הצדדים המסקרנים של שרה פיילין
שבת, 30/08/2008 שעה 21:12
האימייל הראשון נחת בתיבת הדואר שלי שתי דקות בלבד לאחר שברשת CNN שודרה הודעתו המפתיעה של ג'ון מקיין על החלטתו למנות את מושלת אלסקה, שרה פיילין, כמועמדת לסגניתו בבחירות הקרובות לנשיאות. ''נו?'', הקניט הכותב בפתיחה נוסח שלמה ניצן, ''אתה הרי האיש היחיד ברשת שכותב משהו על אלסקה. אולי תכתוב משהו גם על הגברת הזו?''. בעקבות האימייל הזה הגיעו כמה נוספים. כולם הזכירו לי את ''עברי'' כחובב אלסקה מושבע. הייתה לי ברירה? נעניתי בחיוב. אז הנה, אני עומד באתגר. אין טעם לנתח את הסיבות שהביאו את מקיין למנות את פיילין ואת התועלת השולית שתביא לו בקרב נשים, אוונגליסטים וכדומה. ובכן, על קצה המזלג: הקריירה שלה, ההישגים, הפופולאריות וגם כמה נקודות שבהן יתעניינו, קרוב לוודאי, כמה חוקרים פרו-דמוקרטיים.










אני מניח שדברי יתקלו בספקנות מסוימת, אבל אני עוקב אחר שרה פיילין מזה קרוב לשלוש שנים. מאז ביקרתי באלסקה גברה והלכה התעניינותי במדינה זו. כתבתי בעבר עבודת מאסטר על פרק אדמדם בהיסטוריה שלה, הבאתי כאן יותר מפעם אחת את המנהג הקבוע שלה לשלוח מאות (ולעתים עד אלפיים) דולר לתושביה מדי שנה כסף שמקורו בתגמולים שהיא מקבלת מזכיינים הקודחים באדמתה; ואחד האתרים אותם אני פוקד מדי יומיים-שלושה הוא זה של ה''אנקורייג' דיילי ניוז'', העיתון הגדול והמשפיע ביותר במדינה. חלק מהמעקב הזה כולל גם צפייה בפוליטיקה הבעייתית המאפיינת את אלסקה ובמתחולל סביבה. אני מודה ומתוודה שלא חשבתי שמועמד רציני לנשיאות ייקח דווקא פוליטיקאי מאלסקה כמועמד לשמש סגנו. מצד שני, אני שמח שטעיתי. אין כמו אקט כזה כדי לעורר עניין מחודש במדינה המופלאה הזו.









את הפוליטיקה של אלסקה ניתבו בשנים האחרונות שני הסנאטורים הרפובליקניים מטעמה, שפעלו בוושינגטון. האחד מהם, טד סטיבנס, בן 85, יושב בסנאט של ארצות הברית מאז 1971 וכשהוא מתמודד בבחירות הוא זוכה בדרך כלל לשלושה רבעים מקולות הבוחרים הטורחים לבוא ולהצביע. כהונתו של סטיבנס היא עניין ברור מאליו עד כדי כך ששוב אין אלסקני המאמין ברצינות שסטיבנס יואיל בטובו לפרוש ממנו מרצונו. סטיבנס הוא גם אחד הסנאטורים המפוקפקים ביותר המסתובבים בקפיטול. ''לוס אנג'לס טיימס'' קבע כי חלק גדול מהונו עשה סטיבנס מהשקעות משותפות עם אנשי עסקים שהוא עצמו פעל לתיקון חקיקה באופן הנוח להם. האפ.בי.איי ושלטונות המס ניהלו חקירה שממנה עולה כי בנו של סטיבנס, ששימש כסנאטור של מדינת אלסקה, קיבל שוחד מאיל נפט אלסקני בשם ביל אלן. בביתו של סטיבנס האב באלסקה נערך חיפוש מקיף ולאחר מכן הוגש נגדו כתב אישום שקובע כי לא דיווח ולא שילם מס על טובות הנאה בגובה רבע מיליון דולר שקיבל מאנשי עסקים. התברר כי גם כי חברת נפט בשם VECO מימנה שיפוצים בביתו של סטיבנס בעיירת היוקרה האלסקנית גירדווד – שיפוצים שיותר מאשר הכפילו את שטח הבית. בנוסף נחקרים חשדות לפיהם כספים שהעביר סטיבנס כתמיכה למרכז הימי של אלסקה הגיעו לכיסו של טרוור מקייב, ששימש בעבר כרכז חקיקה מטעם סטיבנס. יש עוד, אבל נסתפק בזה בינתיים.

''המושלת הלוהטת ביותר באמריקה'', מכריזה כותרת מגזין פופולארי. לוהטת או לא, היא בוודאי בחירה מסקרנת למועמדות לסגנות נשיא (מקור תמונה).

הברנש האחר היה פרנק מרקובסקי. הלה לא נחשב למושחת בממדים שאליהם הגיע סטיבנס, אבל גם הוא צבר ותק וושינגטוני כזה שהביא את האלסקנים למאוס בו. הוא צעיר בעשר שנים מסטיבנס, נבחר לסנאט עשר שנים אחריו ושירת בו למעלה מעשרים שנה. בין היתר עמד בראש ועדת האנרגיה ומשאבי הטבע של הסנאט ופעל לשם התרת קידוחים במקלט הארקטי הלאומי לחיות בר שבצפון אלסקה. באזור זה יש עתודות נפט וגז גדולות וחברות האנרגיה מעוניינות בהן מאוד. ב-‏2002 פרש מהסנאט, התמודד על תפקיד מושל אלסקה והביס את המושל הדמוקרטי המכהן טוני נולס. כשנכנס לתפקיד הייתה לו הזכות – כמו במדינות רבות בארצות הברית – למנות מחליף לתפקיד שפינה הוא עצמו בסנאט. מרקובסקי בחר למנות את מי ששימשה אז כמנהיגת הרוב הרפובליקני בסנאט של אלסקה - ביתו, ליסה מרקובסקי. המינוי עורר זעם רב באלסקה ונכח הסערה הציבורית וההאשמות בנפוטיזם בוטה הוכנס בחוק הבחירות האלסקני תיקון המונע ממושל למנות סנאטורים בעתיד. אחר כך גם הסתבך כשאישר הקמת צינור להזרמת גז טבעי באופן שעקף את ההליך ההכרחי בסנאט של אלסקה. בתגובה יזם הסנאט של אלסקה הליך משפטי שמנע את הוצאת הפרויקט הזה לפועל. במלים אחרות, מרקובסקי הצליח לאבד מהר מאוד את האהדה לה זכה בבחירות.









שרה פיילין עצמה צמחה במידה רבה על המיאוס הגדול שפשט בפוליטיקה האלסקנית מדרכם המסואבת של סטיבנס ומרקובסקי. היא עצמה שייכת לאותה מפלגה ממנה צמחו הם, אבל במידה רבה מזכירה דרכה במפלגה זו את המסלול שעשתה ציפי לבני מול, נניח, ישראל כץ או סילבן שלום. בקמפיין הבחירות שלה הצהירה שבראש מעייניה יעמדו שיפור החינוך, ביטחון הציבור והתחבורה. מרקובסקי מינה אותה כנציבת האתיקה בגוף האחראי מטעם המדינה על קידוחי הנפט והגז. היא עצמה התפטרה אחרי שנה בתפקיד במחאה על כך שמנהיגי הרפובליקנים באלסקה התעלמו במופגן מאזהרותיה על הפרות חוק ועל ניגודי עניינים בפעילותם של בכירים בחברה. היא אף גילתה כי יושב ראש המפלגה באלסקה, שעבד אף הוא באותה חברה ממשלתית, בילה חלק ניכר בזמנו בעיסוק בענייני מפלגה על חשבון החברה ואף העביר ללוביסט כלשהו מידע רגיש. אחר כך התמודדה מול מרקובסקי בפריימריז הרפובליקניים בקרב שלמתבונן מן הצד נאה כמו קרב דויד בגליית. היא ניצחה.

כמושלת, ביטלה פיילין 35 מינויים שעשה המושל הקודם מרקובסקי בשעות האחרונות לכהונתו, בהן זו בה מינה את ראש הצוות שלו, ג'ים קלארק, לתפקיד בכור ברשות הפיתוח של הנפט והגז באלסקה (קלארק עצמו הודה מאוחר יותר שתכנן להעביר כספים מרשות זו אל מסע הבחירות של מרקובסקי). מייד לאחר מכן יצאה פיילין בקריאה פומבית למיודענו מלפני כמה פסקאות, הסנאטור סטיבנס, לחשוף את התנהלותו הכספית נוכח החקירה המתנהלת נגדו. היא פעלה להגברת הסטנדרטים האתיים בהתנהלות הממשלתית. היא פעלה למען הגברת קידוחי הנפט והגז בשטחי אלסקה אבל במקביל העלתה את המס המוטל על רווחי הזכייניות מהקידוחים הללו והקימה צוות להתמודדות עם השינויים באקלים ועם אפקט החממה שיוצרים קידוחי הגז. בעקבות העלייה במחירי הנפט הציעה לנצל את העודף בתקציב המימשל האלסקני ולהעביר לכל משפחה כרטיס המאפשר לה לצרוך מדי חודש דלק חינם עד שווי של מאה דולר. כמו כן הציעה לסבסד חלק מתצרוכת החשמל כדי שהחברות המפיקות אותו לא ייקרו את תעריפי החשמל שמשלמים התושבים.









לעומת זאת, סביר להניח שכמה נקודות בביוגרפיה של פיילין יספגו מטחי אש עזים מצד המפלגה הדמוקרטית. אינני מתכוון להתנגדותה להפלות מלאכותיות (היא עצמה ילדה תינוק שידעה מראש כי ילקה בתסמונת דאון) או לנישואי בני אותו מין דווקא. אלה הם מן המפורסמות. כוונתי לדברים שטרם פורסמו בהרחבה מחוץ לאלסקה עצמה. הנה הם, ברשותכם.

1. ב-‏11 ביולי 2008 הדיחה פיילין את נציב ביטחון הציבור וולטר מונגן. הנימוק הרשמי הוא שמונגן ''התגלה כי שאינו מסוגל לעבוד בצוות, בכל הנוגע לנושאים תקציביים. כדי לרכך את המכה הציעה לו פיילין להפוך למנכ''ל המועצה לפיקוח על משקאות אלכוהוליים. מונגן דחה את ההצעה. אחר כך סיפר שלהדחתו היו סיבות שונות. לדבריו, שרה פיילין לחצה עליו לפטר מתפקידו שוטר בשם מייוק ווטן, שבאותה תקופה היה מצוי בהליכי גירושין מכוערים למדי מאחותה של פיילין, מולי מקאן. במלים אחרות, מונגן האשים את פיילין שניצלה את סמכותה כדי להתעלל בשוטר בשל סכסוך משפחתי. כל הנעיין מצוי עתה בחקירה. פיילין כבר הודתה כי אנשי הצוות שלה יצרו קשר עם 25 בכירים במנגנון המפקח על המשטרה האלסקנית כדי להביא לפיטוריו של ווטן, כולל פעם אחת בה התחזתה אחת העובדות שלה למושלת בכבודה ובעצמה (פיילין טענה כי התחזות זו נעשתה ללא ידיעתה).

2. שרה פיילין עומדת להפוך לסבתא. בדרך כלל נהוג לברך אירועים מסוג זה במזל טוב ובאיחולי ברכה לאם ולאב הצעירים, אלא שבמקרה זה מדובר בביתה בת ה-‏17 של המועמדת לסגנית הנשיא. בת שבע-עשרה. תיכוניסטית. סקס לפני נישואין. הריון בגיל העשרה. אירועים מסוג זה שכיחים למדי בארצות הברית, אבל ודאי שאינם מוסיפים לרזומה של מישהי ששמרנות הוא כרטיס הביקור שלה. הנערה ההרה לא תבצע הפלה, כמובן, אלא תינשא לאביו של הרך שברחמה. אפשר כבר לדמיין את כסיסת הציפורניים ואת הגידוף החרישי שמשלחים ראשי הימין השמרני באוויר לעברו של מקיין.

3. בתחילת הקריירה הפוליטית המהירה שלה שימשה פיילין כראש עיירית ואסילה שבאלסקה. בשנת 1996 אירחה בעירה אישיות חשובה: פאט ביוקנן, שמרן מובהק, קרא תיגר על מועמדותו של בוב דול לנשיאות מטעם המפלגה הרפובליקנית. ביוקנן, בדלן קיצוני, נחשב במקרה הטוב כאנטי-ישראלי. פיילין ענדה על בגדיה כפתור המכריז ''ביוקנן לנשיאות''. לאחר מכן טענה שלא תמכה בו אלא בסך הכול ביצעה מחווה במטרה לקדם בברכה את כל המועמדים לנשיאות המגיעים לעירה. ביוקנן עצמו תיאר אותה כתומכת. בפריימריז של 1996, מכל מקום, עלה בידי ביוקנן לזכות באלסקה – אחת מארבע מדינות בלבד שתמכו בו באותה שנה (יחד עם מיזורי, לואיזיאנה וניו המפשייר).

4. גם חובבי הטבע - שלא לומר חיות הבר - לא יאהבו את פיילין במיוחד. נוסף על התמיכה שלה בהתרת קידוחי נפט וגז בשמורות הארקטיות, היא גם הוציאה חוזה על הזאבים. במסגרת תוכנית של מדינת אלסקה לקיום בקרה על ריבוי טבעי של טורפים, אישרה המושלת – בעצמה ציידת נלהבת – הענקת תמריצים לציידים בסך 150 דולר לכל זאב שיצודו במסגרת המכסה המותרת. היא אף הגדילה עשות וביקשה להתיר ציד זאבים ממסוקים. תוכנית אחרונה זו עוררה סערה גדולה בקרב הירוקים ופעילי שימור הסביבה. הגיע הדבר לכך שציר בית נבחרים מקליפורניה הגיש הצעת חוק האוסרת על ציד זאבים ממסוקים. במאי 2008 אף התנגדה נמרצות להחלטתו של שר הפנים הפדרלי, דירק קמפת'ורן (בעצמו רפובליקני) להכריז על דובי הקוטב כמין המצוי בסכנת הכחדה. אפשר להמשיך כהנה וכהנה אבל העניין ברור: המאזניים של פיילין מכריעות לטובת האנרגיה ולא לטובת השימור.









מה עמדתה של שרה פיילין בנושאים הקשורים למדיניות חוץ וביטחון? לא ברור עדיין. אם אכן תמכה בביוקנן יתכן שמחשבתה היא בדלנית מיסודה – מה שלא יפתיע במיוחד את אלה המכירים את הלך הרוחות האלסקני הטיפוסי. לעומת זאת, לבוס מקיין - שלא נסוג מתמיכתו במעורבות בעיראק גם כזו הפכה למאוד בלתי-פופולארית בארצו - יש עמדות התומכות במעורבות נמרצת של אמריקה בעניינים בינלאומיים. מקיין הוא גם פרו-ישראלי בגישתו לסכסוך המזרח-תיכוני. עמדתה של פיילין בעניין זה, זו הרשמית לפחות, עדיין בלתי ידועה.









[פרסם תגובה חדשה]   [קישור ישיר למאמר זה]   [קפל תגובות]   [פרוס תגובות]            

 
תודה רבה על הסקירה המרתקת   ע.   שבת, 30/08/2008 שעה 23:17   [הצג]   [4 תגובות]
כמה שאלות ברשותך   סטודנט להיסטוריה   יום א', 31/08/2008 שעה 13:33   [הצג]   [3 תגובות]
צחוק הגורל   אמיר ליברמן   יום א', 31/08/2008 שעה 23:31   [הצג]   [2 תגובות]
תודה   יונתן   יום ג', 02/09/2008 שעה 19:00   [הצג]   [2 תגובות]
[פרסם תגובה חדשה]   [קישור ישיר למאמר זה]  

מאמר אורח | צור קשר | על האתר | חזור לעמוד הראשי | קישורים | תנאי שימוש | אקסטרה | תיק העיתונות של אפלטון
RSS | כל הדיונים המתמשכים | ספר אורחים | עזרה טכנית | לוח ימי ההולדת של הבלוגוספירה | מקלדת וירטואלית | ארכיון | חפש באתר
האתר עוצב ע״י עופר ליכטמן
כל הזכויות שמורות לאורי קציר ©