרני, אבא ברדיצ'ב, פרץ גולדשטיין, צבי בן יעקב, רפאל רייס, חביבה רייק והאחרים.

יש לשים לב שהגדרה אחרונה זו אינה מתמקדת בהכרח בבני היישוב היהודי בארץ ישראל או במדינת ישראל, ומשום כך כלולים בה גם יהודים ממצרים ומעיראק שמעולם לא עלו ארצה אך ביצעו משימות מודיעיניות ומבצעיות עבור שירותי הביטחון של ישראל, כמו מרזוק ועזאר, נידוני קאהיר, או צלאח ובצרי, נידוני בגדאד.

כשלעצמי, אינני מאמין שיש הגדרה מדויקת למושג הזה. יתכן שמן הראוי לדרוש מממשלת ישראל לעשות צדק עם אנשים העומדים בקטגוריית הרוגי המלכות שלא הוכנסו לרשימה זו. מכל מקום, אם נדרשת הגדרה קטגורית לאנשים אלה, מן הראוי שזו לא תתעלם מחלק מאלה ששילמו את המחיר הגבוה ביותר עבור שליחותם.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

מספר שאלות [חדש]
אלכסנדר מאן   יום ד', 22/12/2004 שעה 0:41
בתגובה לאורי קציר
אתר אישי
אני חוזר לתגובתי הראשונה, אשר בה העליתי מספר שאלות – תוך כדי נסיון חידוד הנושא: אני מעוניין בסופו של דבר בתיאור כללי מה ביצע כל הרוג מלכות, ומה היה גזר דינו. דבר זה נועד לנסות ולראות אם שווארץ היה זכאי לכאורה להיכנס לרשימה זו, וכיצד הורכבה הרשימה מבחינת מעשי האנשים – לא רק מבחינת גזרי הדין.

זהו הצעד הראשון בנסיון בדיקת המקרה.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

מספר שאלות [חדש]
אורי קציר   יום ד', 22/12/2004 שעה 9:44
בתגובה לאלכסנדר מאן
בסדר. קודם כל, קצת סדר במספרים. בימי המנדט הבריטי ניתלו 12 יהודים. לאחר מכן נוספו לרשימה זו עוד שמונה, חלקם פעלו לפני כן (ניל''י) וחלקם מאוחר יותר (נדוני קהיר ובגדד, למשל). הנה הפירוט:

נעמן בלקינד ויוסף לישנסקי הורשעו במהלך מלחמת העולם הראשונה על ידי הטורקים בריגול לטובת בריטניה והוצאו להורג בדמשק. פעיל בית''ר שלמה בן יוסף הלשיך רימון יד על אוטובוס ערבי שנסע מצפת לטבריה, ועל אף שהרימון לא התפוצץ נדון למוות בתלייה. הצנחנית חנה סנש הורשעה על ידי בית דין של ממשלה הונגרית פרו-גרמנית בריגול במהלך מלחמת העולם השנייה והוצאה להורג בירייה בבודפשט. אנשי הלח''י אליהו חכים ואליהו בית צורי התנקשו בחייו של שר המדינה הבריטי לענייני המזרח התיכון ומי שהיה אחראי למדיניות הנוקשה נגד ההעפלה, לורד מוין, והוצאו להורג בתלייה בקהיר. דב גרונר נפצע ונשבה על ידי הבריטים במהלך פעולת שוד נשק שביצע האצ''ל במשטרת רמת גן והורשע בכך שהתכוון לפוצץ את התחנה על כל הנמצאים בה. יחיאל דרז'נר, אליעזר קשאני ומרדכי אלקחי נלכדו על ידי הבריטים ב''ליל ההלקאות'', פעולת תגמול של האצ''ל על הלקאת אסירים יהודים. כל הארבעה נדונו למוות לאחר שכפרו בסמכות בית המשפט לדון בעניינם והוצאו להורג בכלא עכו. משה ברזאני מהלח''י נלכד בירושלים כשברשותו רימון יד. מאיר פיינשטיין מהאצ''ל ניתפס במהלך התקפה על תחנת הרכבת בירושלים. שניהם נדונו למוות ופוצצו את עצמם בכלא באמצעות רימוני יד, כשהם חבוקים זה בזרועות זה. יעקב וייס, אבשלום חביב ומאיר נקר, כולם אנשי אצ''ל, נלכדו במהלך הקרב שפרץ תוך כדי פריצת כלא עכו, נדונו למוות והוצאו להורג בתלייה. יוסף בצרי ושלום צלאח, יהודים ילידי עיראק, הורשעו בפעולות של ריגול, חתרנות וחבלה והוצאו להורג בתלייה בבגדד ב-‏1952. משה מרזוק ושמואל עזאר, יהודים ילידי מצרים, הורשעו בביצוע מעשי חבלה וריגלו במצרים כחלק מהרשת הישראלית שבראשה עמד אברהם דר, נדונו למוות וניתלו בקהיר ב-‏1955. אלי כהן, יליד מצרים, הורשע בריגול בסוריה לטובת ישראל, נדון למוות וניתלה בדמשק ב-‏1965.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

מספר שאלות [חדש]
אלכסנדר מאן   יום ה', 23/12/2004 שעה 2:38
בתגובה לאורי קציר
אתר אישי
האמת היא שלאחר קריאת רשימה זו, אני הרבה יותר 'רגוע' מבחינת המחשבות השונות שהיו לי לגבי פעילותם השונה של אלה שזכו להיכנס לפנתיאון זה. פירושו של דבר הוא שלהבנתי אין המדובר כאן בשום סוג של טרור ישיר ופגיעה מכוונת בחפי מפשע, למרות שאינני מתלהב ממקרה השלכת הרימון על אוטובוס נוסעים.
זוהי הסיבה שחיפשתי את פירוט המעשים עצמם, לצד העונשים הדרקוניים שמבצעיהם נדונו בכל אחד מקרים אלו.

מקרהו של שווארץ נשמע אולי כפחות הירואי על רקע הסיפורים השונים שקובצו אל הרוגי מלכות מודרנים אלו – אולם גם ללא כל קשר למקרה ספציפי זה נראה שהקריטריון להכללתם בקטגוריה זו נעשה בהחלטה של רמה פקידותית-מנהלית, ללא דיון ציבורי מסודר (ותקן אותי אם אני טועה בתחושה זו).

אין ספק שרשימה זו היתה יכולה להתארך, ואין שום מניעה שמקרים נוספים היו מתווספים אליה במסגרת זו, היינו במסגרת הנפקת בול לזכרם או במסגרת הכנסתם לקטגוריה זו.
אם שווארץ היה זוכה להיכנס אל רשימה מורחבת אפשרית, היא שאלה תיאורטית, אולם תחושתי אומרת לי שהתשובה שלילית מהסיבה שציינתי קודם לכן: המקרה אינו נשמע 'הירואי' בהקשר זה. למותר לציין כי אני הייתי מכניסו, ומרחיב את הרשימה בהרבה, ואולי אף משנה את יעודה לרשימת זכרון שבה הדגש ההירואי ו/או אלמנט הסיכון אינו פרימארי.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

מספר שאלות [חדש]
חיים מזרחי   שבת, 25/12/2004 שעה 21:25
בתגובה לאורי קציר
לעניין הרוגי המלכות
אותם עשרת הרוגי מלכות של רומא, הם חלק מהתוכנית האלוהית וההתחשבנות של הקב''ה, עם עם ישראל, כנגד עשרת האחים של יוסף, בפרשת המזימה להורגו בעבור חלומותיו.

מעניין איך מושגים מתחום התיאולוגיה והאמונה, מתגלגלים לעניינים חילוניים-פוליטיים, בסערת השטחיות וההמשגה ש''הכל הולך''.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

ראשי נילי [חדש]
אלינה   יום ו', 29/04/2005 שעה 15:36
יש לי שאלה בקשר לרשת נילי.
אני צריכה לעשות עבודת חקר ואני לא מוצאת חומר על יוסף לישנסקי ואבשלום פיינבר על החיים וקצת על טרומם לנילי אתם יכולים לשים כאן את החומר?
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

ראשי נילי [חדש]
מעיין   שבת, 21/05/2005 שעה 12:08
בתגובה לאלינה
שלום,
לי גם כן יש עבודה בנושא אישים ואני לא מוצאת חומר על יוסף לישנסקי.
אני חייבת להגיש את העבודה בהקדם האפשרי אם לא ירשמו לי נכשל.
תוכלו לעזור לי בבקשה.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

אי שפיות זמנית [חדש]
שמעון סבאג מעתלית   יום ג', 31/10/2006 שעה 9:42
לדעתי באותם זמנים גם היהודים וגם הערבים ניםו להתקרב לבריטים עקב השליטה שלהם באותם ימים ובמקביל לדאוג כל צד לאינטרם שלו לא פלא שבאותם זמנים מילים מסוימות היו גורמות לתקריות ירי לפי דעתי לא היה מוצדק להוציאו להורג אבל אין ספק שמגיע לו עונש אבל בתקופה ההיא זה היה יותר שיראו ויראו
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

[פרסם תגובה חדשה]   [קישור ישיר למאמר זה]  

מאמר אורח | צור קשר | על האתר | חזור לעמוד הראשי | קישורים | תנאי שימוש | אקסטרה | תיק העיתונות של אפלטון
RSS | כל הדיונים המתמשכים | ספר אורחים | עזרה טכנית | לוח ימי ההולדת של הבלוגוספירה | מקלדת וירטואלית | ארכיון | חפש באתר
האתר עוצב ע״י עופר ליכטמן
כל הזכויות שמורות לאורי קציר ©