להשכיח את ההיסטוריה
שבת, 23/04/2011 שעה 0:03
המשטר החדש במצרים, כך מפרסם היום ''הארץ'', מבקש לעמעם, אולי אף למחוק, את זכרו של חוסני מובארק מספרי הלימוד במערכת החינוך המצרית. כך ייעשה לאדם שהפך משליטה הנערץ של המדינה הערבית החשובה ביותר למי שנחשב כגנב מושחת ולמועמד כמעט ודאי לכליאה. במדינות ערביות השיטה הזו פועלת יפה כבר שנים: מוציאים מההיסטוריה המלומדת את כל מה שלא מתאים למשטר באותה עת, וכך מחנכים דורות על ניסטוריה מצונזרת, כמעט פיקטיבית, שבינה לבין הידוע מחוץ לאותה מערכת חינוך יש פער עצום בעובדות ובפרשנותן. זה, כמובן, יעבוד על המצרים, אבל לא על שאר העולם המביט על ארץ הפירמידות מבחוץ. והאמת היא שהדבר חמור אף יותר בישראל, מדינה שאינה מחילה חובת לימוד על ההיסטוריה שלה עצמה. כמה הערות על המצב, נוכח מה שקורה אצל שכנתנו מדרום.









10,668 ימים חלפו מהיום בו הדיחו ''הקצינים החופשיים'' את המלך פארוק, העלו במקומו את מוחמד נגיב והפכו את מצרים ממלוכה לרפובליקה, ועד ליום בו נרצח אחד מאותם קצינים, הנשיא אנואר סאדאת, על בימת הכבוד שממנה סקר מצעד צבאי שנערך לכבוד הישגיה של מצרים במלחמת אוקטובר (היא מלחמת יום הכיפורים). 10,721 ימים חלפו למן אותו יום מר ונמהר ועד לרגע בו נאלץ יורשו של סאדאת, חוסני מובארק, להניח את המפתחות ולנטוש את ארמון הנשיאות תחת לחץ ההמונים שדרשו את לא רק את החלפתו שלו אלא התחשבנות עם כלל הנהגת מצרים בתקופת שלטונו. במלים אחרות, עד פרישתו, שלט מובארק שמצרים בלמעלה ממחצית תקופתה הלא-מלוכנית.

לזכור ולשכוח. חוסני מובארק (מקור תמונה 1).

על פי ידיעה שמפרסם צבי בראל ב''הארץ'' עוברת עתה מצרים טלטלה אנטי-מובארקית קיצונית. לאחר שחוסלה גלותו בשארם א-שייח והובהר לו שנחרץ גורלו לעמוד לדין, צופה עתה מובארק בעיניים כלות באכזריותה של ההיסטוריה: ההמון טעון השנאה נחוש למחוק את זכר משטרו, עד כדי מחיקת שמו מכל ספרי הלימוד שאותם משננים השכם והערב מיליוני תלמידים. בטקסטים הנכתבים בימים אלה ייאמר כי תרומתו של מובארק לדמוקרטיה המצרית הייתה מזערית, אם בכלל. שמה של רעייתו, סוזאן, יוסר אף הוא מדפי אותם ספרים, בין שעשתה לקידום מוסדות החינוך במדינה זו ובין אם לאו. למותר לציין ששמם של השניים יימחק ממוסדות ציבור רבים הנושאים אותם בגאווה זה שנים. במקום כל אלה תהולל ותשובח מעתה ואילך תרומתה של ''מהפכת 25 בינואר'' להיסטוריה הלאומית. כך רוצה ההמון וכך יעשה הצבא, השולט עתה במדינה זו ומבקש לעצמו לגיטימציה בעיני עמו שלו.

בראל מזכיר, ובצדק, מקרים אחרים של דה-לגיטימציה באמצעות שכתוב ספרי הלימוד. המדינות שקמו על חורבותיה של ברית המועצות הדפיסו מייד טקסטים המתרפקים על עברן הלאומי והטרום-קומוניסטי. באיראן מזכירים את תקופת השאה כעידן של שיעבוד מרצון למערב, רמיסת מאמיני האסלאם וריקבון שלטוני מוחלט. אפשר להוסיף שבלבנון דאג החיזבאללה למחוק את אזכורה של אנה פרנק מספרי הלימוד, פן יתפתו ילדי ארץ הארזים ללמוד משהו על שואת היהודים. מאליו מובן שבמדינות טוטאליטריות או אוטוריטאריות אחרות כמו סוריה, קובה, צפון קוריאה, לוב ואחרות קיים מצב דומה. דור חדש של אזרחים צריך לקבל זריקת לגיטימציה למשטר החדש, והכפשת המשטר הקודם טובה ככל אמצעי אחר כדי להפוך אותו לעניין שאין להתגעגע אליו יתר על המידה.

צעד מסוג זה אופייני למדינות שבהן חשיבה ביקורתית אינה בדיוק הקו המומלץ על ידי השלטון. בחברה פלורליסטית היא אינה מקובלת (ארצות הברית, למשל, מתמודדת עם כתמים שחורים בעברה, דוגמת תקופת העבדות, באמצעות לימודם ויצירת דיון מפרה בעניינם). בחברה כזו הייתה הדחת מובארק מבשרת תחילתו של דיון ציבורי שילווה במחקרים על שלטונו בן שלושת העשורים; על התועלות והנזקים שהביא; על מקומה של מצרים בזירה הבינלאומית לפניו ואחריו; על השפעתו בענייני חינוך, כלכלה וטכנולוגיה. בחברה שכזו בחינת עידן מובארק לא הייתה מתבצעת על ידי אנשים שמבקשים למצוא חן בעיני ההמונים באמצעות התכחשות מוחלטת לאיש ולתקופה הנושאת את שמו. אבל מצרים, כידוע, אינה שם, וספק אם תהיה בשנים הקרובות.

קיימת צביעות גדולה ובלתי מסותרת בהתנהלות הזו, שמקורה באנשים שעד לפני זמן מה היו לא רק עושי דברו של השליט אלא גם הציגו עצמם כגדולי מעריציו. הללו ביקשו להסתופף בחברתו, להיפגש עימו ולהציג עצמם כמקורביו. עכשיו הם טוענים שהיה רודן מהסוג הגרוע ביותר ומבקשים למחוק את זכרו מההיסטוריה המצרית והערבית גם יחד. רבים מאלה ניתן למצוא גם בישראל,והמקרה המפורסם ביותר הוא זה של אותה משלחת של ערביי ישראל שיצאה לחלות את פניו של מועמר קדאפי, אותו אביר זכויות אדם שאחמד טיבי כינה ''מלך מלכי המלכים של העולם הערבי''. לפי הנורמה המקובלת באותו עולם שקדאפי הוא מלכו הבלתי מוכתר, חובה על המעריצים לבעוט בפרצופם של השליטים מייד כשהלגיטימיות שלהם מתחילה להתערער.

אז זהו, שזה לא הולך ככה. ההיסטוריה מונצחת בכתובים, במוקלטים ובמצולמים, ואפילו המאמץ למוסס את עידן מובארק מספרי הלימוד המצריים לא ישנה את העובדה הזו. מה גם ששלושים שנה אינם פסיק של כמה שבועות או חודשים בקורותיה של מדינה מודרנית. ממש כשם שאי אפשר למוסס את שבע שנות כהונתו של משה קצב כנשיא ישראל באמצעות סילוק פסלו ממשכן הנשיאות, כך גם לא ניתן יהיה להשכיח את מובארק מהזיכרון הקולקטיבי כל כך בקלות.









אגב, במדינת ישראל נעשית התנכלות כזו להיסטוריה החל מראשיתה. בבתי הספר בישראל אין לימודי חובה של ההיסטוריה הישראלית. ככל הנראה, הדבר נובע ממחלוקות בין שמאל לימין לגבי הפרשנות שיש להיסטוריה הזו, אבל זה לא משנה. התוצאה היא אחת: בוגרי מערכת החינוך הממלכתיים אינם חייבים ללמוד – וודאי שלא להיבחן - על מלחמות ישראל, על העליות הגדולות ארצה, על המהפכים הפוליטיים ועל מנהיגיה של הארץ הזו. אם הם לומדים זאת, מדוב בלימודי רשות בלבד, ובמעט מאוד מהם. בכך ישראל היא המדינה היחידה בעולם שמגדלת דורות שלמים של אזרחים שאינם יודעים את ההיסטוריה של ארצם. לעומת זאת, היא מתחבטת קשות בשאלה האם ללמד על תולדות העם הפלסטיני ועל האסון שהמיט על עצמו כשסירב לחלק את הארץ והעדיף לתקוף את התומכים בחלוקה ולנסות להשמידם.

גולדה מאיר. מישהו בכלל טורח להזכיר? (מקור תמונה 2)

אבל אם נחזור לרגע לדוגמה המצרית, הרי ששם מדובר לא על אי-לימוד ההיסטוריה אלא על שכתובה התאם לנטייה הפוליטית העכשווית. גם את זה עברנו כאן. ההיסטוריה הישראלית עד 1977 תיעדה בעיקר את גיבוריה של מפלגת השלטון. מאז 1977, המצב הפוך לחלוטין. אם פעם היה פופולארי להנציח את ברל כצנלסון ודוד בן גוריון, הרי שהליכוד הכניס לאופנה את זאב ז'בוטינסקי ומנחם בגין, וכל אחד מהצדדים השתדל להמעיט ככל יכולתו באתוס של האחר. ועוד לא דיברנו על כך שמאז המהפך ההוא התברר שעל ''אלטלנה'' היו אלפי ליכודניקים ובאצ''ל בכלל שירתו אוגדות שלמות. ככה זה: אנשים מעדיפים לחבור אל המנצחים ולעדכן את הביוגרפיה שלהם בהתאם לאופנות הפוליטיות החדשות ביותר. מכל מקום, אם המצרים משכתבים, אנחנו בכלל לא מלמדים – וזה כבר חמור הרבה יותר.

על מנת שלא להיכנס למילכוד המצרי – שאותו, כאמור, אנו כבר מכירים – כדאי לעבור לכיוון חשיבה אחר. וזו הצעתי: ראש הממשלה ושר החינוך יקימו מועצה ובה מלומדים ואנשי מקצוע בעלי שם ומוניטין מכל הזרמים הציוניים (הואיל והציונות היא האתוס המכונן של מדינת היהודים, היא תהיה הבסיס האידיאולוגי שעליו תפעל אותה מועצה; מי שיש לו בעיה עם ההנחה הזו, ממילא שולל את קיומה של מדינת לאום יהודית ומשום כך גם אינו יכול להיות אחראי לתכנים הנלמדים במדינה כזו). מועצה זו תגבש, בתוך פרק זמן קצוב, הסכמה רחבה על הטקסטים שילומדו בספרי ההיסטוריה והמורשת של מערכת החינוך בארץ. הטקסטים הללו יתייחסו הן להיסטוריה של מדינת ישראל, הן לזו של ארץ ישראל בתקופה שקדמה להקמת המדינה והן להיסטוריה כללית ובינלאומית. המועצה תמליץ לא רק על תכנים נלמדים אלא גם על שיטות לימוד ועל דרכים להכשרת מורים. המלצות המועצה תחייבנה את שרי החינוך ואת הממשלה כולה. הגדרתית, שר החינוך לא יוכל להכניס שינוי בתכנים הללו – ויתכן שיש מקום להכניס את הכלל הזה גם לחקיקה. המועצה, מצידה, תבחן אחת לחמש שנים את התוכן הכולל ותבדוק אם יש מקום לעדכן אותו שוב.

וכך יבוא המצב על תיקונו, לפחות חלקית. אין שום סיבה שבבתי הספר ילמדו על רצח גדליה בן אחיקם, אבל יתעלמו מרצח יצחק רבין; ואין היגיון בכך שילמדו על מרד בר-כוכבא אבל לא על מלחמת יום הכיפורים. אין גם כל הסבר לכך שבארצות הברית לומדים על ג'פרסון, לינקולן ורוזוולט – מנהיגים שפעלו לאחר הקמתה – ואילו בישראל נסתרות מהתלמידים דרכיהם של בן גוריון, אשכול וגולדה מאיר. ולא, המועצה לא תוכל לאפשר התעלמות מוחלטת מפעולותיו של מנהיג כלשהו רק משום שהוא אינו מוצא חן בעיני חלק מחבריה. היא גם לא תתייחס אל העמים השכנים כאל אוויר (מה שהם בהחלט עושים בנוגע לישראל; במצרים, בסוריה וברשות הפלסטינית ישראל אינה מופיעה בתכנים הנלמדים במערכת החינוך הפורמאלית, והמידע המועבר עליה לציבור מקורו באמצעי התקשורת המצנוזרים שם ובפוליטיקאים עצמם). בקיצור, כל אלה יהוו גורם שיגבש שוב תודעה משותפת כלשהי לבוגרי מערכת החינוך המשוסעת והמצולקת שלנו.

ודומני שההצעה הזו עדיפה תמיד על פני ניסיון של כוח פוליטי חדש למחוק את הישן מהתודעה.










[פרסם תגובה חדשה]   [קישור ישיר למאמר זה]   [קפל תגובות]   [פרוס תגובות]            

 
וועדת צינצנת   דובי   שבת, 23/04/2011 שעה 2:08   [הצג]   [5 תגובות]
היסטוריה היא מוטה בכל מקרה   מניה שוחד   שבת, 23/04/2011 שעה 8:00   [הצג]
הפוסל במומו בפוסל   אוטו פוקוס   שבת, 23/04/2011 שעה 12:26   [הצג]   [58 תגובות]
סיפורי ניסים ונפלאות   איתן חג'בי   שבת, 23/04/2011 שעה 13:37   [הצג]   [5 תגובות]
תגובה בלתי נמנעת   רוני ה.   שבת, 23/04/2011 שעה 17:27   [הצג]   [6 תגובות]
ממתי היסטוריה נקראת היסטוריה   רון   יום ד', 27/04/2011 שעה 13:43   [הצג]   [12 תגובות]
מתי לאחרונה לימדת בתיכון?   תני וולפיש   יום ד', 18/05/2011 שעה 16:15   [הצג]   [20 תגובות]
לימודי היסטוריה   רונן   יום ד', 08/06/2011 שעה 23:29   [הצג]   [5 תגובות]
מצויין   אורי שלם   יום א', 31/07/2011 שעה 13:19   [הצג]   [10 תגובות]
[פרסם תגובה חדשה]   [קישור ישיר למאמר זה]  

מאמר אורח | צור קשר | על האתר | חזור לעמוד הראשי | קישורים | תנאי שימוש | אקסטרה | תיק העיתונות של אפלטון
RSS | כל הדיונים המתמשכים | ספר אורחים | עזרה טכנית | לוח ימי ההולדת של הבלוגוספירה | מקלדת וירטואלית | ארכיון | חפש באתר
האתר עוצב ע״י עופר ליכטמן
כל הזכויות שמורות לאורי קציר ©