הטיסה האחרונה של סיקורסקי
יום ו', 18/02/2011 שעה 9:36
ב-‏4 ביולי 1943, שעה שבארצות הברית ציינו יום עצמאות עצוב, כשרבבות לוחמים צעירים שהו על אדמת אירופה ולחמו בגרמניה הנאצית ובבעלות בריתה, נפתח בחזית המזרחית קרב קורסק, שעתיד להיות קרב השריון הגדול ביותר בהיסטוריה. באותן שעות ממש המראי משדה התעופה הקטן של גיברלטר מפציץ צבאי מדגם ''ליברייטור''. מפציץ זה לא נועד למלא את המשימה המקורית שלשמה יועד דגם המטוס הזה, אלא להעביר אישיות בכירה אל מקום בטוח יחסית, בלונדון. המטוס חלף על פני שפת הצוק וריחף מעל לים, אבל במקום להגביה מעלה, הנמיך עוד ועוד, עד שנעלם מעיני הצופים שעמדו בשדה התעופה. שניות אחדות לאחר מכן נשמעה חבטה אדירה כשפגע המטוס במי הים התיכון וצלל מטה. בתוכו שהה אותו זמן ראש ממשלתה הגולה של פולין, ולדיסלב סיקורסקי. האם הייתה זו תאונה? האם נרצח? התעלומה לא נפתרה עד היום.









צוק גיברלטר, המתנשא במלוא עוצמתו מעל הפתח המקשר בין הים התיכון לאוקיאנוס האטלנטי, ידוע בזכות לא מעט פרטי טריוויה הקשורים בו. הוא עומד במרכזו של סכסוך בין מאתים שנה בין בריטניה לספרד על השליטה בו; מהווה מקלט מס ואתר ידוע לאירוח שרתי הימורים; וגם מתגאה בקופי המקוק הרבים המנמרים את ששיה וחצי הקילומטרים המרובעים שלו. מה שפחות זכור הוא שגיברלטר הוא גם המקום ממנו יצאה לדרכה האחרונה טיסתו של ולדיסלב סיקורסקי, ראש ממשלתה הגולה של פולין.

גנרל ולדיסלב סיקורסקי במהלך ביקור בבסיס יחדה צבאית פולנית בבריטניה. סיקורסקי נראה משמאל כשהוא יורד מהמטוס (מקור תמונה 1).

ב-‏4 ביולי 1943, שעה שבארצות הברית של אמריקה חגגו מיליונים במצעדים ובמסיבות את יום עצמאותה של ארצם, שרר לילה קיצי וחמים על גבי הצוק הנישא. מפציץ מסוג ''ליברייטור'', שנע על מסלול שדה התעופה של המושבה, הגביר את תאוצתו. מנועיו רעמו בקול שעה שהטייס משך במצערת והמטוס התרומם מעלה, אל שמי הלילה המשחירים. למטה, על המסלול עמדו שני קצינים בריטיים שנשמו לרווחה. ולדיסלב סיקורסקי, ראש הממשלה הגולה של פולין, סיים בהצלחה את ביקורו בגיברלטר והיה עתה בדרכו אל מקום מושבו במהלך המלחמה, כלומר ללונדון. יחד עם סיקורסקי ישבו במטוס גם ראש המטה שלנו, הגנרל טדיאוש קלימצקי; בתו של ראש הממשלה, מאדאם לסניובסקה; קצין הקישור הבריטי הקולונל ויקטור הולט; שליח פולני מוורשה, שהייתה אז עדיין תחת כיבוש גרמני; שני אנשי שירותי ביטחון בריטיים; ושני טייסים.

השעה הייתה שבע דקות אחרי אחת עשרה בלילה. הגנרל מייסון מקפרליין, מושל גיברלטר, שעמד עדיין על המסלול, הציץ בשעונו. אחר רמז לקומודור סימפסון, קצין חיל האוויר המלכותי שליווה אותו, שהגיעה השעה לשוב לענייניהם. משימתם הסתיימה – נכון לעכשיו, לפחות.
שעה קלה קודם לכן האזינו שני הקצינים הבריטיים לשיחה שהתקיימה בין נוסעי המטוס. סיקורסקי, שהשלים זה עתה סיור מקיף ביחידות הפולניות ברחבי המזרח התיכון, התעקש שאת המטוס יטיס אדם שעליו סמך במיוחד. היה זה הטייס הצ'כי אדוארד פרכל, ששירת בחיל האוויר הבריטי, ושבו היה לסיקורסקי אמון מלא. בתו של ראש הממשלה חששה מהטיסה אף היא. לפני ההמראה נשמעה אומרת כי סופה שתמצא את עצמה במצולות הים, ובשרה ישמש כמאכל לדגים. סימפסון ומקפרליין החליפו ביניהם מבטים קצרים, שאמרו את שלא היה ביכולתם לסמן בידיהם: התשישות והמתח שיבשו את צלילות דעתם של האב והבת.

טרם שבו לענייניהם המשיכו עיניהם של סימפסון ומקפרליין לעקוב אחר אורותיו המתרחקים של ה''ליברייטור''. פנסי המפציץ התרחקו, ועתה כבר השתקפו במים. שני הקצינים דימו לרגע שהפנסים מנמיכים מעט, אולם לא הייתה בכך סיבה לדאגה מיוחדת – שכן טייסי המפציצים ומטוסי התובלה הכבדים נהגו להנמיך מעט מעל למים, וברגע חציית קו המצוק לצבור מהירות ואז למשוך את המטוס כלפי מעלה.

אבל לחרדתם, הפנסים הוסיפו להנמיך. מקפרליין וסימפסון נדרכו. לפני שהספיקו לומר מילה נשמע קול רעם עמום. לא היה ספק: המטוס פגע במים והתרסק. זרקורי מגדל הפיקוח גיששו במים האפלים, ולאחר חיפוש קצר ועצבני הצליחו לאתר את גוף המפציץ. זה שהה כמה שניות מעל פני המים, ואז צלל ונעלם.

סירות ההצלה יצאו בהולות לדרכן, ועד מהרה חזרה הראשונה שבהן ובה גוויותיהם של סיקורסקי וקלימצקי. בסירה היה גם הקברניט פרכל, שניצל איכשהו ויצא בנס עם חבלות קלות בלבד. מקפרליין, שהכיר אותו היטב ואף שוחח עימו לפני ההמראה, שם לב לפרט מעניין. הטייס הצ'כי מעולם לא חגר את חגורת ההצלה שלו אלא נהג להניחה על מסעד המושב שלו, בהישג יד. עתה, בניגוד בולט למנהגו, היה חגור בחגורה. נראה היה שלא הטיל אותה עליו בחיפזון, שכן החגורה הייתה רכוסה היטב, על כל אבזמיה.

עם בוקר גילו הצוללנים את שברי המטוס במרחק של מייל אחד מגיברלטר ובעומק של שמונה מטרים. הם חיפשו גוויות נוספות, ומצאו את כולן חוץ מאלה של מאדאם לסניובסקה, טייס המשנה ואחד מאנשי השירות החשאי. מחזה מצמרר נגלה לאחד הצוללנים, מראה שכאילו נלקח מתוך סרט פעולה: ויקטור קזלט המת יושב חגור במושבו, עיניו המתות פקוחות לרווחה, שערו מתבדר במים וראשו מתנודד.

פרכל סיפר לחוקרי האירוע כי אכן הוא הנמיך מעט אחרי ההמראה, כדי לצבור מהירות, אך כשמשך בהגאים סירבו אלה להגיב. לפיכך, לפני שפגע המטוס במים הוא כיבה את המנועים, במטרה להבטיח שהנגיעה תתרחש במהירות הנמוכה ביותר. החוקרים בדקו את הגאי המטוס, אך לא מצאו בהם שום פגם.









הטיפול בגוויות היה, בלשון המעטה, בעל אופי יוצא דופן. בשל החום העז ששרר בגיברלטר המליצו הבריטים שהגופות תוטסנה מייד לקבורה בבריטניה. הפולנים סירבו. הם רצו לערוך לראש הממשלה המנוח טקס אשכבה מפואר בקתדרלה של גיברלטר. לפיכך, היו גופותיהם של סיקורסקי ושל קלימצקי מונחות בארונות בקתדרלה המשך כמה ימים, עד לטקס ב-‏8 ביולי. ערב קודם לכן הגיע קצין פולני למקום כדי לבדוק שהכול כשורה, ומצא את החיילים הפולנים, שהיו אמורים לשמש כמשמר כבוד ליד הארונות, כשהם מצטופפים בבהלה מחוץ לקתדרלה. התברר, כי הם מסרבים להיכנס. הוא שמע שהם ממלמלים משהו על רוחות רפאים. הקצין מיהר פנימה ולתדהמתו גילה התרחשות תמוהה: מתוך הקתדרלה נשמעו קולות פצפוץ והתבקעות עץ. גם הארונות הדיפו ריחות משונים. התסבר שבגלל החום הכבד הוחש תהליך ההירקבות של הגוויות, והגזים שהשתחררו מהן השמיעו קולות ביקוע וגרמו לחיילים המבוהלים לנוס על נפשם.

סיקורסקי לא היה המנהיג הגולה היחיד שמצא מקלט בלונדון בזמן המלחמה. בתמונה זו הוא נראה יחד עם שארל דה גול, מנהיג כוחות צרפת החופשית, ועם ראש הממשלה המארח של בריטניה, וינסטון צ'רצ'יל (מקור תמונה 2).


הפולנים מיהרו להחליף את הארונות ולטהר את הקתדרלה, אך גם זה לא הביא את הצרות לידי סיום. כשהגיעה המשחתת הפולנית ''אורקן'' לגיברלטר וקברניטה הצטווה לקחת את הארונות לבריטניה, הוא סירב בנימוק שגוויות על ספינתו יביאו לכך שתיפגע על ידי מזל רע. התנגדותו נדחתה על הסף והוא נאלץ להשיט את הארונות על גבי ה''אורקן''. שלושה חודשים לאחר מכן, ב-‏8 באוקטובר 1943, נפגעה המשחתת מטורפדו גרמני וטבעה.









מותו של סיקורסקי עורר סערה וחרושת שמועות. לפתע נזכרו בלונדון, כי שישה שבועות לפני התרסקות טילפנו אלמונים אל פקידים פולנים ודיווחו להם כי מטוסו של הגנרל סיקורסקי התרסק בגיברלטר וכל נוסעיו נהרגו. איש לא הבין אז מי היה מסוגל לחזות בדיוק רב כל כך את סופו של הגנרל, ומי היה מעוניין במותו.

לגרמנים לא היה כל ספק. יממה לאחר היוודע דבר ההתרסקות נכנסה מכונת התעמולה של גבלס לפעולה, והכריזה כי היו אלה הבריטים עצמם שחיסלו את סיקורסקי. המניע, לדבריהם, היה שהגנרל הפולני הפריע לכאורה ליחסים התקינים בין בריטניה לבין ברית המועצות בשעה קריטית לבעלות הברית. סילוקו מן הזירה היה עשוי, כביכול, לשרת את המאמץ המלחמתי נגד גרמניה הנאצית.

שלושה חודשים לפני מותו של סיקורסקי פירסם רדיו ברלין את הידיעה המרעישה כי ביער קטין, ליד סמולנסק, התגלה קבר אחים ובו גופותיהם של ארבעת אלפים וחמש מאות קצניים פולנים, שנרצחו בידי קציני הצבא האדום. היה זה במסגרת המהלכים שנקט סטאלין לחיסול האליטות הפולניות, לקראת הקמת משטר פרו-סובייטי וכנוע עם ההשתלטות הממשמשת ובאה על פולין. מוסקבה דחתה בזעם את התעמולה הנאצית וטענה כי היו אלה הגרמנים שביצעו את הטבח בקטין, אך בקרב החיילים הפולנים, ששירתו לצד בעלות הברית, לא האמינו לסובייטים והזעם בקרבם גאה. בתגובה, ניתקה מוסקבה את יחסיה עם משלת פולין הגולה. הבריטים היו מוטרדים. בשעה קריטית כזאת, כאשר הפלישה לנורמנדיה עדיין לא נראתה באופק, ועל אדמת אירופה לחמו רק הסובייטים בצבא הגרמני, היה זה דבר מסוכן לטרפד את היחסים עם מוסקבה – ואולי את המלחמה כולה – בשל המיטרד הפולני. לפיכך, ללונדון היה אינטרס, לפחות תיאורטית, להקריב את סיקורסקי. היה זה מחיר נמוך לשלמו בהשוואה לזה שתיאלץ בריטניה לשלם במקרה של עימות מול מוסקבה.

ראש ממשלת בריטניה, וינסטון צ'רצ'יל, לא הקל על הדברים כאשר אמר, בדברי ההספד שלו על סיקורסקי כי ''חיילים חייבים למות, אך במותם הם מחזקים את האומה שנתנה להם חיים''. צ'רצ'יל, אולי האישיות המצוטטת ביותר בהיסטוריה המודרנית, הפיק מפיו, מן הסתם, משפטים מוצלחים יותר. סטאלין תרם אף הוא את חלקו לחרושת השמועות והניחושים כאשר אמר למשלחת מנהיגים קומוניסטיים מיוגוסלביה שהמנהיג הצ'כי אדוארד בנש סיפר לו כי ''הבריטים שמו את סיקורסקי במטוס ואחר כך הטביעו אותו – עבודה נקייה, בלי הוכחות, בלי עדים!''

צירוף מקרים מוזר עוד יותר עורר את חשדם של הבריטים. בימים שבהם שהה סיקורסקי בגיברלטר, הזדמנה למקום, בשל רשלנות של משרד החוץ הבריטי, גם משלחת סובייטית בראשית דיפלומט בשם מאיסקי. האפשרות שהסובייטים והפולנים ייפגשו מיד לאחר ניתוק היחסים בין ממשלותיהם הדאיגה מאוד את המושל מקפרליין. כדי למנוע תקרית דיפלומטית ביש מקפרליין מהפולנים להמתין בחדריהם עד שהמשלחת הסובייטית תסתלק. לאחר שנודע הדבר למאיסקי, הוא היה משוכנע כי הבריטים מיהרו להבריחו מהמקום כדי שיוכלו לבצע את זמם בסיקורסקי ללא הפרעה. הוא גם אמר זאת ברבים.

כך או אחרת, הפרשה המשיכה להעסיק את הציבור עוד זמן רב. שאלות רבות נשאלו בעניינו של הטייס פרכל: מדוע חרג ממנהגו וחגר את חגורת ההצלה? האם ידע שמשהו עומד להתרחש? האם שכרו אותו הבריטים (או הסובייטים, או פלג פולני שהתנגד לסיקור סקי) כדי להיפטר מראש הממשלה הפולני, שהפך למיטרד? ועדת חקירה זיכתה אותו לחלוטין, אך ההתרסקות בגיברלטר הוסיפה לשלהב את הדמיון. רולף הוכהוט, המחזאי שהאשים במחזהו ''ממלא המקום'' את האפיפיור פיוס ה-‏12 בהעלמת עין מרצח היהודים, כתב מחזה נוסף , ''חיילים'', ובו האשים את צ'רצ'יל ברצח סיקורסקי, כהקדמה להפצצה המאסיבית של גרמניה מהאוויר שעליה עמד להורות. אחרים כתבו ספרים שהזימו את התיזה של הוכהוט. ב-‏17 בספטמבר 1993 הועברו שרידיו של סיקורסקי מאנגליה לקבורה מפוארת ומכובדת בפולין, כיאה וכראוי למנהיג נערץ. אך תעלומת מותו לא נפתרה מעולם.










[פרסם תגובה חדשה]   [קישור ישיר למאמר זה]   [קפל תגובות]   [פרוס תגובות]            

 
כמעט האימאם הנעלם....   מניה שוחד   יום ו', 18/02/2011 שעה 10:51   [הצג]   [2 תגובות]
תיקון טעות   שלומי   יום ג', 22/02/2011 שעה 15:21   [הצג]   [5 תגובות]
''דיפלומט בשם מאיסקי''?   גדי יערי   שבת, 07/05/2011 שעה 3:04   [הצג]   [2 תגובות]
אכן   רפאל   יום ה', 28/07/2011 שעה 8:54   [הצג]
[פרסם תגובה חדשה]   [קישור ישיר למאמר זה]  

מאמר אורח | צור קשר | על האתר | חזור לעמוד הראשי | קישורים | תנאי שימוש | אקסטרה | תיק העיתונות של אפלטון
RSS | כל הדיונים המתמשכים | ספר אורחים | עזרה טכנית | לוח ימי ההולדת של הבלוגוספירה | מקלדת וירטואלית | ארכיון | חפש באתר
האתר עוצב ע״י עופר ליכטמן
כל הזכויות שמורות לאורי קציר ©