אהבי נשרים/ וולט ויטמן
יום א', 28/03/2010 שעה 16:49
היום יצאתי מהעבודה מוקדם, לקחתי את ביתי הקטנה איתי ובדרך הביתה החלטנו שחבל לבזבז יום אביבי יפה כל כך בשהייה בבית. שינינו כיוון ונסענו ליער צרעה הקריר והמוצל. רק אתמול היינו שם, והגשם הפך את המקום לבוצי והקשה על הנסיעה בשבילי העפר. אבל היום, אחר שעות ארוכות של שמש חמימה, הכל השתנה. וכשפנינו אל תוך היער, נפרש לעינינו האביב במלוא יפעתו. מרבדי עשב ירוקים, קבוצות של פרחים המתגודדות סמוך לסלעים, שיחים המשרגים את זרועותיהם זה בזה ויוצרים סובך פראי. פשוט תענוג של מקום. וכשהשקפנו מאתר הקבר הכפול בו טוענים כאלה ואחרים שקבורים שמשון ואביו, ראינו נוף נדיר ביופיו של ההרים, שהכפרים המנקדים אותם, של שמיים כחולים ושל ציפורים המשייטות בהם. ואז, כשצפינו בכל היופי הזה, צף במוחי הטקסט היפהפה ההוא של ויטמן הגדול: ''אהבי נשרים''.









את עלי עשב של וולט ויטמן קניתי כבר לפני הרבה שנים. באותה תקופה היו ספרי השירה נדירים על מדפי, אבל כשקראתי אי-פה אי-שם טקסטים של ויטמן, החלטתי שאני חייב להשיג את הטקט השלום. וכך הלכתי פעם לחנות הספרים הקרובה ביותר, שלשלתי אי-אלו מעות לידי הזבנית ורכשתי לי את הספר עב-הכרס ההוא. הפורמט לא היה ידידותי, העומד הטקסטואלי גדול - אבל העונג גדול מכפי שאפשר היה לתאר.

ויטמן נחשב בעיני רבים לגדול משוררי אמריקה במאה ה-‏19. משורר פורץ דרך, משורר הדמוקרטיה וחרות האדם, מי שיצר סגנון שירי חדש, המתאפיין בשורותיו הרחבות ובמיקצב מקורי,זורם, תוך שהוא מוותר על האלמנטים הפורמאליים המסורתיים של השירה, כמו משקל וחריזה סדירים. שירתו,הנועזת הן בצורתה והן בתכניה, השפיעה עמוקות על התפתחות השירה האמריקאית המודרנית של המאה ה-‏20, מכאן, ועל השירה האקספרסיוניסטית הגרמנית ואף העברית, מכאן. (אורי צבי גרינברג, למשל, כינה עצמו בשנות העשרים בשם ''וולט ויטמן העברי'').

כדי להבין את כתיבתו האפית של ויטמן צריך להכיר קצת לעומק את תולדותיה של אמריקה בתקופתו. אמריקה שמבעבעת ממתחים בין שחורים ללבנים, בין צפון לדרום, בין עיר לכפר, בין מזרח מתועש וגועש למערב חקלאי ופתוח. ויטמ ניסה להקיף את כל אלה תוך שהוא נודד על פני יבשת הענק. בין לבין, גם שילב בכל אלה את מאפייניו האישיים, לרבות שירה הומו-אירוטית לירית ויפה. הוא כתב על ספינות המפליגות בים ובנהר, על המהפכנים האירופיים הלוחמים על חירות עמם, על החלוצים הפורצים דרך מערבה - וגם על גדלותו של הטבע שהוא עצמו סירב לקחת כמובן מאליו. מי שצולל את נבכי ההיסטוריה והפולקלור של אמריקה ההיא יכול ליהנות הרבה יותר ממי שנחשב לאחד מגדולי מבטאיה בכל הזמנים.

וכך חזרתי ל''אהבי נשרים''. המתאר את יחסיהם הסוערים של שני עופות אציליים כאלה שחגו, ככל הנראה, בטווח ראייתו של המשורר. שיר אביבי במוצהר, אף שהאביב אינו מוזכר בו אפילו פעם אחת. שיר של משיה והתעלסות, של אהבה והתחדשות, של התעוררות כל מה שהיה רדום בחורף המושלג. כשקוראים את המלים כמעט אפשר לחוש את קולותיהם החדים המפלחים את האויר, שלא לדבר על הרוח הנעה ופורעת את העשב הירוק והארוך של ערבות אמריקה.

אשמח לשמוע מה אתם חושבים על השיר הזה. וכמובן, חג אביב שמח לכולנו.




 
 





השיר ''אהבי נשרים'' נכתב על ידי וולט ויטמן ב-‏1880. הוא תורגם לעברית על ידי שמעון הלקין ופורסם בספר עלי עשב, שיצא לאור במקור בספרית פועלים - הוצאת הקיבוץ המאוחד, תל אביב, 1952. השיר שמוצג כאן הסרק מתוך מהדורה מורחבת של עלי עשב שפורסמה ב-‏1984.





[פרסם תגובה חדשה]   [קישור ישיר למאמר זה]   [קפל תגובות]   [פרוס תגובות]            

 
תרגום ומקור   דוד קסירר   יום ב', 29/03/2010 שעה 11:36   [הצג]   [20 תגובות]
(ללא כותרת)   חיים   יום ב', 29/03/2010 שעה 18:51   [הצג]   [10 תגובות]
(ללא כותרת)   חיים השני   יום ה', 01/04/2010 שעה 2:08   [הצג]   [10 תגובות]
שיר מקסים   שונית   יום ב', 26/04/2010 שעה 22:57   [הצג]   [20 תגובות]
על עיט ונשר   משי   יום ג', 18/05/2010 שעה 0:36   [הצג]   [10 תגובות]
[פרסם תגובה חדשה]   [קישור ישיר למאמר זה]  

מאמר אורח | צור קשר | על האתר | חזור לעמוד הראשי | קישורים | תנאי שימוש | אקסטרה | תיק העיתונות של אפלטון
RSS | כל הדיונים המתמשכים | ספר אורחים | עזרה טכנית | לוח ימי ההולדת של הבלוגוספירה | מקלדת וירטואלית | ארכיון | חפש באתר
האתר עוצב ע״י עופר ליכטמן
כל הזכויות שמורות לאורי קציר ©