מונדיאל 2010 - קווים לדמותו/ אמיר ליברמן
יום ו', 16/07/2010 שעה 13:42
דומה כי אם יבחר מאן דהוא לקבץ את כל החומר שנכתב על משחקי הגביע העולמי של 2010, מראשיתו ועד לסוף סיכומיו, הוא לא יצליח למצוא אפשרות כלשהי לחדש משהו. כל כך הרבה נכתב על המשחקים הללו ועל מה שהתחולל מסביבם, שנראה כי יש למקד את כל האנרגיות בעניין זה דווקא במשחקים שיבואו עלינו לטובה ב-‏2014 בברזיל. מצד שני - ולדברים האלה יש תמיד צד שני - כשאמיר ליברמן, פרשן הספורט המוערך של ''אפלטון'', מגיש במאמר אורח את הסיכום הפרטי שלו למשחקים הללו, תמיד כדאי לקרוא. כמה הערות, חלקן מבודחות, על התופעות המעניינות של המונדיאל - וגם בחירה של נבחרת המונדיאל שלו, שיש בה כמה שמות בלתי-שכיחים. אבל נחיל, ברשותכם, במילון מונחים בסדר אלפביתי הפוך.









ת

תודה לאל שזה נגמר...

ש

שיפוט – המכה ה-‏11. בסיבוב הראשון של הבתים המוקדמים – רמת הכדורגל הייתה אפסית, אבל השיפוט היה מעולה. וזה גם ברור למה – הקבוצות היו עסוקות בלא לספוג. לא בלנסות להבקיע. כשאין בעיטות לשער – אין רגעי מחלוקת. ככל שהרמה עלתה – כך ירדה רמת השיפוט. יכול להיות שעברו איתם על החוקה לפני הטורניר, אבל דבר אחד שכחו לעשות וזה לבדוק את הראייה שלהם. .. כמעט בכל משחק, היו שערים שנפסלו בגלל נבדל שלא היה, שערים שאושרו מנבדל – ה-‏1:0 של גרמניה מול אורוגוואי. ועוד לא דיברנו על השני של אנגליה מול גרמניה, אותו ראו שבעה מיליארד אנשים ורק שניים לא – השופט והקוון. בעצם, הבעיה אינה רק השיפוט, אלא חוסר הנכונות להסתייע בטלביזיות ומצלמות בכדי לראות הילוכים חוזרים.

שווייץ – לא הצליחה לנצח אותנו במוקדמות, אבל הדהימה 0:1 את ספרד. ספרד זכתה בתואר - והפכה לאלופה הראשונה שעשתה כן לאחר שהפסידה במשחק הפתיחה שלה. שווייץ, לעומתה, חזרה לסורה, הצליחה לא להבקיע מול הונדורס ועפה הביתה.

ר

רוברט ויטק – אחת מתגליות האליפות. חלוץ סלובקי אלמוני, שכבש 4 שערים כולל הצמד ששלח את אלופת העולם – איטליה, הביתה כבר לאחר הסיבוב הראשון..

ריאן נלסן בפעולה. אחת הסיבות להצלחתה של ניו זילנד להישאר בלתי-מנוצחת בכל משחקיה (מקור תמונה 1).


ק

קאקה – מאוד משעשע איך הישראלים המציאו לו שם חדש. ''קאקה''. בכל השפות האחרות, מבטאים את השם שלו בדיוק כמו שאתם חושבים – בלי הא'. תסלחו לי – אבל לפי איך שהוא שיחק בטורניר, אפשר לחזור לשם המקורי שלו.

צ

צרפת – הנבחרת המשעשעת של הטורניר. עפה בסיבוב הראשון, אבל שם היו הקרבות האמיתיים – המאמן נגד אנלקה, הקפטן נגד המדליף והעיתונאים נגד כולם. יותר לבנטיניים מאיתנו.

פ

פול – התמנון שניחש נכונה את תוצאות כל שבעת משחקיה של גרמניה במונדיאל. השיטה פשוטה: מניחים מולו שני מיכלים עם אוכל לתמנונים - כלוב אחד עם דגל גרמני וכלוב שני עם דגל נבחרת אחרת. מה שנשאר הוא רק להשקיף מהצד ולבדוק מאיזה מיכל הוא מעדיף לסעוד. כל עוד פול הימר על גרמניה כמנצחת וזו אכן ניצחה, העניינים התנהלו כשורה. הבעייה החלה כשהתמנון החביב הימר על ספרד נגד גרמניה. בגרמניה מאוד נלחצו, ואכן, ההפסד לא איחר לבוא. בגרמניה פינטזו על צליית התמנון והפיכתו למעדן לסועדים. לעומת זאת, שף ספרדי מפורסם עשה מחווה של הכרת תודה והודיע על סילוק מיידי של מנת התמנון מתפריט המסעדה שלו. את התחזית שלו לגמר (של התמנון, לא של השף) שידרו בשידור חי בערוצי הטלויזיה של הולנד וספרד. פול בחר בספרד - וכרגיל, פגע בול.

פארגבאי – זו לא טעות (וגם אם כן - היא לא שלי). ככה אבא של אשתי כותב את שם המדינה הזו. סיימה ראשונה בבית שלה (שכלל את אלופת העולם). המשיכה עד לרבע הגמר, שם שיחקה את המשחק המחריד ביותר בטורניר – מול ספרד. בשלב מסוים היה נראה שגם אם המשחק ימשיך שבועיים – לא יובקעו שערים. פארגבאי החטיאה פנדל ולאחר מכן חיקו אותם גם הספרדים. לבסוף גאל אותנו דוד וייה מייסורינו.

ע

עיתונאים עאלק – 1984 (הספר של אורוול) במיטבו. קודם הם הסבירו לנו שהרמה זוועה. עכשיו הם מספרים לנו שמדובר באחד המונדיאלים הגדולים אי-פעם. לאחר השלב הראשון פרסמו עמודים על גבי עמודים של טקסטים ארוכים ומלומדים שהסבירו מדוע הכדורגל הדרום אמריקאי כל כך מצליח ומדוע הכדורגל האירופאי נכשל. השאלה מה עושים כאשר מתברר ששלושת הראשונות – הן נבחרות מאירופה ושלראשונה, נבחרת אירופאית זוכה בגביע בטורניר שמתקיים מחוץ ליבשת. דוגמה שנייה לקביעה מופרכת: ''מסי הוא השחקן הכי טוב בעולם, אולי אפילו בהיסטוריה''. משחק אחר משחק, חוזרת כל עדת הכתבים והפרשנים על המנטרה העבשה הזו. מסי לא כבש בטורניר, בישל שער אחד בלבד ואמנם היה מעורב במשחק של נבחרתו, אבל כאשר היה צריך את כושר המנהיגות שלו מול גרמניה – הבחור פשוט נמס ונעלם. בדומה לתרומה האפסית שלו בגמר ליגת האלופות (מזכיר לי את הכדורסלן האגדי קווין מגי, שידע להביא את מכבי תל אביב לבאר ואז ליפול איתה פנימה). ועדיין הפרשנים אינם מודים בטעויותיהם. מסי אפילו נבחר לאחד מעשרת המועמדים לשחקן המצטיין של הטורניר...

ס

ספרד – כולם היו בעדם, חוץ ממני. “הם משחקים מאוד התקפי'', הסבירו לי כולם, תוך שהם מתעלמים מכך שהנבחרת הזו הבקיעה בדיוק שבעה שערים בשישה משחקים. גרמניה הבקיעה יותר מפי שניים מהמספר הזה. כל שלושת המשחקים שלהם לאחר הסיבוב הראשון, הסתיימו בתוצאה החביבה על אלי גוטמן: 0:1. “יש להם שבעה שחקנים מברצלונה בהרכב הפותח'', אמרו אחרים. זה מאוד מרשים, אבל אפילו ברצלונה הנפלאה לא ממש ניצחה את אינטר בגמר ליגת האלופות. חוץ מזה, ברצלונה כבשה הרבה מאוד שערים. ספרד לא כבשה יותר משניים במשחק, וגם זה מול הונדורס החלשה. גרמניה כבשה שלוש רביעיות ושלישייה אחת. אם שווייץ ניצחה אותם, המשמעות היא שיידע לעמוד מולם נכון מבחינה טקטית, יוכל לנצח אותם.

נ

ניו זילנד – התשובה לשאלת הטריוויה ''מי הנבחרת היחידה מתוך ה-‏32 שהתחרו במונדיאל שלא נוצחה אפילו פעם אחת''. אפילו איטליה, אלופת העולם היוצאת, לא הצליחה לגבור על הבחורים מארץ הקיווי שבדרך למונדיאל התמודדו מול מעצמות כדורגל כוונואטו וקלדוניה החדשה.

מ

מוכרי הפיצוחים – המרוויחים העיקריים מכך שהטורניר נמשך יותר מחודש. בכלל נראה לי שכל הרעיון של גביע העולם, עלה בתור קונספירציה של מוכרי הפיצוחים בארץ.

ל

לואיס סוארז – חלוץ נבחרת אורוגבאי (ניחשתם נכון – ככה הם נקראים אצל חמי), שכבש שער ניצחון מול מכסיקו בסוף הסיבוב הראשון וצמד בשמינית הגמר מול דרום קוריאה. אחראי למה שמבחינתי הוא ''הרגע של המונדיאל'', אותו מהלך מדהים במשחק רגע הגמר נגד גאנה. בדקה ה-‏120 ניהלה גאנה מיטווח על שערה של אורוגוואי. השוער הדף את הבעיטה הראשונה, סוארז הדף את השנייה. את הבעיטה השלישית לא יכול היה סוארז להדוף בגופו, שכן גופו היה מאחורי קו השער. אז הוא השתמש בידיו והראה שבנוסף להיותו חלוץ מוכשר הוא גם אחלה שוער. את ההדיפה של סוארז ראה כל העולם - ולשם שינוי גם השופט. סוארז נשלח החוצה עם כרטיס אדום וירד לספסל כשדמעות זולגות מעיניו (מריאן פייתפול שרה על זה מזמן). ג'יאן, הכוכב הגנאי, שכבר כבש שני פנדלים בטורניר עד אז, ניגש לבעוט. הכדור טס למעלה, פגע במשקוף וניתז החוצה. סוארז, שכבר היה בדרך לחדר הלבשה, שמע את קריאות התדהמה, הסתובב וחזר למגרש. הוא עוד הצליח לראות כיצד אבראו ''המשוגע'', ההוא ששיחק בית''ר ירושלים בעידן גאידמק, בעט את הפנדל האחרון פנימה במין הקפצה אגבית של הכדור. עתה הגיע תורו של ג'יאן למרר בבכי.

לאנדון דונובן – איזה שחקן מדהים. הנהיג את נבחרת ארצות הברית, אחת משתי הנבחרות שלא ויתרו לאורך כל הדרך. האמריקאים פיגרו 0:2 מול סלובניה, הישוו וראו את השופט פוסל להם שער ניצחון חוקי למהדרין. גם במשחק האחרון בבית המוקדם פסלו להם השופטים שער חוקי. המשחק הגיע ל-‏0:0 ולתוספת זמן - ואז כבש דונובן שער והעלה את ארה''ב לשמינית.

כ

כריסטיאנו רונאלדו – הכדורגלן השחצן בעולם. לא אהבתי אותו גם שכיכב במדי מנצ'סטר יונייטד. סיים את הטורניר עם שער אחד בארבעה משחקים וגם זה בטעות (הכדור נבעט עליו, פגע לו בגב, טיפס על הראש ונחת לו על הרגל מול השער).

כדור מעפן – חלק מהשערים שהובקעו בטורניר הזה היו יפים במיוחד, בעיקר בגלל שבעוצמות בעיטה חזקות במיוחד (70 קמ''ש ומעלה) הכדור הפך לבלתי צפוי לחלוטין. שוערים ספגו שערים שטותיים ושחקנים התקשו לייצר בעיטות עונשין ראויות.

י

יש הרבה מקום ביציעים – נכון, המגרשים יותר שוקקים משדרות בשעת קאסמים, אבל עדיין נראוקרחות רבות ביציעים, בעיקר משמינית הגמר והלאה, כאשר המארחים עפו הביתה.

ט

טיל בליסטי – כל בעיטה של פורלאן מרחוק. אבל התואר הולך לג'ובאני ואן ברונקהרסט, בלם הולנדי בן 35, שלא ממש כובש בדרך כלל. במשחק חצי הגמר נגד אורוגוואי לקח ואן ברונקהורסט כדור וממרחק של 37 מ' בעט כדור במהירות של 104 קמ''ש. השוער של אורוגוואי נמתח עד למקסימום, אבל הכדור פגע בקורה ונכנס.

ח

חבל ש... - המשחק על מקום 3-4 בין גרמניה לאורוגוואי לא היה הגמר עצמו. חבל שבאותו המשחק, בעיטת העונשין של פורלאן בתוספת הזמן, פגעה רק במשקוף ולא חדרה פנימה – ומנעה ממנו את השער השישי בטורניר.

ז
זוף, דינו – געגועים לשוער גדול שב-‏1982, בהיותו בן 42, זכה עם איטליה ההיא של פאולו רוסי ואנזו ביארזוט בגביע העולם. השוערים במונדיאל 2010 לא בלטו במיוחד.

ו

וובולות – ארור האיש שהמציא את המכונה הזו שעושה כל כך הרבה רעש.

וייה, דוד – כל דור והגרד מילר שלו. חלוץ עם התמצאות אדירה ברחבה. כבש חמישה מששת השערים הראשונים של ספרד בטורניר. השיטה הספרדית במשפט אחד היא זו: ''בואו נניע את הכדור עד שכולם יתעצבנו וישרפו אנרגיה ואז יגיע וייה ויבקיע את היומית שלו''.

דייגו פורלאן. בעיטות, בישולים ומנהיגות. המרענן הבלתי-רשמי של המונדיאל (מקור תמונה 2).


ה

האחרת (גרמניה) – מי היה מאמין. אחת משתי הנבחרות ששיחקו כדורגל שמח במונדיאל. תענוג צרוף לעיניים במרבית משחקיהם. הכניסה רביעייה לאנגלים השחצנים ולאחר מכן בביעייה נוספת לארגנטינה, שמתוכה הוקבעו שלושה בתוך פרק זמן של עשרים דקות בשלהי המשחק. והכול תוך הנעת כדור, משחק מהיר ופירגון הדדי. כמה פשוט, ככה יפה.

הולנד – שאפו על הצורה שבה פירקה את ברזיל ברבע הגמר, תוך שליטה מוחלטת במחצית השנייה. בגמר מול ספרד ניסו ההלנדים לפרק את הספרדים לחתיכות. באחד המקרים, שחקן הולנדי ניסה לבצע ניתוח לב פתוח בשחקן יריב. הוא לא הורחק, מה שמעיד על רמת השיפוט הבעייתית אפילו בדרגות האלה. הולנד סיימה את המשחק עם 8 צהובים ואדום אחד.

ד

דרום קוריאה – כשראיתי אותםת הקוריאנים מול יוון, חשבתי שהטלוויזיה שלי התקלקלה. הם רצו כל כך מה על המגרש שזה נראה היה כמו וידיאו בפאסט פורוורד. היוונים, לעומתם, נראו כמי שזללו יותר מדי סופלאקי ובקושי זזו. דרום קוריאה ניצחה בקלות 0:2 ועלתה בצדק לסיבוב השני.

דייגו פורלאן – אני בחרתי בו לשחקן המצטיין של הטורניר, עוד הרבה לפני שנבחר לכך בפועל. חלוץ שעשה הכול בצד ההתקפי: הכין מצבים לחברים, הרים את כדורי הקרן וכבש שערים – כל אחד יותר יפה מקודמו. היה מעורב בתשעה מתוך אחד-עשר השערים שהבקיעה נבחרתו והנהיג אותה על המגרש. מי היה מאמין שהנבחרת שעלתה אחרונה לטורניר ושמייצגת מדינה עם שלושה וחצי מיליון תושבים תגיע עד חצי הגמר?

ג

גאנה – התקווה של היבשת השחורה. הנציגה היחידה של אפריקה בסיבוב השני. הייתה רחוקה פנדל אחד מעלייה לחצי הגמר - מה שאף קבוצה מהיבשת שלה לא עשתה.

גמר, משחק ה- – משחק אלים במיוחד. השופט לא שלט במשחק ולמרות ששלף תריסר צהובים, הכרטיס האדום הראשון הגיע בדקה ה-‏110 בלבד. על המשחק היה רשום מראש 0:0 ואז ניצחון לספרד בפנדלים. ההרחקה בדקה ה-‏110, הותירה את הולנד עם עשרה שחקנים. בדקה ה-‏116, קיבל אינייסטה כדור במצב שבמבט ראשון נראה כספק נבדל. וכאן הרגשתי כמו במגרשי הכדורגל בארץ: במקום ששחקני ההגנה של הולנד ירוצו לחסום את אינייסטה ולהגן על השער, הם היו עסוקים בלסמן לשופט שישרוק לנבדל (שלא היה). אינייסטה אמר תודה, הרים רגל, הוריד בבעיטת יעף את הכדור לקרקע ומשם לרשת. נגמר.

ב

ברזיל – הייתה שותפה פעילה ל-‏0:0 המכוער עם פורטוגל בסיום הסיבוב הראשון. הברזילאים קפאו למוות ברבע הגמר מול הולנד. לנבחרת שלהם היה מאוד ברור מה לעשות עם הכדור כשהיא מובילה. לא היה לה מושג מה לעשות בפיגור.

א

אורוגוואי – דגל בצבעי כחול-לבן. בתחילת הטורניר אף אחד לא שם עליהם. האורוגוואים שיחקו בהרכב שכלל שלושה חלוצים וגם מול גרמניה ובהרכב חסר כבשו שני שערים. הנבחרת שאהבנו לאהוב.

ועוד משהו

Y Y Y, יאללה אורוגוואי!!! – קריאת העידוד שהומצאה בבית משפחת ליברמן לכבוד הנבחרת החביבה עלינו בגביע העולם.









נבחרי הטורניר שלי (בהרכב, חריג לתקופתנו, של 3-5-2)


שוער

איקר קסיאס (ספרד) – לא ספג שער בארבעת משחקי ההצלבה. הדף פנדל מול פרגוואי ברבע הגמר, כאשר התוצאה הייתה 0:0.


הגנה

פיליפ לאם (גרמניה) - מעוז יציב ובטוח בהגנת גרמניה. הרוויח את מקומו בעבודה קשה, שקטה ואפורה.

דייגו לוגאנו (אורוגוואי) – אחראי ראשי לכך שנבחרתו כמעט ולא ספגה עד לשלב רבע הגמר. היעדרותו מחצי הגמר ומהמשחק על המקום השלישי פגעה קשה בנבחרתו.

ריאן נלסן (ניו זילנד). הנבחרת שאף אחד לא ספר וכאמור, לא הפסידה בשום משחק. יש לכך סיבה, וקוראים לה ריאן נלסן. סלע בהגנה.


קישור

תומס מולר (גרמניה) - כל טורניר והמולר שלו. סיים עם חמישה שערים ושלושה בישולים. כמה שהוא היה חסר לקבוצה של יואכים לב בחצי גמר.

וסלי סניידר (הולנד) - גם הוא כבש חמישה שערים. העמיס על גבו את כל החוליה הקדמית של הולנד. כל מילה נוספת מיותרת.

לאנדון דונובן (ארצות הברית) – הבקיע שלושה שערים וסחב את הנבחרת על גבו עד לשמינית הגמר.

בסטיאן שוויינשטיגר (גרמניה) - שלושה בישולים. הטבח הגרמני.

צ'אבי (ספרד) - קשר הגנתי. אחראי אישית לתיסכול שחשו היריבות של ספרד שניסו לעבור את קו מחצית המגרש וכשלו במשימה.


התקפה

דוד וייה (ספרד). הבקיע חמישה שערים והיה קרוב מאוד לרבים נוספים. בלעדיו, ספרד לא הייתה מגיעה אפילו לרבע הגמר.

דייגו פורלאן (אורוגוואי) – השחקן של האליפות. על המאמץ, על היכולת, על השערים המדהימים ועל הבישולים היפים לא פחות, מוענק בזאת לדייגו פרס ליברמן למצטיין המונדיאל.









[פרסם תגובה חדשה]   [קישור ישיר למאמר זה]   [קפל תגובות]   [פרוס תגובות]            

 
יופי של סיכום   איתמר   יום ו', 16/07/2010 שעה 18:46   [הצג]   [2 תגובות]
שאלת טריוויה   אמיר ליברמן   שבת, 17/07/2010 שעה 19:14   [הצג]   [2 תגובות]
הישראלים המציאו שם חדש לקאקה?   ניר   יום ד', 21/07/2010 שעה 6:55   [הצג]   [3015 תגובות]
(ללא כותרת)   שרי שורצשילד   יום ד', 21/07/2010 שעה 22:30   [הצג]   [2 תגובות]
(ללא כותרת)   אחד שמבין   יום ה', 16/09/2010 שעה 16:50   [הצג]
(ללא כותרת)   יורם   יום ו', 15/10/2010 שעה 9:38   [הצג]
דויד וייה   יוני ברטל   יום ה', 28/10/2010 שעה 8:41   [הצג]
[פרסם תגובה חדשה]   [קישור ישיר למאמר זה]  

מאמר אורח | צור קשר | על האתר | חזור לעמוד הראשי | קישורים | תנאי שימוש | אקסטרה | תיק העיתונות של אפלטון
RSS | כל הדיונים המתמשכים | ספר אורחים | עזרה טכנית | לוח ימי ההולדת של הבלוגוספירה | מקלדת וירטואלית | ארכיון | חפש באתר
האתר עוצב ע״י עופר ליכטמן
כל הזכויות שמורות לאורי קציר ©