הפיראט מביצות לואיזיאנה
יום ב', 08/11/2004 שעה 14:29

בהיסטוריה האמריקנית לא זכורים מקרים רבים בהם כרתה האומה ברית עם שודדי ים. עם ז'אן לאפיט היא כרתה גם כרתה, וקיבלה את חלקה בתמורה: לאפיט העניק לכוחות הברית סיוע קריטי בקרב על ניו אורלינס, בו הביסו כוחותיו של הגנרל ג'קסון את הצבא הבריטי האיכותי והמנוסה. אבל מה עלה בגורלו של הפיראט עז המצח לאחר מכן?


שודדי הים, זן אנושי של חובבי סיכונים והרפתקאות, סיימו, בדרך כלל, את הקריירה שלהם באופן שלא היה משמח את לב יקיריהם. חלק מהם, כמו ארוג' ברברוסה , דראגו ''חרב האיסלאם'', פרנסיס לולונה ואדוארד טיץ' ''שחור הזקן'' נהרגו בקרבות. אחרים, כמו ויליאם קיד או סטיד בונט, הועלו לגרדום. היו גם כאלה ש''החליפו צד'', כמו סר פרנסיס דרייק או סר הנרי מורגן, שתאריהם מעידים עליהם שפועלם בשירות הכתר ללכידת שודדי ים אף זכה להערכה נאותה מצד מעסיקיהם החדשים. הנרי אייוורי, שהיה ידוע כ''לונג בן'', הלך לעולמו בעוני ובחוסר כל. אבל גורלו של איש מהם לא נותר מסתורי ובלתי ברור כגורלו של ז'אן לאפיט (Jean Laffite), הפיראט הנועז מניו אורלינס.

איש של ניגודים היה ז'אן לאפיט. הוא היה שודד, אך גם היה בן אצולה; הוא היה מסוגל לרצוח אנשים בדם קר, אך סלד מקטטות; הוא החל את דרכו כאזרח מכובד, אולם הפך ללוחם עז-מצח נגד החוק, ואף ללאומן קנאי. כשהדביק מושל לואיזיאנה מודעות בהן הובטח פרס בשיעור חמש מאות דולר (הון עתק בימי ההם) למי שיביא את לאפיט למעצר, הדביק השודד הנועז כרוזים - ליד אותן מודעות ממש - בהן הבטיח פרס כספי כפול למי שילכוד את המושל ויביאו אליו. כשאסר המושל את אחיו של ז'אן, הציע לאפיט עשרים אלף דולר לתובע הכללי של המדינה כדי שיתפטר ממשרתו ויסנגר על אחיו. התובע הכללי קיבל את ההצעה. ובשעה שהמצביא האמריקני (ולימים נשיא ארצות הברית), גנרל אנדרו ג'קסון, לחם בבריטים בקרב המפורסם על ניו אורלינס, הדהים לאפיט כל מי שרק ידע על קיומו כשהתגייס לסייע למדינה הצעירה שנגדה לחם שנים ארוכות כל כך.

לאפיט נולד ב-‏1780. חלק מהמקורות מדברים על כך שבא לעולם סמוך לעיר בורדו שבצרפת. ככל הנראה היה בן למשפחת אצולה. ב-‏1794 נמלט על נפשט משלטון הטרור של רובספייר וחבריו ומחשש שמא אם יישאר בצרפת יאבד את ראשו תחת הגיליוטינה, כמו רבים מהאריסטוקרטים. כשהיה בן עשרים היגר לאי סאן דומינגו שבקריביים, ובתוך שנים אחדות ביסס לעצמו שם כסוחר חרוץ וישר. באותה תקופה הביא לאי גם את אחיו הצעיר, פייר, ושיתף אותו בעסקיו. שניהם הפכו לחלק מהחברה הגבוהה של האי וזכו לפופולריות רבה. זמן מה לאחר מכן נשא לאפיט לאישה יפהפיה מקומית, ובתום הילולה סוערת, החליט השניים לקיים את ירח הדבש שלהם בשייט תענוגות לאירופה. פייר לאפיט הצטרף אליהם, והחבורה העליזה הפליגה לצרפת (שהאקלים הפוליטי בה כבר היה נוח יותר) על גבי ספינת טיולים, שעליה הועמסו סחורות יקרות ערך.

באיזור איי הודו המערבית יירטה ספינת קרב ספרדית את היאכטה. רב החובל הספרדי האשים את השלישייה בהברחת סחורות יקרות ערך והחרים את ספינת הטיולים, על המטען שבקרבה. את השלושה הורידו הספרדים על אי שומם, שהיה קרח כמעט מכל צמח. החשיפה הארוכה לרוח ולגשמים הביאה לתוצאה טראגית: מאדאם לאפיט חלתה, חומה עלה, היא קדחה ודמדמה - וידם של האחים קצרה מלהושיע. השנים הדליקו מדורות כדי למשוך את תשומת ליבן של ספינות חולפות, ונשאו תפילות להחלמתה. המדורות הועילו, מסתבר: מפרשית אמריקנית הבחינה בעשן המיתמר מעל לאי, הבינה כי מדובר בקריאה לעזרה ועגנה בחופי האי הבודד. שלושת הניצולים הועלו על סיפונה, והמפרשית המשיכה בדרכה אל יעדה המקורי, נמל ניו אורלינס. אשתו של לאפיט הועברה לבית חולים, אך הדבר לא הועיל לה. לאחר ימים אחדים נפחה את נשמתה.

התקרית הנוראה הזו הותירה רושם בלתי נשכח בלאפיט. בזעמו, החליט לנקום בספרדים. פייר הצטרף אליו. השניים החליטו לרכוש ספינת תותחים ולגייס צוות שיסייע להם במשימת הנקמה. באותה תקופה התפרנסו לא מעט ימאים באיזורי החוף הדרומיים של ארצות הברית מהברחה. בניו אורלינס, עיר ששכנה בלב איזור מיוער ומנוקד באגמים ובביצות, פעלו מבריחים רבים. האחים לאפיט הפכו לחלק מהם. לאחר חודש אחד בלבד של הברחה עלה בידיהם לרכוש ספינת תותחים ולגייס צוות של ספנים שהמשותף להם היה האיבה שנטרו לספרד. המפרשית הפליגה לים הקאריבי והחלה למלא את ייעודה.

הטרף הראשון שהזדמן לידיה היה ספינת סוחר שהניפה דגל ספרדי. הצוות של לאפיט לא ריחם על איש: ימאי הספינה האומללה נרצחו, סחורתם הוחרמה והספינה המותקפת טובעה בירי פגז בקרקעיתה. את המטען השדוד מסר לאפיט למבריחים. הללו מכרו את השלל בניו אורלינס והעבירו לידיו את הפדיון. השמועה עשתה לה כנפיים וימאים נוספים החלו לנהור אליו. עד מהרה היה ברשותו צי של ספינות שוד, שעל סיפוניהן שירתו פיראטים מפורטוגל, איטליה, צרפת, יוון, אנגליה, מכסיקו וארצות הברית. תוך שנה אחת בלבד לכדו ספינות אלה כעשרים ספינות ספרדיות. ה''טיפול'' שלו זכו אותן ספינות היה כמעט זהה: הצוותים נרצחו, המטען נשדד והספינות עצמן טובעו במעמקי הים.

לאפיט פעל בנסיבות פוליטיות הפכפכות שבהן היה עליו להתחשב. בראשית המאה התשע-עשרה הכריזו המושבות הספרדיות בדרום אמריקה על מרד בספרד ופתחו במלחמה להשגת עצמאות לאומית. חלק מארגוני המורדים פנו אל שודדי הים וביקשו מהם לתקוף את ספינות הקרב והסוחר של הספרדים. בתמורה, העניקו המורדים לפיראטים בסיסים בערי נמל שהיו בשליטתם.
ז'אן לאפיט היה אחד המסייעים העיקריים למורדים. בעזרתם, טובעו ספינות ספרדיות רבות המימי הים הקאריבי. המורדים העריצו אותו על יכולותיו וראו בו בעל ברית פוליטי.

לאפיט, מצידו, נהנה מהאוצרות הרבים שזרמו לכיסיו. ברם, זמן מה לאחר מכן החלו ספינות סוחר אמריקניות להיעלם בזו אחר זו בחלק זה של העולם. האמריקנים קיבלו ידיעות מודיעיניות שהבהירו כי ידו של לאפיט בדבר. לאפיט ספג אזהרה שעליו לחדול ממעשים אלה, אך הגיב בהכחשה גורפת. הוא אמר כי מלחמתו האישית היא בספרד ובה בלבד.

שודדי הים מצאו לעצמם מקלט באי בשם גראנד טֶר (Grand Terre), מול מפרץ באראטאריה, כמה עשרות מילין דרומית לניו אורלינס. לאפיט הקים שם את ביתו. היה זה ארמון שהשקיף ל הים וחלונותיו סורגו בברזל. האי, שהוא היה שליטו הבלעדי, שיגשג. ב-‏1812, לאחר שפרצה מלחמה בין אנגליה לארצות הברית, הזהיר את אנשיו שלא לסטות מהקו שלפיו עליהם לתקוף ספינות ספרדיות בלבד.

בין לבין, הפך לאפיט גם לסוחר עבדים. הרקע לכך היה פוליטי בעיקרו. בראשית המאה התשע-עשרה התמנה ויליאם קלייבורן כמושל לואיזיאנה, טריטוריה אדירת ממדים שנרכשה מידי צרפת. קלייבורן ישב בניו אורלינס. אחד הצווים הראשונים שהוציא הורה להפסיק את הסחר בעבדים בגבולות לואיזיאנה.בעלי האחוזות, שהעבדים היו חיונים לקיום מטעיהם, התמרמו - אך ללא הועיל. לאפיט, לעומת זאת, החליט למלא את החלל שנוצר והחל לעסוק בהברחת עבדים. ספינותיו לכדו ספינות עבדים שהיו בדרכן מאפריקה למושבות הבריטיות בים הקאריבי. את השלל החי הבריח ללואיזיאנה. המושל העביר אליו מסרים ש''יעצו'' לו לחדול מעיסוקים אלה. לאפיט מיאן לציית. קלייבורן, רותח, החליט להיפרע ממנו. הוא הקים כוח, שמנה 45 איש, כדי ללכוד את הפיראט הנועז. בראש הכוח הועמד אדם בשם אנדרו הולמס.

לאפיט לא האמין שכוח קטן כל כך יהיה מסוגל להצר את צעדיו. כוחותיו שלו - ימאים, מבריחים ודייגים, בעיקר- מנו מאות אנשים. אפילו מעצרם הזמני של כמה דייגים שנחשדו כמבריחים שעבדו בשירותו (מה שהיה נכון) לא שיכנע אותו בכך. אבל יומיים בלבד לאחר מכן, כשהעבירו לאפיט וכמה מאנשיו בסירה סחורה מוברחת - קינמון, חולצות ואריגים - למסתור ביער סמוך, הם נקלעו לצרה צרורה. הסירה הגיעה אל החוף, אחד המבריחים קפץ וקשר אותה למוט והמבריחים החלו לצעוד לכיוון היער. כל אחד מהם נשא על גבו מטען של חורה מוברחת. הראשון בחבורה החזיק בידיו עששית, כדי להאיר בפני חבריו את הדרך הטובענית והקשה העוברת בין עצי היער.

''בשם החוק - עצרו !'', רעם לפתע קול מתוך היער. עשרת המבריחים השליכו את המטען מעליהם וניסו להתפזר מכל עבר. זה לא עזר להם. ארבעים וחמישה הבחורים של אנדרו הולמס צצו מכל צד ועבר. המארב היה מושלם. חילופי ירי קצרים שהביאו למותו של אחד המבריחים סיימו את התקרית הקצרה הזו והחבורה, כולל ז'אן לאפיט עצמו, הושלכה לכלא של ניו אורלינס. ז'אן ופייר הואשמו בהברחה ושוחררו בערבות בגובה 12 אלף דולר. כשנפתח משפטו הוא לא הופיע בבית הדין - והוכרז עבריין נמלט.

לאחר בריחתו מניו אורלינס, ביסס ז'אן את מעמדו של גראנד טר. בחורף 1813, שעה שארצות הברית לחמה על קיומה, שיגשגה המדינה הזעירה של לאפיט. אנשיו השתכרו כחמש מאות דולר בחודש - הון עתק במושגי הימים ההם. שכר הקצינים היה פי שלוש מזה. חלקו של לאפיט היה, כמובן, גדול משל האחרים. הוא לא נהג להשתתף בהילולות הפרועות שנערכו באי לאחר כל שוד ימי מוצלח, אך מאידך גם לא עשה מאמץ מיוחד למנוע אותן. לעתים מזומנות נטל חלק בעצמו בפשיטות על ספינות ספרדיות. הוא לא נרתע מתקיפת כלי שייט שהיו גדולים מאלה שלו. חוצפתו ותושייתו עשו לעצמם שם בכל חופי הסביבה. במרץ 1813 הוכרז על גיוס בניו אורלינס למלחמת חורמה בפיראטים. ביוני אותה שנה שלחו האנגלים צי מלחמה נגד גראנד טר, לאחר ששודדי האי פגעו בספינותיהם. הצי חוסל כמעט לחלוטין.

זמן מה לאחר מכן הביא אנדרו הולמס מידע לפיו היה לאפיט אחראי לשוד ספינה בשם ''אינדפנדנס'', שקברניטה היה הניצול היחיד מטבח שערכו בה שודדי ים. קלייבורן הורה לעצור את לאפיט, אך הלה נעלם כאילו בלעה אותו האדמה. קלייבורן ניסה להגדיל את סיכוי האיתור באמצעות פירסום מודעות בהן הכריז על פרס בסכום של חמש מאות דולר לכל מי שימסור ידיעה שתיבא למעצרו של מנהיג השודדים. דעת הקהל הייתה ממילא נגד לאפיט, ורבים מתושבי ניו אורלינס התגודדו סביב המודעות. בלילה יצאו ליערות עשרות שוטרים וחיילים לערוך אחריו חיפוש. בבוקר חזרו המחפשים, מתוסכלים, בידיים ריקות. כשהגיעו העירה ראו שוב אזרחים מתגודדים ליד כרוזים. אלא שהפעם היו אלה כרוזים אחרים. ''חמישה עשר אלף דולר יינתנו לאדם שיחטוף את המושל קלייבורן ויביאו אלי אסור בחבלים'', אמרו הכרוזים, שעליהם התנוסס בגאון שמו של החותם ומציע הפרס, ז'אן לאפיט. באשמורת האחרונה של הלילה נכנסו נאמניו של לאפיט העירה ותלו את כרוזיהם על אלה שניתלו שעות אחדות קודם לכן. המשטרה לא הבחינה בהם, לא בבואם ולא בצאתם.

קלייבורן, מושפל, היה זקוק בדחיפות להישג שיאפשר לו לשקם את מעמדו כמושל בעל סמכות. בינואר 1814 שלח כוח צבאי לסכל מכירת עבדים שערך לאפיט באיזורי הביצות. הכוח נהדף ואחד החיילים נהרג. קליבורן כינס את פרנסי העיר, קיבל מהם רשות לנקוט צעדים מחמירים נגד האחים לאפיט, בחר חבר מושבעים ושלח חיילים ללכוד את פייר לאפיט, שהיה אותה שעה בעיר. פייר נאסר, והשופט סירב לשחררו בערבות.

באותו לילה ביקר אלמוני בביתו של התובע הכללי, שוחח עימו והוביל אותו, כשעיניו קשורות, למקום מיפגש בו חיכה לו לאפיט בכבודו ובעצמו. השניים שוחחו שעה תמימה. למחרת נדהמו תושבי ניו אורלינס לגלות שהתובע הכללי שלהם התפטר ממשרתו והסכים לשמש כפרקליטו של פייר לאפיט. לאפיט שילם לו כעשרים אלף דולר. ולא זו בלבד, אלא שלאפיט אף שיכנע את התובע לשעבר לבוא לבקר בארמונו שבגראנד טר והלה שב משם כשהוא מצהיר ש''בושה לקרוא 'שודד ים' לאציל נעים ההליכות ביותר במדינה''. ברם, למרות מאמציו של הסניגור החדש, נותר פייר בכלא כל אותו קיץ.

בחודש ספטמבר נשמעו רעמי תותחים ליד גראנד טר. לאפיט, שיצא אל מרפסת ארמונו, הבחין בספינת מלחמה בריטית. הוא רץ אל החוץ ויצא בסירת משוטים לקראת הספינה. אחד הקצינים הודיע לו כי הוא מחםש אחר ז'אן לאפיט. לאפיט הציג את עצמו, ביקש מהקצינים הבריטיים לרדת עימו אל החוף ואירח אותם בארמונו. לאחר מכן הציעו לו הבריטים סכומי כסף גדולים תמורת שיתוף פעולה עימם במלחמה נגד ארצות הברית. לאפיט ביקש ארכה של שבועיים כדי לשקול את הצעה, והבריטים הסכימו.

לאפיט החליט שעליו לסייע בכל זאת לאמריקנים.הוא כתב מכתב לקלייבורן בו סיפר על רצונו לשרת את ארצות הברית כמיטב יכולתו. המושל אף לא טרח לזכות את השליח, שהביא אליו את האיגרת, בתשובה.במקום זאת, שיגר כוח גדול לפשיטה על גראנד טר. כשראה לאפיט את השייטת האמריקנית מתקרבת אל ממלכתו הזעירה, הוא החליט להימנע ממתן פקודה לירי. הוא אף הזהיר את אנשיו כי מי שיירה בספינות האמריקניות יומת מייד. האי נפל בידי האמריקנים בלא שנורתה אף ירייה אחת. לידי הכובשים נפל שלל בשווי חצי מיליון דולר. רוב השודדים נפלו בשבי. ז'אן ופייר נימנו על הבודדים שהצליחו להימלט, ועלה בידם לחזור בסתר למקום מחבוא בסביבת ניו אורלינס.

בדצמבר 1814 הגיע לניו אורלינס גנרל אנדרו ג'קסון, במטרה לארגן את מערך ההגנה על העיר. הוא הגיע מייד למסקנה כי העיר אינה מוכנה למצור ולקרב. היה לו צורך מיידי בתגבורת ובתחמושת, אך מברק מהמטה הכללי בישר לו כי התחמושת והאספקה נחוצים יותר בחזית הקנדית דווקא. לרשות ג'קסון עמדו 2500 חיילים - צבא זעיר לעומת הכוח של 12 אלף חיילים שעמד לרשות הבריטים. בצר לו, קיבל את עצת נכבדי העיר להעניק חנינה לז'אן לאפיט בתנאי שזה ימסור את ספינותיו, אנשיו ונשקו לידי הצבא המגן על העיר. ג'קסון לא אהב את הרעיון של שיתוף פורעי חוק בעניין בעל חשיבות לאומית גורלית כל כך, אבל לא נותרו לו ברירות רבות. ג'קסון הסכים להיפגש עם לאפיט במקום סתר בביצות ופגישה זו הפכה לאחד המיתוסים הקשורים בשמם של הפיראט והנשיא-לעתיד.

בין היתר, מסופר כי לאפיט סיפר לגנרל על ההצעה שהעביר לקלייבורן זמן מה קודם לכן לשתף פעולה עם הצבא האמריקני במלחמה והזכיר כי קלייבורן בחר להתעלם ממנה. הוא הודיע לג'קסון שבמקום סתר בביצות הוא מחזיק מאגר של 7500 אבני אש, הדרושות כל כך לרוביהם השחוקים של החיילים האמריקניים. לאפיט אמר כי אינו מבקש שכר עבורן, לבד משחרור אנשיו מהשבי ומתן האפשרות לעמוד בראשם במהלך הקרבות נגד האנגלים. הוא אף הודיע לו כי בין אנשיו מצויים גם חיילים לשעבר בצבא נפוליאון. ג'קסון, זועף, הגיב שלאפיט חושש כי הבריטים יהרגוהו. לאפיט חייך. ''אתה טועה'', אמר לג'קסון, ''אני חושש לחיות תחת דגל בריטי''. תשובה אחרונה זו קנתה את ליבו של ג'קסון והוא הסכים לתנאיו של השודד.

שלושה שבועות מאוחר יותר הגיע הצבא הבריטי, בראשות הגנרל סר אדוארד פאקנהם, לאזור ניו אורלינס. ג'קסון הציב את חייליו בצ'אלמט, מרחק כשמונה קילומטרים מן העיר. הוא לא חשש מהתקפה מן העורף, מכיוון הביצות, משום שלבריטים לא היו מורי דרך. ואולם, הכוח הבריטי מנה 14 אלף איש, ואילו צבאו של ג'קסון - שלושת אלפים בלבד. ג'קסון הורה לאנשיו לבנות ביצורים במקום. הוא לא חשש מהתקפה מן העורף, מכיוון הביצות, משום שלבריטים לא היו מורי דרך שיוכלו להדריכם באיזור כה קשה לתנועה. ב-‏1 בינואר הגיע כוח בריטי ראשון לקירבת המגינים, אבל חילופי הירי הארטילרי בין הצדדים לא הביאו לשום שינוי במערך הכוחות, והאמריקנים הוסיפו להחזיק בעמדותיהם. פאקנהם העדיף שלא לתקוף מייד אלא להמתין להגעת עיקר הכוח שלו - כעשרת אלפים חיילים - אל הקווים הקדמיים. רק ב-‏8 בינואר תקפו הבריטים את העמדות האמריקניות בכל עוז. שלוש התקפות נערכו באותו יום. ג'קסון דהר על סוסו לאורך הקווים וראה בגאווה כיצד לוחמים כוחותיו, כולל הפיראטים של לאפיט, בעוז ובחירוף נפש.

שוב ושוב הסתערו הבריטים קדימה, ובכל פעם נהדפן על ידי הירי המדויק של המגינים. במתקפה השלישית נפצע פאקנהם עצמו פצעי מוות. עם תום היום שטוף הדם היו התוצאות ברורות: 2,036 חיילים בריטיים נפלו חלל; האמריקנים איבדו 71 לוחמים בלבד.

מה שאיש מהלוחמים לא ידע באותו זמן הוא שהמערכה על ניו אורלינס הייתה מיותרת, בעצם, לחלוטין. ב-‏24 בדצמבר 1814, שבועיים לפני הקרב, חתמו נציגי בריטניה וארצות הברית על הסכם שלום בגנט שבבלגיה. אפס, הידיעה על כך טרם הגיעה לניו אורלינס. ממילא סברו האמריקנים שאילו היו הבריטים כובשים את ניו אורלינס הם לא היו מסכימים לפנותה בשום מקרה - גם לא במחיר הפרת הסכם גנט.

לאפיט היה עתה גיבור של לואיזיאנה. במסיבת הניצחון היה הוא והגנרל ג'קסון אורחי הכבוד. זמן קצר לאחר מכן קיימו האמריקנים את חלקם בהסכם שעשו עם לאפיט: הנשיא מדיסון הכריז על חנינה לכל אנשי גראנד טר, בשל גילויי הגבורה והנאמנות שלהם למדינה. לאפיט הודה לנשיא ושב לניו אורלינס. החבורה שליוותה אותו במשך שנים החלה להתפורר. כמה מנאמניו התגייסו לצי האמריקני, ואילו אחד אחר החליט להיות פיראט עצמאי. ז'אן עצמו פנה למחוז גאלבסטון והחל בהקמת אימפרית פיראטים חדשה, לה קרא קאמפיצ'י. ב-‏1818 היה שוב עשיר מופלג, אבל אז פגעה סופה עזה בקאמפיצ'י והרסה אותה. הוא לא ויתר ובנה את ממלכתו בשלישית. אלף פיראטים שירתו תחת דגלו של האיש שהעדיף את חיי השודד על פני הכבוד השמור לגיבור לאומי. אנשיו נעשו מרדניים יותר ויותר והחלו לתקוף ספינות אמריקניות.

ב-‏1821 נכנסה אוניית מלחמה לנמל גאלבסטון ומפקדה דרש להיפגש עם לאפיט. הוא הודיע לו כי חרף השירות שעשו בעבר לדגל האמריקני, תמה סבלנותו של המימשל האמריקני כלפי תעלוליו, וכן שבשל הפגיעות הרבות של לאפיט ואנשיו בספינות אמריקניות, הוטל עליו לעקרו משם. ''בוודאי תמלא משאלה אחרונה שלי'', השיב לאפיט בחיוך לאה, ''הנח לי להרוס סמו ידי את הממלכה שהקמתי. אינני רוצה לראות זרים הורסים אותה. הלילה אעלה אותה באש, אפליג מכאן - ולא תראו אותי עוד לעולם''. כששאל אותו הקצין אם יוכל לסמוך על דברתו כאמריקני שלא ירמה אותו, ענה לאפיט במרירות: ''תוכל לסמוך על דברתי - כשודד ים !''.

באותו לילה אכלו הלהבות את ממלכתו השלישית של ז'אן לאפיט. עשרים שנה לאחר שהחל את הקריירה שלו כמבריח, כשודד וכסוחר עבדים, הוא הפליג מחופי אמריקה. נאמן לדברתו, הוא לא נראה עוד לעולם.

מה קרה ללאפיט? להיכן נעלם? כיצד בילה את שנותיו האחרונות? המקורות הזמינים ברשת אינם נותנים על כך תשובה חד-משמעית. לפי מקור אחד, עבר לחופי יוקטן שבמכסיקו, המשיך לעסוק שם בפעילות פיראטית והלך לעולמו לאחר מחלה קשה, כנראה ב-‏1825. מקור אחר מקבץ יחד כמה גירסאות. לפי אחת מהן, חי זמן מה בצ'ארלסטון שבדרום קרוליינה. גירסה אחרת אומרת שנלחם שכם אחד עם המורדים במושבות הספרדיות בדרום אמריקה, שהתקוממו נגד ספרד בהנהגת סימון בוליבר. גירסה שלישית ממקמת אותו באחרית ימיו בסאנטו דומינגו, ומציינת שמת ממחלה ב-‏1827. רביעית מדברת על 1821. חמישית - על 1826. בקיצור, אין הסכמה לגבי התאריך המדויק ואף לא לגבי המקום בו מת (אם כי רוב הגירסאות מדברות על אחת ממדינות אמריקה המרכזית). קברו, מכל מקום, לא נמצא מעולם.

[פרסם תגובה חדשה]   [קישור ישיר למאמר זה]   [קפל תגובות]   [פרוס תגובות]            

 
מאמר מרתק   חואן רודריגו   יום ג', 09/11/2004 שעה 21:58   [הצג]
מדהים!!   גיא   שבת, 15/01/2005 שעה 17:52   [הצג]
ועוד ספיח קטן   בר שושני   יום ב', 17/10/2005 שעה 17:51   [הצג]   [3 תגובות]
קראתי שהיה יהודי   בן אברהם   יום ב', 11/02/2008 שעה 5:12   [הצג]
(ללא כותרת)   eyalamrani@gmail.com   יום ב', 27/10/2008 שעה 14:52   [הצג]
[פרסם תגובה חדשה]   [קישור ישיר למאמר זה]  

מאמר אורח | צור קשר | על האתר | חזור לעמוד הראשי | קישורים | תנאי שימוש | אקסטרה | תיק העיתונות של אפלטון
RSS | כל הדיונים המתמשכים | ספר אורחים | עזרה טכנית | לוח ימי ההולדת של הבלוגוספירה | מקלדת וירטואלית | ארכיון | חפש באתר
האתר עוצב ע״י עופר ליכטמן
כל הזכויות שמורות לאורי קציר ©