תעלומה באגם אנג'יקוני
יום ו', 20/03/2009 שעה 10:06
בשנת 1930 עשה את דרכו צייד ומניח מלכודות קנדי בשם ג'ו לאבל אל כפר אינואיטי גדול על שפת אגם אנג'יקוני. לאבל היה בעל ותק רב בנסיעות באזור הזה, ששכן כמאה וחמישים קילומטרים בלבד מן החוג הארקטי. היו לו חברים רבים בכפר ההוא. פעמים רבות התקבלו שם אנשים כמותו בידידות ובחום, שעה שנכנסו עם מטען הפרוות הגדול שעל מזחלתם וביקשו לפוש מעט, להערות מעט משקה אל גרונם ולחמם את גופם הקופא. אבל הפעם היה משהו מוזר בכפר. דממה משונה נחה עליו, בלתי-טבעית בעוצמתה. אפילו קול נבחית הכלבים לא נשמע - והללו הרי היו בכפר בשפע. כשהתקרב ג'ו אל הכפר ראה לתדהמתו שאין שם נפש חיה. הייתה זו ראשיתה של חקירה ארוכה, מתמיהה, שביקשה לפענח את המסתורין הכרוך בהיעלמם הפתומי של מאות בני אדם בעת ובעונה אחת, ללא כל הסבר. ואולי בכלל אין זו אלא אגדה אורבנית?









היה משהו מאיים מאוד במראהו של הכפר האסקימואי הקטן. ג'ו לאבל (Joe Labelle), צייד דובים ומניח מלכודות קנדי, ישב על מזחלתו ולא האיץ בכלבים. רוח קרה נשבה מכיוון אגם אנג'יקוני (Lake Anjikuni) והיכתה בחוזקה ביריעות העור שכיסו את הצריפים הקטנים. כמה קיאקים היו מוטלים על החוף כשהם מנותצים. חוץ ממשב הרוח לא נשמע שום קול מכיוון הכפר. הכול היה שומם. אפילו קול נביחת כלבים לא פילח את הדממה.

לאבל השתאה. הוא היה כמעט בן בית בכפר הזה, בן אלפיים התושבים, שהיה ממוקם כשמונה מאות קילומטרים מבסיס צ'רצ'יל של המשטרה הקנדית הרכובה, ואף קשר עם אנשיו יחסי חיבה וידידות. אותו יום גורלי החליט ג'ו לסטות מעט ממסלול הציד הקבוע שלו בטונדרה הקפואה כדי לבלות שעות אחדות בחברת כמה מידידיו ואולי ללגום עימם משהו לחימום הגוף. אבל לקבלת פנים דוממת שכזו לא ציפה. ''להיכן נעלמו כל תושבי הכפר הזה?'' שאל את עצמו, ''ככלות הכול, זוהי התיישבות פעלתנית ורועשת למדי. ובכן, מה הסיבה לשקט הפתאומי הזה?''

כלבים מושכים מזחלת במעלה מדרון מושלג בצפון הקנדי בשנת 1930. האם הגיע ג'ו לאבל לכפר אינואיטי וגילה שתושביו נעלמו? (מקור תמונה).

''כמנהגי, פלטתי יללת כיוון בהתקרבי לכפר'', סיפר לאחר מכן לאבל למפקד המשטרה שחקר את העניין, ''בדרך כלל הייתי נענה ביללה דומה מפי כמה תושבים בבת אחת. תמיד שמחו לקראתי וקיבלו אותי בזרועות פתוחות. הפעם נשארה היללה ללא תשובה. התקרבתי אל אחד הצריפים וקראתי בשם בעליו – ולא זכיתי לתשובה. הצריף היה ריק. כך היה גם בצריף הסמוך, ולמעשה בכל הצריפים בכפר הקטן. אמרתי לעצמי: 'זה כאילו הכפר הזה הפך לכפר רפאים...', כי לא הייתה אף נפש אחת שם''. לאבל ביקר בחנויות הדגים שהכיר, אבל גם שם לא היה איש. בצריפים מצא כלי מטבח מלאים מזון ומוכנים לארוחה – אבל במזון לא נגע איש והוא היה קר. הוא עבר מבית לבית, אך באף אחד מהמבנים לא מצא נפש חיה.

''באחד הצריפים מצאתי על השולחן בגד עור לתינוק, שאמו נטשה אותו ממש בעיצומה של התפירה ובאופן פתאומי ביותר'', סיפר, ''לפי מצב המזון והבגד, ידעתי כי נטישת הכפר התבצעה לפני חודשיים-שלושה. בחוף האגם מצאתי את שלושת הקיאקים מנופצים, ביניהם קיאק שהיה מוכר לי היטב, משום שהיה שייך לראש הכפר. נראה שהסירות הוטלו אל החוף ברוח החזקה, אבל לפי מצבן הבחנתי שכבר זמן רב לא היו בשימוש''.

לאבל עזב את הכפר, נחפז אל מקום היישוב הקרוב ביותר שבו היה משרד טלגרף ושלח משם מברק דחוף אל המשטרה הקנדית הרכובה. כמה שעות לאחר מכן כבר הגיעו שוטרים רכובים לסביבה, צירפו אליהם את הצייד המופתע ויצאו עימו אל הכפר. מה שגילו הדהים אותם עוד יותר.

ליד אחד הצריפים הם גילו את רוביהם של התושבים, הכלי החיוני ביותר בחלק זה של העולם שאף תושב לא ייפרד ממנו בשום מחיר. שכן, הרובה הוא בבחינת ''ביטוח חיים'' באזורים אלה. ''שום אסקימואי בר-דעת'', אמר לאבל, ''לא יעיז לעשות צעד אחד בלי רובהו. ובכל זאת – עובדה: מצאנו את הרובים מוטלים ליד הפתחים, כאילו הם מצפים לבעליהם. ובעליהם לא היו בכפר ואף לא בטווח של עשרות קילומטרים ממנו.

גם כלבים לא היו בכפר. לאן נעלמו כלבי הצפון כבירי הכוח הללו, החשובים למרבית התושבים ככלי תחבורה ממדרגה ראשונה? אנשי המשטרה הרכובה גילו את גוויותיהם של שבעה כלבים בלבד, שנכפתו בחבלים אל גזעי עץ כרותים. פתולוגים קנדיים שבדקו את גוויותיהם דיווחו שכל הכלבים מתו מרעב, ושמחוץ למעשה הכפיתה, איש לא התעלל בגופם קודם לכן.

החידה המסתורית מכולן הייתה בית העלמין של הכפר. החוקרים גילו כי כל הקברים נפתחו ועצמות המתים נעלמו. גלי האבנים שכיסו את הקברים סולקו וסודרו יפה ערימות-ערימות, בצורה שהעידה כי יד אדם טרחה בכך, בזהירות ובקפידה. מי שדאג להעלים את כל תושבי הכפר החיים לא פסח גם על המתים, על אף שהקרקע בעומק בו נטמנו העצמות מלכתחילה הייתה קפואה וקשה כברזל. שוד קברים לא היה תופעה ידועה בקרב תושבי הצפון האסקימואים. לאבל העיד כי מבחינתו מדובר באקט חסר תקדים.

מאוחר יותר באותו לילה הבחינו החוקרים באור משונה, בעל גוון כחלחל, הזוהר באופק. זה לא היה הזוהר הצפוני, בכך היו בטוחים כולם. האור היה יציב מאוד ולא נראה כתוצר של תופעת טבע אלא כיצירה מלאכותית כלשהי. לאחר זמן מה הלך האור והתפוגג, עד שנעלם לחלוטין. גם לתופעה המשונה הזו לא נמצא כל הסבר, בין אם היא קשורה להיעלמם של תושבי הכפר ובין אם לאו.

החוקרים שהו בכפר הקטן שבועיים ימים. הם בדקו כל פינה במקום וסביבתו ולא יכלו לגלות את הסיבה שבגלה נטשו התושבים את כפרם. הם הגיעו למסקנה כי הנטישה התרחשה חודשיים לפני ביקורו של ג'ו לאבל, כלומר לקראת סוף ספטמבר. לפי כל הסימנים, ניהלו התושבים את חייהם בצורה רגילה ביותר ולא התרחשו שום מקרים יוצאי דופן. ואף על פי כן, ביום מסוים, בשעה מסוימת, כאילו על פי הסכמה כללית, קמו כולם ועזבו את הכפר ופשוט נעלמו. גברים, נשים וילדים לא השאירו שום עקבות. הם נטשו את צריפיהם בחיפזון רב ועל כך העידו הסירים המלאים שהיו בתנורים, הרובים, הבגדים והכלבים הכפותים.

למקום הוזעקו גששים מעולים, אבל הללו לא הצליחו לגלות עקבות כלשהם. איש מהציידים ששהו באותו איזור לא ראה נפש חיה מאנשי הכפר. איש מתושבי הכפר לא הגיע למקום ישוב אחר כלשהו, כדי לספר את סיפורו.

עוד חודשים רבים המשיכה המשטרה הרכובה לחקור את תעלומת הכפר הקטן שעל חוף אגם אנג'יקוני. בסוף נאלצה לסגור את התיק ולרשום עליו שתי מלים בלבד, מתסכלות כשלעצמן: ''לא פוענח''.









סיפור מעניין, נכון? הוא עורר תשומת לב אצל לא מעט סקרנים. אפילו סיפורים דמיוניים נכתבו בהשראת הפרשה. ובכן, עכשיו מגיעה שעת הפולמוס. אתר בשם Level Beyond, המתמחה בסיפורי מסתורין מסוג זה, טוען שהכול עורבא פרח. הסיפור הופיע לראשונה ברומן בדיוני של פראנק אדוארדס בשם Strangr than Science ושגירסאות אחרות שלו צצו ברומן העלילתי (בדיוני אף הוא) של ויטלי סטרייבר, Majestic, ובספרים נוספים שתיארו את המאורעות באגם אנג'יקוני כעובדה היסטורית מוכחת.

הגירסה המוקדמת ביותר של הסיפור, נאמר ב-Level Beyond, פורסמה ב-‏29 בנובמבר 1930 העיתון הקנדי ''הליפאקס הארולד'', על ידי עיתונאי בעל שם מפוקפק למדי בשם אמט א. קלהר (Emmett E Kelleher). התמונה שהופיעה במאמרו של קלהר ושנטען כי היא אותנטית התגלתה לבסוף כלקוחה מאירוע אחר שהתרחש בכלל ב-‏1909 ושלא היה לו כל קשר לאנג'יקוני. כל פרשת אנג'יקוני נעלמה מהזיכרון וצצה שוב בספרו של אדוארדס ב-‏1966. יתר על כן, מאז 1930 כבר הספיקה המשטרה הקנדית לפטור את כל העניין בהודעה רשמית שטענה כי מדובר באגדה אורבנית ולא זו בלבד אלא שאף ציינה שבאזור נידח זה אין כפרים כה גדולים ושמכל מקום אין בידיה רישומים על אירוע חריג כל כך בסביבה זו. האתר מזכיר גם חקירה של המשטרה הקנדית מ-‏1931 שטוענת, למעשה, כי כמה מבנים בסביבה זו אכן ננטשו על ידי יושביהם, אך מייחס את הנטישה לתנאים הגרועים ששררו באיזור וגורס שמכל מקום נטישה זו לא הייתה פתאומית אלא הדרגתית ושהעוזבים לא הותירו אחריהם חפצים בעלי ערך של ממש.









ובכן, מה קרה באמת באגם אנג'יקוני? האם מדובר בהיעלמות אמיתית, כזו שסיבתה עדיין עלומה ושהמרחק העום מהערים הגדולות לא איפשר את פתירת המסתורין הכרוכה בה? או שמא זוהי אגדה נוסח היצור מאגם לוך-נס שבמשך שנים גירה את סקרנותם של מיליוני תיירים שביקרו במקום משכנו המשוער בסקוטלנד ולבסוף התברר כמתיחה ארוכת-שנים שהפכה למיתוס המסרב להתפוגג?








[לא ניתן לפרסם תגובות למאמר זה]   [קישור ישיר למאמר זה]   [קפל תגובות]   [פרוס תגובות]            

 
Probably an urban legend...   Dawoun   יום ו', 20/03/2009 שעה 11:27   [הצג]   [2 תגובות]
תודה   דובי   יום ו', 20/03/2009 שעה 14:27   [הצג]
(ללא כותרת)   סורנטו   שבת, 21/03/2009 שעה 1:58   [הצג]   [2 תגובות]
כמה הערות   אמיר   יום ד', 25/03/2009 שעה 12:17   [הצג]
[לא ניתן לפרסם תגובות למאמר זה]   [קישור ישיר למאמר זה]  

מאמר אורח | צור קשר | על האתר | חזור לעמוד הראשי | קישורים | תנאי שימוש | אקסטרה | תיק העיתונות של אפלטון
RSS | כל הדיונים המתמשכים | ספר אורחים | עזרה טכנית | לוח ימי ההולדת של הבלוגוספירה | מקלדת וירטואלית | ארכיון | חפש באתר
האתר עוצב ע״י עופר ליכטמן
כל הזכויות שמורות לאורי קציר ©