הצהרת מאריי
יום ד', 13/06/2007 שעה 0:44
השנה מלאו תשעים להצהרה שכמעט ושינתה את פני הציונות. במרץ 1917 הצהיר מפקד הכוחות הבריטיים בארץ ישראל, גנרל סר ארצ'יבלד מאריי, על מחוייבותה של בריטניה להקמת מדינה יהודית בה - הצהרה שקדמה לזו של בלפור והייתה חד-משמעית ממנה בהרבה. מאריי לא שרד זמן רב בתפקידו (כישלונו בניסיון לכבוש את עזה מידי הטורקים הביא להעברתו לבסיס צבאי על אדמת בריטניה) והצהרתו לא הפכה למיתוס כמו אחותה הבלפוריאנית. ובכל זאת, היא מעידה במשהו על תפיסת העולם שרווחה בקרב חלק מהקצונה הבכירה בצבא הבריטי באותן שנים לגבי ייעודה של ארץ ישראל לאחר מלחמת העולם הראשונה. ואולי יש במאמר זה כדי לעשות עם מאריי צדק היסטורי מסוים, שהרי ההיסטוריה - כמו במקרים רבים אחרים - שכחה אותו בשולי הדרך.









לפני מספר שנים יצא הנשיא ג'ורג' וו. בוש בהכרזה לפיה ארה''ב אינה מכירה בזכות השיבה ובחובת ישראל לחזור לגבולות הקו הירוק, הישוו כמעט כל הדוברים הפלשתינאים את הצהרתו להצהרת בלפור. בהיסטוריה הלאומית הפלשתינית מסמלת הצהרת בלפור מ-‏1917 את ראשיתה של הציונות, ובנוסח המקורי של ''האמנה הלאומית הפלשתינית'' (שהיא מגילת היסוד של אש''ף) נאמר, שהיהודים היחידים שיוכלו להישאר בפלשתין אחרי שחרורה יהיו אלה שהגיעו ארצה לפני הצהרת בלפור. האמרה הפלשתינית המקובלת לגבי העוול שבהצהרת בלפור קובעת, כי ''מי שהארץ איננה שייכת להם (כלומר בלפור וממשלת בריטניה) הבטיחו את הארץ למי שאין להם זכות עליה'' (כלומר לעם היהודי).

מה שאותם דוברים פלשתינים, ובראשם יאסר ערפאת ואחמד קריע (אבו עלא) כנראה לא ידעו, הוא שאת החשבון ההיסטורי שלהם הם לא צריכים לנהל עם ארתור ג'יימס בלפור, מי שהיה אז שר החוץ הבריטי. למעשה, הצהרת בלפור לא באה אלא חודשים אחדים לאחר שפקיד בריטי בכיר מאוד התחייב למדיניות דומה.

הגנרל מאריי. הכרזה היסטורית שנשכחה (מקור תמונה)

שמו של הפקיד היה הגנרל ארצ'יבלד מאריי. הוא עמד בראש חיל המשלוח המצרי, שמו הרשמי של הצבא הבריטי שפלש בראשית 1917 ממצרים לחצי-האי סיני והתקדם בואכה ארץ ישראל. כוח זה עשה ניסיון לכבוש את עיר החוף החשובה עזה, אך נכשל. באביב, בעוד ההכנות להסתערות השנייה על העיר המבוצרת בעיצומן, התפרסמו דברים שאמר הגנרל מאריי בעניין תפקידה ההיסטורי של ארץ ישראל בדברי ימי העם היהודי.

''מה נעשה בפלשתינה אחרי שתשתחרר מעול טורקיה?'', שאל מאריי, וענה בעצמו: ''אין שום ספק, שנקים שם את פלשתינה היהודית כבימי קדם וניתן ליהודים את האפשרות להגשים את תקוותיהם. לא כל היהודים ישובו לפלשתינה, אולם חלק גדול של העם העברי ודאי שישוב. המדינה היהודית החדשה, תחת חסותה של אנגליה או צרפת, תיעשה למרכז הרוחני והתרבותי של היהדות כולה. בארץ המולדת תתגשמנה התקוות שחיו בקרב העם היהודי מאות בשנים''.

מאריי לא היה דיפלומט, אלא איש צבא, ולכן המושגים בהם נקב היו בעלי אופי רומנטי, כמו ''מולדת'' או התייחסות לחידוש ימיה של העצמאות היהודית ''כבימי קדם''. חצי שנה מאוחר יותר היה שר החוץ הבריטי, הלורד ארתור ג'יימס בלפור, זהיר יותר וחד-משמעי פחות כשדיבר שמונה חודשים מאוחר יותר, במכתבו ללורד רוטשילד, על ''בית לאומי'' - מונח בעייתי שלא ברור אם התכוון לאוטונומיה בדרגה כלשהי או למדינה עצמאית לכל דבר. מאריי היה חד-משמעי בהרבה מבלפור. במונחים בהם השתמש לא ניתן לטעות. לרבים מהיהודים ששמעו וקראו על כך זה הספיק בהחלט.

צריך לזכור שבאותן שנים הייתה בריטניה תקוותה הגדולה של התנועה הציונית. חיים וייצמן, ד''ר לכימיה באוניברסיטת מנצ'סטר, עשה נפשות לרעיון הציוני בקרב החוגים הפוליטיים והמדיניים בבריטניה. במלחמת העולם הראשונה פעל גדוד נהגי הפרדות, בפיקודו של הקולונל האירי ג'ון פטרסון (ובסגנותו של גיבור מלחמת רוסיה-יפן, יוסף טרומפלדור), בחזית גליפולי, וזכה לשבחים רבים. שלושה גדודים יהודיים סייעו לצבא הבריטי לכבוש את ארץ ישראל ואת עבר הירדן. בארץ ישראל פעלה מחתרת ניל''י הפרו-בריטית ומנהיגה, אהרן אהרנסון, שימש כיועץ מודיעין לצבא הבריטי במצרים. הצהרה של גנרל בריטי שהתפרשה כמחוייבות בריטית להקמת ישות יהודית עצמאית בארץ ישראל נתפסה, איפוא, כמעין תגמול ראוי על השקעת היהודים בטיפוח ובשימור הקשרים ההדוקים עם ההנהגה הבריטית.

כמה ימים לאחר מכן כשל הצבא הבריטי בניסיונו לתקוף שוב את עזה. גנרל מאריי, שנחל לא מעט הצלחות קודם לכן במערכה נגד הטורקים, שילם את המחיר. ביולי 1917 הוא הוחלף בגנרל אדמונד אלנבי, שבא עטור נצחונות משדה המערכה בצרפת. תוך מספר חודשים הפך אלנבי את הקערה על פיה ובעזרת הטעייה מודיעינית פשוטה הצליח לכבוש את עזה בניסיון ההתקפה השלישי. לאחר מכן כבש את יפו ובדצמבר של אותה שנה הניף את היוניון ג'ק בירושלים. אלנבי עצמו ידע להכיר תודה לפעילותו של קודמו. שנתיים מאוחר יותר סיפר כי הסתייע במנגנון הארגוני שהקים מאריי בסיני ובמצרים וכן בכמה עמדות חשובות שנכבשו על ידי מאריי טרם הוחלף.

מאריי עצמו הועבר לפקד על הצבא הבריטי שחנה בבסיס אלדרשוט. הצהרתו, שבשעתה היכתה גלים בעולם היהודי וזכתה ללא מעט איזכורים ופרשנויות בעיתונות, נשכחה כמעט לחלוטין. כשמזכירים את הצהרת בלפור, ראוי, אם כן, להזכיר גם את זו שקדמה לה. אפשר להניח שאלמלא הוחלף מאריי באלנבי זמן קצר לאחר אותה הצהרה, סביר היה להניח שלא מעט רחובות וכיכרות בארץ היו קרויים היום על שמו.









[פרסם תגובה חדשה]   [קישור ישיר למאמר זה]   [קפל תגובות]   [פרוס תגובות]            

 
מעניין :)   תראזימאכוס   יום ד', 17/11/2004 שעה 2:18   [הצג]
מאריי מול בלפור   חזי   יום ד', 13/06/2007 שעה 1:45   [הצג]   [2 תגובות]
למי שייך הקרדיט?   אלדד   יום ד', 13/06/2007 שעה 16:13   [הצג]   [4 תגובות]
[פרסם תגובה חדשה]   [קישור ישיר למאמר זה]  

מאמר אורח | צור קשר | על האתר | חזור לעמוד הראשי | קישורים | תנאי שימוש | אקסטרה | תיק העיתונות של אפלטון
RSS | כל הדיונים המתמשכים | ספר אורחים | עזרה טכנית | לוח ימי ההולדת של הבלוגוספירה | מקלדת וירטואלית | ארכיון | חפש באתר
האתר עוצב ע״י עופר ליכטמן
כל הזכויות שמורות לאורי קציר ©