מפלגות ערביות? יש דבר כזה
יום ו', 31/10/2008 שעה 15:26
מערכת הבחירות לכנסת ה-‏18 הופכת את הדיון במאפיינים הפוליטיים של הכיסוי התקשורתי למרתק במיוחד. מאז נודע שהבחירות תערכנה ב-‏10 בפברואר הספקנו כבר לשמוע את אביגדור ליברמן מזלזל בגלוי בנשיא מצרים; את אלי ישי המבטיח שש''ס תשתלט על תיק החינוך; את בנימין נתניהו המודיע שהחינוך יישאר בשליטת הליכוד; ועוד תקריות כאלה ואחרות שכל מטרתן העלאת המעורבים בהן אל ראש מהדורות החדשות. אביעד קדרון, בפוסט קצר, תקף את מנהגה של המדיה הישראלית להתייחס אל שלוש רשימותמאוד מסוימות כאל קולקטיב של ''המפלגות הערביות''. קדרון טען כי זו הכללה שיוצאת מנקודת מוצא שלפיה ''כל הערבים אותו דבר'' וכי היא מוכיחה את גזענותה של אותה מדיה. ובכן, דווקא במקרה זה התווית הכוללת אינה עד כדי כך בלתי-מדויקת.









אביעד קדרון יצא נגד נוהגה של התקשורת להתייחס אל ''המפלגות הערביות'' כקולקטיב אחיד. לדבריו, מדובר בניסיון ''לקבץ את נציגי ערביי ישראל לגוף אחד שמסייע לקבע את הדמוניזציה בקרב התושבים היהודים''. את דבריו סיים בפנייה אישית לאמצעי התקשורת. ''גופי תקשורת יקרים'', כתב, ''חלאס עם הגזענות בשנקל. נשבר הזין. תפנימו: אין כזה דבר 'המפלגות הערביות'''.

אני עצמי מבקר חריף של התקשורת הישראלית, על כל שטחיותה, הסנסציוניות שלה ותאוות הבצע המאפיינת אותה. כתבתי על כך לא מעט בעבר. אבל הפעם, כך נדמה לי לפחות, אשמתה פחותה ממה שמיחסים לה.

הטענה המרכזית אצל אביעד קדרון היא שההתייחסות הזו מטשטשת את ההבדלים בין המפלגות. ובכן, ההבדלים הללו זניחים עד לא קיימים. רוצים לבדוק אותי? בבקשה.

אברהים צרצור מהתנועה האסלאמית ואחמד טיבי מתע''ל מאחדים כוחות. השאיפה המשותפת לפרק את ישראל גוברת על ההבדלים האידיאולוגיים ביניהם (מקור תמונה 1).









מפלגת רע''מ-תע''ל, למשל. אתם מוזמנים לעיין ברשימת מועמדי המפלגה לכנסת ה-‏17. 120 איש יש ברשימה הזו, כולם ממוצא ערבי. אין שם ולו יהודי אחד לרפואה. אני יכול לספר לכם בסוד שגם אין שם נוצרים. רשימה ערבית-מוסלמית נטו. יהודי לא ישולב ברשימה הזו משום שהתנועה האסלאמית (שבעבר התמזגה עם תנועתו של עבד אלווהאב דראושה ואחר כך עם מפלגתו של אחמד טיבי) השתלטה עליה כמעט לגמרי. אין סיכוי ליהודי או לנוצרי להיכנס לרשימה הזו אלא כעלה תאנה במקום לא ריאלי ובתנאי שיסכים לקבל על עצמו את הנחות היסוד של המפלגה הזו.

כדאי לבדוק מהם בדיוק עיקרי מצעה של רע''מ-תע''ל. תמיכה בסיום הכיבוש; פינוי ההתנחלויות והקמת מדינה פלסטינית ריבונית שבירתה ירושלים; תמיכה בהבטחת זכות השיבה לפליטים הפלסטינים ובשחרור האסירים והעצירים הפלסטינים; דרישה בהכרת ערביי ישראל כמיעוט לאומי; וכן הלאה. בקיצור, פירוק מדינת ישראל במתכונתה הקיימת.

ומה חושב עלינו יו''ר המפלגה, אברהים צרצור? ובכן, ב-‏15 בפברואר 2006 הצהיר צרצור במסיבת עיתונאים על תמיכה בחמאס ובאיראן ואמר ש''אנו מאמינים באיסלאם, אנו מאמינים במשטר החליפות ואיננו תומכים בהפרדת הדת מהפוליטיקה'' תוך ששלל את הציונות. עכשיו אנחנו יודעים איפה אנחנו עומדים. לא-ציונים יש גם בין היהודים, אבל אני לא מכיר יותר מדי בני דת משה שתומכים באידיאולוגיית השמדת היישות הציונית נוסח החמאס ואחמדינג'אד וששאיפתם היא שבסוף התהליך הזה נהיה כפופים לחליפות אסלאמית. במדינת העתיד של צרצור וחבריו היהודים ייאלצו להתאסלם או לחיות בחסות המוסלמים כשהם נטולי זכות הצבעה, מוגבלים ביכולתם לכהן במשרות מסוימות וכן הלאה. כך היה נהוג בתקופת החליפות וכך רוצה צרצור שיהיה גם בעתיד.

אם זו איננה מפלגה ערבית, אינני יודע מפלגה ערבית מהי.









נעבור לברית הלאומית הדמוקרטית, הלא היא בל''ד. במילה ''לאומית'' אין כוונתה של המפלגה הזו ללאום היהודי או הישראלי. גם ברשימתה יש 120 מועמדים. שישה מתוכם (שישה!) יהודים המה. הבכירה שבהם משובצת במקום ה-‏22 ברשימה, מה שאומר שאף אחד לא תכנן אפילו לייצר מראית עין של כוונה להכניס אותה לכנסת. בל''ד היא בעלת אופי חילוני יותר מקודמתה, וככזו יש בה גם חברים שנולדו תחת סמל הצלב (מקימה, החשוד בריגול הנמלט עזמי בשארה, הוא נוצרי). החילוניות הזו מקלה גם על שילובם של כמה יהודים בה, אבל את כולם יחד ניתן להכניס למיניבוס – וככל הנראה יישארו בו גם כמה מקומות ריקים.

מהן האידיאות המנחות את בל''ד? הפיכת ישראל למדינת כל אזרחיה וקיום מדינה פאן-ערבית; סיום הכיבוש; מימוש זכות השיבה; הקמת מדינה פלסטינית שבירתה ירושלים; קיום אסטרטגיה פלסטינית וערבית כוללת, כולל ערביי ישראל; ביטול ההכרה במוסדות הציוניים על ידי המדינה (הסוכנות היהודית, קק''ל); הכרה בזכויות הערבים כמיעוט לאומי; וכן הלאה. בקיצור, ממש כמו רע''מ-תע''ל, גם בל''ד לא רוצה כאן יהודים. נכון, היא לא רוצה חליפות אסלאמית אלא מדינה פאן-ערבית, כלומר מדינה שבה יוכלו להתגורר בשובה ונחת גם לא-מוסלמים, כמו מייסד המפלגה בשארה וכמה מחבריו - אבל בשורה התחתונה התוצאה, מבחינת היהודים המתגוררים כאן, דומה מאוד. למי שמתעניין, זוהי אידיאולוגיה היונקת מהנאצריזם. מצרים ניסתה בעבר להקים מדינה מהסוג הזה כשיצרה את הקהילייה הערבית המאוחדת יחד עם סוריה ותימן. למותר לציין שהאיחוד הזה לא החזיק מעמד יותר משלוש שנים. אבל זה מה שבשארה, ג'מאל זחאלקה וחבריהם מתכננים עבורנו.

מפלגה המבקשת לפרק את המדינה בה היא פועלת ולהפוך אותה לחלק ממדינה פאן-ערבית היא מפלגה ערבית. אין, ולא יכולה להיות לה, שום הגדרה אחרת.









עזמי בשארה. פאן-ערביסט מוצהר השואף לשלב את ישראל, כמדינה פלסטינית, במרחב הערבי (מקור תמונה 2).

ועכשיו, ברשותכם, בואו נדבר על חד''ש. זוהי המפלגה היחידה שבהנהגתה השתלבו פעם יהודים בתפקידים בכירים. אז נכון, בין מנהיגיה היו אנשים כמאיר וילנר ותמר גוז'נסקי, אבל רוב רובם של מצביעיה היו תמיד ערבים. גם בבחירות לכנסת ה-‏17 לא השתנה המצב הזה. ברשימת ה-‏120 שהגישה המפלגה לוועדת הבחירות המרכזית טרם אותן בחירות יש מספר שיא של יהודים – עשרים ושישה. מתוך כל אלה רק אחד דורג במקום ריאלי (ואכן נכנס לכנסת) – דב חנין.

מי שמכיר מקרוב את המתחולל בחד''ש יודע היטב שגם חנין נהנה ממידה רבה של חסד. בחד''ש התקבע נוהג שלפיו במקום הראשון ברשימה משובץ מועמד מוסלמי, במקום השני נוצרי ובשלישי – יהודי. בכנסים של המפלגה הזו שנערכו בשנים האחרונות הועלתה פעם אחר פעם התביעה לבטל את שיריונו של יהודי במקום השלישי ברשימה. אחד הנימוקים לכך היה שהמועמדים היהודים אינם מספקים את הסחורה; שכן, מספר היהודים המצביעים עבור חד''ש נע דרך קבע בין אלפיים לחמשת אלפים. לא פחות, לא יותר. ככל שנדמה היה שהצבעה לחד''ש הופכת אופנתית בקרב קבוצות מסוימות בחברה הישראלית (כולל לא מעט בלוגרים), היא עדיין שולית. ושוליותה אינה רק ביחס להעדפתם הכוללת של מצביעים יהודיים אלא גם ביחס למצביעים עבור חד''ש בכבודה ובעצמה.

כמה שולית? לפי הערכות שונות הצביעו בבחירות האחרונות בסביבות שלושת אלפים יהודים לחד''ש. חד''ש כולה זכתה ב-‏86 אלף קולות. המודד למנדט היה בערך 24 אלף קולות. היהודים הביאו לחד''ש לא יותר משמינית המנדט. זה הכול. פלא שיש מי שטוען שחבל על השיריון הזה?

ובכן, אם שלושת אלפים יהודים בלבד מצביעים לחד''ש, אין מנוס מהקביעה שחד''ש היא מפלגה בעלת אופי ערבי מובהק. היא יכולה להגדיר את עצמה כמפלגה חילונית, ככזו שאינה פתוחה אך ורק לערבים, אבל בפועל היא מפלגה ערבית.

בואו נדבר לרגע על הרעיונות שבהם דוגלת המפלגה. חד''ש, הנוהגת לשדר חזות מתונה יותר מרע''מ-תע''ל ומבל''ד, אינה שוללת ברמה ההצהרתית את זכותה של מדינת ישראל להתקיים לצד מדינה פלסטינית. בפועל, מודיעים רבים מחבריה שוב ושוב על תמיכתם בהפעלת זכות השיבה – זכות שמימושה משמעותו חיסולה הפיסי של מדינת ישראל. יתר על כן, חד''ש תומכת ב''מסמך החזון'' שפרסמה ועדת המעקב של ערביי ישראל. בכנס המועצה הארצית של חד''ש שנערך בראשית 2007 בירך יו''ר חד''ש, מוחמד ברכה, את יוזמי המסמך. המתכנסים תמכו בו פה אחד.

מסמך זה, שאותו חיברו אקדמאים ערביים בסוף 2006, כבר נדון לא פעם באמצעי התקשורת, אבל ברשותכם אשוב ואחזור על עיקריו: ביטול חוק השבות; ישראל לא תוגדר עוד כמדינה יהודית אלא כמדינה רב תרבותית; תהיה חוקה פלסטינית, וחברי הכנסת יוכלו לפסול חוקים שיהיו מנוגדים לחוקה הפלסטינית; כל הפליטים הפלסטינים יוכלו לחזור ויקבלו אזרחות ישראלית מלאה (גם פליטים ערבים אחרים יוכלו לקבל אזרחות); אזרחות ישראלית מלאה תוענק לכל צאצא של אזרח שנולד בישראל או בחו'ל, ולכל מי שיינשא לאזרח ישראלי; המדינה תיסוג מ'השטחים הפלסטיניים' עד לגבולות 1967, ושם תוקם כמובן מאליו מדינה פלסטינית נקייה מיהודים; הפלסטינים בישראל יוכלו לבחור לעצמם גוף לאומי מייצג. וכן הלאה. כפי שכתב המזרחן גיא בכור: ''אין במסמך מילה לא על זכויות היהודים, לא על לאומיות יהודית או על זכויות היסטוריות של היהודים. דבר. אילו פולשים, טפילים, שהסיטואציה שתיווצר עם חזרת מיליוני הפליטים הפלסטינים תסלקם ממילא. אפילו אש''ף לא העיז לנקוט בלשון כזו, ובמדיניות כל כך גזענית. רק הנאצים העיזו להתנסח כך לגבי היהודים, ועד הצורך לסלקם. וזה קורה כאן''. אין צורך לציין שהמסמך הזה, גם אן הוא מנוסח בשפה מודרנית ותוך התייחסות לאידיאות שמקורן במערב, מקובל גם על שתי המפלגות הראשונות שהזכרתי.









ההבדלים בין המפלגות הללו מתבטאים, אפוא, ברמת הדתיות של חבריהן ומנהיגיהן, שלא לומר ביחסים המעורערים שבין יושבי הראש שלהם (צרצור וטיבי לא סובלים זה את זה; גם בשארה וטיבי מתעבים האחד את האחר). ברמה האסטרטגית שואפות כולן למגר את הציונות, לייצר שתי מדינות בעלות זכויות שונות (ערבים יוכלו לחיות בישראל, אבל יהודים במדינה הפלסטינית – לא) ולחסל את המבנה הלאומי הקיים, לרבות סמליו.

בקיצור, שלוש המפלגות הללו הן ערביות והכינוי הכולל של ''מפלגות ערביות'' אינו עושה להן עוול. נהפוך הוא. זהו אחד המקרים הבודדים שבהם תווית תקשורתית אינה כה בלתי-מדויקת. המספר הזעום של היהודים הפעילים בחלקן לא זו בלבד שאינו יכול לשנות את התווית הזו אלא אף מדגיש את ערביותן עוד יותר.








[פרסם תגובה חדשה]   [קישור ישיר למאמר זה]   [קפל תגובות]   [פרוס תגובות]            

 
קולקטיב אחיד?   יניב ג''מ   יום ו', 31/10/2008 שעה 16:55   [הצג]   [8 תגובות]
נו באמת   אייל גרוס   יום ו', 31/10/2008 שעה 18:07   [הצג]   [3 תגובות]
2 הערות   אלעד יאיר   יום א', 02/11/2008 שעה 10:24   [הצג]
הסקרים והמפלגות הערביות (אופס, המפלגות האחרות)   יוסי לוי   יום ג', 23/12/2008 שעה 11:17   [הצג]
ערבי גאה   ניהאד   יום א', 08/02/2009 שעה 19:22   [הצג]
(ללא כותרת)   אנונימי   יום ה', 20/12/2012 שעה 3:32   [הצג]
[פרסם תגובה חדשה]   [קישור ישיר למאמר זה]  

מאמר אורח | צור קשר | על האתר | חזור לעמוד הראשי | קישורים | תנאי שימוש | אקסטרה | תיק העיתונות של אפלטון
RSS | כל הדיונים המתמשכים | ספר אורחים | עזרה טכנית | לוח ימי ההולדת של הבלוגוספירה | מקלדת וירטואלית | ארכיון | חפש באתר
האתר עוצב ע״י עופר ליכטמן
כל הזכויות שמורות לאורי קציר ©