תעלת הימים: החלופה הלא מדוברת/ דודו לביא
יום ב', 20/07/2009 שעה 10:24
את פרויקט תעלת הימים כולנו זוכרים. המפעלים הגדולים של כריית תעלת פנמה לחיבור האוקיאנוס השקט עם האוקיאנוס האטלנטי וחפירת תעלת סואץ שחיברה את ים סוף (והאוקיאנוס ההודי) עם הים התיכון, הולידו בזמנו במוחו של חוזה המדינה תיאודור הרצל את הרעיון לבצע מפעל דומה גם בארץ ישראל. הרצל חלם על תעלה שתצא מהים התיכון ושהמים שיזרמו בה ייפלו מגובה רב לים המלח, תוך שמדינת היהודים מנצלת את הפרשי הגבהים לצורך הפקת חשמל. הפרויקט עצמו נדון במשך שנים רבות, אבל מעולם לא יצא לפועל. בשנים האחרונות עולה על הפרק פרויקט תעלת השלום, האמור לחבר בין ים סוף לים המלח ולהתבצע בשיתוף פעולה ישראלי-ירדני. דודו לביא, במאמר אורח נוסף, מציע כאן אלטרנטיבה שלישית, ישראלית למהדרין, שתתמודד בעת ובעונה אחת עם בעיית המחסור במי שתייה ועם התייבשותו של מקווה המים המתוקים היחיד שלנו.








לאחרונה, לאחר הפוגה מסוימת ונוכח המשבר הכלכלי שפקד את שוקי ההון בעולם, שוב עלה לדיון פרויקט ''תעלת השלום'', אותה תעלה שתחבר בין ים סוף לים המלח. השיח הציבורי סביב מיזם זה רווי יצרים ומחלוקות: מצד אחד, התומכים מפליאים לדבר בשבח היתרונות הגלומים בו. בין השאר הם מונים את הפן הכלכלי (הגברת התיירות לישראל, יצירת מקור תעסוקה לאלפי עובדים, התפלת מים), הפן הגיאו-פוליטי (מיזם משותף לישראל ולשכניה באזור) ואפילו האקולוגי (החייאת ים המלח הגווע). מצד שני, מביעים הגורמים הירוקים חששות בדבר האפשרות שהמיזם יביא לאסון אקולוגי שיהפוך את ים המלח למעין עיסת גבס סרוחה. אלה נוהגים לרוב להציע כחלופה למיזם האמור את תעלת הימים ה''קלאסית'' - זו שהגה תיאודור הרצל - המחברת את הים התיכון עם ים המלח.
 
התוואים שהוצעו עד כה לתעלת הימים. אף לא אחד מן הארבעה בוצע עד כה.
 

משום מה, איש אינו עוסק ואינו מדבר בחלופה נוספת,חלופה שמבקשת לפתור דווקא בעיה ממוקדת אחרת ועל כן אין להתייחס אליה בהכרח כתחליף למיזמים אחרים, אלא כפרויקט עצמאי בעל חשיבות לאומית.









אנו מצויים בעיצומה של תקופה בה המודעות לבעיית המחסור במים הגיעה לשיא (לי, לפחות, לא זכורה מודעות גבוהה כזו עד כה). זאת, תוך יישומם של פתרונות יצירתיים כלכליים-התנהגותיים כדוגמת ''מס הבצורת'' והשקעה בקמפיינים תקשורתיים עתירי ידוענים סדוקי פנים. יש הסבורים, ואני בינם, כי המחסור במים במדינת ישראל אינו בעיה קיומית ואינו בבחינת גזירה משמיים, אלא בעיה כלכלית-פוליטית-ביורוקראטית. מעין תצרף של מודל לקוי של תמחור מים המושפע תדיר מקבוצות לחץ שונות ובראשן החקלאים; של קושי בקבלת ההחלטות להניע פרויקטים בעלי חשיבות לאומית ושל חשיבה קצרת טווח ונעדרת חזון.

בכל אלה מאמר זה לא יעסוק, על אף שבין יתר הדברים לחלק מסוגיות אלה צפויה להיות השפעה מכרעת על מידת הרלוונטיות שלו כרעיון שיש לו סיכוי גבוה לצאת מן הכוח אל הפועל.

הנה נתון יסודי העומד לרשותנו תמיד ואינו מוטל בספק: מדינת ישראל, השוכנת לחוף הים התיכון נהנית מאספקה בלתי מוגבלת של מים. מים אלה ניתנים להתפלה בעלות שהיא נמוכה מהותית מהעלויות אותם משלמים בעלי הגינות לרשויות המקומיות במסגרת מכסות המים המותרות לשימוש. רעיון ההתפלה כאמצעי לפתרון המשבר במשק המים אינו בגדר חידוש. בישראל פועלים חלק מטובי המומחים בעולם לפיתוח טכנולוגיית התפלה המתקדמת בעולם המאפשרת ייצור מים במחיר נמוך מאוד בהשוואה למקובל בעולם. הדבר אף מיושם הלכה למעשה באמצעות מספר מתקני התפלה הפזורים לאורך חופה של המדינה. החיסרון העיקרי והמשמעותי ביותר בהתפלה, מעבר לעלות ההקמה וההפעלה, הוא המפגע האקולוגי שיוצר תהליך ההתפלה הדורש השקעה של אנרגיה חשמלית ניכרת.

מבלי להביע עמדה ביחס למיזם ''תעלת השלום'' וללא תלות בו, ונוכח בעיית המחסור במים כאמור, אבקש להציג במאמר קצר זה חלופה נוספת שלדעתי, לפחות מבחינה כלכלית, בפרמטרים של עלות ותועלת עשויה להביא לפתרון בעיית המים. יתרון נוסף לחלופה זו בהיותה ירוקה וידידותית לסביבה ביחס לכל חלופה אחרת העומדת על הפרק כיום.

הגיאוגרפיה של מדינת ישראל מאופיינת בשתי עובדות הרלוונטיות לענייננו:

1. מותניה צרות: כדי 42 ק''מ בלבד במרחב שבין מפרץ חיפה לימת הכינרת;

2. קיימים בין גבולותיה הפרשי גבהים ניכרים: 200 מטר ומעלה, בין הים התיכון במערבה לשבר הסורי אפריקאי במזרחה.

שתי עובדות אלה משרתות באופן אופטימאלי את המיזם הפשוט הזה. פשטותו הביצועית היחסית של המיזם בולטת לא רק ביחס לחלופות אחרות הנשקלות בהקשר זה, אלא גם ביחס לפרויקט הנדסי דומה אחר שנעשה בעבר ומשרת את כולנו נאמנה בהווה - ''המוביל הארצי'', מפעל שהושלם לפני למעלה מארבעים שנה להולכת מים באורך של 130 ק''מ – פי שלושה מהמוצע להלן.

וזו ההצעה: כרייה של תוואי קצר בן כארבעים ק''מ (לצורך המחשה: אורכו של התוואי המיועד של ''תעלת השלום'' ארוך פי חמישה, נתון שאין לזלזל בו בהתחשב בכך שעלות הכרייה מהווה רכיב משמעותי ביותר בעלות המיזם), בחלקו פתוח ובחלקו סגור בצינור, כפוף לאילוצי הטופוגראפיה והתכסית.
 
התוואי החדש, ממפרץ חיפה לכיוון הכנרת, כשהמים שיוזרמו אל האגם יותפלו תחילה.
 

ראשיתו של התוואי הוא באיזור הקריות שלחופי מפרץ חיפה וסופו לרגלי מצוק הארבל. המצוק מתנשא לגובה של 181 מ' מעל פני הים, כלומר קרוב ל-‏400 מטר מעל פני הכינרת. טבעם של מים הוא נטייתם לנוע בשיפוע, גם המתון ביותר, ועל מנת למקסם את האפקט הרי שהשיפוע ממערב למזרח אכן יצטרך להיות מתון באופן שנקודת הסיום תהיה ברום מספק. רעיון דומה מיושם בסכר הובר שבמדינת נוואדה, מפעל הנדסי מרשים ביותר שהוקם אף הוא בתקופה של שפל כלכלי ורמת אבטלה גבוהה. בסבר הובר מאפשר הפרש גבהים של 221 מטרים מאפשר ייצור חשמל בהיקף עצום של 2080 מגה-ואט, שהוא בערך כ-‏20% מכח היצור של חברת החשמל בישראל...


בנקודת המוצא יוקם מפעל התפלה שיעשה שימוש בטכנולוגיה הקיימת והמוכחת ויתבסס - בשונה מהמתקנים הקיימים - על אנרגיה המופקת ממים נופלים. אנרגיה זו נוצרת כתוצאה של המרת אנרגית הגובה (אנרגיה פוטנציאלית) לאנרגית תנועה והיפוך אנרגית התנועה הקווית של המים לתנועה סיבובית של הטורבינה.

כך, באופן ירוק לחלוטין וללא השקעת אנרגיה, תיוצר האנרגיה הדרושה להפיכת זרם מי הים בנקודה אחת לזרם של מים מתוקים בנקודה השניה. ההמשך ברור – המים המתוקים יוזרמו ישירות אל הכינרת הסמוכה ויעלו את מפלסה באופן רציף 365 ימים בשנה, לרווחת התיירים ולרווחת משק המים בישראל.

והערה חשובה לסיום: אינני מהנדס ואינני גיאולוג וייתכן שמסיבה זו חלק מההנחות העומדות בבסיס המודל המוצע טעונות תיקונים והתאמות. המתווה שאותו אני מציע מהווה אינטגרציה של מידע אליו נחשפתי במרוצת השנים. מטרת המאמר הנה בראש ובראשונה להציף את הנושא המוכר והחשוב לבחינה ולדיון.










למאמרים נוספים של דודו לביא:

- המחירון
- המחירון ב'
- SOLO - מכונית חשמלית לנוסע יחיד
- סיעות גדולות יותר, ייצוג צודק יותר







דודו לביא הוא כלכלן.





[פרסם תגובה חדשה]   [קישור ישיר למאמר זה]   [קפל תגובות]   [פרוס תגובות]            

 
חישוב מהיר   ישראל   יום ב', 20/07/2009 שעה 11:23   [הצג]   [2 תגובות]
נו באמת...   חיים   יום ב', 20/07/2009 שעה 14:38   [הצג]   [3 תגובות]
מעניין מאד   אלירם   יום ב', 20/07/2009 שעה 22:15   [הצג]
(ללא כותרת)   שי   יום ב', 27/07/2009 שעה 23:58   [הצג]   [2 תגובות]
המשך הרעיון   משה   יום ד', 29/07/2009 שעה 16:22   [הצג]
אז כבר חשבו על זה!   דוב   יום ה', 25/02/2010 שעה 15:55   [הצג]
(ללא כותרת)   noam   יום ג', 05/06/2012 שעה 20:41   [הצג]
(ללא כותרת)   אורן לביא   יום א', 03/02/2013 שעה 16:48   [הצג]
[פרסם תגובה חדשה]   [קישור ישיר למאמר זה]  

מאמר אורח | צור קשר | על האתר | חזור לעמוד הראשי | קישורים | תנאי שימוש | אקסטרה | תיק העיתונות של אפלטון
RSS | כל הדיונים המתמשכים | ספר אורחים | עזרה טכנית | לוח ימי ההולדת של הבלוגוספירה | מקלדת וירטואלית | ארכיון | חפש באתר
האתר עוצב ע״י עופר ליכטמן
כל הזכויות שמורות לאורי קציר ©