הגדולים באמת/ ינון חבר
יום א', 08/08/2010 שעה 21:57
בימים אלו הגיבורים הגדולים של הכדורגל הם דויד וייה, צ'אבי הרננדז, אנדרס אינייסטה ואיקר קסיאס, שהביאו את הגביע העולמי 2010 לספרד. הנבחרת הספרדית, שזכתה בדאבל של היורו והמונדיאל, בהחלט ראויה להיזכר כאחת מהכשרוניות בתולדות המשחק עם סגל שכבר שנים לא נראה בכדורגל העולמי. ליונל מסי, שמככב בברצלונה, עדיין נחשב לשחקן הטוב בעולם היום. אבל בתוך כל העיסוק בשחקנים הגדולים של היום, צריך להיזכר גם בעבר ובאנשים שעשו את משחק הכדורגל. הם עיצבו את ההיסטוריה שלו ואת המהות שלו. לשם כך החלטתי לבחור את רשימת עשרת הכדורגלנים הגדולים בתולדות המשחק. ברשימה שלי יש שחקן פעיל אחד שראוי להיכנס לעשרת הגדולים. אלה אגדות שהיו באמת. מאמר אורח של ינון חבר, תיכוניסט בן 15 ממודיעין.










ברשותכם, אציג את הבחירה של עשרת הגדולים מן הסוף להתחלה.



10. רונאלדו (ברזיל)

הקריירה של רונאלדו מפוספסת במידת מה, עם כל הפציעות שעבר. ולמרות הפספוס הזה, היא הייתה קריירה אדירה בכל קנה מידה, מה שמראה עד כמה הוא היה שחקן גדול. כבר בגיל 17 הטאלנט נכלל בסגל של נבחרת ברזיל שזכתה בגביע העולמי ב-‏1994. אמנם הוא לא שיחק באף משחק באותו טורניר, אבל בהמשך השנים הוא כבר היה הגו-טו-גאי הבלעדי של הנבחרת. ב-‏1998 הוא סחב אותה עד לגמר עם ארבעה שערים, ואלמלא מחלתו המסתורית לפני הגמר מול צרפת כנראה גם היה זוכה בגביע. ב-‏2002 שום דבר כבר לא עצר אותו, ועם שמונה שערים (2 מהם בגמר מול גרמניה) הוא סחף את ברזיל לזכייה במונדיאל בפעם החמישית.

בליגת האלופות הוא לא זכה – וזו, אולי, המשמעות העיקרית של הפספוס שאני מדבר עליו – אבל גם בלעדיה יש לו ארון תארים מפואר ברמת המועדונים. הוא זכה בשתי אליפויות בספרד עם ריאל מדריד, בגביע הספרדי ובגביע המחזיקות עם ברצלונה, בגביע אופ''א עם אינטר, ועוד. מבחינה אישית הוא זכה שלוש פעמים בפרס שחקן השנה בעולם של פיפ''א ופעמיים בפרס שחקן השנה באירופה של המגזין 'פראנס פוטבול'.

לב יאשין. השוער הגדול מכולם (מקור תמונה 1).

קריירה אדירה של 415 שערים יש לרונאלדו, והוא עוד לא פרש. 62 מתוכם הוא הבקיע במדי נבחרת ברזיל, נתון שמציב אותו במקום השני בדירוג מלכי השערים שלה – שני רק לפלה. וכמובן, הוא מלך השערים בתולדות כל המונדיאלים, עם 15 בסך הכל.


9. לב יאשין (רוסיה)

גדול השוערים בכל הזמנים, ששיחק במשך כל הקריירה בדינמו מוסקבה בין 1949 ל-‏1971. הוא הוביל את דינמו לזכייה בחמש אליפויות ובשלושה גביעים של ברית המועצות, וב-‏1963 הפך לשוער היחיד בהיסטוריה שזוכה בתואר שחקן השנה באירופה. עם נבחרת ברית המועצות זכה במדליית זהב אולימפית בהלסינקי ב-‏1956 ובאליפות אירופה ב-‏1960, אחרי ניצחון על יוגוסלביה בגמר. הוא הגיע לחצי גמר הגביע העולמי ב-‏1966, שם נעצר רק על ידי גרמניה המערבית של בקנבאואר, הלמוט האלר ואובה זילר.

יאשין נודע כשוער אתלטי במיוחד עם אינסטינקטים מדהימים. ב-‏812 המשחקים שקיים בקריירה, יאשין שמר על שער נקי בלא פחות מ-‏480 מתוכם. הוא גם עצר יותר מ-‏150 פנדלים בקריירה. לא מעט ארגונים בחרו בו כשוער הטוב ביותר במאה ה-‏20. השוער הדגול נפטר בגיל 70 בלבד כתוצאה מעישון כבד.


8. בובי צ'רלטון (אנגליה)

הקשר האגדי הוא מלך השערים בכל הזמנים של מנצ'סטר יונייטד (249) ושל נבחרת אנגליה (49). אחד מ''תינוקות באזבי'', היה מהבודדים ששרדו את האסון האווירי במינכן וזכה עם היונייטד בשלוש אליפויות ובגביע אירופה ב-‏1968. ב-‏1966 הוא הוביל את נבחרת אנגליה לזכייה בגביע העולמי היחיד שלה, כשהוא מנהל בצורה מושלמת את משחקה של הנבחרת וגם מבקיע שלושה שערים. באותה שנה הוא גם נבחר לשחקן השנה באירופה.


7. פרנץ בקנבאואר (גרמניה)

בקנבאואר נודע כמי שהמציא את תפקיד ה'ליברו', האיש החופשי במגרש, שתורם לקבוצה גם בהגנה וגם בהתקפה. ''הקייזר'', כפי שהוא מכונה, ניחן באינטיליגנציית משחק גבוהה והיה המנוע של באיירן מינכן ושל נבחרת גרמניה המערבית בשנות ה-‏60 וה-‏70. הוא לא היה ססגוני כמו פלה וקרויף, בני תקופתו, אבל יכולותיו המגוונות בהגנה ובהתקפה הפכו אותו לסמל היעילות. וקבוצותיו היו בצלמו.

במונדיאל 1966 הוא הבקיע ארבעה שערים מעמדת הבלם האחורי והגיע עם גרמניה המערבית עד לגמר, שם נכנעה למארחת אנגליה, בין היתר בשל טעות השיפוט שהעניקה לג'ף הרסט שער שלא היה. גביע העולם ב-‏1974 כבר היה שייך לו, והוא הצעיד את הנבחרת לזכייה שנייה בתולדותיה אחרי שגבר בגמר על יוהאן קרויף והולנד. גם באליפות אירופה ב-‏1972 הוא זכה.

עם באיירן מינכן זכה בקנבאואר בארבע אליפויות גרמניה ובשלושה גביעי אירופה לאלופות. רבים מהכוכבים ששיחקו לצידו בבאיירן, כמו גרד מילר, פאול ברייטנר, ספ מאייר ואולי הנס, שיתפו איתו פעולה גם בנבחרת. ב-‏1977 הוא עבר לשחק לשלוש שנים בניו יורק קוסמוס האמריקאית, ולאחר מכן חזר לגרמניה וזכה בעוד אליפות עם המבורג. פעמיים זכה בקנבאואר בפרס שחקן השנה באירופה.


6. זינאדין זידאן (צרפת)

מבחינת היכולת האישיות, זידאן מתקרב מאוד לרמה של שני המקומות הראשונים. 'המאסטרו', כך הוא מכונה. שחקן דומיננטי במיוחד במרכז המגרש, עם יכולות פנומנליות של ניהול משחק, כדרור ובעיטות אדירות. למרות שסבל מטורניר לא טוב במדי נבחרת צרפת במונדיאל 1998, זידאן כבש צמד בגמר מול ברזיל והוביל את צרפת לזכייה בגביע עולמי ראשון. כעבור שנתיים הוא כבר היה בשיאו, וכשחקן המצטיין של הטורניר זכה עם צרפת ביורו 2000. אמנם הנבחרת כשלה במונדיאל 2002 וביורו 2004, אך בגביע העולם ב-‏2006 זידאן הוביל אותה עד לגמר, ונבחר שוב לשחקן המצטיין של הטורניר.

במדי יובנטוס, בה שיחק חמש שנים, זכה זידאן בשתי אליפויות איטליה והגיע פעמיים ברציפות לגמר ליגת האלופות ב-‏97' וב-‏98', אך בשתיהן הפסיד. במדי ריאל מדריד הוא הצליח לזכות בתואר האירופי החשוב מכולם לאחר ניצחון על לברקוזן בגמר ב-‏2002, עם אותו שער מדהים שהבקיע בבעיטת וולה. הוא זכה עם ריאל גם באליפות ספרד ובגביע הבין-יבשתי, וברמה האישית זכה שלוש פעמים בפרס שחקן השנה בעולם של פיפ''א.

למרות הכל, זידאן נודע גם כבעל מזג חם במיוחד. בולטת במיוחד הנגיחה לחזהו של מרקו מטראצי האיטלקי בגמר מונדיאל 2006, שבעקבותיה הורחק מהמשחק. צרפת, כזכור, הפסידה בפנדלים. במונדיאל 1998 הוא הורחק משני משחקים בעקבות דריכה על שחקן ערב הסעודית, מה שלא מנע ממנו כאמור, לחזור בהמשך ולהביא לצרפת את הגביע.


5. גארינצ'ה (ברזיל)

רגלו השמאלית של גארינצ'ה הייתה קצרה ב-‏6 סנטימטרים מרגלו הימנית. שתי רגליו היו מסובבות, וגם עמוד השדרה שלו היה מעוות. כל זה לא מנע ממנו להיות קוסם על המגרש. יכולות הכדרור הווירטואוזיות היו מסימני ההיכר של הקיצוני הימני של נבחרת ברזיל, ולמעשה הוא המכדרר הגדול בהיסטוריה.

גארינצ'ה. רגל קצרה, עמוד שידרה מעוות - וקוסם על המגרש (מקור תמונה 2).

גארינצ'ה נסע למונדיאל 1958 עם נבחרת ברזיל, שנבנתה מחדש אחרי הכשלונות בשני הטורנירים הקודמים. בשני המשחקים הראשונים, שבהם הוא לא שותף, ברזיל הציגה יכולת לא משכנעת. החל מהמשחק השלישי, שבו פתח בהרכב, זה כבר היה סיפור אחר. גארינצ'ה הכניס רוח חדשה בנבחרת ועזר לה לזכות לראשונה בתולדותיה בגביע, כשהוא מבשל שני שערים במשחק הגמר מול שבדיה. ב-‏1962 הוא כבר היה בשיאו. פלה, הכוכב המרכזי עד אז, נפצע כבר אחרי שני משחקים ובהעדרו גארינצ'ה סחב את ברזיל לזכייה שנייה ברציפות, עם ארבעה שערים ותצוגות מרהיבות במיוחד.

בתחום הקבוצות הוא מזוהה יותר מכל עם בוטפוגו, במדיה שיחק במשך רוב הקריירה וכבש 232 שערים. הוא זכה איתה בשלוש אליפויות ריו דה ז'ניירו ופעמיים בטורניר המשולב של ריו וסאו פאולו.

גארינצ'ה, שכונה ''השמחה של העם'', היה גם אדם משוגע. על המגרש זה הביא לו תועלת, אבל מחוץ למגרש הוא היה ממש לא שמח, בניגוד לכינויו. הוא היה מכור לאלכוהול ולנשים, גרם לתאונות רבות, ונפטר בגיל 49 בלבד כתוצאה מהרעלת אלכוהול. סוף עצוב.


4. אלפרדו די סטפאנו (ארגנטינה, ספרד)

האיש ששלט באירופה ביד רמה. די סטפאנו לא היה רק חלוץ אימתני ואחד מהסקוררים הגדולים בהיסטוריה, אלא היה שחקן מגוון מאוד עם ראיית משחק משובחת, ששיחק בעמדות רבות. הוא התחיל את הקריירה בריבר פלייט, איתה זכה בשתי אליפויות בארגנטינה, ולאחר מכן עבר למיז'ונאריוס בוגוטה, איתה זכה בארבע אליפויות בקולומביה. ב-‏1953 הוא עבר באופן שנוי מאוד במחלוקת לריאל מדריד, והפך אותה לקבוצה החזקה והבלתי מעורערת באירופה במשך שנים. בהנהגתו ריאל זכתה בשמונה אליפויות ספרד ובחמש המהדורות הראשונות של גביע אירופה לאלופות, והוא עצמו נבחר פעמיים לשחקן השנה באירופה וסיים חמש פעמים כמלך שערי הליגה הספרדית.

שחקנים רבים נחשבים ל''לוזרים'' בגלל שהם מחמיצים הזדמנות אחר הזדמנות לזכות בתארים חשובים. אבל בכל הקשור לטורניר גביע העולם, די סטפאנו לא רק שלא זכה בו, אלא אפילו לא הצליח להשתתף בו. הוא התחיל את הקריירה הבינלאומית שלו בנבחרת ארגנטינה, שהחרימה את המונדיאל ב-‏1950. אחרי שערק לספרד, די סטאפנו נותר במשך מספר שנים מחוץ לנבחרות, ולכן החמיץ את מונדיאל 1954. לאחר מכן כבר קיבל אזרחות ספרדית והחל לשחק בנבחרת המקומית, אבל לא הצליח להעפיל איתה למונדיאל 1958. ב-‏1962 הוא כבר נכלל בסגל הנבחרת למונדיאל, בגיל 36, אבל נפצע לפני הטורניר והחמיץ את ההזדמנות האחרונה שלו להשתתף.

די סטפאנו הבקיע למעלה מ-‏800 שערים במהלך הקריירה, 307 מתוכם במדי ריאל מדריד – שני רק לראול. כפי שניתן לראות, הוא לא היה בר מזל במיוחד – וזה רק מעצים את הגדולה שלו.


3. יוהאן קרויף (הולנד)

האיש שמזוהה יותר מכל עם שיטת הכדורגל הטוטאלי, שסחפה את העולם בשנות ה-‏70. קרויף הנהיג בהצלחה רבה את אייאקס אמסטרדם ואת נבחרת הולנד, נע ממקום למקום במגרש ועשה בו הכל. ייחודו של הפליימייקר המחונן נובע גם מהעובדה שעשה את חבריו לקבוצה טובים יותר.

בקדנציה הראשונה של קרויף באייאקס, בין 1964 ל-‏1973, הוא הוביל את הקבוצה לזכייה בשש אליפויות הולנד, בארבעה גביעים הולנדיים ומעל הכל, לשלוש זכיות רצופות בגביע אירופה לאלופות בין 1971 ל-‏1973. לאחר מכן הוא שיחק בברצלונה, והנהיג קבוצה מלהיבה והרפתקנית במיוחד, שלמרות שלא זכתה בתארים רבים באותה תקופה נחשבה לאחת מהקבוצות הטובות בעולם. קרויף זכה עם ברצלונה באליפות ובגביע, ומאוחר יותר חזר לאייאקס לקדנציה נוספת וזכה אתה בעוד שתי אליפויות. קרויף זכה גם שלוש פעמים בפרס שחקן השנה באירופה של המגזין 'פראנס פוטבול'.

אבל תצוגותיו הגדולות ביותר של קרויף הגיעו במדי הנבחרת ההולנדית. הוא הוביל אותה להעפלה לגמר גביע העולם ב-‏1974 בצורה מרשימה במיוחד, שם נעצר רק על ידי גרמניה המערבית של פרנץ בקנבאואר. עד היום טוענים רבים שהיכולת החלשה של קרויף בגמר נבעה מכך שלא ישן היטב בלילה שלפניו. בבריכת המלון של הנבחרת ההולנדית הסתובבו נערות ליווי באותו ערב (ויש הטוענים שעיתון 'הבילד' הגרמני שלח אותן), מה שהדאיג מאוד את אשתו של קרויף שערכה איתו שיחת טלפון ארוכה מאוד במהלך הלילה.


2. דייגו מראדונה (ארגנטינה)

על היכולות האישיות המדהימות של מראדונה, ועל כושר המנהיגות הבלתי-נלאה שלו, אין צורך לפרט הרבה. ב-‏1979 התגלה לראשונה לעולם כשהוביל את ארגנטינה לזכייה באליפות העולם עד גיל 20. במונדיאל 1982 הוא אכזב, אבל ב-‏1986 היה בשיא יכולתו. הוא הוביל את הנבחרת הארגנטינאית לזכייה שנייה בתולדותיה בגביע העולמי תוך הצגת יכולת מרהיבה במיוחד, עם חמישה שערים וחמישה בישולים. בגמר מול גרמניה המערבית הוא לא כבש, אבל היה הדמות המרכזית בניצחון הדרמטי 2:3. ב-‏1990 ארגנטינה בראשות מראדונה פגשה את הגרמנים בגמר בפעם השנייה ברציפות, אבל הפעם הפסידה 1:0 בעקבות פנדל מפוקפק.

לאורך השנים מראדונה היווה, למעשה, את כל נבחרת ארגנטינה, וסחב אותה על הגב כמעט לבד לחלוטין. המהלך המפורסם ביותר שלו הוא ככל הנראה השער הענק מול אנגליה ברבע גמר המונדיאל ב-‏1986. מראדונה כדרר לאורך כל חצי המגרש של האנגלים, ועבר בסלאלום את רוב שחקני ההגנה היריבים בדרך להבקעה. באותו משחק, עם זאת, הובקע גם אחד מהשערים הכי שנויים במחלוקת – ''שער יד האלוהים'' לרשתו של פיטר שילטון.

בתחום המועדונים מראדונה החל את הקריירה בארחנטינוס ובבוקה ג'וניורס, ולאחר ששיחק בברצלונה בה הרבה לסבול מפציעות, הוא הגיע לנאפולי והוביל אותה לתור הזהב שלה. בהנהגתו הקבוצה זכתה בשתי האליפויות היחידות בתולדותיה ובגביע אופ''א.

לצד יכולתו המרהיבה, מראדונה הרבה להסתבך מחוץ למגרש, במיוחד בסמים. הוא נתפס על שימוש בסמים אסורים ב-‏1990 והושעה למספר חודשים, ובמהלך מונדיאל 1994 נתפס על סמים פעם נוספת והושעה לשנתיים ממשחק. גם אחרי שפרש הוא המשיך להתמכר לסמים, עלה במשקל וסבל אפילו מהתקף לב.


פלה. הגדול מכולם (מקור תמונה 3).

1. פלה (ברזיל)

המשפט שמשקף יותר מכל את גדולתו של פלה הוא הציטוט של בלם נבחרת איטליה, טרצ'יזיו בורגניץ', ששיחק נגדו בגמר מונדיאל 1970: ''לפני המשחק אמרתי לעצמי שהוא בנוי מעור ועצמות בדיוק כמוני. טעיתי.'' החלוץ, שזכה שלוש פעמים בגביע העולם – יותר מכל שחקן אחר – ניחן ביכולות וירטואוזיות של כדרור, הבקעת שערים בדרכים רבות וגם מסירות מבריקות.

כבר בגיל 15 שיחק פלה לראשונה בקבוצה הבוגרת של סנטוס, וכעבור שנה החל לשחק בנבחרת ברזיל. בגיל 17 הוא נסע למונדיאל 1958 בשבדיה, ושם כיכב לראשונה על הבמה העולמית. אחרי שישב על הספסל בשני המשחקים הראשונים הוא הוקפץ להרכב, כבש שש שערים בשלושת שלבי הנוק-אאוט (כולל 2 בגמר נגד שבדיה המארחת), והוביל את ברזיל לזכייה הראשונה שלה בגביע העולמי. במונדיאל 1962 פלה נפצע כבר אחרי שני משחקים, וראה מהצד את ברזיל זוכה בגביע שני ברציפות. גם ב-‏1966 הוא שיחק כשהוא לא בשיא כושרו, והנבחרת הודחה כבר בשלב הבתים.

ב-‏1970 פלה חזר בגדול וזכה עם ברזיל בגביע העולם בפעם השלישית. לצידו שיחקו שחקנים כמו ז'אירזיניו, טוסטאו, ז'רסון וריבלינו, שהרכיבו יחד איתו את הנבחרת הגדולה והמרהיבה בהיסטוריית המונדיאלים. פלה הנהיג וניהל את משחקה של הנבחרת, כבש ארבעה שערים ובישל ארבעה נוספים, ורשם סיום מופלא לקריירה הבינלאומית שלו.

פלה שיחק במדי סנטוס כמעט 20 שנה, וזכה איתה באינספור תארים: 10 אליפויות סאו פאולו, 5 גביעי ברזיל, שתי זכיות בגביע ליברטדורס, שתי זכיות בגביע הביניבשתי ועוד רבים אחרים. את השנים האחרונות בקריירה בילה בניו יורק קוסמוס האמריקאית. במהלך הקריירה בקבוצות ובנבחרת הוא כבש למעלה מ-‏1,200 שערים, הישג שאף שחקן מלבדו לא הגיע אליו.









אז למה פלה ולא מראדונה?

יש לכך שתי סיבות עיקריות:


1. מבחינה הישגית נטו, לפלה מאזן טוב יותר. הוא זכה ביותר גביעי עולם, 3 לעומת 1. גם בתחום הקבוצות הוא זכה בהרבה יותר תארים מאשר מראדונה. כמו שנאמר, הוא עבר את מחסום אלף השערים – הישג שמראדונה לא התקרב אליו – וזה לא בא על חשבון הנהגת המשחק ושיתוף הפעולה הקבוצתי.

2. שמו של מראדונה מוכתם בעקבות ההסתבכות בסמים, בעוד שפלה הוא טהור הרבה יותר כשחקן וכאדם. זה לא בהכרח אומר שגדולתו של מראדונה נובעת מהשימוש בסמים, אבל למען הדוגמא לדור הצעיר, כדאי להנציח ספורטאי טהור לכדורגלן הגדול בכל הזמנים.








ינון חבר, בן 15, הוא תלמיד תיכון תושב מודיעין. מלבד בספורט, תחומי עניין נוספים שלו הם מתמטיקה ומחשבים.







עוד בהקשר זה:

- רשימת ה-‏25: גאוני הכדורגל שההיסטוריה השאירה מאחור
- משחק המאה



-






[פרסם תגובה חדשה]   [קישור ישיר למאמר זה]   [קפל תגובות]   [פרוס תגובות]            

 
זה דבר קצת קטנוני להגיד.   עמית   יום ב', 09/08/2010 שעה 2:46   [הצג]
דווקא מרדונה   שי   יום ב', 09/08/2010 שעה 8:03   [הצג]   [3 תגובות]
11   פושקש   יום ב', 09/08/2010 שעה 8:49   [הצג]
לא מסכים עם הפתיח   עמיחי   יום ו', 13/08/2010 שעה 12:03   [הצג]   [3 תגובות]
כתבה יפה   דוד מירושלים   יום ב', 16/08/2010 שעה 6:46   [הצג]
[פרסם תגובה חדשה]   [קישור ישיר למאמר זה]  

מאמר אורח | צור קשר | על האתר | חזור לעמוד הראשי | קישורים | תנאי שימוש | אקסטרה | תיק העיתונות של אפלטון
RSS | כל הדיונים המתמשכים | ספר אורחים | עזרה טכנית | לוח ימי ההולדת של הבלוגוספירה | מקלדת וירטואלית | ארכיון | חפש באתר
האתר עוצב ע״י עופר ליכטמן
כל הזכויות שמורות לאורי קציר ©