להחליף את הפרצופים
יום ה', 17/12/2009 שעה 22:54
בנק ישראל הודיע השבוע על החלפה מדורגת של שטרות הכסף המקובלים כאן בשטרות חדשים. הנשיאים וראשי הממשלה (וגם סופר אחד) המככבים על גבי השטרות הנוכחיים יומרו בנשיאים בחוזה המדינה ובשלושה ראשי ממשלה אחרים. אצל שתיים מהדמויות החדשות הללו מדובר כבר בסיבוב שני על גבי השטרות. בעצם, כשחושבים על זה, אנחנו כמעט לא מכירים מציאות אחרת. מאז ומתמיד כיכבו אנשי ציבור כאלה ואחרים על גבי אמצעי התשלום הללו. אז נכון, לא תמיד היו אלה ראשי המדינה. היו שם גם נדבנים עשירים כרוטשילד ומונטיפיורי, אבל באופן כללי כבר עשרות שנים שהשטרות הללו אינם שמים את הדגש על האלמנטים האחרים במדינה. אין שם אתרים ארכיאולוגיים היוצרים גשר תודעתי אל העבר. אין שם צמחים המאפיינים את הארץ. אין שם בעלי חיים שנכחדו או שפעילים כאן כיום. בקיצור, דומה כי הגיעה העת לחשוב על כך מחדש.












עוד מאותו הדבר. בן גוריון, בוגר שטר קודם של חמישים שקל, יונצח על גבי שטר חדש (מקור תמונה 1).

בנק ישראל הודיע לאחרונה על יוזמה חדשה להחלפת שטרות הכסף המצויים במחזור. במסגרת המבצע הזה יוחלפו השטרות הקיימים בחדשים, מה שאומר שגם הדמויות המודפסות עליהם ישתנו. האישים שייצאו מהשטרות הם משה שרת (20 שקלים), ש''י עגנון (50 שקלים), יצחק בן צבי (100 שקלים) וזלמן שז''ר (200 שקלים). במקומם יודפסו שטרות עם דיוקניהם של בנימין זאב הרצל, דוד בן גוריון, מנחם בגין ויצחק רבין. השטרות החדשים ייכנסו למחזור החל משנת 2012.

אין בליבי דבר נגד הוועדה שישבה בבנק ישראל וקבעה אילו דמויות יזכו להנצחה המיוחדת הזו. אחרי הכול, מדובר ללא ספק בארבע דמויות ראויות: חוזה המדינה, ראש הממשלה הראשון וחותמי הסכמי השלום עם מצרים וירדן. ללא ספק, חבורה מכובדת. ובכל זאת, יש כאן איזושהי תחושה של דז'ה וו. אחרי הכול, מאז ילדותי הרחוקה אני שב וצופה בתחלופה הפוליטית על אמצעי התשלום שלנו. ראשי ממשלה ונשיאים שהולכים לעולמם מקבלים את ההנצחה הזו באופן כמעט אוטומטי. אם אני זוכר נכון, אצל הרצל ובן גוריון מדובר כבר בסיבוב שני. וחוץ מהם היו שם גם חיים וייצמן, גולדה מאיר, לוי אשכול ואחרים, שלא לדבר על יצחק בן צבי, משה שרת ושאר האישים המככבים שם כיום. בעבר אמנם הוטבעו על השטרות גם דמויותיהם של אישים קדם-מדינתיים דוגמת משה מונטיפיורי, הברון אדמונד דה-רוטשילד, הנרייטה סולד והרמב''ם, אבל דומה כי כיום הולכת ומתחזקת המגמה של הנצחת ראשי ממשלה ונשיאים דווקא. סביר להניח שבעוד שני עשורים יוטבעו על השטרות גם דמויותיהם של יצחק שמיר, אריאל שרון, עזר וייצמן ושמעון פרס.

אז זהו, שכל זה כבר נראה ונשמע די משעמם. הממלכתיות חוגגת. אין שום זכר למהויות אחרות של הקיום הישראלי. גיבורי תרבות שיש קונסנזוס על איכותם אינם מופיעים על השטרות הללו. מלבד ש''י עגנון, סופר נפלא, דתי שזכה גם להערכה חילונית גדולה וקטף את פרס נובל לספרות ב-‏1966, אין עוד אנשי תרבות על השטרות הללו. לא ס. יזהר, לא משה שמיר, לא יהודה עמיחי, לא נתן יונתן. שלא לדבר על יוצרים בדרגתם של נתן אלתרמן, לאה גולדברג, שאול טשרניחובסקי ואברהם שלונסקי. פעם הייתה דמותו של חיים נחמן ביאליק על גבי אחד השטרות, אבל מאז חלפו שנים רבות. כשיושלך גם עלה התאנה העגנוני אל תהומות הנשייה לא יישאר כלום.

לפני כמה חודשים קראתי באתר האספנים ''קולקט'' את מאמרו של פנחס בר-זאב ''השטר הכחול והנסיך הקטן''. מאמר זה מביא את סיפורו של שטר בערך של חמישים פראנק שהודפס על ידי הבנק המרכזי של צרפת והנציח את דמותו של הטיס והסופר אנטואן דה סנט-אכזיפרי. בר-זאב מיקד את המאמר המעניין שלו במסר נסתר שהחביאו מעצבי השטר בין הפרטים המיוצרים בו, אבל אותי תפסה העובדה הפשוטה ששום יוצר של קלאסיקה ישראלית משמעותית (שוב, למעט ש''י עגנון) לא זכה לכבוד דומה.

שלא לדבר על השטר היפהפה שיצא באיי קוק. באיים פאסיפיים אלה, השוכנים לא הרחק מניו זילנד, החליטו להעניק את הכבוד לסרט ''לרכב על הלוויתן''. ''הרוכב על הלוויתן'' הוא כינויו של המנהיג הקדמון, שהגיע לכפר מאורי לחופי ניו זילנד על גבו של לוויתן במטרה להנהיג את תושביו. במאוקה שבאיי קוק מראים את קברה של קיאה, אשתו של פאיקיה, האיש שהגיע לאיים על גב הלוויתן. המדינה הזעירה החליטה, איפוא, להבהיר לכל אזרחיה ואורחיה עד כמה המסורת הזו חשובה לה.

שטר הרוכבת על הלוויתן של איי קוק. דוגמה להנצחת מורשת לא-אישית על גבי הילך תשלום נפוץ (מקור תמונה 2).

שטרות כסף הם אמצעי שבעזרתו ניתן לחרוט בזיכרון הקולקטיבי פיסות מידע היסטוריות ותרבותיות ממדרגה ראשונה. אם אתם רוצים, הם חלק ממערכת העברת מסרים ברמה החינוכית. לא בטוח שכל מי שמציץ בשטר של מאה שקלים מבין בדיוק מי היה יצחק בן צבי או מה הייתה תרומתו הייחודית לחברה הישראלית, אבל ברור שכך קל יותר למשתמשי השטר הזה לא הכיר את דמותו, או לפחות את צורתה החיצונית. השאלה אם ניתן להעביר בעזרת שטר כזה גם ערכים נוספים – למשל, מידע על יצירתו של האיש המונצח – היא שאלה שיש בצידה תשובה ברורה.

מצד שני, אני בכלל לא בטוח ששטרות חייבים להנציח אישיות כלשהי. אולי כדאי בכלל שישובו להנציח אתרים ונופים מארץ ישראל. דומני שאם יטביעו, למשל, תמונות מגלריית הנופים הנאה של עמק יזרעאל יהיה לכך ערך רב: בעוד מספר שנים יוכלו בני הדור הנוכחי ואלה שיבואו אחריהם לראות שם את כיצד נראו השדות הירוקים והכרמים הגאים שהשתרעו סמוך למעיינות ולנחלים המפלחים את העמק לפני שנבנה במקומם שדה התעופה הבינלאומי החדש של חיפה וסביבותיה. אפשר גם לחשוב על תמונה נאה של בקעת תמנע, זו שמתהדרת כיום בתצורות סלעיות מרהיבות נוסח עמודי שלמה ופטריות האבן ובעתיד עלולה ללבוש דמות של כפר נופש המוני שמכניס הרבה מאוד כסף ליזמיו אבל פוצע באופן קשה את הסביבה הטבעית והנקייה הזו.

ואולי כדאי שהשטרות יהיו ''סתם'' חינוכיים. פעם, לפני שהתחלנו לזלזל בעברנו, הייתה כל המדינה להוטה אחר ממצאים ארכיאולוגיים. מעבר לרצון לזהות את מאורעות העבר עם אתרי ההווה, הייתה גלומה בכך גם ציפייה רחבה לקבל עוד אישוש ועוד אישור לכך שלארץ ישראל הייתה היסטוריה הרבה לפני שאומות העולם החליטו שליהודים מגיע להקים בה מדינה. היום, כאשר בני תשחורת משוכנעים שהתיבה ''אתר תיירות'' משמעותה מלון עם חבילת הכל-כלול בטורקיה, דומה כי יש ערך כלשהו בהטבעה של פסיפס לוד, למשל, על גבי שטר כלשהו. רצפת הפסיפס בת אלף ושבע מאות השנים, מהמפוארות ומהגדולות שנראו בישראל, התגלתה ב-‏1996 ומורכבת משטיחים צבעוניים שמתוארים בהם בפירוט יונקים, ציפורים, דגים, מיני צמחים וכלי השיט והמסחר הימי שהיו בשימוש באותה תקופה. אפשר גם לחשוב על התיאטרון העתיק בציפורי, עתיקות בית שאן והעיר הנבטית בעבדת. לא חסרים מקומות יפים בארץ, לרבות אלה המזכירים לנו שבהיסטוריה שלה שזורים לא מעט עמים, רבים מהם לא-יהודים בעליל.

ואפשר גם לחשוב במונחים זואולוגיים. אם אינני טועה, היו במדינת ישראל פעם כמה בעלי חיים ששוב אינם עימנו. זו ההזדמנות להזכיר לנו שפעם היו כאן הפרס, העזניה, התנין, הדוב החום הסורי ואייל הכרמל. מינים אחרים של בעלי חיים נכחדו בזה אחר זה כשצומצמו שטחי המחייה של הנמר המדברי (שכמה פרטים בודדים שלו עדיין מנסים לשרוד) וכשיובש אגם החולה בשנות החמישים. בעצם, אלה רק דוגמאות בודדות. אבל בעלי החיים הללו איכלסו את הארץ הרבה לפני שהאדם החליט לשים להם קץ ולצוד אותם לשם התענוג שבדבר. זוהי הזדמנות לא רעה להזכיר לנו את כל זה. לחילופין, תמיד אפשר להטביע על השטר אתדיוקנם של אורגניזמים שעדיין עימנו. אם אינני טועה, עדיין מסתובבים כאן כמה נשרים, עיטים ניציים, חוברות וצבים רכים. בכרמל עשה החייבר עבודה נאה בשימור היחמורים ובערבה גודלו בהצלחה ראמים ופראים (חמורי בר). כל אלה היו כאן פעם והוחזרו לכאן כגרעיני רבייה. אולי כדאי שנוכל לראותם לא רק בתוך שמורות מגודרות אלא גם כשה נוכחים בחיינו היומיומיים. אולי יעורר הדבר איכשהו את מצפונם האקולוגי של אלה המשתמשים בשטרות הללו.

רעיון לשטר חדש: פסיפס עתיק ויפהפה שהתגלה בלוד. לחילופין, אפשר גם ליטול רעיונות מעולם הטבע או מאתרים אחרים (מקור תמונה 3).

לפני אי-אלו חודשים נערך מישאל אינטרנטי לצורך בחירת הציפור הלאומית של מדינת ישראל. את הרעיון הנחמד הזה שאלו יוזמי המישאל מחו''ל. מדינות רבות כבר בחרו להן ציפורים כאלה. ביניהן אפשר להזכיר את העגור אפור הכתר מאוגנדה, את האמו מאוסטרליה, את הפלמיגנו המצוי של איי הבהאמה, את הבז הנודד של אנגולה, את אדום החזה של אנגליה, את מגלן השי של טרינידד, את קונדור האנדים של צ'ילה – וכמובן את העיטם לבן הראש של ארצות הברית. במאוריציוס, אגב, בחרו כציפור הלאומית את הדודו האפור, עוף שהוכחד כליל על ידי המתיישבים ההולנדיים ב-‏1681. הנה דוגמה טובה לשימור הזיכרון הלאומי באמצעות הנצחתו על גבי סמל רשמי.

אגב, במישאל הישראלי גברה הדוכיפת על כמה מתחרים ראויים בהחלט ובהם הבז האדום, הנשר המקראי, הבולבול, הסיקסק, החוחית, התנשמת הלבנה והשלדג לבן החזה. ציפור לאומית זה דבר נחמד, אבל דומני שלא רבים יודעים יותר על הציפור המעניינת הזו אחרי המישאל מאשר לפניו. מאשר ובכן, האם אין זה ראוי שבמקום להפוך את המישאל הזה ללא יותר מאשר אירוע אינטרנטי נשכח ננציח את תוצאתו הברורה באמצעות הטבעת דמותה של הדוכיפת על גבי כספנו?

וגם את הבוטניקה אסור לשכוח. ברחבי הארץ פזורים צבעוני ההרים, הדרדר הכחול, דם המכבים, הכלנית, הרקפת, אחירותם החורש ואירוס הארגמן. כל אחד מהם נאה מקודמו ויכול לככב על גבי שטר. נאים לא פחות מהם העצים. אמנם טרם בחרנו לנו גם עץ לאומי, אבל דומה שלרשותנו עומד מבחר לא מבוטל מאלה. הקטלב בעל הגזע האדמדם, האלון המצוי וזוגתו הכמעט-קבועה האלה, השיזף המצוי, השיטה המלבינה וגם עצי הפרי למיניהם – החרוב, התאנה, השקד, התפוז, הרימון והזית. חלק מאלה נמנים על שבעת המינים. אחרים הפכו לסמל הישראליות החדשה. אחדים נושאים בקרבם משמעות סימבולית. הזית, למשל, מסמל גם חתירה לשלום (האם לא על כך דיבר בן גוריון בהכרזת העצמאות?) ומקובל כמאפיין ארצישראלי הן על יהודים והן על ערבים. ובכן, במה נגרע כבודם של אלה לעומת הפוליטיקאים הקבועים הנוחתים על השטרות מדי עשור או שניים?









כך שיש מספיק סימבולים מרתקים בארץ ישראל כדי למלא לא מעט שטרות. דיוקנאות של פוליטיקאים ודומיהם אנחנו רואים ממילא במשך רוב ימות השנה בטלוויזיה, באינטרנט ובעיתונים. אנו מאזינים ללהגם בתחנות הרדיו, נאלצים להתמודד עם הגיגיהם ולצפות במאבקיהם ובאופן כללי סובלים מהם לא מעט. כך שגם אם הם אנשי שם, גדולי אומה ושועי עולם אולי כדאי לתת להם קצת הפסקה מהשטרות הללו.











[פרסם תגובה חדשה]   [קישור ישיר למאמר זה]   [קפל תגובות]   [פרוס תגובות]            

 
ומה עם פרס? [חדש]
אבי   יום ה', 17/12/2009 שעה 23:03 אתר אישי
חיפשו תירוץ לתת לרבין.
בעוד חמש שנים בטח יהיה שטר גם לפרס.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

ומה עם פרס? [חדש]
אורי קציר   יום ה', 17/12/2009 שעה 23:20
בתגובה לאבי
אתר אישי
אבי, בחייך. בשביל מה זה טוב, ההערה הזאת. הרי אתה יודע ממש כמוני שדבריך אינם נכונים. אתה סתם מניח לטינה שלך כלפי רבין להעיב על שיקולים הגיוניים. רבין הוא מנהיג לגיטימי, ממש כבגין וז'בוטינסקי או כבן גוריון וגולדה. לא מחפשים תירוצים ולא נעליים. כשבעוד אי אלו שנים יהיו גם דמויותיהם של שמיר ונתניהו על השטרות, גם אז תגיד שחיפשו תירוצים?

לצורך הפוסט הזה, עזוב בבקשה את הפוליטיקה. אם אתה רוצה להתייחס לנושא העקרוני אתה מוזמן לעשות כן. אבל בבקשה אל תיקח את זה לכיוון של מנהיג לגיטימי או לא. אני, לצורך העניין, חושב שמנחם בגין היה מנהיג גרוע שדרדר אותנו למלחמה שההגיון שלה נגמר אחרי שבוע ולאינפלציה מטורפת וחסרת הצדקה. זו דעתי, אבל אינני מניח לה להשתלט על העניין ולגיטימי בעיני לחלוטין שדמותו תופיע על גבי שטר כסף. כן, גם אם אני חושב שאפשר לעשות בחירות טובות יותר (לא כאלה שקשורות בהכרח לאישים פוליטיים, כפי שכתבתי).
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

ומה עם פרס? [חדש]
אבי   יום ה', 17/12/2009 שעה 23:27
בתגובה לאורי קציר
אתר אישי
באמת שכחתי את גולדה :)
אולי באמת כדאי לעבור לשבעת המינים, או לשבעה מדענים או משהו מעין זה.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

אין חדש תחת השמש הישראלית [חדש]
דוד קסירר   יום ו', 18/12/2009 שעה 1:32
זאת כמובן דוגמה נוספת לפולחן האישיות הנהוג במקומתינו. זה כמובן בא לידי ביטוי בכל פעם ששר נכנס למשרד חדש, מבטל את החלטות קודמו ומבצע ''רפורמות'', בכל פעם שמתחלף רמטכ''ל או מפכ''ל (הינה החדש ''ממתג'' את המשטרה מחדש בניידות חדשות ומדים חדשים - לשם מה? אני לא יודע) ועוד ועוד דוגמאות לא חסרות. נראה שמדינת ישראל היא כר המשחקים של אנשים שחפצים להנציח את עצמם ולו לשעה קלה ולא חשוב מה המשמעות עובר האזרחים - הרי כולנו סתם סוג ב'.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

אין חדש תחת השמש הישראלית [חדש]
אורי קציר   יום ו', 18/12/2009 שעה 9:36
בתגובה לדוד קסירר
אתר אישי
אני לא בטוח שלכל הנצחה של אישיות צריך לקרוא פולחן. מקובל עלי לגמרי שזו דרך הנצחה סבירה. יריב בן אליעזר אמר השבוע בהתייחס להנצחת סבו שכיום אנשים אינם מבינים בדיוק את מהות הציונות ואינם זוכרים את מנהיגיה ומשום כך מדובר בצעד ראוי. אז נכון שכנכדו של בן גוריון הוא בעל עניין אישי בכל זה, אבל אני מוצא עצמי מסכים לדבריו.

פולחן אישיות, לשיטתי, הוא מקום שבו כל העשייה משועבדת להמצחתו של אדם בודד (או אחדים). כשעל השטרות הצפון-קוריאניים מופיע רק דיוקנו של קים ג'ונג איל זה פולחן אישיות. כשאדם מחייב את כל מערכת החינוך בארצו ללמוד את ספרו שלו כמקצוע ראשי ודואג שערים, פסלים, כיכרות ואפילו חודשי השנה ייקראו על שמו ועל שם בני משפחתו בלבד, כפי שעשה הטורקמני ספרמוראט ניאזוב, זה פולחן אישיות. אני לא רואה בהחלטת בנק ישראל משהו שקשור לזה דווקא. כל שאני טוען הוא שיש פרמטרים אחרים שצריך לקחת בחשבון כשמחליטים על הנצחה על גבי שטרות כסף.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

אין חדש תחת השמש הישראלית [חדש]
דוד קסירר   יום ו', 18/12/2009 שעה 14:55
בתגובה לאורי קציר
טוב, יש מינונים שונים של פולחני אישיות. הלכת על הקיצוניים וההזויים שבהם (:
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

תחינה נואשת בעד השטר של עגנון [חדש]
דרור   יום ו', 18/12/2009 שעה 1:48
פוסט מעניין. שילוב הפסיפס של לוד באחד השטרות העתידיים נשמע רעיון נחמד.

נקודתית, ללא ספק יחסר לי מאד השטר של עגנון, ולו בשל מה שהוא לדעתי הטקסט הקסום ביותר שנכתב אי פעם על שטר:

''מתוך קטסטרופה היסטורית
שהחריב טיטוס מלך רומי
את ירושלים וגלה ישראל
מארצו נולדתי אני באחת
מארצות הגולה. אבל בכל עת
תמיד דומה הייתי עליי כמי
שנולד בירושלים. בחלום
בחזון לילה ראיתי את עצמי
עומד עם אחי הלויים בבית
המקדש כשאני שר עמהם
שירי דוד מלך ישראל.
נעימות שכאלה לא שמעה
כל אוזן מיום שחרבה עירנו
והלך עמה בגולה. חושד אני
את המלאכים הממונים על
היכל השירה שמיראתם
שאשיר בהקיץ מה ששרתי
בחלום השכיחוני ביום מה
ששרתי בלילה, שאם היו אחי
בני עמי שומעים לא היו
יכולים לעמוד בצערם מחמת
אותה הטובה שאבדה להם.
כדי לפייס אותי על שנטלו
ממני לשיר בפה נתנו לי
לעשות שירים בכתב''.

(התשכ''ז 1966)
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

תחינה נואשת בעד השטר של עגנון [חדש]
אורי קציר   יום ו', 18/12/2009 שעה 9:39
בתגובה לדרור
אתר אישי
מסכים איתך. נאום לעילא ולעילא.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

תחינה נואשת בעד השטר של עגנון [חדש]
שי   שבת, 19/12/2009 שעה 14:38
בתגובה לדרור
אחד הטקסטים הנפלאים.

האם יש עוד סיכוי לבטל את רוע הגזירה בנוגע לשטר זה?
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

הדרה של הערבים [חדש]
חנן כהן   יום ו', 18/12/2009 שעה 13:21
כל עוד שמים מנהיגים על השטרות, כמובן שלא ישימו ערבים.

ברגע שישימו דברים שאינם פנים, יש סיכוי, חס וחלילה, שהערבים שחיים כאן ירגישו יותר בבית.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

לאורי [חדש]
שרה   יום א', 20/12/2009 שעה 12:51 אתר אישי
ואני חשבתי שכתבת פוסט מקסים ובטוב טעם .
רעיון מצוין לדעתי , ציפורים או נופים או אנשי רוח על שטרות של כסף ...
אני בעד !
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

תודה אורי [חדש]
עמיחי   יום ג', 22/12/2009 שעה 12:59
אנצל את תגובתי הראשונה אי פעם באתר זה כדי להודות ולהלל את הבלוג המשובח שלך שאני נהנה לקרוא בו וללמוד ממנו...

השטר היפה מאיי קוק גרם לי לחשוב - איזה אירוע מכונן, איזה עבר משותף נרצה, כחברה, להנציח ולהנכיח על השטרות שלנו? זו בעיה.
קטסטרופות קרו לנו הרבה והנצחתן על השטרות בלתי נצרכת, מסיבות מובנות.
אירועים בעלי גוון דתי יגרמו לפולמוסים.
תמונה ייצוגית ממלחמת ששת הימים? לא טוב: פוליטיקה...
חומה ומגדל? ארכאי...
אז מה נשאר? אין לי רעיון.

אה, אולי חתני וכלת פרס נובל ? (גם נעשה קצת אקטואלי לאחרונה, וגם יאפשר להשאיר את עגנון).
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

תודה אורי [חדש]
אורי קציר   יום ג', 22/12/2009 שעה 14:22
בתגובה לעמיחי
אתר אישי
אתה רק שוכח שקיימת החלטה להנציח על גבי שטרות רק את אלה שכבר הלכו לעולמם. זה אמנם משאיר אותנו עם עגנון, אבל מחזיר אלינו את מנחם בגין, שמשפחתו כבר הודיעה שהיא מוותרת על הכבוד. זה גם מחזיר את רבין. כל הזוכים האחרים עדיין עימנו, למרבה השמחה, ולכן קצת קשה להנציחם בצורה הזו.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

תודה אורי [חדש]
יונתן כ.   יום א', 27/12/2009 שעה 2:35
בתגובה לעמיחי
ואולי תמונה של אחד מזוקן - בנימין זאב הרצל, עומד מהוהרהר על מרפסת , והוגה על אותו חלום, מדינת היהודים?
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

רעיון מצוין [חדש]
יעל   יום ו', 25/12/2009 שעה 17:44 אתר אישי
השטר של איי קוק יפהפה, וכך גם השטר שיצא בזמנו עם דמותו של הנסיך הקטן. אפשר לציין גם את השטרות והמטבעות בטנזניה, שמעוטרים בבעלי החיים המפורסמים של המדינה (פיל, קרנף וכו') ואתרים ידועים (הר הקילימנג'רו, המבצר של זנזיבר). באוגנדה הציפור הלאומית מעטרת גם מטבעות ושטרות וגם את דגל המדינה.
בניו זילנד נתנו את הכבוד - עוד בחייו - לאדמונד הילארי, מטפס ההרים המהולל שהיה האדם הראשון על האוורסט (לצד טנזינג נורגיי), ובצדו השני של השטר מתנוסס פינגווין צהוב-עין. הולם מאוד, באופן בו השטר מעיד על המדינה חובב הספורט האתגרי, הטבע והמסעות. האם אנו רוצים שכל חזותנו תהיה פוליטיקה ועסקנות?
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

להנציח אתרים ונופים מארץ ישראל? [חדש]
יהושוע הגרוע   יום ד', 30/12/2009 שעה 6:40
האמנם?

הנה אתרים ונופים המונצחים של שטרות ישראליים (רשימה חלקית)
טבריה
גמנסיה הרצליה
פקיעין
בית הכנסת בברעם
אילת
הערבה
עמק יזרעאל
הדרך לירושלים
קברי הסנהדרין
בית הכנסת העתיק בנירים שבנגב
הכור האטומי בנחל שורק
משכנות שאננים

אני בעד הנצחת היישובים שהיו ואינם - ימית ופתחת רפיח חומש וגוש קטיף ושארם א שייך והאחזות הנח''ל באל עריש
ולהוסיף את תפוח ויצהר ומעלה גבהת שלהבת

וכמובן את מאיר כהנא ורחבעם זאבי, שלאורם אנו הולכים בראש מורם אל אובדננו
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

אפשר להנציח דמויות נוספות מההיסטוריה של היישוב [חדש]
רן ביטר   יום ה', 24/01/2013 שעה 17:35
אפשר להנציח שטרות של מנהיגים ואנשי-רוח אחרים הקשורים להיסטוריה של היישוב, ביניהם:

הסופר יוסף חיים ברנר;
ההיסטוריון פרופ' יוסף גדליה קלאוזנר;
אהרון דוד גורדון, הפועל עם המעדר שעודד את מעמד הפועלים בישראל;
ברל כצנלסון, מנהיג פועלים;
מאיר דיזנגוף, ראש העירייה הראשון של תל-אביב, העיר העברית הראשונה;
יוסף טרומפלדור, מחללי הקרב על תל חי, תובע הסיסמא ''טוב למות בעד ארצנו'';
הסופר אשר צבי גינזברג המוכר בכינויו הספרותי ''אחד העם'' (שבזמנו היה יריבו הגלוי של תיאודור הרצלׂ);
הרב אברהם הכהן קוק, ממנהיגי הציונות הדתית;
והרב יצחק (איייזיק) הלוי הרצוג.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

[פרסם תגובה חדשה]   [קישור ישיר למאמר זה]  

מאמר אורח | צור קשר | על האתר | חזור לעמוד הראשי | קישורים | תנאי שימוש | אקסטרה | תיק העיתונות של אפלטון
RSS | כל הדיונים המתמשכים | ספר אורחים | עזרה טכנית | לוח ימי ההולדת של הבלוגוספירה | מקלדת וירטואלית | ארכיון | חפש באתר
האתר עוצב ע״י עופר ליכטמן
כל הזכויות שמורות לאורי קציר ©