רפורמה בחוקי המשחק
יום א', 27/06/2010 שעה 0:20
הכותרת משקפת בדיוק את מה שאני רוצה לומר: דרושה רפורמה מיידית, יסודית ותקיפה בחוקי משחק הכדורגל. אחרי למעלה ממאה שנים של משחק מסודר, הכדורגל הגיע לפרשת דרכים: כישרונות גדולים צומחים בכל דור ובכל מקום, אבל משחק הגנתי קשוח וחסר רחמים והגנה המתבססת על בזבוזי זמן ומסירות סתמיות בין שחקנים, מנטרלים את הכישרונות הללו. התוצאה היא שמובקעים פחות ופחות שערים, אטרקטיביות המשחק יורדת ועיקר הסובלים הם הצופים, שבכל פעם מחדש באים למגרש כדי לראות מהלכים אטרקטיביים ומקבלים משחקים גרועים, משעממים ואפורים. במונדיאל 2010 התופעה הזו בולטת למדי, ולמעט כמה הברקות פה ושם, הוא נראה גרוע בהרבה מקודמיו. מבחינת סטטיסטיקת ההבקעות שלו, הוא כבר שובר שיא שלילי. ובכן, צריך שינוי. שינוי שיחזיר למשחק את הדינאמיות והיופי שהיו מנת חלקו פעם. הנה כמה הצעות שמהן אפשר להתחיל.









משחקי גביע העולם בכדורגל המתקיימים השנה מוכיחים, לטעמי, את שאני טוען כבר מספר שנים: הכדורגל בצורתו הנוכחית מאבד מהאטרקטיביות שלו. ולפיכך, צריך להכניס בו שינויים.

כריסטיאנו רונאלדו, כוכב ריאל מדריד ונבחרת פורטוגל, נאנק מכאבים לאחר שספג תיקול חריף (מקור תמונה).

כדי להבין את הטענה הזו צריכים ללכת קודם כל אל השאלה מה גורם לנו ליהנות מהמשחק הזה. התשובות הן שתיים, והן כרוכות זו בזו לבלי היפרד: כישרון ושערים. אני מוכן אינסטינקטיבית לקבל את האקסיומה האומרת שכישרונות גדולים צומחים בכל דור ודור ושאמנם אין בינינו הרבה פושקשים, קרויפים ומראדונות, אבל במקומם גדלים שחקנים שלא מביישים את הפירמה. הבעיה היא שבימינו הווירטואוזיות שלהם באה לידי ביטוי נחות מזה של קודמיהם. התוצאה היא ירידה דרמאטית במספר השערים המובקעים והרבה יותר דקות מתות מכפי שאנו זוכרים.

יתכן שהסיבה קשורה במערכי ההגנה שהשתכללו בשנים האחרונות. כבר בשנות השישים לקח המאמן הארגנטיני הלניו הררה את מערך ה''וורו'' ההגנתי שהמציא האוסטרי קארל ראפאן לפניו, הוסיף לקו האחורי את השחקן החמישי, שיכלל את ה''קטנאצ'יו'' האיטלקי לכדי אומנות והוביל את קבוצתו דאז, אינטר מילאנו, לאינספור ניצחונות בתוצאה המינימלית 1-0. הייתה זו קבוצה אפקטיבית שזכתה באליפויות ובגביעים, בזכות יכולתה להבקיע שער אחד, בדרך כלל בהתקפה מתפרצת, ואז ''להרוג'' את המשחק על ידי משחק מסירות סתמי בין המגנים והקשרים, כאשר בקו ההגנה האחרון ניצב בלם אחורי יעיל. שיטה זו איפשרה לקבוצות נחותות להתמודד בהצלחה עם קבוצות טובות מהן בהרבה באופן שהביא לצמצום הכישורים הרלוונטיים למשחק. מאז שנות השישים נוספו לשיטה הזו נוקשות יתר בתיקולים ועוד אי-אלו מאפיינים מאוסים (הנה כמה דוגמאות בולטות), והפכו את הכישרון לעניין משני.

(זה קרה, אגב, גם בישראל. בשנות השבעים והשמונים זכתה קבוצה כמו הפועל יהוד להישגים נאים כשנקטה בשיטה דומה. יהוד הייתה מצוידת באחד השוערים הגדולים שפעלו כאן, אריה חביב, ובהגנה יציבה, ואילו הקו הקדמי שלה בקושי היה קיים. בזבוז זמן באמצעות חילופי מסירות בין המגינים לבין עצמם ובין שחקני השדה לבין השוער היה עניין קבוע אצלה. בכל השנים בהן הופיעה יהוד בליגה העליונה היה ממוצע ההבקעות שלה נמוך משער למשחק, ובכל זאת עלה בידה להתברג במרכז הטבלה – ולעתים למעלה מזה – ואף לזכות פעם אחת בגביע המדינה).

אבל גם ללא ניתוח הסיבות שגרמו לירידה באטרקטיביות של המשחק, ברור כי זו האחרונה פחתה לאין שיעור בהשוואה לעבר. במונדיאל 2010 הדבר בלט מאוד: לא מעט משחקים התנהלו במרכז השדה, באופן שבלוני מאוד וללא ניסיון בולט להבקיע שער. אם המדד הוא כמות השערים המובקעים ורמת העניין במשחק הרי ברור שבגביעי העולם העניין בא לידי ביטוי מוקצן. כדי להבין על מה אני מדבר, כדאי להעיף מבט על הסטטיסטיקה של ההבקעות במונדיאלים קודמים. שימו לב בעיקר לנתון של ממוצע השערים המובקעים (הנתון בעמודה השמאלית). והרי הנתונים לפניכם:


השנה המדינה המארחת משחקים שערים ממוצע
1930 אורוגוואי 18 70 3.89
1934 איטליה 17 70 4.12
1938 צרפת 18 84 4.67
1950 ברזיל 22 88 4.00
1954 שווייץ 26 140 5.38
1958 שוודיה 36 126 3.60
1962 צ'ילה 32 89 2.78
1966 אנגליה 32 89 2.78
1970 מכסיקו 32 95 2.97
1974 גרמניה 38 97 2.55
1978 ארגנטינה 38 102 2.68
1982 ספרד 52 146 2.80
1986 מכסיקו 52 132 2.54
1990 איטליה 52 115 2.21
1994 ארצות הברית 52 141 2.71
1998 צרפת 64 171 2.67
2002 יפן/ דרום קוריאה 64 161 2.52
2006 גרמניה 64 147 2.30



המגמה ברורה: מאז משחקי שוודיה ב-‏1958, כלומר במשך למעלה מחמישים שנה, ממוצע השערים למשחק במשחקי הגביע העולמי אינו עולה על שלושה. במונחים של התפתחות ספורטיבית זה כמעט נצח. בניסיון להגדיל את אטרקטיביות המשחק הגדילה פיפ''א את מספר הנבחרות המשתתפות במשחקים מ-‏16 ל-‏24, ולאחר מכן גם ל-‏32. אלא שגם זה לא עזר. גם מאז הונהגו לראשונה משחקים ובהם 32 נבחרות (כלומר 64 משחקים בסך הכול) קיימת מגמת ירידה במספר השערים המובקעים, מ-‏2.67 למשחק ב-‏1998, ל-‏2.52 ב-‏2002 ול-‏2.30 ב-‏2006. ועכשיו שימו לב לנתון הבא: אחרי משחק שמינית הגמר הראשון במונדיאל 2010 הסטטיסטיקה היא 107 שערים שהובקעו ב-‏50 משחקים, כלומר ממוצע של 2.14 - הנמוך ביותר אי-פעם. שפל חסר-תקדים.

ברור שהנתון הזה חייב להשתנות. השאלה היא איך עושים את זה. פיפ''א הכניסה כבר לפני מספר שנים שינוי בחוקי הנבדל (כיום מותר לשחקן המקבל את הכדור להיות בקו אחד עם הגנת היריב, שעה שקודם לכן הוא היה חייב להיות ממוקם לפניה בשעת המסירה); בהחזרת הכדור לשוער (כיום נאסר על שוער שמקבל כדור משחקן קבוצתו לתפוס אותו בידיו והוא חייב לשחק בו ברגליו בלבד); ובחוקי בעיטת העונשין (כיום מותר לשוער לזוז ממקומו לפני ובמהלך בעיטת עונשין מ-‏11 מטר, בניגוד לאיסור שהיה על כך בעבר). אבל כל אלה אינם מספיקים. דומה כי השינוי צריך להיות מקיף יותר ומה שחשוב לא פחות – יסודי יותר. להיכנס ממש אל הגדרות המשחק.









ובכן, הנה ההצעות שלי. אתם מוזמנים להביע עליהן את דעתכם ולהוסיף המלצות משלכם כהנה וכהנה:

1. להפחית את מספר השחקנים בכל קבוצה מאחד-עשר לתשעה. יש לכך תקדים בענף ספורט אחר. לפני כמה עשרות שנים הופחת מספר שחקני קבוצות הכדוריד מאחד-עשר לשבעה. זה עבד מצוין. זה יכול לעבוד גם כאן. הרציונל: הפחתת השחקנים תפחית את הצפיפות במגרש, תיאלץ את שחקני השדה לכסות שטח רחב יותר, תחייב מסירות מהירות וארוכות יותר ותהפוך את המשחק לשוטף יותר.

2. להגדיל את מספר החילופים שמותר למאמן לבצע משלושה לחמישה. הרציונל: מתן ''פיצוי'' למאמן הקבוצה על הפחתת שני השחקנים באמצעות מתן אפשרות לשלב יותר שחקנים במגרש.

3. להחיל את ''חוק מחצית המגרש'', המקובל בכדורסל, גם בכדורגל. חוק זה קובע שלמן הרע שהקבוצה המחזיקה בכדור עברה את קו מחצית המגרש, נאסר עליה להחזיר את הכדור אל המחצית הקרובה לסל שעליו היא מגינה. הרציונל: לאלץ את הקבוצה המחזיקה בכדור לצאת משטחה שלה ולא לבזבז זמן בחילופי מסירות באזור רחבתה שלה.

4. לשנות את הניקוד הניתן להבקעת שערים. ההצעה פשוטה: כל שער שדה שקבוצה תכבוש ייחשב לה כשתי נקודות, בעוד שבעיטת עונשין מאחד-עשר מטרים (והיא בלבד) תקבל נקודה אחת. הרציונל: להפחית את המוטיבציה המניעה שחקנים לסחוט כדורי עונשין באמצעות נפילות מדומות ברחבה, ובמידה שהם מצליחים בכך – להפחית את יכולתה של הבעיטה הו להשפיע על התוצאה הכוללת.

5. לחילופין, ניתן לשנות את שיטת הניקוד באופן אחר שידרבן קבוצות להבקיע. קבוצה שתבקיע שער תקבל עליו נקודה אחת, ללא קשר לשאלה אם ניצחה או הפסידה. כך, קבוצה המנצחת קבוצה אחרת בתוצאה 3:2, תקבל שש נקודות, בעוד המפסידה תקבל שתיים – שונה לגמרי מהאופן המקובל כיום. ההצעה נוסתה בעבר בטורניר אמסטרדם, אך מאז לא היה לכך כל המשך. הרציונל: להביא קבוצות לנסות ולהבקיע שערים גם אם המשחק נראה להן אבוד.

6. לקבוע סנקציה קבוצתית בגין ביצוע עבירות על שחקני הקבוצה היריבה. קבוצה שתבצע עשר עבירות על שחקני הקבוצה היריבה תספוג בעיטת עונשין מאחד-עשר מטרים. הרציונל: להפחית מנוקשות המשחק באמצעות העלאת תג המחיר שאותו תשלם קבוצה על פגיעה בשחקני יריב.

7. לעבור למדידת זמן מדויקת. חלק גדול מזמן המשחק כיום מתבזבז על הוצאות חוץ, המתנה לשחקנים שיואילו בטובם לקום מהדשא, חילופי שחקנים העוצרים את המשחק וכדומה. תוספת הזמן בת כמה הדקות שניתנת על ידי השופטים בסוף כל משחק אינה אלא בדיחה גרועה – שלא לדבר על כך שלעתים קרובות בתוספת הזמן עצמה המחייבים תוספת זמן נוספת, אך זו אינה ניתנת משום שהמשקיף כבר ''התחיב'' באמצעות שלט אלקטרוני לתוספת קצובה מראש. הרציונל: להפוך את המשחק מתשעים דקות ברוטו לתשעים דקות נטו, מה שיאפשר ביצוע יותר פעולות ספורטיביות ביחידת זמן ויגביר את הנאת הקהל. נכון, הדבר יאריך את זמן המשחק הקיים ממילא, אבל השיפור בחוויית המשחק מצדיק את זה. משחקי פוטבול ובייסבול בארה''ב, למשל, נמשכים לא פחות זמן מכדורגל – ואיש אינו מתלונן על אורכם.

8. להחיל חובת הסתמכות על שידורי טלוויזיה במקרים שנויים במחלוקת שיש להם השלכה על ישירה על התוצאה האפשרית. לא יתכן שהמצלמות יראו ששחקן חבט בשחקן יריב והוציא אותו מכלל פעולה בלא שהשופט ינקוט צעד מתאים. המקרה הקלאסי שליו אני חושב הוא זה של טוני שומאכר, שוער גרמניה במונדיאל 1982, שבעט בברוטאליות בפרצופו של הצרפתי פטריק באטיסטון במהלך משחק חצי הגמר. באטיסטון איבד את הכרתו מעוצמת הבעיטה - והמשרוקית של השופט לא השמיעה אפילו צליל של מארש. במלים אחרות, צריך לעצור את הפארסה המבוססת על העקרון של ''לא ראיתי, אז כנראה שזה לא קרה''. הרציונל: להפוך את המשחק לצודק יותר מכפי שהוא כיום.










[פרסם תגובה חדשה]   [קישור ישיר למאמר זה]   [קפל תגובות]   [פרוס תגובות]            

 
אני לחלוטין לא מסכים   אבי   יום א', 27/06/2010 שעה 1:36   [הצג]
כמה רעיונות   ליאור   יום א', 27/06/2010 שעה 1:38   [הצג]   [2 תגובות]
שמרנות   שי   יום א', 27/06/2010 שעה 8:51   [הצג]   [2 תגובות]
שתי האגורות שלי   יוסי לוי   יום א', 27/06/2010 שעה 11:33   [הצג]   [2 תגובות]
כפי שאמר ישעיהו ליבוביץ'   עדו   יום א', 27/06/2010 שעה 13:15   [הצג]   [2 תגובות]
(ללא כותרת)   סורנטו   יום א', 27/06/2010 שעה 19:43   [הצג]   [2 תגובות]
אני לא יודע על מה אתה מדבר   משה עברי   יום ב', 28/06/2010 שעה 8:20   [הצג]
אטרקטיביות היא בעיניי המתבונן   אמיר   יום ב', 28/06/2010 שעה 12:28   [הצג]
לא נכון ולא נכון   בני   יום ד', 30/06/2010 שעה 19:51   [הצג]   [3 תגובות]
רעיון מעניין - יש לבדוק בפיילוט   נמרוד ברנע   שבת, 03/07/2010 שעה 23:24   [הצג]   [2 תגובות]
[פרסם תגובה חדשה]   [קישור ישיר למאמר זה]  

מאמר אורח | צור קשר | על האתר | חזור לעמוד הראשי | קישורים | תנאי שימוש | אקסטרה | תיק העיתונות של אפלטון
RSS | כל הדיונים המתמשכים | ספר אורחים | עזרה טכנית | לוח ימי ההולדת של הבלוגוספירה | מקלדת וירטואלית | ארכיון | חפש באתר
האתר עוצב ע״י עופר ליכטמן
כל הזכויות שמורות לאורי קציר ©