''לא חשבתי שיש ויכוח''
שבת, 10/07/2010 שעה 20:46
יעל דיין הייתה חברת כנסת במשך אחת עשרה שנה. היא עשתה לעצמה שם כיונה פוליטית מובהקת וכפעילה נמרצת למען זכויות המיעוטים, הנשים והקהילה ההומו-לסבית. בין היתר, גם הייתה פעילה ב''שמיניית רמון'', אותה חבורה שהתאגדה סביב מועמדותו של חיים רמון לראשות המפלגה והתפרקה לחלוטין לאחר כניסתו של אהוד ברק לחיים הפוליטיים. דיין, שהגדירה עצמה תמיד כאשת שמאל, קיימה אז מגעים פוליטיים עם ברק, שמיצב את עצמו במרכז הפוליטי ומעט ימינה ממנו, בין השאר במטרה למשוך קולות ממצביעי הימין המתון ומהעולים החדשים למפלגה שעל ראשותה התכוון להתמודד. חלק מאותם מגעים אני חושף כאן עתה, במכתב המתפרסם לראשונה. דיין מנסה לברר בו את המכנה המשותף האידיאולוגי שלה עם ברק ודוחקת בו לקיים דיון אידיאולוגי במישור הפנים-מפלגתי. יום אחד המכתב הזה יצוטט על ידי הביוגרפים של שניהם.









יאן הוס היה הוגה דתי ומהפכן צ'כי, שייסד תנועה דתית שהתבססה על רעיונותיו של ג'ון וייקליף בימי הביניים. וייקליף, שפעל במאה ה-‏14, טען, כי הכמורה חייבת למשוך ידה מכל החזקת רכוש; שומה עליה להיות ענייה ולעסוק במעשים טובים. הוא הפיץ את התורה, כי כתבי הקודש הם קנה מידה קובע ויחידי בענייני דת, וכי כל אדם יכול להיוושע על ידי אלוהים במישרין, ללא עזרת הכמורה. כן האמין, שעל טקסי הפולחן בכנסייה להיות פשוטים וצנועים יותר. לפי וייקליף והוס, לאף אפיפיור או בישוף אין זכות להרים חרב בשם הכנסייה, ותפקידם של אנשי הדת הוא לנהוג כמצוות הנצרות ולהתפלל בעד אויביהם ולברך את מקלליהם. מחילה נוצרית נקנית באמצעות חרטה הבאה מן הלב, ולא באמצעות כסף. במלים אחרות, תורה שלא תאמה את התפיסה האורתודוכסית של המימסד הכנסייתי. תורה זו זכתה לתמיכה רבה בקרב הצ'כים ולרדיפתו על ידי האפיפיור ובני-בריתו. הוס נעצר, הושלך לכלא, נשפט, הוקע ככופר ונידון למוות בשריפה. כאשר הוצת המוקד, ניגשה אישה זקנה והוסיפה זרד למדורה. האישה עשתה את המעשה מתוך אדיקות דתית גמורה שעוררה אפילו את התפעלותו של הוס, ועל קר, בעודו עקוד אל העמוד: ''הו, תמימות קדושה'' (''O sancta simplicitas!'').









על התמימות המופרזת הזו חשבתי גם כשעיינתי שוב במכתב ישן-נושן שכתבה יעל דיין לאהוד ברק - מכתב שלא פורסם מעולם. דיין הייתה אז עדיין חברת השמינייה, אותה קבוצה של פעילים צעירים בעלי עמדות יוניות שחתרו למודרניזציה של מפלגת העבודה והתאחדו סביב מנהיגותו המוסכמת של חיים רמון. לבד מרמון ודיין נמנו על אותה קבוצה גם אברום בורג, יוסי ביילין, עמיר פרץ, נואף מסאלחה, חגי מירום ושמואל אביטל (נסים זוילי קדם לאביטל, אבל עזב). לאחר הבחירות הכלליות ב-‏1996, בהן נוצח שמעון פרס על ידי בנימין נתניהו, רצתה השמינייה להריץ את רמון לתפקיד יו''ר המפלגה ומועמדה לראשות הממשלה לקראת הבחירות הבאות.

ברק, שזיהה ברמון את האיום המשמעותי ביותר מבחינתו, פעל כדי לנטרל אותו בהקדם. היה לו חלק מרכזי בגירסה שפרסמו שלושה עיתונאים מ''מעריב'' – בן כספית, אילן כפיר וחנן קריסטל – על תבוסת העבודה בבחירות. בספר זה, ''ההתאבדות'', נפרשה מסכת האשמות נגד רמון שהסבירה, למעשה, כי הלה מנע מפרס ומברק מידע חיוני במהלך הקמפיין, ובכך הכשיל הלכה למעשה את פרס. ברק והשלושה לא נרתעו מהרמיזה שמהלכים אלה של רמון נבעו משיקולים פוליטיים ברורים. הספר היכה גלים בציבוריות הישראלית, חלקים ממנו פורסמו בעיתונים והוא דוסקס בכל תכנית רדיו וטלוויזיה שעסקה באירועי השעה.

זה היה הצעד הראשון. הצעד הבא של ברק היה לפרק את השמינייה כהתארגנות פוליטית. לרמון נרמז שיקבל תפקיד בכיר בממשלת ברק, לכשזו תקום. נואף מסאלחה הבין מברק שלא יהיה נציג מיעוטים בכיר ממנו במערך הכוחות הפוליטי החדש. חגי מירום יצא מברק עם הצעה לכהן כמזכ''ל העבודה, תפקיד ארגוני רב חשיבות שחולש על המנגנון המפלגתי (מירום לא ידע אז שברק דיבר עם עוד שני ח''כים לפחות על תמיכתו בהם לאותו תפקיד – אורי אור ורענן כהן). אט-אט התפוגגה האנרגיה הפנימית של השמינייה ואנשיה החלו לשקול את עתידם האישי לצד הכוכב הפוליטי העולה שמעמדו בסקרים הלך והתייצב.

יחסי ברק עם יעל דיין היו טובים במשך רוב אותה תקופה. הם היו בעלי גיל דומה (שניהם נולדו באותו תאריך, 12 בפברואר, ודיין מבוגרת מברק בשלוש שנים), גדלו בהתיישבות העובדת, הכירו היטב את צה''ל ומנגנוניו וגיבשו עמדות אישיות דומות כלפי אופייה הרצוי של ישראל כחברה. אלא שבעוד שדיין הייתה אידיאליסטית שביקשה לעשות את הפוליטיקה מנוף לשינוי חברתי, ברק השתמש בסדר היום הפוליטי כדי למנף את העצמתו האישית. בעוד שדיין ביטאה נכונות חסרת פשרות לוויתורים טריטוריאליים ולחזרה לקווי 1967, ברק הסתייג מהתחייבויות כאלה (אם כי במידה רבה חשף את עמדותיו בוועידת קמפ דייוויד ב-‏2000). שעה שדיין פעלה למען זכויות נשים, מיעוטים וחד-מיניים, העדיף ברק להתמקד, כפי שעשו מנהיגי מפלגה רבים לפניו, בענייני חוץ וביטחון בלבד.

ההבדלים הללו, שניכרו מייד עם תחילת הקריירה הפוליטית של שניהם, הפכו ברורים ובולטים יותר עם השנים. וכמה אופייני שדיין פרשה מהעבודה על רקע מה שראתה כהתנוונותה הפוליטית והמוסרית – בעוד שברק עצמו עזב בעקבות כישלון אלקטורלי, חזר ובימים אלה משלים את פירורה הסופי בעקבות סדרת פעולות שאינן מקובלות על מרבית חברי מפלגתו שלו.









אבל לא על אלה באתי לדבר כאן. באתי להראות את מכתבה של דיין לברק, בניסיון להסביר לו את השקפת עולמה בנושאים שעל סדר היום. כדאי לקרוא ולהפנים: יעל דיין באמת האמינה אז שפוליטיקאי חסר גייסות ממפלגת העבודה יכול לשכנע את העומד בראשה שיש לגבש עמדה מפלגתית מוסכמת בנושאי השעה. שזכותו להביע בעצמו עמדה כלשהי ולהציגה כעמדת המפלגה מבלי שזו נשאלה ודם לכן לכך או התבקשה לדון בנושא הזה, אינה בדיוק זכות טבעית וברורה. שבירור פנימי של עמדת המפלגה – במיוחד לקראת בחירות (שהיו צפויות אז להתקיים בשנת 2000, ובשל בקיעים בממשלת נתניהו הוקדמו בסופו של דבר ל-‏1999) – היא חלק מהפלורליזם שמנהיג העבודה אמור לקבל על עצמו.

שלוש מחוות בולטות עשתה דיין לברק במכתב שאותו אני מביא כאן: סיפרה לו שסירבה להגיב בתקשורת על התבטאויות שלו שאותן ראתה כבעייתיות; הסבירה שאינה מעוניינת לתגמל פוליטית את יוסי ביילין (שכשזכור, היה שותפה הפוליטי בשמינייה, ולאחר מכן במרצ, ובאותה תקופה היה היחיד מתוך החבורה שהתמודד על ראשות העבודה מול ברק); והודיעה שבחלק מתפיסתו את התהליך המדיני (''הקדמת הסדר הקבע על חשבון הסדרי הביניים''), הוא יכול לראות בה שותפה לעמדותיו. לתומה סברה, כנראה, שתצליח בכך להתקרב אליו איכשהו. ההיסטוריה הוכיחה שטעתה. ההיסטוריה גם הוכיחה שברק נכשל בניסיונו להביא לשינוי במערך המדיני במזרח התיכון ובהנהגתו את מפלגת העבודה. חלק מהכישלון יכול אולי להיות מוסבר במה שבוקע בין השורות מן המכתב הזה – שיום אחד אולי ישמש היסטוריונים בכתיבתן של שתי ביוגרפיות, לפחות.









 
 









[פרסם תגובה חדשה]   [קישור ישיר למאמר זה]   [קפל תגובות]   [פרוס תגובות]            

 
השמיניה שהכזיבה [חדש]
אבי   שבת, 10/07/2010 שעה 21:04 אתר אישי
לא שאני אומר את זה באמפטיה (חלילה :) אבל השמיניה באמת היתה אמורה להנהיג את מפלגת העבודה בעידן שלאחר פרס-רבין, ומפתיע שברק הצליח לפורר אותה. ככלות הכל, הוא לא פורר שמונה פוליטיקאים ודדים שארין ביניהם קשר, אלא אנשים שהלכו יחד עשרות שנים (מאז חוג הכפר הירוק אם אני זוכר נכון) ובכל זאת, כשלו ובגדו אחד בשני כשרק נקרתה בפניהם ההזדמנות.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

דוקומנט היסטורי ממדרגה ראשונה [חדש]
אילן כהן   שבת, 10/07/2010 שעה 22:57
לא היה לי מושג על ההתכתבות זאת. שמע, באמת שזה מסמך שיום אחד עוד יוכלו לעשות בו שימוש לכתיבת מחקר. ברק מביא איתו תפיסה שאינה פרו-אוסלו למלגה שעוברת תהליך של יוניזציה ומבשר בכך על מותה הצפוי של הרלוונטיות הפוליטית של המפלגה.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

דבר הנוקדן. [חדש]
עמית   יום א', 11/07/2010 שעה 2:22 אתר אישי
''הפאיפיור ובני-בריתו'' = האפיפיור ובני בריתו כמדומני.

''נמנו על אותה קהוצה גם'' = אותה קבוצה כמדומני.

אז כנראה שבכל זאת ברק יודע וידע תמיד פוליטיקה. חבל שהוא לא יודע לנצל את הכוח הפוליטי לשום דבר.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

תיקון שגיאה [חדש]
גואו יאיא   יום א', 11/07/2010 שעה 4:37
שעה שדיין פעלה למען זכויות נשים, מיעוטים וחד-מיניים, העדיף דיין להתמקד, כפי שעשו מנהיגי מפלגה רבים לפניו, בענייני חוץ וביטחון בלבד.

הכוונה היא כמובן העדיף *ברק* להתמקד וגו.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

תודה על התיקונים [חדש]
אורי קציר   יום א', 11/07/2010 שעה 7:30 אתר אישי
תודה על התיקונים וההגהות. תיקנתי בהתאם להערות.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

מזכיר לי [חדש]
לידיה כרמלי   יום א', 11/07/2010 שעה 15:39
חידה ישנה של חמיצר: הם תמיד בראש. הראשונה לפני התשיעית, והקטן צמוד לאחורי השנייה. רמז: החידה ניתנה בגל''ץ בט''ו בשבט, חגה של הכנסת, לפני כ-‏20 שנה. (כתבתי מהזכרון, ויסלח לי חמיצר אם סילפתי מעט את הניסוח המקורי).
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

הערב קטנונית [חדש]
מהגג   יום א', 11/07/2010 שעה 20:27 אתר אישי
מצטער על הניג'וס אבל האם קיבלת רשות מברק/דיין לפרסם את תוכן המכתב?

אנא, קבל הערה זו ברוח טובה, לא שהמכתב לא מעניין אבל היות והוא היה ממוען מדיין לאהוד ברק אני חושב שצריך היה לקבל רשות ממנו או ממנה לפני פרסומו.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

הערב קטנונית [חדש]
אורי קציר   יום ב', 12/07/2010 שעה 0:30
בתגובה למהגג
אתר אישי
המכתב נמצא זרוק על הרצפה במקום ציבורי. במצב כזה, שמירה על פרטיות היא עניין בעייתי במיוחד.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

מעניין אם הייתה תגובה [חדש]
מיכאל ז.   יום ב', 12/07/2010 שעה 11:18 אתר אישי
ניחוש שלי? ברק לא טרח להתייחס רשמית למכתב. במקרה הטוב הוא ענה לה בשיחת מסדרון, במקרה הפחות טוב הוא שלח מקורבים לדבר איתה, ובמקרה היותר ריאלי, הוא התעלום ממנו לחלוטין בדרכו הכוחנית, והשתמש בו כדי לנטרל אותה.

חוץ מזה, תתחדש על העיצוב החדש. קוראי הפוסטים דרך הרסס לא תמיד מודעים לשינוי עיצובי באתר :)
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

קבל ציון לשבח [חדש]
שחר   יום ב', 12/07/2010 שעה 14:12
אורי שיחקת אותה בגדול, וכל הכבוד על חשיפת המכתב. אני
חושב שכוונותיה של דיין היו טובות, והיא ראתה בברק אדם
שיש לו יותר סיכוי לזכות מיוסי ביילין כנגד בנימין נתניהו.
איש לא שיער וגם לא היא שברק במקום זאת יגדיל את שטח ההתנחלויות ומספר תושביהן, וינהל את המשא ומתן בשלומאליות עד לקריסתו יחד עם קריסתו של כל מחנה השלום.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

בהחלט אשת-חיל [חדש]
אוננות אינטלקטואלית   יום ו', 30/07/2010 שעה 12:22 אתר אישי
יעל דיין תמיד הייתה אחת מחברי-הכנסת הפעילים יותר למען זכויות האדם, ואני מוקיר לה תודה אישית במיוחד על פעילותה למען קהילת הלהט''ב. כן ירבו אנשים (ונשים) כמותה.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

[פרסם תגובה חדשה]   [קישור ישיר למאמר זה]  

מאמר אורח | צור קשר | על האתר | חזור לעמוד הראשי | קישורים | תנאי שימוש | אקסטרה | תיק העיתונות של אפלטון
RSS | כל הדיונים המתמשכים | ספר אורחים | עזרה טכנית | לוח ימי ההולדת של הבלוגוספירה | מקלדת וירטואלית | ארכיון | חפש באתר
האתר עוצב ע״י עופר ליכטמן
כל הזכויות שמורות לאורי קציר ©