הקונסול הספרדי סקורניצקי
יום ג', 25/08/2009 שעה 23:27
השנים הסוערות של מלחמת העולם השנייה היו כר פורה לסיפורים אנושיים רבים ומרגשים. ההכרח לשרוד בתנאי מלחמה קיצוניים הביא אנשים לא בולטים, לכאורה, לביצוע מעשים שכיום היינו מגדירים בפשטות כבלתי-סבירים. לאחת הפרשיות הללו היה אחראי יהודי יליד פולין שעבד בתעשית הטקסטיל הצרפתית ונקלע אל הכיבוש הגרמני של צרפת ב-‏1940. האיש, שמואל סקורניצקי שמו, מצא לעצו עיסוק כיועץ משפטי בקונסוליה הספרדית בסנט אטיין ולימים אף הפך לקונסול בכבודו ובעצמו. וכך, תוך שהוא ממלא את התפקיד החשוב ואינו מדבר אף לא מילה אחת בספרדית, הפך סקורניצקי את הקונסוליה למרכז להפצת תעמולה, הסתרת נשק וסיוע ללוחמי מחתרת צרפתיים. תושייתו הבלתי-מצויה ויכולתו לתפקד מצוין במצבי לחץ הפכו אותו לכתובת ללא מעט פעילים אנטי-גרמניים בצרפת של אז. למרבה הצער, סיפורו כמעט ואינו ידוע בימינו. הנה העת לתקן את המעוות.








במרץ 1944 הגיעה השתוללות הגרמנים לשיאה. באיזור סנט אטיין, העיר השביעית בגודלה בצרפת, גוייסו אלפי צעירים צרפתיים לעבודת כפייה בגרמניה. העיר וסביבתה ''טוהרו'' מיהודים. עשרות תושבים שנחשדו בפעילות מחתרתית הובאו בפני מפקד הגסטאפו המקומי, אוברשטורמפיהרר בול, והוצאו להורג הירייה או הולקו עד מוות באלות מסומרות.

המחתרת השיבה לכובשים מידה כנגד מידה. באחד הימים האחרונים של מרץ 1944 יצא אחד ממפקדיה, סרן פריאול, יחד עם חמישה מאנשיו לעבר מסילת ברזל שעליה נסעה רכבת גרמנית לכיוון העיר רואן. נהג הקטר הצרפתי, שהוכנס מראש בסוד הגעתם, האט את מהירות נסיעת הרכבת במתכוון. ששת התוקפים השליכו רימוני יד אל תוך הקרונות הפתוחים, שבהם ישב גדוד גרמני שלם. לאחר מכן נכנסו התוקפים לשלוש מכוניות קטנות ורדפו אחרי הרכבת לאורך שני קילומטרים כשהם מרססים אותה באש תת-מקלעים.

משפחה נמלטת עם מטלטליה מצרפת במהלך הכיבוש הגרמני. סרוקניצקי בחר להישאר (מקור תמונה 1).

בעקבות ההתקפה על הרכבת ערכו הגרמנים חיפושים מבית לבית באיזור כולו. אחת מחוליות השוטרים הגיעה לרחוב פורייל (Fauriel) השקט והמהודר ופרצה אל תוך וילה יפה להפליא.

עוד בטרם הספיקו הגרמנים לסרוק את הווילה, פרץ החוצה גבר שחום עור ונמוך קומה – והנחית בעיטה אדירה בשיפולי גופו של סמל המשטרה הגרמני.

- ''אני הקונסול הספרדי, נציגו של הקאודיליו פרנקו!'' שאג האיש בזעם, ''הסתלקו!''

הגרמנים עזבו את המקום במבוכה.

עוד באותו ערב התייצב מפקד המשטרה הגרמנית בסנט אטיין לפני הקונסול סאנטוס מונטרו סאנצ'ז. הוא התנצל על התקרית, ומסר לקונסול תת-מקלע חדש, באומרו: ''ערכנו את הסריקה רק כדי להגן עליך ועל ידידינו האחרים מפני הטרוריסטים הארורים. מעתה ואילך תוכל להגן על עצמך''.

יש להניח שהקצין הגרמני היה מתפקע מכעס אילו נודע לו כי התת-מקלע נמסר, דקות מספר לאחר מכן, למתקיפי הרכבת בכבודם ובעצמם, שכל אותה שעה הסתתרו במרתף הווילה. ואין ספק שכעסו היה מרקיע שחקים לו סיפר לו מישהו כי הקונסול רב ההשפעה לא היה אלא יהודי-פולני בשם שמואל סקורניצקי, שלא ביקר בספרד מימיו ולא ידע את השפה הספרדית.









חייו רבי המעללים של סקורניצקי החלו בשנת 1898 או 1899 בעיירה הפולנית טומאשוב. אביו היה רב, אולם הוא עצמו לא גילה כל נטייה ללימודי דת. כבר בהיותו בן 14 הצטרף אל מחתרת פולנית אנטי-רוסית. מאוחר יותר, בעיצומה של מלחמת העולם הראשונה, סטר לקצין גרמני – ונידון לשישה חודשי עבודת פרך.

בשנת 1920 היה סקורניצקי אחד מראשוני המתנדבים לצבאו של פילסודסקי, שלחם ברוסים. הוא אירגן יחידת גרילה קטנה שפעלה בעורף האויב וזכתה להצלחות רבות. חבריו ליחידה כינו אותו ''סאמצ'יו בוהאטיר'' (שמוליק הגיבור).

עם התבססות עצמאותה של פולין באה האכזבה הגדולה. נטיותיהם האנטישמיות של השליטים החדשים בלטו לעין. אביו ואחיו של שמואל היגרו לארצות הברית. הוא עצמו העדיף לצאת לצרפת ולעסוק שם בתעשיית האריגים.

בעת כניעת הנאצים לצרפת בשנת 1940 נחה בכיסו של שמואל סקורניצקי אשרת כניסה לארצות הברית. אולם הוא סירב להשתמש בה, והוסיף לעבוד כמנהל מפעל טקסטיל גדול בקרבת טולוז, כלומר באותו חלק בצרפת שהיה נתון תחת ממשלת הבובות של וישי. מאחר ששותפו למפעל היה יהודי אמריקאי נמנעו אנשיהם של פטן ולאוואל מלפגוע במפעל ובעובדיו.

בראשית שנת 1942, כאשר גברה הסכנה הגרמנית במידה ניכרת, החליט סמואל סקורניצקי לדאוג גם לעצמו ולבנות לו זהות חדשה. הוא זכר כי אנשים זרים שביקרו במפעל חשבוהו לא פעם לספרדי או לפורטוגזי. על כן החליט להיות לנתינו של פרנקו, שנחשב באותם הימים לבן-בריתו של היטלר.

תחילה התקשר סקורניצקי עם ידיד ותיק, אציל ספרדי אוהד יהודים, שהיה מקורב לפרנקו. האציל הציג אותו בפני נציג הצלב האדום הספרדי בצרפת, והלה קישר אותו, בתורו, בפני קונסול ספרד בסנט אטיין.

כאשר שטפו הגרמנים על פני צרפת של וישי, כבר ישב סקורניצקי בסנט אטיין, ואילו בני משפחתו הוסתרו בבית ידידים, בכפר צרפתי נידח.

למזלו של סקורניצקי היה הקונסול הספרדי זקוק דווקא לעוזר יהודי, משום שבאותם הימים עשו עשו השלטונות הספרדיים עיסקאות מצוינות בהבריחם הון יהודי מצרפת לספרד. הוא הבטיח לסקורניצקי לשכוח את מוצאו היהודי, אך ביקש ממנו לבחור לעצמו שם ספרדי.

סקורניצקי הסתכל סביבו. החדר היה גדוש בספרים. לרגע שקל לגשת אל אחד המדפים ולבחור את שמו של אחד המחברים. מבטו נתקל בבקבוק שעמד על השולחן, בין שתי כוסיות הזכוכית הגבוהות. על התווית המודבקת עליו התנוסס שם שאי אפשר היה להחמיצו.
- ''מונטרו'', אמר סקורניצקי בהצביעו על הליקר.

תוך ימים מספר כבר היה ברשותו של סקורניצקי דרכון דיפלומטי סרדי על שם סאנטוס מונטרו סאנצ'ז. כעבור חודש ימים הועלה לדרגת היועץ המשפטי של הקונסוליה. מאוחר יותר, כאשר הוחזר הקונסול למולדתו, שלף מונטרו את סעיף 15 של האמנה הקונסולרית בין צרפת לספרד, בו נאמר כי בהיעדר הקונסול ימלא היועץ המשפטי את מקומו. כך הפך לנציגה הבלעדי של ממשלת פרנקו באיזור כולו.

עתה היה סקורניצקי-מונטרו חופשי לעשות ככל העולה על רוחו. הוא קשר קשרים מצוינים עם אנשי הגסטאפו ואנשי המשטרה הגרמנית ושעשע אותם במסיבות רעים, בהן נישאו נאומים אינסופיים על הידידות שבין היטלר ופרנקו.

מובן מאליו שמונטרו נאם בגרמנית. למזלו לא ידע איש מאורחיו ספרדית, ואילו עובדי הקונסוליה ששכר ידעו את סודו אך לא גילוהו. רובם ככולם היו פליטים רפובליקניים שנמלטו מספרד לצרפת בתום מלחמת האזרחים.

תוך חודשים מספר הפכו הקונסוליה והווילה המפוארת בה התגורר הקונסול למרכזים ראשונים במעלה של המחתרת הצרפתית באיזור סנט אטיין. במרתפי שני הבניינים הוסתרו אנשים מבוקשים על ידי המשטרה וכן טייסים בריטיים ואמריקאיים נמלטים שהיו בדרכם לספרד. מחסן בגרוטאות שבגן הקונסוליה הפך למצבור נשק. בעליית הגג של הווילה הותקנה מעבדה משוכללת לזיוף מסמכים רשמיים, בה מילאו טופסי הקונסוליה והחותמות הרשמיות של ספרד תפקיד נכבד ביותר.

בראש ובראשונה טיפל מונטרו באלפי הפליטים הספרדיים שהיו באיזור. מעבדת הזיופים שלו הנפיקה אלפי תעודות רשמיות, חתומות על ידי משרד החוץ הספרדי, בהן נאמר כי בהתאם לאמנה שנחתמה בין גרמניה לספרד עוד בשנת 1862 אין לגרמנים כל זכות לעצור אזרח ספרדי ללא הצדקה או להעבידו בניגוד לרצונו. תודות לתעודות אלה ניצלו כששת אלפים ספרדים רפובליקניים מעבודת הכפייה וממחנות הריכוז הנאציים.

מצד הניצחון לשחרור פאריס מהגרמנים. הקונסול הספרדי היה בצד המנצח (מקור תמונה 2).

לעתים היה מונטרו מוכן לסכן את עצמו כדי להציל את הרפובליקנים שלו. באחד הימים, כאשר נודע לו כי הגרמנים עצרו את קפיטן מריסקאל, איש הבריגדה הבינלאומית שלחמה נגד פרנקו במלחמת האזרחים, התקשר מונטרו עם המפקדה הגרמנית בעיר. ''מה עוללתם לי?'', זעם באוזני הקצין הבכיר איתו שוח, ''האיש הוא אחד מסוכני הנאמנים הפועלים נגד המחתרת הספרדית שמבקשת להפיל את משטרו של הגנרליסימו! עדיין לא החלטתי אם להעביר לממשלתי תלונה רשמית בעניין זה''.

התלונה לא הועברה. מריסקאל שוחרר עוד בו בערב והועבר אל מקום מבטחים.

לעתים התעקש מונטרו להשתתף בפעולות המחתרת בעצמו, למרות הפצרות ידידו הצרפתיים. באחד מימי יוני 1944 הגניב במכוניתו כמות גדולה של כרוזים אנטי-נאציים אל מחנה המשטרה הצרפתית הסמוך לסנט אטיין. בדרכו חזרה נעצרה המכונית ליד מחסום גרמני. סקורניצקי-מונטרו נופף בתעודותיו כמנהגו, אולם הגרמנים לא שוכנעו הפעם.

- ''סלח לנו, אדוני הקונסול'', אמר הסמל הגרמני, ''קיבלנו מידע לפיו ממכונית זו הוטלו כרוזים אל תוך מחנה המשטרה. יהיה עלינו לערוך בה חיפוש''''.
- ''המכונית נגנבה מחצר הקונסוליה בצהריים'', השיב מונטרו בשלווה, ''רק לפני שעה קלה טילפן אלי אלמוני והודיע כי המכונית נמצאת בקרבת מחנה המשטרה. נסעתי לשם במונית ועכשיו אני מחזיר את המכונית הביתה. הטרוריסטים הארורים אפילו השאירו לי מזכרת קטנה''.

תוך כדי דיבור הרים מונטרו את אחד המושבים, שלף משם חבילת כרוזים והושיטה לגרמנים. מראה הכרוזים שיכנע אותם עד כדי כך שהם לא טרחו כלל להרים את המושב האחורי, שמתחתיו הוסתר סטן אנגלי חדש.

חודשיים לאחר מכן, כאשר שוחררה סנט אטיין על ידי כוחות הברית כמעט והתמוטט אותו סמל גרמני אשר נפל בשבי, בראותו את הקונסול הספרדי צועד במצעד הניצחון של המחתרת.









כאשר נתגלו מעלליו של סקורניצקי ברבים, מילא משרד החוץ הספרדי את פיו מים והסתפק בביטול הדרכון הדיפלומטי של הקונסול היהודי. נראה כי הספרדים לא רצו להכיר יותר מדי למעצמות הברית את שיתוף הפעולה שלהם עם הנאצים.

סקורניצקי שב לעבוד בענף הטקסטיל. הוא לא למד לדבר ספרדית עד יום מותו.









לא מצאתי כמעט שום חומר נוסף על סקורניצקי, מלבד אתר צרפתי המוסר דיווח על מעשיו. לא ידוע לי מה עלה בגורלו לאחר המלחמה, מתי נפטר והיכן. חבר שביצע עבורי תחקיר במוסד ''יד ושם'' לא מצא את הד פסיעותיו שם. אם יש לכם מידע על כך, אשמח אם תוכלו לעדכן כאן. מגיע לאיש האמיץ הזה שיזכרו אותו בפירוט רחב קצת יותר.









מקור החומר שבמאמר זה הוא בספר פרשיות נעלמות, כרך שני, בעריכת ישעיהו לביא, עמ' 194-198.










[פרסם תגובה חדשה]   [קישור ישיר למאמר זה]   [קפל תגובות]   [פרוס תגובות]            

 
מרתק!   ינשוף   יום ד', 26/08/2009 שעה 0:56   [הצג]   [2 תגובות]
מרתק ומדהים!   מיכאל ז.   יום ד', 26/08/2009 שעה 10:51   [הצג]
קראתי והתלהבתי   מונס   יום ה', 27/08/2009 שעה 17:26   [הצג]
אכן, המציאות עולה על כל דמיון   דוד קסירר   יום ו', 28/08/2009 שעה 11:15   [הצג]
סיפור יפה   ירון רוזנשטיין   יום ה', 10/09/2009 שעה 1:54   [הצג]   [2 תגובות]
(ללא כותרת)   אלמוני   יום א', 31/07/2011 שעה 4:21   [הצג]
(ללא כותרת)   בועז   יום א', 15/12/2013 שעה 18:38   [הצג]
[פרסם תגובה חדשה]   [קישור ישיר למאמר זה]  

מאמר אורח | צור קשר | על האתר | חזור לעמוד הראשי | קישורים | תנאי שימוש | אקסטרה | תיק העיתונות של אפלטון
RSS | כל הדיונים המתמשכים | ספר אורחים | עזרה טכנית | לוח ימי ההולדת של הבלוגוספירה | מקלדת וירטואלית | ארכיון | חפש באתר
האתר עוצב ע״י עופר ליכטמן
כל הזכויות שמורות לאורי קציר ©