לכמה חברים זקוק האדם
יום ד', 22/04/2009 שעה 23:54
הנה אנקדוטה קטנה: לפני מספר ימים קבעתי עם עוד כמה חברים למפגש בבית קפה תל-אביבי. קבוצה קבועה של ארבעה-חמישה חברים שבשנה וחצי האחרונות מאוד נהנים לראות זה את זה, להחליף חוויות וסתם לפטפט. בחילופי המיילים שנועדו לקבוע את השעה והמקום המדויקים העלתי הצעה להרחיב מעט את מעגל המשתתפים. אחת החברות אמרה שהיא מצטערת, אבל םורום המוני מדי גורם לה לחוסר נוחות מסוים. הגבתי לה שגם אצלי המצב דומה וכשבחדר יש יותר משמונה בני אדם העניין כבר מרגיש לי כאילו אני במקום הומה אדם. כמיזנטרופ לאטנטי אני יכול להבין היטב אנשים המסתפקים בשניים-שלושה חברים ולא מעבר לכך. מן הצד האחר, אני קצת מתקשה להבין אנשים שחשים בנוח עם נחילי בני אדם הסובבים אותם בכל שעה. וכך נזכרתי במעשיה ישנה על ידידות שמקורה - תאמינו או לא - באחד מספרי ''חסמבה''. הנה היא.









דומני שמקור המידע שצץ בראשי שווה דיון נוסף. כלומר איך, לעזאזל, קורה שמכל מקורות המידע שבעולם העשויים לצוץ בראשי בזמן נתון בוקע לו דווקא שביב אינפורמציה מטקסט כמו ''חסמבה''. ליתר דיוק, ''חסמבה והסוד הגדול''.

כמה מלים על הספר. ''חסמבה'' היא חבורת ילדים, בפיקודו של ירון זהבי האגדי (שנברא בהשראת הילד ירון לונדון, שאותו הכיר המחבר יגאל מוסינזון שעה ששכר חדר בבית הוריו של ירון), הנלחמת בבריטים, במסתננים, במרגלים, במחבלים ובכנופיות שודדים. הספר השישי בסדרה, ''חסמבה והסוד הגדול'' , מתאר את מאבקה של החבורה בכנופיה בינלאומית שמבקשת להשתלט על מחצבי הנגב. במסגרת המבצע משתפיפ החסמבאים פעולה עם נער בשם הנריקו, עולה ממרוקו המתפרסם בזכות מבצע גבורה שהוביל במהלך מלחמת העצמאות ושבמהלכו פוצצה חוליית בחלנים את תותחי האויב שאיימו על קיבוצי הדרום. שעה שהוא מאושפז בבית חולים בשל פציעה, קורא ירון את סיפור המבצע הנועז של הנריקו המתפרסם ב''דבר לילדים''. למרות שהספר אמור לעסוק בפעילותה של ''חסמבה'' נגד אותה כנופיה בינלאומית הרי שסיפור הנריקו תופס את חלק הארי של הספר: קרוב ל-‏100 עמודים מתוך 160 עמודי הספר כולו. זהו סיפור בתוך סיפור.

וכאן מגיע רובד נוסף - סיפור בתוך סיפור בתוך סיפור. ירון קורא על תקרית בה נקלע הנריקו הנועז לאוהלם של חיילים מצריים. אחד מהם, חסן שמו, מקרב אותו אליו ומגונן עליו מפני האחרים החושדים בו שהוא ישראלי. במהלך הלילה יושבים החיילים, אוכלים את ארוחתם הדלה - ואז פותח חסן ומספר מעשייה על הידידות, שאותה אני מביא כאן. ושוב - המעשייה הזו עוסקת במספר החברים האידיאלי עבור האדם.

הנייר המקורי של הספר הוא באיכות גרועה (נייר עיתון). דפיו הצהיבו במשך השנים. חלק מהאותיות מטושטשות. ובכל זאת - כדאי לקרוא את הפולקלור הערבי החכם הזה. הוא מביא למחשבה אודות גורלים של כל אותם סלבריטאים - פוליטיקאים, כוכבי בידור, ספורטאים - שאחרי פרישתם מבינים לפתע שדממת הטלפונים והבדידות הפתאומית הם לא בדיוק מה שעליו חשבו בתקופת זוהרם.









 
 


 
 


 
 


 
 


 
 


 
 










חסמבה והסוד הגדול, מאת יגאל מוסינזון, הוצאת שלגי, תל אביב, מהדורת 1976.








[פרסם תגובה חדשה]   [קישור ישיר למאמר זה]   [קפל תגובות]   [פרוס תגובות]            

 
נאה דורש! נאה מקיים? [חדש]
יעלה   יום ה', 23/04/2009 שעה 8:53
ורק נותר לשאול - איפה מתבטאת ידידותו של השיח לזקן מדמשק?
אם הוא אכן חברו האחד והיחיד - והאמיתי - והשיח כלכך עשיר והזקן כלכך עני - איך זה שהוא לא מצא לנכון לחלוק איתו מעט מכספו?
חברות חד כיוונית?
ברור שחברות אמיתית, כמו גם אהבה אמיתית, אינה תלויה בדבר - וכך צריך גם להיות ולהשתמר,
ועם זאת, היה מתבקש, שישלח השיח מתת בסתר לידידו, ולו כדי שלא יצטרך לדור בבית מט ליפול.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

נאה דורש! נאה מקיים? [חדש]
אורי קציר   יום ה', 23/04/2009 שעה 9:00
בתגובה ליעלה
אתר אישי
נו, זה כבר במסגרת הפרטים הנסתרים של הסיפור, אלה שאינם מהווים את עיקריו. אם כבר הולכים על עיסוק בהם, יתכן מאוד שהזקן היה גאה מכדי לקבל סיוע כספי, אפילו כאשר הנותן הוא חברו הטוב.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

5000 [חדש]
יעקב   שבת, 25/04/2009 שעה 1:10 אתר אישי
ע''פ רני רהב, כזכור לך, יכול אדם שיהיו לו 5000 חברים, ואת כולם יזמין לבר המצווה של הבן.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

המסר מטריד ביותר [חדש]
אליצור סגל   יום ב', 27/04/2009 שעה 17:44
בתגובה ליעקב
לק''י
המסר של הסיפור הזה מטריד ביותר - האם ידידות צריכה לגבור על מוסר אנושי כללי לגבי חשוד ברצח?
אליצור
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

המסר מטריד ביותר [חדש]
אורי קציר   יום ב', 27/04/2009 שעה 18:02
בתגובה לאליצור סגל
אתר אישי
זו דילמה קלאסית. אני מניח שיהיה קשה אף יותר להתמודד עימה אם במקום ''חבר'' נרשום ''אח'', ''אב'' או
''בן''. במצב כזה רבים היו מכריעים לצד מאוד מסוים משום שהיו סבורים שדם סמיך ממים. ויש גם כאלה הסבורים ההיפך.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

אם כבר פרטים קטנים... [חדש]
מוטי   יום ג', 28/04/2009 שעה 13:14
אם כבר פרטים קטנים ( שאין ספק שהם לא העיקר)
שמתם לב לתיאור השיח בין הידיד הזקן לבן השיח בזמן שילדתי הזקן קוברים את השק : '' בינתיים שאל הזקן לשלום ידידו וגמליו וצאנו ונשותיו''.
סדר החשיבות מעלה חיוך ותהייה (או עקום פרצוף ל''רציניים'' בנינו)לגבי סדר חשיבות ''רכושו'' של הגבר הבדואי.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

אם כבר פרטים קטנים... [חדש]
אורי קציר   יום ג', 28/04/2009 שעה 14:50
בתגובה למוטי
אתר אישי
שמע, זו נקודה מעניינת. אני מודה שמעולם לא חשבתי על הזווית הזאת.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

פספסת שורה אלמותית בהמשך [חדש]
עמוס כהן   יום א', 28/04/2013 שעה 14:13
בהמשך הפרק על ידידות מלקה עבדאללה נפתוזי את חסן זיתוני בשוט די הרבה מלקות
כאשר הנריקו שואל את חסן אם הפצעים בגב כואבים עונה לו חסן בשורה ממש אלמותית

''הפצעים בגב כואבים יותר מן הפצע בגב''

זה משפט שמסכם הרבה מאבדותנו בכל מלחמות ישראל. הרבה פעמים העלבון הכלול בכאב הרבה יותר מהכאב הפיזי עצמוץ

תמהתני מדוע הלכה שורה זו לאיבוד בזכרון הקולקטיבי שלנו.
אולי וועדת החינוך של 1957 שהחרימה את חסמבה וקרל מאי אשמה.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

[פרסם תגובה חדשה]   [קישור ישיר למאמר זה]  

מאמר אורח | צור קשר | על האתר | חזור לעמוד הראשי | קישורים | תנאי שימוש | אקסטרה | תיק העיתונות של אפלטון
RSS | כל הדיונים המתמשכים | ספר אורחים | עזרה טכנית | לוח ימי ההולדת של הבלוגוספירה | מקלדת וירטואלית | ארכיון | חפש באתר
האתר עוצב ע״י עופר ליכטמן
כל הזכויות שמורות לאורי קציר ©