חמאס גיבורי התהילה
יום א', 28/12/2008 שעה 18:14
ערב חג החנוכה פרסם העיתונאי יוסף כהן טור ב''מעריב'' בו ביצע הקבלה היסטורית ומוסרית בין החשמונאים לבין החמאס. הטור, שכותרתו היא ''מי כאן אנטיוכוס'', נוטל מהקלאסיקה הספרותית הידועה ''אחי גיבורי התהילה'' את התפיסה לפיה המורד בעריץ שומר מצוות אלוהיו''. לפיכך, מרידתם של העזתים בישראל מוצדקת גם אליבא דתורת המוסר של הסוםר היהודי המהולל. תפיסה זו מתעלמת מכמה מכמה הבדלים פעוטים בין המקרים, אבל כשפורשים אותה במלוא רוחבה היא אינה אלא ביטוי נוסף של התפיסה לפיה לחלש מותר להפעיל טרור ואילו החזק צריך לקבלו באורך רוח ומתוך הבנה שלטרור זה יש הצדקה מוסרית. אז זהו, שמדינה החייבת באחריות לתחושת הביטחון של אזרחיה אינה יכולה לקבל תפיסה כזו. לא זו בלבד שהיא חייבת להרתיע את אויביה אלא שזו חובתה לעשות כן. גם אם חלילה הפלסטינים מאוד יתרגזו בשל כך.









ערב תקיפת חיל האוויר ברצועת עזה פורסם במעריב טור של יוסף כהן, הקושר בין אירועי החנוכה לבין פעילותו האנטי-ישראלית האלימה של החמאס. כהן נוטל את הקלאסיקה של הווארד פאסט ''אחי גיבורי התהילה'' (המתאר באהדה בלתי-מסותרת את מרד החשמונאים ביוונים), שולף ממנה את קביעתו של פאסט לפיה ''המורד בעריץ שומר מצוות אלוהיו'' – ויוצר זיקה ישירה בין כל אלה לבין המלחמה שהכריז חמאס על הכובש והמדכא בן זמננו, הלא הוא האויב הישראלי. יתר על כן, כהן אף מאזכר את האתיאיזם של פאסט כדוגמה לכך שבנסיבות מסוימות גם חילוני מושבע (פסט נמנה תקופה מסוימת על המפלגה הקומוניסטית האמריקאית) יכול לתמוך בהתקוממות עממית המתבצעת מטעמים דתיים.

''מי כאן אנטיוכוס'', טורו של יוסף כהן, ''מעריב'', 26.12.2008.

הבלוג שבו מתפרסמים דברים אלה נוהג בביקורתיות בלתי שכיחה כלפי הדימויים הדביקים והמתקתקים שמשתדלים יצרני המסורות היהודיים להלביש על דמויות מקראיות כאלה ואחרות. למרד זה היו לא מעט הצדקות, דתיות ולאומיות (ויש שיאמרו גם מעמדיות), והגם שאין ויכוח על כך שקנאות דתית הייתה אחד ממאפייניו (אלא אם כן חיסול שיטתי של מתייוונים אינו נחשב לביטוי של קנאות כזו), דומה כי אין מחלוקת בינינו בנוגע להצדקות אלה.

אלא שההשוואה לחמאס ולירי הטילים השיטתי שלו על ישראל אינה תקפה. חיפשתי וחיפשתי בדפי ספר חשמונאים א', הנחשב כחיבור ההיסטוריוגראפי החשוב ביותר והאיכותי ביותר שבין ההיסטוריוגרפיה המקראית לכתבי יוסף בן מתתיהו, ולא מצאתי שם סימן וזכר לרצונם של החשמונאים בחיסולו של העם היווני והפיכת דמשק (בירתה של האימפריה הסלווקית, כלומר היוונית-סורית, באותה תקופה) לעיר הבירה של העם היהודי המתקומם. גם לא מצאתי סימוכין לתפיסה שלפיה אין מקום לישיבתם של יוונים בארץ ישראל. כל אלה, בשינוי שם ונסיבות, הן תפיסות חמאסיות מובהקות. חמאס אינו מוכן להכיר בזכותה של מדינת ישראל להתקיים. החשמונאים, לעומתו, דווקא לא חשבו שצריך להשמיד את הממלכה הסלווקית, אלא ביקשו להחזיר על כנם את הפולחן הדתי והחרות המדינית והיו מוכנים לדו-קיום אזורי בצד המדינה הכובשת, בתנאי שתתקפל מיהודה וממקדשיה. לכל אלה כהן לא מתייחס בטורו, וחבל.









ההקבלה שמבצע כהן היא דוגמה מתונה למדי של התפיסה שלפיה כל פעילות חמאסית נגד ישראל היא בעלת הצדקה מוסרית, הנשענת על תפיסת הפלסטינים כמדוכאים ושל הישראלי – כמדכאים. גם כאשר ישראל אינה נמצאת עוד בעזה היא נחשבת כאויב שיש להילחם בו. גם כאשר חמאס מקים משטרת מוסר א-לה איראן, מוציא לפועל ענישה של קטיעת איברים ומארגן הוצאות להורג המוניות - גם אז ישראל אחראית. גם כאשר יישובים אזרחיים בתחומה סופגים מאות רקטות והחמאס מודיע במוצהר וללא בושה שאין בכוונתו להאריך את התהדיה – גם אז אסור לישראל להגיב, לשיטתם. עליה להיענות מייד לכל דרישה של החמאס, החל מהמחיר שיש לשלם תמורת החזרתו של החיל השבוי גלעד שליט (כל מחיר) וכלה בדרישה להיענות לפתוח באופן מוחלט את המעברים, אפילו אם אין התחייבות של החמאס שהפתיחה לא תנוצל לצורך ביצוע פיגועים או לשם הברחת חומרי נפץ.

יעדי החמאס בכל הנוגע לישראל נגזרים מיעדי ''האחים המוסלמים''. החידוש שבתפיסת חמאס הוא שילוב התפיסה התאולוגית המוסלמית במסגרת המאבק הלאומי הפלסטיני. חמאס גורסת כי מדינת ישראל (או כהגדרתה, ''הישות הציונית'') היא ישות מלאכותית, שהיא פרי של כיבוש, עושק וגזל. בראיית חמאס, כל אדמת ארץ ישראל (''מהים עד הנהר'') היא אדמה קדושה (ואקף) אסלאמית, אשר צריכה להיות תחת שלטון מוסלמי. נוצרים ויהודים רשאים לחיות כמיעוטים במדינה הפלסטינית האסלאמית רק אם הם יכירו בשלטון האסלאם. לפיכך, המלחמה של חמאס נגד ישראל אינה מלחמה לשחרור רצועת עזה מנוכחות יהודית (כזו כבר אין שם מילא), אלא מלחמה לשחרורה של פלסטין כולה. כחלק מהמלחמה הזו אפשר לירות ללא הבחנה על אזרחים. אבל בעיניהם של מצדיקי הפעולות הללו זה בכלל לא חשוב. ''ישראל התחילה'', הם זועקים, ''היא זו שכבשה את השטחים ב-‏1967. זכותם של הפלסטינים להילחם!''.

גם הפציפיסטים הפחות סהרוריים משמיעים לעתים טענות הזויות. האחת מהן היא שמתקפה על עזה רק תעורר את זעמם הצודק של העזתים, שיגיבו מצידם בירי נוסף של טילים ורקטות לעבר יישובים אזרחיים. במלים אחרות, אסור להרגיז את הבריון השכונתי משום שהוא אלים מדי והדרך היחידה לרסן את אלימותו היא לקבל אותה בשלווה ובהכנעה. מישהו הזכיר לי שבמריבות בין בני זוג שנדונו לחיות זה עם זה קיימות לעתים מזומנות דוגמאות בהן האישה מתייחסת בסלחנות דומה למהלומות שהיא סופגת מהגבר. היא לומדת להיות פאסיווית ומשננת לעצמה את המנטרה שאם רק לא תרגיז אותו הוא לא יתפרץ שוב. במציאות כולנו יודעים שאלה שטויות ושאדם אלים צריך להרחיק מקורבנו או, למרבה הצער, לרסן באמצעות הפעלת כוח נגדי העולה על זה שהוא עצמו מפעיל.

לשיטת מתנגדיו העקרוניים של המבצע – כל מבצע – אין להשיב באש תחת אש ותחת זאת יש להיכנס למשא ומתן מדיני עם ארגון שאינו מהסס להודיע שוב ושוב שבדעתו למחוק את הישות הציונית מעל פני האדמה, במוקדם או במאוחר ושמקבל תמיכה כספית ופוליטית ממעצמה אזורית שזו האידיאולוגיה הרשמית שלה.

מדינה חייבת לאזרחיה את הזכות לחוש בטוחים. אנו באים אליה בטענות כשהיא אינה מצליחה לעשות זאת בתחום ביטחון הפנים. קל וחומר שטענה כזו נכונה ותופסת כאשר מדובר בהתקפות מבחוץ, כאלה שאינן מבחינות בין חייל לתינוק. כוח ההרתעה של ישראל כורסם כהוגן בשנים האחרונות והגיעה השעה לשקמו. אחרי שהחמאס הודיע בפה מלא שאין בדעתו לחדש את הרגיעה ונתן תימוכין לעמדה הזו באמצעות ירי של סקאדים וגראדים אל עיירות וכפרים בישראל, דומה כי ההתקפה הזו היא מהמוצדקות שיש.

נכון לשעת כתיבת הדברים הללו, השמיד חיל האוויר הישראלי עשרות מנהרות להברחת נשק ולפעילות מבצעית אחרת שנחפרו בשנים האחרונות באיזור דרום הרצועה. לשיטתם של מתנגדי מבצע עופרת יצוקה גם הריסת מנהרות נפץ אלה היא עניין מיותר. זה הרי יכול להרגיז את הפלסטינים העצבניים וגו'. נו, אז מחויבותה הראשית של ממשלת ישראל אינה לשמור על שלוות רוחם של אלה הרוצים להשמידה. כנראה שיש פלח אוכלוסיה מסוים שטרם הבין זאת.

קיימת, כמובן, גם הטענה לפיה המבצע הזה משרת אינטרסים אלקטורליים של קדימה ושל העבודה. בראבו. עכשיו ברור למה אסור לצאת אליו. כי אולמרט, לבני או ברק ירוויחו ממנו. בקצב הזה עוד מעט גם יספרו לנו שהשלישייה הזו שילמה לחמאס כדי שיפציץ ברקטות ובטילים את ישובי הנגב ויעניק לישראל את העילה הנכספת לשגר את צבאה להתקפה על המדוכאים עלי אדמות.

ועוד הערה לסיום. אחד הביטויים היותר נלוזים של מתנגדי המבצע הוא להטיח האשמות של פאשיזם ושאר סיסמאות מסוג זה בגורמי שמאל שתמכו במבצע. במרצ, למשל. נו, אז עכשיו זה ברור: השמאל אמור לשתוק כאותם סהרורים כאשר מפגיזים את ארצו, להרכין את ראשו בענווה ולהפנות את הלחי השנייה. צריך רק לציין באוזני סהרורים אלה שמי שנהג כך סיים את חייו בגיל צעיר מאוד כשציפורי טרף מנקרות בפצעי המוות שגרמו לו מסמרי הצליבה. היכולת של מרצ לגלות אחריות ראויה לכל שבח. שכן קיימים מצבים שבהם – בפרפראזה על טדי רוזוולט – צריך לא רק לדבר ברכות אלא גם לשאת מקל גדול.











[פרסם תגובה חדשה]   [קישור ישיר למאמר זה]   [קפל תגובות]   [פרוס תגובות]            

 
מעולה   דוד קסירר   יום א', 28/12/2008 שעה 18:47   [הצג]
במקום תשובה ארווווכה   מיקי   יום א', 28/12/2008 שעה 18:58   [הצג]
הבריון השכונתי   בר שושני   יום א', 28/12/2008 שעה 22:16   [הצג]
כל מילה בסלע   mr.globy   יום ב', 29/12/2008 שעה 13:41   [הצג]
הפציפיסטים מדהימים אותי   קרפד   יום ב', 29/12/2008 שעה 14:25   [הצג]   [2 תגובות]
ארמנדו הפר   דובי   יום ב', 29/12/2008 שעה 16:53   [הצג]   [6 תגובות]
מעולה   דוד מירושלים   יום ג', 30/12/2008 שעה 16:25   [הצג]
הנה, מצאו כבר מישהו שקנה את ההתבדחות שלך   ערן עבאדי   יום ד', 31/12/2008 שעה 15:49   [הצג]
מחמאת עניים   אורית   יום ה', 01/01/2009 שעה 11:34   [הצג]   [6 תגובות]
(ללא כותרת)   תומר   שבת, 10/01/2009 שעה 19:29   [הצג]
[פרסם תגובה חדשה]   [קישור ישיר למאמר זה]  

מאמר אורח | צור קשר | על האתר | חזור לעמוד הראשי | קישורים | תנאי שימוש | אקסטרה | תיק העיתונות של אפלטון
RSS | כל הדיונים המתמשכים | ספר אורחים | עזרה טכנית | לוח ימי ההולדת של הבלוגוספירה | מקלדת וירטואלית | ארכיון | חפש באתר
האתר עוצב ע״י עופר ליכטמן
כל הזכויות שמורות לאורי קציר ©