אכיפה אלוהית פגומה
שבת, 19/07/2008 שעה 0:01
סיפור גן העדן הוא אחד מהיותר מרתקים במקרא. מסופר בו, למעשה, כיצד השיג האדם את האינטליגנציה שלו, זו התבונה ההופכת אותו לבעל החיים החכם ביותר בעולמנו. זהו סיפור נוסח פרומתאוס: האדם משיג תכונה נשגבת באמצעות עבירה, נענש כהוגן על ביצועה - אך התכונה עצמה אינה נשללת ממנו והיא הופכת לחלק מאישיותו וממאפייניו. אם קוראים את הטקסט המקראי בעיניים בלתי-מסורתיות מקבלים את התמונה הבאה: הנחש טעם מפרי עץ הדעת לפני אדם וחוה (וכך ידע שהוא הופך בעלי חיים לחכמים כאל עצמו); אלוהים לא ניחן ביכולת לסלק את האינטליגנציה שהוטמעה באדם, בחוה ובצאצאיהם; ויתכן מאוד שאף לא יכול היה לפגוע בבני אלמוות ולכן סילקם מגן העדן בו היה מוצב גם עץ החיים. וכל זה עדיין אינו מסביר איך יתכן שהנחש, אוכל הפרי הראשון, אינו נחשב אינטליגנטי כאדם עצמו.










הנחש (עדיין עם ידיים ורגלים) משכנע את חוה לקטוף את פרי עץ הדעת. תמונה שלא עלה בידי למצוא את שם יוצרה (מקור תמונה 1).

יש שנושאים הנראים כפשוטים וברורים מעוררים בך הרהור מחודש. טקסטים שעליהם חזרת מאות פעמים ושהמתואר בהם כמו התקיים לפי תבנית קבועה מראש, בעלת פרשנות אחת ויחידה, מבזיקים פתאום ניצוץ בעל מובן אחר. בנקודה כזו כמו נוצרת תחילתו של חוט רעיוני שהליכה בעקבותיו מרתקת כמעט כמו היקש מתמטי. למעשה, היא מהווה שרשרת לוגית בפני עצמה.

כאלה הם, דרך משל, סיפורי התנ''ך. בבית הספר לימדו אותנו פרשנות מסוימת שלהם. בישיבה לימדו לחפור במקטע פרשני מוגדר, לעתים יותר מאחד אך לעולם לא כזה שמערער הנחה בסיסית שלפיה אין בתנ''ך משפט, מילה או אות מיותרים ועל כן לכל אחד מאלה יש משמעות. פעמים רבות הלימוד המוכוון מביא גם להיקשים מוזרים משהו. כך, למשל, לא נשמע הגיוני לכמה חכמי הלכה מסוימים, לרבות רש''י, שבני ישראל נעזרו בשירותיה של זונה כאשר אספו מידע מודיעיני לקראת כיבוש יריחו ולכן פירשו את התיבה הזו כאילו מדובר באישה שזנה בני אדם, כלומר סיפקה את מזונם.

אני מתכוון לעסוק עתה בפרשת אכילתו של פרי עץ הדעת על ידי אדם וחוה. אם להיות כנים, אינני מאמין שמעשה מעין זה אכן התרחש. הרמב''ם, בספרו ''מורה נבוכים'', גורס אף הוא שאין מדובר אלא באלגוריה שואין להתייחס לסיפור זה במובנו הפשוט. מולו ניצבות פרשנויות הרואות בכך מעשה שאכן התרחש במציאות. לא אכנס אליהן עתה, משום שהדבר יהפוך את המאמר הקצר הזה למסה ארוכה. בכוונתי לנסות ולהעלות על הכתב תרגיל מחשבתי קצר שבו אנסה להבין מה קרה בסיטואציה הזו, כאשר אני מתייחס אל הטקסט כלשונו, לרבות מה שלא נאמר בו במפורש.









חטא עץ הדעת של אדם וחוה הוא אחד הסיפורים היותר מפורשנים בספר בראשית. אפשר להבין את זה, משום שפרשייה זו מניחה את היסוד להיותו של האדם אורגניזם תבוני. אלמלא אכלו אדם וחוה מאותו פרי מפורסם לא היו יכולים להבחין בין טוב ורע. לאחר אותה סעודה צמחונית חדרה הבינה למוחם והשפעתה המידית הייתה בתפיסתם שהתנהגות נאותה מחייבת נהיגת צניעות גופנית והתכסות במלבושים על פני מערומיהם: ''וַתֵּרֶא הָאִשָּׁה כִּי טוֹב הָעֵץ לְמַאֲכָל וְכִי תַאֲוָה-הוּא לָעֵינַיִם, וְנֶחְמָד הָעֵץ לְהַשְׂכִּיל, וַתִּקַּח מִפִּרְיוֹ, וַתֹּאכַל; וַתִּתֵּן גַּם-לְאִישָׁהּ עִמָּהּ, וַיֹּאכַל. ז וַתִּפָּקַחְנָה, עֵינֵי שְׁנֵיהֶם, וַיֵּדְעוּ, כִּי עֵירֻמִּם הֵם; וַיִּתְפְּרוּ עֲלֵה תְאֵנָה, וַיַּעֲשׂוּ לָהֶם חֲגֹרֹת.''

כולנו מכירים את הסיפור הבסיסי: אלוהים ציוה על האדם שלא לאכול מפרי עץ הדעת. חוה פותתה על ידי הנחש לאכול מהפרי, הביאה אותו לאדם וגם הלה טעם ממנו. בתגובה, קילל אלוהים את הנחש, הפך אותו לזוחל על עפר ואת האדם הלביש בגדי עור, הורה לו לעבוד למחייתו וסילקו מגן העדן. לאישה אף הודיע שמעתה והלאה יהיו הריונה ולידתה כרוכים כאבים עזים ובנוסף לכף אף תהיה נחותה בהררכיה המעמדית לגבר שעימה: ''הַרְבָּה אַרְבֶּה עִצְּבוֹנֵךְ וְהֵרֹנֵךְ--בְּעֶצֶב, תֵּלְדִי בָנִים; וְאֶל-אִישֵׁךְ, תְּשׁוּקָתֵךְ, וְהוּא, יִמְשָׁל-בָּךְ''.

אבל כשקוראים בפרשה הזו אפשר לראות בה כמה צדדים נוספים. האחד מהם הוא שציווי אי-האכילה כלל לא חל על חוה. וכך נאמר בפרק ב' של ספר בראשית: ''וַיִּקַּח יְהוָה אֱלֹהִים, אֶת-הָאָדָם; וַיַּנִּחֵהוּ בְגַן-עֵדֶן, לְעָבְדָהּ וּלְשָׁמְרָהּ. טז וַיְצַו יְהוָה אֱלֹהִים, עַל-הָאָדָם לֵאמֹר: מִכֹּל עֵץ-הַגָּן, אָכֹל תֹּאכֵל. יז וּמֵעֵץ, הַדַּעַת טוֹב וָרָע--לֹא תֹאכַל, מִמֶּנּוּ: כִּי, בְּיוֹם אֲכָלְךָ מִמֶּנּוּ--מוֹת תָּמוּת.''. במלים אחרות, ההנחיה שלא לאכול מהפרי האסור ניתנת לאדם בלבד. אפשר להניח שראה בו סוג של ''מנהל עבודה'' או ''אחראי מטעם'' בגן עדן והטיל עליו להעביר את המסר הפשוט הזה גם ליתר יצורי הגן. אפשר, אבל הדבר אינו נאמר בטקסט הזה במפורש.

נניח, אם כן, שההנחיה כוונה לאוזניו של אדם בלבד. חוה אינה כלולה בקהל השומעים משום שטרם נבראה. יתר על כן, רגולציית ההתנהגות בגן אינה מוחלת אף על יתר בעלי החיים שבו. וכפי שאנו זוכרים, הנחש הוא אחד מהם. אם הולכים על קו החשיבה הזה ניתן להגיע למסקנה שישנו יצור אחד בלבד משוכני הגן שממנו היה אלוהים נחוש למנוע את פרי האינטליגנציה: אדם. לא כל כך היה אכפת לו, לבורא עולם, שיצירי כפיו האחרים יזללו ממנו כאוות נפשם. במלים אחרות, האדם היה אמור להישאר בור ומפגר ואילו בעלי החיים האחרים שבגן יכלו להפוך לאינטליגנטים למדי. וביניהם, כאמור, גם חוה. אם כך, חטאה של חוה לא היה בעצם ההתפתות לדברי החלקות של הנחש. אף לא באכילת הפרי עצמו. חטאה המרכזי היה בפיתויו של אדם לאכלו. עצם הענקת האינטליגנציה לחוה אינה בעייתית כשלעצמה כמו העובדה שהיא מעבירה אותה לבן זוגה.

אדם מתמלא חימה על חוה לאחר שנוכח שפיתתה אותו לאכול מהפרי האסור. ציור של פטר פול רובנס (מקור תמונה 2)..

מצד שני, אפשר שאלוהים רואה באדם גם דמות המייצגת את חוה. במובן הזה, כאשר הוא מדבר אל אדם בלשון יחיד הוא מתכוון לכלול בכך גם את אשתו. כאשר הוא מכין את גירוש האדם מגן עדן הוא עושה לו כתונת עור – אבל מכין בגד זהה גם לחוה. המשמעות היא שגורלה עומד להיות קשור בגורל אדם גם להבא.









בואו נדבר על אירוע נוסף בפרשה הזו. אם לחיות השדה מותר היה לאכול מפרי עץ הדעת והנחש הוא אחד מהם, הדעת נותנת שאכל גם אכל. למעשה, קיימת אף הוכחה נוספת, ממש באותם פסוקים, המראה שהנחש ניחן בחוכמה שהייתה מעל ומעבר למה שיכול היה להפיק מוחם החלש של שני בני התמותה האנושיים שבגן (קימת בעיה להשתמש במונח ''אנושיים'', משום שאנוש היה נכדם של אדם וחוה וקצת קשה לומר עליהם שהם ניני עצמם, אבל נניח לזאת כרגע). ואכן בפתח פרק ג' של ספר בראשית נאמר המשפט הידוע: ''וְהַנָּחָשׁ, הָיָה עָרוּם, מִכֹּל חַיַּת הַשָּׂדֶה, אֲשֶׁר עָשָׂה יְהוָה אֱלֹהִים''. ובכן, בהנחה שפתלתלות מחשבתו של הנחש המגולמת במונח ''עורמה'' מייצגת אינטליגנציה עודפת, מדוע הייתה כזו לנחש דווקא? האם קטף ואכל מפרי עץ הדעת טרם שכנע את חוה לבצע פעולה דומה?

הטקסט מספר לנו שאפשרות כזו אכן קיימת. אם היו כל בעלי החים בגן נטולי תבונה מטבע בריאתם, אמור היה גם הנחש להיות אחד מהם. אבל הדבר אינו כך שהרי הנחש אומר במפורש לחוה: ''אַף כִּי-אָמַר אֱלֹהִים, לֹא תֹאכְלוּ מִכֹּל עֵץ הַגָּן. ב וַתֹּאמֶר הָאִשָּׁה, אֶל-הַנָּחָשׁ: מִפְּרִי עֵץ-הַגָּן, נֹאכֵל. ג וּמִפְּרִי הָעֵץ, אֲשֶׁר בְּתוֹךְ-הַגָּן--אָמַר אֱלֹהִים לֹא תֹאכְלוּ מִמֶּנּוּ, וְלֹא תִגְּעוּ בּוֹ: פֶּן-תְּמֻתוּן. ד וַיֹּאמֶר הַנָּחָשׁ, אֶל-הָאִשָּׁה: לֹא-מוֹת, תְּמֻתוּן. ה כִּי, יֹדֵעַ אֱלֹהִים, כִּי בְּיוֹם אֲכָלְכֶם מִמֶּנּוּ, וְנִפְקְחוּ עֵינֵיכֶם; וִהְיִיתֶם, כֵּאלֹהִים, יֹדְעֵי, טוֹב וָרָע''. במלים אחרות, הנחש יודע היטב מה טיבו של הפרי הזה ולאילו הישגים אינטלקטואליים יכול להגיע כל הטועם ממנו. זהו ידע עודף. כיצד השיגו אם לא באמצעות אכילה מהפרי עצמו?

לעומת זאת, הטקסט אינו מספר לנו דבר על בעלי חיים אחרים שטעמו מהפרי. מכך משתמע שהנחש היה היצור החי הראשון והיחיד שהעז לבצע את הפעולה האסורה הזו על דעת עצמו. יש בכך לא מעט פחזות, חוצפה ובמונחים מקראיים גם עבריינות נטו. מצד שני, יש שיראו בכך הפגנה של חלוציות ותעוזה. הפסיכולוג אריך פרום, למשל, ראה בחטא אדם הראשון את הייצוג הבולט לבעיית החופש של האדם. מעשה החטא הוא למעשה האקט הראשון של החופש האנושי. העבירה על פקודת האל, היא למעשה השתחררות מכפייתו של האל וראשיתה של התבונה האנושית. האדם צועד לקראת אנושיות ולקראת התייחדותו, כאשר הוא מנפץ את ההרמוניה בינו לטבע. יש שיזכירו שבימים לא כל כך רחוקים נחשבה אפילו העגבנייה, שהגיעה לאירופה בעקבות כיבוש אמריקה הדרומית על ידי הספרדים, לירק רעיל במיוחד שעלול לגרום למותם של בני אדם. מן הסתם נמצא כבר האדם הלבן הראשון שנגס באותו מוצר מיובא והוכיח את ההיפך הגמור. ובכן, יתכן בהחלט שהנחש קדם לו.

כדאי לבחון מקרוב את תגובת האל על אותו מעשה שנראה לו נתעב כל כך. במידה רבה מזכיר יחסו של אלוהים לאדם וחוה כמה דילמות שניתן לנסח לאחר קריאה בספרי הארי פוטר. אחת הבסיסיות שבהן אומרת כך: אם הארי פוטר ניחן בכוחות עצומים כל כך עד כדי שיש בידו היכולת לשנות מציאות בהינף שרביט או לשתק ולרומם בני אדם בהבל פה - כיצד זה שאין הוא יכול לשפר, למשל, את ראייתו הלקויה ולבטל את הצורך שלו בהרכבת משקפיים. המסקנה היא שישנן תכונות מסוימות שאפילו קוסם בעל עוצמה מיתית אינו יכול לשנותם. לפי אותו העיקרון ניתן לשאול איך ומדוע עומד אלוהים - בורא עולם, להזכירכם – חסר אונים נוכח התבוניות המתפרצת ממעמקי מוחו של אדם ואינו יכול ליטול אותה ממנו. שהרי אם רצה באדם מפגר ובור לא היה עליו אלא לבצע בו מה שבספרי רולינג קרוי ''התאמת זיכרונות'': מחיקת המיומנות הנרכשת באמצעות האינטליגנציה והניסיון ממוח האדם והשבתו באמצעות אותה התערבות עצמה למצבו הקודם. אבל מסתבר כי אלוהים אינו רוצה לעשות כאן את הפעולה הזו – ואולי אף אינו יכול. לפיכך הוא מסתפק בגירושם של אדם וחוה מגן העדן ובשליחתם לחיי עבודה קשה בזיעת אפיים. שימו לב: אלוהים נאלץ להשלים עם קיומה של תבונה אנושית למרות שמלכתחילה לא רצה בכך. אחת משתיים: או ששינה את דעתו בדיעבד – או שפשוט אינו יכול לבטל את המצב החדש שנוצר. הגולם קם על יוצרו - אבל יכולתו של היוצר להתמודד עימו מוגבלת לאמצעים מסוימים בלבד, ואף כי הם יכולים להיות דראסטיים עד מוות, הם אינם אינסופיים.

הלאה. אדם וחוה גורשו מגן העדן. מי לא גורש? נכון, הנחש. חטאו של זה היה כפול: לא זו בלבד שאכל מהפרי אלא אף פיתה את חוה לעשות כן. גם אם נניח שמותר היה לו לאכול מהפרי ושאפילו מותר היה לו לשכנע את חוה לבצע את הפעולה הזו, סביר להניח שאלוהים לא היה מעניש אותו אלמלא סבר שתיכנן את כל השתלשלות האירועים שבסופה הגיע פרי עץ הדעת אל חיכו של אדם דווקא. יתר על כן, באוכלו את הפרי האסור הפך הנחש מיידית ליצור המבחין בין טוב ורע, ממש כאלוהים עצמו – וממש כאדם וחוה. ובכל זאת – ואף שלא היה כאן המפתה היחיד, שכן גם חוה ביצעה מעשה דומה – נמנע ממנו הגירוש מאותו גן עדן. בטקסט נאמר כך: '' וַיֹּאמֶר יְהוָה אֱלֹהִים אֶל-הַנָּחָשׁ, כִּי עָשִׂיתָ זֹּאת, אָרוּר אַתָּה מִכָּל-הַבְּהֵמָה, וּמִכֹּל חַיַּת הַשָּׂדֶה; עַל-גְּחֹנְךָ תֵלֵךְ, וְעָפָר תֹּאכַל כָּל-יְמֵי חַיֶּיךָ. טו וְאֵיבָה אָשִׁית, בֵּינְךָ וּבֵין הָאִשָּׁה, וּבֵין זַרְעֲךָ, וּבֵין זַרְעָהּ: הוּא יְשׁוּפְךָ רֹאשׁ, וְאַתָּה תְּשׁוּפֶנּוּ עָקֵב''. יש בו סנקציות משמעותיות במיוחד, אבל אי אפשר לזהות בו ולו בדל של שלילת האינטליגנציה (מה שמעלה את התהייה כיצד יתכן שבני האדם נחשבים בעיני עצמם ליצורים האינטליגנטיים ביותר מבין כל בעלי החיים ואינם מעלים על דעתם שהנחשים, לכל הפחות, שווים להם). ובכן, האם אלוהים, על אף תבונתו האינסופית, אינו ניחן ביכולת לבצע שינויים מסוג זה?

אדם וחוה מגורשים מגן עדן כשברקע המלאך השומר על שער הגן והחרב המתהפכת. ציור של גוסטב דורה (מקור תמונה 3).

אבל ישנו טעם נוסף לשילוחם של אדם וחוה מגן עדן. הבה נשוב אל הטקסט. '' כב וַיֹּאמֶר יְהוָה אֱלֹהִים, הֵן הָאָדָם הָיָה כְּאַחַד מִמֶּנּוּ, לָדַעַת, טוֹב וָרָע; וְעַתָּה פֶּן-יִשְׁלַח יָדוֹ, וְלָקַח גַּם מֵעֵץ הַחַיִּים, וְאָכַל, וָחַי לְעֹלָם. כג וַיְשַׁלְּחֵהוּ יְהוָה אֱלֹהִים, מִגַּן-עֵדֶן--לַעֲבֹד, אֶת-הָאֲדָמָה, אֲשֶׁר לֻקַּח, מִשָּׁם. כד וַיְגָרֶשׁ, אֶת-הָאָדָם; וַיַּשְׁכֵּן מִקֶּדֶם לְגַן-עֵדֶן אֶת-הַכְּרֻבִים, וְאֵת לַהַט הַחֶרֶב הַמִּתְהַפֶּכֶת, לִשְׁמֹר, אֶת-דֶּרֶךְ עֵץ הַחַיִּים''. שימו לב: אלוהים חושש שאדם לא זו בלבד שיהפוך ליצור תבוני אלא שאף ישלח ידו בעץ החיים, יאכל את פריו ויהפוך לבן אלמוות. תיאורטית, לפחות, יכול היה ליישם את תקדים עץ הדעת גם כאן, כלומר להודיע לאדם שאם יעיז לגעת בפרי עץ החיים ייגזר עליו עונש מוות. הוא לא עושה זאת. מדוע?

אפשר להניח, כפי שעושים בקהילות דתיות או מסורתיות מסוימות, שיש כאן עניין של העמדה בניסיון. אלוהים מבקש לבחון אם אדם וחוה עומדים במגבלות החמורות שהוטלו עליהם ולאחר שכשלו באיסור אחד אינו מעוניין לנסותם פעם נוספת. אני מעדיף את הדרך האחרת: אלוהים אינו יכול להותיר את עץ החיים בטווח נגיעה מבני התמותה האנושיים שיצר משום שאין לו אמצעי הרתעה אפקטיבי נגד הפרת האיסור. נאמר זאת כך: אם אלוהים אינו יכול ליטול חזרה מיצור חי שנגס בפרי עץ הדעת את האינטליגנציה שלו, יתכן וגם לא יוכל ליטול ממנו את סגולת האלמוות. במילים אחרות, אלוהים יכול לחסל פיסית רק יצורים שאורך חייהם מוגבל על ידו מלכתחילה. הוא אינו יכול לפגוע בבני אלמוות.

חשבו נא כמה נורא הוא שהריבון האוכף את החוקים שקבע אינו מסוגל לשלול מבני אדם את פרי חטאם. הוא אינו יכול לקחת מהם חזרה לא א תבונתם ולא את חיי הנצח שלהם – למרות ששניהם מושגים באמצעות עבירה מפורשת על החוקים שקבע. הוא יכול להטיל עליהם סנקציות שונות אך לא להשיב את המצב לקדמותו באופן מוחלט. הדבר משול למשטרה ולבית משפט שאינם מסוגלים לגרום לשודד בנקים להשיב את המיליונים שגנב; הם יכולים להטיל עליו מאסר ממושך או כל סנקציה אחרת – אבל אינם יכולים להניח את ידם על הכסף ולקחתו חזרה. זה, פחות או יותר, מה שקרה בגן העדן. האכיפה שהנהיג שם אלוהים הייתה פגומה מלכתחילה.









ככל הנראה התחרט אלוהים על ששתל בגן העדן שלו את עץ החיים ואת עץ הדעת. לולא עשה כן היה חוסך מעצמו לא מעט צרות וטרדות. ברגע שנתן אפשרות בידי יצירי כפיו להשיג עצמם תבונה ודעת הניח בכך את היסודות לחוליים רבים שפקדו את עולמו החדש בשנים הבאות. עד כדי כך מאס בתוצרי אותה תבונה שנרכשה בגן העדן שהלך והשמיד כמעט את כל האורגניזמים החיים על פני כדור הארץ בהורידו עליהם מבול מים חסר תקדים. עם כל חוכמת האלוהים אשר היוותה חלק מאישיותם מאז נגסו הזכר והנקבה הראשונים בפרי עץ הדעת, הגיעו בני האדם לרמה מוסרית נפשעת. לו היה הדבר ביכולתו, סביר להניח שאלוהים היה מסתפק בתגובה פחות קטלנית, ממש כפי שלא הרג את אדם וחוה בגן עדן. האלטרנטיבה המתבקשת הייתה תיקון האינטליגנציה שלהם. אבל את זה, כבר אמרתי, אלוהים כנראה לא היה מסוגל לעשות.









כל הציטוטים המקראיים מספר בראשית מקורם ב''מאגר ספרות הקודש''.






[פרסם תגובה חדשה]   [קישור ישיר למאמר זה]   [קפל תגובות]   [פרוס תגובות]            

 
תיזה מעניינת   איציק לוטן   שבת, 19/07/2008 שעה 0:28   [הצג]   [7 תגובות]
ללא כותרת   מונס   שבת, 19/07/2008 שעה 22:37   [הצג]   [2 תגובות]
השערה נוספת   אלירם   יום א', 20/07/2008 שעה 10:43   [הצג]   [3 תגובות]
התמונה הראשונה   פלמוני חילוני   יום ב', 21/07/2008 שעה 19:06   [הצג]   [2 תגובות]
מניעה לעומת ענישה   עדה לוינסקי   יום ג', 22/07/2008 שעה 11:31   [הצג]
אסוציאציה   זיו   יום ג', 22/07/2008 שעה 14:46   [הצג]
אבל אולי הנחש ניחש   אורן צור   יום ד', 23/07/2008 שעה 1:32   [הצג]   [3 תגובות]
פן תמותון, טוב ורע   ירונימוס   יום ה', 24/07/2008 שעה 13:03   [הצג]
(ללא כותרת)   יזהר   יום ה', 22/04/2010 שעה 7:26   [הצג]
(ללא כותרת)   מוטי   שבת, 18/02/2012 שעה 21:50   [הצג]
[פרסם תגובה חדשה]   [קישור ישיר למאמר זה]  

מאמר אורח | צור קשר | על האתר | חזור לעמוד הראשי | קישורים | תנאי שימוש | אקסטרה | תיק העיתונות של אפלטון
RSS | כל הדיונים המתמשכים | ספר אורחים | עזרה טכנית | לוח ימי ההולדת של הבלוגוספירה | מקלדת וירטואלית | ארכיון | חפש באתר
האתר עוצב ע״י עופר ליכטמן
כל הזכויות שמורות לאורי קציר ©