הנחש והטלה/ איוואן אנדרייביץ' קרילוב
יום ב', 03/08/2009 שעה 18:01
הפיגוע המחריד בבר הנוער של הקהילה ההומו-לסבית מתל אביב הביא למאות תגובות בבלוגים השונים, לרבות עשרות פוסטים שהוקדשו לרצח, לשורשיו המשוערים, ליחס החברה לחד-מיניות בכלל וכמעט לכל אספקט אחר שהאירוע הפך לרלוונטי. אפילו תיאוריות קונספירציה כבר מתחילות לעוף באוויר. אבל בראש ובראשונה עולה על הדעת האפשרות שמדובר בפשע שנאה - כנראה מפני שאין שום אינטרס גלוי אחר לפתוח באש חיה על מקום תמים כל כך. בנסיבות כאלה, בהן כל דבר שאומר לא יהיה אלא חזרה מייגעת על דברים שנאמרו כבר על ידי אחרים, החלטתי להביא כאן משהו אחר. יצירה תרבותית, אם תרצו. מדובר, כמובן, באחד ממשלי קרילוב - אבל משל זה, בשונה מרבים אחרים שלו, מצביע במדויק על השנאה כמוטיב המניע את התנהגותו ל אורגן מסוים בחברה והדוחף אותו לפגוע באחר בלא שיהיה צורך אפילו בעילה מיידית לשם כך.









 
 










איוואן אנדרייביץ' קרילוב נולד במוסקבה, אך את מרבית שנותיו המוקדמות העביר בערים אורנבורג וטבר. אביו היה קצין צבא שנפטר בשנת 1779, והותיר את בני המשפחה בעוני ובחוסר כל. הירושה המשמעותית היחידה שהותיר האב לבנו הייתה ארגז גדול של ספרים - אך ירושה צנועה זו הניחה את היסוד להונו הרוחני של קרילוב. אמו גידלה אותו לבדה, אך נאלצה להטיל עליו עול פרנסה כבר בהיותו בן תשע והילד הפך להיות פרח-פקידות בבית משפט.

שירות זה הביא את קרילוב מילדותו במגע עם ההווי הקודר של בתי הדין בימים ההם, הווי של בורות חשוכה, מעילות ושוחד, משוא פנים והתעללות בחלש. מכאן שאב אוצר רשמים כביר למשליו הסאטיריים לעתיד לבוא. בשעות הפנאי אהב להסתובב בעיר ולהאזין לשיחות דלת-העפ. אמרות הכנף ששמע נקלטו היטב בזיכרונו, כמו גם הפתגמים השנונים והבדיחות העסיסיות. שעות תמימות היה יושב על גדת הוולגה ומקשיב לשיחתן של הכובסות שנתקבצו אל הנהר מכל קצווי העיר.

אולם חיי לבלר בעיר שדה לא היו מה שחיפש. הילד היה ברוך כישרונות, ובינתיים הספיק להרחיב את ידיעותיו בקריאה ואף למד את השפה הצרפתית. ידידים לימדוהו גם לנגן בכינור ולצייר. עתידו היה הרחק משם.

כשהיה בן 14 עבר לבירה בסנט פטרבורג ושם החל לעבוד באחד ממשרדי הממשלה. כמה שנים מאוחר יותר מתה עליו אימו והוא נאלץ להתמודד עתה עם הקשיים בכוחות עצמו. באותה תקופה כתב סיפורים, סאטירות ואופרות קומיות. מו''ל אחד קנה את כתב היד של מחזהו הראשון (שלא הועלה על הבמה) במחיר ששים רובל והתפלא מאוד כאשר המחבר הצעיר והעני ביקש לקבל את שכרו לא בכסף אלא בספרים שכתבו מולייר, ראסיון ובואלו. ההצלחה לא האירה לו פנים על הבמה. הקומדיות שלו טמנו בחובן סאטירות חריפות מדי על מעמד האצולה וזה הוצג בהן כמלא רשעים ומטומטמים. אחרי התנגשות חריפה עם מנהל התיאטרון הממלכתי, משך את ידו מהדרמטורגיה.

בשנת 1789 החל קרילוב להוציא לאור, יחד עם סופרים ליברליים אחרים, מגזין סאטירי, אלא שזה לא האריך ימים. בשנת 1792 חידש את פעילותו הפובליציסטית על ידי הוצאת העיתון ''הצופה''. בדברי הסאטירה שפרסם בשני אלה נלחם בהתלהבות בשחיתות המידות ובמשטר הדיכוי, באי-השוויון החברתי ובאכזריות בעלי האחוזות. פעילותו זו עוררה עליו את רוגזו של הצארית יקטרינה השנייה. בבית הדפוס שלו נערך חיפוש, הוא נחקר במשטרה ולבסוף נאלץ לנטוש את הבירה ונדד בערי השדה. גלות זו, שגזר על עצמו עד יעבור זעם, נמשכה גם בימי מלכותו של הצאר המטורף פאוול הראשון, ורק בראשית תקופת יורשו של זה, אלכסנדר הראשון, כאשר החלה לנשב ברוסיה רוח חדשה, יכול היה לשוב אל פעילותו הספרותית והציבורית. למוד ניסיונות מרים, מצא לעצמו דרך חדשה להשמיע את קולונגד העירצות והרשעות. צורת ביטוי זה הייתה פחות מסוכנת מהפובליציסטיקה והרבה יותר פופולארית, רחבת תפוצה ומהדהדת. היה זה המשל.

משלי חיות תמיד היו נשק בידי החלש במאבקו עם החזק. כל מה שלא העזו הנדכאים לומר בגלוי בגנות משעבדיהם ועושקיהם הם שמו בי קרוביהם הרוחניים ביער. גם קרילוב, שלא יכול היה בראשית דרכו להעלות על הבמה שום מחזה סאטירי משלו, החל עתה להציג מחזות כאלה, קצרי יריעה אך ארוכי עוקץ. ההמונים ברחבי רוסיה קראו את משליו, הבינו את רמזיהם השקופים ונהנו פעמייםף גם מצם היצירות השנונות וגם מן הצורה בה הערים ממשיל המשלים על המושל. הפופולאריות שלו גדלה עד כדי כך שגם הממשלה, שרדפה סופרים ביקורתיים אחרים, נזהרה מלפגוע בו. היא העמידה פנים שמבחינתה אין הוא אלא מטיף מוסר שקט המתרחק מפוליטיקה, והשתדלה לקרבו על ידי מתן יחס של כבוד . גם קרילוב עצמו, בחייו הפומביים, יצר תדמית של מוראליסט מופשט. כך הבטיח את עצמו מפגיעתו הרעה של השלטון ויכול היה להתמסר לעבודת חייו. בשנים 1806-1807 כתב עוד שתי קומדיות (''חנות אופנה'' ו''לקח לבנות''), ובהן שם ללעג את ההתבטלות העבדותית בפני התרבויות והלשונות הזרות שחדרו אז למדינה. מחזות אלה, שעלו בהרבה על קודמיהם, הוצגו על הבמה וזכו להצלחה רבה, אך הצלחה זו לא שינתה אותו. הוא הבין כי מצא במשל את ייעודו הגדול ועד סוף חייו לא כתב אלא משלים בלבד.

בשנת 1812 החל לעבוד בספריה הממלכתית בסנט פטרבורג וכיהן במשרה זו 29 שנים רצופות, עד צאתו לגימלאות ב-‏1841. כעבור שלוש שנים הלך לעולמו.









 
 










מקור הסיפור הוא בספר כל משלי קרילוב, מאת איוואן קרילוב. תרגום לעברית: חנייה רייכמן. ציורים: נחום גוטמן. הספר יצא בהוצאת ברונפמן, תל אביב, בשנת 1949. המהדורה העשרים ושניים, ממנה נטול הקטע המובא כאן, יצאה לאור בשנת 1976.










[פרסם תגובה חדשה]   [קישור ישיר למאמר זה]   [קפל תגובות]   [פרוס תגובות]            

 
הוא היה איש חכם והכיר את נפש האדם   ביילע   יום ב', 03/08/2009 שעה 18:42   [הצג]   [9 תגובות]
ביטוי תרבותי הולם   דפנה פלג   יום ב', 03/08/2009 שעה 18:43   [הצג]   [2 תגובות]
חנניה רייכמן   שושי   יום ב', 03/08/2009 שעה 18:50   [הצג]   [4 תגובות]
מרתק, תודה   תראזי   יום ה', 06/08/2009 שעה 3:20   [הצג]   [2 תגובות]
(ללא כותרת)   אייל   יום ו', 07/08/2009 שעה 11:16   [הצג]
אכן משל הולם   דוד קסירר   יום ו', 07/08/2009 שעה 15:56   [הצג]
[פרסם תגובה חדשה]   [קישור ישיר למאמר זה]  

מאמר אורח | צור קשר | על האתר | חזור לעמוד הראשי | קישורים | תנאי שימוש | אקסטרה | תיק העיתונות של אפלטון
RSS | כל הדיונים המתמשכים | ספר אורחים | עזרה טכנית | לוח ימי ההולדת של הבלוגוספירה | מקלדת וירטואלית | ארכיון | חפש באתר
האתר עוצב ע״י עופר ליכטמן
כל הזכויות שמורות לאורי קציר ©