ממרדית' עד מָנוּגייט
יום ו', 18/06/2010 שעה 11:49
ביני לבין עצמי אני קורא לפרשה הזו ''מָנוּגייט''. ''מנו'' הוא קיצור, לעתים קרובות כינוי חיבה, לשם ''עמנואל''. ''גייט'' הוא תיבה שהפכה סיומת כמעט סטנדרטית לשערורייה ציבורית קשה מאז פרשת ווטרגייט של ראשית שנות השבעים. בכלל, יש לאמריקנים דוגמאות היסטוריות למכביר שמהן ניתן להקיש על הגזענות בעמנואל ועל ההשתוללות של התומכים באפרטהייד שם נגד מערכת המשפט והדרישות למתן יחס שוויוני לתלמידות ולביטול האפליה על רקע עדתי. אחת הדוגמאות הללו התרחשה ב-‏1961 במיסיסיפי. ג'יימס מרדית', צעיר שחור ומשוחרר טרי משירות צבאי, ביקש להתקבל לאוניברסיטת מיסיסיפי כסטודנט מן המניין. האוניברסיטה סירבה. המושל תמך בסירוב. התובע הכללי רוברט קנדי נלחם במושל עד שאילץ אותו להסכים. כך פועלת מדינה המבקשת למגר את התופעה הזו. ולא רק כך.









בראש מורם. מרדית' בכניסה לקמפוס אוניברסיטת מיסיסיפי (מקור תמונה 1).

המחזה היה כמעט סוריאליסטי. הסטודנט הצעיר ג'יימס מרדית' צעד אל פתח בניין האוניברסיטה. משני צדדיו צעדו שני מרשלים שהשגיחו בשבע עיניים על המתרחש ודאגו שמרדית' יוכל להיכנס אל הקמפוס ולגשת לכיתתו. זה היה בלתי מובן לחלוטין אלמלא ידעו כולם אל מה שלא ניתן היה להסתיר ושהצית את הלהבה שהדליקה את הסצינה הדרמאטית הזו: ג'יימס מרדית' היה שחור. אוניברסיטת מיסיסיפי, שאליה נרשם ללימודי תואר ראשון, סירבה להתיר לו ללמוד בה בשל צבעו. מושל המדינה, רוס בארנט, התייצב לצידה. גם לאחר שבית המשפט הליון פסק שלמרדית' זכות ללמוד ב''אול מיס'' (כינוי החיבה של האוניברסיטה בפי תושבי מיסיסיפי) הודיע בארנט שלא יתיר את כניסתו לקמפוס. גזעני מיסיסיפי לא נחו ולא שקטו והבהירו שלא יירתעו מהפעלת כוח כדי למנוע את כניסתו של שחור לקמפוס הלבן. התובע הכללי רוברט קנדי עמד על כך שפסק הדין של העליון יקוים כלשונו. קנדי לא התכוון לוותר כמלוא הנימה. וכך קרה שביום בו הגיע מרדית' אל הקמפוס הוא מצא את עצמו מאובטח על ידי שני המרשלים, על ידי אנשי המשטרה הצבאית של צבא ארצות הברית, על ידי משמר הגבול ועל ידי המשמר הלאומי של מיסיסיפי. חמשת אלפי לובשי מדים היו שם. דומה כי מעולם לא נדרשו אנשי חוק וביטחון רבים כל כך להבטיח את שלומו של אזרח פשוט באתר אוניברסיטאי.

פרשת מרדית' ראויה לאיזכור בעצם הימים האלה, בעיקר בשל הדמיון הרב בינה לבין הגזענות החרדית בעיר עמנואל. אחד הגופים שניהלו את המערכה המשפטית למען זכותו של מרדית' להירשם כסטודנט באוניברסיטת מיסיסיפי היה ה-NAACP, הארגון למען קידום זכויות השחורים בארצות הברית. להבדיל אלף הבדלות, בישראל נטלה על עצמה את המשימה לקדם את עניינה של הקבוצה הרואה עצמה מקופחת – יוצאי עדות המזרח – מפלגה בשם ש''ס. באופן טבעי, הייתה ש''ס צריכה לעמוד לצד הילדות שנזרקו מבית הספר ''בית יעקב'' בעמנואל – ילדות שכולן, עד האחרונה שבהן, ממוצא מזרחי.









הנה תזכורת קצרה. בשנת 2007 הוחלט ב''בית יעקב'' להפריד בין שני סוגי תלמידות. לטענת המוסד סוג אחד הוא של ''דתיות יותר'' והאחר הוא של ''דתיות פחות''. בית הספר חולק למעשה לשני בתי ספר נפרדים (אפשר לקרוא לזה שתי מגמות, אבל במהות מדובר בהפרדה בכל מקרה). גם התלבושת האחידה שונתה כך שתבדיל בין תלמידי שני בתי הספר, ואפילו שעות ההפסקה כוונו כך שהתלמידות משתי המגמות לא יפגשו. הסיפור התפוצץ באמצעי התקשורת כשההפרדה הפיסית בין שתי המגמות קיבלה תיעוד מצולם. הפרדה זו כללה קירות גבס שנבנו במסדרונות של בית הספר, בדים שחורים המכסים את החלונות וגדרות הפרדה בחצר. תלמידות ''המגמה החסידית'' המיוחסת, רובן ממוצא אשכנזי, הופרדו מתלמידות ''המגמה הרגילה'', ברובן ממוצא מזרחי. נשמותיהן העדינות של בנות האשכנזים, רובן ממשפחות השייכות לחסידות סלונים, תקולקלנה אם תתרועענה עם בנות שמשפחותיהן חזרו בתשובה והן נחשבות בחברה הזו כבעלות מעמד נחות.

השופט העליון אדמונד לוי קבע בפסק דינו כך: ''עיון בסעיפי התקנון מגלה כי לא 'במגמה שתכליתה לימוד אורחות החיים החסידיים' עסקינן, כי אם בניסיון להפריד בין פלחי אוכלוסיה, על-בסיס עדתי, וזאת באצטלה של שוני תרבותי. העדפתן של תלמידות מעדה פלונית בקבלה למגמה החסידית, תוך הערמת קשיים בירוקרטים על הורי תלמידות מעדה אלמונית המבקשים לרשום את בנותיהם למגמה, פוגעת קשות בזכות לשוויון. כך היא גם דרישתו של בית הספר בפני הורי התלמידות כי ינהגו לפי אורחות הדת בהם נוהג המוסד, ובבקשה – שטוב שהושמטה מהוראות התקנון – כי לשון התפילה תהיה בהברה אשכנזית בלבד. בכל אלו אין אלא לשרת תכלית פסולה, והיא סגירת דלתות המגמה החסידית בפני תלמידות בנות העדה הספרדית אך משום מוצאן''. לוי, כצפוי, גונה על ידי החרדים כעלה תאנה ספרדי של אליטה משפטית אשכנזית.

מי שהייתה צריכה לנקוט בעניין זה עמדה חד-משמעית היא ש''ס. מפלגה זו מייצגת את ציבור החוזרים בתשובה הגדול ביותר המצביע בבחירות. היא מפלגה שלא מתביישת להגדיר את עצמה כסקטוריאלית-מזרחית. היא בדיוק זו שהייתה צריכה לנהל את המאבק הזה למען התלמידות המסולקות.

אבל היא לא עשתה את זה.

בש''ס מפחדים. מפחדים מזיהוי עם בג''ץ. מפחדים שהחרדים האשכנזים ילעגו להם בשל העובדה שעמדתם קרובה לעמדת בג''ץ. לרב עובדיה יוסף לא היה אומץ לצאת נגד האפרטהייד המתועב שהתבצע בעמנואל. חשוב לה יותר להצטייר בעיני החרדים האשכנזים כחרדים אמיתיים מאשר להגן על תלמידות ממשפחות שבצעיו ש''ס. כך הפכה שוב הסיסמה הנלעגת של ''החזרת עטרה ליושנה'' לחסרת תוכן. הראשל''צ לשעבר התבטל בפני הרבנים האשכנזיים והביא את מפלגתו להיראות כאסקופה נדרסת. ש''ס חכמה על חלשים ושריה נהנים להשפיל מתגיירים ולהתעלל במעמדם האישי של אזרחים, אבל כשזה מגיע לעימות פנים-חרדי היא מתקפלת. ולא בפעם הראשונה.

בראש מורכן. הרב עובדיה יוסף, שלא ההין לומר מילה את הפרדת המזרחיות בעמנואל (מקור תמונה 2).

(סמליות בולטת בעניין זה יש בעובדה שהביוגרפיה של לוי דומה בפרטים רבים לזו של אדם אחר שנחשב כמקורב לש''ס. בשנות השבעים כיהן לוי כסגן ראש עיריית רמלה. לראש העיר קראו אהרן אבוחצירא. כולנו יודעים איך מינף אבוחצירא את הקריירה הציבורית שלי והסתבך בפרשיות שוחד ושחיתות. לוי הלך לכיוון אחר לגמרי והוא כיום אחד השופטים המוערכים ביותר במדינה ומזוהה עם שלטון החוק ועם אמירה חברתית המבצבצת מתוך פסקי הדין שלו. ברור יותר מי מתאים לדפוסי ההתנהלות של ש''ס, נכון?)

העמדה האנטי-בג''צית היא חלק מנשמת אפה של ש''ס. המפלגה הזו, המגלמת אופורטוניזם בצורתו הצינית והמזוקקת ביותר (כשנוח לה היא מצטרפת לקונגרס הציוני וכשמתחשק לה כופרת בסמכות המערכת המשפטית הציונית), אינה יכולה להתקיים ללא יצירת תרבות-נגד. מנהיגיה מבקשים להחליף את המשפט האזרחי בפסיקות רבניות. ''מועצת חכמי התורה'', נאמר בהודעה שהוציאה הנהגתה הרוחנית של ש''ס, ''קוראת בזה לכל הירא את דבר ה' כי בכל סכסוך יש לפנות אך ורק לבתי דין רבניים בלבד ועל פיהם יקום כל דבר''. אותה מועצה מבקשת להדיח את המתון שבח''כי המפלגה, חיים אמסלם, משום שלגישתה הוא אינו כפייתי דיו בנושאים כגון גיור והיחס לחיילים לא-יהודים. גם בפרשת עמנואל נקט אמסלם דעה מנוגדת לזו שהביעה מפלגתו: ''ספרדים, עורו משנתכם'', כתב, ''הבינו כי כל עוד תתדפקו על דלתות הנטרקות בפניכם, קרנכם תרד. הגיעה העת לטפח את המוסדות שלנו''.

מוזרות דרכי ההיסטוריה, ומזורות אף יותר דרכיה של ש''ס. אותה המפלגה שקמה בשנות השמונים כמעין הצהרה נגד הפטרונות האשכנזית והציבה בראשה את הרב הראשי הספרדי לשעבר רוצה כעת להדיח משורותיה את האדם היחיד שמוכן היום לנקוט בגישה דומה. עובדיה יוסף, אלי ישי, אריאל אטיאס – כולם נאלמו דום ויישרו קו עם חסידות סלונים. את אמסלם, המזרחי הגאה, הם רוצים לזרוק. אכן, נציגות נאה יש למזרחים בפוליטיקה שלנו. יותר מבכל מקרה אחר הוכיחה עתה ש''ס כי היא מיותרת וכי התקיימותה אינה מיועדת לקדם עקרון שוויוני כלשהו, אלא רק להשתלט על מוקדי כוח ועל משאבים כלכליים.

מצד שני, קצת קשה להתפלא. ממש כשם שלא ניתן למצוא ביטונים וסוויסות ברשימות יהדות התורה כך קשה למצוא גולדברגים ואפשטיינים ברשימת ש''ס. שתי אלה הן רשימות שכל כולן נשענות על הדגשת העדתיות המסוגרת והמתנשאת ועל תיעובו האחר, שכדי למנוע את הקשר עימו הוא מוצג כמשחית וכמטיל אימה.









בפרשת ג'יימס מרדית' החליטה וושינגטון שלא לשתוק ולא לוותר. רוברט קנדי אילץ את מושלה הגזען של מיסיסיפי, רוס בארנט, שלא למנוע את כניסתו של מרדית' לאוניברסיטה ואת לימודיו שם. זה בדיוק מה שצריכה המדינה לעשות כאן. לא לוותר כמלוא הנימה. לשלול תמיכה כלשהי מכל מוסד חינוכי שמבצע הפרדה עדתית או אחרת. לסלק אנשי חינוך התומכים בעמדה הזו ולהעמידם לדין. להכניס לכלא מי שעושה את פסיקות בית המשפט פלסתר. וכן, להשתמש בהזדמנות הנדירה הזו ולהתמודד אחת ולתמיד עם הגידול הממאיר הזה שצומח ומתפשט במרכז ההוויה הישראלית ולהודיע ששום משפחה שאינה שולחת את בניה ובנותיה ללמוד לימודי ליבה בבתי ספר המקפידים על ערכי השוויון לא תזכה לשום הטבה – לא במשכנתא, לא במס, לא בקצבאות. שום דבר. כי מי שרוצה את תמיכת המדינה לא יכול להתעלם כאוות נפשו מפסיקות מוסדותיה ולקרוא למרי נגדם.

זו יכולה להיות שעתה הגדולה של מדינת ישראל באכיפת מרותה על אלה המבקשים לחתור תחת הלגיטימיות שלה. כמו בפרשת מרדית', היא יכולה לעמוד על זכותה להגן על מיעוט מופלה במוסדות חינוך. זו גם יכולה להיות שעתה השחורה אם תיכנע ללחץ החרדי. יש שופטים בירושלים, אבל באלה לא די. את ההחלטה צריך לעשות אחד, בימין נתניהו, שבימים אלה מכהן כראש ממשלה.







[פרסם תגובה חדשה]   [קישור ישיר למאמר זה]   [קפל תגובות]   [פרוס תגובות]            

 
הכי אני מאוכזבת מש''ס   ביילע   יום ו', 18/06/2010 שעה 13:22   [הצג]   [2 תגובות]
זאת גם הזדמנות לנתניהו   שושי   יום ו', 18/06/2010 שעה 18:04   [הצג]
הנלת יסוד שגויה   דובי   שבת, 19/06/2010 שעה 4:38   [הצג]   [2 תגובות]
וזה בכלל לא חילונים נגד חרדים.   SilentMike   שבת, 19/06/2010 שעה 17:24   [הצג]   [5 תגובות]
לנתב את הזעם למקום בונה   מהגג   שבת, 19/06/2010 שעה 21:24   [הצג]
(ללא כותרת)   mr.globy   שבת, 19/06/2010 שעה 21:38   [הצג]
בורות באצטלה של נאורות   מיכאל   יום א', 20/06/2010 שעה 2:56   [הצג]   [4 תגובות]
מה שלא שמים לב אליו..   עדו   יום א', 20/06/2010 שעה 10:52   [הצג]
נקרעה המסכה   דוד קסירר   יום ב', 21/06/2010 שעה 17:09   [הצג]
ההשוואה קלישאתית בעיני   שלומי   יום ו', 23/07/2010 שעה 17:26   [הצג]
[פרסם תגובה חדשה]   [קישור ישיר למאמר זה]  

מאמר אורח | צור קשר | על האתר | חזור לעמוד הראשי | קישורים | תנאי שימוש | אקסטרה | תיק העיתונות של אפלטון
RSS | כל הדיונים המתמשכים | ספר אורחים | עזרה טכנית | לוח ימי ההולדת של הבלוגוספירה | מקלדת וירטואלית | ארכיון | חפש באתר
האתר עוצב ע״י עופר ליכטמן
כל הזכויות שמורות לאורי קציר ©