סינדרום יונת
יום ד', 07/10/2009 שעה 21:25
האקדמיה השוודית למדעים הודיעה היום על זכייתה של פרופסור עדה יונת מישראל (יחד עם שני אחרים) בפרס נובל לכימיה לשנת 2009. בישראל גאים בפרס הזה, ובצדק, הגם שהוא יותר הישג של חוקרת וצוותה מאשר של מדינה שלמה. הסיקור הרחב שמקבלת הזכייה יתמקד, כרגיל, בהתרגשות שחשה הזוכה המאושרת, בתגובות של הסביבה, בגאווה שחשים בני משפחתה ובשאר ביטויים שאין בינם לבין מהות המחקר דבר וחצי דבר. בעוד שבוע-שבועיים כבר לא זייכרו עוד את שמה של יונת בכלי התקשורת השונים אלא (אולי) אם יהיה זוכה נוסף ואז, כרגיל, ימנו את כל קודמיו בשמותיהם. האחריות לכך שישראל אינה זוכרת את תרומתם של מדעניה המובילים מוטלת על מערכת החינוך המתפוררת שלנו, אבל לא פחות מכך - על כלי התקשורת. הלו תמיד יעדיפו לפרסם איזה סיפור רכילותי על פני פריצת דרך מדעית. הגיעה השעה למהפכה תפיסתית בתחום הזה.









עדה יונת. האם תירתם המדיה למאמץ להפוך אנשים כמותה למודלים לחיקוי? (מקור תמונה 1).

אין לי מושג כמה גולשים נכנסו מרצונם ומתוך עניין בלבד לערך בוויקיפדיה העוסק בפרופסור עדה יונת טרם שנודע על זכייתה בפרד נובל לכימיה. על פי ההיסטוריה המתועדת של הערך הזה, הוא נכתב לראשונה בינואר 2007, כמה שנים לאחר זכייתה של יונת בפרס ישראל ולאחר שהוסיפה לרזומה המרשים שלה כמה פרסים בינלאומיים נחשבים נוספים. עד אז לא נכתב עליה שום ערך. כל זה לא בא לקטרג על אנשי ויקיפדיה, אלא להיפך; שכן, לולא נכתב אותו ערך - הגם שבתקופה מאוחרת למדי יחסית לפועלה בתחום שבו התמחתה - ספק אם מישהו שאינו מתעניין בכימיה או במדעים מדויקים בכלל יכול היה לדעת עליה משהו עד היום בו הוחלט להעניק לה את הפרס הבינלאומי הנחשב והמוכר מכולם.

ויקיפדיה היא מדד טוב להסתמך עליו משום שמאלף ואחת סיבות שלא זה הזמן או המקום לעמוד עליהן, היא אחד המקורות המצוטטים ביותר בעבודות לימודיות – החל בכאלו שמכינים זאטוטי כיתה א' וכלה בסמינריונים של סטודנטים לתארים מתקדמים. אפשר להניח שעל הערך התנ''כי העוסק בעמלק יש הרבה יותר קופצים מאשר על הערך המתאר את עדה יונת. אפשר באותה מידה להניח שהערך שקשור לנינט טייב או לאיזה גיבור ריאליטי מזדמן רואה הרבה יותר כניסות והעתקות מזה של ישראל אומן או דניאל כהנמן, שניהם חתני פרס נובל מישראל.

אני מניח שאם יעשו בדיקה מקרית יגלו שישנם אי-אלו ישראלים היודעים היום מי היא פרופסור יונת. אין זה פלא, משום שהנושא כוסה בהרחבה רבתי ביממה האחרונה, וסביר להניח שכך יהיה גם בשתיים או שלוש היממות הבאות. אבל הכיסוי הזה, כרגיל, יישאר ברמה השטחית ביותר. יכתבו על כך שהיא מוערכת בקנה מידה בינלאומי, שזכתה באינספור אותות הערכה, שהיא צנועה ומבריקה ושבני משפחתה מתגוררים השד יודע איפה ועוסקים בתחום כזה או אחר. יצטטו את הדברים שאמרה לאחר שנודע לה על זכייתה, את התרגשותה הטבעית והמובנת ויהיו אפילו כמה אנשים שינסו בכלל להבין על מה ולמה היא זכתה בפרס. אבל זהו זה, בערך. בתום שבוע-שבועיים שיכללו גם כפולות במוספי סוף השבוע, תשוב יונת אל מעבדתה במכון ויצמן וזכר עבודתה יתפוגג אט-אט מן הזיכרון הציבורי. בעוד שנה יזכרו כבר שאיזו אישה ששמה נשמט מזיכרוננו זכתה בפרס נובל. רבים יותר יזכרו שכמה ראשי ממשלה ישראליים זכו בפרס הנכסף הזה, ואולי גם יזכירו את שמו של הסופר ש''י עגנון, ראשון הזוכים מישראל בפרס. אבל לאורך זמן, אין סיכוי שמישהו יוכל לזכור את רשימת הזוכים הקצרה הזו (תשעה בסך הכול) או את הסיבות לזכייתם. כל זה יידחק אל תאי המוח הנידחים ביותר, אלה המשולים למקום אליו מושלכים כל הקבצים המיותרים בהארדיסק האנושי טרם שהם נמחקים משם סופית.

שני גורמים מרכזיים מעצבים את התודעה בציבורית בישראל, ולשניהם אחריות לכך ששמה של עדה יונת לא יינון לדורות בתודעה הציבורית. האחד הוא מערכת החינוך שלנו. אין לי שום אשליות ששר החינוך יתעורר מחר בבוקר בתחושה שעד כה נעשה כאן מחדל קולוסאלי ויורה לתקן זאת באמצעות הכנה מיידית של תוכנית לימודים מדעית שתתחיל בכיתה גימל ותסתיים במבחני הבגרות. זה לא יקרה. שר חינוך שאינו מסוגל אפילו להביא לכך שילמדו את תולדות המדינה שלו במערכת החינוך הרשמית שלה גם לא יהיה מסוגל לארגן רפורמות בהיקף קטן יותר. נכון, אולי הקונטקסט הפוליטי הוא המונע את זה (אין הסכמה בין הימין והשמאל על התכנים שילומדו ועל שיטות הלימוד שלהם), אבל זה לא הופך את זה לעניין פחות ממוחדל. ובכן, בשנים הקרובות לא ילמדו תלמידי התיכונים בישראל על המחקר הייחודי של אברהם הרשקו ואהרן צ'חנובר שזיכה אותם בפרס נובל לכימיה. כשיסיימו י''ב כיתות הם לא יזכרו יותר מדי מהדיווחים על הזכייה בפרס. אפשר לעשות בדיקה מקיפה כבר היום ולשאול אותם מי השניים האלה ומה תרומתם למין האנושי. אין כמעט סיכוי שמישהו מהם יידע על מה אנו מדברים.

הגורם השני הוא המדיה. כפי שכבר אמרתי קודם לכן, זו מתמקדת בכיסוי שטחי בלבד וקצר-טווח של האירוע ומשמעויותיו. היא אינה מכסה נושאים מדעיים בשוטף, פשוט משום שזה אינו מעניין את בכירי העורכים. להגנתם, סביר להניח, יסבירו שלושת העיתונים הנפוצים ביותר (כולל ''ישראל היום'') שזה מסובך, מורכב וסתם לא מעניין. מתי זה כן מעניין? כשמישהו זוכה בפרס נחשב כמו הנובל. אז דווקא יש מקום לכתוב עליו. אבל אז, בדיוק אז, הכול נדמה כאילו הוא אאוט אוף קונטקסט. מי שלא שמע על עדה יונת עד היום גם לא יטרח להתמקד בהסברים על פענוח המבנה המרחבי של הריבוזום על ידי קריסטלוגרפיה באמצעות קרני רנטגן. הוא יתייחס לכך כאל סינית. הוא יאמר לעצמו שאיזה יופי, האישה הזאת הביאה המון כבוד למדינה – ויעבור הלאה. הדייט החדש של דניאלה פיק או ההתבטאות האחרונה של בר רפאלי תמיד יהיו מעניינים יותר, לא?

וזו, כנראה, הבעיה המרכזית. היא אינה ייחודית ליונת ולדמויות אחרות הבאות מתחומי כיסוי בלתי-פופולאריים. היא מתקיימת לאורך שנים ארוכות. וזהו עיקרה: אין שום מדיום משמעותי בישראל – אף לא אחד – שסבור שתפקידו המרכזי הוא עיצוב התודעה וחינוך הקוראים בהתאם למערכת ערכים כלשהי. כל מדיום הנכנס תחת הקטגוריה שהגדרתי, בין אם מדובר בקול ישראל, בערוץ 2 או בידיעות אחרונות, סבור שהוא צריך לפרסם את מה שמעניין את צרכני המידע. וזה בדיוק ההבדל הגדול: במקום להפוך מידע רלוונטי למעניין, מחליטים קודם כל מהו המידע המעניין וממילא הוא הופך אז לרלוונטי לפרסום – גם אם הוא אינו רלוונטי לשום דבר אחר. במונחים פוליטיים, זוהי התכחשות לגישה הבן-גוריוניסטית של ''אני לא יודע מה העם רוצה, אני יודע מה הוא צריך'' והיצמדות לגישה המקובלת בקרב כוכבי הדור האחרון שלפיה ראש ממשלה צריך לעשות ''מה שהעם רוצה'' ואת רצונו של העם יש לברר באמצעות סקרי דעת קהל. אם לבצע השוואה נוספת, הרי שבמונחים ספורטיביים בעלי העמדה בעיתונות הפופולארית נותנים לאוהדים לקבוע את טיב הניהול במקום לעשות זאת בעצמם.

הרשקו וצ'חנובר. מה הסיכוי שנושא מחקרם יהפוך לאייטם שיש אחריו מעקב תקשורתי יומיומי? (מקור תמונה 2).

הגרוע יותר הוא שבכל מדיום משמעותי משוכנעים באמת ובתמים שאם במשך כמה ימים ברציפות ידסקסו את המשמעויות האופרטיביות של מחקרה של יונת בעמודי החדשות במקום למרוח שם את הזוג המאושר טרנטינו-פיק או את החוטיני החדש של הרפאלי, המדיום יאבד קוראים בסיטונות ויקרוס כלכלית. זהו קו חשיבה עקום, משום שלאורך שנים רבות התקשורת הישראלית הפופולארית מורידה את עצמה לאשפתות מבחינת התכנים ואופן כיסויים – אבל הדבר לא מיטיב את מצבה הכלכלי כהוא זה. כשלפחות שניים מתוך ארבעת העיתונים הנפוצים מצויים במצב שבו הם שוקלים לבטל מוספים שלמים כחלק מההתייעלות, אולי כדאי פעם לנסות את האופציה האחרת.

אלא שכל זה עלול להביא לכך שכתבים באמת יצטרכו להבין במדע, שעורכים יצטרכו להבין מספיק כדי לתקן אותם ולהעמיד דברים על דיוקם והגרוע מכל - שמערכות שלמות תצטרכנה לשנות גישה. ומי שמכיר קצת מערכות של קבלת החלטות בארגונים יודע שיותר קל להוציא את הצבא האמריקני מאפגניסטן מאשר לשנות פאזה בהתייחסות מערכת לחדשות.

הבה נתאר לעצמנו, דרך משל, שהמחקר פורץ הדרך של הרשקו וצ'חנובר על מערכת האוביקוויטין, האחראית לפירוק חלבונים בתוך התא, היה מתפרסם בזמן אמת במדיה שלנו (וגם אם לא ממש בזמן אמת, אלא ימים ספורים אחרי פרסומו הראשוני בכתב עת מקצועי כלשהו). אחרי הכל, המחקר הזה הביא לפריצת דרך בחקר הסרטן, מחלות ניווניות במוח ומחלות אחרות ומבחינה זו הוא אינו פחות רלוונטי ליידע הציבורי מכל אייטם רכילותי כלשהו. הבה נוסיף ונתאר לעצמנו שבעקבות פריצת הדרך הזאת היה המדיום המסקר ממשיך לעקוב אחר התפתחויות נוספות באותו תחום; שהכתב שעליו הטילו את המשימה הזאת היה מתעדכן בקרב מומחי הטכניון מדי שבוע אם ומה הם החידושים בתחום זה. זה חשוב אפילו יותר מהידיעה על התנין שהתפלח למאגר המים של קיבוץ צאלים או מהפריט החדשותי המרעיש על תחרות משיכת החבל בין ישראלים מתל אביב ומניו יורק (הדוגמאות הללו מקריות בהחלט; הן שתי הידיעות המרכזיות בכפולת האמצע של עמודי החדשות ב''ידיעות אחרונות'' דהיום).

לא יודע מה אתכם, אבל אני אעריך הרבה יותר עיתון שעוסק בדברים מהסוג הזה מאשר בשטויות הרגילות. פריצות דרך כאלה אינן צריכות להיות במעקב שוטף של אתרים מבורכים כשלעצמם דוגמת ''הידען'' אלא להיות נחלתו של כל צרכן אינפורמציה ממוצע במדינה הזאת. זה קשה, זה מאתגר, זה דורש מאמץ וזה לא בלתי-אפשרי. ולא, אל תספרו לי שאני נאיבי; אני יודע בעצמי שהסיכוי שמשהו ישתנה בכיוון זה שואף לאפס. ועדיין, את המדיה הרבה פחות מסובך להזיז לכיוון כלשהו מאשר את מערכת החינוך האיטית והמסורבלת שלנו – ואולי זהו, בעצם, אחד האתגרים המרכזיים העומדים בפניה. לשבור את התופעה של ויתור מרצון על ההיגיון ועל הקידמה למען פטפטת רכילותית ושטחית שמותירה אחריה עקבות של טמטום - אותה תופעה שכיניתי בכותרת המאמר הזה ''סינדרום יונת''.









אגב, היה יכול להיות מועיל מאוד אם עורכי העיתונים המשמעותיים, מנהלי אתרי האינטרנט הפופולאריים וקובעי התכנים במדיה המשודרת היו לוקחים חלק בדיון על הנושא הזה כאן. אני לא בטוח שיש בכך טעם, אבל אם שילה דה בר, יואב צור, דב אלפון, עמוס רגב, אריה שקד, יצחק טוניק, אבי וייס ואחרים ירצו להגיב על כך ולקיים כאן דיון מנומק – הם בהחלט מוזמנים לעשות כן.











[פרסם תגובה חדשה]   [קישור ישיר למאמר זה]   [קפל תגובות]   [פרוס תגובות]            

 
מסכים לכל מילה שנכתבה כאן [חדש]
ידין   יום ד', 07/10/2009 שעה 23:03
מסכים גם להנחה שלך שאף אחד מראשי מערכות התקשורת הגדולות לא יבוא לדבר כאן על ההיטפשות מרצון שעוברת על החברה שלנו בהשראתה ובעידודה של אותה תקשורת עצמה.

אגב, שים לב שיש כאן מקום לדיון נוסף. עדה יונת באה ממשפחה דתית מאוד ממאה שערים. כשדואגים לילדים חכמים לחינוך טוב ולא עוצרים בעדם להתפתח מקבלים אנשים הישגיים ברמה גבוהה ומוערכים ברמה בינלאומית. צ'חנובר ואומן גם הם ממקורות דתיים ומגדירים עצמם כדתיים, מה שלא מנע מהם להיות מדענים מבריקים בתחומם. לשם יכולים להגיע החרדים חובבי הגטואיזציה אם רק יתאמצו. אבל הם לא רוצים, כמובן.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

המצב ככה בכל התחומים לצערי [חדש]
ביילע   יום ד', 07/10/2009 שעה 23:49 אתר אישי
לא רק במדעים. הרמה יורדת מיום ליום באמצעי התקשורת ובמערכת החינוך. פעם למדו הרבה יותר בבתי הספר ולבגרות היתה ערך. משרד החינוך, כדי להוכיח שהוא מצליח ומשפר את רמת החינוך בארץ, משתמש בנתונים של מקבלי תעודת בגרות. כמה שאחוז הזכאים לתעודת בגרות עולה, ככה הממשלה יותר מצליחה. מכיוון שאין מספיק השקעה בחינוך ורמת ההישגים יורדת, הדרך היחידה להשיג את התוצאות האלה היא על ידי הורדת רמת בחינות הבגרות וצמצום החומר הנלמד.
מכיוון שהמשאב הלאומי החשוב ביותר במדינת ישראל הוא השכל האנושי אנחנו בצרות.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

אלה החיים [חדש]
בני   יום ה', 08/10/2009 שעה 1:28
גם אנשים סקרנים, פתוחים ומשכילים מאוד יתקשו אפילו להתחיל לקרוא את המאמרים המדעיים של יונת, הרשקו, צ'חנובר, כהנמן ואומן. גם אם יצליחו לקרוא ולהבין - יתקשו מאוד בהערכת רמתם ובמידת חדשנותם של חוקרי הריבוזומים ממכון ווייצמן. התחומים המתקדמים של המדעים מובנים למתי-מעט אנשים מהברנז'ה, וכזה הוא העולם.

אגב, גם בתחום שמיועד בהגדרה לקהל הרחב, כמו ספרות, אני אישית מודה ומתוודה שלא הצלחתי לקרוא את זוכי נובל כמו עגנון, סול בלו, מחפוז ועמיתיהם, ומתקשה אפילו עם ''מסומן'' לנובל כמו עמוס עוז.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

אלה החיים [חדש]
אורי קציר   יום ה', 08/10/2009 שעה 1:51
בתגובה לבני
אתר אישי
נכון, זה קשה - אבל בדיוק כאן נכנסת העיתונות כגורם מתווך. תפקידה הוא להבין, לסכם, לפשט ולהגיש בצורה ידידותית למשתמש מידע שעל פניו הוא מתוחכם וקשה להבנה.

גם אני לא קראתי את כל זוכי פרס נובל לספרות. זה עדיין לא סותר את העובדה שגם אותם יש לכסות לא רק כאשר הם זוכים בפרסים (במקרה של עמוס עוז, הוא גם דמות פוליטית, כך שהרבה מהכיסוי שלו בכלל לא קשור לספרים שהוא כותב).
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

אלה החיים [חדש]
בני   יום ה', 08/10/2009 שעה 2:10
בתגובה לאורי קציר
לעניות דעתי הלגיטימית העיתונות כ''גורם מתווך, שתפקידו...לסכם, לפשט ולהגיש בצורה ידידותית ... מידע שעל פניו הוא מתוחכם וקשה להבנה'' - עשתה זאת לא רע, במקרים השערורייתיים שבוגרי מערכת החינוך הרדודה שלנו העזו להצטיין וזכו בנובל.
אך אין זה סותר את רמתה הכללית הנמוכה של התקשורת, עם ''כוכב נולד'',''הישרדות'' ו''מונית הכסף'' ר''ל. לא שזה יעזור, אך צריך לצלוב את אמצעי התקשורת על בסיס יומיומי, וכמו הבנים של האמא הפולנייה - שלפחות יהיו להם נקיפות מצפון.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

מעודד אותי... [חדש]
רעות   יום ה', 08/10/2009 שעה 5:48
אני אישית נהניתי להסתכל בתגובות לכתבות על פרופ' יונת. בין אם זה היה הארץ, מעריב או ynet - חלק מהתגובות אמרו בפירוש - למה לא מפרסמים יותר כתבות על מדע ?
היו לא מעט שממש דרשו שהתקשורת תפרסם יותר מידע על ישראלים שזוכים בפרסים מדע וחשיבה, ולא תיתן שטח רב כל כך לפלילים , לדוגמא.
אנשים רוצים אשליה שהעולם בטוח יותר, ולקבל ידיעות מעודדות בתחומי מדע, בעמוד הראשי - חולל אצליהם את השינוי הנדרש. ולו ליום אחד.
חומר למחשבה :)
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

לאורי [חדש]
שרה   יום ה', 08/10/2009 שעה 7:51 אתר אישי
ואני חושבת שאתה קצת מגזים אורי .
יש אוכלוסיות במדינה הזאת שנינט ובר רפאלי - מכובדות ככול שתהיינה - לא מעניינות אותן .
יש אוכלוסיות לומדות ומתעניינות , אוכלוסיות שהחינוך - בראש מעיינהן .
אז אולי - העיתונות רדודה לפעמים , אבל גם - לא כולה .
אני חושבת שאתה שופך יותר מדי בוץ ...
לא הכל כל-כך רדוד פה .
אני רוצה להפתיע אותך ולספר לך שהספר:''תורת המשחקים'' של:
אבינש דיקסיט, ובארי ניילבאף - מאוד פופלרי בספריה שלי .
מאז זכייתו של פרופסור אומן - בפרס נובל , הרבה מאוד אנשים קראו וקוראים את הספר .
ויש לי עוד הרבה דוגמאות כאלה .
חג שמח .
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

אכן, שמעתי עליה לראשונה רק אתמול [חדש]
אבי   יום ה', 08/10/2009 שעה 9:58 אתר אישי
וכבר היה לי מה להגיד עליה. אולי זה טבע הישראליות :)
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

יוו, איזה חופר אתה... [חדש]
YetAnotherOne   יום ה', 08/10/2009 שעה 12:49
זו לא הרשומה הראשונה וכנראה גם לא האחרונה שלך, אורי, אשר עוסקת באחד הסימפטומים הגלויים ביותר של חברה השואפת לנכס לעצמה את המאפיינים הקיצוניים של חברה מערבית דמוקרטית-קפיטליסטית.

אני לחלוטין מזדהה עם עמדתך; אנסה לתמצת את עיקרי הדברים כפי שאני רואה אותם, בתור אדם שאין לו רקע רשמי בסוציולוגיה או אף חובבני. מדינת ישראל, כבעלת משטר דמוקרטי ליבראלי, מאפשרת לחברה היושבת בתוכה לעצב בעצמה את דמות הפרט הממוצע. הממוצע הלא-מתמטי הזה שואב את השראתו מהממוצע המתמטי: חבר את כל האברים וחלק במספרם. כעת, יש לזכור שטבע האדם, כחיה חברתית, היא להתכנס לנורמטיביות האולטימטיבית; אם נקבע ממוצע מסוים, הרי שלאט לאט ''יתכנסו'' אליו פרטי החברה. כלומר, פרטים שהיו קרובים יחסית לממוצע, אשר להם הכי קל להתקרנף, ישאפו להתמזג איתו ובכך יגרמו להתפלגות שונה: יותר פרטים באזור המרכז ופחות בשאר. בעשותם כך, הם מגדילים את משקל הכובד של הממוצע באוכלוסייה מבחינת מספר הפרטים הנכללים בו. מכאן ואילך ניתן להבחין בהתהוותו של ''מעגל קסמים'' - בדומה מאד לאמצעי התקשורת המאכילים את צרכניהם במה שהם מעוניינים לשמוע - עוד ועוד פרטים נסחפים אל האמצע עד אשר נוצר גודש פרטים משני צידי הממוצע. התהליך הזה מתרחש כל העת והוא זה שמביא להשמעתם של קולות ביקורת מצד קשת רחבה של אינטלקטואלים מתחומים רבים, הגוברים כתלות בתפיחתו והתרחבות השפעתו של אותו גודש על החברה כולה.

מדוע זה קורה? ובכן, מי שקרוב לממוצע ממילא אין בו התבונה המספקת כדי בכלל להסיק את המצב הזה. הוא עושה את השיקולים האינטרסנטיים שלו, כבורג קטנטן במערכת (העשויה ברגים בלבד, שלא יהיה ספק) ומחליט: עדיף לא להתבלט, לא לטובה ולא לרעה, מאחר והתבלטות שכזאת פרושה הימור, שעלול להסתיים בכך שהסביבה תראה בך ''שונה'' ולמצב זה עלולות להיות סנקציות חברתיות. אפשר בקלות להיות עד לכך: מי שקרא את הספר ''הסוד'' גורם לפחות הרמות גבה ממי שקרא את ''עלייתו ונפילתו של הרייך השלישי''. מי שמאזין לגלגל''צ, גורם לפחות הרמות גבה ממי שמאזין לג'אז. מי שמצהיר בגלוי שאינו קורא ושומע מוסיקה ים-תיכונית בלבד, בכלל לא גורם להרמות גבה.

כעת, עבור מי שקורא דברים אלו, שהוא כנראה מעל לאותו ממוצע, נראה הממוצע כנשען הרבה יותר על תענוגות הגוף מאשר על תענוגות הנפש; ואכן, יש הגיון בדבר, מאחר והיכן שגרעין התבונה מנוון יותר, יתפשט הגרעין המולד, החייתי, אשר מושל בתענוגות הגוף, על חשבונו: אוכל, סקס, שינה, אלכוהול וסמים. כאן נטמנו זרעי האנטי-אינטלטואליזם - הבוז לידע ולמידה - המאפיין את אוכלוסיית המערב הקפיטליסטי, אשר נסמכת באופן אירוני, על עילית האינטלקטואליזם שבה כדי להמשיך להנות מחיי הנוחות והמותרות שהיא כל כך חפצה בהם. לפיכך, הדייט של גברת פיק נמצא בסדר עדיפות גבוה מזוכת פרס נובל.

כעת, להשלכות: הבעיה הכי מדאיגה, מלבד כמובן, החלשות השכבה העילית האינטלקטואלית (קרי מדענים דגולים, פרופסורים בעלי שם וכו') וצמיחתו של זרם מרכזי נבער, היא סכנה לעצם קיומו מלכתחילה של הקיבוץ האנושי שבתוכו כל מה שאנו דנים בו מתרחש: עם אשר מטפח את האינדיבידואליזם, מחליש את הכרתו הלאומית. האחד בא על חשבון השני. ברור לי שאנחנו במגמת התחזקות האינדיבידואליזם ולכן השאלה המעניינת היא מה תהיינה ההשלכות הפוליטיות, המדיניות והצבאיות לכך. למרות שאני צעיר ממך, אורי, בכ-‏15 שנים, אני די משוכנע שתוצאות הרות אסון, אם בכלל תהיינה, לא תתרחשנה בזמן החיים שלנו.

מה שכן ברור לי הוא, שאם אכן חברה כלשהי במערב תיהרס בגלל רקבון חברתי מעין זה, זו תהיה החברה הישראלית וזאת בשל קטנותה היחסית מול האיומים הסובבים אותה - המאתגרים בעיתות הפסקת אש ומעמידים במבחן בעיתות מלחמה - את הכרתו הלאומית של העם. הכרה זו תלויה על שכמם של כל אחד ואחד מפרטיו, המשועבדים כאמור, לרוחות הנושבות מאמריקה.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

יוו, איזה חופר אתה... [חדש]
שרה   יום ה', 08/10/2009 שעה 17:02
בתגובה לYetAnotherOne
אתר אישי
מהמקום שממנו אני מגיעה ,
ישנם הרבה אנשים משכילים , למדנים , ידענים , נוער איכותי , מתנדב ואוהב אדם .
אנשים קוראים ולא מתביישים במה שהם קוראים וכן גם את :''עלייתו ונפילתו של הרייך השלישי'' , ו''תורת המשחקים'' , ו''התפסן בשדה השיפון'' ועוד רבים וטובים שאין לי כאן מקום לפרט ...
אוכלוסיה נהדרת אני רואה יום יום .
יכול להיות שאני חיה ביקום אחר משלך? ...
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

יוו, איזה חופר אתה... [חדש]
YetAnotherOne   יום ה', 08/10/2009 שעה 17:42
בתגובה לשרה
במובן מסוים, כן. מאחר והתפלגות האוכלוסייה אינה אחידה, אלמנט האנטי-אינטלקטואליזם מוצא לעצמו אחיזה במינון משתנה, לרוב כתלות במצב הסוציו-אקונומי. אם אדם גר במכבים-רעות לדוגמא, אני מניח שהתאור שלך הולם יותר את החוויה שלו לעומת מי שמתגורר בקריית מלאכי לדוגמא.

בכל אופן, אנחנו צריכים להסתכל על המגמה הכוללת (''ממוצע'') כדי לייצר התפלגות השואפת להיות אחידה. המגמה הכוללת היא של אנטי-אינטלקטואליזם מובהק וכן, גם במוסד אקדמי מהשורה הראשונה, כדוגמאת זה שבו אני לומד. (במילים אחרות, אפילו במעוז האינטלקטואליזם, ניתן למצוא אנטי-אינטלקטואליזם בוטה, לפחות בקרב לימודים לתואר ראשון).
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

יוו, איזה חופר אתה... [חדש]
שרה   יום ה', 08/10/2009 שעה 20:09
בתגובה לYetAnotherOne
אתר אישי
קצת שיעשעה אותי התגובה שלך ...
אני לא גרה במכבים-רעות , אני גרה מאוד מאוד מאוד קרוב לקריית מלאכי דווקא :-) ...
ועדיין - אני עומדת מאחורי התיאור שלי .
לדעתי - אתם מגזימים .
לא הכל כל-כך שחור .
בטח לא בחברה שלי ובאוכלוסיה שלי .
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

יוו, איזה חופר אתה... [חדש]
YetAnotherOne   יום ה', 08/10/2009 שעה 20:28
בתגובה לשרה
החברה שלך והאוכלוסייה שלך הן החברה שלי והאוכלוסייה שלי. את לא יכולה להתייחס רק לסביבה הקרובה שלך ולהסיק מכך מסקנות על הלאום כולו - והרי בזה עסקינן.

על כל פנים, הלוואי ואת צודקת ואני אתבדה. לא רק שאיני רואה באופק בלימה של התהליך אותו תארתי, אלא שאני אף רואה את התחזקותו.

עצם העובדה שאני לא הראשון להרים קול זעקה בנושא ממחיש שמורגשת התדרדרות - כלומר, הפרטים המרכיבים את החברה הופכים יותר ויותר דקדנטיים. שיקופים של ההתדרדרות הזו ניבטים ביחס לזולת (עמידה בתור, נהיגה בכבישים), במפלס האלימות, בשיג ושיח התקשורתי (למשל, התנהלותם של כלי התקשורת בזמן העימות עם לבנון ב-‏2006), בתוצאות בחינות משוות שנעשות לתלמידי חטיבה ותיכון והרשימה עוד ארוכה.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

יוו, איזה חופר אתה... [חדש]
שרה   יום ה', 08/10/2009 שעה 21:26
בתגובה לYetAnotherOne
אתר אישי
אני שמחה שבכל זאת שנינו חיים באותו יקום ...
קודם אמרת שלא ...
אני לא מסתכלת רק על הסביבה הקרובה שלי . אני מסתכלת על מכלול שלם של אנשים איכותים וטובים .
יש התדרדרות , לא אמרתי שלא .
אבל לא בכל מקום . אני יכולה לתת לך עשרות דוגמאות של ציוני בגרות מעולים , של נוער קורא ומשכיל , של אנשים שעושים למען זולתם - ברמה מעוררת הערצה .
אבל לרוב הטוב והשקט - כנראה אין מספיק יחסי ציבור כמו שיש לבערות ולטיפשות .
כנגד הרשימה הארוכה שלך - אני יכולה לתת רשימה ארוכה משלי .
של דברים טובים וערכיים.
ואם יורשה לי הערה קטנה : להקים קול זעקה זה לא מספיק .
אפשר לנסות לשנות . כל אחד מאיתנו ,רק קצת .
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

יוו, איזה חופר אתה... [חדש]
אורי קציר   יום ה', 08/10/2009 שעה 21:47
בתגובה לשרה
אתר אישי
שרה, כל אחד מאיתנו מכיר דוגמאות של מצוינות. אבל זה בכלל לא העניין. השאלה היא איך נראית המערכת כולה, כלומר איך נראה הכלל - ולא היוצא מן הכלל. העיתונות דהיום גרועה משמעותית מזו שהייתה לפני כמה עשרות שנים. מעמד העיתונאי הולך ויורד, השכר עלוב, כוח האדם המגויס המוכן לעבוד בתנאים כאלה הוא אפסי והקידוש המוחלט של אלמנט הרייטינג מביא לכך שסף האיכות יורד כל הזמן.

עובדתית, המערכת מצויה בצניחה מתמדת. את מכירה תלמידים בעלי ציונים מעולים בבגרות, אבל אותם תלמידים ממש משיגים את הציונים הללו במערכת שמלמדת חומר פשטני, רדוד ומדולל יותר מבעבר. הציונים לא משקפים את זה ולכן אין להסתמך עליהם. כשעושים ממוצע מערכתי, רואים שרמת הציונים הולכת ופוחתת במקצועות כמו היסטוריה, מדעים, אזרחות, לשון ומתמטיקה. במבחנים בינלאומיים במתמטיקה, החינוך הישראלי מפגר כבר אחרי איראן. אז בסדר, את מכירה כמה אנשים עם ציונים טובים - אבל זהו נימוק מסוג ''אל תכליל'' שאינו מייצר שום שוהר תחתונה או מסקנה סבירה לפולמוס כזה.

המימון הממשלתי לאוניברסיטאות ולמחקר הולך ופוחת. בהתאם לכך, שכר הלימוד הולך ומאמיר. מכוני מחקר מחזרים על הפתחים כדי לקבל תמיכה למחקרים שבכל מדינה אחרת הממשלה רק הייתה מזנקת על ההזדמנות לממן בעצמה. קחי לדוגמה את עדה יונת. מתברר שחלק משמעותי מאוד מהמימון למחקר שלה על פענוח הריבוזומים הגיע מחו''ל. רבים מהמדענים מסוגה מעדיפים לבצע את המחקר שלהם בחו''ל משום ששם תנאי העבודה משופרים בהרבה ולא צריך להתחנן לקרן או למילגה שתעשה טובה ותקצה איזה סכום.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

יוו, איזה חופר אתה... [חדש]
שרה   יום ה', 08/10/2009 שעה 22:28
בתגובה לאורי קציר
אתר אישי
שמע ,
אני חולקת עליך .
באולפנות ובישיבות התיכוניות חומר הלימוד אינו פשטני רדוד ומדולל .
לא רציתי להיות ספציפית כמו שאני עושה כרגע - כדי לא להישמע מתנשאת - אבל מכיוון שאתה לא מותיר לי ברירה - אהיה ספציפית ...
החינוך הציוני -דתי הוא חינוך מעולה . הנוער שלנו מצוין , משכיל , מתעניין ואיכותי .
המכללות הדתיות וישיבות ההסדר מלאות בטובי האנשים .
האוניברסיטות מלאות בבנינו ובנותינו המוכשרים .
העיתונות גרועה? אני לא בטוחה . תלוי באיזה עיתון מדובר ...
ואלמנט הרייטינג ... גם עליו יש לי מה להגיד - לא כולם מכורים לטלוויזה ...
יש בעיה במימון הממשלתי ? אולי נחליף את הממשלה ...
אבל לכתוב כאילו כל העם הזה , ריקני וחסר איכות - לא מקובל עלי .
צר לי .
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

יוו, איזה חופר אתה... [חדש]
אורי קציר   יום ו', 09/10/2009 שעה 10:06
בתגובה לYetAnotherOne
אתר אישי
מסכים לכל מילה שלך. לא הייתי יכול לנסח את הדברים טוב יותר.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

יוו, איזה חופר אתה... [חדש]
קרפד   יום א', 11/10/2009 שעה 11:57
בתגובה לYetAnotherOne
''הבוז לידע ולמידה - המאפיין את אוכלוסיית המערב הקפיטליסטי, אשר נסמכת באופן אירוני, על עילית האינטלקטואליזם שבה ''
כמה אורווליאני מצידך. האוכלוסיה הקפיטליסטית נסמכת על עליית האינטלקטואלים? מה אתה שח? אולי תשרטט בקצרה כיצד אינטלקטואליזם עוזר לקדם את האוכלוסיה כקפיטליסטית? באיזו מובן ה ''אוורג' ג'ו'' שעובד בסניף של סטארבאקס שדרג את איכות חייו -בהסתמך על האינטלקטואלים- באלפי אחוזים מהאקוויולנט שלו במאה ה-‏18?
הסיפור הוא הפוך בתכלית כמובן. הקפיטליזם יצר תשתית עמוקה של שגשוג ורווחה, ובהתבסס על אלו התאפשרה הקמתה של שכבה אינטלקטואלית רחבה וחזקה (בעיקר אנשי מדעי החברה והרוח) שלמדה לגעות כנגד השיטה שמאפשרת לה להתקיים.
גרנטד, רוח הקפיטליזם מקדמת הדוניזם, אבל הטענה שהדוניזם היא שלילית ובפרט שטחית, היא טענה מופרכת. לזהות הדוניזם רק עם: אוכל, סקס, שינה, אלכוהול וסמים (כולם למעט שינה אגב, נפלאים) היא דמגוגיה לשמה. ההדוניזם שמתאפשר במסגרת השיטה הקפיטליסטית יכול לבוא לידי ביטוי גם בפילוסופיה, בעשייה מדעית ובאלף ואחת צורות שונות. מה שהשתנה זה המוטיבציה, במקום הקשקושים המטאפיזיים על מטרות נשגבות, ההדוניזם מאפשר לאנשים לאמץ את הנאותיהם, ולא להלקות עצמם על היצורים הארציים שהם.

לא שבויכוח הזה יש באמת צורך בניתוח אנליטי, אפשר פשוט להביט על האקדמיה במדינות קפיטליסטית לעומת מדינות עם נטייה פחות קפיטליסטית.
למשל כאן:
או כאן:
אורי:
אני סבור שאנחנו בעיצומה של המהפכה הדה-צנטרליסטית. היעדר החופש התקשורתי (כמדיה) שהיה נכון עד עידן האינטרנט אכן כפה עלינו שטחיות ושעמום לדרגות מדאיגות. למרבה השמחה, הדורות הבאים יהנו מתוכן התואם את התענינותם. הביקוש כידוע יוצר את ההיצע (כשלא מגרלטים אותו) והאינטרנט חופשי לנפק לכל אחד את שירצה. הישראלי המתעניין מטבעו, יצריו האינטלקטואלים יסופקו מבלי שפקיד מגלומן באשר הוא יוכל לעשות דבר מה בנוגע לכך. נבואות חורבן רוחני,דקדנס ושאר ירקות נשמעו מאז קיומה של הסיביליזציה האנושית, עצם קיומן (והן אכן נשמעות בשנים האחרונות במינון מוגבר) לא מעיד על קיומו של דקדנס כזה.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

יוו, איזה חופר אתה... [חדש]
YetAnotherOne   יום א', 11/10/2009 שעה 17:30
בתגובה לקרפד
ראשית כל, עלי לציין שוב, שאני כותב מהרהורי ליבי.

אם נתבונן בקנה מידה בינלאומי, העליונות שיש למערב ואשר בזכותה נהנים תושביה מרווחה חומרית היא בראש ובראשונה כלכלית. זו אינה תוצר ישיר של כוח עבודה רב יותר באופן יחסי למימדי אוכלוסייה, או כמות משאבים גדולה יותר באופן יחסי למימדי האוכלוסייה, אלא היא לרוב תוצר מובהק של הקידמה. כאשר אני כותב קידמה, אני לא מתכוון אך ורק ליתרון טכנולוגי, אלא גם למנגנוני שלטון נאורים ומתקדמים. הקידמה, בכל זמן נתון, חבה את קיומה לבינה האנושית. היכן מקורה של אותה בינה אם לא בעילית האינטלקטואלית?

אני חולק על דעתך שהקפיטליזם הוא זה שמאפשר את המשך התפתחות המדע: האינטלקטואלים הדגולים שידעה האנושות הגיעו להישגיהם הכבירים למרות ולא בגלל קיומה של שיטת ממשל כזו או אחרת. האומה האמריקאית מאפשרת לתושביה רווחה חומרית גדולה יותר ואיכות חיים גבוהה יותר, בזכות העובדה שהיא שומרת על מקום גבוה בטבלאות שצירפת. נדמה שאתה רואה את הקפיטליזם ככזה המאפשר את התפתחות המדע ואני רואה את הקפיטליזם ככזה המתאפשר בזכות התפתחות המדע. מין הסתם, הקפיטליזם יעודד בעקבות כך (לפי ראייתי) את המשך התפתחותו של המדע כדי לשמר את יתרונו. למעשה, הוא חב את צורתו המוגמרת הנוכחית להתפתחות המדע (ע''ע המהפכה התעשייתית). מקרה קלאסי של הביצה והתרנגולת, אלא שאני טוען שניתן בוודאות כמעט גמורה להכריע מה קדם למה. לכן לשיטתי, מסוכן האנטי-אינטלקטואליזם: הוא מכרסם אט אט בלגיטימציה הציבורית ממנה נהנה עולם המדע ברחבי המערב.

אתה כמובן צודק באומרך שנבואות חורבן רוחני נשמעות זה זמן רב (אני לא יודע אם מאז קיומה של הציביליזציה האנושית, אבל היא בטח לא צמחה רק בעשורים האחרונים) ועם זאת לא נרשם זעזוע משמעותי. אני כן מאמין שקיימת התדרדרות, מאחר ואני מבחין בה מתרחשת בסביבתי וגם מחוצה לה, אלא שהיא איטית מכדי שתביא לידי מאורע לאומי כלשהו בזמן חיים של אדם. הסימפטומים הם רבים ומבט מעמיק בהם, בראשית התהוותם ובקורות אותם עד עתה, מאפשר להגיע למסנקה שהם נובעים מאותו מקור לא אכזב שאליו התייחסתי בהודעתי הראשונה.

עוד שתי התייחסויות ברשותך:

1) שים לב שלא השתמשתי במושג הדוניזם, אלא בצמד המילים תענוגות הגוף. זה הרי המכנה המשותף הנמוך ביותר בין כל בני האדם. התחזקותו היא מסוכנת, מאחר והיא באה על חשבון כושרה של התבונה - אותו אלמנט המבדיל ביננו לבין חיית השדה.

2) לדעתי, מי שהתעניין מטבעו בעבר, ידע גם ידע להגיע אל מקורות המידע הזמינים לכל דורש (ע''ע ספרייה) ולמען האמת הרוויח הרבה יותר מאשר הקריאה הטכנית בסגנון ''ישר ולעניין, גם אם לא מדויק'' שמאפיינת את צריכת המידע ברשת.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

יוו, איזה חופר אתה... [חדש]
קרפד   יום א', 11/10/2009 שעה 22:58
בתגובה לYetAnotherOne
עילית אינטלקטואלית הופיעה הרבה לפני הקדמה. עידן הנאורות נתן אותותיו במאה ה17 ופעל במצערת מלאה במהלך המאה ה18. למרות זאת, הקדמה במערב בוששה לבוא ואנשי המעמדות הרחבים חיו לעצמם חיי עוני, מחלות, רעב אפליה ושאר תופעות רומנטיות כאלו של הימים הטובים ההם. מפץ הקדמה הגיע בסוף המאה ה-‏18 , והתעצמה בתחילת המאה ה-‏19 התעשייתית עם פתיחת השווקים הבריטית (בניגוד למרקנתליזם הקונטיננטלי), זינוק בייצור -שכן בריטניה החלה לייצא לכלל אירופה- וצמיחה מדהימה של הכלכלה הבריטית שהפכה משחקן בינוני פלוס למעצמת על שכלכלתה מאפילה על כל שחקן אירופאי אחר. קצרה כאן היריעה מלתאר באיזה מובן ולאיזה מידה ניתן לומר על הכלכלה הבריטית בתקופה הזו שהיא קפיטליסטית. מספיק לומר שמגמות קפיטליסטיות ברורות והניצנים לקפיטליזם כפי שאנחנו מכירים אותו נצפו בפירוש במהפכה התעשייתית.

''אני חולק על דעתך שהקפיטליזם הוא זה שמאפשר את המשך התפתחות המדע: האינטלקטואלים הדגולים שידעה האנושות הגיעו להישגיהם הכבירים למרות ולא בגלל קיומה של שיטת ממשל כזו או אחרת. ''
צריך להבין שכשרונות אינם מספיקים. מה שמאפשר קדמה אינם מוחות אלא פלטפורמה שמאפשרת למוחות הללו להתבטא. אינטלקטואלי חצר של פטרון כזה או אחר לא חקרו ככל העולה על רוחם. אילוצים (פוליטיים או אחרים) כפו עליהם לנוע בתבנית מוכתבת. עם כל זאת, אין לזלזל בהישגים של האנשים הללו, רק לקחת אותם בפרופורציה. אינטלקטואל כיום יכול לחקור כשעמוד האש עבורו מגולם ע''י אמת אינטלקטואלית מבלי לחשוש להשלכות אישיות באם המסקנות יחרידו מרבצם אי אלו בעלי שררה או דוגמות קדושות (באופן יחסי כמובן, גם היום יש דוגמות קדושות). אני לא רואה כרסום בלגיטימציה של המדע, על מה אתה מבסס זאת?
עניין חשוב יותר בהקשר זה הוא הגיבוי הכלכלי. כמדומני, יותר מ 90% מהמדענים (במדעי הטבע) אי פעם הם בני זמננו. הנתון הזה מבהיר עד כמה השגשוג הקפיטליסטי הוא חממה אמיתית לאינטלקט האנושי ולכן טענה כמו ''הבוז לידע ולמידה - המאפיין את אוכלוסיית המערב הקפיטליסטי'' היא בחזקת נוגדת מציאות. איכות החיים הפנומנאלית דהיום חבה את הפטנטים למדענים, אבל את האימפלמנטציה -לתשתית הקפיטליסטית. אינטלקטואלים קדמו לקפיטליזם כמובן, אבל התשתית שמאפשרת באופן מעשי לאנשים שבמקרה נולדו שלא באחוזה, להיות אינטלקטואלים היא זו שהקפיטליזם יצר.

לגבי הערותיך:
1- על סמך מה אתה מבסס את הקביעה שהתחזקות המגמה לעינוגים גופניים באה על חשבון כושרה של התבונה? שים לב שאני לא שואל לגבי פרט אלא לגבי תרבות. היסטורית, אני לא מוצא מגמה כזו.
2- הרשת מכילה את התוכן (לפחות רובו) שיש בספריה. רוב האנשים בוחרים לקרוא ערך בויקיפדיה ולא ספרים סרוקים, אבל הבחירה היא שלהם והרשות נתונה. היתרון היחיד (אם בכלל) שיש לספריה הוא הפורמט הקשיח.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

יוו, איזה חופר אתה... [חדש]
שרה   יום ב', 12/10/2009 שעה 6:26
בתגובה לקרפד
אתר אישי
סליחה שאני מתערבת בויכוח המעמיק שלכם .
יש לי רק הערה אחת אליך , לגבי המשפט האחרון שלך ...
''היתרון היחיד(אם בכלל) שיש לספריה הוא הפורמט הקשיח''.
אתה רציני????
מתי בפעם האחרונה ביקרת בספריה?? אם יורשה לי לשאול...
אחרי שקראתי את כל הדיון המעמיק שלך עם המילים הגבוהות והתיאור ההסטורי ... המשפט הזה , קילקל הכל .
ספריה - היא כל-כך הרבה יותר מפורמט מודפס היום .
מבלי חלילה לזלזל בערכם של הספרים היקרים שלי .
במקום לעשות פה מסע יחסי ציבור לספריה - אתה מוזמן בכל עת לבקר בספריה שלי - כדי שתראה בעצמך עד כמה המשפט הזה שלך - פשוט לא נכון .
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

יוו, איזה חופר אתה... [חדש]
קרפד   יום ב', 12/10/2009 שעה 10:58
בתגובה לשרה
באוניברסיטת חיפה יש ספרייה עצומה ואני מגיע אליה מדי פעם. אבל אולי אני מפספס משהו, אז אשאל זאת במפורש: מה יש לספריה להציע שאין לרשת?
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

יוו, איזה חופר אתה... [חדש]
שרה   יום ב', 12/10/2009 שעה 13:04
בתגובה לקרפד
קודם כל משמח לשמוע שאתה כן מגיע לספריה :-) .
שנית :בספריה יש המון דברים . החשוב שבהם הוא : ההון האנושי .
במילים פשוטות : שום טכנולוגיה וירטואלית מתוחכמת ככול שתהיה לא תחליף את הספרנית / מידענית - אשר נמצאת בשטח - קשובה לכל הצרכים של הקוראים ונותנת את השירות הכי טוב שהיא יכולה . אני מכירה ספרנית אחת - שכאשר מגיעים אליה לספריה סטודנטים לתואר ראשון , היא מלמדת אותם איך כותבים עבודה סמינריונית ...כי אין להם מושג איך כותבים עבודה כזאת ... (והיא לא חייבת לעשות את זה) .
אתה מכיר דבר כזה ברשת?
ואל תבין אותי לא נכון , אני ממש לא מזלזלת ברשת האינטרנט , נהפוך הוא .
רק מטריד אותי העניין הזה שיש אנשים שחושבים שהספריות מיותרות . יש עוד הרבה מאוד דוגמאות לכמה הספריה חשובה , אבל כאמור זה לא הדיון פה . הפריע לי המשפט - אז הערתי הערה קטנה .
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

יוו, איזה חופר אתה... [חדש]
קרפד   יום ג', 13/10/2009 שעה 13:25
בתגובה לשרה
I stand corrected.

יחד עם זאת, ביחס לטענה המקורית של המגיב מעליי, מבחינה תוכנית בלבד, מצאי הספרייה לא יכול להתחרות בזה של הרשת,וחלקו הגדול (או טקסט שקול לו) נמצא שם ממילא.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

יוו, איזה חופר אתה... [חדש]
YetAnotherOne   יום ב', 12/10/2009 שעה 9:25
בתגובה לקרפד
אני טוען טענה בסיסית הרבה יותר: בזכות מה התאפשרה המהפכה התעשייתית (פתיחת שווקים, זינוק בייצור ומכך צמיחה כלכלית, כפי שציינת) אם לא בזכות הקידמה?

קידמה מדעית - שכן לולא התשתית הזו, שהייתה קיימת מבעוד מועד או התפתחה במקביל להתרחשות הארועים (ולא בזכותם, שכן אם ניתן לראות בהם אחראים להתפתחות המדע, הרי מדובר רק בהתפתחות עתידית שארועים אלו קדמו לה), המהפכה התעשייתית לא הייתה נראית כפי שנראתה.

קידמה ''רוחנית'' - שכן בלעדיה לא היו מנגנוני השלטון עוברים את השינויים שנדרשו כדי להכין את הקרקע לבוא הקפיטליזם.

איך שלא תסתכל על זה, הקידמה עצמה, נוצרה בזכות העילית האינטלקטואלית. מאד פשוט עד שאין צורך לפרט על כך. ברגע שה''אקסיומה'' הזו ברורה, גם מובנת המסקנה לפיה כרסום המעמד האינטלקטואלי ושלילת התפיסה הרואה ביצר הסקרנות האנושית סיבה מספקת לפיתוח מדעי (וזו מהות האנטי-אינטלקטואליזם) מסוכנת. המכרסמים והשוללים מנסרים אט אט את הענף עליו הם יושבים. אין ספק הקפיטליזם גם הביא עימו מגמות חיוביות לעולם האקדמיה, כפי שכתבת, אלא שהוא מאיים כעת להזיק לו באופן שאם יימשך (אני לא מדבר על שנים וגם לא על עשרות שנים), יגמד את אותן מגמות חיוביות ראשוניות ללא קושי.

כדי שיהיה ברור, כוונתי בעילית האינטלקטואלית היא יחסית: לא רק בבכירי המדענים ואנשי הגות ורוח, אלא גם לכל אלו שתרמו לקידומה של האנושות (ממציאים, מהפכנים וכו' שהבוז כלפי האינטלקטואליזם מופנה גם כלפיהם). פשוט, נדמה לי שאתה חושב שאני ''איש אקדמיה'' שמטיף בלהט נגד הכרסום במעמדה. ובכן, כשאני משתמש במינוח אנטי-אינטלקטואליזם, איני מתכוון אך ורק לבוז הניטח כלפי העולם האקדמי אלא בכלל לבוז אשר רוחש ''הזרם המרכזי'' לכל מה שקשור בלימוד, בטיפוח הידע (כן, אפילו ידע כללי) ובהנאה מאלו.

אני גם יכול לתת דוגמאות לכך שאילולא היה מתבצע פיתוח מדעי למען המדע עצמו, לא היו אזרחי המערב יכולים להינות מפרות הנדסיים רבים ששינו את תרבות הצריכה ושיפרו את חיי הנוחות שלהם ללא היכר. וזו תרבות הצריכה שלהם וחיי הנוחות ו''איכות החיים'' שהיא מביאה עימה שהם כל כך מוקירים. הבוז לידע וטיפוחו הוא לכן גם בניגוד לאינטרס שלהם, רק שהם אינם מסוגלים להבין זאת כלל.

לגבי הערותיך על הערותיי:

1. זו השקפת העולם שלי. אני מניח שקיימות דוגמאות היסטוריות הסותרות אותה. לטעמי, אלו יוצאות מין הכלל המעידות על הכלל. כאשר התבונה נדחקת לקרן זוית, את החלל החסר ימלאו הדחפים האבולוציוניים. גם בכך אני רואה ''אקסיומה''. באשר להשפעה של עניין זה על התרבות, ראה את הודעתי הראשונה ברשומה זו.

2. כתבתי במשפט אחד קודם לכן מה תמצית הבעיה. ב''קץ האקדמיה בישראל?'' מופיע מאמר מאת יקי מנשנפרוינד המתייחס בדיוק לעניין הזה (ועוד) בצורה יוצאת מין הכלל לדעתי.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

יש כאן לדעתי בעיה אינהרנטית [חדש]
רוני ה.   יום ה', 08/10/2009 שעה 17:24 אתר אישי
קודם כל, אני חושב שמי שצריך לדחוף את הידיעות האלה לעיתונות אלו מחלקות יחסי הציבור של האוניברסיטאות ולא העיתונאים. לעיתונאים לדעתי אין כלים לדעת מה חשוב ומה לא וזה ידע שנמצא רק באוניברסיטאות.

הבעיה היא שאפילו לאנשים מבפנים קשה מאוד לדעת מה בדיוק נחקר באוניברסיטאות ואיך לקבוע את החשיבות של כל מחקר. בתור מי שעשה מסלול מדעי, כולל תואר שני מחקרי, אני יכול להעיד שהידע על האיכות של החוקרים וחידושיהם המדויקים אינו נחלת הכלל אפילו באוניברסיטה. רוב המחקרים המדעיים קשים מאוד להבנה גם לאקדמאים שנמצאים בתחום קרוב, ויש לאוניברסיטה מסיבות מובנות אינטרס לא לדרג את המרצים ואת תחומי המחקר באופן גלוי.

בנוסף לזה, גם אילו היית מבין לחלוטין את כל המחקרים באוניברסיטה בזמן אמיתי, עדיין לא היית יכול לדווח לעיתונות בזמן אמת על ההישגים החשובים או פורצי הדרך או השווים נובל. מדובר בדרך כלל במחקרים הנמשכים שנים רבות ואין בהם נקודת ציון אחת בולטת. בנוסף לזה, לעתים קרובות פשוט לא יודעים בזמן אמת מה הפוטנציאל האמיתי של המחקר, וזה מתברר רק לאחר זמן רב. וגם אם נניח שאתה משוכנע שמחקר מסוים הוא פוטנציאל לנובל, גם זה לא אומר הרבה כי הבחירה בנובל היא לעתים קרובות בחירה פוליטית ולא עניינית.

בנוסף לזה, הציפיה שלך לדווח רק על הישגים ישראליים היא בלתי אפשרית. אם אתה בוחר לסקר את תחום המדע, אתה חייב לדווח על כל ההתקדמות המדעית בתחום כי העבודות של הישראלים אינן נעשות בחלל ריק. למשל, אני לא חושב שזה אפשרי לדווח רק על הריבוזומים בתא (כי במקרה חקרה את זה חוקרת ישראלית) בלי לדווח על כל שאר החידושים בחקר התא שהם לא פחות חשובים ומעניינים. העניין הוא שאם אתה מפרסם את כל החידושים החשובים בחקר התא בעולם אתה מקבל משהו כמו הידען או סיינטיפיק אמריקן ולא עיתון יומי שמיועד לציבור הכללי.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

יש כאן לדעתי בעיה אינהרנטית [חדש]
אורי קציר   יום ה', 08/10/2009 שעה 19:42
בתגובה לרוני ה.
אתר אישי
המשמעות של דיווח נרחב יודר על התחום המדעי פירושה שעיתונאים צריכים לרכוש בו התמחות. הכוונה היא לא שכל אחד מהם יהפוך לפיסיקאי ברמה גבוהה, אלא שיתעדכן באופן שוטף על המתרחש בתחום הזה (ולצורך העניין, ההתעדכנות צריכה להתבצע כפי שמתבצעת התעדכנות דומה בכל נושא אחר שהעיתון מכסה בשוטף, דהיינו באמצעות הודעות לעיתונות, ביקור באתרי מדע פופולארי, נסיעה לכנסים ולהשתלמויות וכדומה). אבל גם זה לא מספיק. המודעות לחשיבות הזו צריכה להיות ברמות הגבוהות ביותר של המדיום, כלומר אצל המו''לים ואצל העורכים הבכירים. המשמעות היא שהעיסוק המדעי ייצא מהחצי עמוד השבועי שתקוע בפאתי איזה מוסף נידח ויהפוך להיות חלק אינטגרלי מעמודי החדשות.

אין לי כל תקווה שכולם יבינו את ''כל המחקרים באוניברסיטה בזמן אמיתי''. לו זו המטרה. אבל ברור גם לי וגם לך שבין כל המחקרים הללו יש המון גרגרי זהב חדשותיים שאינם מנוצלים ושמושארים להבנתו של חוג קטן של מביני דבר. ולא, הכוונה אינה רק לדיווח על הישגים ישראליים. מבחינתי דיווחו על כל הישג או פריצת דרך, לרבות אם הוא מושג על ידי מדען מהאיים המלדיביים. חשיבות יישומית או מחקרית חוצה גבולות לאומיים ומדיניים.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

יש כאן לדעתי בעיה אינהרנטית [חדש]
קואלה   שבת, 10/10/2009 שעה 1:55
בתגובה לאורי קציר
אני מסכים עם אורי. אנחנו מולעטים יום יום בחדשות בתחום הפלילי בלי שיש לרובנו השכלה משפטית. כנ''ל לגבי כלכלה. התדירות של ידיעות מדעיות בעיתון הוא עניין לחלוטין של בחירה של העורכים.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

חשבתי על זה. [חדש]
SilentMike   יום ה', 08/10/2009 שעה 18:40 אתר אישי
ניסיתי למצוא נימוקי נגד, אבל התקשיתי. אני מסכים איתך בגדול. אולי לא הכל ישים אבל חלק באמת כן. מישהו עם כסף ואומ. צריך להרים את הכפפה ולעשות מ-''הידען'' חינמון כמו ''ישראל היום''. תוסיף לו קצת חדשות ודף או שניים של תשבצים וזה פחות או יותר אותו הדבר, רק עם מדע במקום רכילות ואסטרולוגיה.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

בושה לעיתונות הישראלית [חדש]
אריה קיזל   יום ה', 08/10/2009 שעה 21:12 אתר אישי
בושה לעיתונות הישראלית.
ומדוע?

התקשורת הישראלית מעלימה מעיני הציבור מגזר שלם, מדעי, אקדמי המעניין את הציבור.
זהו מגזר היוצר, המחדש, המביא לפריצות דרך משמעותיות. והרי יצירה, חידוש ופריצות דרך - נשמת אפה של ה''חדשות'' הינן.
ולכן ראוי לעסוק בהן, על פי קנה מידה עיתונאים.
אבל כמובן שהעיתונות החליטה, ללא דיון משמעותי בתוכה, מה מעניין את הציבור.
והיא החליטה שאנו מתעניינים בזוטות ובהרוגים.

אי לכך מהדורות החדשות נראות כמו דו''ח הרג/תאונות/אונס וכמובן משפטים.

כל ערב, הליין-אפ של מהדורות החדשות מכילות
*זה מת
* זה נהרג
* זה אנס
* זו נאנסה
* זה מתכוון להרוג
* זה חבר במשפחת פשע
* זה פשע
* זה עמד לפשוע.

ואם היא עוסקת בעניין רציני, כמו פרס נובל, הרי שהיא עוסקת בזוטות כמו ''מועמדות לפרס נובל'' (ע''ע עוז ואהרונוב). ומדוע אלה זוטות? כיוון שאלה המצאות תקשורתיות. אין מועמדות לפרס נובל. אין הכרזה על מועמדות שכזו. היא לא קיימת. (זה אינו האוסקר).

האזנתי למהדורת החדשות של ''רשת ב''' של קול ישראל ביום פירסום פרס נובל בפיזיקה. המראיינת ניסתה ''לפשט'' את ההישג בשיחה בטלה ו''משעשעת'' (עאלק) עם מומחית מהאקדמיה (ועם הכתב הרציני איתי נבו). התביישתי בשביל ''קול ישראל'' וגם בשבילי כמאזין של ''קול ישראל''.

מדוע יש לקיים שיחה בטלה שכזו בעקבות פרס חשוב שכזה? מדוע אסור לנו, המאזינים (סליחה, האינטיליגנטים) להאזין לשיחה ראויה הדורשת הכנה מהמראיינת.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

סטטיסטיקות [חדש]
דרומי   יום ה', 08/10/2009 שעה 22:35 אתר אישי
בחודש ספטמבר צפו בדף 'עדה יונת' בויקיפדיה 79 פעמים
בחודש אוקטובר הגענו כבר ל-‏6,445 - נכון לאתמול
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

סטטיסטיקות [חדש]
אורי קציר   יום ו', 09/10/2009 שעה 0:11
בתגובה לדרומי
אתר אישי
מה שמוכיח את טענתי, אני מניח.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

מה לעשות שמדע זה מסובך [חדש]
דוד   יום ו', 09/10/2009 שעה 0:45
אתה לא יכול לסקר מדע בעיתון יומי ברמה שאינה שטחית עד שטחית מאוד. רוב האנשים, כולל אני (אקדמאי שצורך תרבות גבוהה בדרך כלל), לא מסוגלים להבין את המבוא הכי פשוט של כימיה, פיזיקה או מתמטיקה. תראה כמה שנים לקח עד שהאדם הסביר הבין מה זה שומן רווי. לא צריך להתבכיין שהכל שחור ושרק כוכב נולד מעניין את כולם, זו סתם הקצנה שלא לצורך. העם זה לא רק ערוץ 2 אלא גם אנשים שאתה ואני מכירים שמתעניינים גם בדברים אחרים עם ערך אינטלקטואלי גבוה יותר.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

אורי ואריה, קלעתם במקרה למשהו אקטואלי [חדש]
אבי בליזובסקי   יום ו', 09/10/2009 שעה 1:21
בתגובה לדוד
אתר אישי
קודם כל משניכם נחמד לשמוע אחרי הרבה זמן.
אורי, קלעת במאמרך לתחום שאני מתריע עליו המון זמן.

אריה, התגובה שלך מדגימה את הבעייתיות בצורה טובה.

קודם כל בטח אתם מנחשים באילו תנאים מחתרתיים אני וקומץ מתנדבים מרימים אתר ייחודי, לצערנו אף אחד לא מפרגן ועל פרסום או חסויות שיאפשרו לי לקיים את האתר מבלי לעשות כל מיני עבודות פרילנס, אין בכלל מה לדבר.

מעבר לקיטורים, אני מופיע ביום שני הקרוב בפני ועדת הכלכלה של הכנסת שתדון בפיקוח על השידורים של הערוצים המסחריים והטלוויזיה הרב ערוצית לאחר המעבר לשיטת רישיונות. הזכייה של פרופ' יונת תאפשר לי להראות דוגמה ליוצא מן הכלל שצריך להיות הכלל, אם רוצים שיהיה איזשהו עתיד למדינה.

על מצב ההשכלה הגבוהה שאלתי שאלה קשה מאוד במסיבת העיתונאים, ולא הייתי היחידי (דנה וייס מערוץ 2, הכתבת של גל''צ שנכחה במקום ועוד), אבל לא נראה לי שלמישהו אכפת בכלל.

התרעתי על כך שבני הנוער רוצים להיות ידוענים וידעונים ולא מדענים. (ראו תמלול בידיעה סלב חשוב יותר מפרופ' http://www.hayadan.org.il/wp/celeb-is-more-important... ) ופרופ' יונת ענתה שבכל העולם סלב חשוב יותר מפרופ' (ומכאן הכותרת). העניין הוא שזה לא נכון, במקרה הייתי היום במצפה בגבעתיים, הרצה שם רונן יעקובי, שסיים דוקטורט באוניברסיטת ת''א ועושה כעת פוסט ב-JPL של נאס''א בפסדינה. שם הוא זוכה להערכה כאיש נאס''א וכדוקטור, בארץ הוא מפחד לומר שהוא דוקטור שמא לא ידברו איתו בגלל שהוא 'אינטליגנט' ואת המילה הזו הוא אמר בטון של זלזול, או אולי אפילו במרכאות כפולות.

לדוד, תתפלא אבל בשנות השישים ואפילו השבעים, אולי בזכות פרויקט אפולו, היו טורי מדע בכל העיתונים המכובדים, שאם יוצא לי לקרוא בהם היום אני אפילו נהנה, שלא לדבר על אינספור ספרים שיצאו והביאו את היקום לקורא הישראלי. את ההורסקופ לא שכחו להוציא אבל את עמודי המדע העלימו, ובמקרה הטוב, שעוד מעלים כתבה מדעית, מבקשים מהכתב לסרס אותה כי אסור לכתוב מילים קשות מדי, בגלל זלזול בקוראים.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

מה לעשות שמדע זה מסובך [חדש]
אורי קציר   יום ו', 09/10/2009 שעה 7:43
בתגובה לדוד
אתר אישי
האד הסביר הבין מה זה שומן רווי כשכלי התקשורת החלו להסביר לו את זה בצורה יעילה. לגבי הסיקור המדעי, אני עדיין זוכר לא רק עיתונים יומיים אלא גם עתוני נוער שבהם היו עמודים שלמים שעסקו במדע פופולארי. אם ההנחה אז הייתה שבני נוער מסוגלים להבין את זה, אני מניח שלא מופרך להניח היום את אותו הדבר לגבי מבוגרים.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

מה לעשות שמדע זה מסובך [חדש]
קואלה   שבת, 10/10/2009 שעה 2:01
בתגובה לדוד
גם משפט פלילי וכלכלה זה מסובך. אז מה? לא חייבים להביא את המשוואות של השריג ההופכי בקריסטלוגרפיה על מנת להדגים מה זה באופן פשוט - ועוד יותר חשוב - למה זה עוזר. דווקא בשטחים הנוגעים במדעי החיים התיאורים - אם נעשים נכון - הם יותר ''חיים'' (תרתי משמע) מפיסיקה או ממתימטיקה. ואנחנו גם מכירים את המדד המדעי של ''הופעה בעמוד הראשון של הניו-יורק טיימס''. כמסקנה, ניתן להתגבר על מיכשול השפה וההבנה - וכל היתר רק עניין של עדיפויות.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

ביקורת על מאמר המערכת של ''הארץ'' [חדש]
אורי קציר   יום ו', 09/10/2009 שעה 18:57 אתר אישי
''הארץ'' מפרסם היום מאמר מערכת שבבסיסו קורא לממשלה להגדיל את תקציבי התמיכה במחקר המדעי. אין ויכוח על כך שהטענה הזאת נכונה, אבל בצידה יש גם צביעות לא קטנה מצד העיתון.

הנה הקישור תמעוניינים: http://www.haaretz.co.il/hasite/spages/1119916.html

והיכן הצביעות? ובכן, ב''הארץ'' יודעים היטב שבמשרדי הממשלה קוראים כל מילה הנכתבת שם. לו היו רוצים בכך, היו מפרסמים קריאה כזו לא רק ביום-יומיים לאחר זכייתה של עדה יונת בפרס נובל לכימיה, אלא ברבים יותר מימי השנה - ובצמוד לכיסוי חדשותי שוטף ומודגש ועקשני של המחקר בתחום זה ושל המחסור בתקציבים בו. כשכותרות כאלה ישהו בעמוד הראשון במשך שבוע תמים ויעוררו גם את המתחרים ואת המדיה האלקטרונית לעסוק באותו נושא, יתרשמו קצת יותר במשרד ראש הממשלה ובמשרדי החינוך והמדע מהטיעונים הללו.

עד אז, זה נראה כמו איזה מאמר שתופס טרמפעל הקריאה האופנתית להגביר את התיקצוב למדע. והרי כולנו יודעים שקריאה כזו תתמסמס ותתפוגג בעוד מספר ימים, ובעוד חודש כבר לא תיזכר על ידי איש. לפיכך, המאמר הזה אינו אלא עלה תאנה להתעלמות המקובלת במדה הישראלית מהתחום הזה.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

ערסים צעצוע [חדש]
קואלה   שבת, 10/10/2009 שעה 1:27
אני לא יודע מי קרא את המאמר של יורם קניוק לאחר התאבדותו של דודו טופז - אבל התמצית היא משהו כזה: החברים הנכבדים שספגו את המכות מה''ה טופז, היו ראויים להן (לפחות במובן המטאפורי) על הרס התרבות.

שכן המשותף גם לדודו טופז, אבי ניר והבת של דן מרגלית (ועוד רבים ולא ממש טובים אחרים) - הוא שהם אשכנזים מבית טוב ומחונך - אבל השתמשו בידע ובכישרון שלהם על מנת להתחנף לשכבות התרבותיות הנמוכות ביותר. וזאת במקום למנף את התרבות הגבוהה ממנה הם הגיעו.

למה הם עשו זאת - זה כבר נושא לניתוח רציני, אבל לדעתי התשובה המהירה היא בצע כסף קל ומהיר.

והתוצאה - כישלון גם של התרבות וגם של כלי התקשורת, כולל כלכלית.

אז אולי אותם אנשים שאורי הזכיר בסוף הכתבה ייזכרו מהיכן הגיעו ויפסיקו להתחנף אלא גם להיות שליחים של תרבות.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

לא רק בארץ [חדש]
אורן   יום א', 11/10/2009 שעה 17:26 אתר אישי
אני שוב אחזור לדוגמת הספרות שאמורה להיות דווקא יותר נגישה לציבור. נסתכל על ביקורות הגולשים באמזון כמדד לפופולריות של ספר (וזה אפילו מדד מוטה לטובת אליטיזם כי צריך דחף לכתוב ביקורת על ספר - גם האקטיביות של כתיבה ועוד על *ספר*). לכל הספרים של הרטה מולר ביחד יש פחות ממאה ביקורות. פחות מחמישים. יש בין 1 ל9 ביקורות לספר. לזבלון החדש של דן בראון (היום מבוקר במוסף הספרים של הNYT) יש כבר כ-‏900 ביקורות. להארי פוטרים יש אלפי ביקורות (לכל אחד מהם).
כלומר זו לא בעיה ישראלית אלא בעיה של התקשורת והחברה בעולם המערבי כולו, גם אם זה לא ממש מנחם.

~~~
וכאן המקום לאסוציאציה:
אני לא זוכר באיזה מהספרים של איין ראנד (נדמה לי שבכמעיין המתגבר) יש את אותו בעלים של עיתון שבשביל לקבוע את הקו של העיתון פירסם שני סיפורים. הראשון על המדען המסכן שעובד בלי תקציב ובלי יום ולילה על מחקר פורץ דרך והשני על זונה מסכנה שמגדלת את הילדה שלה. הסיפור עם הזונה גרר מבול של מכתבים אמפתיים למערכת ואילו הסיפור על המדען גרר אדישות. הפור נפל.
~~~~

*אני מודה שעד הנובל גם אני לא שמעתי על מולר.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

מוזר אבל שמעתי עליה [חדש]
דוד מירושלים   יום ב', 12/10/2009 שעה 0:26
אני דווקא זכרתי את שמה של עדה יונת בזכות ראיון איתה שקראתי לפני כמה שנים בירחון הספורט ''שם המשחק''(!).
בזכות זה גם ידעתי שהיא חוקרת את הריבוזום.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

שני דברים [חדש]
dugmanegdit   יום ב', 12/10/2009 שעה 13:12 אתר אישי
יש מי שכותב על ענייני מדע בעיתונות. למשל, זיו הלמן שהוא מדען בעצמו. אלא שאין כמעט כתבים שמבינים משהו במדע וגם אין עורכים שמבינים בזה וכך התחום הזה, שקיים בעיתונים גדולים בעולם, נותר די זניח בישראל.

יש ביקוש לכתיבה מדעית בעיתונים. כל מי שחפץ לקרוא על עניינים שכאלה עושה מנוי לאיזה ירחון מדע פופולרי. העניין המרכזי שרלוונטי למאמר של אורי הוא שנראה שיש דיכוטומיה של ממש בהתעניינות במדע. יש מי שהדבר מעניין אותם מאוד והם מוכנים להוציא כסף על עיתון מתמחה וכל היתר פשוט לא מתעניינים בזה במיוחד. כך אפשר לראות שעיתונים מוציאים מוסף ספרים לסוף השבוע אבל אין שום עיתון שמוציא מוסף מדע. אילו היה קהל שהיה קונה עיתון בשל מוסף ה''מדע'' שלו (כמו שיש במקרה של מוסף הספרים) הרי שהיינו מקבלים מוסף בעניין זה. היעדרו של מוסף כזה יחד עם קיום ענף משגשג למדי של עיתוני מדע פופולרי מלמדת על הדיכוטומיה בקרב הקוראים.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

[פרסם תגובה חדשה]   [קישור ישיר למאמר זה]  

מאמר אורח | צור קשר | על האתר | חזור לעמוד הראשי | קישורים | תנאי שימוש | אקסטרה | תיק העיתונות של אפלטון
RSS | כל הדיונים המתמשכים | ספר אורחים | עזרה טכנית | לוח ימי ההולדת של הבלוגוספירה | מקלדת וירטואלית | ארכיון | חפש באתר
האתר עוצב ע״י עופר ליכטמן
כל הזכויות שמורות לאורי קציר ©