רפורמה בחוקי המשחק
יום א', 27/06/2010 שעה 0:20
הכותרת משקפת בדיוק את מה שאני רוצה לומר: דרושה רפורמה מיידית, יסודית ותקיפה בחוקי משחק הכדורגל. אחרי למעלה ממאה שנים של משחק מסודר, הכדורגל הגיע לפרשת דרכים: כישרונות גדולים צומחים בכל דור ובכל מקום, אבל משחק הגנתי קשוח וחסר רחמים והגנה המתבססת על בזבוזי זמן ומסירות סתמיות בין שחקנים, מנטרלים את הכישרונות הללו. התוצאה היא שמובקעים פחות ופחות שערים, אטרקטיביות המשחק יורדת ועיקר הסובלים הם הצופים, שבכל פעם מחדש באים למגרש כדי לראות מהלכים אטרקטיביים ומקבלים משחקים גרועים, משעממים ואפורים. במונדיאל 2010 התופעה הזו בולטת למדי, ולמעט כמה הברקות פה ושם, הוא נראה גרוע בהרבה מקודמיו. מבחינת סטטיסטיקת ההבקעות שלו, הוא כבר שובר שיא שלילי. ובכן, צריך שינוי. שינוי שיחזיר למשחק את הדינאמיות והיופי שהיו מנת חלקו פעם. הנה כמה הצעות שמהן אפשר להתחיל.









משחקי גביע העולם בכדורגל המתקיימים השנה מוכיחים, לטעמי, את שאני טוען כבר מספר שנים: הכדורגל בצורתו הנוכחית מאבד מהאטרקטיביות שלו. ולפיכך, צריך להכניס בו שינויים.

כריסטיאנו רונאלדו, כוכב ריאל מדריד ונבחרת פורטוגל, נאנק מכאבים לאחר שספג תיקול חריף (מקור תמונה).

כדי להבין את הטענה הזו צריכים ללכת קודם כל אל השאלה מה גורם לנו ליהנות מהמשחק הזה. התשובות הן שתיים, והן כרוכות זו בזו לבלי היפרד: כישרון ושערים. אני מוכן אינסטינקטיבית לקבל את האקסיומה האומרת שכישרונות גדולים צומחים בכל דור ודור ושאמנם אין בינינו הרבה פושקשים, קרויפים ומראדונות, אבל במקומם גדלים שחקנים שלא מביישים את הפירמה. הבעיה היא שבימינו הווירטואוזיות שלהם באה לידי ביטוי נחות מזה של קודמיהם. התוצאה היא ירידה דרמאטית במספר השערים המובקעים והרבה יותר דקות מתות מכפי שאנו זוכרים.

יתכן שהסיבה קשורה במערכי ההגנה שהשתכללו בשנים האחרונות. כבר בשנות השישים לקח המאמן הארגנטיני הלניו הררה את מערך ה''וורו'' ההגנתי שהמציא האוסטרי קארל ראפאן לפניו, הוסיף לקו האחורי את השחקן החמישי, שיכלל את ה''קטנאצ'יו'' האיטלקי לכדי אומנות והוביל את קבוצתו דאז, אינטר מילאנו, לאינספור ניצחונות בתוצאה המינימלית 1-0. הייתה זו קבוצה אפקטיבית שזכתה באליפויות ובגביעים, בזכות יכולתה להבקיע שער אחד, בדרך כלל בהתקפה מתפרצת, ואז ''להרוג'' את המשחק על ידי משחק מסירות סתמי בין המגנים והקשרים, כאשר בקו ההגנה האחרון ניצב בלם אחורי יעיל. שיטה זו איפשרה לקבוצות נחותות להתמודד בהצלחה עם קבוצות טובות מהן בהרבה באופן שהביא לצמצום הכישורים הרלוונטיים למשחק. מאז שנות השישים נוספו לשיטה הזו נוקשות יתר בתיקולים ועוד אי-אלו מאפיינים מאוסים (הנה כמה דוגמאות בולטות), והפכו את הכישרון לעניין משני.

(זה קרה, אגב, גם בישראל. בשנות השבעים והשמונים זכתה קבוצה כמו הפועל יהוד להישגים נאים כשנקטה בשיטה דומה. יהוד הייתה מצוידת באחד השוערים הגדולים שפעלו כאן, אריה חביב, ובהגנה יציבה, ואילו הקו הקדמי שלה בקושי היה קיים. בזבוז זמן באמצעות חילופי מסירות בין המגינים לבין עצמם ובין שחקני השדה לבין השוער היה עניין קבוע אצלה. בכל השנים בהן הופיעה יהוד בליגה העליונה היה ממוצע ההבקעות שלה נמוך משער למשחק, ובכל זאת עלה בידה להתברג במרכז הטבלה – ולעתים למעלה מזה – ואף לזכות פעם אחת בגביע המדינה).

אבל גם ללא ניתוח הסיבות שגרמו לירידה באטרקטיביות של המשחק, ברור כי זו האחרונה פחתה לאין שיעור בהשוואה לעבר. במונדיאל 2010 הדבר בלט מאוד: לא מעט משחקים התנהלו במרכז השדה, באופן שבלוני מאוד וללא ניסיון בולט להבקיע שער. אם המדד הוא כמות השערים המובקעים ורמת העניין במשחק הרי ברור שבגביעי העולם העניין בא לידי ביטוי מוקצן. כדי להבין על מה אני מדבר, כדאי להעיף מבט על הסטטיסטיקה של ההבקעות במונדיאלים קודמים. שימו לב בעיקר לנתון של ממוצע השערים המובקעים (הנתון בעמודה השמאלית). והרי הנתונים לפניכם:


השנה המדינה המארחת משחקים שערים ממוצע
1930 אורוגוואי 18 70 3.89
1934 איטליה 17 70 4.12
1938 צרפת 18 84 4.67
1950 ברזיל 22 88 4.00
1954 שווייץ 26 140 5.38
1958 שוודיה 36 126 3.60
1962 צ'ילה 32 89 2.78
1966 אנגליה 32 89 2.78
1970 מכסיקו 32 95 2.97
1974 גרמניה 38 97 2.55
1978 ארגנטינה 38 102 2.68
1982 ספרד 52 146 2.80
1986 מכסיקו 52 132 2.54
1990 איטליה 52 115 2.21
1994 ארצות הברית 52 141 2.71
1998 צרפת 64 171 2.67
2002 יפן/ דרום קוריאה 64 161 2.52
2006 גרמניה 64 147 2.30



המגמה ברורה: מאז משחקי שוודיה ב-‏1958, כלומר במשך למעלה מחמישים שנה, ממוצע השערים למשחק במשחקי הגביע העולמי אינו עולה על שלושה. במונחים של התפתחות ספורטיבית זה כמעט נצח. בניסיון להגדיל את אטרקטיביות המשחק הגדילה פיפ''א את מספר הנבחרות המשתתפות במשחקים מ-‏16 ל-‏24, ולאחר מכן גם ל-‏32. אלא שגם זה לא עזר. גם מאז הונהגו לראשונה משחקים ובהם 32 נבחרות (כלומר 64 משחקים בסך הכול) קיימת מגמת ירידה במספר השערים המובקעים, מ-‏2.67 למשחק ב-‏1998, ל-‏2.52 ב-‏2002 ול-‏2.30 ב-‏2006. ועכשיו שימו לב לנתון הבא: אחרי משחק שמינית הגמר הראשון במונדיאל 2010 הסטטיסטיקה היא 107 שערים שהובקעו ב-‏50 משחקים, כלומר ממוצע של 2.14 - הנמוך ביותר אי-פעם. שפל חסר-תקדים.

ברור שהנתון הזה חייב להשתנות. השאלה היא איך עושים את זה. פיפ''א הכניסה כבר לפני מספר שנים שינוי בחוקי הנבדל (כיום מותר לשחקן המקבל את הכדור להיות בקו אחד עם הגנת היריב, שעה שקודם לכן הוא היה חייב להיות ממוקם לפניה בשעת המסירה); בהחזרת הכדור לשוער (כיום נאסר על שוער שמקבל כדור משחקן קבוצתו לתפוס אותו בידיו והוא חייב לשחק בו ברגליו בלבד); ובחוקי בעיטת העונשין (כיום מותר לשוער לזוז ממקומו לפני ובמהלך בעיטת עונשין מ-‏11 מטר, בניגוד לאיסור שהיה על כך בעבר). אבל כל אלה אינם מספיקים. דומה כי השינוי צריך להיות מקיף יותר ומה שחשוב לא פחות – יסודי יותר. להיכנס ממש אל הגדרות המשחק.









ובכן, הנה ההצעות שלי. אתם מוזמנים להביע עליהן את דעתכם ולהוסיף המלצות משלכם כהנה וכהנה:

1. להפחית את מספר השחקנים בכל קבוצה מאחד-עשר לתשעה. יש לכך תקדים בענף ספורט אחר. לפני כמה עשרות שנים הופחת מספר שחקני קבוצות הכדוריד מאחד-עשר לשבעה. זה עבד מצוין. זה יכול לעבוד גם כאן. הרציונל: הפחתת השחקנים תפחית את הצפיפות במגרש, תיאלץ את שחקני השדה לכסות שטח רחב יותר, תחייב מסירות מהירות וארוכות יותר ותהפוך את המשחק לשוטף יותר.

2. להגדיל את מספר החילופים שמותר למאמן לבצע משלושה לחמישה. הרציונל: מתן ''פיצוי'' למאמן הקבוצה על הפחתת שני השחקנים באמצעות מתן אפשרות לשלב יותר שחקנים במגרש.

3. להחיל את ''חוק מחצית המגרש'', המקובל בכדורסל, גם בכדורגל. חוק זה קובע שלמן הרע שהקבוצה המחזיקה בכדור עברה את קו מחצית המגרש, נאסר עליה להחזיר את הכדור אל המחצית הקרובה לסל שעליו היא מגינה. הרציונל: לאלץ את הקבוצה המחזיקה בכדור לצאת משטחה שלה ולא לבזבז זמן בחילופי מסירות באזור רחבתה שלה.

4. לשנות את הניקוד הניתן להבקעת שערים. ההצעה פשוטה: כל שער שדה שקבוצה תכבוש ייחשב לה כשתי נקודות, בעוד שבעיטת עונשין מאחד-עשר מטרים (והיא בלבד) תקבל נקודה אחת. הרציונל: להפחית את המוטיבציה המניעה שחקנים לסחוט כדורי עונשין באמצעות נפילות מדומות ברחבה, ובמידה שהם מצליחים בכך – להפחית את יכולתה של הבעיטה הו להשפיע על התוצאה הכוללת.

5. לחילופין, ניתן לשנות את שיטת הניקוד באופן אחר שידרבן קבוצות להבקיע. קבוצה שתבקיע שער תקבל עליו נקודה אחת, ללא קשר לשאלה אם ניצחה או הפסידה. כך, קבוצה המנצחת קבוצה אחרת בתוצאה 3:2, תקבל שש נקודות, בעוד המפסידה תקבל שתיים – שונה לגמרי מהאופן המקובל כיום. ההצעה נוסתה בעבר בטורניר אמסטרדם, אך מאז לא היה לכך כל המשך. הרציונל: להביא קבוצות לנסות ולהבקיע שערים גם אם המשחק נראה להן אבוד.

6. לקבוע סנקציה קבוצתית בגין ביצוע עבירות על שחקני הקבוצה היריבה. קבוצה שתבצע עשר עבירות על שחקני הקבוצה היריבה תספוג בעיטת עונשין מאחד-עשר מטרים. הרציונל: להפחית מנוקשות המשחק באמצעות העלאת תג המחיר שאותו תשלם קבוצה על פגיעה בשחקני יריב.

7. לעבור למדידת זמן מדויקת. חלק גדול מזמן המשחק כיום מתבזבז על הוצאות חוץ, המתנה לשחקנים שיואילו בטובם לקום מהדשא, חילופי שחקנים העוצרים את המשחק וכדומה. תוספת הזמן בת כמה הדקות שניתנת על ידי השופטים בסוף כל משחק אינה אלא בדיחה גרועה – שלא לדבר על כך שלעתים קרובות בתוספת הזמן עצמה המחייבים תוספת זמן נוספת, אך זו אינה ניתנת משום שהמשקיף כבר ''התחיב'' באמצעות שלט אלקטרוני לתוספת קצובה מראש. הרציונל: להפוך את המשחק מתשעים דקות ברוטו לתשעים דקות נטו, מה שיאפשר ביצוע יותר פעולות ספורטיביות ביחידת זמן ויגביר את הנאת הקהל. נכון, הדבר יאריך את זמן המשחק הקיים ממילא, אבל השיפור בחוויית המשחק מצדיק את זה. משחקי פוטבול ובייסבול בארה''ב, למשל, נמשכים לא פחות זמן מכדורגל – ואיש אינו מתלונן על אורכם.

8. להחיל חובת הסתמכות על שידורי טלוויזיה במקרים שנויים במחלוקת שיש להם השלכה על ישירה על התוצאה האפשרית. לא יתכן שהמצלמות יראו ששחקן חבט בשחקן יריב והוציא אותו מכלל פעולה בלא שהשופט ינקוט צעד מתאים. המקרה הקלאסי שליו אני חושב הוא זה של טוני שומאכר, שוער גרמניה במונדיאל 1982, שבעט בברוטאליות בפרצופו של הצרפתי פטריק באטיסטון במהלך משחק חצי הגמר. באטיסטון איבד את הכרתו מעוצמת הבעיטה - והמשרוקית של השופט לא השמיעה אפילו צליל של מארש. במלים אחרות, צריך לעצור את הפארסה המבוססת על העקרון של ''לא ראיתי, אז כנראה שזה לא קרה''. הרציונל: להפוך את המשחק לצודק יותר מכפי שהוא כיום.










[פרסם תגובה חדשה]   [קישור ישיר למאמר זה]   [קפל תגובות]   [פרוס תגובות]            

 
אני לחלוטין לא מסכים [חדש]
אבי   יום א', 27/06/2010 שעה 1:36
אני לא מקבל את החיבור בין כמות שערים לעניין במשחק. אמנם זה מה שהשדרנים בארץ מפמפמים בלי הפסקה, אבל אין לזה קשר לכדורגל. שערים בדרך כלל מעידים על חוסר הכנה של הקבוצה ולא על כדורגל מעניין. גם עשרה שערים זה בערך 3 דקות נטו מתוך משחק של 90 דקות. ברוב מהלך המשחק אין שערים. מה גם שאני לא משוכנע שאכן יש ירידה באטרקטיביות של המשחק.

יש לי גם השגות על ההצעות שלך.

1. הפתחה של מספר השחקנים לא תהפוך את המשחק לשוטף יותר אלא קרוב יותר למשחק שקרוב יותר לרוגבי מאשר לכדורגל.

2. ''חוק מחצית המגרש'' לא מתאים לכדורגל. השליטה על הכדור עם הרגל קשה בהרבה מאשר השליטה עליו עם היד. אם בכל פעם שהכדור יברח לקבוצה מעבר למחצית, יעצרו את המשחק, הכדורגל יראה כמו כדורסל. היופי של הכדורגל הוא הרצף של המשחק.

3. גם הסתמכות על שידורי טלוויזיה היא בעייתית. נכון שישנם מקרים ברורים כמו התיקול של שומאכר או הנגיחה של זידאן שמבט בשידור הטלוויזיה היה מראה אותם בבירור, אבל ברוב המקרים קשה לקבוע האם היתה עבירה גם כשמתבוננים בהילוכים החוזרים. זה לא יהיה אפקטיבי וזה גם יפגע בקצב של המשחק. חוץ מזה, מה הכוונה במקרה שנוי במחלוקת? מחלוקת בין השופט במגרש לקוונים? מחלוקת בין השחקנים?

4. אם הניקוד על בעיטת עונשין יהיה שווה רק למחצית שער ''רגיל'', אתה תעודד קבוצות לעשות עבירות. מנגד, אתה רוצה לקבוע סנקציה קבוצתית על ביצוע עבירות מה שיעודד התחזויות של שחקנים.

5. מדידת זמן מדוייקת היא סתם מיותרת. הזמן שמתבזבז הוא לא משמעותי – בכדורסל המשחק הוא 48 דקות נטו ולא 90 דקות כמו כדורגל.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

כמה רעיונות [חדש]
ליאור   יום א', 27/06/2010 שעה 1:38
רעיונות טובים, למעט הורדת מספר השחקנים. אני הייתי אומר שעדיף להקטין את המגרש, ואז היכולת הטכנית של השחקנים תבוא יותר לידי ביטוי (כמו בקט-רגל לדוגמה).

אפשר גם להחליט, כמו בכדורסל, ששער המובקע מחוץ לרחבה שווה יותר מנקודה אחת, ושיש זמן מוגבל בו צריכה הקבוצה התוקפת לעבור את קו מחצית המגרש.

אם נמשיך בהקבלה לכדורסל, כיום ב-NBA משחקים מסתיימים בתוצאות שעד לפני כמה שנים היו מתאימות למחצית. ההגנות התמקצעו בכל הענפים, אני מניח.

אולי אפילו האפשרות לקחת פסקי זמן תשפיע לטובה, ונתחיל לראות תרגילי התקפה מסודרים.

אבל כל זה הכיף בכדורגל. בשביל טכניקות והרבה אנדרנלין יש את הכדורסל.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

כמה רעיונות [חדש]
אבי   יום א', 27/06/2010 שעה 7:13
בתגובה לליאור
אתר אישי
מצטרף להצעה להקטין את המגרש ומציע להפחית גם את משך המשחק: לחלק אותו לארבעה רבעים של רבע שעה או עשרים דקות.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

שמרנות [חדש]
שי   יום א', 27/06/2010 שעה 8:51
משחק הכדורגל למרות שעבר כמה שינויים (קלים) כמו חוק קו אחד בנבדל, חילוף נוסף לשוער ואיסור קליטת הכדור ביד כאשר הוא נמסר משחקן הגנה, הוא שמרני מאוד, וזה סוד קסמו.
מה כבר לא הוצע? בנוסף להצעות האלו למעלה, הוצע להחיל את חוק הנבדל רק ברחבת השש עשרה... ועוד.
אגב הפועל יהוד צנחה ליגה אחר ליגה כאשר תיקנו את שיטת הניקוד, ל-‏3 על נצחון ו-‏1 על תיקו.
וזה אגב קצת מחליש את ההנחה שמשחק על תיקו משתלם.
אני מאוד בעד הצעת מספר השחקנים לחילוף ושימוש באמצעים אלקטרונים כדי לקבוע מהלכים שנויים במחלוקת.
אבל לבקש מפיפא לבצע את כל השינויים האלו זה כמו לבוא לאדמו''ר מסלונים ולבקש ממנו להעביר את יום המנוחה משבת לשלישי, לא יילך, וזה אפילו גרוע יותר עם פיפא.

שיהיה מונדיאל מהנה אגב.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

שמרנות [חדש]
אורי קציר   יום א', 27/06/2010 שעה 18:27
בתגובה לשי
אתר אישי
פיפ''א היא אכן גוף שמרני מאוד והסיכוי שהיא תבצע רפורמה רחבה בשיטת המשחק ובכלליו נמוך מאוד. אבל כאן, אצלנו, באפלטון, זו רק מעבדה של רעיונות. אף פעם לא התחייבתי שכל רעיון שיעלה כאן גם יצבור תאוצה וייושם לאלתר.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

שתי האגורות שלי [חדש]
יוסי לוי   יום א', 27/06/2010 שעה 11:33 אתר אישי
קודם כל, כדאי להגדיל קצת את השערים, נניח עוד מטר באורך ועוד 30 סנטימטר בגובה. זה ללא ספק יגדיל את מספר הגולים.

אני חושב שצמצום מספר השחקנים ל-‏10 מספיק, 9 נראה לי קצת יותר מדי דרסטי. במקביל, הייתי מציע מספר חילופים בלתי מוגבל, כמו בכדוריד וכדורסל.

בעניין הניקוד - זה כמובן לא יעזור במשחקי גביע הנערכים בשיטת נןק אאוט - הייתי מציע רק שינוי אחד: במשחק שמסתיים ב-‏0:0, אף קבוצה לא מקבלת נקודה
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

שתי האגורות שלי [חדש]
אורי קציר   יום א', 27/06/2010 שעה 18:23
בתגובה ליוסי לוי
אתר אישי
אני לא רוצה להיכנס להגדרות הזירה של המשחק. לעומת זאת, אהבתי את הענשת הקבוצות שמסיימות בתיקו מאופס. רעיון שכדאי לאמץ.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

כפי שאמר ישעיהו ליבוביץ' [חדש]
עדו   יום א', 27/06/2010 שעה 13:15
'22 חוליגנים רודפים אחרי הכדור..'
באופן אישי אני יכול להבין למה יש אנשים שאוהבים משחק כדורגל, בדיוק כפי שיש כאלו שיכולים לראות מרוץ מכוניות, קונצרט, הצגה או להביט בשקיעת השמש בהירהורים סטייל 'הנסיך הקטן' .
מה שלא הבנתי מעולם הוא את הקונספט של 'אוהד' , כלומר מישהו שאכפת לו, ממש אכפת לו , אם קבוצה מסויימת תזכה או תפסיד.
שימו לב, זה לא שמשנה לו אם הקבוצה משחקת טוב או רע, יפה או מכוער, זה לא שאחיו בהרכב הראשון או שמישהו מאנשי הקבוצה מכיר אותו בכלל, ייתכן שהכוכב של הקבוצה שהיום הוא שואג את שמו ישחק אצל המתחרים בעונה הבאה, כל זה לא מפריע ליצור המתקרא 'אוהד' להשתולל, לצעוק ובאופן כללי להביע טונות של רגש שאישתו מעולם לא קיבלה ממנו גם בתקופת החיזור הלוהטת ביותר.
האמת היא שאני משקר בטענה ש'לא הבנתי', אני דווקא כן מבין. הייתי ילד קטן שהגיע מהקיבוץ לעיר ירושלים וגילה מהר מאד שיש 2 קבוצות כדורגל, 'הפועל' ו'בית''ר' . כשניגשת אליך קבוצת ילדים ושואלת 'את מי אתה אוהד?' יש סיכוי של חצי חצי שתחטוף מכות, אם תגיד בית''ר והם מהפועל או להיפך וצריך לחפש מהר צבעים מסויימים (צהוב או אדום) על בגדי הילדים האלו כדי לדעת מה לענות.
אנשים אוהדים קבוצות כדורגל מאותה הסיבה שלבריטים יש מועדונים לבני האצולה - כל היתר לא שם. האצילים הבריטים סתם רוצים להבדיל את עצמם מההמון הנבער, האוהדים (הבריטים?) לעומת זאת רוצים לא סתם להתבדל, הם רוצים לשנוא. אוהדי כדורגל הם כמו האיראנים, יש להם בעיות כמו לכולם, בעיות עם האישה, בעיות בעבודה, בעיות עם הילדים אבל הדבר הנוח ביותר הוא למצוא בעיה אחרת, כזאת שלא באמת קשורה אליהם ולהפוך אותה לבעיה העיקרית שלהם. אנשים אוהדים את בית''ר מאותה סיבה שהאיראנים רוצים להשמיד את ישראל, כל דבר אחר יחייב אותם להסתכל על בעיותיהם שלהם ואז גם חס וחלילה להתמודד איתם , וזה קשה. קל יותר להאמין שהרשע האולטימטיבי נמצא אי שם, בצד השני של האיצטדיון או של המזרח התיכון ושאותו יש להשמיד.
ומאז שהייתי ילד קטן בירושלים ועד היום למדתי לאהוב את המשחק ולשנוא, שנאת מוות את האוהדים, אני מאחל לכולכם רק רע ואם הייתי יכול הייתי סוגר את כולכם באיזה בית משוגעים עם שמירה מירבית. כמו את האיראנים.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

כפי שאמר ישעיהו ליבוביץ' [חדש]
עדו   יום א', 27/06/2010 שעה 13:16
בתגובה לעדו
כמו כן כתוב ''שלמן הרע '' וצריך להיות שלמן הרגע
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

[חדש]
סורנטו   יום א', 27/06/2010 שעה 19:43
1/2 שעה אחרי גרמניה אנגליה אני מסכים רק עם סעיף 8. חייב שיהיה שופט טלויזיה עם חיבור באוזניות לשופט המגרש (כמו בפוטבול). לא ייתכן ששער כמו של אנגליה נפסל. לגבי השערים, אני די מרוצה ממה שרואים עד עתה.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

[חדש]
אורי קציר   יום א', 27/06/2010 שעה 20:08
בתגובה לסורנטו
אתר אישי
חצי שעה אחרי המשחק הזה ברור שמדובר במצב נדיר, יחסית, שבו יש משחק טוב אחד פעם בשלושים או בארבעים משחקים. ממוצע האיכות של המשחקים צריך להיות גבוה יותר. לכן, אי אפשר להקיש ממנו רק על שכיחותה של איכות. ולכן, לא רק טעויות השיפוט רלוונטיות כאן.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

אני לא יודע על מה אתה מדבר [חדש]
משה עברי   יום ב', 28/06/2010 שעה 8:20
אחד המונדיאלים הטובים.
ארה''ב מפתיעה,
פורטוגל מפגיזה 7 שערים לשערה של צ' קוריאה,
גרמניה מתקתקת את אוסטרליה ואנגליה,
ארגנטינה.. כמו ארגנטינה
והיד עוד נטויה.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

אטרקטיביות היא בעיניי המתבונן [חדש]
אמיר   יום ב', 28/06/2010 שעה 12:28
אטרקטיביות היא דבר יחסי בחיים ובטח כאשר אנו מתייחסים לספורט. כמובן שהאוהד המצוי, יעדיף שהקבוצה שלו גם תשחק יפה (תבקיע הרבה, תקלע הרבה נקודות..) וגם תנצח. אבל אם תשאל אותו - מה אתה מעדיף - שהקבוצה שלך תשחק יפה ותפסיד, או תשחק לא יפה (אבל יעיל) וכן תנצח - התשובות יהיו חלוקות לכאן ולכאן.

כשאנחנו נמצאים בטורנירים (להבדיל מליגה מתמשכת) הסוגייה מחריפה אף יותר - האם המטרה שלנו היא לנצח, או קודם כל - לא להפסיד? אם יש לי בהרכב את מסי, היגואיין, מיליטו ושו''ת - אני יכול להרשות לעצמי לשחק התקפי, להבקיע הרבה שערים ולנצח. אבל מה קורה אם נבחרת לא כל כך מוכשרת? עדיין יש לה זכות קיום ואת האפשרות לנצח בשיטות שלה - להסתגר בהגנה ולצאת למתפרצות (למשל).

צמצום כמות השחקנים - נוסתה למשל בקטסל ולא שיפרה את המשחק - הוא עדיין מאוד צפוף, אבל במקום 10 שחקנים ברדיוס מטר מהכדור, יש שמונה.

הגדלת כמות החילופים - תאר לך שהקבוצה היריבה מוליכה על הקבוצה שלך, נותרו 4 דקות לסיום ועדיין נותרו לה - 4 חילופים.. לקבוצה שלך לא יהיה כל סיכוי לעשות משהו.

שינוי ניקוד - לא יתפוס כי זה מסובך מדי - פעם בהתעמלות, הציון היה מתוך 10 נק' - הוגן או לא - זו שאלה אחרת, אבל כל מתעמלת ידעה בדיוק כמה היא צריכה לקבל בכדי לעקוף את המתחרות שלה, כיום - גם המתעמלות וגם הקהל נדרשים למחשבון בכדי לנחש מה התוצאה הנדרשת.

מה כן אפשר לנסות - להעניש קבוצות על משחק פסיבי/אלים. למשל - קבוצה שבמשך דקה שהכדור בשליטתה, לא ייצרה ניסיון הבקעת שער (כמו בכדוריד למשל)הכדור יעבור לקבוצה היריבה. קבוצה ששחקניה צברו כמות מסויימת של כרטיסים צהובים ואדומים - תוענש בכדור חופשי מ 16 מ' (בשלב הראשון) או בפנדל (לאחר נגיד - 5 צהובים, או אדום ושלושה צהובים באותו המשחק).

הצעה נוספת - 0:0 יחשב כמו הפסד ושתי הקבוצות לא יקבלו נקודות על משחק שיסתיים בתוצאה זו.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

לא נכון ולא נכון [חדש]
בני   יום ד', 30/06/2010 שעה 19:51
לפני כחמש שנים עסקת בנושא דומה, ואני מסכים לחלוטין עם תגובתו דאז של הבלוגר אלכסנדר מאן (לאן הוא נעלם?), אותה אביא בהשמטות קלות:

מה שאתה עורך הוא דבר מוזר לדעתי, כיוון שאתה מנסה להפוך את הכדורגל לכדורסל מבחינת הצורך ב'סיפוקים מהירים' ובריבוי שערים באופן מלאכותי למדיי.

הכדורגל הוא ספורט שבנוי על עקרון ההתמדה והלחימה. הכדורגל הוא ספורט ואירוע שנבנים תוך 90 דקות, לפעמים באופן עקום לגמרי, מה שמראה לנו את הפער בין רצוי למצוי, כמו גם את רוח הלחימה לנסיון שינוי תוצאה ועוד.

אני מאמין כי אין הרבה טעם לשנות מחוקי המשחק לצורך ריבוי שערים. איננו זקוקים לאינפלציה מסוג זה, ואני פוסל רעיונות מסוג זה על הסף. משחקים שמסיימים בתוצאה 1:0 רלבנטים בדיוק כמו משחקים שמסתיימים בתוצאה גבוהה יותר, ואין כאן ערובה לכלום.
אם אתה חפץ בספורט עם נקודות והישגים לרוב, הרי שמקומך בתחום הכדורסל – שאינני מתפלא על כך שאמריקאים המציאו אותו (ממש בדומה לפוטבול האמריקאי): משחקים המבוססים על סיפוק מהיר, שלל נקודות, והובלה מתחלפת. כדורגל, מכל מקום, זה לא.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

לא נכון ולא נכון - דווקא כן נכון [חדש]
אמיר   יום ה', 01/07/2010 שעה 13:33
בתגובה לבני
האנשים המוזרים האלו שהולכים לראות משחק כדורגל (וגם אני בצעירותי הייתי כזה) משלמים ממיטב כספם בכדי לראות את המשחק והם זכאים לתמורה. לראות 0:0 משמים, או איזה 1:0 קטן, כתוצאה מטעות של שופט, או בגלל כדור שעף בצורה מוזרה, זה לא מה שהם באו לראות.

בארצות הברית הבינו מזמן שספורט זה SHAW. המשחק הוא חלק מהחוייה.

בארץ - הפעם האחרונה שהלכתי לטדי עברתי בדיקות בטחוניות כאלו, שאפשר היה לחשוב שאני מועמד לצעירי בן לאדן. בחלק גדול מהמגרשים בארץ - משחק כדורגל זה עונש ולא חוויה. לפני 30 ו 20 שנה - הליכה למשחק כדורגל הייתה חוויה משפחתית. היום - אין סיכוי שנתקרב למגרש.

ריאל מדריד במחצית השנייה של שנות התשעים, זכתה במספר אליפיות בצ'מפיונס ליג. לאחר אחת מהן - המאמן שלה פוטר!!! - הסיבה הייתה - נכון שהבאת לנו את התואר הכי חשוב באירופה, אבל לנו חשובה יותר הדרך!! הכדורגל שהקבוצה הציגה היה לא אטרקטיבי במיוחד ולכן המאמן הלך הביתה.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

לא נכון ולא נכון - דווקא כן נכון [חדש]
Kobi   יום ו', 02/07/2010 שעה 5:45
בתגובה לאמיר
Show, not Shaw
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

רעיון מעניין - יש לבדוק בפיילוט [חדש]
נמרוד ברנע   שבת, 03/07/2010 שעה 23:24 אתר אישי
אינני מתיימר להיות מומחה בכדורגל או בכל תחום אחר אך באופן כללי אני אוהד חשיבה מחוץ לקופסא וניסיונות לעדכן כל תחום.

מכיוון שמוצעים כאן שורה של רעיונות ולא של שינוי בודד אני מציע לבחון את השינויים במסגרת פיילוט. אפשר לדוגמא לבחון אותו בליגה הלאומית למשך שנה, להצמיד צוות שיבדוק את ההשפעות של השינויים על המשחק, ואז לבחון האם מקדמים את הפיילוט, משנים אותו או מורידים אותו כלל מהשולחן.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

רעיון מעניין - יש לבדוק בפיילוט [חדש]
אורי קציר   שבת, 03/07/2010 שעה 23:34
בתגובה לנמרוד ברנע
אתר אישי
מסכים לכל מילה בהצעתך. הבעייה היא שאת ההתאחדות מנהלים אנשים שחיבתם לחידושים היא - איך לומר בעדינות - תלוית אינטרס. מי שבא מקבוצה קטנה מעדיף שיהיה קיזוז של מחצית מהנקודותדתן בליגה - כדי שהקבוצה הקטנה שלו (ושאר הקבוצות הקטנות שתומכות בו) ייהנו מכך ויגדילו באמצעות השינוי הזה את הסיכויים לשרידתן בליגה. קשה לי להאמין שהוא ייאמץ, למשל, את התיקון של קרויף המעניק נקודה על כל שער - ולו משום העובדה הפשוטה שהתקפותיהן של הקבוצות הללו פחות פוריות. גם ההצעה שלא להעניק נקודות על תיקו מאופס תיפול כאן, משום שקבוצות אלה (לוזון בא ממכבי פתח תקוה, אך אפשר להוסיף לשם גם את סכנין, אשדוד, כפר סבא, בני יהודה ועוד אי אלו) מעדיפות לעתים משחק הגנתי כדי לא לספוג שערים.

אז אני לא אופטימי - אבל אני בהחלט מוכן לחשוב על זה. אם אנקוט פעולה בכיוון הזה, אודיע לך.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

[פרסם תגובה חדשה]   [קישור ישיר למאמר זה]  

מאמר אורח | צור קשר | על האתר | חזור לעמוד הראשי | קישורים | תנאי שימוש | אקסטרה | תיק העיתונות של אפלטון
RSS | כל הדיונים המתמשכים | ספר אורחים | עזרה טכנית | לוח ימי ההולדת של הבלוגוספירה | מקלדת וירטואלית | ארכיון | חפש באתר
האתר עוצב ע״י עופר ליכטמן
כל הזכויות שמורות לאורי קציר ©