בידור ללא בידור
יום ו', 26/12/2008 שעה 2:10
בחודשים האחרונים אני מוצא את עצמי מתנתק מרצון מההתכנסות השבטית סביב מדורות הבישול, הראליטי והדאחקות. אפשר להוסיף לכל אלה גם את תוכניות האירוח, בהן מראיינים המגישים המשועשעים והנרקיסיסטיים את חבריהם הידוענים, שמצידם מארחים אותם בתוכניות שהם עצמם מגישים ביום אחר. כל העסק הזה כל כך משעמם והאלטרנטיבות המעניינות הן כל כך מעטות, שלא נותר אלא לחזור אל הכתיבה, הגלישה והקריאה. לא שאי-פעם זנחתי אותם, אבל עכשיו הן מקבלות מני הרבה יותר מאשר פעם. תהליך ההיטפשות אדיר הממדים העובר על ערוצי הטלוויזיה שלנו הצליח לנכר אותי לגמרי לנעשה שם. ניתוק מרצון, אם תרצו. ובראש עולה מחשבה שאולי כדאי לגמול את העם מהתמכרות לתפלות ולרדידות שבצפייה בתוכניות הבר''ד הללו באמצעות פעולה פשוטה: יום אחד בשבוע יואפלו כל ערוצי הטלוויזיה.









ישנם מצבים בהם הבידור הופך למשעמם. כל כך משעמם, שהאלמנט המבדר שבו הולך ודועך, הולך ומתעמעם. על המסך שלמולך מתרוצצות דמויות, מפטפטות, משתוללות, ובנקודה מסוימת כולן הופכות למעין גוש אחד של דברת ופטפטת. קווי ההפרדה בין התוכניות השונות מתערפלים והן נראות דומות כל כך זו לזו, ורק אז חודרת לתוכך ההבנה שכמעט כולן משכפלות זו את זו ועוסקות יותר בסימום התודעה מאשר ביציקת ערך מוסף לתוכה.

קחו את הטלוויזיה כמשל. אלה המבינים בה דבר או שניים כבר עמדו מזמן על הגישה האסקפיסטית שהשתלטה עליה. אדם פותח טלוויזיה ומקבל שידורים בלתי נפסקים של תוכניות בידור, שבהם מככבת קבוצה קבועה של כוכבי מסך. ליאור שליין, גורי אלפי, רועי לוי, תומר שרון, יו ניים איט. כולם מגישים תוכניות בידור, כולם מתארחים בטוק שואוז. זה אף פעם לא משתנה. תמיד יהיה שם את אותו קהל שיצחק לשמע אותן בדיחות. חלקן חלולות לחלוטין, חלקן מלאות מעט יותר, אבל בסופו של דבר הן תמיד חוזרות על עצמן.

כוכב נולד. המונים מעריצים אנונימיים חסרי רפרטואר שמתחננים לקבל מסרי SMS (מקור תמונה 1).

שלושה ז'אנרים ממלאים את המסך שלנו נונסטופ: בישול, ראליטי ודאחקות (אני לא מגדיר את זה כבידור או כסאטירה, שכן זוהי סוגת ההומור הפופולארית ביותר; סאטירה פוליטית שגורמת לאנשים לחשוב כבר מזמן אין כאן, וזו פינתה את מקומה לוויצים בשרשרת שמגחיכים בעיקר תכונות חיצוניות של כל דמות נלעגת). בראשי תיבות אפשר לקרוא לערימת התוכניות הזו בר''ד. ואכן, כמו אותם כדורי קרח זעירים המומטרים עלינו לעתים בחורף נופלים אלה על ראשינו כמעט ללא אבחנה.

רשימת מלאי, ברשותכם. בקטגוריית הבישול מוביל, ללא עוררין, ערוץ 10: ''מטבח ביתי'' עם יובל בר נר, ''מדריך השמן'' עם ניר צוק, ''קרב סכינים'', ''גידי גוב הולך לאכול'' (בעברית וברוסית), ''מטבח גורמה חדש'' וכל תוכניותיו של ישראל אהרוני - ''אהרוני ברגע'', ''אהרוני גורמה'', ''אהרוני ואני'', ''אהרוני ואני'' ו''אהרוני לשבת''. ערוץ 2 מפגיז אף הוא: ''סודות מתוקים'' עם קרין גורן, ''שגב בא לבשל'', ''טעמים'' ועוד תוכנית מפס הייצור של השף המוביל בערוץ המתחרה, ''אהרוני מבשל לחברים''. ערוץ 1 מסתפק בתוכניתו של חיים כהן, ''שום, פלפל ושמן זית''. אם שכחתי תוכנית כלשהי, אני מקווה שיסולח לי. וזה עוד לפני שבכלל הזכרתי את כל השידורים החוזרים המנמרים את לוחות המשדרים ואת ערוצי הפנאי והבישול שנכללים בחבילות השידורים של חברות הכבלים והלוויין.

מעבר לעובדה שאנתרופולוגים אולי יטענו יום אחד שריבוי התוכניות הללו עומד בזיקה ישירה למגמת ההשמנה הכללית באוכלוסיה, הרי שזו בדיחה גרועה. תוכנית בישול אחת או שתיים אולי אפשר היה להבין, אבל למאה ערימת המטבחים הטלוויזיוניים הללו ניתן היה לחשוב שמדובר בספורט לאומי פופולארי.

נעבור לסוגת הראליטי. תוכניות הריאלטי מכונות כך מכיוון שהן טוענות להצגה של הנעשה, של המציאות, ללא פילטרים, ללא תסריטים, עריכות, שחקנים מקצועיים ובימויים שונים, בהתאם לשמה, ריאלטי כמציאות, אך כפי שכבר ברור ומובן הדבר לא באמת כך. הכול ערוך, מבוים ומתוסרט לפרטי פרטים, המצלמות גלויות וקיימות בתודעת המשתתפים. למען פרסום לאומי וסיכוי כלשהו לזכות בפרס כספי יעשו משתתפי הסוגה הזו כל דבר, כולל ביזוי והשמצה של מתחרים.

הסוגה הזו פורייה במיוחד. ''משפחה חורגת'', ''פעם בחיים'', ''האח הגדול'', ''הישרדות'', ''הדוגמניות'', ''כוכב נולד'', ''המרוץ לדירה'', ''המרוץ למיליון'', ''רוקדים עם כוכבים'' ואני מניח שהחמצתי לא מעט שמות, כולל תוכניות שהיו ושוב אינן עוד (שלא לדבר על ערוצי ראליטי נישתיים ושאר שידורים מסוג זה, כולל אלה המביאים תוכניות ראליטי מוקלטות מחו''ל). חלק מהן מסתכמות במשימות המוטלות על סלבריטאים; אחרות משתדלות להפוך משתתפים אנונימיים לידוענים. כמעט לכולן יש מנגנון המאפשר לצופים להשתתף בתהליך הניפוי של המשתתפים. המוטיבציה של הצופים מתודלקת על ידי היכולת הפתאומית להשפיע על התוצאות וכן על ידי ההיכרות האישית שלהם עם המשתתפים או, למצער, עם מישהו שמכיר את אחותו החורגת של השכן של הבחורה שמשתתפת בפרויקט ההוא שבו גרים חמישה עשר איש באיזו וילה מהודרת.

ויש את אולימפיאדת הדאחקות, המכונה משום מה תוכניות סאטירה. לערוץ 2 יש את ''שבוע סוף'' עם אורי גוטליב, עופר שכטר ורותם אבוהב, ''ארץ נהדרת'' עם אייל קיציס, ''אין בעיה'' עם רועי לוי ועוד כמה ששמותיהם פרחו מזיכרוני. ערוץ 10 מביא לנו את ''של מי השורה הזאת בכלל'' עם עידן אלתרמן, את ליאור שליין כמנחה תוכנית הלילה שלו ולעת בחירות גם את ''עד הבחירות זה יעבור'' ועוד אי-אלו פטפטות מוקלטות בליווי קהל באולפן. ועוד לא הזכרנו את תוכניות האירוח האחרות, כאלה המתנהלות באווירה קלילה ומשועשעת אבל אינן מוגדרות כסאטירות.

(בשלב מסוים של הכתיבה התחשק לי לעבור על לוח המשדרים של שלושת הערוצים הלאומיים ולנסות לחשב את זמן השידור הכולל של תוכניות הבר''ד מתוך סך שעות השידור. יכולתי גם לעשות תרגילים שיליטו עוד יותר את האבסורד שבהשתלטותו על זמן המסך של כולנו, כמו לנכות מהסך את התוכניות המשודרות בשעות הבוקר והצהריים, שהרייטינג שלהן ממילא נמוך במיוחד והן משודרות בשל אילוצים שנכפו על הערוצים ולא מתוך איזשהו שיקול עסקי. אבל אחרי מחשבה קצרה החלטתי לעזוב את זה. ריבוי הערוצים ותחלופת התוכניות המהירה רק מקשים על חישוב כזה).









האמת היא שמטר הבר''ד האסקפיסטי הזה משעמם למדי. על החדגוניות הזו מכסה מעטה של שיווק אגרסיבי וכיסוי בלתי פוסק על ידי המדיה. כשחושבים שבין כל אלה מככבות להן בעיקר תוכניות העוסקות בהגשת חדשות ובמיחזורן (שלא לדבר על תת-הז'אנר המתרכז בדיווח על האייטמים האינטרנטיים הפופולאריים ביותר במהלך היממה) מקבלים כבר דיכאון. לא שיש לי משהו נגד חדשות, אבל אחרי שאני שומע אותן ברדיו במהלך שעות העבודה, קורא אותן ברשת בעבודה ובבית ומקבל גם מהדורות ערב של חצי שעה פלוס, לא ממש מתחשק לי לצרוך דווקא את זה. ערוצי הסדרות משעממים באותה מידה ולמעט כמה פנינים נדירות כמו ''שארק'' (לטעמי, סידרת עורכי הדין הטובה ביותר ששודרה בשנים האחרונות), ''דדווד'' (שהורסת בשיטתיות את הרומנטיקה שעוטפת את הספר המערבי באמריקה של המאה ה-‏19) או ''בית טיודור'' (שעשויה טוב כל כך עד כדי תחרות ממשית עם ''אני קלאודיוס'' המיתולוגי), לא קל למצוא שם משהו מעניין באמת.

ערב משפחתי חמים. ההתמכרות ההמונית למסך הכחלחל כמעט השכיחה מאיתנו את קיומה ואת יופיה של האפשרות הזו (מקור תמונה 2).

כך קורה שאדם כמוני, שאינו חובב בישול, שצוחק מהומור קצת אחר ושתוכניות ראליטי גורמות לו סלידה, מוצא עצמו מתרחק יותר ויותר מן המרקע. אם הטלוויזיה היא סוג של מדורת שבט, אני מדיר את עצמי מן ההתכנסות. מעין ניתוק מרצון. גם אם יוסי בובליל או שפרה קורנפלד ידפקו בדלת ביתי לא אכיר אותם. אני פשוט לא יודע איך האנשים הללו נראים. כן, אני יודע שכל המדינה מדברת עליהם ומסמסת להם, אבל מלבד העובדה שאחד מהם זלזל בפומבי באשכנזים וסיפר על איזה גנג-בנג שתיכנן עבור חבריו על מישהי שהכיר, אני לא יודע עליו כלום. וזה ממש לא מטריד אותי. אנשים שלא עושים שום דבר חוץ מלגור באיזו וילה ולקשקש שטויות אינם אמורים להפוך לאלילים.

אותו ניתוק מרצון מתבטא גם בירידה ברצון להיות חלק מהשיח החברתי המתקיים בעקבות התוכניות הללו. לא נורא מפריע לי שאינני מכיר את פרצופם של עדי כהן, כרמל אקמן או רפאל מירילא. אם וכאשר יהיה להם רפרטואר כלשהו, אני מניח שכבר אכיר אותם. כל עוד הם אנשים מפורסמים ללא גוף עבודה ממשי, ההיכרות הזו אינה נחוצה לי.

במקום כל זה אני מקדיש יותר זמן לדברים שעד כה נהגתי לעשות בשעות הקטנות של הלילה, לעתים לפני השינה. אני כותב, גולש וקורא. לא שאני לא עושה את אלה בימים כתיקונם, אבל העיסוקים הללו הולכים וצוברים תאוצה על חשבון זמן המסך שלי. חדר העבודה החליף את הסלון כמקום שהות בערבים. הטלוויזיה פתוחה לידי על ערוץ של מוסיקה בבחירה אישית (בדרך כלל ג'אז) או על אחד מערוצי הרדיו. אני נכנס למיטה מוקדם יותר מבעבר עם ספר טוב משום שהטלוויזיה חדלה להיות מוקד משיכה משמעותי עבורי.

פעם קראתי שבתקופה מסוימת החליטו באיסלנד שבימי חמישי בערב לא יהיו שידורי טלוויזיה, כמעין סכר בפני התפוררות המשפחה. אין לי מושג מה עלה בגורל המנהג הזה, אבל דומני שראוי היה לאמץ אותו גם כאן. ערב אחד בשבוע פשוט להפסיק כל שידור טלוויזיוני ולאפשר לבני האדם לצאת לבית קפה, לקולנוע או סתם לטיול רגלי ברחוב. ומי שאינו מעוניין ביציאה כזו יוכל להישאר בבית, להחליף חוויות עם בני משפחתו ולבלות ערב חמים ונעים באופן שאינו דורש בהכרח בהייה במסך כחלחל ומרצד.

זהו, כמובן, לא יותר מהרהור. מאחר ובתוך עמי אני יושב וטרם נסתתרה בינתי, ידוע לי היטב שדבר כזה לא יקרה. על סף העשור השני של המאה ה-‏21 התרבות הישראלית מכורה לריגושים מיידיים ואין לה כוח או סבלנות לקחת נשימה עמוקה ולהעריך את היכולת ליהנות מעיסוק שבו הזמן עובר לאט יותר והטקסטים הנצרכים בו חכמים יותר.











[פרסם תגובה חדשה]   [קישור ישיר למאמר זה]   [קפל תגובות]   [פרוס תגובות]            

 
בידור [חדש]
דובי   יום ו', 26/12/2008 שעה 4:07
הנחת היסוד שלך שגויה - אין מדובר בבידור , מדובר בוורסיה מודרנית למונח ''לחם ושעשועים''. אותם קריטריונים של רדידות מצויים בכל הרבדים הפוליטיים , הבירוקרטיים והחברתיים בישראל והמטרה , הלא מוצהרת , היא לדאוג שכך ימשך על מנת שהריבון (זה שמממן , באמצעות הכסף שלך ושלי , חלק נכבד מהדברים) יוכל להמשיך להיות ריבון. לתפיסתו של הריבון אתה ''אדם מסוכן'' - ''אלוהים ישמור'' מחר תעז להתחיל ולחשוב ... הדבר הנוח ביותר שיכול לקרות לריבון זה שבמקום להתעסק במצב מערכת החינוך , בגלעד שליט , במצב הכלכלי והביטחוני יעסוק ההמון באיזה דביל/ת שכל שיש להם לומר ''אני לא רק טיפש/ה אני גם גא/ה בזה''.או , לחילופין, באיך לבשל מאכל ''אלוהי''שיגרום לנפשך''להמריא אל פסגות תענוג בלתי מוכרות'' או , לחילופין'' להעביר ''דאחקות'' על ועם פוליטיקאי שמתעלם מתפקידו כנציג ציבור. סדרות בסגנון ''אני קלאודיוס'' ( קבלתי מתנה מאישתי ליומולדת) עלולות ''חס ושלום, ישמור אלוהים'' לגרום להמון לחשוב , להסיק מסקנות , להשליך מהעבר להווה וכו' וכו' אבל ... כשיש נינט , שפרה ודומיהם את מי מעניין אחוז הילדים מתחת לקו העוני ?! כהערת אגב - השכנים שלי (רובם ככולם) לימדו אותי ''פטנט'' יש לנו טלוויזיות אבל ... בלי אנטנות :-)
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

בידור [חדש]
אורי קציר   יום ו', 26/12/2008 שעה 14:15
בתגובה לדובי
אתר אישי
נדמה לי שקארל מארקס לא היה מנסח את זה טוב יותר ממך. אישית, אני לא חושב שישנה איזו קונספצית-על של המעמד השליט לסמא את ההמונים בתרבות נחותה כדי שיתמכרו אליה, יתנוונו מחשבתית ואינטלקטואלית ויתחמקו מההכרח למרוד בשלטון ולבצע מהפכה עממית.

אני קרוב יותר לעמדתו של יגאל לביב בעניין זה: התפיסה שהרייטינג מקדש את הכול מאיצה בזכיינים להשיג מקסימום צפייה באמצעות רידוד התכנים. ככל שהתוכן רדוד יותר הוא מתאים ליותר שכבות באוכלוסיה ובכך מעלה את אחוזי הצפייה. וכרגיל אלנו, אין מי שיחסום את המגמה הזו. מועצת הרשות השנייה, שאמורה לפקח על כך שהזכינים ממלאים אחר תנאי המכרז גם בתחום התוכן, היא פיקציה ותו לא.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

בידור [חדש]
מאט טולרינג   יום א', 28/12/2008 שעה 9:34
בתגובה לאורי קציר
בדיוק לפני כמה ימים הופיע בעיתונות (הקישור לכתבה ב-ynet למטה) שהרשות השניה פסלה את לוחות השידורים של ערוץ שתיים בגלל עודף ריאליטי.

[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

וזאת כנראה הסיבה [חדש]
יהונתן   יום ה', 01/01/2009 שעה 21:55
בתגובה לדובי
שהאחים עופר מחזיקים מניות של ''רשת'' (ראו ערך רדיפתם את

מיקי רוזנטל ואת סרטו המעולה ''שיטת השקשוקה'').
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

[חדש]
יגאל לביב   יום ו', 26/12/2008 שעה 14:03
איני מסכים עם דובי,ואיני חושב שיש כאן קונספירציה המכוונת ליצור מצב כמו ב''1984''. שם בערות היתה כח-של השלטון.
לדעתי המניע לירידת הרמה הכללית היא אותה תאוות הבצע שיצרה את המשבר הכלכלי הנוכחי. תנו לבעלי הזכיונות מצב בו ירויחו על תכנים תרבותיים יותר מאשר על ריאליטי וכולם יהפכו לתרבותיים. כרגע הפקת ריאליטי זולה יותר מהפקה תרבותית ורוב הצופים בטלויזיה הם ירודי השכלה ותרבות המעדיפים טבעית כל מה שרדוד וירוד.המפרסמים משלמים לפי הרייטינג. כל עוד לא ינתקו את הפרסום מן הרייטינג המצב לא ישתנה.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

1984? עולם חדש-מופלא [חדש]
בר שושני   יום ו', 26/12/2008 שעה 15:08
בתגובה ליגאל לביב
המצב הזה לא דומה למצב של 1984, שם הרשויות מפקחות, מגבילות, עוצרות ומפחידות את האוכלוסיה ומונעות ממנה להגיע לידע. זה הרבה-הרבה יותר דומה למצב ההרבה-הרבה יותר מפחיד של עולם חדש, מופלא (ברח לי שמו של הסופר; היה נצר לשושלת ביולוגים בריטים מוכרת): עולם שבו הכל נתון ואף אחד לא רוצה לדעת, עולם שבו מחשבה נדחית כי היא לא מובילה לכיף, וכיף הוא התמה השלטת. ואם לא כיף, אז לוקחים גלולה או שתיים, והכל עובר. ואף אחד לא סובל. וכל התאוות מסופקות באופן מיידי, ואף אחד שם הוא לא אדם.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

אלדוס הקסלי [חדש]
יהונתן   יום ה', 01/01/2009 שעה 22:00
בתגובה לבר שושני
Brave new world / Aldus Huxley

ספר מעולה, ואכן, כפי שזה נראה (אבוי לגודל הזוועה) לשם שואפת התרבות המערבית.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

קונספירציה [חדש]
דובי   יום ו', 26/12/2008 שעה 15:29
אורי , יגאל - אני לא טוען לקונספירציה מודעת אבל כן טוען שיש סיבה למה הרשות השניה כה חלשה , מדוע המימון לתוכניות זבל גדול יותר מלתוכניות מעשירות (בידע ומחשבה). אני מניח שכמוני בזמנו רוב רובו של עם ישראל צפה ''באני קלאודיוס''... ''טימטום ההמונים'' ניתן לעצירה באמצעים די פשוטים (למשל חיזוק הרשות השניה , שינוי שיטות התגמול על תוכניות וכו') שמישום מה אף אחד מהממסד לא משכיל לבצע - הוא , הממסד , לא טורח לבצע ואני טוען שהוא יודע למה הוא לא מצליח לבצע.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

לא מצדיק צנזורה [חדש]
יבגני קופל   יום ו', 26/12/2008 שעה 16:48
מאמר מצוין, גם אם לא מחדש יותר מדי. כולנו מתלוננים על הרדידות העכשווית, ורוב מי שמתלונן בעצמו רואה את כל תוכניות הבידור והריאליטי.

עם זאת בניגוד לרוב המגיבים פה אני לא חושב שרדידות היא דווקא דבר שלילי. אנשים עובדים כל היום ורוצים לנוח בערבים ובסופי שבוע. תוכניות איכותיות מצריכות מחשבה, ולא תמיד יש את הרצון לחשוב לאחר יום עבודה קשה.

בסופו של דבר הטכנולוגיה ממשיכה להתקדם והכלכלה ממשיכה לצמוח, כך שהנזק שברדידות מסתכם בכך שלאנשים כמוני וכמו המגיבים בבלוג, יהיה יותר קשה למצוא אנשי שיחה מעניינים. אני לא חושב שהנזק הזה מצדיק שינוים רדיקליים או הכנסת צנזורה. הרי אנחנו תמיד יכולים להיפגש באימאגו או באתר של אורי.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

לא מצדיק צנזורה [חדש]
אורי קציר   שבת, 27/12/2008 שעה 0:04
בתגובה ליבגני קופל
אתר אישי
לא מדויק, יבגני. המדינה אחראית לאופי השידורים שהיא מאשרת במסגרת הזכיונות שהיא מעניקה. לא לתוכנם, אבל לאופיים. כאשר היא מסכימה להעניק לזכיינים את האישור לשדר בערוצים הכלליים והחינמיים תכנים רדודים היא אומרת, הלכה למעשה, שלא מעניין אותה אילו מסרים מועברים לאזרחיה. יתר על כן, מאחר וטלוויזיה אינה רק מדיום מבדר אלא גם מדיום מחנך (ודומני שניתן להסכים על כך שחינוך מתבצע לא רק במסגרת בית הספר אלא גם, ואולי בעיקר, במסגרות החוץ-בית-ספריות), זו התנערות נוספת של המדינה מהחינוך שהיא מעניקה לתושביה.

אגב, אפשר להתבדר גם לאחר יום עבודה קשה, אבל לא במסגרת בהייה חסרת גבולות בחבורת אנשים שמגרבצים באיזו וילה מהודרת. קומדית מצבים טוה או תוכנית אירוח שנונה לגיטימיות לחלוטין - בתנאי שיהיו ברמה הנאותה.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

לא מצדיק צנזורה [חדש]
יבגני קופל   שבת, 27/12/2008 שעה 2:03
בתגובה לאורי קציר
מדוע קומדיית מצבים יותר טובה מתוכנית ריאליטי? ולמה ג'אז יותר טוב מ MTV? אני חושב שבשני המקרים לא תוכל להביא לי סיבה אובייקטיבית, הרי קומדיות הטעויות רדודות לא פחות, ואותו דבר ניתן להגיד גם על חלק גדול ממוזיקת הג'אז (ואני יודע על מה אני מדבר).

טלוויזיה מחנכת? תעשה לי טובה. חדשות מחנכות, ערוצי מדע למינהם מחנכים, אבל אני ממש לא חושב שסרטים, גם האיכותיים שבניהם מחנכים למשהו. צלילי המוזיקה חינך אותך למשהו? איש הגשם הכניס בך תובנות חדשות? כל סרט הוא פיקציה, ובתור שכזה הוא בדרך כלל רק מבלבל. אם חדשות מעוותות את המציאות אז מה כבר אפשר להגיד על סרטי עלילה, גם הטובים ביותר?

הטלוויזיה שמחנכת היא טלוויזיה רצינית, עובדה עם אילנה דיין למשל היא תוכנית כזאת. אבל מי ירצה לראות את זה בערב במקום סתם לנוח ולצפות במשהו עם מעט משמעות אבל הרבה בידור?

מה שלי חשוב במדינה דמוקרטית היא שהאזרחים יהיו שומרי חוק, אנשים ערכיים, ושתהיה להם הבנה מסוימת בניהול המדינה כדי שיוכלו להצביע למפלגות ראויות. פחות חשוב לי אם אדם ידע מי זה הקיסר קלאדיוס, או מתי התרחשה מלחמת מאה השנים.

חוץ מזה מה אתה מציע? שהמדינה תבחר את התכנים שאנחנו נראה? דיברו פה על 1984, ואני חושב שכולנו מסכימים שזאת לא הדרך.

בסופו של דבר אני לא רואה חסרונות גדולים ברדידות. כמו שכבר אמרתי הכלכלה צומחת, הטכנולוגיה מתפתחת, המודעות לסביבה ולקטל בכבישים רק גדלה. אז אנשים יראו שטויות בטלוויזיה, אז מה? איך זה למשל יותר טוב מאשר לראות משחקים של מכבי? זה סתם משהו שעושים בשביל לנוח.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

כפתור הפלא [חדש]
mr.globy   יום ו', 26/12/2008 שעה 16:54
יש כפתור אחד במכשיר הטלביזיה אשר משום מה לא משתמשים בו בצורה נכונה.
הכפתור נקרא ''הדלקה/כיבוי''.
מומלץ ורצוי להשתמש בו בהתאם לרצון לצפות בתוכנית מסוימת ותו לא.
אצלי הוא עדין נראה כבמצבו בתחילה.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

לא רק להמונים [חדש]
דפנה   שבת, 27/12/2008 שעה 5:51
זה בסדר שהזכיינים רוצים להרוויח.
זה בסדר שההמונים רוצים ואף מקבלים ''לחם ושעשועים''.
אבל יש כאן גם קהל אחר. קהל שלא שולח SMS המרפד את כיסי חברות הסלולר והזכיינים. יש המונים אחרים שמתגעגעים ל ''כן, אדוני ראש הממשלה'' ל ''סיינפלד'' ''אני קלאודיוס'' ודומיהם.
יש דברים כאלה היום?
ספרו לי.
אני עדין מחפשת נואשות ואינני לבד, כנראה.
וכן! אני חושבת שיש לכפות על הזכיינים ''להעלות'' את הקהל ולא לרדת אל ''ההמון''.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

לא רק להמונים [חדש]
יבגני קופל   שבת, 27/12/2008 שעה 10:25
בתגובה לדפנה
למה אבל אתם כל כך תקועים בעבר? יש הרבה סדרות מצוינות מודרניות. סופרנוס, הסמויה, רומא, שלושת אלה כבר יקחו לך זמן טלוויזיה של שנתיים.
לי אין בכלל טלוויזיה בבית, ואני ממש לא רואה בה צורך כשאפשר להוריד כל כך הרבה סדרות איכותיות מהאינטרנט.

למה אתם מגבילים את עצמכם לבידור ישראלי רדוד כשיש ים ענק של בידור אירופאי ואמריקאי, ישן וגם חדש?
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

לא רק להמונים [חדש]
אורי קציר   שבת, 27/12/2008 שעה 12:21
בתגובה ליבגני קופל
אתר אישי
מצוין, יבגני. אני מסכים איתך. עכשיו תסביר לי למה במקום אלה צריך לראות חבורה של אידיוטים שסגורים באיזו וילה כשזה מפומפם לנו שוב ושוב במשך יממות שלמות. או, לחילופין, למה צריך לסגור ערבים שלמים על תוכניות בידוק שממחזרות את אותו חומר לעוס עם אותם בדרנים שמארחים זה את זה ברצף ובמחזוריות ומבצעים את אותם שטיקים.

באשר לאינטרנט כתחליף לטלוויזיה - נו, לא לכולם יש את האפשרות לעשות את זה. שים לב לכך שגם לדברית אתה אין לך איזה לוח שידורים קבוע שאיתו אתה נאלץ להתמודד. עשאתה מוריד סדרות מהרשות אתה קובע לעצמך את לוח השידורים שלך. לעומת זאת, מי שצופה בטלוויזיה צריך להתמודד עם קביעות שרירותיות לגבי לוח השידורים שבו הוא אמור לצפות. ואם ישנו גורם שמאפשר לכל דכפין להקים ערוצי טלוויזיה ולשדר לקהל בלתי מוגבל, מן הראוי שיקבע סטנדרטים מינימאליים לאיכות התוכן. לא את התוכן עצמו, יבגני, אלא את האמות המידה לאיכותו. ואם ישנן אמות מידה כאלה - שידאג לאכוף אותן.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

לא רק להמונים [חדש]
יבגני קופל   שבת, 27/12/2008 שעה 15:25
בתגובה לאורי קציר
אמות מידה לאיכות זה שם אחר לצנזורה, וצנזורה היא בהחלט לא פתרון נכון.

לדעתי לרוב האנשים יש את האפשרות להוריד תוכן מהאינטרנט. וגם אם אין, יש אפשרות להקליט תכנים טובים מהטלוויזיה (national geographic, ערוץ 1). וגם אם לא, אז תמיד אפשר לקרוא ספרים ועיתונים. בכל מקרה יש הרבה אפשרויות. לעומת זאת הפריימטיים של ערוץ 2 פונה למכנה המשותף הרחב ביותר. לחייב אותם לשדר תכנים שיתאימו רק לחלק קטן מהאוכלוסיה (גם אם החלק המשכיל), לא יהיה נכון ולא יהיה דמוקרטי. ושוב יש אינספור אפשרויות אחרות, ואמצעים טכנולוגיים חדישים בשביל שתוכל להשתמש באפשרויות האלה. צנזורה היא לא הדרך.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

לא רק להמונים [חדש]
אורי קציר   שבת, 27/12/2008 שעה 20:49
בתגובה ליבגני קופל
אתר אישי
לפי אותו העיקרון של מכנה משותף פלורליסטי רחב בשילוב עם ניטרול המדינה מאחריות חינוכית אפשר גם לטעון שלא צריך בכלל להעלות את רמת החומר הנלמד בבתי הספר. אפשר לשלוח את התלמידים לאינטרנט ושם יוכלו למצוא כל דבר.

זה לא עובד. עובדתית, יש חפיפה בין תהליך השקיעה של ההישגיות בלימודים בישראל לבין השנים בהן צמחה תרבות הרייטינג הטלוויזיונית. אי אפשר להתעלם מזה. הנצחת הרדידות בכסות של תרבות להמונים בכל מחיר משמעה דבירה אל קרקעית תרבותית ואל התפוררות חברתית.

הטענה שלך לגבי צנזורה אינה תופסת. צנזורה היא כפיה על ידי המדינה שלא לשדר תכנים מסוימים. אני מציע שהמדינה תהיה מעורבות כמעט אך ורק בערוצים הכלליים. ערוצי נישה יכולים לעשות מה שהם רוצים ממילא. יתר על כן, למדינה הייתה, ותמיד צריכה להיות, מעורבות בחינוך אזרחיה. מדינה שמתנערת מכך מפוררת בעצמה את המסגרת התרבותית שעליה היא מיוסדת. אמות מידה תרבותיות הן עניין שאפשר להסכים עליו ואינו קשור לשום צנזורה: איכות הטקסט, מגוון הנושאים שבהם עוסקות התוכניות וכן הלאה.

במדינת ישראל מערכת החינוך אינה מלמדת את ההיסטוריה שלה מאז הקמתה. הטלוויזיה עשתה זאת פעם, אבל בשנים האחרונות התנערה מכך לחלוטין. את מקום האלמנט התרבותי ההכרחי הזה תפו תוכניות לאירוח ידוענים ומשחקים פיקטיביים הקרויים ריאליטי. התוצאה היא שהרבה יותר אנשים מכירים כיום את יוסי בובליל מאשר את יוסף טרומפלדור. אם זה נראה לך סביר, אתה בבעייה.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

לא רק להמונים [חדש]
יבגני קופל   שבת, 27/12/2008 שעה 21:52
בתגובה לאורי קציר
קודם כל תסביר לי מה לדעתך מתפורר פה. ב-‏20 שנים האחרונות השיוויון המגדרי השתפר, המודעות לאיכות הסביבה ולנהיגה זהירה עלתה, הצמיחה הכלכלית הגיעה לשיאים מדהימים. אז מה הבעיה שאתה כל כך מנסה לפתור?

אתה צודק לגבי ציוני התלמידים, אבל מדוע אתה מאשים את תוכניות הריאליטי? ההשגיות לחוד והבידור לחוד. האם אתה באמת חושב שילד שרואה את האח הגדול יחליט שבעצם הוא לא צריך להכין שיעורי בית? ואם במקום זה תוצע לו קומדיית טעויות אז זה ידרבן אותו ללמוד? הרי אין קשר בין הדברים.
אני למשל מאוד אוהב סדרות פעולה, 24 למשל. המון אנשים נהרגים ומעונים בסדרות האלה. האם זה יגרום לי לצאת במסע הרג? בוודאי שלא.

זה נכון שצריך לחנך את האוכלוסיה, לאהבת הזולת, לציונות, להתחשבות באחרים, להשגיות, אבל כפי שאני מבין אותך אתה רוצה לחנך גם לתרבות, ופה דעתנו כבר נפרדות. אם בטלוויזיה יתחילו לטפטף לי שירי ביאליק או ''קומדיות טעויות'' למיניהן, אני מהר מאוד ארגיש לחוץ ומנוכר. אם יכריחו אותו ללכת לתיאטרון או לשמוע מוזיקה קלאסית זה יגרום אצלי רק למיאוס ולסלידה.

אני מבין שמפריע לך שהעם הפך להיות רדוד ומשעמם, גם לי זה מפריע. אבל יותר מפריעים לי אנשים שרוצים להסביר לי מה הוא בידור ''נכון'' ומה היא תרבות ''אמיתית''. אני פשוט לא מאמין שיש כזה דבר.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

לא רק להמונים [חדש]
אורי קציר   שבת, 27/12/2008 שעה 22:20
בתגובה ליבגני קופל
אתר אישי
אני טוען שהסגידה לרייטינג הביאה את עולם הבידור לייצר לנו תרבות נחותה שפונה למכנה משותף רחב ורדוד. התרבות המתוחכמת יותר נדחקת הצידה. התרבות אינה מסתכמת אך ורק במה שמשתקף ממסך הטלוויזיה. פוליטיקאים מדברים בשפה הזאת. היא חודרת לבתי הספר. היא הופכת גיבורי שעה שתרומתם אפס לאלילים נערצים. ראש ממשלה יעדיף היום להתקשר לאיזה בובליל או שפרה כדי לחזק את ידיהם ולהריע להישגיהם אבל לא ירים טלפון לתלמיד מוכשר שזכה באולימפיאדת המתמטיקה או לאדם שמחקר שלו הצליח להביא לגילוי תרופה למחלה חשוכת מרפא. ככה זה כשהרייטינג מדבר. הוא דוחף את כל התרבות אל הרדידות.

אף אחד לא מכריח אותך באיומי אקדח ללכת לתיאטרון. זה לא נאמר בשום מקום. בלי קשר, אגב, אני מעדיף את שירי ביאליק על שירי שרית חדד, אבל זה כבר לא רק עניין של טעם אלא גם של חינוך. אשר לשני המשפטים האחרונים שלך, הם מראים שלא הבנת על מה דיברתי - או, לחילופין, שאתה מעדיף להקצין את מה שאליו התכוונתי. תחליט אתה בין השניים.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

לא רק להמונים [חדש]
יבגני קופל   יום א', 28/12/2008 שעה 9:59
בתגובה לאורי קציר
אולי באמת לא הבנתי למה התכוונת, אבל אתה גם לא. לא התייחסת לשום דבר שאמרתי בתגובה הקודמת.

למשל לא הסברת לי איך עם סדר עדיפויות כזה לקוי של העם ושל הממשלה, הצמיחה הכלכלית שלנו וההישגים הטכנולוגיים שלנו רק גדלים עם השנים? איך זה שהרפואה שלנו נחשבת לאחת הטובות בעולם, ואילו חבל השרון הפך להיות לעמק הסיליקון אולי השני בחשיבותו אחרי קליפורניה?

לא הסברת לי גם למה אתה חושב שצפייה בתוכניות ריאליטי וטוקשוז רדודים גורמת ישירות לירידה תרבותית (כמו שכבר אמרתי זה בידור בלבד, והקשר הוא מינימלי). ובטח לא הסבר לי מה זה תרבות, האם הכוונה שלך היא לידע כללי, לערכיות, לעומק מחשבה?

אני אהבתי את המאמר כי הוא הראה את תרבות הרייטינג והרדידות כמין מעגל סגור של גועל. מבחינה ציורית המאמר מצוין, אבל כשאתה מנסה לנתח מה בדיוק מפריע לך, אתה לא יכול להתנסח במונחים מופשטים של ''תרבות רייטינג'', ו''רדידות'', אתה צריך להיות ספציפי יותר, לדון בסיבות ובתוצאות. וכפי שהסברתי כבר, למרות שתוכניות ריאליטי וטלוויזיית פרימטיים הם דברים רדודים, הם בכל זאת בידור בלבד. לצפות במשחקי כדורגל למשל ותוכניות ספורט בכלל זה לא יותר טוב. וגם אם אראה קומדיות טעויות ואפילו סרטים איכותיים יותר זה לא יעשה אותי אדם טוב יותר. בידור הוא בידור, ותרבות היא משהו אחר, ובינתיים בדיון שלי לפחות תרבות נשארה ללא הגדרה.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

לא רק להמונים [חדש]
דובי   יום א', 28/12/2008 שעה 17:33
בתגובה ליבגני קופל
אני קורא אותך ולא מבין - נניח ואתה צודק ( נניח כי יש חולקים עליך) ואכן יש צמיחה בכלכלה ובטכנולוגיה , אז מה ? זה הופך את ישראל למקום שנעים לחיות בו ?! ונניח שיש צמיחה ''לתפארת מדינת ישראל'' אז מה זה הופך את הפערים בין עשירים לעניים ללא קימים ?! ונניח שאכן ''התחזקנו וגדלנו ועשינו וכבשנו'' אז מה זה הופך את תופעת התנערות המדינה מהחלשים בחברה ללא קיימת ?! ונניח , חוזר חלילה , שכך הם פני הדברים זה הופך את השחיתות והסיאוב הציבורים ללא קיימים?! ונניח ואכן הרפואה הציבורית בישראל מרקיעה שחקים ברמתה אז זה הופך את הטיפול הרפואי לזמין לחסרי יכולת תשלומי שוחד ?! ולשאלה מדוע כל אילו קיימים יש לרמת הרדידות התרבותית , המיוצגת ע''י תרבות הרייטינג וחוסר הנכונות של הרבון לעשות משהו בנדון תפקיד נכבד.מדינת ישראל , לדעתי , הפכה להיות מדינה רעה לאזרחיה ואחת הסיבות המרכזיות לכך היא הויתור , לטעמי במודע, של המדינה על רמה תרבותית נאורה. אתה מבין יבגני מי שלא קורא את ניטצ'ה לא מבין מה חשיבותו של אדם ומי שחוזה בשפרה מקבל דימוי מוטעה על מעמדו של הפרט ... מי שלא מכיר את שבועת סוקרטס לא מבין שכולנו שווים ומי שצופה בהשרדות (כמרכיב מרכזי בבנית תרבותו) נדמה לו שלתכמן , לרמות , לנפלט וכו' היא פסגת העשיה ומי שצופה ברדידות ונזון ממנה לצורך בניית עולם מושגיו סופו שייצר רדידות תרבותית שתוצאתה מדינה רעה לאזרחיה. האם הריבון אחראי ''לחנך'' את אזרחיו למען חברה טובה יותר ? לטעמי כן - לדעת מדינת ישראל לא , כמו שהפקירה את עניה לאגודות צדקה כך היא מפקירה את תרבותה לחבורות ''אוספי רייטינג'' שמספקות סחורה דלה. אגב , את התוצאות המידיות , כי הן ישפיעו בטווח הזמן הקצר מאוד , אפשר לראות ''בהישגיי מערכצ החינוך'' אם הישגים שכאילו אני ספק אם נמשיך וניצמח כמו שנדמה לך ...
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

לא רק להמונים [חדש]
יבגני קופל   יום א', 28/12/2008 שעה 23:15
בתגובה לדובי
גם במה שאתה אמרת, אתה קושר בין דברים לא קשורים. המעבר ממדיניות של רווחה למדיניות של שוק חופשי לא קשורה בכלל לרמת התרבות. היא קשורה לאידיואלוגיה כלכלית שעכשיו שולטת בעולם. היינו יכולים להיות מדינה סוציאליסטית שדואגת לחלשים, שבה ההבדל בין העניים לעשירים הוא קטן במיוחד, ועדיין להיות חסרי תרבות (ברית המועצות היא דוגמא טובה לכך. חייתי שם אז אני יודע).

באשר לחלק השני של התגובה שלך, יש לי דוגמא מצוינת בשבילך כמה מה שאמרת לא נכון. הנאצים השתמשו בניטשה כדי לפתח את תורת הגזע. אני מקווה שאתה לא חושב שהנאצים היו עם תרבותי במיוחד. שבועת סוקרטוס? קודם כל אין דבר כזה, אתה מתכוון לשבועת היפוקריטוס. היפוקריטוס היה אדם שחי בתקופה ובמדינה שבה רוב האוכלוסייה היו עבדים, והנשים היו חסרות כל זכות. אותו אתה דווקא מביא בתור מי שצריך לחנך אותנו? בובליל יכול לעשות את זה יותר טוב.

לא צריך לקרוא ספרות קלאסית, ולא צריך לדעת היסטוריה או גיאוגרפיה בשביל להיות אדם ערכי שמאמין בדמוקרטיה, ובשיוויון זכויות. קח את האמריקאי הממוצע, הוא לא יודע מה יש מחוץ לעיירה שלו, ובטח שאין לו מושג מי זה היפוקריטוס, סוקרטוס, ניטשה או כל פילוסוף אחר. ועדיין אני מעדיף את האמיריקאי הפשוט על פני היטלר או לנין שהיו אנשים מאוד משכילים וכמובן שהכירו גם את ניטשה וגם את היפוקריטוס.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

לא רק להמונים [חדש]
דובי   יום א', 28/12/2008 שעה 23:33
בתגובה ליבגני קופל
אם אתה מנסה לשכנע אותי שניתן להפוך זהב לחרא - אין בינינו ויכוח. אם אתה מנסה לשכנע אותי שמי שלועס חרא מחרבן זהב - יש לנו ויכוח. צר לי על פליטת הקולמוס בנושא היפוקריטוס. אגב , לך לתכנית הלימודים של בי''ס מקומי בארה''ב וראה כמה מוקדש לנושא החוקה , חרויות הפרט והשיטה הקפיטליסטית(ללא קשר למה אני חושב עליה) אתה עשוי להיות מופתע. זה מה חשוב להם בזה הם משקיעים והרבה - רחוב סומסום מכיר ?
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

לא רק להמונים [חדש]
דובי   יום ב', 29/12/2008 שעה 0:00
בתגובה לדובי
וללא כל קשר לדעותיך - נעים להתווכח איתך :-)
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

לא רק להמונים [חדש]
יבגני קופל   יום ב', 29/12/2008 שעה 8:23
בתגובה לדובי
יפה, גם לנו לדעתי זה בדיוק מה שצריך להיות חשוב, ולכן למשל צריך ללמוד יותר אזרחות בבתי הספר.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

עוד מחשבות אפשריות [חדש]
בר שושני   שבת, 27/12/2008 שעה 20:32
כשניל פוסטמן מדבר על קץ הילדות, הוא מדבר על שתי תופעות שהופכות לאמצע אחד (זה יובן עוד שניה): הוא מדבר על כך שהילדות, כמושג, הולכת ונעלמת, והוא מדבר על כך שהבגרות הולכת והופכת דומה יותר לילדות. כך שמה שיש לנו הוא חזרה אינוספית של שווה. ההפרדה בין מבוגר לילד כבר לא חדה כמו פעם, לא רק בגלל שהילדים פועלים כמבוגרים (מתלבשים כמבוגרים, מדברים כמבוגרים, נחשפים לתכנים של מבוגרים בגיל צעיר יותר, מגיעים לשלב של תשוקות מיניות בגיל צעיר יותר, מתנסים בסמים, עישון ואלכוהול בגיל צעיר יותר וכו'), אלא גם שהמבוגרים הפכו את עולמם לרדוד וצר הרבה יותר, והם נהנים מלא מעט דברים שבאופן מסורתי שייכנו לעולם הילדים. אני יודע להעיד על עצמי, שלמרות שאני בן 24, אני עדיין נוטה לשחק במחשב, למשל. יש לי הרבה חברים שדומים לי בזה, בגיל שלי.

רע או טוב הן שאלות נפרדות, כמובן, אבל התופעה כתופעה קיימת.

במובן הזה, הפניה לרדידות היא תוצאה של התאמת החומר לקהל היעד שלו.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

עוד מחשבות אפשריות [חדש]
אינגסוק   שבת, 27/12/2008 שעה 23:19
בתגובה לבר שושני
גם אני משחק במחשב (ואני צעיר בשנה ממך) אולם אני לא חושב שיש ''ילדותיות'' בזה אלא שזה פשוט אמצעי בידור טוב (ד''א גם אבא שלי משחק במחשב).
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

עוד מחשבות אפשריות [חדש]
בר שושני   יום א', 28/12/2008 שעה 1:36
בתגובה לאינגסוק
כשאני קורא ספרים, ומגלה שרק לפני מאה שנה תלמידי גמנסיה יהודים (י''ב) קראו את ניטשה (!!) מתחת לשולחן במהלך שיעור (!!!) וניהלו עליו דיונים סוערים אחרי השיעור (!!!!!!) אני תוהה מה ההבדל בינם לביני ואיך זה שאני, ואף אחד שאני מכיר, לא עשה ולא חלם לעשות דברים כאלה באותה תקופה.

אני לא חושב שמשחק במחשב הוא אמצעי בידור, אני חושב שהוא אמצעי טמטום. הוא מבטל את הצורך שלי לחשוב. אני חושב שבקהיון חושים הזה יש משהו בהמי ורע.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

עוד מחשבות אפשריות [חדש]
אורי קציר   יום א', 28/12/2008 שעה 8:20
בתגובה לבר שושני
אתר אישי
אני מסכים אתך כמעט לגמרי. אני לא בטוח שאפשר לראות בו אמצעי טמטום, אבל הוא בהחלט יכול להיות אמצעי בידור. העניין הוא שכמו בכל אמצעי בידוק, כשמפריזים בו הוא מתחיל לנוון ולהזיק.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

אני לא מבין למה אתה תוהה [חדש]
יהונתן   יום ה', 01/01/2009 שעה 22:24
בתגובה לבר שושני
לדעתי מה שמונע מרובינו לקרוא את ניטשה היא לאו דווקא

המורכבות אלא בעיקר השפה - רוב התרגומים שלו לעברית הם

ארכאיים ולקרוא בגרמנית לא הרבה יודעים.

אם מיראת כבוד אתה מתייחס לניטשה כך, הרי שמבחינת המרחק

שלו (בשנים) מהגימנזיסטים הרי שגם אצלנו יש תיכוניסטים

הקוראים את אבות הציונות / ישעיהו לייבוביץ' / הרב

קוק / אפלטון ומנהלים עליהם דיונים (טוב, זה לצערי הרב

הרבה פחות). אולי אני מסתובב בחברה אליטיסטית (למרות

שאני לא בטוח בזה), אבל אני

לא חושב שזה כזה מרשים (מצד שלישי, אני קראתי חלק גדול

מ''מסכת טבע האדם'' של דיוויד יום בכיתה י''א כי זה היה

מעניין).

בעיניי, משחקי מחשב זה אמצעי בידורי שראוי לא להפריז בו, כי הוא בהחלט ממכר. וחוץ מזה, אני חושב שרוב מי שמשחק במשחקי מחשב משתעמם באיזשהו שלב ועובר לחקור איך זה עובד במאחורה (כלומר לומד תכנות) כך שזה לא נזק מוחלט לזמן ולמוח...

וחוץ מזה, כבר 3 שנים אין לי טלוויזיה ואין מאושר יותר ממני. גם כך אני מבלה יותר מדי מול המחשב בצפייה בחדשות ובסדרות שאני מוריד. אני מקווה שיותר ויותר אנשים ילכו בדרכי, ואולי אז יהיה איזשהו שינוי בערוצי הטלוויזיה ויתחילו למרוד שם במלכות הבר''ד.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

[חדש]
סמדר שדה   יום ו', 23/01/2009 שעה 23:27
ממש במקרה נפלתי על אתר זה ועל מאמר זה
אז ביחס למאמר
כולנו , או אולי הרבה מאיתנו בוכים על השידורים
ועל תוכנם
גם אני בוחרת לעיתים קרובות ללחוץ על כפתור הכיבוי
אך להרבה נוח פשוט לשטוף את הראש בתוכניות אילו
ולא לחשוב על המציאות
שדורשת התמודדות
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

[חדש]
אורי קציר   יום א', 25/01/2009 שעה 0:10
בתגובה לסמדר שדה
אתר אישי
אז זהו, שהתעלמות מהמצוי היא הסתלקות מאחריות ומניסיון להשפיע על המציאות כדי שתכלול כמה שיותר מהרצוי. אני לא מקבל את הגישה הזאת. כאלטרנטיבה, אני משתדל לצפות במקומות המעטים שעוד משדרים תוכניות מעניינות ולהביע את דעתי בתקווה שמישהו יקרא ויצטרף אליה.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

חדשות הבידור [חדש]
חדשות הבידור   יום ב', 08/08/2011 שעה 11:45 אתר אישי
שלום אורי. אני מסכימה איתך שתוכניות הבידור הפכו להיות משעממות ולפעמים מגיע מצב שכבר אין מה לראות! חייב חידוש! אנשי הפקה פשוט חייבים רעיונות חדשים על מנת שאנשים לא ישתעממו מול הטלוויזיה.. תוכניות פנאי ובידור מחקות אחת את השנייה שמגעיל..ל- 70% מהאוכלוסייה אין כבר טלוויזיה כי לא מרגיש צורך, לכולם יש מחשב וזה מה שמספיק!
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

[פרסם תגובה חדשה]   [קישור ישיר למאמר זה]  

מאמר אורח | צור קשר | על האתר | חזור לעמוד הראשי | קישורים | תנאי שימוש | אקסטרה | תיק העיתונות של אפלטון
RSS | כל הדיונים המתמשכים | ספר אורחים | עזרה טכנית | לוח ימי ההולדת של הבלוגוספירה | מקלדת וירטואלית | ארכיון | חפש באתר
האתר עוצב ע״י עופר ליכטמן
כל הזכויות שמורות לאורי קציר ©