הברומטר האלקטורלי של מיזורי

יום ד', 29/10/2008 שעה 22:54

יש מדינה בארצות הברית, מיזורי שמה, שתוצאות בה מנבאות באופן רציף וסדיר את המתרחש בבחירות בארצות הברית כולה. שימו לב: במהלך 108 השנים האחרונות רק פעמיים נרשמה סטייה מהכלל שלפיו מועמד מפלגתי לנשיאות המנצח במיזורי זוכה גם בתמיכת רוב האמריקנים במישור הארצי. הפעם האחת שבה סטתה מהדפוס הקבוע שלה היה כאשר נשיא יוצא מאותה מדינה קרא לבוחריה לשנות את הצבעתם. בבחירות הקודמות היא תמכה בג'ורג' וו. בוש. בבחירות הנוכחיות היא עוברת טלטלה עזה: מ-‏15 אחוזי תמיכה למקיין בסקר ממרץ ועד ליתרון קטן לאובאמה בימים האחרונים. היא אולי לא גראנדוויו, אותה עיירה בעלת חלוקה סוציולוגית ואלקטורלית כל-אמריקנת שהיוותה גן עדן לסוקרים בסרט הישן והחביב ''עיר קסומה'', אבל לא נורא רחוקה משם. שווה לעקוב.

הארי טרומן מציג את העיתון שבישר מוקדם מדי על תבוסתו והפך לאחר מכן לבדיחה הלאומית. טרומן, בן מיזורי, השפיע על הפעם היחידה בה סטתה מיזורי מהחיזוי הלאומי (מקור תמונה 2).   בחירות בארצות הברית הן תמיד עניין מרתק. למדינה הזו פנים רבות כל כך, קהילות שונות כל כך, סדר יום רחב כל כך ופסיפס אתני מגוון כל כך שתמיד אפשר למצוא עניין מיוחד במעקב אחר הפריימריז בכל מדינה ומדינה. כל יחידה שכזו היא עולם בפני עצמו, וכך יכולים המועמדים לבוא ולהבטיח באחת שתחת הנהגתם תסבסד המדינה מחירי מינימום לתירס ובמדינה האחרת שבכוונתם להקטין באופן דרמאטי את הוצאות המימשל ובכך גם להצדיק הפחתת מסים. לפני שנים רבות צפיתי בסרט ישן שנקרא ''עיר הקסם'' (דומני שהתרגום היה ''עיר קסומה'', אבל השם המקורי הוא Magic Town, כך שאתם חופשיים להחליט בעצמכם מי צודק). בסרט מגלם ג'יימס סטיוארט את דמותו של ריפ סמית', בחור צעיר העומד בראש מכון סקרים עצמאי שעסקיו בכי רע – עד שהוא מגלה את קיומה של עיירה בשם גראנדוויו (Grandview), שהתפלגות ההצבעה בה זהה תמיד להתפלגות הלאומית כולה. ריפ מבין שמדובר במכרה זהב והוא ואנשיו נוסעים לשם כדי לערוך סקרי דעת קהל זולים, קלים ואמינים. לא ניכנס כאן למהלך הסרט כולו, אבל הכיוון ברור, אני מניח. ובכן, הדבר הקרוב ביותר למדינה המנבאת את הנשיא הבא הוא מיזורי, מדינה הממוקמת, באופן שאולי יש בו מן הסמליות ואולי הוא רק עניין מקרי, במרכזה של ארצות הברית. מאז 1960 כל מועמד לנשיאות שבני מיזורי העדיפו למשרה אכן זכה בה. גם קודם לכן היה הישגם מרשים למדי. אפשר להתחיל ולדקדק בפרטים, אבל רצוי קודם כל לקרוא את הטבלה הבאה, שאותה הרכבתי על בסיס מאגר הנתונים של דייב ליפ, אם רוצים להבין במה דברים אמורים. מנצחי מיזורי שזכו גם בבחירות הארציות מסומנים ברקע צהוב. העדפתם הפוליטית של תושבי מיזורי בבחירות לנשיאות: דמוקרטים מול רפובליקנים - בהשוואה לתוצאות הבחירות בארה''ב כולה שנת הבחירות לנשיאות המועמד הדמוקרטי ההישג במיזורי המועמד הרפובליקני ההישג במיזורי הזוכה בבחירות הכלליות לנשיאות 2004 ג'ון קרי 46.10% ג'ורג' וו. בוש 53.30% ג'ורג' וו. בוש 2000 אל גור 47.08% ג'ורג' וו. בוש 50.42% ג'ורג' וו. בוש 1996 ביל קלינטון 47.54% בוב דול 41.24% ביל קלינטון 1992 ביל קלינטון 44.07% ג'ורג' בוש 33.92% ביל קלינטון 1988 מייקל דוקאקיס 47.85% ג'ורג' בוש 51.83% ג'ורג' בוש 1984 וולטר מונדייל 39.98% רונלד רייגן 60.02% רונלד רייגן 1980 ג'ימי קארטר 44.35% רונלד רייגן 51.16% רונלד רייגן 1976 ג'ימי קארטר 51.10% ג'ראלד פורד 47.47% ג'ימי קארטר 1972 ג'ורג' מקגוורן 37.71% ריצ'ארד ניקסון 62.29% ריצ'ארד ניקסון 1968 יוברט האמפרי 43.74% ריצ'ארד ניקסון 44.87% ריצ'ארד ניקסון 1964 לינדון ג'ונסון 64.05% בארי גולדווטר 35.95% לינדון ג'ונסון 1960 ג'ון קנדי 50.26% ריצ'ארד ניקסון 49.74% ג'ון קנדי 1956 אדליי סטיבנסון 50.11% דווייט אייזנהאואר 49.89% דווייט אייזנהאואר 1952 אדליי סטיבנסון 49.14% דווייט אייזנהאואר 50.71% דווייט אייזנהאואר 1948 הארי טרומן 58.11% תומאס דיואי 41.49% הארי טרומן 1944 פרנקלין רוזוולט 51.37% תומאס דיואי 48.43% פרנקלין רוזוולט 1940 פרנקלין רוזוולט 52.27% ונדל וילקי 47.50% פרנקלין רוזוולט 1936 פרנקלין רוזוולט 60.76% אלפרד לאנדון 38.16% פרנקלין רוזוולט 1932 פרנקלין רוזוולט 63.69% הרברט הובר 35.08% פרנקלין רוזוולט 1928 אלפרד סמית' 44.15% הרברט הובר 55.58% הרברט הובר 1924 ג'ון דייוויס 43.79% קאלווין קולידג' 49.58% קאלווין קולידג' 1920 ג'יימס קוקס 43.13% וורן הארדינג 54.56% וורן הארדינג 1916 וודרו וילסון 50.59% צ'ארלס יוז 46.94% וודרו וילסון 1912 וודרו וילסון 47.35% ויליאם טאפט 29.75% וודרו וילסון 1908 ויליאם בריאן 48.41% ויליאם טאפט 48.50% ויליאם טאפט 1904 אלטון פארקר 46.02% טדי רוזוולט 49.93% טדי רוזוולט 1900 ויליאם בריאן 51.48% ויליאם מקינלי 45.94% ויליאם מקינלי מיזורי היא מדינה של מפגשים. הנהר הקרוי על שמה יוצא ממנה ונשפך אל המיסיסיפי. הרוק, הג'אז, הקאנטרי והבלוז יוצרים בה מזיגות אינסופיות והופכים נקודות כמו קנזאס סיטי (שבחלקהנמצאת בקנזאס ובחלקה במיזורי) וסנט לואיס למרכזי תרבות חשובים. יש בה שילוב מוצלח של ערים גדולות, ערי שדה בינוניות, עיירות קטנטנות וכפרים חקלאיים. היסטורית, לפחות, נשלטה המדינה במרבית שנותיה על ידי מושלים דמוקרטיים, עוד בתקופה בה הייתה מפלגה זו מזוהה עם הדרום השמרני, הדתי ותומך העבדות ולפני שהפכה למפלגה המייצגת קואליציה של מיעוטים אתניים, לרבות שחורים רבים. למרות זאת, היו מדינות דרומיות ותומכות עבדות מובהקות בהרבה ממנה, כמו ג'ורג'יה, אלבמה, מיסיסיפי, טנסי, דרום קרוליינה ועוד. מיזורי עצמה גבלה באילינוי, מדינה חופשית, והושפעה ממנה לא מעט. עד כמה התרחקה מיזורי מעברה ומהגדרותיה ה''דרומיות'' המוכרות והפכה להיות מדינת מרכז לכל דבר, ניתן לראות בערך הוויקיפדי של ''קו מייסון-דיקסון''. קו היסטורי זה נועד במקור לסמן קווי גבול שנויים במחלוקת בין כמה מדינות בצפון מזרח ארצות הברית, אבל לימים הפך למושג המזוהה עם התיחום הגיאוגרפי-תרבותי של ארצות הברית למדינות ''דרום'' ו''צפון''. בתודעה האמריקנית, מאשר אותו ערך, כבר לא קיים זיהוי אוטומטי בין מדינות כמיזורי או פלורידה לבין הדרום האמריקני – למרות שבמקורן שתיהן כאלה. הנשיא היחיד שהוציאה מתוכה, הארי טרומן, נחשב לדמוקרט מובהק במושגים של זמננו. לעומתו, סימל מי שהיה שר המשפטים במימשל בוש, ג'ון אשקרופט, שמרנות קיצונית בהתגלמותה. בכלל, תושבי המדינה ידועים בספקנותם. לא לחינם היא מכונה ''Show Me State'', כלומר, מדינתם של אלה שאינם מוכנים להאמין לקביעה כלשהי זולת אם יגבה הקובע את הצהרתו בעובדות מוצקות. שימו לב למה שמתרחש במדינה זו בבחירות הכלליות. במהלך 108 השנים האחרונות רק פעמיים נרשמה סטייה מהכלל שלפיו מועמד מפלגתי לנשיאות המנצח במיזורי זוכה גם בתמיכת רוב האמריקנים במישור הארצי. הפעם הראשונה הייתה ב-‏1900, שנה בה הייתה עדיין מיזורי מדינה בעלת אופי חקלאי מובהק ונטתה בבירור לתמוך במועמד הדמוקרטי הכריזמטי, ויליאם ג'נינגס בריאן. בריאן גרף את תמיכת מצביעי מיזורי בהפרש של שישה אחוזים וחצי אבל נוצח בבחירות הארציות על ידי הרפובליקני ויליאם מקינלי (שכעבור שנה נרצח על ידי מתנקש). למעט פעם אחת נוספת, הייתה זו הפעם היחידה מאז ראשית המאה העשרים בה לא חפפה העדפת בוחרי מיזורי את ההעדפה הלאומית. טדי רוזוולט, וודרו וילסון, וורן הארדינג, קאלווין קולידג', הרברט הובר, פרנקלין רוזוולט, הארי טרומן, דווייט אייזנהאואר (פעם אחת), ג'ון קנדי, לינדון ג'ונסון, ריצ'ארד ניקסון, ג'ימי קארטר, רונלד רייגן, ג'ורג' בוש האב, ביל קלינטון וג'ורג' בוש הבן – את כולם בחרה מיזורי במקביל לאמריקה כולה.   מקיין ואובאמה לאחר אחד העימותים הטלוויזיוניים. מיזורי תכריע ביניהם (מקור תמונה 1).   החריג היחיד בכל השנים שמאז העימות בריאן-מקינלי היה נצחונו הדחוק של אדליי סטיבנסון על הנשיא המכהן אייזנהאואר בבחירות הכלליות במיזורי ב-‏1956. סטיבנסון היה קודם לכן מושלה של אילינוי השכנה ונהנה מאהדה מסוימת במיזורי, אך תמיכתו של טרומן, הנשיא לשעבר ובנה הנערץ של מיזורי, ביריבו של סטיבנסון בפריימריז הדמוקרטיים, מושל ניו יורק אווריל הארימן, כרסמה במעמדו. בכל זאת עלה בידיו לגבור על אייזנהאואר בהפרש זעום (פחות מארבעת אלפים קולות מתוך למעלה מ-‏1.8 מיליון קולות שנספרו). לשם השוואה, בספירה הארצית גבר אייזנהאואר על סטיבנסון בהפרש של 15.5%, הנחשב גבוה מאוד במונחים אמריקניים. כדאי לבדוק מה קורה במדינה הזו מאז החלה מערכת הבחירות האחרונה לצבור תאוצה. ב-‏24 במרץ קבע סקר של ראסמוסן שמקיין מוביל על אובאמה ביתרון של 15 אחוזים. בחודשיים שלאחר מכן הלך יתרונו של המועמד הרפובליקני והצטמצם. ב-‏17 במאי הראה סקר של סרווי יו.אס.איי שאובאמה מוביל בשני אחוזים. באמצע אוגוסט נטו שוב המאזניים ימינה כשמקיים הוביל בעשרה אחוזים בסקר של פאבילק פוליסי פולינג. אחר כך שוב הלך יתרון זה והצטמצם עד שנמחק כליל. הסקרים האחרונים מראים שוויון עם יתרון קל של אחוז עד שני אחוזים לאובאמה. למעשה, משקפת מיזורי את המהפך שעבר על אמריקה כולה במערכת הבחירות הזו. האמריקנים למדו לחבב את מי שמצטייר כגירסה השחורה של ג'ון קנדי - מועמד בעל כושר רטורי נדיר, כריזמטי, סוחף ויפה-תואר. ועדיין, מירוץ צמוד כל כך, בתחום טעות הדגימה, יכול להתפתח לכל כיוון שהוא. ההיסטוריה האלקטוראלית של ארצות הברית התברכה בכמה התמודדויות צמודות במיוחד. אחת המיתולוגיות שבהן היא זו של 1948, כאשר לאחר ההצבעה כבר פרסמו חלק מכלי התקשורת ידיעות פסקניות בדבר ניצחונו של טום דיואי. הם אכלו את הכובע: כמה שעות לאחר מכן התברר כי הנשיא המכהן, הארי טרומן, שירש את כס הנשיאות לאחר שקודמו רוזוולט הלך לעולמו, ניצח את יריבו הרפובליקני. אבל העובדה שמיזורי הלכה עם טרומן אינה אומרת הרבה, שכן כבר ציינתי שהייתה זו הזדמנות היסטורית מבחינת המיזוריאנים, לבחור בפעם הראשונה בהיסטוריה את בן מדינתם לתפקיד הרם ביותר. כשמדברים על מרוצים צמודים במיוחד, ראש בראש, מזכירים כיום בעיקר שניים נוספים: זכייתו של קנדי ב-‏1960, אז גבר על ניקסון בהפרש של מעט יותר ממאה אלף קולות (מתוך יותר מ-‏68.3 מיליון קולות), כלומר 0.17%; ונצחונו של ג'ורג' וו. בוש על אל גור ב-‏2000, כאשר ניצחון זה התפשר בזכות שיטת האלקטורים, שהעניקה לבוש רוב דחוק לאחר שבספירה הכללית הוא קיבל 543 אלף קולות פחות מיריבו הדמוקרטי. גם בשני המקרים האלה צידדה מיזורי באלה שנבחרו, בספו של דבר, כנשיאים. זהו זה. אם לא נחשיב את קו ההתחלה של 1900, הרי שב-‏108 השנים האחרונות סטתה מיזורי רק פעם אחת מהתוצאות הלאומיות. כמו גראנדוויו, אותה עיר דמיונית בסרט ''עיר הקסם'', היא מנבאת את תוצאות האמת הכלליות ואפשר להתייחס אליה כאל מידגם. במלים אחרות, חבל לשלם לסוקרים, דוגמים ושאר מומחי דעת קהל כדי שיפשטו על 49 המדינות האחרות ברחבי ארצות הברית וינסו לבדוק את המגמות בהן. אפשר להסתפק במיזורי גופא. גם את הפסקה הקודמת אני מציע שלא לקחת ברצינות רבה מדי. יש כאן צירוף נאה של עובדות והתרחשויות, אבל על אף המיתאם הגבוה בין ההעדפות של מיזורי לאלה של האומה כולה יתכן בהחלט שגם מיזורי מסוגלת לשגות. ובכל זאת, אם מיזורי טועה פעם ב-‏56 שנה עדיף לבדוק מה מתרחש בה לקראת בחירות 2008. שהרי בשנת 2012 יחלפו 56 שנים מאז התמודדות סטיבנסון-אייזנהאואר וייתכן שמיזורי תטעה שוב.

[פרסם תגובה חדשה]   [קישור ישיר למאמר זה]   [קפל תגובות]   [פרוס תגובות]