מפעל ה-‏300
יום א', 09/05/2010 שעה 23:09
הכותרת הזו נשמעת מוזרה משהו. ובכל זאת, דומני כי גם אם אין היא מדויקת לחלוטין, הרי שהמילה הראשונה בה, ''מפעל'', מסבירה במדויק מה קורה כאן. מדובר במפעל תרבותי, לא פחות: הוצאה של מארז ובו 14 דיסקים המאגדים 300 שירים של הלהקות הצבאיות וצוותי ההווי, החל מראשית שנות החמישים וכלה בסוף שנות השמונים. הלהקות הצבאיות, ששימשו כ''כוב נולד'' של פעם, נחשבו פעם לעידית שבעידית של הפופ הישראלית. הן יצרו זרם אינסופי של שירים שהכפו לקלאסיקה. אצל חלק מכוכביהן התקופה הצבאית הייתה שיא הקריירה שלהם ולאחר שחרורם לא עלה בידם להגיע לאותם שיאים. את כל אלה מאגד עכשיו האוסף המצוין הזה, שמסביר על פני למעלה מאלף דקות של שירים כיצד נראתה המוסיקה הישראלית בתקופה בה משוררים כאלתרמן, עמיחי, חפר ויונותן כתבו פזמונים ורוזנבלום, וילנסקי, כספי וארגוב הלחינו אותם. עורכים מוסיקליים, האזינו נא לדור בו ידעו לעשות מוסיקה אחרת.








נדירים הם המקרים בו מתייחסת ביקורת על אוסף שירים חדש למפעל תרבותי של ממש. אוסף שירים, כעניין שבשיגרה, מסכם בדרך כלל את פועלו של זמר או יוצר ספציפי, ולכל היותר מתעד שלבים שונים ביצירתו, עם או בלי הניסיונות וההתלבטויות הנלווים לכך. אבל ''וזוהי רק ההתחלה'', אוסף שירי הלהקות הצבאיות שיצא לחנויות לפני מספר שבועות, אינו מארז רגיל. הוא תיעוד דיגיטאלי של תקופה שלמה, של תרבות שהייתה אבן דרך בהוויה הישראלית ושל השלבים הראשונים בחייהם של זמרים ישראלים שחלקם הפכו לנכסי צאן ברזל של התרבות שלנו.


האוסף הזה מאגד ארבעה עשר דיסקים. זה המון, ודומה שרק המפעל של הוצאתם לאור המחודשת של כל אלבומי חוה אלברשטיין בשנים 1964-1980, שישה עשר במספר, מתחרה בו בגודלו ובגיוונו. אוסף הלהקות הצבאיות מכיל לא פחות משלוש מאות שירים, כך שברור שמי שמחפש את תמצית היצירה של ההרכבים ההיסטוריים הללו יוכל למצוא אותם כאן.

אבל קודם לכן, כמה מלים על המסורת המוזרה הזו, חיילים במדים, שדומה כי לא קמה לה מקבילה דומה ברמת ההשפעה ובהיקף הפעילות במדינות אחרות. מטרתן המוצהרת של הלהקות הצבאיות הייתה לבדר חיילים בעת שירותם הצבאי. הו הופיעו בבסיסים, במוצבים, במחנות מאולתרים ולמעשה כמעט בכל מקום שבו התבקשו להופיע. שיריהן שיקפו את ההווי הצבאי המרחבי או היחידתי שאותו ייצגו, אבל עסקו לא מעט גם בנושאים בעלי אופי לאומי ממדרגה ראשונה, כולל באנשים, באירועים ובסמלים. לאקטואליה היה תפקיד מרכזי בעיצוב התודעה התרבותית. העובדה שצה''ל קלט בשנים הראשונות לקום המדינה מאסות גדולות של עולים חדשים שגויסו לשירות חובה, הפכה את הלהקות הצבאיות למדיום המעביר מסרים ערכיים. כיום, כאשר מגדירים את המסרים הללו הם מכונים תרבות מגויסת: מערכת ערכים קשיחה שהמימסד מעוניין להעביר לצעירים המשרתים בצבאו כדי להשפיע על צורת החשיבה שלהם ועל תפיסתם את המציאות. וכך שרו הלהקות הללו על נופי הארץ, על אירועים היסטוריים, על מורשת קרב ועל סצינות מהתנ''ך. חלק מהשירים הללו מתנגנים בתחנות הרדיו עד היום. כשרוצים להגדיר את השירים הללו במילה אחת קוראים להם קלאסיקה.









וכעת לאוסף עצמו. המבנה שלו משקף, במידה רבה, את ההערכה המקובלת לגבי פופולאריותם והשפעתם של ההרכבים השונים. ארבעה דיסקים תמימים מוקדשים ללהקת הנח''ל, שהיא אולי המזוהה ביותר עם הז'אנר. זוהי גם הלהקה הוותיקה ביותר (אם לא מביאים בחשבון את הצ'יזבטרון, הרכב פלמ''חניקי שהוקם על ידי חיים חפר, פעל בשנים 1948-1949 וכלל, בין השאר, את נעמי פולני, שלמה ב שביט, שייקה אופיר, גדעון זינגר ושמוליק רוזן). השירים מובאים על פי סדר תקופתי, כאשר הדיסק הראשון כולל את השירים הקדומים ביותר (''הורה היאחזות'', ''יא משלטי'', ''הוא לא ידע את שמה''), והבאים אחריו – את ההקלטות המאוחרות יותר.

מי שמחפש את פריטי הטריוויה המעניינים יוכל למצוא אותם לעתים בהקלטות עצמן, תוך ניסיון לזהות את הקולות הדומיננטיים בשירים. למרות שיורם ארביטר, לימים שדר הספורט יורם ארבל, השתתף בביצוע של ''סיירים'', לא הצלחתי לזהות את קולו מתוך כל מרכיבי האנסמבל. לעומת זאת, דווקא אפשר לשמוע את איתמר כהן הוותיק (דודם של יזהר, חופני וורדינה כהן) מבצע את ''בלדה על מעיין וים'', המוכר יותר בביצועו המאוחר של יהורם גאון. שולה חן וטוביה קוזלובסקי, לימים צפיר, שרים יחד את ''אחד חולמני''. רותי בן אברהם, שבשנות השבעים היוותה עשרים אחוז מלהקת הבנות המצליחה סקסטה, מבצעת בקול צלול את ''מלאך מסולם יעקב''. וכמובן שישנן גם את כל הקלאסיקות המוכרות של הלהקה: ''בשמלה אדומה'' ,''החיים היפים'', ''בהיאחזות הנח''ל בסיני'', ''שלווה'', ''ישנן בנות'' ואחרים. הקולות היותר מוכרים בשירים הללו שייכים למירי אלוני, ירדנה ארזי וכמה מחברי להקת כוורת לעתיד ובראשם אפרים שמיר וגידי גוב. הגיטריסט שמבצע את הריף הארוך והמרשים בתחילת ''שיר לשלום'' אינו אלא דני סנדרסון, במיפגן עוצמה שהעיד כבר אז על כישרונו. ישנן פנינים שמוכרות לכולם משידורי הרדיו, אבל יש לא זוכר את שמם, כמו ''אוניית הסתיו''. חטיבת השירים המסיימת את האוסף הנח''לאי היא זו המייצגת את שנות השמונים, שהיוו את תקופת הפריחה האחרונה של הלהקות הצבאיות (הלהקות פורקו בתקופת הרמטכ''לות של רפול, אבל הוקמו לאחר מכן שוב). יש שם את ''שרית הספרית'', ''התחדשות אחרת'', ''אמן אמן'' וגם את ''דרישת שלום'', שיר שהלהקה מלווה בו את ירדנה ארזי, שהייתה אז באחת מתקופות השיא שלה כסולנית.

להקת הנח''ל היא אולי השם המזוהה ביותר עם הסיווג התרבותי של הלהקות הצבאיות, אבל יצירה איכותית הייתה קיימת גם בלהקות רבות אחרות. להקת פיקוד הצפון הבליטה את הכריזמה ואת הקול הבשל והחם של יגאל בשן בשירים כמו ''לצפון באהבה'', ''הנבל'' והלהיט הענק ''מתוק מתוק'', שעליו נכתבו אינספור פרודיות (המפורסמת בהן היא ''חמוץ'' של תיקי דיין וחבורת לול). להקת פיקוד מרכז הציגה את ''הימים האחרים'' ו''יש לי אהוב בסיירת חרוב'' בכיכובה של שלומית אהרון; את ''יש פרחים'', ''היום היום'' ו''מסביב למדורה'' עם הסולנית דורית ראובני; את ''בארץ אהבתי'', ''אי שם בבקעה'' ו''ההר הירוק תמיד'', עם קול הזמיר של רוחמה רז; וגם שירי זיכרון קלאסיים דוגמת ''אנחנו שנינו מאותו הכפר'' ו''גבעת התחמושת''. כשמקשיבים ל''האיש מן הבקעה'' הנצחי שהלחין מוני אמריליו למילותיו של חיים חפר ולביצועה המרגש של דורית ראובני, מבינים איזה עיבוד גאוני יש כאן. אמריליו ביסס את העיבוד שלו על שני אלמנטים: ההרמוניות הקוליות של חברי הלהקה וסולו הגיטרה היפהפה שמלווה את הטקסט מראשיתו ועד סופו. שנים ארוכות ניסיתי לברר מי הגיטריסט המופלא הזה, ורק לפני מספר ימים גילה לי מאן דהוא בעל עבר בלהקות הצבאיות את התשובה: גיל דור. הוא ולא אחר. פשוט נגינה שמגדיר את המונח איכות.

אפשר להמשיך ולמנות את הפנינים שיש באסופה הבלתי נגמרת הזו, כאלה שמכירים כולם. אסתפק באיזכור של כמה שירים נוספים, טרם שאפנה לצדדים אחרים של הפרויקט הזה. להקת פיקוד דרום הביאה את ''אני מת'', ''אילת'', ''שבחי מעוז'', ''ארץ ישראל יפה'' ו''אלעד ירד אל הירדן'', כשהיא מבליטה מאוד את פעילותו של הכישרון הנדיר מתי כספי. להקת גייסות השריון מיוצגת באמצעות שירים כ''אחרי השקיעה בשדה'', ''מי שחלם'', ''אחי הצעיר יהודה'', ''אלבום משפחתי'', ''הרצל'' ו''האם השלישית''. פרט פיקנטי הוא השיר ''אליפלט'', פרי עטו של נתן אלתרמן, שהסולנית המבצעת אותו אינה אלא ביתו תרצה אלתרמן (לימים תרצה אתר). שרשרת הלהיטים של להקת חיל הים בראשית שנות השבעים מיוצגת כאן על ידי ''המלח שלי'', ''כשאהיה גדול'', ''מה אברך'', ''אנשי הדממה'', ''חסקה'', ''שרק יהיה הים שקט'', ''על אם הדרך'' ו''רק בישראל''. קולו של עודד בן-חור, מי שהיה אחד הזמרים המבטיחים שלה ופנה לאחר מכן לקריירה דיפלומטית, נשמע היטב בשירים הללו. ואי אפשר, כמובן, בלי שלמה ארצי ורבקה זוהר, שקולותיהם המיוחדים העניקו ללהקה הזו צביון ייחודי מאוד. להקת חיל האוויר מביאה את ''הטובות לטייסים'', שיר של דידי מנוסי שבמונחים של היום היה נחשב, קרוב לוודאי כסקסיסטי, פטוני ומתנשא, אבל באותה תקופה נתפס כטקסט מקובל לגמרי. קולה העמוק והעשיר של נתנאלה בולט בלהיטים כמו ''געגועים הביתה'', ''שיר פשוט'' ו''הייה לי חבר הייה לי אח''. בנוסף יש את ''בתוך'' המרגש בביצועה של הסולנית דפנה ארמוני ואת שני שירי הלופ הנצחיים ''תמיד עולה המנגינה'' (שהלחן שלו היה אמור במקור להיות בכלל של הגשש החיוור) ו''מוכרחים להמשיך לנגן''. אישית, אגב, חיפשתי כאן שיר ישן שזכרתי מילדותי ושנקרא ''אליהו הנביא, הטייס העברי הראשון'', אבל לצערי הוא לא היה כאן.


שני דיסקים תמימים הוקדשו לצוותי ההווי. רבים מצוותים אלה קמו בשנים שבין 1967 ל-‏1973, שעה שז'אנר הלהקות הצבאיות היה בשיא הפופולאריות שלו ושירי החיילים במדים התנגנו בתחנות הרדיו נונסטופ. באותה תקופה החלו גם יחידות קטנות יותר, כאלה שבראשן עמדו קצינים שדרגתם נמוכה מאלוף, להקים לעצמן הרכבים ייצוגיים. צוות הוי הנדסה קרבית, שוציא מתוכו שני שליש מלהקת הנשמות הטהורות, זרח עם הלהיטים ''ברחוב הנשמות הטהורות'' ו''צוחק מי שצוחק אחרון'' . צוות הווי תותחנים ביצע את ''בלילות הקיץ החמים''. הטקסט התנ''כי המבודח של דן אלמגור, ''נח היה איש צדיק תמים'', המוכר לעתים קרובות גם בביצועה של רבקה מיכאלי, הושר (יותר נכון דובר) על ידי להקת הגדנ''ע, בראשות הסולן דודו גולדנברג (טופז). ויש גם את ''ילדי חורף 73'', שיר שמבוצע היטב הגם שמילותיו מרגיזות ומתבכיינות למדי. צוותי ההווי היו רבים כל כך, שלעתים קרוות נשכח שמם. מי שלא זוכר את צוות הווי סדנא גייסית יוכל לקבל כאן תשעה שירים שלו. גם צוות הווי גולני מיוצג (''על שלושה פשעי דמשק'').

ההרכב שאולי הרשים אותי ביותר בין אלה הוא דווקא אחד האנונימיים ביותר בכל הנוגע לנגישותו לתודעה הציבורית. מדובר בצוות הווי סיני, שהסולן שלו היה שלמה יידוב. יורם אברמוף ויעקב קאופמן עשו קולות רקע, בני וילנר וקובי קלמנוביץ ניגנו ומוני מושונוב כיכב במערכונים ובקטעי משחק. שלמה גרוניך היה המנהל המוסיקלי, מה שהכתיב כמעט בהגדרה קו מוסיקלי אלטרנטיבי. גרוניך, שהושפע באותן שנים ממוסיקה קלאסית ומרוק מתקדם, עיצב עיבודים הרמוניים עם קולות שמימיים לשני השירים שמופיעים כאן, ''חזרה הביתה'' ו''איש ואישה''. אבל ככל שהעיבודים הללו יפים, הלחנים עצמם אינם קליטים. כך קרה שהחבורה לא הפכה ללהיט גדול, אבל הותירה אחריה שירים שממרחק הזמן רק נראים איכותיים ומורכבים יותר. יעקב קאופמן, אז אחד הווקאליסטים של הצוות וכיום רואה חשבון העובד ברשות ניירות ערך, הופתע ושמח מאוד כשסיפרתי לו שלראשונה הופיעו שני שירים שהוא משתתף בהם על גבי דיסק.









הלהקות הצבאיות שרו את שיריהם של טובי היוצרים. חלק מהשירים נכתבו במיוחד עבורן; אחרים – נכתבו ללא קשר ללהקות הללו דווקא, אבל הולחנו במיוחד עבורן. רשימה חלקית של כותבי הטקסטים כוללת את יחיאל מוהר, חיים חפר, נעמי שמר, יוסי גמזו, יורם טהר לב, תרצה אתר, ירון לונדון, יעקב רוטבליט, רחל שפירא, דן אלמגור, דידי מנוסי, לאה גולדברג, נתן יונתן, נתן אלתרמן ואהוד מנור. המלחינים הבולטים היו, כמובן, יאיר רוזנבלום, מתי כספי, מוני אמריליו, משה וילנסקי, נעמי שמר, סשה ארגוב, נורית הירש, בני נגרי, מתי כספי ויוחנן זראי. רק מהרשימה הזו אפשר להרכיב מחצית משלושה רבעים מהקלאסיקה של הזמר העברי לדורותיו. כשחושבים על כך, זה רק הופך את העניין למעניין עוד יותר. נסו רק לדמיין לעצמכם כמה זמרים בני תעש עשרה או עשרים יכולים ליהנות היום משרותי הכתיבה ההלחנה של פיגורות בסדר הגודל הזה.

נושאי הכתיבה היו מגוונים. הכוכב המרכזי היה ההווי הצה''לי. כל להקה ביצעה טקסטים שייצגו גאווה במאפייני היחידה שאותה ייצגה. להקת הנח''ל שרה ''ניאחז בכל משלט'', ''הורה היאחזות'' ו''בהיאחזות הנח''ל בסיני''. בפיקוד הצפון עסקו במלכות החרמון. בחיל האוויר שרו על דדלוס ואיקרוס, שהיו, לכל הדיעותף מראשוני התעופה. היו לא מעט שירים שתיעדו קרבות. חלק מהשירים זכורים היטב וכבר נקבתי בשמותיהם. אבל היו גם שירים יפים אחרים שנכתבו על טרגדיות מלחמתיות ומשום מה לא שרדו את מבחן הפופולאריות העל-זמנית. כאלה הם ''בלדה לאי גרין'' של להקת חיל הים, ''הבלדה על ג'בל רוס'' של להקת גולני ואחרים.

השירים מתעדים אירועים היסטוריים או תקופתיים שבחלקם כבר נעלמו לחלוטין מהתודעה. יש כמובן שירים על הרצל, בן גוריון ויצחק שדה – דמויות שכל אחד בישראל של אז הכיר גם הכיר. אבל ישנן גם דוגמאות אחרות. בשיר ''אנחנו ואתם'' מוזכרים השמות ''יולי דניאל'' ו''סיניאבסקי הבוגד''. לא רבים זוכרים כיום שמדובר בשני סופרים רוסיים ממוצא יהודי שנעצרו בשל כתביהם הסאטיריים שביקרו את המשטר בברית המועצות, הועמדו לדין ונדונו לשנות מאסר ארוכות. ''ספינות שרבורג'' של להקת חיל הים מתאר את המבצע בו הבריחו ימאים ישראליים ספינות שנרכשו על ידי משרד הביטחון מצרפת אך לא הועברו לכאן בשל האמברגו שהטילה צרפת על אספקת נשק לישראל. וכשחיים חפר כתב ''תותחים במקום גרביים/ טנק במקום זוג נעליים/ גופיות שלוש נוריד/ אם תיתן ספינת משחית'', הוא ביטא בכך תחושה אותנטית לזמנה שבה חשו רבים כי ביכולתם לתרום להגנת ישראל ולרכש צבאי הגון אם רק יוותרו על חלק מרכושם.

כחלק מהתפיסה שתכני השירים נועדו לחבר את הישראלים ואת המהגרים אל הטריטוריה בה הם יושבים, נכתבו גם לא מעט טקסטים על סיטואציות תנ''כיות. בחלק מהמקרים השירים ביטאו תפיסה מבודחת למדי של הסצינה המקראית. בשיר ''יעל'' סופר על סמלת שק''ם שתוקעת יתד בראשו של הגנרל סיסרא כנקמה על שהקצין הקמצן נוהג להזמין מים בלבד, המוגשים חינם, במקום חלב. ב''קום לך אל נינוה'' מובאות לא מעט רטינות בנוסח ''זה לא בשבילי'' מפי יונה האומלל שקיבל פקודה אלוהית לנבא על חורבנה הקרב של בירת אשור. אבל יש גם שירים תנ''כיים רציניים יותר כמו ''וחרב אין ביד דוד'' ו''זמר לגדעון'', שמתארים קרבות קדומים שהסתיימו, כמובן, בניצחון ה''טובים'' מעם ישראל.

מי שמחפש קוריוזים יוכל למצוא אותם כמעט בכל חלק של האוסף, אם כי ריכוז גדול למדי מצוי בשני הדיסקים המוקדשים לצוות ההווי וללהקות המשניות. בין אלה היו לא מעט שירים מתורגמים. צוות הווי סדנא גייסת נתן ביצוע רוקי ל''Imagine'' של ג'ון לנון, אבל גם ל''סוקיאקי'' של קיו סאקאמוטו ולשירים של דמיס רוסוס ומאנוס חדג'ידאקיס. צוות הווי התותחנים ביצע גירסה אקוסטית ל''צל ירח'' של קט סטיבנס. והיו גם בדיחות שאחת מהן, ''בלוז לרופא שיניים'', מספרת (במבטא צרפתי בולט) על רופא שיניים העוקר ללקוחו האומלל שיניים טוחנות מלוא החופן, גובה ממנו סכום השווה למשכורת חודשית ולבסוף מתוודה שאינו אלא אינסטלאטור ושעשה את שעשה כי ''צריך לעזור לשכנים''.










שירי הלהקות הצבאיות נכתבו, ברובם המכריע, בתקופה בה התרבות הייתה מחוברת לא רק אל ההווה אלא גם אל העבר. היא לא התביישה להזכיר את האנשים שעיצבו את דמותה של המדינה שבה פעלה או את בוניה ומחולליה של התנועה הציונית. אפשר לקרוא לזה בשם הגנאי הנוכחי ''תרבות מגוייסת'', אבל ככל שהדבר נוגע אלי, השירים הללו בוודאי נראים טוב יותר מכל הטקסטים העילגים והרדודים נוסח יוסי גיספן שנכתבים כיום והופכים תוך כמה ימים ללהיטים. שלא לדבר על הערך המוסף החינוכי שיש בשירים הללו כאלמנטים המאפשרים להטמיע מידע היסטורי ואקטואלי בשומעיהם.

העובדה שהלהקות הצבאיות היוו זירת פעילות של קלאסיקנים עבריים אינה מפחיתה כהוא זה מהיות מעבדות לסינון ולהכשרה של זמרים ויוצרים. בימים בהם ''כוכב נולד'' ודומיו מביאים לשיא הרייטינג זמרים צעירים שאין להם ולו שיר מקורי אחד ברפרטואר ותהילתם מבוססת על קאברים, זה נראה מרשים למדי. כשמירי אלוני יצאה מהצבא היא יכלה להביא איתה כנדוניה שירים כמו ''בהיאחזות הנח''ל בסיני'', ''קרנבל בנח''ל'', ''שיר לשלום'' ואחרים – שכולם היו מזוהים עם קולה הייחודי, על אף שבוצעו על ידי הרכב גדול שהיא הייתה חלק ממנו. למעשה, הלהקה הצבאית הייתה מעין ''כוכב נולד'' בזעיר אנפין, כלומר ללא הרייטינג הנלווה אל תהליך הסינון הזה כיום. ריבוי הלהקות והעובדה שמדובר בצורך לייצר שנים רצופות של יצירה, חזרות והופעות, איפשר לזמרים הצעירים גם להתנסות בעבודה נטו, בלי פירוטכניקה של אולפנים ויחסי ציבור.

יתר על כן, הלהקות הצבאיות היו בית ספר לעבודה קבוצתית. במידה מסוימת הן מזכירות לי תפיסות חינוכיות המקובלות בבריטניה, בגרמניה ובארצות הברית, ומעודדת ספורט קבוצתי בקרב התלמידים כדרך ליצירת שיתוף פעולה קבוצתי לצורך השגת מטרה משותפת. הזמרים המוכשרים שצמחו בלהקות הצבאיות (ושההווי שלה תועד היטב בסרטו של אבי נשר ''הלהקה'') למדו לעשות הרמוניות וקולות רקע זה לזה, לעבוד כצוות ולפתח מיומנויות של שיתוף פעולה. למרות שגם הלהקה הצבאית לא הייתה נטולת מעמדות וכוכבים, הרי שלאורך זמן היו לא מעט חברים בה שקיבלו את האפשרות להוכיח את כישוריהם כזמרים.

המארז המצוין הזה הוא דרך יוצאת דופן להכיר היטב את שמורת הטבע המוסיקלית שיצרו הלהקות הצבאיות במרבית תקופת פעילותן. גם הספרון עב הכרס המצורף אליה וכולל את מילות השירים הוא מצוין כשלעצמו – אם כי הוא אינו נקי מבעיות. בחלק מהשירים מצוינים שמות הסולנים, ובאחרים, משום מה, הדבר חסר. התמונות ההיסטוריות של חברי הלהקות שצבעי שחור-לבן מקנות רושם אותנטי של תיעוד בזמן אמת הלוכד את הרגעים המעניינים בהופעותיהם, אבל הן חסרות הסברים על זהותם של המופיעים בהם, ולמעט בודדים רוב המצולמים אינם ידועים למרבית המאזינים. שלא לדבר על התכנים בהם עוסקים רבים מהישירים. כשלא מדובר בשיר אהבה או בבדיחה כלשהי והשיר עוסק באירוע היסטורי, כדאי להבהיר במה מדובר. היה מועיל אם לצד ''אנחנו שנינו מאותו הכפר'' היה הסבר המבהיר שמדובר בהנצחה טרם זמנה שנכתבה כשצמד הרעים, זאב עמית ויוסלה רגב, היו עדיין בחיים, וגם קצת הרחבה על שני האנשים המרתקים האלה. אבל על המקרה הזה עוד יש תיעוד טלוויזיוני ואינטרנטי. ''הבלדה על ג'בל רוס'', בביצוע להקת גולני, חסרה הסבר כזה ולכן מנותקת לגמרי מההקשר ההיסטורי שלה. ג'בל רוס הוא הר דב של ימינו; והשורות הסוגרות את השיר ''והבוקר עלה והאיר את ההר/ ושם על הרכס רק שלמה נשאר'' נטולות כל מובן בלא כמה שורות שיסבירו במה מדובר (השיר עוסק בפשיטה של יחידת גולני ל''פתחלנד'' של הר דב בדצמבר 1969, בה נהרג מפקד אחד הכוחות, סגן שלמה כהן).

מכל הסיבות הללו, נראה כי במארז הזה חסרה מאמר מקיף וביקורתי על התופעה והשלכותיה, כזה שיקשור את כל הקצוות יחד, אינפורמטיבית ותרבותית. מאמר כזה יכול להציב את השירים בהקשרם התרבותי על פני ציר הזמן ולעשות קצת סדר לאותם רבים שמאזינים ונהנים אבל חסרים את החיבור האינטואיטיבי לזמן ולמקום בו נכתבו.

ולמרות כל החסרונות הללו, מדובר באוסף מצוין. הוא נעשה עם תכנון ומחשבה ובחירת השירים מצוינת, כולל הבדיחות וההשתטויות (הגם שהייתי מוותר על כמה מהשירים של צוותי ההווי וכמה מאלה של להקת הנח''ל של סוף שנות השמונים). הלוואי והיו מתבצעים אצלנו עוד כמה מפעלים תרבותיים כאלה. יותר מזה, הלוואי ומישהו מהעורכים המוסיקליים בתחנות הרדיו או מקובעי הטעם המוסיקלי באשר הם יקדיש קצת יותר תשומת לב לשירים הללו. הוא עוד עשוי ללמוד מהם דבר או שניים על הדרך בה יש לכתוב, להלחין, לעבד ולבצע שירים ברמה גבוהה.








האוסף ''וזוהי רק ההתחלה - 300 השירים הגדולים של הלהקות הצבאיות''מיוצר ומופץ על ידי הד ארצי.







[פרסם תגובה חדשה]   [קישור ישיר למאמר זה]   [קפל תגובות]   [פרוס תגובות]            

 
סקירה מרתקת, כרגיל   שיר דמע   יום ב', 10/05/2010 שעה 9:33   [הצג]   [3 תגובות]
פרחים בקנה   יהודית שוורץ   יום ב', 04/10/2010 שעה 15:42   [הצג]
מידע שגוי   עמי גלעד   שבת, 25/12/2010 שעה 2:11   [הצג]   [2 תגובות]
[פרסם תגובה חדשה]   [קישור ישיר למאמר זה]  

מאמר אורח | צור קשר | על האתר | חזור לעמוד הראשי | קישורים | תנאי שימוש | אקסטרה | תיק העיתונות של אפלטון
RSS | כל הדיונים המתמשכים | ספר אורחים | עזרה טכנית | לוח ימי ההולדת של הבלוגוספירה | מקלדת וירטואלית | ארכיון | חפש באתר
האתר עוצב ע״י עופר ליכטמן
כל הזכויות שמורות לאורי קציר ©