בעקבות חסמבה בתל אביב
יום ו', 12/02/2010 שעה 20:49
סיורים בעקבות ספרים ידועים הם עניין לא בלתי מוכר. בעמק יזרעאל, למשל, קיים סיור בעקבות תחנות ודמויות הקשורות ל''רומן רוסי'', נובלת הביכורים של מאיר שלו. בירושלים מקיימים כמה מדריכים בלי יוזמה סיור בעקבות ספרו של ש''י עגנון ''תמול שלשום''. שתי אלה הן יצירות מופת ספרותיות שחייבות להילמד בכל מערכת חינוכית המכבדת את עצמה. לעומת זאת, אין הדבר כך כשמדובר בספרות עממית יותר. וכל זה עמד ברקע ההחלטה שלי לנסות ולהרכיב סיור שיילך בעקבות פעמיהם של חברי חבורת חסמבה, פרי יצירתו של יגאל מוסינזון. במשך עשרות שנים כישפו עלילותיה הנועזות של החבורה הזו מיליוני ישראלים צעירים. כמה מאלה הזמנתי ללכת עמי ברחובות תל אביב ולנסות לתהות אחר שורשי הסיפורים. הם הצטרפו אלי ברצון. הלך לא רע בכלל. הנה כמה הערות על כל מה שקדם לסיור הזה, להכנתו ולביצועו.









זה לא קל כך קל לעשות סיור.

משום מה, דווקא המשפט הזה, מכל המשפטים, זימזם בראשי היום אחר הצהריים. הוא פרפראזה על ציטוט קצת יותר רומנטי מתוך סוחט הדמעות הקולנועי ''סיפור אהבה'', אבל לחלוטין לא קשור לנושאים שבינו לבינה. הוא נוגע במשהו אחר לחלוטין.

בשבועות האחרונים עסקתי שוב ושוב בבנייתו של סיור חדש שהחלטתי להוביל: סיור המנסה ללכת בעקבות חבורת חסמבה האגדית ושמתקיים כולו בתל אביב. אני לא זוכר בדיוק כיצד עלה הרעיון בראשי, אבל דומני שכאשר קראתי את הידיעות על הפקת סדרת טלוויזיה על בני החבורה הפנסיונרים שיוצאים למשימה אחרונה, הוא כבר היה בשלבים מתקדמים ביותר.

ללכת בעקבות הסיפורים. עם ספר חסמבה ביד בבית העלמין ברחוב טרומפלדור (צילום: יגאל חמיש).

וזה לא קל. חסמבה היא יצירה ספרותית שפסקה מלהתחדש כבר בשנות התשעים. שיאה היה בין 1950 ל-‏1975, שנות דור שהן תקופה ממושכת מאוד עבור סדרה בודדת. לאחר מכן היא החלה לרדת משיאה, עד שהפכה לשורה בלתי נגמרת של פנטסיות עלילתיות שכללו מעבר בין יקומים, מלחמה בשודדי ים ומאבק ברובוטים בעלי קוד התנהגות אנושי. זה כבר לא היה זה. לא המאבק בבלשים הבריטים, לא היציאה לארץ אויב כדי לשחרר משם שבויים ולא המירדף אחר חבורת נערים שסטו מדרך הישר במטרה להחזירם למוטב. ובמקביל לירידה ההיא, צצו אצלנו ערוצי טלוויזיה חדשים ורשתות מידע מקומיות ואינטרנט בלתי נגמר ושפע כמעט אינסופי של ערוצים לגירוי הסקרנות. ולאט לאט הלכה חסמבה ההיא והפכה לזיכרון נוסטלגי עמום בחי כיום במוחם של ילידי שנות הארבעים עד שנות השבעים. אולי יש גם אחרים, צעירים ומבוגרים יותר, אבל אלה נדירים למדי. וכך, כשראיתי מדי פעם את חמישה או שישה הספרים שהעלו אבק על אחד המדפים, נחמץ הלב. עד שיום אחד החלטתי לעשות משהו בנדון.

לקחתי איתי את הספרים, נסעתי לתל אביב והתחלתי לבדוק אפשרויות להרכיב מסלול. המסלול היה חייב לכלול תחנות שנגעו בהרפתקאות החבורה. אבל תוך כדי ההרכבה, נסחפתי אל קורות חייהם של האנשים שהיו השראה לחברי חסמבה, כלומר דמויות בשר ודם. צללתי אל תוך הביוגרפיה של יגאל מוסינזון, אהבותיו, מריבותיו וחיי קרוביו. ניסיתי להבין על אלו עובדות הסתמך כאשר כתב את הרפתקאות בני החבורה המפורסמת ביותר בספרות הילדים העברית. יצרתי קשר עם ירון לונדון – ההשראה של מוסינזון לדמותו של המפקד ירון זהבי – וסיפרתי לו על הרעיון. לונדון הגיב בחיוב, התנדב לסייע ושלח לי הררים של אינפורמציה מועילה, כולל סיפורים שהפכו את כל העניין למרתק הרבה יותר. כשלקחתי את כל הסיפורים ובחנתי אותם שוב החל להתגבש מסלול של ממש, עם תחנות ברורות: כמה בתי מגורים, שני בתי עלמין, בית ספר אחד, תחנת משטרה אחת ואפילו פארק, גן ציבורי ושני מלונות. לכל אחד מהם הייתה משמעות חסמבאית כלשהי שמגובה בפרטי עלילה באחד הספרים. ובהזדמנות זו, מגיעה לו על כך תודה גדולה וחמה.

אחר כך שמתי לב שבין התחנות יש מקומות נוספים ששווים התייחסות רחבה, אבל שאינם קשורים ישירות לספרי מוסינזון. וכך הוספתי לכל זה גם רחוב קטן אחד שעליו מסופר באחד מספרי הילדות האהובים ביותר של לאה גולדברג – וגם עצירה ליד מזרקה שתוכננה ועוצבה על ידי סופר הילדים הגולה שמעון צבר. פתאום, כשמדדתי במו רגלי את המסלול החדש הזה, יצא לי שהוא אורך ארבעה קילומטרים מתחילתו ועד סופו (זה אינו מסלול מעגלי והתחשיב הזה אינו כולל את החזרה לנקודת המוצא, שאורכה, בערך, קילומטר עד קילומטר וחצי נוספים). אפשר לעשות את זה בשלוש עד ארבע שעות, חשבתי.

בשלב הבא גייסתי שני חברים טובים וביקשתי מהם לבוא עמי ולבחון את המסלול בעצמם. מונס שמואל, איש מחשבים חובב טיולים, הסכים. גם שמוליק לנגר, מורה דרך מהטובים שיש וידען גדול בזכות עצמו, נענה להזמנה. הובלתי אותם באותו מסלול עצמו וביקשתי שיגיבו, שיעירו, שיתקנו כל מה שלדעתם טעון תיקון. שמוליק הסביר שלעבור עם חבורת מטיילים מתחת לכיכר אתרים במקום רועש שאין בו מעבר חצייה, זה לא עסק. שצריך לעלות על הכיכר עצמה ולחצות את הרחוב על גבה. הוא צדק. כשחציתי את רחוב אליעזר פרי על גבי הכיכר גיליתי שני אתרים נוספים שיש בהם עניין רב וצירפתי אותם למסלול. כך יצא שהתוואי המתוכנן לא שונה כהוא זה, אבל הלך והתמלא בתוכן רלוונטי. השיפוצים האחרונים לבשו צורה: מסלול שהוא הליכה בעקבות חסמבה והדמויות ששימשו לה השראה, אבל גם בעקבות ההיסטוריה התל אביבית מתקופת המנדט ואילך.

הזמנתי במייל כמה חברים טובים ומכרים מהרשת להצטרף אלי ולנסות לחוות את העניין. למרבה השמחה, קבלתי כמעט מייד תגובות חיוביות. בין עשרים האנשים שהתקבצו היום בנקודת הפתיחה של המסלול ברחוב דיזנגוף ניתן היה לראות גם בלוגרים איכותיים ומשפיעים כיגאל חמיש, מיכל יפה, מיכאל זילברמן, עמי בן בסט ויואב איתמר. הגיעו גם מטיילים שהכרתי מסיורים משותפים בעבר, במקומות ובנושאים שונים לגמרי. והגיעו אנשים שלא הכרתי כלל וששמחתי שגם הם חולקים עמי את החיבה לאותה ספרות נעורים ישנה ומושכת לב.

חלק מהבאים שילבו במסלול הזה פרטים מעברם שלהם: אחד גדל בבית הפינתי ברחוב ההוא והאחרת למדה בבית הספר הסמוך שמעבר לכביש. ומישהי, ששמעה מי היה ההשראה לאחת מדמויות חברי חסמבה, פערה את פיה בתימהון. ''הכרתי אותו מצוין'', אמרה אחר כך, ''הוא הלך לעולמו לפני שנתיים. מעולם לא ידעתי שהוא היה קשור לסיפורים האלה''. והיה גם את הבחור שזכר המון סצינות מתוך הספרים, אבל בגלל שקרא אותם לפני שנים רבות כל כך נהיה לו מהם סלט שלם וכולם יצרו אצלו מיש-מש עלילתי שהיה צריך לפרק - ואחר כך להרכיב מחדש. בקיצור, היה כיף.

אין טעם להתעכב על הפרטים האינפורמטיביים של התחנות השונות בסיור עצמו. אם אעשה זאת, הדבר רק יוציא את הטעם ויעמעם את הסקרנות לאותם המעוניינים לחוות אותו בעצמם במו רגליהם. אבל הוא ארך קרוב לארבע שעות, ממש כפי שתכננו. ונקודת הסיום, בחוף בוגרשוב, הייתה כמעט אידיאלית לדברי סיכום ופרידה. והתגובות היו, בסך הכול, די חיוביות. שלא לדבר על כך שחלק מההערות שקבלתי היו מועילות מאוד וסייעו לי להכניס בו שיפורים לקראת הפעם הבאה.

ושלוש המלים האחרונות פירושן, כמובן, שתהיה פעם נוספת. ליתר דיוק, יום שישי, 26 בפברואר. פרטים נוספים אצלי. רוצים לבוא?















[פרסם תגובה חדשה]   [קישור ישיר למאמר זה]   [קפל תגובות]   [פרוס תגובות]            

 
מאוד אשמח להצטרף :)   אבי   יום ו', 12/02/2010 שעה 20:55   [הצג]   [2 תגובות]
היה באמת כיף   michaly@gmail.com   יום ו', 12/02/2010 שעה 21:06   [הצג]   [2 תגובות]
קראתי את הספרים כשהייתי ביסודי   BoR|S   יום ו', 12/02/2010 שעה 21:15   [הצג]
חסמב''ה חסמב''ה חסמב''ה!   יגאל חמיש   שבת, 13/02/2010 שעה 0:21   [הצג]
למה לא הזמנת אותי?   איתמר   שבת, 13/02/2010 שעה 9:22   [הצג]   [2 תגובות]
(ללא כותרת)   מיכאל .ז   שבת, 13/02/2010 שעה 12:45   [הצג]   [2 תגובות]
אתה בדרך הנכונה   מונס   שבת, 13/02/2010 שעה 18:41   [הצג]
כל הכבוד אורי   קרפד   יום א', 14/02/2010 שעה 7:43   [הצג]   [2 תגובות]
האם יש אפשרות להתאים את המסלול לעולים חדשים שרק שמעו על חסמבה   ביילע   יום א', 14/02/2010 שעה 14:37   [הצג]   [2 תגובות]
אשמח להצטרף   סיגל   יום ג', 16/02/2010 שעה 4:33   [הצג]
(ללא כותרת)   סורנטו   יום ג', 16/02/2010 שעה 5:05   [הצג]   [2 תגובות]
אשמח מאד להצטרף   מיכאל   יום ד', 17/02/2010 שעה 14:38   [הצג]   [2 תגובות]
איך מצטרפים?   אלירון   יום ד', 17/02/2010 שעה 21:40   [הצג]   [3 תגובות]
2 ילדיו של יגאל מוסינזון ואלמנתו גרים בת-א   אסתר שטיין.   יום א', 28/02/2010 שעה 9:31   [הצג]   [2 תגובות]
(ללא כותרת)   ויליאם גאן   שבת, 06/03/2010 שעה 3:46   [הצג]   [2 תגובות]
סיור ביום שישי 19.3   מיכל שלומי   יום ג', 16/03/2010 שעה 10:03   [הצג]
איפה נמצאת המערה החשמלית ?   מספר 666   יום ב', 26/07/2010 שעה 8:34   [הצג]
מועדי סיורים   ג'ו   יום ב', 02/08/2010 שעה 10:21   [הצג]   [3 תגובות]
חולה על חסמבה   נגמל מעישון   יום ב', 04/10/2010 שעה 20:16   [הצג]
[פרסם תגובה חדשה]   [קישור ישיר למאמר זה]  

מאמר אורח | צור קשר | על האתר | חזור לעמוד הראשי | קישורים | תנאי שימוש | אקסטרה | תיק העיתונות של אפלטון
RSS | כל הדיונים המתמשכים | ספר אורחים | עזרה טכנית | לוח ימי ההולדת של הבלוגוספירה | מקלדת וירטואלית | ארכיון | חפש באתר
האתר עוצב ע״י עופר ליכטמן
כל הזכויות שמורות לאורי קציר ©