מוטב מאוחר
יום א', 05/12/2004 שעה 1:28

''צרפת לא תסבול פגיעה בערכי הרפובליקה'', אמר ראש ממשלת צרפת, ז'אן פייר רפראן, והודיע שממשלתו תצביע על ההצעה לסגור באופן מיידי ערוצי טלוויזיה גזעניים או אנטישמיים. רפראן וחבריו היו יכולים לחסוך לעצמם את הפארסה המבישה הזו אם היו מתייחסים מלכתחילה לאזהרות ישראל והקהילה היהודית. אלא שבימים אלה, בהם האיחוד האירופי נחוש להציב אלטרנטיבה מדינית לארצות הברית בכל מחיר כמעט, הקשבה כזו אינה צו השעה שם

ראש ממשלת צרפת הודיע בסוף השבוע כי ממשלתו מתכוונת להוריד מהאוויר את ערוץ הטלוויזיה של חיזבאללה, אל-מנאר. ''צרפת לא תסבול פגיעה בערכי הרפובליקה'', אמר ז'אן פייר ראפראן, והודיע שממשלתו תצביע על ההצעה לסגור באופן מיידי ערוצי טלוויזיה גזעניים או אנטישמיים. ''חקיקה בנושא היא צו השעה ואנחנו מתכוונים לטפל בנושא ללא כל דיחוי''.

יפה עשה ראפראן, ובהקשר זה מוטב מאוחר מאשר לעולם לא. ובכל זאת, הפעם הייתה הכתובת חקוקה על הקיר באותיות ברורות עוד לפני ש''אל-מנאר'' שידרה את דברי הבלע האנטישמיים שלה, לפיהם מפיצה מדינת ישראל בשיטתיות נגיפי איידס בעולם הערבי. ערוצי שידור אלקטרוניים המפיצים את עלילות הדם הללו קיימים בשפע. אבל ''אל-מנאר'', לעומתם, שייך באופן מוצהר לארגון טרור שארצות הברית ומדינות נוספות סיווגו אותו כאחד הגרועים ביותר שבנמצא. האם רצונם של הצרפתים לקדם את האינטרסים שלהם במדינות ערב ולהתקבל שם כאלטרנטיבה מדינית אפקטיבית לארצות הברית בכל הנוגע לסכסוך המזרח תיכוני גובר על כל שיקול אחר בארמון האליזה?

אולי. אבל זה עדיין אינו תקף כשמדובר בערוץ בעל נטיות אנטישמיות מובהקות כל כך. ב''אל-מנאר'' עושים שימוש תדיר ב''פרוטוקולים של זקני ציון'' להצדקת הטענה שישראל היא ראש החץ של המזימה היהודית הבינלאומית להשתלט על העולם תוך שימוש בכל אמצי נגד אויבי היהודים, שפל ככל שיהיה. ברמדאן 2003, בזמן צפיית שיא, הקרין ערוץ הטלוויזיה הזה סדרה בשם ''אל-שתאת'' (''התפוצה'') המתיימרת להציג את חיי היהודים בתפוצות ואת צמיחת הציונות. הסדרה כללה סצינות מחרידות של רצח ילד נוצרי לשם שימוש בדמו בבצק למצות וכן רצח יהודי כעונש מטעם הרבנים על שנשא אשה נוצריה. באחת הסצנות מוצג אנשל רוטשילד, מייסדה – כביכול – של הממשלה היהודית העולמית הסודית, כשהוא מצווה את בניו על ערש מותו, לעורר מלחמות בעולם ולזרוע שחיתות כדי לשרת את האינטרסים הכספיים והפוליטיים של היהודים. מעניין שמפיקיה של הסדרה, בהיותם מודעים למחאות נגד הסדרה ''פרש בלי סוס'' (ששודרה במצרים ובמדינות נוספות בהתבסס על ''הפרוטוקולים של זקני ציון''), טרחו להקדים לכל פרק ''הודעת הבהרה'' שהסדרה איננה מבוססת על ''הפרוטוקולים'', אלא על ''עובדות היסטוריות ומחקר''. וזו רק דוגמה רלוונטית אחת.

המוסר הכפול תמיד בולט יותר כאשר מי שנוקט בו הוא ישות המזוהה עם הטפה מוסרנית לישויות אחרות. אפשר לקרוא לכך גם צביעות, אם רוצים. האמריקנים נגועים גם הם בחולי הזה, ודומה כי לא ניתן להסתדר בזירה הבינלאומית מבלי להידבק בו מדי פעם. אבל דומה כי רק בצרפת מעדיף המימשל תמיד לעצום את עיניו לפעילות תעמולתית יומיומית של ארגוני טרור. אם הם עושים זאת כדי להזיק למישהו אחר, אומר לעצמו ודאי מאן דהוא בקיי ד'אורסיי, הם יכולים לעשות זאת גם בשטחנו - כל עוד אינם פועלים נגד אינטרסים צרפתיים. וכמובן, בתנאי שהדבר תואם את האסטרטגיה המדינית הצרפתית ארוכת הטווח.

נקל לשער כיצד הייתה צרפת מגיבה כלפי מדינה המעניקה חסות לשופר תעמולה של ארגון שאינו רק ארגון לשחרור לאומי (כפי שנוהג חיזבאללה לתאר את עצמו) אלא גם פועל להשמדתה של צרפת עצמה. צרפת, וזאת יש לומר באורח חד-משמעי, לא נתקלה מעולם ביצור כזה, מהסיבה הפשוטה שהלגיטימיות של קיומה מעולם לא הועמדה בספק. כל ארגון טרור שפעל נגדה, בין אם היה זה ''אקסיון דירקט'' (Action Directe) המארכסיסטי-לניניסטי, או ''החזית הלאומית לשחרור קורסיקה'', ניסה לשנות את הסדר החברתי או הפוליטי במדינה הזו, אך מעולם לא פעל לחיסולה כישות ריבונית עצמאית.

השעיית שידורי ''אל-מנאר'' בצרפת מעכבת במשהו את ההגעה למסקנה לפיה דומה כי בצרפת אבדה לחלוטין ההבחנה בין טוב ורע בעולם הערבי. התמיכה בעמדה ערבית אנטי-ישראלית או אנטי-אמריקנית באה כמעט מתוך רפלקס מותנה. מה יכולות להיות הסיבות כלך?

ובכן, סיבה אחת קשורה בסיטואציה אותה כינה פעם מירון בנבנישתי כ''מצב בלתי הפיך''. בנבנישתי השתמש במונח הזה לתיאור התיישבותם של יהודים כה רבים בשטחי יהודה ושומרון, עד כי מעבר למאסה קריטית מסוימת הם יחדלו להוות ''רק'' מיטרד להסדר מדיני ומספרם הרב ישמש כפתיון אלקטורלי למפלגות פוליטיות בעלות השפעה. למפלגות אלה לא יהיה אינטרס להביא לפינויים של המתנחלים במסגרת הסדר מדיני כלשהו, משום שתמיכה שכזו פירושה איבוד תמיכתם. בדומה לכך, גם למדינאים צרפתיים קשה לנקוט בעמדות ובצעדים שעלולים להתפרש לפחות על ידי עשירית מהצרפתים כמכוננים נגדם. העשירית הזו היא, לפי האומדנים המקובלים, חלקם של המוסלמים בכלל אזרחי צרפת.

במישור זה, אין כמעט הבדל בין השמאל לימין בצרפת. השמאל הסוציאליסטי, שבשנות החמישים הוביל את הקו הפרו-ישראלי של צרפת, נוטה כיום ברובו לתמוך בעמדות הערביות ממש כמו הימין, המזוהה עם קו פרו-ערבי מימים ימימה. במפלגות שמשמאל לסוציאליסטים (מארכסיסטים, טרוצקיסטים וירוקים) נשמעות לעתים קרובות עמדות המפקפקות בזכותה של ישראל להתקיים כמדינת היהודים, מאחר וכל כולה נבנתה על בסיס גירוש ורצח של ערבים חפים מפשע מאדמותיהם. לעומת זאת, בשל פעילות הימין הקיצוני בצרפת נגד התעצמות ההשפעה הערבית והמוסלמית בה, יש דווקא בקבוצות אלה נטייה לגלות הבנה לישראל ולפעולותיה נגד גורמי טרור במזרח התיכון. הפראדוכס ברור, איפוא. דווקא מפלגות המזוהות עם הזרמים הקלריקליים, הפאשיסטיים והגזעניים בהיסטוריה הפוליטית של צרפת (אותם גורמים שהאשימו את הסרן אלפרד דרייפוס בבגידה ויצאו בעבר נגד התגברות ההשפעה היהודית בתחומי הכספים, התקשורת ומדעי הרוח), מצויים כיום ברמה כלשהי של הזדהות עם ישראל וחששותיה.

סיבה אחרת לכך היא הרצון, שהתגבש עוד בימיו של שארל דה גול כנשיא הרפובליקה החמישית, לשמר את השפעתה במושבותיה לשעבר. כל עוד סבר דה גול שהשאיפה הזו תוכל להתקיים באמצעות שליטת צרפת במושבותיה שמעבר לים, הוא יכול היה לקבל גם שיתוף פעולה כלשהו עם ישראל, בתנאי שזה תאם את האינטרס של שימור השליטה הזו. כך, למשל, סייעה צרפת לישראל במלחמת סיני ב-‏1956, הן משום שרצתה (כמו בריטניה) להוציא את השליטה בתעלת סואץ מידי מצרים והן - ומשום מה לא רבים זוכרים זאת - משום שביקשה להילחם במשטר הנאצריסטי, שמסיבות אידיאולוגיות ואחרות עודד את מחתרת ה-FLN במלחמתה לשחרור אלג'יריה מהצרפתים. ואולם, לכשהתקבלה החלטה אסטרטגית לסגת ממושבות אלה, הפכה ישראל (במידה שהייתה קשורה למתרחש בהם, שהרי ברור כי אין לירושלים השפעה מהותית על איזורים כמו הודו-סין, אפריקה המשוונית ודרום אמריקה) לנטל. ההנחה היא כי אם מעוניינת צרפת בשימור השפעתה על האיזורים אותם פינתה, ובאיזורים אלה קיימת נטייה אנטי-ישראלית, מוטב לה שלא לעורר את חמת המשטרים הערביים דווקא בנקודה זו.

התיאוריה הפרטית שלי היא שצרפת הייתה מעוניינת לתפוס את מקומה של ברית המועצות כגורם הדומיננטי בעשייה המדינית המזרח תיכונית. הסובייטים איזנו במשך עשרות שנים את התמיכה שהעניקה ארצות הברית לישראל, באמצעות מתן סיוע עצום למדינות שבהן קמו משטרים רדיקליים, כמו עיראק, סוריה ומצרים (עד 1972). לאחר שהתמוטטה האימפריה הסובייטית, נותרה הדומיננטיות המדינית בכל הנוגע לתיווך בסכסוכי המזרח התיכון נחלת וושינגטון לבדה. בה במידה שישראל מוכנה לבטוח (ולעתים אף להיות תלויה) בבעלת הברית העיקרית שלה בהקשר זה, הרי שבמדינות ערב קיימת חשדנות מתמדת כלפי האמריקנים, שלא לומר שנאה מובנית. במצב כזה, ההערכה בפאריס היא שמדינות ערביות מסוימות יוכלו תמיד להציב כתנאי להשתתפות במהלך מדיני מרחיק-לכת את שיתופה של צרפת כאחת מנותנות החסות לאותו מהלך. למעשה, מה שהיה נכון בעבר בנוגע לצרפת לבדה נכון כיום לגבי האיחוד האירופי כולו, שכן בנושא הסכסוך הערבי-ישראלי הקו הצרפתי מקבל משקל נרחב בהחלטות המדיניות של בריסל.

במסגרת ההתקרבות למשטרים הערביים מוכנים הצרפתים לבצע מהלכים מרחיקי לכת. בהקשר זה, יש לציין, ההתייחסות למזרח התיכון אינה יוצאת דופן. פאריס העניקה, אחרי הכל, גם מקלטים לאנשים מסוגם של האייאתוללה חומייני, ז'אן באדל בוקאסה, מובוטו ססה סקו ועוד אי אלו טיפוסים בעלי מוסר ורגישות אנושית שמשום מה עברו את המסננת של מתכנני מדיניות החוץ. מתן האפשרות ל''אל-מנאר'' לשדר את הרעל התעמולתי שלה לעשרות מיליוני צרפתים (ולעוד עשרות מיליונים שקולטים את שידור התחנה מצרפת) היווה עוד צעד בהתמסרות הנמשכת של צרפת לידי גורמים ערביים שרואים בה בסיס נוח לפעילות טרור. טוב שראפראן עצר את הפרוייקט הזה, אבל משום מה יש לי תחושה שבשנים הקרובות נבין שאין זה סוף פסוק ושההשפעה הפרו-ערבית שם רק תלך ותתעצם.

[פרסם תגובה חדשה]   [קישור ישיר למאמר זה]   [קפל תגובות]   [פרוס תגובות]            

 
דגים גדולים אוכלים דגים קטנים   אלכסנדר מאן   יום א', 05/12/2004 שעה 12:04   [הצג]   [2 תגובות]
הערות ושאלות   ניקולא בגלין   יום ב', 06/12/2004 שעה 15:09   [הצג]   [8 תגובות]
מוסר כפול   אורי שרף   יום ג', 07/12/2004 שעה 14:18   [הצג]   [9 תגובות]
קשיים, למרות הכל   אורי קציר   יום ו', 10/12/2004 שעה 11:18   [הצג]   [4 תגובות]
שילוב או דחייה?   אורי קציר   יום א', 12/12/2004 שעה 10:40   [הצג]
השפעת ההחלטה הצרפתית על ארה''ב   ניקולא בגלין   יום ו', 17/12/2004 שעה 12:35   [הצג]
[פרסם תגובה חדשה]   [קישור ישיר למאמר זה]  

מאמר אורח | צור קשר | על האתר | חזור לעמוד הראשי | קישורים | תנאי שימוש | אקסטרה | תיק העיתונות של אפלטון
RSS | כל הדיונים המתמשכים | ספר אורחים | עזרה טכנית | לוח ימי ההולדת של הבלוגוספירה | מקלדת וירטואלית | ארכיון | חפש באתר
האתר עוצב ע״י עופר ליכטמן
כל הזכויות שמורות לאורי קציר ©